הלביאה הלוחמת - חלק א
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הלביאה הלוחמת - חלק א
מכר
אלפי
עותקים
הלביאה הלוחמת - חלק א
מכר
אלפי
עותקים

הלביאה הלוחמת - חלק א

4.6 כוכבים (773 דירוגים)
ספר דיגיטלי
39
ספר מודפס
61.6 מחיר מוטבע על הספר 88

עוד על הספר

  • הוצאה: יהלומים
  • תאריך הוצאה: אפריל 2018
  • קטגוריה: רומן אירוטי
  • מספר עמודים: 500 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 8 שעות ו 20 דק'

תקציר

היא
 
כשנולדתי היה לי הכול, אבל עכשיו אין לי כלום. אין לי מה להפסיד יותר.
 
קיבלתי הזדמנות שנייה, אולי הזדמנות להתחלה חדשה. אני לוקחת אותה, אבל רק כי היא מקרבת אותי אליו, אל האחד שאני מחכה לו כבר שבע שנים. לעולם לא אוותר עליו. לעולם לא אוותר לו.
 
לא ציפיתי לפגוש אותך בדרך. דווקא עכשיו, כשכבר הפסקתי להאמין שאתה קיים. בגללך, חלומות שכבר לא העזתי לחלום חוזרים לרדוף אותי. הם נותנים לי תקווה, הם מבלבלים אותי.
 
“תגיד משהו. תגיד עוד משהו, בבקשה…”
 
הוא
 
נולדתי בלי כלום והשגתי את הכול. נלחמתי נגד כולם, הגעתי לנקודה אליה שאפתי להגיע. אני חי את החלום ולא אתן לאף אחד להרוס את זה. גם לא לך.
 
לא ציפיתי לפגוש אותך. אני לא מוכן שתגרמי לי להרגיש כך. את משקרת, את משחקת, את מבלבלת אותי. את מסוכנת ואני חייב להיפטר ממך.
 
אבל את מושלמת.
 
ואת מסתירה סוד. אני חייב לגלות מה הוא.
 
דבר אחד אני יודע – היום, יש לי הרבה מה להפסיד… בגללך.
 
 
 
"הלביאה הלוחמת" מאת שרון חיון גינת. ספר ראשון מתוך דואט הלביאה הלוחמת כחלק מסדרת האריות. עלילה סוחפת ומהפנטת, רווית מסתורין ומתח. גינת רוקמת סיפור מתוחכם ומכשף ומשאירה את הקורא חסר אוויר וצמא לעוד.
 
סה”כ בסדרת האריות ארבעה ספרים שמחולקים לשני דואטים, דואט הלביאה הלוחמת ודואט האריה האגדי.

פרק ראשון

פרולוג
 
ניו-יורק, 13 שנים קודם.
 
 
סנטרל פארק. הפעם הראשונה שבה כולנו נמצאים בחופשה בחוץ לארץ. פעם ראשונה בחיים שאני רואה שלג. פעם ראשונה שאני מרגישה קור מקפיא כל-כך שלמרות כל שכבות הבגדים שאני לובשת עדיין מצליח להיכנס לי לגוף.
 
האחים שלי משחקים בשלג. כל אחד מהם מכין כדור לבן וגדול כדי לזרוק על השני. הם רצים וצוחקים בטירוף. אבא בחיוך ענקי מצלם אותם בלי סוף.
 
אבא שלי לא יכול לחיות רגע בלי מצלמה, מתעד כל שנייה בחיים ומצלם אותי בכל הזדמנות.
 
"אנחנו חייבים לצלם תמונה משותפת של כולנו יחד," הוא אומר – אולי לנו, אולי לעצמו.
 
אישה נמוכה מתקדמת אלינו, לובשת כפפות רחבות ומחזיקה רצועות שמחוברות לשלושה כלבים קטנים.
 
אבא מבקש ממנה באנגלית לצלם אותנו. היא מסכימה בחיוך מנומס. האחים שלי עדיין משחקים בשלג ומתעלמים מאבא שצועק להם לבוא, עד שהוא הולך ועוצר אותם בעצמו, צוחק כשהוא מנער מעליהם את שאריות השלג. כולנו מתאספים לצילום התמונה.
 
