הלביאה הלוחמת - חלק ב
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הלביאה הלוחמת - חלק ב
מכר
אלפי
עותקים
הלביאה הלוחמת - חלק ב
מכר
אלפי
עותקים

הלביאה הלוחמת - חלק ב

4.6 כוכבים (501 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2439מקורי
ספר מודפס
61.6 מחיר מוטבע על הספר 88
תאריך לסיום המבצע 01/08/2025

עוד על הספר

  • הוצאה: יהלומים
  • תאריך הוצאה: אפריל 2018
  • קטגוריה: רומן אירוטי
  • מספר עמודים: 550 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 9 שעות ו 10 דק'

תקציר

היא
 
אני ממשיכה במסע, רודפת אחר הצדק שלא נעשה. את העבר לא ניתן להשיב, אבל העתיד עוד לפניי. אני לא רוצה להכות שורשים, אבל אתה מושך אותי חזק, דורש שאחשוף את עצמי ואת הסודות שנאבקתי לקבור. אתה נלחם בי כמו אריה, כמו שנלחמתי בעצמי ואתה לא מוותר, אבל אני לא מוכנה לספר לך את כל האמת שלי.
 
 
“יום אחד, את תקבלי סימן ממני. הוא יגיע כשתלכי לאיבוד בחייך.”
 
 
הוא
 
נכנסת לחיי והפכת את עולמי. אני רוצה להילחם לצדך במלחמה הזו, אבל את נאבקת בי כמו לביאה. את חושפת את הסודות שלי, ועדיין קוברת עמוק את שלך. מה את לא רוצה שאגלה? מעולם לא הפסדתי בקרב ועכשיו אני מוכן לקרב הקשה בחיי, אבל איך אני אמור להילחם עבורך, אם אני לא יודע על מה אני נלחם?
 
הקלפים נפרשים, הסודות נחשפים. רוחות רפאים מהעבר צצות מכל עבר ומאיימות להרוס את מה שנבנה בדמעות, אך הגורל ממשיך לתעתע.
 
"הלביאה הלוחמת" מאת שרון חיון גינת. ספר שני מתוך דואט הלביאה הלוחמת כחלק מסדרת האריות. עלילה סוחפת ומהפנטת, רווית מסתורין ומתח. גינת רוקמת סיפור מתוחכם ומכשף ומשאירה את הקורא חסר אוויר וצמא לעוד.
 
סה”כ בסדרת האריות ארבעה ספרים שמחולקים לשני דואטים, דואט הלביאה הלוחמת ודואט האריה האגדי.

פרק ראשון

פרק 1
 
 
אנטוני
 
אני סורק במבטי את המוקד של משרדי מטריקס 6. אין ספק שכסף מאפשר הכול, ובזמן קצר מאוד; אם לא הייתי יודע איפה אני נמצא, הייתי בטוח שהגעתי לקזינו בלאס וגאס. כל עמדות המחשב שהיו כאן עוד הבוקר פונו ובמקומן עומדים מולי שולחנות פוקר, בלאק ג'ק, רולטה ועוד. ליד כל שולחן הימורים עומד דילר לבוש בטוקסידו. לאורך קירות המוקד הוקם בופה ועליו כיבוד עשיר. פינה אחת הפכה לבר משקאות ענק ובפינה אחרת הוקמה במה גבוהה ועליה שני תקליטנים.
 
המקום כבר מלא. הגברים לובשים חליפות טוקסידו והנשים שמלות ערב. אני לא רואה את אלה ולא מרגיש את נוכחותה.
 
"טוני," קוראת גרייס, "היית אמור להגיע לפני שעה. מה קרה?" גרייס מהממת. היא לובשת שמלת ערב סגולה בעלת מחשוף עמוק.
 
"היא הגיעה?" אני שואל.
 
"לא, עוד לא."
 
אני מעביר יד בשערי. איפה היא, לכל הרוחות? הלכתי לדירה שלה, אבל היא לא הייתה שם. התקלחתי והתארגנתי אצלה, רציתי לדבר איתה לפני הערב, אבל היא לא חזרה. הטלפון שלה מנותק, השיחות עוברות ישירות למענה הקולי. אחרי שהיא אמרה לי ללכת להזדיין, בפעם השנייה, לא הצלחתי לדבר איתה כל היום. אף אחד לא מדבר אליי ככה אבל היא, החוצפנית הזאת, אומרת לי את זה שמונה פעמים בשעה.
 
אני בלחץ מטורף, אולי היא לא תסכים לדבר איתי? היא חייבת לשמוע את מה שיש לי לומר.
 
אני אוהב אותה. אני לא יכול לאבד אותה. נבהלתי, פחדתי ואני עדיין פוחד. אני לא מי שהיא חושבת שאני. יכול להיות שהיא חושבת שהיא אוהבת אותי כי אני מזכיר לה את הגברים שהיא אהבה, את הקול של אביה, אבל אני לא הוא, אני לא הם. אני שונה מהם. יום אחד היא תגלה שאני איש רע ותעזוב אותי.
 
אנשים מברכים אותי כשאני צועד אל הבר. אני לוחץ ידיים שמושטות אליי ונד בראשי למי שמחייך אליי, שמח לראות שלמרות ההתראה הקצרה כל העובדים שלי הגיעו. נשים רבות שעובדות בדורנטו מסתכלות עליי, מחייכות בפלרטטנות. אני מתעלם ומבקש מהברמנית החייכנית ויסקי נקי.
 
"אז, הצלחת לדבר איתה?" שואל דיוויד, שעומד ליד הבר עם לוקאס. גרייס מחבקת את בעלה והוא מנשק אותה.
 
"לא," אני עונה ביובש.
 
"טוני, התקשורת רוצה לשמוע אותך. אתה חייב לשתף קצת פעולה," דיוויד משנה נושא. הוא יודע שעדיף שלא נדבר על אלה עכשיו.
 
"התקשורת היא הבעיה שלך, לא שלי. תטפל בזה," אני אומר.
 
הוא מתחיל לומר משהו, אבל אני כבר לא שומע. אני לא רואה אותה אבל יודע שהיא כאן, אני מרגיש אותה. אני לא מסתובב, אני לא יכול. אני רק שולח מבט אל דיוויד, לוקאס וגרייס, שפניהם פונות אל הכיוון ההפוך.
 
עיניהם ולסתותיהם פעורות לרווחה. אפילו לברמנית יש את אותה הבעת הפנים. נראה כאילו המקום נעשה שקט פתאום וכולם הפסיקו לדבר.
 
"עד כמה היא יפה?" אני שואל.
 
"אל תסתובב," אומר לוקאס מייד, לא מנתק את מבטו ממנה.
 
"טוני, תשתה עוד משהו," אומר דיוויד, מביט לעבר אותה הנקודה.
 
"מה היא לובשת? היא חשופה מדי?" אני שואל שוב.
 
"לא, אבל זה לא משנה כי היא..." מילותיה של גרייס נעתקות והיא לא מצליחה לסיים את המשפט.
 
אני שותה את המשקה שלי בלגימה אחת, לפני שאני מסתובב.
 
נשימתי נעתקת ברגע שאני רואה אותה. זרועותיה וכתפיה חשופות ושמלתה אלגנטית מאוד, שחורה, ארוכה ונטולת מחשוף, בדיוק כמו שרציתי. אבל היא צמודה אל גופה כל-כך, מדגישה את גזרתה הפאקינג מושלמת.
 
שערה פזור בחלקו, והחלק האסוף חושף את צווארה.
 
היא מפנה אליי את פניה. מבטינו נפגשים. אני לא יודע מה היא עשתה לעיניים שלה, אבל אני יכול לראות מרחוק את ירוק האש הבוער בעיניה.  
 
אלוהים, אני לא מאמין בך, אבל אם יש סיכוי שאתה קיים, עזור לי לא לקחת אותה עכשיו.
 
היא מברכת אותי במנוד ראש אדיש, נראית מלאת ביטחון, גאה להיות יפה כל-כך. אני יודע שהיא רק משכנעת את עצמה שעליה להיות כזאת. אני בטוח שלמרות כל הביטחון שהיא משדרת, בתוך תוכה היא חשה אי נוחות מול כל המבטים.
 
היא מסתובבת ומתחילה לצעוד, זקופה. אני חושק שיניים כשאני רואה שגבה חשוף לחלוטין. רגלה הארוכה נחשפת עם כל צעד שהיא עושה, עד לחלק העליון של ירכה.
 
 היא מתכוונת להרוג אותי?!
 
"תשתה את זה לפני שתדבר איתה," לוקאס מושיט לי כוס ויסקי נקי. אני שותה אותו בלגימה אחת ומתחיל לצעוד לכיוונה.
 
ג'רמי עוצר אותה. הוא מדבר עם האישה שלי. היא עומדת בגבה אליי והוא מחייך כמו ילד קטן, מהופנט ממנה. אני צועד מהר יותר, מרגיש שאני עולה בלהבות. אלה צוחקת בתגובה לדבר-מה שהוא אומר לה, כשאני מגיע אליהם.
 
"אלה, אני יכול לדבר איתך רגע?" אני שואל ומניח את ידי על גבה התחתון, מרגיש את עורה הנעים להפליא תחת אצבעותיי.
 
היא מתרחקת ממני מייד. אני רוצה לתפוס אותה בכוח.
 
אני שולח מבט קודר אל מנהל החשבונות שלי. הוא מבין ומתרחק מאיתנו בן רגע.
 
אלה מסתובבת ומביטה בי.
 
אין דבר יפה ממנה בעולם כולו.
 
"את עוצרת נשימה!" אני פולט ללא שליטה.
 
היא לא אוהבת מחמאות, אבל נשארת אדישה למחמאה שלי. "תודה, מר ספקטור," היא אומרת בנימוס וצועדת צעד נוסף לאחור.
 
פאק!
 
היא כועסת ופגועה, מציבה בינינו מרחק של אוקיינוס כדי להגן על עצמה. אני מזהה במבטה את הלביאה הלוחמת, מוכנה לתקוף בכל הכוח. אני יודע שיהיה קשה להחזיר אותה אליי, קשה משחשבתי. זה מגיע לי, לעזאזל!
 
"תקשיבי, ניסיתי לדבר איתך כל היום. הבוקר נבהל – "
 
"טוני!" אני שומע את קולה של אימי וחושק שיניים לפני שאני מסתובב אליה. היא מחבקת אותי חזק.
 
"עשית את זה, טוני. אני גאה בך כל-כך," היא לוחשת באוזני ומתרחקת ממני. עיניה נפערות כשהיא רואה את אלה.
 
"אלה! את נראית... וואו!" היא אומרת ומחבקת אותה.
 
החיבוק שלה מפתיע את אלה. אני מבחין בגופה שמתכווץ מייד. רגע ארוך חולף לפני שהיא מחבקת אותה בחזרה ועוצמת את עיניה. לפתע, זה נראה שהיא מתרפקת על חיבוקה של אימי.
 
"תודה. גם את נראית נהדר," אלה אומרת כשהן מתנתקות זו מזו.
 
אימי צוחקת, "טוב, זה אירוע מיוחד עבור הבנים שלי."
 
אלה מחייכת חיוך קטן, "גברת ספקטור – "
 
"גלנדה," מתקנת אותה אימי.
 
"גלנדה," חוזרת אחריה אלה. אני רואה שהיא קצת נבוכה. "רציתי להתנצל בפנייך על אותו יום, במסעדה." מה היא עושה? למה היא מתנצלת?
 
אימי מכווצת את מצחה בבלבול, "להתנצל? על מה, מתוקה?"
 
אלה בולעת רוק ושולחת אליי מבט שאומר 'תעזור לי', אבל אני לא מבין אותה.
 
היא חוזרת להביט באימי, "את יודעת, על הצורה שבה דיברתי. לא הייתי צריכה לדבר ככה על הבן שלך, מולך. השתמשתי במילים גסות וזה לא היה מנומס מצידי."
 
"מתוקה," אומרת לה אימי, "לא נעלבתי, אם מזה את חוששת. חוץ מזה, גידלתי שני בנים שמדברים ככה כל היום," היא צוחקת. "אין לך על מה להתנצל. אני זאת שצריכה להודות לך על שגרמת לי לצחוק כמו שמזמן לא צחקתי."
 
אלה מחייכת חיוך נבוך, "בכל זאת, זה לא היה בסדר להגיד דברים כאלה בנוכחותך, ועוד כשהם לא נכונים. רציתי שתדעי..."
 
לא נכונים?!
 
אולי הם לא היו נכונים באותו הרגע, אבל אני צריך להזכיר לה איך היא גמרה על הזין שלי הבוקר? את כל הפעמים שבהן צעקה את שמי בסוף השבוע הזה?
 
"...שאני מתנצלת." היא מסיימת את המשפט.
 
אימי שוב מרגיעה אותה ואז פונה לנשק אותי. "אני ממש אוהבת אותה," היא לוחשת באוזני, "צריך הרבה אומץ כדי להתנצל ככה. אל תפגע בה," היא שולחת אליי מבט מלא משמעות, מסתובבת וצועדת לכיוונם של לוקאס וגרייס.
 
אלה עדיין מתבוננת באימי.
 
"למה עשית את זה?" אני שואל.
 
"כי זה לא היה בסדר," היא עונה בלי להביט בי.
 
"שמעת מה היא אמרה, היא לא מתרגשת מדברים כאלה. לוק ואני תמיד מדברים ככה לידה."
 
היא מפנה אליי את ראשה באחת, מבטה חמור. "זה לא אומר שזה בסדר. היא אימא שלך, היא אוהבת אותך בלי גבול וצריך לתת לה כבוד. אני בטוחה שאם אימא שלי הייתה בחיים, היא לא הייתה מסכימה שהאחים שלי ידברו ככה לידה."
 
אני רוצה לומר משהו, אבל אני שומע פתאום את אילן קורא בקול, "אלה! אלה אברמוביץ', זאת את?!"
 
אלה פונה להביט בו צוחקת לקראתו. הוא ניגש אליה ופורש את זרועותיו באוויר, כמו מישהו שרוצה לחבק אותה, אבל הוא לא עושה את זה מייד. הוא אומר לה משהו בעברית קודם. אני לא מבין את המילים, אבל מהבעת פניו אני בטוח שהוא שואל אם הוא יכול לחבק אותה.
 
היא מהנהנת והוא אוסף אותה אליו בחיבוק חם.
 
היא לא נרתעת מקרבתו ומחבקת אותו בחזרה.
 
מה זה צריך להיות, לכל הרוחות?!
 
הם מתחילים לשוחח ביניהם בעברית בהתלהבות.
 
עודד מגיע ועיניו נפערות כשהוא רואה אותה. הוא עושה בדיוק את אותו הדבר – פורש את זרועותיו, ממתין לאישור ואז מחבק אותה. הם מתחבקים כמו שני אנשים שלא התראו מזה שנים, וכשהוא מסובב אותה ובוחן אותה מכף רגל ועד ראש, היא משתפת איתו פעולה.
 
מה זה, לעזאזל?! איך הם מכירים?!
 
האם הייתה עם אחד מהם? אולי עם שניהם? אני עומד להתפוצץ ונושם עמוק כדי לשלוט בעצמי.
 
אלה מדברת בשפת האם שלה. שמעתי אותה מדברת בעברית רק פעם אחת, כילדה בת עשר, בהקלטה. אז היא בכתה, ועכשיו היא צוחקת כמו ילדה קטנה. אילן ועודד משוחחים איתה בהתלהבות ומביטים בה בהערצה. רואים שהם חולקים קשר של שנים.
 
"מה קורה כאן?" שואל דיוויד בשקט, מתקרב ומושיט לי כוס ויסקי נוספת. אני נוטל את הכוס מידו, עדיין מנסה להשתלט על עצמי. "אני לא יודע," אני עונה ביובש.
 
"אתם מכירים?" שואל לוקאס שמצטרף אלינו.
 
אילן מחבק את אלה והיא מחייכת חיוך גדול.
 
'תוריד את הידיים לפני שאני שובר אותך!' אני שואג עליו בראשי. לוקאס תופס את זרועי בדיסקרטיות, מנסה לסמן שעליי להירגע.
 
"מכירים?" עונה אילן באנגלית, "ועוד איך! לא ידעתי שהיא עובדת אצלך," הוא אומר לי, לפני שהוא אומר לה משהו נוסף בעברית.
 
"אנגלית, בבקשה!" מטון קולי, כולם מבינים שזאת אינה בקשה. זאת דרישה.
 
"אני מתמחה כאן," אומרת להם אלה, באנגלית הפעם, עדיין מחייכת.
 
"איך אתם מכירים?" אני שואל.
 
"מתמחה?!" שואל עודד ומתעלם משאלתי. "את לא יכולה להיות רק מתמחה." הוא פונה להביט בי, "מר ספקטור, אתה יודע איזה יכולות יש לה? איך אתה מעסיק אותה כמתמחה?"
 
אני רוצה לענות, אבל אלה קוטעת אותי, "הוא היה יודע על היכולות שלי אם הוא לא היה זורק את העבודות שלי לפח כל הזמן," היא מביטה בי במבט קודר.
 
מזל שאין לה אקדחים במקום עיניים, כי הייתי מת עכשיו במקום. אני גם די בטוח, שהיא הייתה זו שקוברת אותי מתחת לאדמה.
 
"אני יודע כל מה שאני צריך לדעת עלייך," אני אומר בביטחון, מזכיר לה במבטי את מה שאמרתי לה אחרי שנטרלתי אותה במטבח שלה. מזכיר לה עד כמה הייתה מופתעת שאני יודע הרבה כל-כך.
 
היא מתקרבת אליי, נוטלת את המשקה מידי, שותה אותו בלגימה אחת ומושיטה לי את הכוס חזרה, "אתה כנראה לא יודע הכול, מר ספקטור."
 
למה היא מתכוונת? מה עוד היא מסתירה?
 
היא אומרת לאילן ולעודד משהו בעברית מבלי להוריד את מבטה ממני. היא סקסית כל-כך כשהיא מדברת בשפת האם שלה. אני לא מבין מה היא אומרת, אבל זה נשמע כמו פקודה. שניהם נראים מופתעים, אבל הם מהנהנים בו-זמנית.
 
מה קורה פה, לכל הרוחות? הם חולקים סוד, אני בטוח.
 
"סלחו לי, בחורים, מתחשק לי לשחק בלאק ג'ק," היא אומרת, מסתובבת, צועדת לעבר השולחן, מתיישבת ולוקחת ז'יטונים.
 
 אילן פונה להביט בעודד, "כן, 'לשחק', בטח! היא מתכוונת לספור את הקלפים." עודד מתגלגל מצחוק.
 
הם מכירים אותה ממש טוב. אני חייב לשים את העצבים בצד ולהשתמש בזה לטובתי. אולי אוכל להוציא מהם מידע על התקופה שבה נעלמה.
 
"אז מה הסיפור? מי מכם היה איתה?" אני מנסה לגשת אליהם בגישה קלילה, אבל בא לי לשבור את הקירות עכשיו.
 
 "מה הסיפור?" שואל אילן, "ספר לנו אתה, מה עשית לה? למה היא כועסת עליך כל-כך?"
 
אני מושך בכתפיי באדישות, "לא עשיתי לה שום דבר."
 
שקר מוחלט.
 
פגעתי בה, התעללתי בה וזלזלתי בה במשך חודש שלם. הכרחתי אותה להתפטר וכשהתפטרה לבסוף, הבטחתי לה שאשלוט בעצמי ובמשיכה שלי אליה. היא עזרה לי לצאת מהחרא, ואני שברתי את המילה שנתתי לה. הייתי בתוכה כל סוף השבוע, לקחתי ממנה את כל מה שנתנה לי ואז אמרתי לה שאין לנו עתיד יחד.
 
כן, אני בן זונה. ויש לה את כל הסיבות שבעולם לכעוס עליי.
 
"תקשיב, מר ספקטור," אומר עודד, "אלה חשובה לנו מאוד. אנחנו מכירים אותה מאז הייתה נערה, אנחנו אוהבים אותה כמו אחות ואנחנו חייבים לה הרבה. אנחנו מעריכים אותך מאוד, כי אתה תותח וכי אתה אנטוני ספקטור הגדול. היינו נאמנים לך עד הסוף, אבל אם יום אחד נצטרך לבחור בינך לבינה – "
 
"וואו! תירגעו, חברים," אומר דיוויד. אחרי הכול, רק עכשיו סגרנו את העסקה הכי גדולה שלנו עם שניהם. "אף אחד לא בוחר באף אחד. אלה חשובה לנו מאוד. היא עובדת מצוינת ואני מבטיח לכם שהיא חשובה מאוד גם לטוני."
 
אילן בוחן אותי, "עד כמה היא חשובה לך?" הוא שואל.
 
"היא שלי," אני עונה מייד. "ואם יש לשניכם בעיה עם זה, אז תתמודדו איתה, כי היא נשארת שלי."
 
"טוני..." מזהיר לוקאס.
 
אני מרים את ידי ומשתיק אותו. אני רוצה לדעת האם היא הייתה בקשר אינטימי עם אחד מהם או עם שניהם. אני רוצה לדעת אם אחד מהם מאוהב בה. אני רוצה לדעת הכול.
 
שני הבחורים מביטים בי, לפני שהם מחליפים ביניהם מבטים. אחרי רגע, אילן מחייך ועודד מביט בי בסיפוק.  
 
אני מופתע מתגובתם.
 
"אף אחד לא טוב מספיק בשביל אלה אברמוביץ', אבל אתה נראה כמו אחד שיטפל בה כמו שמגיע לה," אומר עודד ומושיט לי את ידו ללחיצה.
 
אני לוחץ אותה ולא בטוח כיצד עליי להגיב.
 
אילן טופח על כתפי.
 
"תפסיקו להתנהג ככה ותתחילו לדבר," אני עצבני.
 
"חשבנו שאתה כבר יודע את כל מה שאתה צריך לדעת עליה," אומר אילן בחיוך תחמן.
 
"אתה לא יכול להפיל אותי עם מה שאני לא יודע, כבר ראיתי הכול." אני נזכר במה שעשתה כדי שאוכל לתפוס את גינדי. שום דבר לא יכול להפתיע אותי יותר.
 
"אני בטוח שנפיל אותך עכשיו, ספקטור," עודד מתגרה בי.
 
"נסו אותי."
 
עודד מחייך חיוך גדול ומסמן לנו להתקרב אליו, כמי שעומד לגלות לנו סוד, "דורנטו," הוא לוחש, "לא הייתה קיימת בלי אלה אברמוביץ'. היא זו שפיתחה את הפטנט שהפך אותנו לעשירים, את אותו פטנט שקנית היום."
 
או-קיי, אז טעיתי.
 
