מה קורה כשגבר חודר אל המרחב הפרטי של גוף האישה? "משגל" דן בעולם המיניות הרווי שליטה וכניעה, ובמורכבות הפוליטית של מעשה המשגל. נשים רבות חוות את השליטה הגברית כסוג של אלימות. לכן נשים מנמיכות את קולותיהן. נשים לוחשות. נשים מתנצלות. נשים שותמות את הפה. נשים מפחיתות בערך הידע שלהן. נשים נרתעות. נשים נמנעות.
"משגל" הוא ספר שכתבה אישה העושה שימוש מודע בשפה שאינה דקורטיבית או נחמדה אף לרגע. אנדריאה דבורקין מנתחת את יצירות הספרות, הרעיונות והחוויות שנרקמים סביב מעשה המשגל ומנסה לעשות זאת באופנים שאינם תחומים בגבולות שקבעו הגברים - לב טולסטוי, קובו אבה, ג'יימס בולדווין, טנסי ויליאמס, יצחק בשביס-זינגר, גוסטב פלובר מוזכרים בספר לא כמקורות סמכות אלא כדוגמאות: דבורקין משתמשת בספריהם, חותכת ובוצעת אותם כדי להציג את עמדתה בפני הקוראים. האם דבורקין טוענת שהיא יודעת על זיונים יותר מאשר גברים? כן, זה בדיוק מה שהיא אומרת. והידיעה שלה, היא מתעקשת, לא רק שונה, אלא אף רבה וטובה יותר, עמוקה ורחבה יותר, כפי שהמנוצל מכיר את המנצל.
"משגל" מבקש להציע חופש מסוג חדש, אתיקה מינית אחרת. השוויון שהוא חוזה נטוע בחלומותיהם של דורות של נשים. דבורקין רוצה שנשים יפסיקו להתחנן.