"אני רוצה שיראו גם את האגם בתמונה," הוא מבקש מהאישה.
 
דניאל נעמד ליד שי, איתן מרים אותי ושם אותי על הכתפיים, אבא נעמד בין שי לדניאל, יד אחת על הכתף של דניאל והשנייה על הכתף של שי.
 
האישה קוראת בקול – "Say Cheese" – כולנו מחייכים אל המצלמה חיוך גדול, ו...
 
קליק.
 
 
 
באותו הרגע לא תיארתי לעצמי שהתמונה הזו תהיה אחד הדברים היקרים ביותר בחיי.
 
 
 
האחים שלי חוזרים לשחק בשלג בהתלהבות. האישה מחזירה לאבא את המצלמה. הוא מודה לה באנגלית והיא נעלמת במהירות יחד עם הכלבים.
 
"למה את לא הולכת לשחק עם האחים שלך קצת בשלג?" הוא שואל. "בישראל אין לנו כמעט שלג ואני לא יודע מתי תהיה לך עוד הזדמנות."
 
אני מושכת בכתפיי. "אני מעדיפה להיות איתך, שתספר לי את הסיפור עכשיו, כשאנחנו פה."
 
"סיפרתי לך את הסיפור הזה אינסוף פעמים."
 
"כן, אבל עכשיו אנחנו עומדים איפה שזה קרה. אני רוצה לשמוע אותו ולראות את המקום תוך כדי," אני מצביעה על האגם.
 
"בסדר, בסדר," הוא צוחק, "הבנתי."
 
הוא לוקח לי את היד ואנחנו מקיפים ביחד את האגם. "אימא שלך רצתה להיות דוגמנית. היא תמיד חלמה לחיות בעיר הגדולה וכשקיבלה את התפקיד סוף סוף, היינו ביחד כמעט שנה. היינו מאושרים מאוד ומאוהבים."
 
אני אוהבת להסתכל עליו כשהוא מדבר על אימא. למרות העצב בעיניים הכחולות שלו, החיוך תמיד שם.  
 
"ערב אחד היא הגיעה לבית שלי והודיעה לי שקיבלה תפקיד בסוכנות גדולה מאוד בניו-יורק." פניו הופכות רציניות יותר. "היא רצתה לוותר על התפקיד בשבילי, כי בזמנו שירתי בצבא ולא יכולתי לעזוב יחד איתה. אז באותו הערב נפרדתי ממנה."
 
"למה?" אני תמיד שואלת את השאלה הזו, למרות שאני יודעת את התשובה.
 
"אימא שלך הייתה האישה הכי יפה בעולם," הוא עונה, ושוב מחייך. "ידעתי שהיא תהיה דוגמנית מצליחה מאוד. לא רציתי להיות זה שיפריע לה לחיות את החלום שכל נערה בגילה חלמה לחיות, אז פשוט נפרדתי ממנה," הוא מסביר. "היא התחננה שלא אעשה את זה. כאב לה מאוד, ולי כאב עוד יותר. ידעתי שזה שובר את ליבה... לעולם לא אשכח את המבט העצוב שנשקף מעיניה באותו הערב, לפני שעזבה את הבית שלי." הוא נאנח.
 
"חשבתי שזה הדבר הנכון לעשות, שאני עושה את זה לטובתה. הייתי בטוח שמגיע לה הרבה יותר ממני, מהחיים שהיו לי להציע לה.
 
 שבוע לאחר מכן, היא כבר לא הייתה בארץ. הייתי שבור. הבנתי שעשיתי את הטעות הכי גדולה בחיי, אז עליתי על מטוס ובאתי לחפש אחריה בניו-יורק." הוא שותק במשך כמה רגעים ומתבונן באגם.
 