היא עדיין מצליחה להפתיע אותי.
 
אילן לוקח את זכות הדיבור, "החברה שבנית הפכה היום להיות החברה הגדולה בעולם, כי רכשת את הפטנט שהיא פיתחה בגיל ארבע-עשרה."
 
החדר מסתחרר סביבי.
 
חיכיתי לזה שנים. כל-כך הרבה פעמים רציתי שהם יגלו לי מי המציא את אחד הפטנטים הגאוניים בעולם והייתי מוכן לשלם מיליונים עבור המידע הזה. הם מעולם לא הסכימו לגלות לי. זה גם היה אחד הדברים שאהבתי בהם – הנאמנות הזאת לאדם שלישי. ידעתי שהם יהיו נאמנים גם לי, אם אתן להם את הסיבות לסמוך עליי.
 
עכשיו אני מגלה שמה שהפך את דורנטו לחברה גדולה כל-כך, ומה שהפך אותי להיות האיש שאני היום, הוא מה שאלה עשתה לפני שש שנים, כשהייתה נערה בת ארבע-עשרה. לא רק שהייתי בתוכה כל סוף השבוע, גם העסקתי אותה כמתמחה בחברה שלי במשך חודש שלם מבלי לדעת על זה.
 
"מה?!" אני צועק.
 
הם צוחקים עליי, נכון?
 
איך זה פאקינג יכול להיות?!
 
אני מרים אליה את מבטי. היא מדברת עם חברתה סוזנה, בעודה משחקת קלפים. סליחה, סופרת קלפים. מבטה פוגש במבטי. היא מרימה כוס מלאה במשקה, מסמנת לי 'לחיים' מרחוק ושותה אותו.
 
אני חושק שיניים. איך, לכל הרוחות, היא הצליחה להסתיר את זה ממני? ולמה היא לא לקחה בזה חלק פעיל? אילן ועודד הפכו למיליונרים כי החזיקו בפטנט שלה, הכסף הזה אמור להיות שלה.
 
"היא אמרה לנו עכשיו שאפשר לגלות לכם, אבל רק לכם," מסביר אילן, "היא לא רוצה שידעו על זה, אז אתם חייבים לשמור את זה לעצמכם. היא כנראה סומכת עליכם מספיק שתכבדו את מה שהיא מבקשת."
 
אז זה מה שהיא אמרה להם בעברית קודם, מה שהיה נשמע לי כמו פקודה כשעיני הלוחמת שלה הביטו בי. אני בטוח שאם לא הייתה כועסת עליי כל-כך, היא לא הייתה מגלה לי את זה עכשיו. היא רוצה להוכיח לי שהיא לא כמו כל אחת אחרת שאני זורק אחרי זיון. שהיא שונה, שהיא זאת שהמציאה בגיל ארבע-עשרה משהו שכל העולם רצה, משהו שהפך את דורנטו למה שהיא היום. ואותי לגדול מכולם.
 
"למה היא לא רוצה שידעו מזה?" שואל דיוויד, עדיין המום.
 
"יש לה את הסיבות שלה," אילן עונה מייד.
 
ניכר עליו שקיימת לדבריו משמעות רבה, אבל הוא לא מתכוון לספר לנו על זה.
 
"אז שניכם לקחתם קרדיט מלא על משהו שלא היה שלכם?" אני מאשים.
 
"הרעיון היה שלנו," מתגונן עודד, "אבל לא הצלחנו לפתח אותו. אלה עשתה את זה. היא לא רצתה שנרשום את הפטנט על שמה ולא רצתה לקחת חלק בזה. אל תאשים אותנו, אף פעם לא הסתרנו ממך שהפטנט לא שלנו, למרות שהוא רשום על שמנו."
 
הוא צודק. כשטסתי לישראל לפני חמש שנים כדי לקנות אותו, הם אמרו לי שהם לא מוכנים למכור אותו כי הוא לא שלהם. אף על פי שהוא רשום רק על שמם. דורנטו הייתה אז חברה קטנה מאוד ולשני הבחורים הללו היה רעב אמיתי להצליח. ידעתי שהם יגיעו לזה ובמהירות, אז הצעתי להם לבוא לניו-יורק. הצעתי להיות המשקיע המשמעותי הראשון שלהם והבטחתי לתת להם יד חופשית בתהליך הפיתוח מבלי להתערב, בתנאי שיסכימו למכור לי את דורנטו כשהמניה שלה תעלה באופן ניכר. הם לא שיקרו. אני יודע שהם עבדו קשה.
 
"זה לא הגיוני," אומר לוקאס, "הפטנט שווה מיליונים, מיליונים שאמורים להיות שלה."
 
"אבל זה המצב," אומר עודד, "ניסינו לשלם לה בסיום כל עסקה שסגרנו, אבל היא לא הסכימה. ידענו שהיא הגיעה לניו-יורק לפני חודש ושאלנו אותה למה לא יצרה איתנו קשר. היא אמרה שהיא לא רצתה שנדע שהיא עובדת עבורך, כי לא רצתה להיות מעורבת במכירה של דורנטו. הופתענו עכשיו, כשהיא אמרה לנו שאנחנו יכולים לספר לך, אבל זאת ההחלטה שלה. ואם זה רצונה, אנחנו נכבד אותו."
 
"הרעיון הוא שלנו, כל העבודה שהושקעה היא שלנו," אילן מתרגז, "אלה רק פיתחה את הפטנט. עבדנו קשה כדי שדורנטו תצליח. רצינו לתת לה את הקרדיט אבל כיבדנו את בקשתה שלא לעשות את זה."
 
אני מבקש מכולם להשאיר אותי עם אילן לבד.
 
ראיתי שאלה קרובה לשניהם, אבל שמתי לב שהקשר שלה עם אילן שונה. הוא יודע עליה יותר מעודד. אני גם יודע שהוא נאמן לה ושלא יחשוף את הסוד שלה, אבל אני חייב לקבל קצת מידע.
 
אנחנו ניגשים לאחת מפינות הבר. אני מעיף מבט נוסף באלה, שמרוכזת בקלפים הפרושים מולה.
 
תחמנית...
 
"איך אתה מכיר אותה?" אני שואל.
 
הוא מספר לי שהגיס שלו לעתיד היה האפוטרופוס שלה לאחר שבני משפחתה נרצחו ושהוא עומד להתחתן עם אחותו, אלינור.  הם היו זוג עוד בימי התיכון, הוא אומר, והיו אמורים להתחתן לפני שנים, עד שבן – גיסו לעתיד – שינה את דעתו ונסע לטייל מסביב לעולם. בן חזר לישראל לפני קצת יותר משבועיים, חזר לאהובתו ששוב הסכימה להתחתן איתו.
 
זה מסתדר.
 
בן הוא בטח הלוחם עם החיוך הממזרי שרקד איתה בבר, שהסתכל עליה כמו שמסתכלים על אחות. אני מנחש שהוא לא התחתן עם האישה שלו כי עבד עבור המוסד. לפני קצת יותר משבועיים הוא נטרל בעזרת אלה את הפיגוע שהיה אמור להתרחש בבית הספר בברוקלין. מסיבה כזו או אחרת, הוא החליט לחזור לישראל, לאישה שלו. אולי הוא פרש מהמוסד?
 
זו תשובה שלא אקבל, אז אני לא מתעכב עליה.
 
"הוא טיפל בה כשהייתה בת עשר?" אני שואל את אילן. לשמחתי, הוא עונה על שאלותיי.
 
"לא. הוא קיבל אותה לחזקתו באופן חוקי כשהייתה בת שלוש-עשרה."
 
זה הגיוני. הרי היא נעלמה במהלך שלוש השנים הללו.
 
"ואיפה היא הייתה עד אז?"
 
אילן משפיל את מבטו ולא עונה.
 
"היא נחטפה, נכון?" אני שואל.
 
הוא מתבונן בי שוב, מנסה לומר משהו, אבל אני קוטע אותו, "אילן, אפילו אל תחשוב לשקר לי."
 
הוא מבין שאין לו ברירה ונאנח, "כל מה שאני יודע הוא בגדר שמועות. היא אף פעם לא דיברה על זה, וגם בן."
 
"אתה מאמין לשמועות?"
 
"ראיתי אותה אחרי שהיא חזרה. כן, אני מאמין שהיא עברה גיהינום." אני מזהה כאב בעיניו.
 
"מה עוד אתה יכול לספר לי?"
 
הוא לא עונה מייד. לאחר רגע ארוך הוא נושם עמוק, "אני מספר לך את זה, כי אני מאמין שאתה היחיד שטוב בשבילה."
 
אני נד בראשי לאות תודה ומקווה בכל ליבי שהוא צודק.
 
"אני לא יודע מה קרה, איפה היא הייתה ועם מי, אבל אני יודע שבן חיפש אותה במשך שלוש שנים ושהוא היה שבור אחרי שמצא אותה."
 
"למה?" משהו בסיפור הזה מפחיד אותי.
 
"ערב אחד, בן היה בחדר של אחותי. כשעברתי ליד החדר שמעתי, בלי להתכוון, את בן מספר לאלינור שאלה הייתה בין חיים למוות כשמצאו אותה. אני לא יודע איפה. הוא רק אמר שהם היו חייבים לבצע פעולות החייאה כדי להחזיק אותה בחיים ושכמה ימים לאחר שהחלימה, ממש ברגע האחרון, הוא חטף סכין גילוח מידה. היא ניסתה..." הוא בולע רוק. קשה לו לדבר.
 
"ניסתה להתאבד?" אני משלים את משפטו בקול חנוק.
 
הוא נד בראשו, "לא, גרוע יותר. היא... היא... היא ניסתה..." הוא מגמגם, "לחתוך לעצמה את... הפנים, כי היא לא רצתה להיות יפה יותר."
 
אני קופא במקומי. בראשי, אני מדמיין ילדה בת שלוש-עשרה, יפהפייה, אוחזת סכין גילוח בידה ומכוונת אותו אל פניה. אומנם ראיתי שהיא נבוכה מכך שמחמיאים לה, היא גם ביקשה ממני שלא לומר לה שהיא יפה או מושלמת וידעתי שהיא שונאת את העובדה שהיא יפה, אבל לא באמת הבנתי עד כמה.
 
אני מרים את ראשי ורואה אותה. היא מביטה בנו ומצחה מכווץ. היא בטח שואלת את עצמה על מה אנחנו מדברים. היא יפה כל-כך ואפשר לחשוב שהיא לא אמיתית.
 
אני מבטיח לעצמי, לא משנה במה זה כרוך, שאלה אברמוביץ' תהיה גאה להיות האישה הכי יפה בעולם. אני אלחם גם בה אם אצטרך, עד שתלך בראש זקוף. לא כי היא תשכנע את עצמה שעליה לעשות זאת, אלא כי בסופו של דבר, היא תאמין בעצמה.
 
 
 
 
פרק 2
 
אנטוני
 
 
 
השיחה עם אילן הצליחה להרגיע אותי קצת. שאלתי אותו אם הוא או עודד מאוהבים בה, אם הייתה בקשר אינטימי עם אחד מהם. הוא היה מופתע מאוד מהשאלה.
 
הוא אמר שאלה הייתה רק בת ארבע-עשרה והם בני עשרים ושלוש. הוא סיפר שהייתה מרוכזת מאוד בעבודה, לא אכלה הרבה וכמעט לא ישנה עד שהייתה מסיימת. היא הייתה שונה מאוד בתקופה ההיא, הוא אמר, אגרסיבית מאוד וכועסת כל הזמן. הוא סיפר לי שיום אחד היא צרחה על עודד כמו משוגעת, כי הוא הניח את ידו על כתפה – 'באופן ידידותי' – הוא הדגיש. מסתבר שהיא לא סבלה שהתקרבו אליה או שנגעו בה, שהיחיד אליו היא הייתה קרובה היה בן ושאפילו הוא, בזמנו, שמר מרחק ממנה.
 
גם למדתי שהיא נרגעה מעט כשהתחילה ללמוד באוניברסיטה. היא השתדלה להיות נורמלית ומדי פעם היו לה חברות, אבל לא לאורך זמן. בגיל שמונה-עשרה עברה לגור לבד, הם הציעו לה כסף כדי לעזור לה מבחינה כלכלית, אבל היא לא הסכימה לקחת אותו. במקום זה, היא עבדה במלצרות מדי ערב ובסופי שבוע.
 
לאחר שעברו לעיר הגדולה, הם הציעו לה להיות חלק מהצוות של דורנטו אבל אילן אמר שהיה חשוב לה להישאר בישראל, אחרי כל הזמן שלא הייתה שם. הוא אמר ששירותה הצבאי היה אפילו יותר חשוב עבורה. שאלתי אותו אם הוא הכיר בחורים שיצאה איתם והוא ענה בשלילה, אבל ידע על כמה מערכות יחסים שלא שרדו זמן רב.
 
הקפדתי לשמור מרחק ממנה במשך כל הערב, אבל לא הורדתי ממנה את מבטי.
 
ראיתי אותה משחקת, סליחה, מרמה בקלפים. היא דיברה וצחקה עם גרייס, עם ורוניקה ועם סוזנה. היא גם דיברה עם כריס, אבל תמיד שמרה על מרחק פיזי. היא שתתה הרבה ולא אכלה כלום.
 
ראיתי איך כולם מסתכלים עליה – גברים שרוצים אותה ונשים ששונאות אותה. שמתי לב גם לקנאתן של הנשים אבל אלה התעלמה מכולם. אני לא יודע אם היא מתעלמת בכוונה תחילה או שהיא כה רגילה לזה, עד שהיא כבר לא שמה לב.
 
"טוני?" שואלת אליסון, שמספרת לי משהו כבר דקות ארוכות.
 
אני לא מקשיב לה.
 
"אתה מקשיב לי?"
 
אני מנתק את מבטי מהיצירה המושלמת שלי ופוגש את פניה היפות של אחותי הקטנה.
 
"מה? לא הייתי איתך."
 
אליסון מחייכת, "אחי הגדול מאוהב," היא לועגת לי.
 
"אלי!" אני מזהיר.
 
היא מבטלת אותי בהינף יד, "אני מבינה אותך. היא מושלמת, האישה הזאת."
 
"אישה? היא צעירה ממך."
 
אחותי מושכת בכתפיה ולוגמת מהמשקה שלה, "כן, אבל היא גדלה לבד אז היא בטח התבגרה מאוד." נקודה לטובתה. "חוץ מזה, אני מזכירה לך שגם אני אישה."
 
אני מגלגל את עיניי.
 
"את לא נוסעת לאספן."
 
היא מזעיפה פנים, "אתה לא הוגן, טוני. למה אתה לא סומך עליי?" ומייד לובשת הבעת כלבלב.  
 
"זה לא עובד. תפסיקי לעשות את הפרצוף הזה, לא אשנה את דעתי."
 
"טוני – "
 
אני קוטע אותה מייד, "חוץ מזה, אני צריך אותך פה לפני שתחזרי לקליפורניה. אני רוצה שתעצבי מחדש את חדר השינה שלי."
 
אליסון קופצת בהתלהבות ומחבקת אותי.
 
זה כל מה שצריך כדי שתשכח שהיא כועסת עליי. אני מחבק אותה בחזרה וצוחק. היא מתחילה לדבר איתי על עיצוב: צבעים, בדים ועוד נושאים בהם אני לא מבין דבר. אני סורק שוב במבטי את החדר בחיפוש אחר אלה אבל לא מוצא אותה. כולם צוחקים, רוקדים, אוכלים, שותים ומשחקים בקלפים, אבל אלה לא כאן.
 
אני מתנצל בפני אליסון וקם לחפש אחריה. אני מוצא את כריס בדרך. הוא האדם האחרון שראיתי איתה. אני שואל אותו אם הוא ראה אותה. הוא עונה שהיא נכנסה לשירותים.
 
 
 
אני נכנס בשקט אל שירותי הנשים. כל התאים פתוחים חוץ מאחד. אני יודע שהיא שם, אף על פי שאין לי דרך לראות אותה. אני מרגיש את נוכחותה. אני מנסה להשתלט על הזקפה שלי כשאני קולט שרק שנינו כאן, ומחכה לה בסבלנות.
 
אחרי רגע קצר, אני שומע את רעש הדחת המים. הדלת נפתחת והיא יוצאת מהתא, לא אומרת מילה ופונה אל הכיור. היא לא מפנה אליי את פניה, למרות שהיא יודעת שאני כאן. הלביאה מרגישה אותי כמו שאני מרגיש אותה.
 
היא שוטפת את ידיה בנחת וממתינה שאדבר.
 
אני לא רוצה לדבר. אני רוצה להעביר את ידי במורד גבה החשוף, אבל מתאפק.
 
"הייתי מגלה את זה במוקדם או במאוחר," אני אומר לבסוף.
 
היא סוגרת את הברז ומייבשת את ידיה. "לא היית מגלה שום דבר שלא הייתי רוצה שתגלה," היא אומרת בביטחון ומשליכה את מגבת הנייר לפח.
 
"למה לא רצית לקחת בזה חלק? זה הפטנט שלך. את יודעת כמה הוא שווה?"
 
"הוא לא שלי. הרעיון היה של אילן ושל עודד אבל כן, ידעתי כמה הוא יהיה שווה ברגע שפיתחתי אותו." היא מחטטת בתיקה הקטן ושולפת ממנו חפץ ארוך ודק. היא פותחת אותו ומורחת את... מה שזה לא יהיה, על שפתיה. אני מהופנט כשאני מביט בהן מבעד למראה.
 
היא מביטה בעצמה. שפתיה מבריקות ואני רוצה לנשק אותן.
 
"אז למה לא, אלה?" אני שואל.
 
היא מרימה את מבטה ופוגשת במבטי מבעד לראי, "לקחתי סיכון גדול כשהחלטתי להחזיר לעצמי את השם שלי. לא רציתי להיות חשופה מדי," היא עונה, ואני מבין מייד.
 
"לא רצית שמי שחטף אותך ידע איפה את," זאת לא שאלה. היא לא עונה. רק סוגרת את החפץ ומחזירה אותו לתיק שלה.
 
"יכולת לקחת את הכסף שאילן ועודד הציעו לך, ואז היית בטוחה יותר מבחינה כלכלית."
 
אני יודע שהיא לא רצתה להשתמש בכספי ביטוח החיים של אביה, אבל אני גם יודע שהייתה זקוקה לכסף כדי לשרוד. כסף שכמה מהבוסים הקודמים שלה איימו שלא לתת לה, אלא תמורת סקס.
 
היא מסתובבת ומביטה היישר אל תוך עיניי.
 
"הדבר היחיד שבטוח בחיים הוא המוות. ויש לי חדשות בשבילך, מר ספקטור. כשזה קורה, הכסף לא בא איתך לקבר."
 
מה שנכון, נכון.
 
"אז למה לגלות לי עכשיו? למה את לא לוקחת בזה חלק היום?"
 
היא לא עונה, ואני עונה במקומה, "את לא רוצה שימצאו אותך, נכון?"
 
"אני רוצה שימצאו אותי, אבל עוד לא מוכנה לזה."
 
מי חטף אותה ולמה? האם זה היה איש אחד או יותר? מה הם עשו לה ואיפה הייתה? אני מדמיין את הגרוע מכל ומנסה לסלק ממוחי את התמונות.
 
אני מתקרב אליה, אבל היא נסוגה לאחור.
 
זה מכעיס אותי.
 
"אני מוכן. אף אחד לא יפגע בך יותר," אני אומר בביטחון. אני מוכן להרוג כל אחד בשבילה.
 
היא מביטה בי בעצב. עיניה מזכירות לי שאני הוא זה שפוגע בה כל הזמן. עכשיו אני רוצה להרוג את עצמי.
 
"מתי תהיי מוכנה?" אני שואל.
 
"אף פעם," היא רצינית מאוד, "ואני לא צריכה אותך כדי שתגן עליי. למדתי לעשות את זה לבד."
 
אני לא דוחק בה. היא חזקה ומוכנה יותר משהיא חושבת, אבל לא אשאיר אותה לבד בזה. לא אתן למי שפגע בה להתקרב אליה שוב, גם אם חיי יהיו תלויים בזה.
 
אני צועד אליה צעד נוסף, אבל היא מתרחקת ממני שוב.
 
"אלה, תקשיבי – " אני מתחיל לומר, אבל שומע את קול צחוקן של הנשים שמתקרבות אלינו.
 
לא יניחו לי לדבר איתה היום?!
 
אסור שיראו אותי בשירותי הנשים עכשיו, עם העובדת הכוסית-אש שלי. אני תופס את ידה ומכניס אותה בכוח, יחד איתי, אל תא השירותים שהייתה בו קודם.
 
"מה אתה עושה?" היא שואלת כשאני נועל את הדלת.
 
אני מסמן לה לשתוק. היא מזעיפה פנים אבל לא מתווכחת.
 
הנשים נכנסות אל חדר השירותים וצוחקות בקול. אנחנו עומדים בתא הקטן, אלה צמודה אליי ואני יכול לנשום אותה, את ניחוחה הנפלא. היא מנסה לשמור על מרחק ממני עד כמה שניתן, אבל אני, בן זונה שכמוני, מנצל את העובדה שהיא לא יכולה לדבר כדי להתקרב אליה.
 
היא מסמנת לי ללא קול אך בכעס מובחן לשמור מרחק, אבל אני לא מקשיב. אני מעביר את ידיי על זרועותיה וגופה מגיב למגעי מייד. היא נלחמת, זזה בחוסר נוחות ומרכינה את ראשה.
 
"ראיתן את ספקטור?" שואלת אחת הנשים, "האיש הזה סקסי כל-כך, שהוא לא אמיתי."
 
אלה חורקת שיניים ואני מחייך כמו ילד קטן. לא בגלל מה שאותה אישה אמרה, אלא בגלל תגובתה של אלה. היא מקנאה כי היא אוהבת אותי.
 
"כן, אלוהים!" אומרת אישה נוספת, "אני חייבת להיכנס למיטה שלו."
 
הן פורצות בצחוק, ועיניה של הלביאה בוערות בכעס.
 
אני, לעומתה, ממשיך לחייך.
 
"בהצלחה עם זה," אומרת האישה שדיברה קודם, "החוק הראשון במטריקס 6 הוא שלא מתעסקים עם העובדים. ועכשיו, כשעובדי דורנטו שלו, אין לך סיכוי."
 
"אל תדאגי לגבי זה, אף אחד אף פעם לא סירב לי. אני אסיים במיטה שלו עוד הערב."
 
אלה מתכוונת לצאת מהתא אבל אני מחזיק אותה.
 
מטריף אותה לחשוב עליי עם אישה אחרת, כמו שמטריף אותי לחשוב עליה עם גבר אחר.
 