"כשיצאתי מהמטוס," הוא ממשיך לבסוף, "התקשרתי לסוכנות שלה. הצגתי את עצמי כאחיה ואמרתי שבעקבות מקרה חירום משפחתי אני חייב להשיג אותה כמה שיותר מהר. הם הסבירו לי שאי-אפשר להשיג אותה, כי היא נמצאת בצילומים בסנטרל פארק. אז לקחתי מונית משדה התעופה היישר לכאן – " צעקה שנשמעת ברקע קוטעת אותו.
 
אבא ואני מסתכלים לכיוון ממנו נשמעה הצעקה.
 
איתן הפיל את דניאל על השלג, אבל דניאל לא נשאר חייב. הוא מתרומם מייד ותוקף את איתן שלא מפסיק לצחוק, בזמן ששי זורק עליהם כדור שלג ענקי.
 
"בנים, תירגעו!" אבא מזהיר בטון סמכותי. הם מסתכלים עליו בהבעה משועשעת, שנמחקת כשהם מבחינים שהוא כועס. שלושתם מניפים ידיים באוויר לסמן שנכנעו.
 
אבא חוזר להסתכל עליי וקורץ לי.
 
אני צוחקת.
 
"תמשיך את הסיפור, אבא."
 
"רצתי בכל הפארק. באותו היום ירד שלג בטירוף, אבל המשכתי לרוץ עד שראיתי אותה, בדיוק פה – " הוא מצביע על המיקום שלנו.
 
"היא עמדה בדיוק במקום שבו אנחנו עומדים עכשיו, יפה יותר מכפי שזכרתי אותה. היא לבשה מעיל פרווה של אריה או משהו דומה. מגוחך לגמרי," הוא מצחקק.
 
"המון אנשים התרוצצו סביבה. היא נראתה לחוצה וקצת אומללה. לא יכולתי להפסיק להביט בה. אני חושב שגם לא יכולתי לזוז, פשוט נעמדתי דומם במקומי. פתאום היא פנתה להביט בי, כאילו ידעה שאני כאן." עצב עמוק משתקף מעיניו. "זה היה הקטע שלנו; תמיד הרגשנו זה את נוכחותו של זה, אפילו לפני שראינו האחד את השני."
 
"אולי כי הייתם נשמות תאומות?" אני לוחשת.
 
 "מאיפה את יודעת מה זה נשמות תאומות?"
 
"אמממ, קראתי על זה באיזה מגזין, אני חושבת." אני חצי-משקרת.
 
"איפה בדיוק?" הוא חוקר, לא מאמין לי.
 
"אמממ..." אני לא רוצה להגיד לו שמצאתי את היומנים של אימא בקופסאות הנעליים מעל הארון שבחדר השינה שלו, ושבכל ערב אני גונבת אחד וקוראת את כולו לפני שאני נרדמת.
 
הוא מביט בי רגע אחד נוסף, "תעזבי, אני לא רוצה לדעת."
 
אני משחררת נשימה שלא ידעתי שאני מחזיקה בתוכי.
 
הוא פונה להביט שוב באגם. "כשמבטינו נפגשו, היא חייכה אליי את החיוך הכי יפה שלה." הוא מחייך חיוך גדול.
 
אני תמיד מחכה לשלב הזה בסיפור, רק כדי שאוכל לראות את החיוך הזה על פניו.
 
"היא התקדמה אליי, לא יכולתי להפסיק להסתכל עליה. כשהיא נעצרה, ממש מולי, ניסיתי לדבר. רציתי להסביר לה שטעיתי, שהיא הכול בשבילי. רציתי להגיד לה שמאז עזיבתה אני חי בגיהינום, אבל היא הפתיעה אותי וקפצה עליי. היא לחשה לי באוזן 'התגעגעתי אליך כל-כך, יונתן'. פשוט חיבקתי אותה חזרה, הכי חזק שיכולתי. כאילו עוד שנייה יבואו וייקחו אותה ממני." הוא לוקח נשימה עמוקה.
 
"אני לא יודע כמה זמן נותרנו מחובקים ככה, בלי לומר מילה, עד שאימא שלך התנתקה ממני. היא הביטה בי. עיניה המרהיבות נצצו מהתרגשות, אז אמרתי לעצמי, 'זהו יונתן, זה הרגע הנכון!'
 
 שלפתי את טבעת האירוסין שקניתי לה, כרעתי ברך וביקשתי ממנה להינשא לי. הלב שלי פעם חזק כל-כך. הייתי מודע מאוד לכך שכולם מסביב הסתכלו עלינו, וחשבתי שאם היא לא תענה לי בקרוב ייקחו אותי למיון." הוא משתתק, ממשיך לבהות ארוכות באגם.
 
"לא תכננתי לבקש ממנה להתחתן איתי. בזמנו הייתי בצבא, חייל בן עשרים, והיא הייתה רק נערה מלאת חלומות בת שבע-עשרה, אבל יום אחד ראיתי את הטבעת הזו בחנות וחשבתי שזו הטבעת הכי יפה שיש. דמיינתי את אימך עונדת אותה ואז פשוט קניתי אותה.
 
חיכיתי ליום שנהיה מספיק בוגרים, כדי שאוכל לבקש את ידה. אני אפילו לא יודע למה הבאתי אותה איתי לניו-יורק. אבל באותו יום זה פשוט הרגיש נכון." מבטו לא מש מהאגם וחיוך קטן נמתח על פניו.
 
"היא הניחה ידיים על המותניים, כמו שתמיד עשתה כשהיא כעסה עליי. עיניה עדיין נצצו, אבל יכולתי לראות שהיא רותחת מזעם. פחדתי שהיא לא תסלח לי ותגרש אותי לכל הרוחות." הוא משפיל את ראשו לעברי, מחכה שאשאל את השאלה.
 
 "נו! ומה היא אמרה?" אני שואלת בחוסר סבלנות ניכר.
 
"היא אמרה, 'הגיע הזמן שתציע, יונתן! ראיתי את הטבעת הזו לפני חמישה חודשים בין הבגדים בארון שלך!'"
 
 אנחנו צוחקים בקול.
 
זה השלב בסיפור שתמיד גורם לנו לצחוק. אני אוהבת כל-כך לשמוע את אבא שלי מספר את הסיפור הזה. בדיוק כמו שאני אוהבת לקרוא אותו באחד מהיומנים של אימא.
 
 פתאום אני מרגישה שזה הרגע הנכון לשאול את השאלה שתמיד רציתי לשאול אותו ולא העזתי. את השאלה שהתשובה שלה מפחידה אותי עד כאב. אבל ברגע הזה, במקום הזה, אני סוף סוף מקבלת אומץ.
 
אני לוקחת נשימה עמוקה. "אבא, אתה לא מתחרט שאני פה?"
 
הוא מתכופף לכיוון שלי, כדי שיוכל להיות בגובה שלי. "למה את שואלת את זה?" אני בולעת רוק, מתחרטת מייד על השאלה. "אלה, שאלתי אותך שאלה, אז תעני לי!" הקול שלו תקיף, למרות שהוא לא צועק.
 
"פשוט..." אני בולעת שוב את הרוק ומנסה לעצור את הדמעות שמאיימות לפרוץ החוצה. "אם לא הייתי כאן, אם היא לא הייתה יולדת אותי, היא עדיין הייתה בחיים, אבל אני כאן והיא לא. בגללי אין לך אישה ולדניאל, איתן ושי אין אימא יותר..." הקול שלי נשבר.
 
הוא עוצם עיניים בכאב במשך כמה רגעים, נושם עמוק, וחוזר להביט בי. "בואי לפה," הוא מצווה עליי. אני מתקרבת אליו עוד קצת.
 
הוא מסדר את כובע הצמר שעל הראש שלי. "אני יודע שאת ילדה חכמה מאוד, אבל לפעמים את מפחידה אותי עם המוח הזה שלך."
 
אני משפילה את הראש.
 
הוא תופס את הסנטר שלי באצבע ומרים את הפנים שלי, כך שאסתכל בדיוק אל המבט הכחול הצלול שלו.
 
"הבטחתי לאימא שלך ביום שנפגשנו שאגשים את החלום הכי גדול שלה. את יודעת מה הוא היה?"
 
אני מנידה את הראש ומסמנת "לא", אפילו שאני יודעת את התשובה. גם אותה כבר קראתי ביומנים של אימא.
 