הן ממשיכות לצחוק ביניהן. נשמע שיש איתן אישה נוספת.
 
"אין לך סיכוי הערב," אומר הקול הראשון, "הוא לא מוריד את העיניים מהבחורה ההיא עם השמלה השחורה. היא אמיתית בכלל? לא ראיתי דבר כזה בחיים!"
 
אלה מרכינה שוב את ראשה. היא נבוכה.
 
"אני לא מתרגשת ממנה, סתם ילדה טיפשה."
 
עכשיו אני זה שחורק שיניים.
 
"קטרינה! אל תדברי עליה ככה!" אומר הקול השלישי, שמדבר לראשונה. קול נשי עם מבטא דרום-אמריקאי כבד. אני מזהה אותו מייד. זה קולה של סוזנה פרנדז – חברתה של אלה. "היא לא טיפשה בכלל, להיפך."
 
אני רואה שאלה מתרגשת מהתערבותה של סוזנה. על שפתיה נמתח חיוך קטן.
 
"איך את מכירה אותה?" שואלת זו שקוראים לה קטרינה.
 
"היא חברה שלי, אנחנו לומדות יחד ב-CCE."
 
"אהה, אז היא רק מתמחה. היא בטח פותחת את הרגליים שלה לספקטור כמה פעמים ביום."
 
"מה?!" קוראת סוזנה, "לא! למה את אומרת את זה?"
 
"כי הוא לא מעסיק מתמחים למשך זמן רב. הוא בטח משתמש בה מתי שהוא רוצה, היא הצעצוע שלו, בגלל זה היא עדיין כאן," היא אומרת בארסיות.
 
אני רואה את זה קורה, את הדבר הכי מפחיד שראיתי בחיי.
 
עיניה של אלה מתגלגלות לאחור, היא עומדת להתנתק. זאת לא הפעם הראשונה שהיא שומעת את זה. אני תופס אותה חזק ומנער אותה. היא חוזרת מייד אל ההווה. אני מסמן לה במבטי שעליה להילחם בניתוק. היא מרוכזת במבטי, לא מורידה את עיניה המרהיבות ממני.
 
"היא לא הצעצוע שלו!" אומרת סוזנה, "היא גאון, היא מוכשרת מאוד. את לא צריכה לדבר עליה ככה, את לא מכירה אותה!"
 
אלה, שלא מורידה את עיניה ממני, מחייכת מאוזן לאוזן כשהיא שומעת את חברתה מגינה עליה.
 
נראה שהיא לא רגילה ליחס כזה מצד בנות אחרות. ראיתי איך רוב הנשים הסתכלו עליה הערב – בבוז או בשנאה. עכשיו אני מעריך את מיס פרנדז אף יותר.
 
"אני מכירה בנות כאלה," אומרת קטרינה, "את לא צריכה להסתובב איתה. לא תחשבי ככה כשהיא תגנוב ממך את החבר הבא שלך. היא בדיוק הטיפוס."
 
פניה של אלה נופלות.
 
"זה ממש לא – " מתחילה סוזנה לומר.  
 
"חוץ מזה, סוזנה," הקול הנשי הנוסף קוטע אותה, "את צריכה ללכת לארוז עכשיו. ספקטור יפטר אותך מחר על הבוקר. את בסך הכול מתמחה ומכיוון שהוא מזיין את הזונה ההיא ולא אותך, התחת הברזילאי שלך יהיה מהר מאוד על המטוס, בדרך חזרה אל החור שממנו באת."
 
"אתן כלבות מרושעות!" יורה סוזנה.
 
"לא, אנחנו כנות," אומרת קטרינה, "קלייר צודקת, את איטית מאוד בעבודה. אולי את טובה בעיני אילן ועודד, אבל ספקטור לא יבזבז את הזמן עלייך."
 
זה נכון, סוזנה איטית מאוד כיוון שהיא מתקשה באנגלית, אבל אני יודע שהיא נחושה ועקשנית. היא לא ויתרה עד שהתקבלה ל-CCE, למרות שדחו את בקשתה פעמיים. היא גם לא מוותרת בכל מה שקשור לעבודה שלה. למרות שהיא לא עומדת בזמנים, הדוחות שלה טובים. עודד אמר לי שהיא איטית כי אנגלית היא לא שפת האם שלה, אבל עם העידוד הנכון היא תהיה עובדת מצוינת. עכשיו אני גם מגלה שהיא נאמנה לאנשים שהיא אוהבת. נאמנות, בעיניי, היא אחת התכונות החשובות ביותר אצל עובד. כשבדקתי את עובדי דורנטו לא התכוונתי לפטר אותה. ועכשיו, היא נשארת לתמיד.
 
"אתן בלתי אפשריות!" אומרת סוזנה בטון פגוע ויוצאת מהשירותים.
 
אני מחזיק את אלה, שרוצה לצאת בעקבותיה.
 
היא אומרת לי, ללא קול, 'זאת החברה שלי!'
 
ואני עונה לה, גם כן ללא קול, 'אטפל בזה'.
 
אני רוצה לצאת מהתא הזה בדיוק כמוה, כדי להרוג את קלייר ואת קטרינה שמדברות ככה על היצירה המושלמת שלי, אבל אני לא יכול. אומנם אני רוצה שכולם ידעו שאלה שלי, אבל לא ככה. אני רוצה להיות זה שיכריז על כך בציבור.
 
זונה, צעצוע, טיפשה – איך הן מעזות לדבר ככה על הבחורה הכי מדהימה שפגשתי בחיי?
 
על הבחורה שלי, הבחורה שאני אוהב.
 
אני מכיר את שתי הנשים האלה. קלייר היא פקידה וקטרינה היא מנהלת שיווק בכירה בדורנטו. הגיעה הזמן שהן יחפשו עבודה במקום אחר. יהיה להן קשה מאוד למצוא אחת, כי אהרוס אותן. אהרוס את כל מי שיפגע באישה שלי.
 
 
 
 
 
 
 
אלה
 
 
 
אני רוצה ללכת אחרי סוזנה, אבל אנטוני מחזיק אותי. אני חייבת לדבר איתה, להרגיע אותה. מי הן שתי הכלבות האלה שמרשות לעצמן לדבר אליה ככה? סוזנה היא החברה הראשונה שלי. היא זו שהגיעה אליי בלי שעשיתי שום מאמץ להתחבר אליה. פעם הייתי צריכה להתאמץ מאוד כדי שיהיו לי חברות. נפגעתי כל-כך הרבה פעמים עד שהפסקתי לנסות. לסוזנה יש לב גדול והיא בטוחה בעצמה מספיק כדי לא להרגיש מאוימת ממני. היא הוכיחה לי עכשיו עד כמה היא נאמנה לי, כשהגנה עליי מול הנחשיות האלה וכעת, היא זו שנפגעה.
 
אני חייבת למצוא אותה.
 
"זאת החברה שלי," אני אומרת לאנטוני, ללא קול.
 
"אטפל בזה," הוא משיב לי באותו האופן. מבטו של הלוחם חודר, הוא כועס. לא עליי, אלא על שתי הבנות שעדיין מקשקשות. ממבטו, אני מבינה שהוא עומד להפוך את זה לעניין אישי.
 
זה משמח אותי.
 
מתי הן ילכו כבר?
 
קשה מדי להיות צמודה כל-כך לאנטוני.
 
למרות שאני מנסה לתפוס מרחק ממנו, הוא מתקרב אליי, מלטף את כתפיי ואת זרועותיי. התא קטן וריחו הנפלא של אנטוני נמצא בכל מקום. אין לי לאן לברוח. הבנות עדיין כאן ואני לא יכולה להוציא הגה מפי. הוא מנצל את העובדה שאני לא יכולה להתנגד לו.
 
מניאק!
 
הוא היה ברור הבוקר – אסור לי להתאהב בו, למרות שכבר התאהבתי. הוא יודע את זה. למה הוא ממשיך לגעת בי?
 
"איך אני נראית?" שואלת קטרינה.
 
"מעולה," עונה קלייר.
 
"יופי. הגיע הזמן שהוא יסתכל עליי. אני מתכוונת לתת לו לילה בלתי נשכח."
 
אני נושכת את לשוני ומנסה לשלוט בעצמי, אבל הדם עולה לי לראש מרוב עצבים.
 
אנטוני מחייך אליי חיוך שחצני. אני רוצה להרוג אותו.
 
"אל תיעלבי, קטרינה, אבל אני באמת חושבת שאין לך סיכוי. הוא לגמרי בעניין של המתמחה ההיא. חוץ מזה, הוא לא מתעסק עם עובדות, כולם יודעים את זה. ג'ני מנסה כבר שנים ולא מצליחה."
 
עכשיו בא לי להרוג גם את ג'ני. לא פלא שהן מכירות זו את זו, שלוש הכלבות האלה.
 
"אני לא ג'ני," אומרת קטרינה בביטחון, "ואני לא המתמחה העלובה הזאת."
 
"את באמת חושבת שהוא שוכב איתה?"
 
"ברור. הוא הרי לא מעסיק מתמחים למשך זמן רב. זה לא צירוף מקרים שדווקא הבחורה הזאת עדיין כאן. אין לו סיבה להעסיק מישהי טיפשה כמוה, אם היא לא דואגת לרוקן לו את הביצים. בטח יש להם הסכם כזה – סקס בלי מחויבות, בלי שאף אחד ידע על זה, אבל מה שבטוח הוא שברגע שיהיה איתי, הוא ישכח ממנה לחלוטין."
 
היא פגעה בול!
 
זה בדיוק הסכם שהיה בינינו. אנחנו יחד בלי שאיש ידע על זה. רק סקס, בלי עתיד ובלי שום דבר מעבר לזה.
 
אני בולעת רוק. הייתי צריכה לשמוע את זה כדי שאוכל להתאפס ולהתרחק ממנו.
 
הוא מזעיף את פניו ומנסה לגעת בי שוב, אבל אני מרימה את ידי ועוצרת אותו.
 
אני שומעת צעדים מתרחקים ואת הדלת נסגרת. אחרי רגע ארוך של שקט, אני מתכוונת לפתוח את דלת התא, אבל אנטוני חוסם אותה בגופו.
 
אני מרימה את פניי ופוגשת במבטו. הוא יפה כל-כך.
 
"את לא מאמינה להן, נכון?" הוא שואל בעדינות.
 
אני מרכינה את ראשי, "תן לי לצאת, בבקשה," קולי שקט כל-כך, שאני בקושי שומעת אותו.
 
הוא מניח את אצבעו מתחת לסנטרי ומרים אליו את פניי, עד שמבטי נאלץ לפגוש במבטו הזועף.
 
"אלה, תעני לי!"
 
אני לא עונה.
 
הוא מצמיד אותי לקיר ומנסה לנשק אותי.
 
"תפסיק עם זה!" אני מפנה את פניי ממנו, לפני ששפתיו נוגעות בשפתיי, אבל הוא מושך בשערי בחוזקה וראשי מתרומם. שפתיו פוגשות בשלי.
 
אני סוגרת את פי בכל הכוח, מסרבת לאפשר ללשונו לחדור פנימה.
 
"תנשקי אותי!" הוא מורה לי, בלי לנתק את פיו מפי.
 
אני לא עונה ולא זזה, מנסה שלא להיכנע, אבל הוא מחליק את לשונו על שפתיי בזמן שידו מלטפת בעדינות רבה את גבי החשוף. גופי כבר לא שייך לי, הוא שייך לו.
 
אני פותחת את פי.
 
הוא גונח מייד ומצמיד את גופו אל גופי. הוא אוחז ברגלי, בצידה הפתוח של שמלתי, מרים אותה ונכנס בין ירכיי. אני חשה כמה הוא קשה גם מבעד למכנסיו. הוא מלטף את ירכי. המגע שלו מטריף אותי, מעיר את גופי ומחזיר אותי לחיים. ידו עולה ומתקרבת אל תחתוניי. הוא מסיט אותם ומחדיר אצבע לתוכי.
 
אני נוהמת אל תוך פיו.
 
המילים ששמעתי לפני רגעים ספורים חוזרות להתנגן בראשי – "זונה, צעצוע, טיפשה." – אני באמת כל אלה. זונה, כי אני שוב פותחת את רגליי לבוס שלי ועוד בשירותים של המשרדים. צעצוע, כי הוא קובע איך ומתי הוא רוצה אותי וזה לא משנה אם אני מבקשת שיפסיק. טיפשה, כי אני עושה את כל זה בידיעה שאפגע שוב. אחרי שיגמור איתי, הוא יאמר לי שוב דברים שאני לא רוצה לשמוע.
 
לא, אני לא יכולה.
 
"אנטוני, תפסיק עכשיו!" אני צועקת אל תוך פיו.
 
הוא נרתע ושולף את אצבעו מתוכי מייד.
 
אני הודפת אותו לאחור, לא יכולה להסתכל עליו. ראשי מושפל ואני מנסה לסדר את שמלתי. עיניי מתמלאות בדמעות שאני מנסה לעצור למראה שמלתי הפתוחה. אני מרגישה זולה מאוד.
 
אני פותחת את דלת התא ופוגשת את השתקפותי במראה. לחיי סמוקות ועיניי בורקות. אני מתביישת כל-כך, שקשה לי להסתכל על עצמי.
 
אנטוני מגיח מאחוריי אבל אני לא מביטה בו. אני לא יכולה.
 
"אני חייבת למצוא את סוזנה," אני אומרת ומתכוונת לצאת, אבל הוא תופס בעדינות בזרועי. אני נעצרת, אבל לא מסתובבת אליו.
 
"אני לא חושב לרגע שאת כל מה שהן אמרו," הוא אומר ברכות.
 
אני מוחה את הדמעות שזולגות על לחיי.
 
הוא מסובב אותי בעדינות אליו ומלטף את פניי באגודלו.
 
אני מרימה אליו את מבטי.
 
"אני מתנצל שנתתי לך להרגיש ככה," הוא אומר, ומנשק את שפתיי נשיקה עדינה ומתוקה. אני לא יכולה לזוז, לא יכולה להתנגד. אני חייבת לשמוע שהוא לא חושב עליי את כל הדברים האלה.
 
הוא מצמיד את מצחו אל מצחי ונושם עמוק, "אני בן זונה שנתתי לך להרגיש ככה. את מתביישת בעצמך עכשיו, בגללי. את הכול בשבילי, מלבד צעצוע, אלה."
 
אני בולעת רוק.
 
הוא באמת חזק. הוא קורא אנשים כמו ספר פתוח. הוא קורא אותי טוב מכולם.
 
"אנטוני – "
 
 "תני לי לדבר," הוא משתיק אותי. מצחו עדיין שעון על מצחי והוא מלטף את פניי.
 
אני עוצמת את עיניי ומתענגת על מגעו.
 
הוא לא אומר דבר במשך רגע ארוך, כאילו מחפש את המילים הנכונות לומר. הוא נושם נשימה עמוקה.
 
"הבוקר נבהלתי, נכנסתי לפניקה," הוא מסביר.
 
"למה?" אני לוחשת.
 
"כשסיפרת לי על האחים שלך... כשאמרת שיש לי את הקול של אבא שלך, זה... זה הבהיל אותי נורא. אני יודע כמה אהבת את הקול שלו. הסתכלת עליי בכזאת הערצה, במבט מלא אהבה. ידעתי שיש לך רגשות כלפיי, אבל הבוקר זה הכה בי. פחדתי שתחשבי שאת אוהבת אותי, רק כי אני מזכיר לך את האחים שלך ואת אבא שלך."
 
אני משתתקת.
 
זה נכון. יש לו קצת מכל אחד מהם – הוא סקרן כמו שי, מגן כמו דניאל וחזק כמו איתן. ויש לו את הקול של אבי – הקול האהוב עליי בעולם, קול שחשבתי שלא אשמע יותר לעולם. יכול להיות שזאת הסיבה לכך שאני מאוהבת בו מאז הפעם ראשונה שבה ראיתי אותו?
 
"אבל אני לא הם," הוא מוסיף בכאב, "יום אחד תגלי את זה ותברחי ממני כמו שאת נוהגת לעשות, אלא שאז זה יהיה לתמיד כי תביני שאני בן אדם רע. אני פשוט לא יכול להרשות לזה לקרות, אלה."
 
הוא מנשק אותי וחוזר להשעין את מצחו על מצחי.
 
"אני לא יכול לתת לזה לקרות כי אני כבר לא יכול לחיות בלעדייך. אני אוהב אותך, אלה."
 
ליבי מפסיק לפעום ודמי קופא בעורקיי.
 
"אני מאוהב בך מהרגע הראשון שבו ראיתי אותך. אם תעזבי אותי," הוא עוצם את עיניו בייאוש, "אני אמות."
 
אני צועדת לאחור, כדי שאוכל להביט בו.
 
הוא פוקח את עיניו. אף פעם לא ראיתי אותו ככה.
 
הוא פוחד. אנטוני ספקטור – הלוחם הכי חזק בעולם – פוחד!
 
"זה נכון," אני אומרת, "אתה מזכיר לי את הגברים שהכי אהבתי בחיי. שאני עדיין אוהבת, למרות שהם כבר לא כאן. זו אחת מהסיבות לכך שאני אוהבת אותך."
 
הוא עוצם שוב את עיניו בכאב.
 
"אבל אני גם אוהבת אותך כי אתה אנטוני ספקטור. אין מילים שיצליחו לתאר מי אתה ומה אתה, מרוב שאתה חזק ועוצמתי כל-כך. אף פעם לא פגשתי בן אדם שיש לו כזו השפעה עליי. אז נכון, אתה דומה להם ויש לך את הקול של אבא שלי, אבל זה מי שאתה, אנטוני."
 
הוא רוצה לומר משהו, אבל אני מרימה את ידי, "אני לא יודעת מה עשית שגורם לך לחשוב שאתה איש רע, אבל אתה לא. כבר אמרתי לך, פגשתי המון אנשים רעים בחיי. אנטוני ספקטור הוא לא אחד מהם."
 
"איך את יכולה להגיד את זה, אחרי כל מה שעשיתי לך?"
 
"היו לך את הסיבות שלך," אני עונה מייד, "פחדת לאבד שליטה בגלל המשיכה אליי. זה הטריף אותך, אז ניסית להרחיק אותי מעליך. להבדיל מכל היתר, שניסו לסחוט אותי או לאיים עליי."
 
הוא מתקרב אליי, אבל אני עוצרת אותו.
 
"אבל אני לא מאמינה לך כשאתה אומר שאתה אוהב אותי ואני לא סומכת עליך כשאתה אומר שלא תפגע בי יותר."
 
"אלה – "
 
אני קוטעת אותו מייד, "יכול להיות שאתה לא מתכוון לפגוע בי, אבל אתה תעשה את זה. אמרת בעצמך – אין לנו עתיד. היום אתה חי את החלום שלך – כסף, נשים, יוקרה, עוצמה. העסק שבנית הגיע היום לפסגה, אל המקום אליו חלמת שיגיע. אבל אני עדיין מחפשת את החלום שלי. והוא לא דומה לחלום שלך."
 
"מהו החלום שלך?" הוא שואל.
 
"חיים נורמליים ופשוטים. אהבה מטורפת, כזו שקיימת רק בספרים. משפחה כמו זו שאיבדתי. ועתיד, כמו שאמרת שלעולם לא יהיה לנו."
 
מבטו קודר וחודר. אני לא מצליחה להבין אותו.
 
"אני מבין שאת לא סומכת עליי. ציפיתי שתגידי את זה בגלל כל מה שעשיתי לך, אבל אני אומר את האמת. אני אוהב אותך כל-כך שזה כואב," הוא אומר בביטחון. "יום אחד תאמיני לזה, יום אחד תסמכי עליי. מעולם לא אמרתי לאישה את המילים האלה. חשבתי שאני פשוט בן אדם שלא יכול להתאהב, אבל זה לא היה נכון. פשוט חיכיתי לך."
 
אני כל-כך רוצה להאמין למילים שהוא אומר, אבל לא יכולה. גבר שאוהב לא עושה את מה שאנטוני עשה לי במשך חודש. נכון, היו לו את הסיבות שלו, אבל זאת רק משיכה חזקה שיש לו כלפיי. הוא היה בטוח שיצליח להתגבר עליה אחרי לילה אחד איתי, אבל זה לא קרה. הוא לא רגיל לזה. הוא רגיל לאבד עניין בנשים אחרי שהוא מקבל את מה שהוא רוצה מהן. איתי זה עדיין לא קרה כי אני לא מסכימה לעשות איתו את מה שהוא עושה עם נשים אחרות. זו הסיבה שבגללה הוא חושב שהוא אוהב אותי.
 
במוקדם או במאוחר הוא יבין זאת ויאבד עניין. וכשזה יקרה, אתרסק.  
 
רק עכשיו אני מתחילה להחלים מפצעי העבר, מתחילה לחיות את חיי החדשים. לקחתי סיכון ונתתי לגבר המרהיב הזה להיכנס לתוך גופי ולתוך ליבי בסוף השבוע האחרון, אבל היום, אחרי שהוא זרק אותי, הרגשתי מתה. היום היה רק הקדמה למה שמחכה לי בהמשך.
 
ממבטו נשקפות הערצה אמיתית ואהבה מוחלטת. אולי הוא כן אוהב אותי? אף פעם לא ראיתי אותו ככה, אבל בואו נהיה כנים; אני מכירה אותו רק חודש.
 
אני חייבת לסדר את מחשבותיי. אולי אני כל-כך רוצה להאמין לו שאני מדמיינת דברים. מדמיינת שהוא מביט בי עכשיו כאילו הייתי הדבר היקר ביותר עבורו.
 
"אני חייבת לחשוב על זה," אני אומרת בכנות.
 
"זאת לא נוסחה שאת יכולה לפתור הפעם, גאון," הוא אומר בחיוך משועשע.
 
שיט! החיוך שלו משפיע עליי, אני חייבת להתרחק.
 
"אני צריכה לנשום אוויר."
 
הוא מפתיע אותי כשהוא מושך בכתפיו באדישות.
 
"אחכה לך. אני מחכה לך כבר שלושים וארבע שנים, אני יכול לחכות עוד קצת."
 
אני מחייכת. הוא משיב לי בחיוך קורן וגומות החן הקסומות שלו ממש כאן.
 
"את כל-כך יפה, אלוהים!"
 
זאת הפעם הראשונה מזה שנים שאני נהנית לשמוע מחמאה.
 
אני עוצמת את עיניי, "תגיד משהו. תגיד עוד משהו, בבקשה."
 
"אני אוהב אותך."
 
אני פוקחת את עיניי באחת. ליבי פועם מהר כל-כך עד שהוא מאיים לצאת מחזי ולהתנגש בקיר.
 
הוא מתקרב אליי ומנשק אותי נשיקה עדינה.
 
"אני מקווה שאני לא מזכיר לך את אבא שלך כשאני בתוכך, משמיע קולות, כי אם כן, אשתוק."
 
אני צוחקת בקול וחובטת בחזה שלו. "אלוהים, לא!"
 
הוא צוחק ומחבק אותי חזק, נושם עמוק את צווארי. כל גופי מתעורר.
 
"תגידי לי מתי את מוכנה. אני רוצה שכולם ידעו שאלה אברמוביץ' שייכת לאנטוני ספקטור."

עוד על הספר

  • הוצאה: יהלומים
  • תאריך הוצאה: אפריל 2018
  • קטגוריה: רומן אירוטי
  • מספר עמודים: 550 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 9 שעות ו 10 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
501 דירוגים
406 דירוגים
43 דירוגים
22 דירוגים
9 דירוגים
21 דירוגים
10/2/2024

לא חשבתי שפרק ב׳ יעלה על פרק א׳. לא יכולתי לחכות להמשך וכמה אני מחכה לקרוא את הבא.. האריה האגדי. התרגשתי, צחקתי, בכיתי, התחרמנתי. מעולה!!!!

2
30/1/2024

עוצר נשימה...

2
12/1/2024

פעם שניה, ועדיין מרגש כמו הפעם הראשונה. אין על דואט הלביאה והאריה האגדי

2
5/1/2024

פשוט התמכרות מלוטש כתוב נפלא מומלץ לימים קרים

2
1/1/2024

ספר מעולה

2
23/12/2023

וווואהווווו סיפור מטריף ולא בגלל הקטעים האירוטיים

2
17/12/2023

אלוהים פשוט לא ניתן להפסיק לקרוא הספר סוחף מרגש עד דמעות ❤️

2
14/12/2023

מהמם!! קשה להפסיק לקרוא :)

2
30/5/2024

אחד ה-ספרים. ספר עם אישה חזקה, סוחף ומדהים

1
30/12/2023

ואוו סדרה מושלמת

1
9/7/2025

וואו, עוצמתי ביותר ומרתק

5/7/2025

כתיבה מדהימה אי אפשר להניח את הספר

17/6/2025

מעולה

20/5/2025

וואו ספר מרגש אני ממליצה מאוד הוא עצוב אבל מלמד הרבה מלמד גבר נשים חזקות

15/5/2025

הספר הכי טוב שקראתי בחיי

13/5/2025

מהמם

13/5/2025

ספר מושלם חובה לקרוא !

8/5/2025

אין דברים כאלה!!! אחד לדור !! סיימתי בפעם השנייה וזה רק משתפר

5/5/2025

מהמםםםםם

5/5/2025

ספר מרתק מרגש וסוחף

2/5/2025

וואו

13/4/2025

מדהים סוחף מרגש קשה מרתק וכל מה שספר מעולה צריך להיות. תודה שכתבת את הדואט הזה.

3/4/2025

ספר מעולה ומרגש מאוד לא הפסקתי לבכות

27/2/2025

שלמות אין מילים לתאר שלמות מהי.

18/2/2025

יואוווו זה פשוט ספר מושלם!!!!!!

18/2/2025

פעם ראשונה שבכיתי מספר

6/1/2025

וואווו אין מילים פי שיוכלו לתאר את כל מה שאני חושבת על הספר או סידרת ספרים הלביאה הלוחמת ! ספר סוחף מרגש מסקרן משעשע משכיל פשוט ספר שיש בתוכו את כל קשת הרגשות שקיימות בתוך בן אדם בכיתי צחקתי כעסתי סבלתי שנאתי חוויתי אושר ביחד עם אלה הלביאה התאהבתי באנטוני וואו ממליצה לכל אחת ואחד לקרוא גם מאה פעם ולא ימאס !

24/12/2024

ספר מושלם אי אפשר להתנתק ממנו

1/12/2024

מעולם לא הייתי מרותקת כך לספר, חוויתי בו כ"כ הרבה מנעד רגשות.. אני חושבת שצריך לעשות סרט על הספר... פשוט ואוו

4/11/2024

מהמםםם

28/10/2024

המשך לחלק הראשון, ואיזה המשך... לא הצלחתי להפסיק לקרוא.

22/10/2024

מדהים

19/10/2024

מדהים

15/10/2024

וואווו לא נשמתי

14/10/2024

ריגש ומעניין

8/10/2024

מאוד יפה , המשך נהדר. לא ידעתי שימשיך גם לעוד 2 ספרים.. מעניין לאן יוביל

26/9/2024

למרות שאפשר היה לקצץ במשפטים חוזרים סיימתי תוך יום וחצי... תקראו זה כתוב מושלם

24/9/2024

פשוט מושלם 👌

12/9/2024

לא הצלחתי להפסיק לקרוא

30/8/2024

ווואוו איזה ספר. סיימתי ביום. לא נושמת. הסופרת כל כך מוכשרת. ספר חובה לאוהבות הז'אנר!!!!! העביר אותי את כל מנעד הרגשות.

2/8/2024

ספר מהמם!

27/7/2024

יצירה סוחפת, לא הצלחתי להפסיק לקרוא. מחכה לקרוא את הספר הבא

24/7/2024

אחד הספרים הכי יפים שקראתי בכיתי צחקתי התרגשתי הכול מהכול

15/7/2024

גם בפעם השנייה מושלם!

25/5/2024

מהמם וסוחף ! נהנתי לקרוא ממשיכה לבא

22/5/2024

ספר מרגש וסוחף, לא יכולתי להפסיק לקרוא. ממליצה בחום.

18/5/2024

מרתק לא יכולתי להניח את הספר מהידיים

6/5/2024

ואוווווו ואוווווווו ואווווווו וזהו פשוט אין מילים רק ואו איחד גדול!

3/5/2024

מרתק, מרגש! מומלץ!!

23/4/2024

הייתי כל כך במתח בספר הראשון שהמשכתי ישר לשני.. אהבתי

9/4/2024

וואו !!!!!!

27/3/2024

מעולה בדיוק כמו הספר הראשון. ישבתי על קצה הכיסא לאורך כל הדרך.

29/11/2023

מטורף!!! עוברת לדואט האריה

27/11/2023

מדהים

23/11/2023

סוחף, לא צפוי, עם ערך מוסף! נהנתי מאוד.

20/11/2023

לא הפסקתי להמשיך לקרוא ! תודה

19/11/2023

מעולה

16/11/2023

ואוווו סיימתי לקרוא את הספר ברמת ימים בודדים הייתי מרותקת! ממליצה!

8/11/2023

וואוו

29/10/2023

מושלם!

18/10/2023

מותח מרגש ויש תפניות בעלילה אהבתי ממש .

13/10/2023

הספר שהחזיר לי את חדוות הקריאה אחרי הפסקה ארוכה. לא יכולתי להתנתק ורק רציתי להמשיך לספר הבא❤️

5/10/2023

מושלם ומרתק

25/9/2023

מעולה

5/9/2023

אחד הספרים שכתובים הכי טוב. wow wow

2/9/2023

סוחף, קשה להפסיק לקרא. נהנתי מאוד.

29/8/2023

מושלם

29/8/2023

ספר מעולה.. ככה כל הסדרה !. סיימתי את הסדרה בסופשבוע אחד !!!

29/8/2023

אם יש מישהי שעדיין לא קראה, אני מקנאה בה שהיא הולכת לקרוא לראשונה. סיימתי עכשיו את כל הסדרה בפעם השנייה. קראתי תוך 3 ימים את כולה פשוט וואו

29/8/2023

אחד הטובים ביותר!!!

25/8/2023

אחד הספרים הטובים )הסדרה כולה( שקראתי לאחרונה.

17/8/2023

ואווווו ואוווווו ואוווווווו. בתור חובבת ספרים הכי טוב שיצא לכם לקרוא לא תתחרטו!!!

14/8/2023

איזה ספר גדול מהחיים. קוראת אות בפעם הרביעית ומתרגשת ממנו כאילו זאת קריאה ראשונה. אף ספר לא סחף אותי ככה וקראתי הרבה בחיי. מיותר לעשות ספוליירים פשוט חובה לקרוא.

22/7/2023

חזק מאוד רומנטי סיפור ❤️ אני רוצה עוד ……

20/7/2023

ספר מוצלח מאוד. סיימתי אותו תוך יומיים. מותח מאוד

17/7/2023

מטורף, מדהים!!!

11/7/2023

על תחשבו פעמיים ופשוט תקראו את הספר! אחד הספרים הטובים שקראתי לאחרונה וקראתי 54 ספרים! אי אפשר להפסיק לקרוא הכתיבה מעולה, מותח מעט, מעניין! קיצר הבנתם

5/7/2023

אי אפשר להפסיק לקרוא.

2/6/2023

מהמם

1/6/2023

מטורף מרתק מרגש סוחף אין מה להגיד !!!!!

30/5/2023

מושלם נהדר מרתק. אי אפשר להניח מהיד

26/5/2023

וואו מושלם ....😍

12/5/2023

יש חלקים קשים לקריאה אבל זה שווה את זה תנו צ’אנס הסוף של הסדרה שווה את הכל ויענה לכם על מיליון שאלות❤️

12/5/2023

ספר מושלם סוחף ביותר!

7/5/2023

אמאלה הספר הזה עשה לי פשוט צמרמורות!!!!!!!!1

2/5/2023

מדהים כמו הראשון. סוחף. ממשיכה לדואט הבא בלי להפסיק.

19/4/2023

זה ספר אחד היפים שקראתי,למרות שקצת מוגזם כל העניין שהכל מושלם אצלם.

8/4/2023

מהמם

6/4/2023

פשוט הספר הכי טוב שקיים. סיימתי לקרוא את החלק הזה בפעם ברביעית. ובלי ספוילרים גם בפעם הרביעית מצאתי את עצמי בסיום וטסה חסרת נשימה, בוכה כמו ילדה קטנה וטסה להמשך באריה האגדי. ספר שמשאיר אותך בלי נשימה, לא יכולה להיות כתוב בצורה טובה יותר. תסריט כל כך טוב שאני לא מצליחה להבין איך איךךך אין על זה סרט או סדרה בנטפליקס??? כנראה כי אי אפשר יהיה לעולם למצוא את אלה ואנטוני במציאות. וואו שרון. פשוט וואו!

4/4/2023

יפה..

28/3/2023

וואו! אין לי מילים! כתיבה סוחפת מרתקת מעניינת!

20/3/2023

פשוט מאוהבת שום דבר לא צפוי מראש מחכה כבר לפרק הבא...💜

14/3/2023

מרתקקקקק

11/2/2023

מרתק

8/2/2023

עוצר נשימה

7/2/2023

מרגש, סוחף, ממכר, מטלטל ושובר לבבות!

4/2/2023

מושלם!!!

4/2/2023

מרתק, מרגש, מעולם לא הזלתי דמעה מקריאת ספר ממשיכה ל 2 הספרים הבאים על האריה. תודה לך שרון, את מדהימה

19/1/2023

הספר הזה הרג אותייייי לא יכולה לתפקד הוא כל כך סוחף ואיזה מוח יש לסופרת זה מטורףףף אמןןןןןן שתתני אצ הספר שלך לנטפליקס ויעשו מזה סידרה אמןןן אמןןן

19/1/2023

נותרתי ללא מילים!!! כמה רגש יש בסיפור! כמה אהבה לא אפשרית ומוחמצת! ליבי השתתק ונעתק.

31/12/2022

אי אפשר להפסיק לקרוא עוד ועוד ועוד !! רוכשת עכשיו את האריה האגדי

29/12/2022

יפה

24/12/2022

בי פאר, הרומן הטוב ביותר שקראתי השראה ממש תודה

8/12/2022

מרתק

6/12/2022

מרתק !!!!

6/11/2022

מהמם! סוחף!

1/11/2022

מעולה, אי אפשר להפסיק לקרוא

29/10/2022

הכי יפה שקראתי!

27/10/2022

פשוט מושלם!!!

12/10/2022

ספר מהממם ואי אפשר להפסיק לקרוא חוויה מהממת ומומלצת נאוד❤️❤️❤️

6/10/2022

חובה לקרוא, פשוט טירוף!!! מרגש ממש!!

4/10/2022

ספר מרהיב,מושך מאוד. היו כמה חלקים של תיאורי הסקס שהייתי מוותרת עליהם.

2/10/2022

פשוט ואו אין יותר מה לומר כל הסדרה מטורפת פשוט מטורפת

29/8/2022

מותח ומהנה. ממליצה מאוד!!!

26/7/2022

הספר וואוו לא הצלתי להפסיק לקרוא כל הסדרה מושלמת בטירוף

23/7/2022

עוצר נשימה

20/7/2022

חובה לקרוא

18/7/2022

מהמםםםם

30/6/2022

לפני שקראתי את הספר הזה היו לי חיים, אבל ביומיים שלושה שלקח לי לקרוא את הדואט הזה לחלוטין שכחתי מהם. ה-ת-מ-כ-ר-ו-ת

27/6/2022

מהמם!! אי אפשר להפסיק לקרוא

27/6/2022

ואהו ואהו.... ספר אהבה סוחף עם עלילה סוחפת... אהבתי ❣❣

26/6/2022

קראתי המון ספרים, מכל מיני סוגים...וביניהם גם רומנטיקה... אבל הספר הזה הוא ספר הרומנטיקה הטוב ביותר שקראתי עד היום!!! יש בו כל מה שספר רומנטיקה טוב צריך! ואני ממליצה בחום!!! מי שלא קורא מפסיד ללא ספק!!!!!

21/5/2022

וואו!!!

16/5/2022

אמאל'ה ואבל'ה ❤️ רוצו לרכוש את הסידרה

8/5/2022

אני לא חושבת שאצליח להפסיק לדרוא את הספר הזה ובכללי את כל הסדרה! הסדרה האהובה עליי ביותר חד משמעית! ספר מרתק מותח וסוחף שאי אפשר להפסיק לקרוא! ממליצה בחוםם❤

7/5/2022

Wowww

2/5/2022

אין מילים בפי. גמרה את נשמתי. וואו פשוט וואו

24/4/2022

ממהה קראתי עכשיייווו וואוווו לא יודעת איך להגיב לדואט הזה לא ציפיתי בין הספרים הטובים שקראתי בחיי

30/3/2022

הספר הכי טוב שקראתי סיימתי בכמה ימים ולא יכולתי להפסיק לקרוא! מתחילה בדחיפות את האריה האגדי😍😍😍

16/3/2022

מרתק ומהמם

7/3/2022

ואוו וואו ואאווו מושלם ריגש כל חלק בגוף שלי בכיתי בקטעים מסויימים שאני עדיין מופתעת שזה ריגש אותי כך פשוט כתוב בצורה רהוטה וסוחפת חושף נימי כאב והתרגשות שאני חושבת שרק ישראלי יצליח לחוש ובעיקר גאווה על יכולתנו בעולם מרגש בצורה מטורפת על עומק וכאב על מוות וחיים יש לי עוד כל כך הרבה מילים לכתוב ולומר אך בהחלט "קצרה היריעה..." תודה על עונג צרוף טסה לקרוא את ההמשך, את האריה האגדי.

4/2/2022

, בדרך כלל אני מצפה מרומנים להיות שיטחיים, משהו קליל שיעזור לי להתנתק מהמציאות המשעממת, אבל! הספר הזה.. וואווו כל כך אהבתי שיש בו עלילה חוץ מסיפור האהבה של השניים, אהבתי שמרחיבים על הרקע של כל אחת מהדמויות, כהבתי גם את הדמויות שהן לא חייבות להיות מושלמות, באמת שזה פשוט ספר מעולה. בלי קשר לעלילה הצלחתי להתרגש ולהרגיש ביחד עם הדמויות (לא אשקר, בכיתי כמעט בכל פרק) לגמרי ממליצה על הספר הזה, מעביר את הזמן בצורה מדהימה ובלי קשר להעברת זמן הוא פשוט ספר מעולה מעולה מעולה!!! מחכה לקרוא את האריה האגדי!

25/1/2022

ספר מעלף, מרתק וקולח..

22/1/2022

מדהיםםםםם אי אפשר לעצור

16/1/2022

ואוו אין מילים! קראתי את 2 החלקים אני פשוט עצובה שנגמר . ממליצה ספר מרתק ביותר

24/12/2021

איזה ארבעת ספרים עוצרי נשימה לא קראתי ספר כזה הרבה זמן מלא עוצמה סיימתי לקרוא את ארבעת הספרים תוך ארבעה ימים ממליצה בחום לקרוא ולהתמכר כמוני

24/12/2021

הספר מדהים, כתוב בצורה מדהימה ככה שלא יכולתי להפסיק לקרוא סיימתי אותו ביום אחד מרוב סקרנות , אני ממליצה לכל בן אדם אפשרי בעולם הזה לקרוא את סדרת הספרים המדהימה הזאת .

11/12/2021

אחת הסדרות הטובות, לא הצלחתי להוריד מהידים. הסיפור כתוב מאוד קולח, מותח ושונה מכל מה שקראתי בעבר. ממליצה בחום לקרוא ⁦(◍•ᴗ•◍)❤⁩

5/12/2021

ספר מומלץ ביותר.

12/11/2021

ואוו איזה דואט מהמממממם סוחף מומלץץץץץ

12/10/2021

אממאאאאאאא מה זההה הספררר הזהההה??? מי זו הסופרת המוכשרת הזו??? סופרת בחסד עליון!! ואאווו כמה שאין שברים כאלה! בכיתי צחקתי התרגשתי סיפור אהבה משגע.. העלילה לרגע לא משעממת. ואוווו סופרת ענקית !!!

7/10/2021

מושלם

16/9/2021

מהמם ועצוב

12/9/2021

מושלם. סוחף, מותח, קורע לב

11/9/2021

מדהים אין מילים תודה שרון!

20/8/2021

מושלם!!! הספר הכי סוחף שקראתי

24/7/2021

הספר הכי טוב שקראתי בחיים. מעבר לכך שהעלילה כל כך סוחפת ומרגשת, הכתיבה המעולה גורמת לקורא להתחבר לכל אחת מהדמויות ולהרגיש כאילו הוא היה יכול להיות במקומה. היה לי העונג לקרוא את הספר. מתחילה עכשיו את האריה האגדי…

21/7/2021

בשוק מכמה הספר הזה מושלם!! סוחף ברמות, אי אפשר להניח מהיד!

10/7/2021

במילה אחת … מושלם !!!!!!

29/6/2021

מושלם

17/6/2021

אי אפשר להפסיק לקרוא, פשוט וואוו

11/6/2021

ספר מהפנט, סוחף, חודשים חיכיתי לקרוא אותו.

6/6/2021

מעניין וסוחף, אהבתי מאוד!

4/6/2021

מושלם. לא הצלחתי להניח את הספר מהיד. מומלץ מאד! אחת מסדרות הספרים הטובות בטופ

27/5/2021

ואו! יותר ממילים. מרתק, מעניין, מסקרן, מפתיע, מטריף ורק גורם לרצות עוד ועוד ממנו! מושך לתוכו וכתוב בצורה שגורמת לך להרגיש שאתה חווה את הרגש הכתוב בתוכך. מומלץ ביותר!

30/4/2021

הספר הכי טוב שקראתי!!!! עלילה שנשארת איתך הרבה אחרי שאתה מסיים את הספר (בעצם את כל הרביעיה ). מחכה בשקיקה לספרים נוספים של הסופרת.

12/4/2021

פשוט טוב

1/3/2021

אלוהי, אגדי, סוחף, נוגע, מושלם

21/2/2021

הדואט הזה מקסים : כתוב נפלא וזורם- אלה פשוט דמות שבלתי אפשרי שלא להתאהב...ואנטוני...אני מאוהבת ונשארתי במתח...אז ממשיכה הלאה לאריה האגדי👋👋👋👋

19/1/2021

ספר עוצר נשימה! בחיים לא קראתי ספר כל כך מהר.. לא יכולה להפסיק

13/1/2021

ספר ממש טוב , קשה להפסיק לקרוא אם כי יש סצנות רבות שמעט חוזרות על עצמן - היה אפשר להכניס את 2 החלקים לחלק אחד נשים יתחברו אל העלילה יותר מגברים

2/1/2021

מושלם! מרגשששש! מטלטל!! והכי חשוב ייתן להמון נשים כוח להיפתח ולספר על דברים שקרו להם.

24/12/2020

מושלםםם! מושלםםם!!!

15/12/2020

ללא ספק רביעית הספרים הזו היא הטובה ביותר בג׳אנר הזה. עלילה מצויינת, דמויות שאי אפשר לעזוב אותן לרגע וקריאה סוחפת שלא מאפשרת להניח את הספר מהיד. פשוט תענוג שאסור לפספס אותו. ספר מצויין !!!

9/12/2020

מהמם

19/11/2020

מושלם!

13/11/2020

פשוט מושלם!

11/11/2020

הספר מושלם, מומלץ

9/11/2020

אי אפשר להפסיק לקרוא, לא הצלחתי להניח את הספר מהיד. מותח מרתק, מעניין , ישראלי אמריקאי אוניברסאלי, סיפור מקסים של שני גיבורים מורכבים יפים עד כאב, מיניים, מסובכים. חכמים ואם זאת כשזה נוגע לאהבה ולסוגיות שלהם.. איך אהבה מסנוורת מעוורת משתקת ומאמללת. תקראו ותהנו את כל ארבעת החלקים האריה האגדי הלביאה הלוחמת. לא משנה הסדר פשוט תענוג של קריאה. וכשמסימים רוצים עוד... איפה החלק החמישי והשישי... ????

7/11/2020

וואוווווווו קראתי בנשימה אחת!

27/10/2020

ספר מרתק, משאיר במתח הרבה זמן

15/10/2020

לא יכולתי להפסיק לקרוא

10/10/2020

שלמות

10/10/2020

דואט מדהים!! סוחף ומרתק..כתיבה מעולה וסוחפת...שאפו לשרון על דואט מדהים!! עכשיו ממשיכה לאריה האגדי 😍😍😍

8/10/2020

מצויין ומרגש

6/10/2020

מושלם!!!

1/10/2020

פעם ראשונה שסיימתי ספר תוך יומיים, מדהים!