אבא תופס אותי בכתפיים, "בת," הוא מחייך אליי חיוך גדול.
 
"היא אהבה את האחים שלך בכל ליבה, היא הייתה האימא הכי טובה בעולם, אבל תמיד רצתה בת. היא לא ויתרה אף פעם על החלום הגדול הזה. אחרי שלושה בנים ניסינו להיכנס להיריון פעם נוספת, וזה לא הלך לנו בקלות. איתך זה לקח יותר זמן, אבל מהרגע הראשון היא ידעה שזו בת. היא פרחה במשך כל ההיריון, קרנה והייתה מלאת שמחת חיים. היה לה חיבור מיוחד איתך כבר מהבטן..."
 
"באמת?" אני שואלת, אפילו שאני יודעת.
 
היומן האחרון של אימא נכתב בתקופת ההיריון שלה איתי, ולפעמים נדמה לי שהיא כתבה אותו בשבילי.
 
"כן, יפה שלי. באמת. היא הייתה מדברת איתך כל הזמן כשהיית בבטן."
 
"כן?!" אני כל-כך סקרנית, "מה היא הייתה אומרת?"
 
"פעם, שמעתי אותה מספרת לך על האחים שלך. כמה הם מדהימים ועד כמה כל אחד מהם מיוחד במינו. היא אמרה שהם המתנה שלה אלייך ושהם ישמרו עלייך."
 
אני מביטה בדניאל, באיתן ובשי. הם עדיין משתוללים בשלג.
 
"הם באמת שומרים עליי," אני מחייכת חיוך גדול.
 
"ועוד איך!" הוא קורא בקול. "את יפה כל-כך, שאני עוד אצטרך גיבוי כשתגיע תקופה ההתבגרות." אני מכווצת את המצח, לא ממש מבינה על מה הוא מדבר.
 
"יום אחד תביני..." הוא צוחק ופתאום מבטו נעשה רציני יותר.
 
"תקשיבי לי טוב!" הוא מזהיר אותי באצבע מורמת. "הדבר היחיד שאני מתחרט עליו הוא שאימא שלך לא הספיקה להכיר אותך. שהיא לא יכולה לראות את החלום המדהים שלה מתגשם," הוא מושיט יד ומלטף את הפנים שלי.
 
מגע הכפפה שלו מזכיר לי כמה קר בחוץ. "את כל-כך דומה לה. אותו שיער, אותן עיניים, אותן פנים. את פשוט השכפול שלה, בדיוק כמו שהיא רצתה, ואת כל-כך חכמה. אני מתחרט שהיא לא יכולה לראות עד כמה את מיוחדת, אלה. אין עוד אחת כמוך בדיוק כמו שאין עוד אחת כמו אימך. את מתנה. את חייבת להאמין בזה, כי אני אוהב. אותך. כל. כך," הוא מדגיש את המילים האחרונות ומעביר את אגודלו על הלחי שלי, כדי לנגב את דמעותיי.
 
"כשאת חושבת ככה, זה כואב לי כאן," הוא משפשף את בית החזה שלו, במקום שבו הלב נמצא. "את מבינה את זה, אלה?"
 
אני מהנהנת.
 
 הוא מחבק אותי חזק, מוחץ אותי אליו.
 
אבא שלי האיש הכי חזק בעולם.
 
הוא מתנתק ממני. "תקשיבי, רציתי לחכות שתהיי גדולה יותר, כדי שאוכל לתת לך את זה, אבל כיוון שיש לך מוח של מבוגר, אני אתן לך את זה עכשיו." הוא פונה לעבר האחים שלי. "בנים!" הוא קורא, "אנחנו נותנים את המתנה לאלה עכשיו."
 
"יש!" צועק איתן ורץ אלינו.
 
"את הולכת למות על זה!" קורא שי בהתלהבות, מגיע גם הוא בריצה, עם דניאל.
 
דניאל, אחי הבכור, עומד לידי ומניח את היד על הכתף שלי. אבא מוריד את הכפפות, מכניס יד לכיס ושולף שרשרת עדינה מכסף. התליון מתחבא בתוך האגרוף הקפוץ.
 