30/9/2020

ספר מדהים, סחף אותי אל תוך הקריאה עד כדי לסיים את הספר ב24 שעות!!! נותן חשק להיות כל אחת מהדמויות בספר

22/9/2020

ממש כיף לקרוא. מותח עד הסוף

21/9/2020

ספר מושלם

20/9/2020

מעולה

12/9/2020

וואוו אחד גדול. הסיפור נכנס לי עמוק ללב. מתחבר למציאות של חיינו בישראל, עם טרגדיה והישרדות, אבל גם גם תקומה והשרדות. מותח, רומנטי, מסופר היטב

9/8/2020

הספר הכי טוב שקראתי! סוחף מרגש מצחיק רומנטי וכואב וכל כך אמיתי

29/7/2020

מדהים! איך לא עשו מזה עדיין סרט?! מרגש, מותח וסוחף... מחכה לקרוא את הדואט השני!

26/7/2020

מושלםםםםםםםםםם

16/7/2020

נגמרו לי המילים עוד בחלק הראשון

15/7/2020

לא האמנתי שאפשר להתהפנט ככה מספר!!! קראתי את שניהם בארבעה ימים (או יותר נכון לילות). כתיבה מושלמת, סופרת מושלמת, ספר מושלם! מחכה להמשך

5/7/2020

מותחן מדהים ומרתק. לא יכולתי להניח את הספר מידי, עד שסיימתי אותו. ספר מתח במיטבו

3/7/2020

מעניין עלילה מהממת ואי אפשר לעצור את הקריאה מומלץ בחום

27/6/2020

מושלם!

26/6/2020

כמו הספר הראשון, הספר סחף אותי שסיימתי אותו תוך שבוע! נהנתי כל כך ומצפה לקרוא את המשך הסדרה

17/6/2020

ספר מדהים פשוט אין מילים.

31/5/2020

מושלם!! מתח, רומנטיקה, ישראליות מה עוד צריך?! חייבת לקרוא את ההמשך

26/5/2020

אין ספרים כאלו !!! לא הצלחתי להרים את העיניים ולהפסיק לרגע

24/5/2020

פשוט מושלםםםםםםםם סופרת ענקית!!!!!

21/5/2020

במילה אחת wowwww רבעייה מושלמת!!!

11/5/2020

גם שמדובר על אותם דמויות אי אפשר להוריד את העיניים מהספר הספר מפתיע לטובה כל פעם מחדש !!!

4/5/2020

ספר מושלם!!! אי אפשר להפסיק לקרוא אותו

28/4/2020

ספר מהמם. ההמשך של הספר הראשון. ממליצה מאוד, ספר שקשה להתנתק ממנו עד שמסיימים לקרוא את כולו. לא מפסיקה לחשוב עליו.

28/4/2020

וואו איזה ספר , בחיים לא נסחפתי לספר בצורה כזו. איזה ספר מושלם , לא הצלחתי לעזוב את הספר לרגע

26/4/2020

פשוט מושלם

19/4/2020

ואוווו ואוווווו יאוווווווווווווו וכל מילה נוספת מיותרת סוחף ברמות בחיים לא חשבתי שככה אבכה / אצחק ויתרגש מספר

13/4/2020

נהנתי מאד

7/4/2020

מושלם!!!!!

1/4/2020

טירוף של ספר, טירוף של טרילוגיה, זו כבר הפעם השנייה שאני קוראת אותו ומהופנטת לכל מילה שנכתבה. פספוס הסטרע לא לקרוא את הספר, כמובן גם את הספר הראשון. אפילו הסופרות הענקיות בז'אנר לא יוכלו להתחרות בה.

29/3/2020

מהמם נפלא סוחף עצוב מצחיק מרגש.. נהנתי מאוד!

23/3/2020

וואוווו ממשיכה ישר לספר הבא 😍

18/1/2020

מושלם!!! אי אפשר להפסיק לקרוא

16/1/2020

ספר מרתק סיפור מורכב שלא נתן לי לעשות כלום מלבד לקרוא ולקרוא. צחקתי ובכיתי ועכשו הולכת לקרוא כת שני ספרי ההמשך.

5/10/2019

וואו...

28/8/2019

שרון חיון גינת אלופהההה. אין מילים בפי לתאר את הספר המדהים הזה. פשוט וואוו .

7/8/2019

ספר מרתק ומומלץ מאוד. קצת יותר מדי סקס לטעמי, די חוזר על עצמו וצפוי, אבל הסיפור מדהים. ממשיכה הלאה לאריה האגדי!

9/6/2019

מומלץ מאוד! ממש אהבתי. סיפור קשה ומרגש

11/5/2019

אין מילים בפי. איזה ספר ואיזה עלילה אפשר לקטלג את הספר כאחד הטובים ביותר שקראתי עד היום. שאפו לסופרת

3/4/2019

ואוו

30/1/2019

יש ספרים שאת ממש מתחברת לדמויות,מזדהה אוהבת כועסת
זה בדיוק מה שקורה פה
מחכה בקוצר רוח לקרוא את האריה האגדי

26/1/2019

במילה אחת..... מושלם

23/1/2019

קראתי את כל ארבעת הספרים תוך פחות משבוע ימים... הכתיבה יוצאת מן הכלל, מרגשת, סוחפת אי אפשר להפסיק ולעצור לרגע ופשוט לא בא לך שהספר ייגמר...פעם ראשונה שספר גרם לי להוזיל דמעות... ארבעת הספרים היותר טובים שקראתי עד כה... מאוד מאוד מומלץ!!!!

18/1/2019

אהבתי מושלם מחכה להמשך

7/1/2019

מושלם מהמם!!! אחד הטובים שקראתי לאחרונה, מי זאת הסופרת המוכשרת הזאת??!??

29/12/2018

סוחף ומחסיר נשימה!
וואו!!!!הבטן מתהפכת והלב דופק.ממשיכה מייד לאריה האגדי.

6/12/2018

קראתי בנשימה עצורה... מחכה לקרוא את ההמשך!!

29/11/2018

מדהים

4/11/2018

במילה אחת וואו..... דואט מעולה כתיבה יפה זורמת ספר מרגש עד דמעות. גרם לי ללילות לבנים... השאיר אותי צמאה לעוד פרק ועוד פרק ועכשיו אני כבר עוברת לדואט ההמשך. מעולה מומלץ!

20/10/2018

ספר מדהים מומלץ בחום

23/8/2020

אמרו לי שכדאי שאקרא את שני הספרים שוב ואז אולי אחשוב אחרת. אולי אוכל לראות את סיפור האהבה מאחורי האלימות, הברוטליות וההשפלה שהגברת הצעירה שוב ושוב עוברת מידי כביכול האביר האגדי. משהי כתבה כאן שהסיפור הזוי. ו... כן הסיפור הזוי ולא מציאותי בהרבה חלקים (במיוחד כל הקטע הבטחוניסטי/ צבאי). רק חבל ששוב -יש כאן תיאור של אהבה שהיא כביכול אולטימטיבית, אבל היא פוגענית וטראומטית. והגיבורה-היא באמת ילדה בת 20, פוסט-טראומטית שמעולם לא טיפלה בטראומה שלה. ספר קשה בעיני.

2
2/1/2025

מערכת יחסים קשוחה. אבל סוחפת.

10/12/2024

להפתעתי, אהבתי ולא יכולתי להניח מהיד את הספר. לא רגילה לז'אנר ובכלזאת...יש עניין ויש תוכן שהוא מעבר.

14/8/2024

מושלם רק הסוף שולח לעוד ספר וזה לא נגמר ויתרתי

17/8/2023

מלחמת מוחות עם שפה סקסית קשה

12/7/2023

ספר מקסים. מרתק

17/5/2023

אופ! כתוב מעולה אבל אופ! כמה קשה

2/2/2023

ספר מתח מצויין, אם כי הייתי מורידה המון מתיאורי הסקס . פשוט מצאתי את עצמי מעבירה עמודים שלמים

15/12/2022

סיימתי את שני הכרכים ביומיים. מרגש, מפתיע עם סיום שמשאיר אותך דומעת.

12/11/2022

ספר מרתק שקשה להניח. עם זאת לעיתים מופרך מידי ( כל חיבורים מהעבר של הדמויות וכל ענייני המוסד) עד כדי גיחוך. אבל נהנתי

24/10/2022

מעולה. מרגש מאוד, עוצמתי. נהנתי מכל רגע.

16/4/2022

ספר טוב ממש אבל הרבה ריבים ורוב הקטעים ממש סוטים לפעמים מרגישים שאין עלילה אבל הספר ממש טוב ומעניין ומרגש הסוף ממש מבאס אבל שווה לקרוא

24/9/2021

ואוו באמת ואוו. אבל נתתי רק 4 כוכבים כי הוא ארוך מידי, רבע מהספר מיותר . הראשון היה הרבה יותר טוב. אבל מחכה בקוצר רוח לראות מה קורה בשלישי .

22/5/2021

מוצלח יותר מהספר הראשון

16/2/2021

כתיבה בינונית אבל עדיין סוחף מותח וסקסי

26/12/2020

ספר סוחף עם עלילה מותחת בקצב מהיר. כתיבה קולחת ודמויות מרתקות.

11/11/2020

קצת קשה הסיפור חיים הזה גם אם הוא דמיוני ומופרח... אבל ספר יפה נמשיך לספר הבא

6/10/2020

העלילה מעולה ומרתקת יש דמויות מאוד מעניינות שלצערי לא מקבלות מספיק מקום אבל מה ?? כבר בספר הקודם הבנו שאלה הכי יפה הכי כוסית הכי חכמה הכי פצצה היא אף פעם לא טועה ואין דבר שהיא לא יכולה לעשות זה גורם לי ממש לפתח אנטי אליה וחוסר הזדהות מוחלט. חוץ ממנה ומהפרקים הרבים שמדברים על כמה היא מושלמת (שוב!) הספר מעולה. אם אפשר להחליף אותה בגרייס או אפילו באליסיה זה יהיה נפלא.

8/7/2020

קריא וקולח.

3/9/2019

ארבעה ספרים מדהימים. לא לפספס . מומלץ מאד מאד

11/10/2018

חסרת מילים ונשימה!!!

4/6/2025

אוהבת את הסדרה אבל אסור שינרמלו את ההתנהגות של אנטוני. זה לא גבר. עצוב לי מאוד שבנות צעירות קוראות את הספרים וחושבות שזו התנהגות לגיטימית. זה חלק מהקטע של הספרים של שרון והיא לא מתמיירת ליצור גברים מושלמים- אבל בסוף בנות מפנימות את זה בתור משהו לגיטימי..

17/4/2025

הראשון היה מצוין, השני ממש צולע, רק רציתי לסיים אותי. לקראת הסוף הוא נהיה מעניין שוב ואז יש רצון לקרוא את השלישי. אבל דמותו של אנטוני היא נוראית, קשה לאהוב אותו ולא לרחם על אלה. הספר יכול להחתך בחצי, דילגתי על חלקים שלמים כי התחושה שהכל חוזר על עצמו וזה מסתכל נורא, הייתי קרובה להפסיק באמצע. מקווה השלישי יהיה טוב יותר....

22/10/2024

כמה סערות ותהפוכות. מתיש. אין לי כוח לעוד ספר כזה. נראה לי ששני ספרים הם די והותר אודות זוג אחד שקרו לו כל הטרגדיות האפשריות ויש בו שפע של קצרים בתקשורת. מה עוד יהיה בשני הספרים הבאים? עייפתי.

19/2/2024

הרבה פחות טוב מהחלק הראשון. תיאורים שטוחים וצפויים

28/11/2021

ספר סוחף ,מעניין וכמה שהוא יפה ככה הוא מתסכל הרגו אותייייי אני רוצה לראות את אנטוני ואלה ביחד בבקשה !! תנו עוד מאלה ואנטוני

8/11/2021

מצד אחד, סיפור אהבה אפי, מצד שני, סיפור מלא בגבר אלים ואכזר שמהצל את הכוח שלו כדי לשבור ולמוטט את מי שמולו

5/7/2020

ממש חיכיתי לחלק השני אבל לצערי היה ארוך ומייגע... מקווה שההמשך יהיה טוב יותר

15/12/2019

הדמויות קצת יותר מידי מושלמות שמרגיש שהם תלושים מהמציאות ... לכן קושי להתחבר אליהם אך העלילה מעניינת וקצב התרחשויות הוא מהיר מה שגורם להמשיך לקרוא ללא הרף

28/12/2021

הסופרת ניסתה לכתוב ספר על אישה חזקה ואמיצה אבל מה שאני רואה זאת אישה שעברה טראומה ולא טיפה בעצמה אז היא נותנת לאותו גבר לפגוע בה שוב ושוב כי היא בטוחה ״שמישהו שלח לה אותו מלמעלה״. כולן מתארות את אנטוניו כגבר מדהים אבל הוא סתם אלים ומזעזע. לא יודעת איך אלה בחורה שמתארת את עצמה בתור אישה שמאמינה בחיזוק נשים אחרות מצדיקה את העובדה שאנטוניו צילם אישה בזמן סקס בלי רשותה וסחט אותה על זה... זאת בידיוק התנהגות של סוטה מין. אני אפילו לא אתחיל לדבר על האלימות המילולית של אנטוניו כי אני חושבת שזה ברור מאליו.

4
6/6/2024

הספר התחיל לא טוב בכלל, וגם המשיך באותה הרמה לדעתי אין עלילה בספר הזה ובאמת שחבל כי הספר הקודם היה טוב יש בו רק מלאא סצנות סקס שלהם וכמעט כל שיחה שלהם מסיימת או נעצרת בשביל סקס אנטוני נהיה גרוע יותר ויותר ככל שאני ממשיכה לקרוא הוא מאיים בכל רגע אפשרי - אם לא תעשי ככה וככה אז זה לא יקרה הוא מתעקש על זה שהוא רוצה לספר לכולם שהם בזוגיות אבל אלה כבר הסבירה לו למה היא לא יכולה שהשם שלה יופיע בפומבי, הוא אומר שהוא הבין את זה אבל עדיין מתעקש על זה בלי סוףףף הוא רכושני אליה בהגזמהה, היא רוצה ללכת לחגוג יום הולדת עם חברות שלה והוא מתחיל עם הריגשי שלו ואומר שלה שהיא לא יכולה ללכת ושהיא צריכה להיות איתו, ומרגיש לי שהרבה פעמים היא מבטלת את עצמה בשבילו כדי שהוא לא ישאר חס וחלילה כמה שעות לבד כמובן שהוא מתרכך אחרי זה כי הוא מבין שהוא הגזים אבל המקרה הזה לא אמור לקרות מלכתחילה הוא השתמש בדברים אישיים שהיא סיפרה לו נגדה כדי להשפיל אותה ובאמת שהרשימה לא נגמרת הספר הזה הוא לופ אינסופי כל כמה זמן מגיעה אישה מהעבר של אנטוני, זה מערער לאלה את הביטחון והיא נפגעת ממה שהן אומרות, אנטוני מנסה לשכנע אותה שכל מה שהן אמרו לא נכון היא סולחת לו והם שוכבים וזה חוזר על עצמו בלי סוף בכלל לא אהבתי את זה שהוא גילה לבד את כל מה שקרה לה בעבר ושזה לא הגיע מהצד של אלה ושהיא לא סיפרה לו בעצמה, לא הבנתי למה הסופרת בחרה לכתוב את זה ככה מרגיש לי שאלה עדיין לא טיפלה בטראומה שלה, כל השנים האחרונות שלה היו אינטנסיביות מידי ולא היה לה באמת זמן לעצמה ולנפש שלה, בהרבה מהרגעים ביום היא עדיין חייה בעבר בגלל זה לדעתי לא הכי מתאים לה להיות בזוגיות, ובעיקר כזאת לא יציבה וזה ממש נראה לעין לדעתי, לאחר כל פעם שאנטוני פגע ועשה לאלה דברים נוראיים או כשנחשף מה עושה לנשים אחרות פעם הסופרת מכניסה דברים טובים שאנטוני עשה לאחרים כדי לרכך את מה שהוא עשה לפני כמה רגעים, בשביל שהקוראים ימצאו דרך להתחבר אליו ולהשכיח חלק מהדברים האלו וסוג שלסלוח לו כמו שאלה בסופו של דבר סלחה ממשיכה לספר הבא כי כן מעניין אותי ההמשך של הסיפור שלהם סהכ כתיבה טובה ואני קוראת יחסית ממש מהר

1
20/10/2024

קניתי את הספרים בעקבות המלצות, אך לצערי יצאתי עם טעם רע. קשר רעיל מאוד בין גיבורי הספר שמתחפש לאהבה. בדגש על גבר רעיל.. הכתיבה אמנם סוחפת אך לא אמשיך לספרים הבאים.

19/2/2022

לא אהבתי בכלל את הרכושנות והאדנות הנוראית הזו שיצקת לדמות של אנטוני בדיוק ספרים כאלו משכנעים נשים להשאר במערכת יחסים מתעללת מתוך אמונה שככה גבר שאוהב צריך להתנהג

11/8/2021

לא מהנה כמו הראשון ולכן לא אטרח לקרוא את האריה האגדי. אבל אין ספק, סצנות הסקס כתובות נפלא.

30/10/2020

בחרתי בדואר אחרי המלצות רבות של קוראות, לצערי הספרים כתובים בשפה דלה והעלילה לא מחזיקה

20/6/2020

היו לי ציפיות גבוהות. לצערי התרסקו. הספר מרוח על שני חלקים, שני ספרים. מרוח זאת המילה הגדולה. כל כך הרבה דברים חוזרים על עצמם, התיאורים האירוטיים מזכירים סרט פורנו ולא ספרות אירוטית איכותית. הסיפור כל כך מצוץ מהאצבע ולא אמין שבלתי אפשרי להתחבר או להזדהות איתו.

12/4/2021

ממש זעזע לראות כיצד הסופרת מפתחת דמות ראשית אשר אלימה מילולית כלפי בת הזוג שלו, אבל מציגה זאת באור רומנטי. שוב ושוב הדמות הנשית חוזרת לבן זוג אשר משפיל אותה ...שוב הוא מבטיח שלא יעשה זאת..שוב היא חוזרת אליו ,רק כדי שישפיל אותה באופן יותר חמור. לא מזכיר לכם סיפורים בחדשות?? אי אפשר שלא להזכר בזמן קריאת הדיאלוגים בראיון שנתנה שירה איסקוב על הסימנים שהיו על הדרך , ולבסוף נגמרו בכך שבגלל ויכוח , בעלה ניסה לרצוח אותה. רק פה, בגלל שלשלאות העבר וה(עאלק) איכפתיות של הגבר הרומנטי, למרות הצעקות וההשפלות, לו זה לא יקרה. הפעם היחידה שהספר היה באמת מותח, מהלב ומרגש , היה לקראת הסוף (במבצע האחרון של הגיבורה). וחבל שלא היה כך לאורך כל הספר. אפשר לכתוב ספר רומנטי, אירוטי מותח, גם בלי שהאשה תהיה במערכת יחסים מתעללת (עם בוס מתעמק בעובדים, אבל זה כבר פוסט לפעם אחרת). בהתחשב בעובדה שלרב נשים קוראות את הספרים, ובטח הרבה בנות צעירות, זה לא צריך להיות המודל הזוגי שהן צריכות לשאוף אליו או ללמוד ממנו. עצוב מאוד

5
8/6/2023

מתאר יחסים רעים ומקולקלים של גבר מתעלל. אין כאן אהבה. יש קנאה, רכושנות ויחס משפיל.

3
25/9/2024

אם הייתי יכולה הייתי שמה אפס כוכבים במערכת יחסים הכי רעילה שראיתי בקטע הכי רע שיש עם סיפורים הזויים באמת

2
27/8/2024

מאכזב , אלים , שטחי , מטרגר, לא מציאותי בעליל , שוביניסטי , בעל מסרים חולניים. אני מתחרטת שקניתי וקראתי .

2
2/1/2021

ספר מכעיס - על מערכת יחסים סדיסטית של גבר מכה ואישה מוכה!!! למה לתת לגיטימציה להתעללות שעוברת הגיבורה ״בשם האהבה״? שום דבר לא מצדיק יחס שכזה… למה להצדיק את הגבר המתעלל ולנסות להצדיק את המעשים שלו? זה ספר נוראי!!! מפחיד אותי לחשוב על נשים צעירות שקוראות את זה ועלולות לחשוב שיש כאן משהו רומנטי… זה נורא! שרון יש לך כוח בעצם זה שאת כותבת רב מכר; את צריכה להשתמש בו למטרות טובות ולא כדי להנציח מערכת יחסים של גבר מתעלל ואישה מוכה כאילו היא דבר טוב…הספר מטריד מאוד ומזעזע… עצרתי באמצע - וזה אף פעם לא קורה…

2
28/8/2022

Basically, an annoying book with endless repletion of the same motive “he says he loves me, but hurt me at the same time” with not much else. Disappointment.

1
11/7/2022

מדע בדיוני יותר אמין מהספר הזה. בכל פעם שחשבתי שזה השיא הוכחתי שטעיתי, יותר מידי דברים מופרכים. כאילו הסופרת ניסתה להכניס לספר מכל העולמות. הדמויות מושלמות מידי וזה מקשה על להתחבר אליהן ספיידרמן עם חוש העכביש יותר אמין מהחוש השישי של אנטוני. מזכיר יותר מידי את 50 גוונים של אפור רק בגרסה ישראלית. סצנות הסקס כתובות לשם הסקס וללא כל פואנטה או כתיבה איכותית. מרגיש כאילו הספר נכתב עבור ילדות בנות 14 שעוד לא יודעות מה זה באמת אהבה או מערכת יחסים והכל כמו פנטזיה עבורן. בדכ אני קוראת וואטפד ואוהבת קיטצ וציזיות אבל הספר הזה היה טו מאצ עבורי. מי שמחפש רומן איכותי זה לא המקום לצערי.

1
26/11/2021

אנטוני פשוט גבר מתעלל. חד וחלק. באיזה עולם הוא מוציא לאישה את הטמפון, בעוד היא מבקשת בהתחלה שלא רק כדי לספק את היצרים שלו? וכל זה במסווה של 'אהבה'. מצטערת, בעיניי זו התעללות לשמה ומשפיל כלפי נשים.

1
5/6/2025

הזוי שהספר הזה כלכך מצליח, אלים, מלא טריגרים, דמויות בנות 30 שמתנהגות כמו טינאייגרים ועלילה ממש ממש לא אמינה

12/2/2025

ספר מאכזב ברמות אפילו מושפע מאוד מחמישים גוונים של אפור, אפילו לא סיימתי אותו, כל הזמן רק חוזרת על אותם דברים

30/12/2024

אפשר לוותר! סיפור לא אמין. כל 5 דקות הגיבור מגלה משהו על הגיבורה, או שהיא מכלה משהו עליו, הם נפרדים, שוכבים וחוזר חלילה. שני תינוקות רדודים

19/12/2024

כל כך מאכזב. כבר ברבה זמן שאני מחכה לקרוא את הספרים כי שמעתי עליהם כל כך הרבה והביקורות כל כך מהללות וממש לא מבינה למה. מוגזם, מטופש ואלים. באסה. מזל שקראתי את היהלום הגחול קודם כי הוא היה מעולה.