הלב שלי פועם מהר מעוצמת ההתרגשות.
 
אבא מחייך חיוך ענקי, מושך את המתח. "נו..." אני מתלוננת.
 
 הוא פותח את האגרוף והעיניים שלי נפערות.
 
"וואו! אבא!" אני קוראת בהלם. "אתה נותן לי את טבעת האירוסין של אימא?" אני מביטה בו, המומה, מביטה באחים שלי. כל אחד מהגברים שלי מחייך אליי חיוך גדול.
 
"זה היה רעיון שלי," אומר דניאל.
 
"באמת?!"
 
"כן, ראיתי אותך מחטטת בדברים של אימא ומודדת את הטבעת. אז כשאבא שאל מה לקנות לך ליום ההולדת, אמרתי לו לתת לך את הטבעת."
 
אני מרכינה את הראש ומתבוננת בטבעת שתלויה על שרשרת. "אני לא מאמינה! זה פשוט מדהים!" אני קופצת מרוב שמחה. "זו המתנה הכי יפה בעולם!"
 
"יש לך אולי מוח של מבוגרת," אומר אבא, "אבל את עדיין בת שבע. הטבעת תהיה גדולה מדי בשבילך בשנים הקרובות. עד אז תוכלי לענוד אותה על הצוואר, ככה היא גם תהיה קרובה יותר לליבך."
 
הוא מסמן לי להסתובב ומסיר מעליי את הצעיף שלי. אני מרגישה גל של קור שתוקף את העור, אבל לא אכפת לי.
 
הוא עונד לי את השרשרת. אני שולחת אצבעות אל הצוואר ונוגעת בטבעת של אימא, בטבעת שלי החל מעכשיו. אני מרגישה הכי מאושרת בעולם כולו.
 
"עכשיו, תהיי ילדה בת שבע ולכי לשחק בשלג עם האחים שלך," הוא מוסיף ומנשק לי את הראש. אני מסתובבת בחזרה אליו, כשהוא מסדר את הצעיף שלי חזרה במקומו.
 
"בסדר, בסדר," אני נכנעת. "אבל רק עוד שאלה אחת, בבקשה?"
 
"אני מקשיב," הוא אומר בשעשוע.
 
"מה הדבר שאימא הכי אהבה אצלך?" אני יודעת את התשובה, קראתי אותה ביומנים שלה.
 
 "הקול שלי," הוא עונה בחיוך.
 
 אני מנשקת אותו על הלחי ולוחשת לו באוזן, "גם אני אוהבת את הקול שלך, אבא. יש לך את הקול הכי יפה בעולם."
 
 
 
 
 
פרק 1
 
"נוסעים נכבדים, אנו מתחילים בהנמכה לקראת הנחיתה בשדה התעופה JFK. הנכם מתבקשים להדק את חגורות הבטיחות ולכבות כל מכשיר אלקטרוני שנמצא ברשותכם.
 
השעה בניו-יורק היא שלוש לפנות בוקר, והטמפרטורה בחוץ היא שתים-עשרה מעלות צלסיוס. אנו מקווים שנהניתם מהטיסה ומודים לכם שבחרתם לטוס עם United Airlines."
 
 
 
אני מתבוננת דרך חלון המטוס. בחוץ הכול חשוך. המטוס מנמיך לאט את גובהו ואורות העיר נגלים לעינינו. הנוף מלמעלה עוצר נשימה.
 
אני עדיין לא מאמינה שאני עושה את הצעד הגדול והאימפולסיבי הזה.
 
 
 
"רצית לראות אותי, המפקד?"
 
הוא מנתק את מבטו ממסך המחשב ופונה אליי.
 
 "אלה, בואי, היכנסי. יש לי חדשות טובות בשבילך." אני נכנסת למשרד שלו ומתיישבת על הכיסא מולו.
 
 "אני מקשיבה."
 
"לפני הכול," הוא פותח, "רציתי לשאול אותך איך את מרגישה. את בטח מתרגשת מהיום האחרון שלך ביחידה."
 