26/7/2022

לא טרחתי להמשיך אליו, כתבתי את דעתי על הספר הראשון בספר הראשון ממש לא אהבתי ומתחרטת שהזמנתי

14/6/2022

חלק שני חלש, קו עלילה מופרך ותיאורים שחוזרים על עצמם (אותם מריבות, אותו סקס)….מבאס

24/11/2020

לא שווה את הכסף , מאכזב . קראתי את הראשון והתאכזבתי אבל החלטתי לתת הזדמנות לספר השני ועוד יותר מאכזב. ( ויתרתי באמצע ) הדמות הראשית מעצבנת , קשה מאד להתחבר אלייה . מרגיש שכל הספר מופרך לגמרי . כל הספר עוסק בכמה שאלה מושלמת ובהילול שלה ממש כאילו כולם המעריצים שלה , לא מרגיש אמיתי . אני בכלל לא רוצה להתחיל לדבר על קטעי הסקס בספר שמרגיש כאילו נכתבו על ידי ילדה מתבגרת בת 16. הזוי . לא אוהבת לכתוב ביקורות רעות אבל בעיני פשוט ביזבוז כסף , מיותר לגמרי .

13/11/2020

הספר הראשון היה מרגש ונפלא. מיהרתי לרכוש את השני והתאכזבתי.

21/9/2020

לא מבינה על מה ההתלהבות ספר שנמשך הרבה יותר מדי זמן . לא הגיוני בשום צורה קראתי את הראשון וקיוויתי שהשני יהיה טוב אבל גם הוא מאכזב ונמשך !! הסיפור חיים של הדמויות הוא מרגש ומעבר לזה ספר סביר מינוס

הלביאה הלוחמת - חלק ב שרון חיון גינת
פרק 1
 
 
אנטוני
 
אני סורק במבטי את המוקד של משרדי מטריקס 6. אין ספק שכסף מאפשר הכול, ובזמן קצר מאוד; אם לא הייתי יודע איפה אני נמצא, הייתי בטוח שהגעתי לקזינו בלאס וגאס. כל עמדות המחשב שהיו כאן עוד הבוקר פונו ובמקומן עומדים מולי שולחנות פוקר, בלאק ג'ק, רולטה ועוד. ליד כל שולחן הימורים עומד דילר לבוש בטוקסידו. לאורך קירות המוקד הוקם בופה ועליו כיבוד עשיר. פינה אחת הפכה לבר משקאות ענק ובפינה אחרת הוקמה במה גבוהה ועליה שני תקליטנים.
 
המקום כבר מלא. הגברים לובשים חליפות טוקסידו והנשים שמלות ערב. אני לא רואה את אלה ולא מרגיש את נוכחותה.
 
"טוני," קוראת גרייס, "היית אמור להגיע לפני שעה. מה קרה?" גרייס מהממת. היא לובשת שמלת ערב סגולה בעלת מחשוף עמוק.
 
"היא הגיעה?" אני שואל.
 
"לא, עוד לא."
 
אני מעביר יד בשערי. איפה היא, לכל הרוחות? הלכתי לדירה שלה, אבל היא לא הייתה שם. התקלחתי והתארגנתי אצלה, רציתי לדבר איתה לפני הערב, אבל היא לא חזרה. הטלפון שלה מנותק, השיחות עוברות ישירות למענה הקולי. אחרי שהיא אמרה לי ללכת להזדיין, בפעם השנייה, לא הצלחתי לדבר איתה כל היום. אף אחד לא מדבר אליי ככה אבל היא, החוצפנית הזאת, אומרת לי את זה שמונה פעמים בשעה.
 
אני בלחץ מטורף, אולי היא לא תסכים לדבר איתי? היא חייבת לשמוע את מה שיש לי לומר.
 
אני אוהב אותה. אני לא יכול לאבד אותה. נבהלתי, פחדתי ואני עדיין פוחד. אני לא מי שהיא חושבת שאני. יכול להיות שהיא חושבת שהיא אוהבת אותי כי אני מזכיר לה את הגברים שהיא אהבה, את הקול של אביה, אבל אני לא הוא, אני לא הם. אני שונה מהם. יום אחד היא תגלה שאני איש רע ותעזוב אותי.
 
אנשים מברכים אותי כשאני צועד אל הבר. אני לוחץ ידיים שמושטות אליי ונד בראשי למי שמחייך אליי, שמח לראות שלמרות ההתראה הקצרה כל העובדים שלי הגיעו. נשים רבות שעובדות בדורנטו מסתכלות עליי, מחייכות בפלרטטנות. אני מתעלם ומבקש מהברמנית החייכנית ויסקי נקי.
 
"אז, הצלחת לדבר איתה?" שואל דיוויד, שעומד ליד הבר עם לוקאס. גרייס מחבקת את בעלה והוא מנשק אותה.
 
"לא," אני עונה ביובש.
 
"טוני, התקשורת רוצה לשמוע אותך. אתה חייב לשתף קצת פעולה," דיוויד משנה נושא. הוא יודע שעדיף שלא נדבר על אלה עכשיו.
 
"התקשורת היא הבעיה שלך, לא שלי. תטפל בזה," אני אומר.
 
הוא מתחיל לומר משהו, אבל אני כבר לא שומע. אני לא רואה אותה אבל יודע שהיא כאן, אני מרגיש אותה. אני לא מסתובב, אני לא יכול. אני רק שולח מבט אל דיוויד, לוקאס וגרייס, שפניהם פונות אל הכיוון ההפוך.
 
עיניהם ולסתותיהם פעורות לרווחה. אפילו לברמנית יש את אותה הבעת הפנים. נראה כאילו המקום נעשה שקט פתאום וכולם הפסיקו לדבר.
 
"עד כמה היא יפה?" אני שואל.
 
"אל תסתובב," אומר לוקאס מייד, לא מנתק את מבטו ממנה.
 
"טוני, תשתה עוד משהו," אומר דיוויד, מביט לעבר אותה הנקודה.
 
"מה היא לובשת? היא חשופה מדי?" אני שואל שוב.
 
"לא, אבל זה לא משנה כי היא..." מילותיה של גרייס נעתקות והיא לא מצליחה לסיים את המשפט.
 
אני שותה את המשקה שלי בלגימה אחת, לפני שאני מסתובב.
 
נשימתי נעתקת ברגע שאני רואה אותה. זרועותיה וכתפיה חשופות ושמלתה אלגנטית מאוד, שחורה, ארוכה ונטולת מחשוף, בדיוק כמו שרציתי. אבל היא צמודה אל גופה כל-כך, מדגישה את גזרתה הפאקינג מושלמת.
 
שערה פזור בחלקו, והחלק האסוף חושף את צווארה.
 
היא מפנה אליי את פניה. מבטינו נפגשים. אני לא יודע מה היא עשתה לעיניים שלה, אבל אני יכול לראות מרחוק את ירוק האש הבוער בעיניה.  
 
אלוהים, אני לא מאמין בך, אבל אם יש סיכוי שאתה קיים, עזור לי לא לקחת אותה עכשיו.
 
היא מברכת אותי במנוד ראש אדיש, נראית מלאת ביטחון, גאה להיות יפה כל-כך. אני יודע שהיא רק משכנעת את עצמה שעליה להיות כזאת. אני בטוח שלמרות כל הביטחון שהיא משדרת, בתוך תוכה היא חשה אי נוחות מול כל המבטים.
 
היא מסתובבת ומתחילה לצעוד, זקופה. אני חושק שיניים כשאני רואה שגבה חשוף לחלוטין. רגלה הארוכה נחשפת עם כל צעד שהיא עושה, עד לחלק העליון של ירכה.
 
 היא מתכוונת להרוג אותי?!
 
"תשתה את זה לפני שתדבר איתה," לוקאס מושיט לי כוס ויסקי נקי. אני שותה אותו בלגימה אחת ומתחיל לצעוד לכיוונה.
 
ג'רמי עוצר אותה. הוא מדבר עם האישה שלי. היא עומדת בגבה אליי והוא מחייך כמו ילד קטן, מהופנט ממנה. אני צועד מהר יותר, מרגיש שאני עולה בלהבות. אלה צוחקת בתגובה לדבר-מה שהוא אומר לה, כשאני מגיע אליהם.
 
"אלה, אני יכול לדבר איתך רגע?" אני שואל ומניח את ידי על גבה התחתון, מרגיש את עורה הנעים להפליא תחת אצבעותיי.
 
היא מתרחקת ממני מייד. אני רוצה לתפוס אותה בכוח.
 
אני שולח מבט קודר אל מנהל החשבונות שלי. הוא מבין ומתרחק מאיתנו בן רגע.
 
אלה מסתובבת ומביטה בי.
 
אין דבר יפה ממנה בעולם כולו.
 
"את עוצרת נשימה!" אני פולט ללא שליטה.
 
היא לא אוהבת מחמאות, אבל נשארת אדישה למחמאה שלי. "תודה, מר ספקטור," היא אומרת בנימוס וצועדת צעד נוסף לאחור.
 
פאק!
 
היא כועסת ופגועה, מציבה בינינו מרחק של אוקיינוס כדי להגן על עצמה. אני מזהה במבטה את הלביאה הלוחמת, מוכנה לתקוף בכל הכוח. אני יודע שיהיה קשה להחזיר אותה אליי, קשה משחשבתי. זה מגיע לי, לעזאזל!
 
"תקשיבי, ניסיתי לדבר איתך כל היום. הבוקר נבהל – "
 
"טוני!" אני שומע את קולה של אימי וחושק שיניים לפני שאני מסתובב אליה. היא מחבקת אותי חזק.
 
"עשית את זה, טוני. אני גאה בך כל-כך," היא לוחשת באוזני ומתרחקת ממני. עיניה נפערות כשהיא רואה את אלה.
 
"אלה! את נראית... וואו!" היא אומרת ומחבקת אותה.
 
החיבוק שלה מפתיע את אלה. אני מבחין בגופה שמתכווץ מייד. רגע ארוך חולף לפני שהיא מחבקת אותה בחזרה ועוצמת את עיניה. לפתע, זה נראה שהיא מתרפקת על חיבוקה של אימי.
 
"תודה. גם את נראית נהדר," אלה אומרת כשהן מתנתקות זו מזו.
 
אימי צוחקת, "טוב, זה אירוע מיוחד עבור הבנים שלי."
 
אלה מחייכת חיוך קטן, "גברת ספקטור – "
 
"גלנדה," מתקנת אותה אימי.
 
"גלנדה," חוזרת אחריה אלה. אני רואה שהיא קצת נבוכה. "רציתי להתנצל בפנייך על אותו יום, במסעדה." מה היא עושה? למה היא מתנצלת?
 
אימי מכווצת את מצחה בבלבול, "להתנצל? על מה, מתוקה?"
 
אלה בולעת רוק ושולחת אליי מבט שאומר 'תעזור לי', אבל אני לא מבין אותה.
 
היא חוזרת להביט באימי, "את יודעת, על הצורה שבה דיברתי. לא הייתי צריכה לדבר ככה על הבן שלך, מולך. השתמשתי במילים גסות וזה לא היה מנומס מצידי."
 
"מתוקה," אומרת לה אימי, "לא נעלבתי, אם מזה את חוששת. חוץ מזה, גידלתי שני בנים שמדברים ככה כל היום," היא צוחקת. "אין לך על מה להתנצל. אני זאת שצריכה להודות לך על שגרמת לי לצחוק כמו שמזמן לא צחקתי."
 
אלה מחייכת חיוך נבוך, "בכל זאת, זה לא היה בסדר להגיד דברים כאלה בנוכחותך, ועוד כשהם לא נכונים. רציתי שתדעי..."
 
לא נכונים?!
 
אולי הם לא היו נכונים באותו הרגע, אבל אני צריך להזכיר לה איך היא גמרה על הזין שלי הבוקר? את כל הפעמים שבהן צעקה את שמי בסוף השבוע הזה?
 
"...שאני מתנצלת." היא מסיימת את המשפט.
 
אימי שוב מרגיעה אותה ואז פונה לנשק אותי. "אני ממש אוהבת אותה," היא לוחשת באוזני, "צריך הרבה אומץ כדי להתנצל ככה. אל תפגע בה," היא שולחת אליי מבט מלא משמעות, מסתובבת וצועדת לכיוונם של לוקאס וגרייס.
 
אלה עדיין מתבוננת באימי.
 
"למה עשית את זה?" אני שואל.
 
"כי זה לא היה בסדר," היא עונה בלי להביט בי.
 
"שמעת מה היא אמרה, היא לא מתרגשת מדברים כאלה. לוק ואני תמיד מדברים ככה לידה."
 
היא מפנה אליי את ראשה באחת, מבטה חמור. "זה לא אומר שזה בסדר. היא אימא שלך, היא אוהבת אותך בלי גבול וצריך לתת לה כבוד. אני בטוחה שאם אימא שלי הייתה בחיים, היא לא הייתה מסכימה שהאחים שלי ידברו ככה לידה."
 
אני רוצה לומר משהו, אבל אני שומע פתאום את אילן קורא בקול, "אלה! אלה אברמוביץ', זאת את?!"
 
אלה פונה להביט בו צוחקת לקראתו. הוא ניגש אליה ופורש את זרועותיו באוויר, כמו מישהו שרוצה לחבק אותה, אבל הוא לא עושה את זה מייד. הוא אומר לה משהו בעברית קודם. אני לא מבין את המילים, אבל מהבעת פניו אני בטוח שהוא שואל אם הוא יכול לחבק אותה.
 
היא מהנהנת והוא אוסף אותה אליו בחיבוק חם.
 
היא לא נרתעת מקרבתו ומחבקת אותו בחזרה.
 
מה זה צריך להיות, לכל הרוחות?!
 
הם מתחילים לשוחח ביניהם בעברית בהתלהבות.
 
עודד מגיע ועיניו נפערות כשהוא רואה אותה. הוא עושה בדיוק את אותו הדבר – פורש את זרועותיו, ממתין לאישור ואז מחבק אותה. הם מתחבקים כמו שני אנשים שלא התראו מזה שנים, וכשהוא מסובב אותה ובוחן אותה מכף רגל ועד ראש, היא משתפת איתו פעולה.
 
מה זה, לעזאזל?! איך הם מכירים?!
 
האם הייתה עם אחד מהם? אולי עם שניהם? אני עומד להתפוצץ ונושם עמוק כדי לשלוט בעצמי.
 
אלה מדברת בשפת האם שלה. שמעתי אותה מדברת בעברית רק פעם אחת, כילדה בת עשר, בהקלטה. אז היא בכתה, ועכשיו היא צוחקת כמו ילדה קטנה. אילן ועודד משוחחים איתה בהתלהבות ומביטים בה בהערצה. רואים שהם חולקים קשר של שנים.
 
"מה קורה כאן?" שואל דיוויד בשקט, מתקרב ומושיט לי כוס ויסקי נוספת. אני נוטל את הכוס מידו, עדיין מנסה להשתלט על עצמי. "אני לא יודע," אני עונה ביובש.
 
"אתם מכירים?" שואל לוקאס שמצטרף אלינו.
 
אילן מחבק את אלה והיא מחייכת חיוך גדול.
 
'תוריד את הידיים לפני שאני שובר אותך!' אני שואג עליו בראשי. לוקאס תופס את זרועי בדיסקרטיות, מנסה לסמן שעליי להירגע.
 
"מכירים?" עונה אילן באנגלית, "ועוד איך! לא ידעתי שהיא עובדת אצלך," הוא אומר לי, לפני שהוא אומר לה משהו נוסף בעברית.
 
"אנגלית, בבקשה!" מטון קולי, כולם מבינים שזאת אינה בקשה. זאת דרישה.
 
"אני מתמחה כאן," אומרת להם אלה, באנגלית הפעם, עדיין מחייכת.
 
"איך אתם מכירים?" אני שואל.
 
"מתמחה?!" שואל עודד ומתעלם משאלתי. "את לא יכולה להיות רק מתמחה." הוא פונה להביט בי, "מר ספקטור, אתה יודע איזה יכולות יש לה? איך אתה מעסיק אותה כמתמחה?"
 
אני רוצה לענות, אבל אלה קוטעת אותי, "הוא היה יודע על היכולות שלי אם הוא לא היה זורק את העבודות שלי לפח כל הזמן," היא מביטה בי במבט קודר.
 
מזל שאין לה אקדחים במקום עיניים, כי הייתי מת עכשיו במקום. אני גם די בטוח, שהיא הייתה זו שקוברת אותי מתחת לאדמה.
 
"אני יודע כל מה שאני צריך לדעת עלייך," אני אומר בביטחון, מזכיר לה במבטי את מה שאמרתי לה אחרי שנטרלתי אותה במטבח שלה. מזכיר לה עד כמה הייתה מופתעת שאני יודע הרבה כל-כך.
 
היא מתקרבת אליי, נוטלת את המשקה מידי, שותה אותו בלגימה אחת ומושיטה לי את הכוס חזרה, "אתה כנראה לא יודע הכול, מר ספקטור."
 
למה היא מתכוונת? מה עוד היא מסתירה?
 
היא אומרת לאילן ולעודד משהו בעברית מבלי להוריד את מבטה ממני. היא סקסית כל-כך כשהיא מדברת בשפת האם שלה. אני לא מבין מה היא אומרת, אבל זה נשמע כמו פקודה. שניהם נראים מופתעים, אבל הם מהנהנים בו-זמנית.
 
מה קורה פה, לכל הרוחות? הם חולקים סוד, אני בטוח.
 
"סלחו לי, בחורים, מתחשק לי לשחק בלאק ג'ק," היא אומרת, מסתובבת, צועדת לעבר השולחן, מתיישבת ולוקחת ז'יטונים.
 
 אילן פונה להביט בעודד, "כן, 'לשחק', בטח! היא מתכוונת לספור את הקלפים." עודד מתגלגל מצחוק.
 
הם מכירים אותה ממש טוב. אני חייב לשים את העצבים בצד ולהשתמש בזה לטובתי. אולי אוכל להוציא מהם מידע על התקופה שבה נעלמה.
 
"אז מה הסיפור? מי מכם היה איתה?" אני מנסה לגשת אליהם בגישה קלילה, אבל בא לי לשבור את הקירות עכשיו.
 
 "מה הסיפור?" שואל אילן, "ספר לנו אתה, מה עשית לה? למה היא כועסת עליך כל-כך?"
 
אני מושך בכתפיי באדישות, "לא עשיתי לה שום דבר."
 
שקר מוחלט.
 
פגעתי בה, התעללתי בה וזלזלתי בה במשך חודש שלם. הכרחתי אותה להתפטר וכשהתפטרה לבסוף, הבטחתי לה שאשלוט בעצמי ובמשיכה שלי אליה. היא עזרה לי לצאת מהחרא, ואני שברתי את המילה שנתתי לה. הייתי בתוכה כל סוף השבוע, לקחתי ממנה את כל מה שנתנה לי ואז אמרתי לה שאין לנו עתיד יחד.
 
כן, אני בן זונה. ויש לה את כל הסיבות שבעולם לכעוס עליי.
 
"תקשיב, מר ספקטור," אומר עודד, "אלה חשובה לנו מאוד. אנחנו מכירים אותה מאז הייתה נערה, אנחנו אוהבים אותה כמו אחות ואנחנו חייבים לה הרבה. אנחנו מעריכים אותך מאוד, כי אתה תותח וכי אתה אנטוני ספקטור הגדול. היינו נאמנים לך עד הסוף, אבל אם יום אחד נצטרך לבחור בינך לבינה – "
 
"וואו! תירגעו, חברים," אומר דיוויד. אחרי הכול, רק עכשיו סגרנו את העסקה הכי גדולה שלנו עם שניהם. "אף אחד לא בוחר באף אחד. אלה חשובה לנו מאוד. היא עובדת מצוינת ואני מבטיח לכם שהיא חשובה מאוד גם לטוני."
 
אילן בוחן אותי, "עד כמה היא חשובה לך?" הוא שואל.
 
"היא שלי," אני עונה מייד. "ואם יש לשניכם בעיה עם זה, אז תתמודדו איתה, כי היא נשארת שלי."
 
"טוני..." מזהיר לוקאס.
 
אני מרים את ידי ומשתיק אותו. אני רוצה לדעת האם היא הייתה בקשר אינטימי עם אחד מהם או עם שניהם. אני רוצה לדעת אם אחד מהם מאוהב בה. אני רוצה לדעת הכול.
 
שני הבחורים מביטים בי, לפני שהם מחליפים ביניהם מבטים. אחרי רגע, אילן מחייך ועודד מביט בי בסיפוק.  
 
אני מופתע מתגובתם.
 
"אף אחד לא טוב מספיק בשביל אלה אברמוביץ', אבל אתה נראה כמו אחד שיטפל בה כמו שמגיע לה," אומר עודד ומושיט לי את ידו ללחיצה.
 
אני לוחץ אותה ולא בטוח כיצד עליי להגיב.
 
אילן טופח על כתפי.
 
"תפסיקו להתנהג ככה ותתחילו לדבר," אני עצבני.
 
"חשבנו שאתה כבר יודע את כל מה שאתה צריך לדעת עליה," אומר אילן בחיוך תחמן.
 
"אתה לא יכול להפיל אותי עם מה שאני לא יודע, כבר ראיתי הכול." אני נזכר במה שעשתה כדי שאוכל לתפוס את גינדי. שום דבר לא יכול להפתיע אותי יותר.
 
"אני בטוח שנפיל אותך עכשיו, ספקטור," עודד מתגרה בי.
 
"נסו אותי."
 
עודד מחייך חיוך גדול ומסמן לנו להתקרב אליו, כמי שעומד לגלות לנו סוד, "דורנטו," הוא לוחש, "לא הייתה קיימת בלי אלה אברמוביץ'. היא זו שפיתחה את הפטנט שהפך אותנו לעשירים, את אותו פטנט שקנית היום."
 
או-קיי, אז טעיתי.
 
היא עדיין מצליחה להפתיע אותי.
 
אילן לוקח את זכות הדיבור, "החברה שבנית הפכה היום להיות החברה הגדולה בעולם, כי רכשת את הפטנט שהיא פיתחה בגיל ארבע-עשרה."
 
החדר מסתחרר סביבי.
 
חיכיתי לזה שנים. כל-כך הרבה פעמים רציתי שהם יגלו לי מי המציא את אחד הפטנטים הגאוניים בעולם והייתי מוכן לשלם מיליונים עבור המידע הזה. הם מעולם לא הסכימו לגלות לי. זה גם היה אחד הדברים שאהבתי בהם – הנאמנות הזאת לאדם שלישי. ידעתי שהם יהיו נאמנים גם לי, אם אתן להם את הסיבות לסמוך עליי.
 
עכשיו אני מגלה שמה שהפך את דורנטו לחברה גדולה כל-כך, ומה שהפך אותי להיות האיש שאני היום, הוא מה שאלה עשתה לפני שש שנים, כשהייתה נערה בת ארבע-עשרה. לא רק שהייתי בתוכה כל סוף השבוע, גם העסקתי אותה כמתמחה בחברה שלי במשך חודש שלם מבלי לדעת על זה.
 
"מה?!" אני צועק.
 
הם צוחקים עליי, נכון?
 
איך זה פאקינג יכול להיות?!
 
אני מרים אליה את מבטי. היא מדברת עם חברתה סוזנה, בעודה משחקת קלפים. סליחה, סופרת קלפים. מבטה פוגש במבטי. היא מרימה כוס מלאה במשקה, מסמנת לי 'לחיים' מרחוק ושותה אותו.
 
אני חושק שיניים. איך, לכל הרוחות, היא הצליחה להסתיר את זה ממני? ולמה היא לא לקחה בזה חלק פעיל? אילן ועודד הפכו למיליונרים כי החזיקו בפטנט שלה, הכסף הזה אמור להיות שלה.
 
"היא אמרה לנו עכשיו שאפשר לגלות לכם, אבל רק לכם," מסביר אילן, "היא לא רוצה שידעו על זה, אז אתם חייבים לשמור את זה לעצמכם. היא כנראה סומכת עליכם מספיק שתכבדו את מה שהיא מבקשת."
 
אז זה מה שהיא אמרה להם בעברית קודם, מה שהיה נשמע לי כמו פקודה כשעיני הלוחמת שלה הביטו בי. אני בטוח שאם לא הייתה כועסת עליי כל-כך, היא לא הייתה מגלה לי את זה עכשיו. היא רוצה להוכיח לי שהיא לא כמו כל אחת אחרת שאני זורק אחרי זיון. שהיא שונה, שהיא זאת שהמציאה בגיל ארבע-עשרה משהו שכל העולם רצה, משהו שהפך את דורנטו למה שהיא היום. ואותי לגדול מכולם.
 
"למה היא לא רוצה שידעו מזה?" שואל דיוויד, עדיין המום.
 
"יש לה את הסיבות שלה," אילן עונה מייד.
 
ניכר עליו שקיימת לדבריו משמעות רבה, אבל הוא לא מתכוון לספר לנו על זה.
 
"אז שניכם לקחתם קרדיט מלא על משהו שלא היה שלכם?" אני מאשים.
 
"הרעיון היה שלנו," מתגונן עודד, "אבל לא הצלחנו לפתח אותו. אלה עשתה את זה. היא לא רצתה שנרשום את הפטנט על שמה ולא רצתה לקחת חלק בזה. אל תאשים אותנו, אף פעם לא הסתרנו ממך שהפטנט לא שלנו, למרות שהוא רשום על שמנו."
 
הוא צודק. כשטסתי לישראל לפני חמש שנים כדי לקנות אותו, הם אמרו לי שהם לא מוכנים למכור אותו כי הוא לא שלהם. אף על פי שהוא רשום רק על שמם. דורנטו הייתה אז חברה קטנה מאוד ולשני הבחורים הללו היה רעב אמיתי להצליח. ידעתי שהם יגיעו לזה ובמהירות, אז הצעתי להם לבוא לניו-יורק. הצעתי להיות המשקיע המשמעותי הראשון שלהם והבטחתי לתת להם יד חופשית בתהליך הפיתוח מבלי להתערב, בתנאי שיסכימו למכור לי את דורנטו כשהמניה שלה תעלה באופן ניכר. הם לא שיקרו. אני יודע שהם עבדו קשה.
 
"זה לא הגיוני," אומר לוקאס, "הפטנט שווה מיליונים, מיליונים שאמורים להיות שלה."
 
"אבל זה המצב," אומר עודד, "ניסינו לשלם לה בסיום כל עסקה שסגרנו, אבל היא לא הסכימה. ידענו שהיא הגיעה לניו-יורק לפני חודש ושאלנו אותה למה לא יצרה איתנו קשר. היא אמרה שהיא לא רצתה שנדע שהיא עובדת עבורך, כי לא רצתה להיות מעורבת במכירה של דורנטו. הופתענו עכשיו, כשהיא אמרה לנו שאנחנו יכולים לספר לך, אבל זאת ההחלטה שלה. ואם זה רצונה, אנחנו נכבד אותו."
 
"הרעיון הוא שלנו, כל העבודה שהושקעה היא שלנו," אילן מתרגז, "אלה רק פיתחה את הפטנט. עבדנו קשה כדי שדורנטו תצליח. רצינו לתת לה את הקרדיט אבל כיבדנו את בקשתה שלא לעשות את זה."
 
אני מבקש מכולם להשאיר אותי עם אילן לבד.
 
ראיתי שאלה קרובה לשניהם, אבל שמתי לב שהקשר שלה עם אילן שונה. הוא יודע עליה יותר מעודד. אני גם יודע שהוא נאמן לה ושלא יחשוף את הסוד שלה, אבל אני חייב לקבל קצת מידע.
 
אנחנו ניגשים לאחת מפינות הבר. אני מעיף מבט נוסף באלה, שמרוכזת בקלפים הפרושים מולה.
 
תחמנית...
 
"איך אתה מכיר אותה?" אני שואל.
 
הוא מספר לי שהגיס שלו לעתיד היה האפוטרופוס שלה לאחר שבני משפחתה נרצחו ושהוא עומד להתחתן עם אחותו, אלינור.  הם היו זוג עוד בימי התיכון, הוא אומר, והיו אמורים להתחתן לפני שנים, עד שבן – גיסו לעתיד – שינה את דעתו ונסע לטייל מסביב לעולם. בן חזר לישראל לפני קצת יותר משבועיים, חזר לאהובתו ששוב הסכימה להתחתן איתו.
 
זה מסתדר.
 
בן הוא בטח הלוחם עם החיוך הממזרי שרקד איתה בבר, שהסתכל עליה כמו שמסתכלים על אחות. אני מנחש שהוא לא התחתן עם האישה שלו כי עבד עבור המוסד. לפני קצת יותר משבועיים הוא נטרל בעזרת אלה את הפיגוע שהיה אמור להתרחש בבית הספר בברוקלין. מסיבה כזו או אחרת, הוא החליט לחזור לישראל, לאישה שלו. אולי הוא פרש מהמוסד?
 
זו תשובה שלא אקבל, אז אני לא מתעכב עליה.
 
"הוא טיפל בה כשהייתה בת עשר?" אני שואל את אילן. לשמחתי, הוא עונה על שאלותיי.
 
"לא. הוא קיבל אותה לחזקתו באופן חוקי כשהייתה בת שלוש-עשרה."
 
זה הגיוני. הרי היא נעלמה במהלך שלוש השנים הללו.
 
"ואיפה היא הייתה עד אז?"
 
אילן משפיל את מבטו ולא עונה.
 
"היא נחטפה, נכון?" אני שואל.
 
הוא מתבונן בי שוב, מנסה לומר משהו, אבל אני קוטע אותו, "אילן, אפילו אל תחשוב לשקר לי."
 
הוא מבין שאין לו ברירה ונאנח, "כל מה שאני יודע הוא בגדר שמועות. היא אף פעם לא דיברה על זה, וגם בן."
 
"אתה מאמין לשמועות?"
 
"ראיתי אותה אחרי שהיא חזרה. כן, אני מאמין שהיא עברה גיהינום." אני מזהה כאב בעיניו.
 
"מה עוד אתה יכול לספר לי?"
 
הוא לא עונה מייד. לאחר רגע ארוך הוא נושם עמוק, "אני מספר לך את זה, כי אני מאמין שאתה היחיד שטוב בשבילה."
 
אני נד בראשי לאות תודה ומקווה בכל ליבי שהוא צודק.
 
"אני לא יודע מה קרה, איפה היא הייתה ועם מי, אבל אני יודע שבן חיפש אותה במשך שלוש שנים ושהוא היה שבור אחרי שמצא אותה."
 
"למה?" משהו בסיפור הזה מפחיד אותי.
 
"ערב אחד, בן היה בחדר של אחותי. כשעברתי ליד החדר שמעתי, בלי להתכוון, את בן מספר לאלינור שאלה הייתה בין חיים למוות כשמצאו אותה. אני לא יודע איפה. הוא רק אמר שהם היו חייבים לבצע פעולות החייאה כדי להחזיק אותה בחיים ושכמה ימים לאחר שהחלימה, ממש ברגע האחרון, הוא חטף סכין גילוח מידה. היא ניסתה..." הוא בולע רוק. קשה לו לדבר.
 
"ניסתה להתאבד?" אני משלים את משפטו בקול חנוק.
 
הוא נד בראשו, "לא, גרוע יותר. היא... היא... היא ניסתה..." הוא מגמגם, "לחתוך לעצמה את... הפנים, כי היא לא רצתה להיות יפה יותר."
 
אני קופא במקומי. בראשי, אני מדמיין ילדה בת שלוש-עשרה, יפהפייה, אוחזת סכין גילוח בידה ומכוונת אותו אל פניה. אומנם ראיתי שהיא נבוכה מכך שמחמיאים לה, היא גם ביקשה ממני שלא לומר לה שהיא יפה או מושלמת וידעתי שהיא שונאת את העובדה שהיא יפה, אבל לא באמת הבנתי עד כמה.
 
אני מרים את ראשי ורואה אותה. היא מביטה בנו ומצחה מכווץ. היא בטח שואלת את עצמה על מה אנחנו מדברים. היא יפה כל-כך ואפשר לחשוב שהיא לא אמיתית.
 
אני מבטיח לעצמי, לא משנה במה זה כרוך, שאלה אברמוביץ' תהיה גאה להיות האישה הכי יפה בעולם. אני אלחם גם בה אם אצטרך, עד שתלך בראש זקוף. לא כי היא תשכנע את עצמה שעליה לעשות זאת, אלא כי בסופו של דבר, היא תאמין בעצמה.
 
 
 
 
פרק 2
 
אנטוני
 
 
 
השיחה עם אילן הצליחה להרגיע אותי קצת. שאלתי אותו אם הוא או עודד מאוהבים בה, אם הייתה בקשר אינטימי עם אחד מהם. הוא היה מופתע מאוד מהשאלה.
 
הוא אמר שאלה הייתה רק בת ארבע-עשרה והם בני עשרים ושלוש. הוא סיפר שהייתה מרוכזת מאוד בעבודה, לא אכלה הרבה וכמעט לא ישנה עד שהייתה מסיימת. היא הייתה שונה מאוד בתקופה ההיא, הוא אמר, אגרסיבית מאוד וכועסת כל הזמן. הוא סיפר לי שיום אחד היא צרחה על עודד כמו משוגעת, כי הוא הניח את ידו על כתפה – 'באופן ידידותי' – הוא הדגיש. מסתבר שהיא לא סבלה שהתקרבו אליה או שנגעו בה, שהיחיד אליו היא הייתה קרובה היה בן ושאפילו הוא, בזמנו, שמר מרחק ממנה.
 
גם למדתי שהיא נרגעה מעט כשהתחילה ללמוד באוניברסיטה. היא השתדלה להיות נורמלית ומדי פעם היו לה חברות, אבל לא לאורך זמן. בגיל שמונה-עשרה עברה לגור לבד, הם הציעו לה כסף כדי לעזור לה מבחינה כלכלית, אבל היא לא הסכימה לקחת אותו. במקום זה, היא עבדה במלצרות מדי ערב ובסופי שבוע.
 
לאחר שעברו לעיר הגדולה, הם הציעו לה להיות חלק מהצוות של דורנטו אבל אילן אמר שהיה חשוב לה להישאר בישראל, אחרי כל הזמן שלא הייתה שם. הוא אמר ששירותה הצבאי היה אפילו יותר חשוב עבורה. שאלתי אותו אם הוא הכיר בחורים שיצאה איתם והוא ענה בשלילה, אבל ידע על כמה מערכות יחסים שלא שרדו זמן רב.
 
הקפדתי לשמור מרחק ממנה במשך כל הערב, אבל לא הורדתי ממנה את מבטי.
 
ראיתי אותה משחקת, סליחה, מרמה בקלפים. היא דיברה וצחקה עם גרייס, עם ורוניקה ועם סוזנה. היא גם דיברה עם כריס, אבל תמיד שמרה על מרחק פיזי. היא שתתה הרבה ולא אכלה כלום.
 
ראיתי איך כולם מסתכלים עליה – גברים שרוצים אותה ונשים ששונאות אותה. שמתי לב גם לקנאתן של הנשים אבל אלה התעלמה מכולם. אני לא יודע אם היא מתעלמת בכוונה תחילה או שהיא כה רגילה לזה, עד שהיא כבר לא שמה לב.
 
"טוני?" שואלת אליסון, שמספרת לי משהו כבר דקות ארוכות.
 
אני לא מקשיב לה.
 
"אתה מקשיב לי?"
 
אני מנתק את מבטי מהיצירה המושלמת שלי ופוגש את פניה היפות של אחותי הקטנה.
 
"מה? לא הייתי איתך."
 
אליסון מחייכת, "אחי הגדול מאוהב," היא לועגת לי.
 
"אלי!" אני מזהיר.
 
היא מבטלת אותי בהינף יד, "אני מבינה אותך. היא מושלמת, האישה הזאת."
 
"אישה? היא צעירה ממך."
 
אחותי מושכת בכתפיה ולוגמת מהמשקה שלה, "כן, אבל היא גדלה לבד אז היא בטח התבגרה מאוד." נקודה לטובתה. "חוץ מזה, אני מזכירה לך שגם אני אישה."
 
אני מגלגל את עיניי.
 
"את לא נוסעת לאספן."
 
היא מזעיפה פנים, "אתה לא הוגן, טוני. למה אתה לא סומך עליי?" ומייד לובשת הבעת כלבלב.  
 
"זה לא עובד. תפסיקי לעשות את הפרצוף הזה, לא אשנה את דעתי."
 
"טוני – "
 
אני קוטע אותה מייד, "חוץ מזה, אני צריך אותך פה לפני שתחזרי לקליפורניה. אני רוצה שתעצבי מחדש את חדר השינה שלי."
 
אליסון קופצת בהתלהבות ומחבקת אותי.
 
זה כל מה שצריך כדי שתשכח שהיא כועסת עליי. אני מחבק אותה בחזרה וצוחק. היא מתחילה לדבר איתי על עיצוב: צבעים, בדים ועוד נושאים בהם אני לא מבין דבר. אני סורק שוב במבטי את החדר בחיפוש אחר אלה אבל לא מוצא אותה. כולם צוחקים, רוקדים, אוכלים, שותים ומשחקים בקלפים, אבל אלה לא כאן.
 
אני מתנצל בפני אליסון וקם לחפש אחריה. אני מוצא את כריס בדרך. הוא האדם האחרון שראיתי איתה. אני שואל אותו אם הוא ראה אותה. הוא עונה שהיא נכנסה לשירותים.
 
 
 
אני נכנס בשקט אל שירותי הנשים. כל התאים פתוחים חוץ מאחד. אני יודע שהיא שם, אף על פי שאין לי דרך לראות אותה. אני מרגיש את נוכחותה. אני מנסה להשתלט על הזקפה שלי כשאני קולט שרק שנינו כאן, ומחכה לה בסבלנות.
 
אחרי רגע קצר, אני שומע את רעש הדחת המים. הדלת נפתחת והיא יוצאת מהתא, לא אומרת מילה ופונה אל הכיור. היא לא מפנה אליי את פניה, למרות שהיא יודעת שאני כאן. הלביאה מרגישה אותי כמו שאני מרגיש אותה.
 
היא שוטפת את ידיה בנחת וממתינה שאדבר.
 
אני לא רוצה לדבר. אני רוצה להעביר את ידי במורד גבה החשוף, אבל מתאפק.
 
"הייתי מגלה את זה במוקדם או במאוחר," אני אומר לבסוף.
 
היא סוגרת את הברז ומייבשת את ידיה. "לא היית מגלה שום דבר שלא הייתי רוצה שתגלה," היא אומרת בביטחון ומשליכה את מגבת הנייר לפח.
 
"למה לא רצית לקחת בזה חלק? זה הפטנט שלך. את יודעת כמה הוא שווה?"
 
"הוא לא שלי. הרעיון היה של אילן ושל עודד אבל כן, ידעתי כמה הוא יהיה שווה ברגע שפיתחתי אותו." היא מחטטת בתיקה הקטן ושולפת ממנו חפץ ארוך ודק. היא פותחת אותו ומורחת את... מה שזה לא יהיה, על שפתיה. אני מהופנט כשאני מביט בהן מבעד למראה.
 
היא מביטה בעצמה. שפתיה מבריקות ואני רוצה לנשק אותן.
 
"אז למה לא, אלה?" אני שואל.
 
היא מרימה את מבטה ופוגשת במבטי מבעד לראי, "לקחתי סיכון גדול כשהחלטתי להחזיר לעצמי את השם שלי. לא רציתי להיות חשופה מדי," היא עונה, ואני מבין מייד.
 
"לא רצית שמי שחטף אותך ידע איפה את," זאת לא שאלה. היא לא עונה. רק סוגרת את החפץ ומחזירה אותו לתיק שלה.
 
"יכולת לקחת את הכסף שאילן ועודד הציעו לך, ואז היית בטוחה יותר מבחינה כלכלית."
 
אני יודע שהיא לא רצתה להשתמש בכספי ביטוח החיים של אביה, אבל אני גם יודע שהייתה זקוקה לכסף כדי לשרוד. כסף שכמה מהבוסים הקודמים שלה איימו שלא לתת לה, אלא תמורת סקס.
 
היא מסתובבת ומביטה היישר אל תוך עיניי.
 
"הדבר היחיד שבטוח בחיים הוא המוות. ויש לי חדשות בשבילך, מר ספקטור. כשזה קורה, הכסף לא בא איתך לקבר."
 
מה שנכון, נכון.
 
"אז למה לגלות לי עכשיו? למה את לא לוקחת בזה חלק היום?"
 
היא לא עונה, ואני עונה במקומה, "את לא רוצה שימצאו אותך, נכון?"
 
"אני רוצה שימצאו אותי, אבל עוד לא מוכנה לזה."
 
מי חטף אותה ולמה? האם זה היה איש אחד או יותר? מה הם עשו לה ואיפה הייתה? אני מדמיין את הגרוע מכל ומנסה לסלק ממוחי את התמונות.
 
אני מתקרב אליה, אבל היא נסוגה לאחור.
 
זה מכעיס אותי.
 
"אני מוכן. אף אחד לא יפגע בך יותר," אני אומר בביטחון. אני מוכן להרוג כל אחד בשבילה.
 
היא מביטה בי בעצב. עיניה מזכירות לי שאני הוא זה שפוגע בה כל הזמן. עכשיו אני רוצה להרוג את עצמי.
 
"מתי תהיי מוכנה?" אני שואל.
 
"אף פעם," היא רצינית מאוד, "ואני לא צריכה אותך כדי שתגן עליי. למדתי לעשות את זה לבד."
 
אני לא דוחק בה. היא חזקה ומוכנה יותר משהיא חושבת, אבל לא אשאיר אותה לבד בזה. לא אתן למי שפגע בה להתקרב אליה שוב, גם אם חיי יהיו תלויים בזה.
 
אני צועד אליה צעד נוסף, אבל היא מתרחקת ממני שוב.
 
"אלה, תקשיבי – " אני מתחיל לומר, אבל שומע את קול צחוקן של הנשים שמתקרבות אלינו.
 
לא יניחו לי לדבר איתה היום?!
 
אסור שיראו אותי בשירותי הנשים עכשיו, עם העובדת הכוסית-אש שלי. אני תופס את ידה ומכניס אותה בכוח, יחד איתי, אל תא השירותים שהייתה בו קודם.
 
"מה אתה עושה?" היא שואלת כשאני נועל את הדלת.
 
אני מסמן לה לשתוק. היא מזעיפה פנים אבל לא מתווכחת.
 
הנשים נכנסות אל חדר השירותים וצוחקות בקול. אנחנו עומדים בתא הקטן, אלה צמודה אליי ואני יכול לנשום אותה, את ניחוחה הנפלא. היא מנסה לשמור על מרחק ממני עד כמה שניתן, אבל אני, בן זונה שכמוני, מנצל את העובדה שהיא לא יכולה לדבר כדי להתקרב אליה.
 
היא מסמנת לי ללא קול אך בכעס מובחן לשמור מרחק, אבל אני לא מקשיב. אני מעביר את ידיי על זרועותיה וגופה מגיב למגעי מייד. היא נלחמת, זזה בחוסר נוחות ומרכינה את ראשה.
 
"ראיתן את ספקטור?" שואלת אחת הנשים, "האיש הזה סקסי כל-כך, שהוא לא אמיתי."
 
אלה חורקת שיניים ואני מחייך כמו ילד קטן. לא בגלל מה שאותה אישה אמרה, אלא בגלל תגובתה של אלה. היא מקנאה כי היא אוהבת אותי.
 
"כן, אלוהים!" אומרת אישה נוספת, "אני חייבת להיכנס למיטה שלו."
 
הן פורצות בצחוק, ועיניה של הלביאה בוערות בכעס.
 
אני, לעומתה, ממשיך לחייך.
 
"בהצלחה עם זה," אומרת האישה שדיברה קודם, "החוק הראשון במטריקס 6 הוא שלא מתעסקים עם העובדים. ועכשיו, כשעובדי דורנטו שלו, אין לך סיכוי."
 
"אל תדאגי לגבי זה, אף אחד אף פעם לא סירב לי. אני אסיים במיטה שלו עוד הערב."
 
אלה מתכוונת לצאת מהתא אבל אני מחזיק אותה.
 
מטריף אותה לחשוב עליי עם אישה אחרת, כמו שמטריף אותי לחשוב עליה עם גבר אחר.
 
הן ממשיכות לצחוק ביניהן. נשמע שיש איתן אישה נוספת.
 
"אין לך סיכוי הערב," אומר הקול הראשון, "הוא לא מוריד את העיניים מהבחורה ההיא עם השמלה השחורה. היא אמיתית בכלל? לא ראיתי דבר כזה בחיים!"
 
אלה מרכינה שוב את ראשה. היא נבוכה.
 
"אני לא מתרגשת ממנה, סתם ילדה טיפשה."
 
עכשיו אני זה שחורק שיניים.
 
"קטרינה! אל תדברי עליה ככה!" אומר הקול השלישי, שמדבר לראשונה. קול נשי עם מבטא דרום-אמריקאי כבד. אני מזהה אותו מייד. זה קולה של סוזנה פרנדז – חברתה של אלה. "היא לא טיפשה בכלל, להיפך."
 
אני רואה שאלה מתרגשת מהתערבותה של סוזנה. על שפתיה נמתח חיוך קטן.
 
"איך את מכירה אותה?" שואלת זו שקוראים לה קטרינה.
 
"היא חברה שלי, אנחנו לומדות יחד ב-CCE."
 
"אהה, אז היא רק מתמחה. היא בטח פותחת את הרגליים שלה לספקטור כמה פעמים ביום."
 
"מה?!" קוראת סוזנה, "לא! למה את אומרת את זה?"
 
"כי הוא לא מעסיק מתמחים למשך זמן רב. הוא בטח משתמש בה מתי שהוא רוצה, היא הצעצוע שלו, בגלל זה היא עדיין כאן," היא אומרת בארסיות.
 
אני רואה את זה קורה, את הדבר הכי מפחיד שראיתי בחיי.
 
עיניה של אלה מתגלגלות לאחור, היא עומדת להתנתק. זאת לא הפעם הראשונה שהיא שומעת את זה. אני תופס אותה חזק ומנער אותה. היא חוזרת מייד אל ההווה. אני מסמן לה במבטי שעליה להילחם בניתוק. היא מרוכזת במבטי, לא מורידה את עיניה המרהיבות ממני.
 
"היא לא הצעצוע שלו!" אומרת סוזנה, "היא גאון, היא מוכשרת מאוד. את לא צריכה לדבר עליה ככה, את לא מכירה אותה!"
 
אלה, שלא מורידה את עיניה ממני, מחייכת מאוזן לאוזן כשהיא שומעת את חברתה מגינה עליה.
 
נראה שהיא לא רגילה ליחס כזה מצד בנות אחרות. ראיתי איך רוב הנשים הסתכלו עליה הערב – בבוז או בשנאה. עכשיו אני מעריך את מיס פרנדז אף יותר.
 
"אני מכירה בנות כאלה," אומרת קטרינה, "את לא צריכה להסתובב איתה. לא תחשבי ככה כשהיא תגנוב ממך את החבר הבא שלך. היא בדיוק הטיפוס."
 
פניה של אלה נופלות.
 
"זה ממש לא – " מתחילה סוזנה לומר.  
 
"חוץ מזה, סוזנה," הקול הנשי הנוסף קוטע אותה, "את צריכה ללכת לארוז עכשיו. ספקטור יפטר אותך מחר על הבוקר. את בסך הכול מתמחה ומכיוון שהוא מזיין את הזונה ההיא ולא אותך, התחת הברזילאי שלך יהיה מהר מאוד על המטוס, בדרך חזרה אל החור שממנו באת."
 
"אתן כלבות מרושעות!" יורה סוזנה.
 
"לא, אנחנו כנות," אומרת קטרינה, "קלייר צודקת, את איטית מאוד בעבודה. אולי את טובה בעיני אילן ועודד, אבל ספקטור לא יבזבז את הזמן עלייך."
 
זה נכון, סוזנה איטית מאוד כיוון שהיא מתקשה באנגלית, אבל אני יודע שהיא נחושה ועקשנית. היא לא ויתרה עד שהתקבלה ל-CCE, למרות שדחו את בקשתה פעמיים. היא גם לא מוותרת בכל מה שקשור לעבודה שלה. למרות שהיא לא עומדת בזמנים, הדוחות שלה טובים. עודד אמר לי שהיא איטית כי אנגלית היא לא שפת האם שלה, אבל עם העידוד הנכון היא תהיה עובדת מצוינת. עכשיו אני גם מגלה שהיא נאמנה לאנשים שהיא אוהבת. נאמנות, בעיניי, היא אחת התכונות החשובות ביותר אצל עובד. כשבדקתי את עובדי דורנטו לא התכוונתי לפטר אותה. ועכשיו, היא נשארת לתמיד.
 
"אתן בלתי אפשריות!" אומרת סוזנה בטון פגוע ויוצאת מהשירותים.
 
אני מחזיק את אלה, שרוצה לצאת בעקבותיה.
 
היא אומרת לי, ללא קול, 'זאת החברה שלי!'
 
ואני עונה לה, גם כן ללא קול, 'אטפל בזה'.
 
אני רוצה לצאת מהתא הזה בדיוק כמוה, כדי להרוג את קלייר ואת קטרינה שמדברות ככה על היצירה המושלמת שלי, אבל אני לא יכול. אומנם אני רוצה שכולם ידעו שאלה שלי, אבל לא ככה. אני רוצה להיות זה שיכריז על כך בציבור.
 
זונה, צעצוע, טיפשה – איך הן מעזות לדבר ככה על הבחורה הכי מדהימה שפגשתי בחיי?
 
על הבחורה שלי, הבחורה שאני אוהב.
 
אני מכיר את שתי הנשים האלה. קלייר היא פקידה וקטרינה היא מנהלת שיווק בכירה בדורנטו. הגיעה הזמן שהן יחפשו עבודה במקום אחר. יהיה להן קשה מאוד למצוא אחת, כי אהרוס אותן. אהרוס את כל מי שיפגע באישה שלי.
 
 
 
 
 
 
 
אלה
 
 
 
אני רוצה ללכת אחרי סוזנה, אבל אנטוני מחזיק אותי. אני חייבת לדבר איתה, להרגיע אותה. מי הן שתי הכלבות האלה שמרשות לעצמן לדבר אליה ככה? סוזנה היא החברה הראשונה שלי. היא זו שהגיעה אליי בלי שעשיתי שום מאמץ להתחבר אליה. פעם הייתי צריכה להתאמץ מאוד כדי שיהיו לי חברות. נפגעתי כל-כך הרבה פעמים עד שהפסקתי לנסות. לסוזנה יש לב גדול והיא בטוחה בעצמה מספיק כדי לא להרגיש מאוימת ממני. היא הוכיחה לי עכשיו עד כמה היא נאמנה לי, כשהגנה עליי מול הנחשיות האלה וכעת, היא זו שנפגעה.
 
אני חייבת למצוא אותה.
 
"זאת החברה שלי," אני אומרת לאנטוני, ללא קול.
 
"אטפל בזה," הוא משיב לי באותו האופן. מבטו של הלוחם חודר, הוא כועס. לא עליי, אלא על שתי הבנות שעדיין מקשקשות. ממבטו, אני מבינה שהוא עומד להפוך את זה לעניין אישי.
 
זה משמח אותי.
 
מתי הן ילכו כבר?
 
קשה מדי להיות צמודה כל-כך לאנטוני.
 
למרות שאני מנסה לתפוס מרחק ממנו, הוא מתקרב אליי, מלטף את כתפיי ואת זרועותיי. התא קטן וריחו הנפלא של אנטוני נמצא בכל מקום. אין לי לאן לברוח. הבנות עדיין כאן ואני לא יכולה להוציא הגה מפי. הוא מנצל את העובדה שאני לא יכולה להתנגד לו.
 
מניאק!
 
הוא היה ברור הבוקר – אסור לי להתאהב בו, למרות שכבר התאהבתי. הוא יודע את זה. למה הוא ממשיך לגעת בי?
 
"איך אני נראית?" שואלת קטרינה.
 
"מעולה," עונה קלייר.
 
"יופי. הגיע הזמן שהוא יסתכל עליי. אני מתכוונת לתת לו לילה בלתי נשכח."
 
אני נושכת את לשוני ומנסה לשלוט בעצמי, אבל הדם עולה לי לראש מרוב עצבים.
 
אנטוני מחייך אליי חיוך שחצני. אני רוצה להרוג אותו.
 
"אל תיעלבי, קטרינה, אבל אני באמת חושבת שאין לך סיכוי. הוא לגמרי בעניין של המתמחה ההיא. חוץ מזה, הוא לא מתעסק עם עובדות, כולם יודעים את זה. ג'ני מנסה כבר שנים ולא מצליחה."
 
עכשיו בא לי להרוג גם את ג'ני. לא פלא שהן מכירות זו את זו, שלוש הכלבות האלה.
 
"אני לא ג'ני," אומרת קטרינה בביטחון, "ואני לא המתמחה העלובה הזאת."
 
"את באמת חושבת שהוא שוכב איתה?"
 
"ברור. הוא הרי לא מעסיק מתמחים למשך זמן רב. זה לא צירוף מקרים שדווקא הבחורה הזאת עדיין כאן. אין לו סיבה להעסיק מישהי טיפשה כמוה, אם היא לא דואגת לרוקן לו את הביצים. בטח יש להם הסכם כזה – סקס בלי מחויבות, בלי שאף אחד ידע על זה, אבל מה שבטוח הוא שברגע שיהיה איתי, הוא ישכח ממנה לחלוטין."
 
היא פגעה בול!
 
זה בדיוק הסכם שהיה בינינו. אנחנו יחד בלי שאיש ידע על זה. רק סקס, בלי עתיד ובלי שום דבר מעבר לזה.
 
אני בולעת רוק. הייתי צריכה לשמוע את זה כדי שאוכל להתאפס ולהתרחק ממנו.
 
הוא מזעיף את פניו ומנסה לגעת בי שוב, אבל אני מרימה את ידי ועוצרת אותו.
 
אני שומעת צעדים מתרחקים ואת הדלת נסגרת. אחרי רגע ארוך של שקט, אני מתכוונת לפתוח את דלת התא, אבל אנטוני חוסם אותה בגופו.
 
אני מרימה את פניי ופוגשת במבטו. הוא יפה כל-כך.
 
"את לא מאמינה להן, נכון?" הוא שואל בעדינות.
 
אני מרכינה את ראשי, "תן לי לצאת, בבקשה," קולי שקט כל-כך, שאני בקושי שומעת אותו.
 
הוא מניח את אצבעו מתחת לסנטרי ומרים אליו את פניי, עד שמבטי נאלץ לפגוש במבטו הזועף.
 
"אלה, תעני לי!"
 
אני לא עונה.
 
הוא מצמיד אותי לקיר ומנסה לנשק אותי.
 
"תפסיק עם זה!" אני מפנה את פניי ממנו, לפני ששפתיו נוגעות בשפתיי, אבל הוא מושך בשערי בחוזקה וראשי מתרומם. שפתיו פוגשות בשלי.
 
אני סוגרת את פי בכל הכוח, מסרבת לאפשר ללשונו לחדור פנימה.
 
"תנשקי אותי!" הוא מורה לי, בלי לנתק את פיו מפי.
 
אני לא עונה ולא זזה, מנסה שלא להיכנע, אבל הוא מחליק את לשונו על שפתיי בזמן שידו מלטפת בעדינות רבה את גבי החשוף. גופי כבר לא שייך לי, הוא שייך לו.
 
אני פותחת את פי.
 
הוא גונח מייד ומצמיד את גופו אל גופי. הוא אוחז ברגלי, בצידה הפתוח של שמלתי, מרים אותה ונכנס בין ירכיי. אני חשה כמה הוא קשה גם מבעד למכנסיו. הוא מלטף את ירכי. המגע שלו מטריף אותי, מעיר את גופי ומחזיר אותי לחיים. ידו עולה ומתקרבת אל תחתוניי. הוא מסיט אותם ומחדיר אצבע לתוכי.
 
אני נוהמת אל תוך פיו.
 
המילים ששמעתי לפני רגעים ספורים חוזרות להתנגן בראשי – "זונה, צעצוע, טיפשה." – אני באמת כל אלה. זונה, כי אני שוב פותחת את רגליי לבוס שלי ועוד בשירותים של המשרדים. צעצוע, כי הוא קובע איך ומתי הוא רוצה אותי וזה לא משנה אם אני מבקשת שיפסיק. טיפשה, כי אני עושה את כל זה בידיעה שאפגע שוב. אחרי שיגמור איתי, הוא יאמר לי שוב דברים שאני לא רוצה לשמוע.
 
לא, אני לא יכולה.
 
"אנטוני, תפסיק עכשיו!" אני צועקת אל תוך פיו.
 
הוא נרתע ושולף את אצבעו מתוכי מייד.
 
אני הודפת אותו לאחור, לא יכולה להסתכל עליו. ראשי מושפל ואני מנסה לסדר את שמלתי. עיניי מתמלאות בדמעות שאני מנסה לעצור למראה שמלתי הפתוחה. אני מרגישה זולה מאוד.
 
אני פותחת את דלת התא ופוגשת את השתקפותי במראה. לחיי סמוקות ועיניי בורקות. אני מתביישת כל-כך, שקשה לי להסתכל על עצמי.
 
אנטוני מגיח מאחוריי אבל אני לא מביטה בו. אני לא יכולה.
 
"אני חייבת למצוא את סוזנה," אני אומרת ומתכוונת לצאת, אבל הוא תופס בעדינות בזרועי. אני נעצרת, אבל לא מסתובבת אליו.
 
"אני לא חושב לרגע שאת כל מה שהן אמרו," הוא אומר ברכות.
 
אני מוחה את הדמעות שזולגות על לחיי.
 
הוא מסובב אותי בעדינות אליו ומלטף את פניי באגודלו.
 
אני מרימה אליו את מבטי.
 
"אני מתנצל שנתתי לך להרגיש ככה," הוא אומר, ומנשק את שפתיי נשיקה עדינה ומתוקה. אני לא יכולה לזוז, לא יכולה להתנגד. אני חייבת לשמוע שהוא לא חושב עליי את כל הדברים האלה.
 
הוא מצמיד את מצחו אל מצחי ונושם עמוק, "אני בן זונה שנתתי לך להרגיש ככה. את מתביישת בעצמך עכשיו, בגללי. את הכול בשבילי, מלבד צעצוע, אלה."
 
אני בולעת רוק.
 
הוא באמת חזק. הוא קורא אנשים כמו ספר פתוח. הוא קורא אותי טוב מכולם.
 
"אנטוני – "
 
 "תני לי לדבר," הוא משתיק אותי. מצחו עדיין שעון על מצחי והוא מלטף את פניי.
 
אני עוצמת את עיניי ומתענגת על מגעו.
 
הוא לא אומר דבר במשך רגע ארוך, כאילו מחפש את המילים הנכונות לומר. הוא נושם נשימה עמוקה.
 
"הבוקר נבהלתי, נכנסתי לפניקה," הוא מסביר.
 
"למה?" אני לוחשת.
 
"כשסיפרת לי על האחים שלך... כשאמרת שיש לי את הקול של אבא שלך, זה... זה הבהיל אותי נורא. אני יודע כמה אהבת את הקול שלו. הסתכלת עליי בכזאת הערצה, במבט מלא אהבה. ידעתי שיש לך רגשות כלפיי, אבל הבוקר זה הכה בי. פחדתי שתחשבי שאת אוהבת אותי, רק כי אני מזכיר לך את האחים שלך ואת אבא שלך."
 
אני משתתקת.
 
זה נכון. יש לו קצת מכל אחד מהם – הוא סקרן כמו שי, מגן כמו דניאל וחזק כמו איתן. ויש לו את הקול של אבי – הקול האהוב עליי בעולם, קול שחשבתי שלא אשמע יותר לעולם. יכול להיות שזאת הסיבה לכך שאני מאוהבת בו מאז הפעם ראשונה שבה ראיתי אותו?
 
"אבל אני לא הם," הוא מוסיף בכאב, "יום אחד תגלי את זה ותברחי ממני כמו שאת נוהגת לעשות, אלא שאז זה יהיה לתמיד כי תביני שאני בן אדם רע. אני פשוט לא יכול להרשות לזה לקרות, אלה."
 
הוא מנשק אותי וחוזר להשעין את מצחו על מצחי.
 
"אני לא יכול לתת לזה לקרות כי אני כבר לא יכול לחיות בלעדייך. אני אוהב אותך, אלה."
 
ליבי מפסיק לפעום ודמי קופא בעורקיי.
 
"אני מאוהב בך מהרגע הראשון שבו ראיתי אותך. אם תעזבי אותי," הוא עוצם את עיניו בייאוש, "אני אמות."
 
אני צועדת לאחור, כדי שאוכל להביט בו.
 
הוא פוקח את עיניו. אף פעם לא ראיתי אותו ככה.
 
הוא פוחד. אנטוני ספקטור – הלוחם הכי חזק בעולם – פוחד!
 
"זה נכון," אני אומרת, "אתה מזכיר לי את הגברים שהכי אהבתי בחיי. שאני עדיין אוהבת, למרות שהם כבר לא כאן. זו אחת מהסיבות לכך שאני אוהבת אותך."
 
הוא עוצם שוב את עיניו בכאב.
 
"אבל אני גם אוהבת אותך כי אתה אנטוני ספקטור. אין מילים שיצליחו לתאר מי אתה ומה אתה, מרוב שאתה חזק ועוצמתי כל-כך. אף פעם לא פגשתי בן אדם שיש לו כזו השפעה עליי. אז נכון, אתה דומה להם ויש לך את הקול של אבא שלי, אבל זה מי שאתה, אנטוני."
 
הוא רוצה לומר משהו, אבל אני מרימה את ידי, "אני לא יודעת מה עשית שגורם לך לחשוב שאתה איש רע, אבל אתה לא. כבר אמרתי לך, פגשתי המון אנשים רעים בחיי. אנטוני ספקטור הוא לא אחד מהם."
 
"איך את יכולה להגיד את זה, אחרי כל מה שעשיתי לך?"
 
"היו לך את הסיבות שלך," אני עונה מייד, "פחדת לאבד שליטה בגלל המשיכה אליי. זה הטריף אותך, אז ניסית להרחיק אותי מעליך. להבדיל מכל היתר, שניסו לסחוט אותי או לאיים עליי."
 
הוא מתקרב אליי, אבל אני עוצרת אותו.
 
"אבל אני לא מאמינה לך כשאתה אומר שאתה אוהב אותי ואני לא סומכת עליך כשאתה אומר שלא תפגע בי יותר."
 
"אלה – "
 
אני קוטעת אותו מייד, "יכול להיות שאתה לא מתכוון לפגוע בי, אבל אתה תעשה את זה. אמרת בעצמך – אין לנו עתיד. היום אתה חי את החלום שלך – כסף, נשים, יוקרה, עוצמה. העסק שבנית הגיע היום לפסגה, אל המקום אליו חלמת שיגיע. אבל אני עדיין מחפשת את החלום שלי. והוא לא דומה לחלום שלך."
 
"מהו החלום שלך?" הוא שואל.
 
"חיים נורמליים ופשוטים. אהבה מטורפת, כזו שקיימת רק בספרים. משפחה כמו זו שאיבדתי. ועתיד, כמו שאמרת שלעולם לא יהיה לנו."
 
מבטו קודר וחודר. אני לא מצליחה להבין אותו.
 
"אני מבין שאת לא סומכת עליי. ציפיתי שתגידי את זה בגלל כל מה שעשיתי לך, אבל אני אומר את האמת. אני אוהב אותך כל-כך שזה כואב," הוא אומר בביטחון. "יום אחד תאמיני לזה, יום אחד תסמכי עליי. מעולם לא אמרתי לאישה את המילים האלה. חשבתי שאני פשוט בן אדם שלא יכול להתאהב, אבל זה לא היה נכון. פשוט חיכיתי לך."
 
אני כל-כך רוצה להאמין למילים שהוא אומר, אבל לא יכולה. גבר שאוהב לא עושה את מה שאנטוני עשה לי במשך חודש. נכון, היו לו את הסיבות שלו, אבל זאת רק משיכה חזקה שיש לו כלפיי. הוא היה בטוח שיצליח להתגבר עליה אחרי לילה אחד איתי, אבל זה לא קרה. הוא לא רגיל לזה. הוא רגיל לאבד עניין בנשים אחרי שהוא מקבל את מה שהוא רוצה מהן. איתי זה עדיין לא קרה כי אני לא מסכימה לעשות איתו את מה שהוא עושה עם נשים אחרות. זו הסיבה שבגללה הוא חושב שהוא אוהב אותי.
 
במוקדם או במאוחר הוא יבין זאת ויאבד עניין. וכשזה יקרה, אתרסק.  
 
רק עכשיו אני מתחילה להחלים מפצעי העבר, מתחילה לחיות את חיי החדשים. לקחתי סיכון ונתתי לגבר המרהיב הזה להיכנס לתוך גופי ולתוך ליבי בסוף השבוע האחרון, אבל היום, אחרי שהוא זרק אותי, הרגשתי מתה. היום היה רק הקדמה למה שמחכה לי בהמשך.
 
ממבטו נשקפות הערצה אמיתית ואהבה מוחלטת. אולי הוא כן אוהב אותי? אף פעם לא ראיתי אותו ככה, אבל בואו נהיה כנים; אני מכירה אותו רק חודש.
 
אני חייבת לסדר את מחשבותיי. אולי אני כל-כך רוצה להאמין לו שאני מדמיינת דברים. מדמיינת שהוא מביט בי עכשיו כאילו הייתי הדבר היקר ביותר עבורו.
 
"אני חייבת לחשוב על זה," אני אומרת בכנות.
 
"זאת לא נוסחה שאת יכולה לפתור הפעם, גאון," הוא אומר בחיוך משועשע.
 
שיט! החיוך שלו משפיע עליי, אני חייבת להתרחק.
 
"אני צריכה לנשום אוויר."
 
הוא מפתיע אותי כשהוא מושך בכתפיו באדישות.
 
"אחכה לך. אני מחכה לך כבר שלושים וארבע שנים, אני יכול לחכות עוד קצת."
 
אני מחייכת. הוא משיב לי בחיוך קורן וגומות החן הקסומות שלו ממש כאן.
 
"את כל-כך יפה, אלוהים!"
 
זאת הפעם הראשונה מזה שנים שאני נהנית לשמוע מחמאה.
 
אני עוצמת את עיניי, "תגיד משהו. תגיד עוד משהו, בבקשה."
 
"אני אוהב אותך."
 
אני פוקחת את עיניי באחת. ליבי פועם מהר כל-כך עד שהוא מאיים לצאת מחזי ולהתנגש בקיר.
 
הוא מתקרב אליי ומנשק אותי נשיקה עדינה.
 
"אני מקווה שאני לא מזכיר לך את אבא שלך כשאני בתוכך, משמיע קולות, כי אם כן, אשתוק."
 
אני צוחקת בקול וחובטת בחזה שלו. "אלוהים, לא!"
 
הוא צוחק ומחבק אותי חזק, נושם עמוק את צווארי. כל גופי מתעורר.
 
"תגידי לי מתי את מוכנה. אני רוצה שכולם ידעו שאלה אברמוביץ' שייכת לאנטוני ספקטור."

עוד ספרים של שרון חיון גינת