"אני בסדר גמור, קצת עצובה," אני אומרת בחיוך קטן. "אתה יודע, אני אתגעגע למקום הזה."
 
היום אני מסיימת את השירות הצבאי שלי ביחידת 8200 – יחידת המודיעין הטובה ביותר בעולם, ללא ספק. למדתי כאן הרבה ואהבתי את מה שעשיתי. המקום הזה היה עבורי בית במשך השנתיים האחרונות, ולמרות שדחיתי את ההצעה להמשיך לשרת ביחידה בשירות קבע, העובדה שאני עוזבת צובטת לי את הלב.
 
"אז מה החדשות שלך?"
 
"תראי," הוא אומר, "לפני כמה ימים דיברתי עם דליה קאופמן, ידידה טובה שלי שגרה בניו-יורק כבר שנים. היא מנהלת מכללה יוקרתית מאוד, אחת המכללות הנחשבות ביותר בעולם, עם שכר לימוד גבוה עד כדי גיחוך, הייתי אומר," הוא צוחק. "בקיצור, יש להם תוכנית שנקראת 'התוכנית לסטודנט חוץ'. דליה מחפשת אנשים חדשים שטובים במספרים, בחישובים, במחשבים ובאלגוריתמים. אנשים עם אמביציה להצליח. אנשים כמוך," הוא מצביע עליי.
 
אני מתבוננת בו, מקווה שהוא לא חותר לאן שאני חושבת שהוא חותר.
 
"היא עובדת בשיתוף פעולה עם חברות גדולות מכל הסוגים, בעיקר חברות אחזקה. במשך תקופת הלימודים הסטודנטים בתוכנית עוברים התמחות באחת החברות ובתמורה, החברה משלמת את שכר הלימוד השנתי של אותו סטודנט, מספקת לו דירה בעיר, משכורת מכובדת וכל מיני הטבות נוספות."
 
הנה, עכשיו זה בא.
 
"סיפרתי לה עלייך ועל היכולות שלך. היא מעוניינת מאוד שתצטרפי לתוכנית. נכון, אומנם כבר יש לך את התואר, אבל אם תסכימי, תוכלי להצטרף לשנה האחרונה של התואר שם רק כדי שתוכלי לזכות בהתמחות הזו. חשבתי שזה יכול להיות מרענן עבורך." הוא בוחן את פניי במבט רציני.
 
"הלימודים כבר החלו," הוא מוסיף, "אבל אם נזרז את הבירוקרטיה תוכלי להיות שם בעוד שלושה שבועות. חודש, לכל היותר. מה את אומרת?"
 
אני מסתכלת עליו במשך רגע קצר לפני שאני פורצת בצחוק. "זאת בדיחה?" אני שואלת.
 
"ממש לא!" הוא נעלב. אני מתקשה להפסיק לצחוק.
 
"אני? בניו-יורק? ממש לא..."
 
"למה לא?"
 
הצחוק דעך ונעלם.
 
"תקשיב, אני מעריכה מאוד את העובדה שחשבת עליי, אבל זה באמת לא בשבילי."
 
"על מה את מדברת? זה תפור עלייך!"
 
"נכון, זה תפור עליי, אבל אני לא מעוניינת."
 
"אלה, את לא רוצה להמשיך לשירות קבע ביחידה ואת לא רוצה את ניו-יורק. אז מה את כן רוצה לעשות?"
 
"אני עדיין לא יודעת," אני משקרת. "כשאדע, אודיע לך."
 
הוא נראה זועם פתאום.
 
הוא רוכן קדימה, מעל לשולחן העבודה שלו, ומתבונן בי. "את חושבת שאני מטומטם, אלה?" הוא לוחש, "את חושבת שאני לא יודע שהמוסד מעוניין בך? את באמת חושבת שאני לא יודע ששיתפת איתם פעולה כבר מספר פעמים?"
 
"אני לא יודעת על מה אתה מדבר," אני שומרת על מבט אטום.
 
הוא הולם בשולחן באגרופו. כל החפצים המונחים עליו מקפצים באוויר.
 
אני לא ממצמצת, לא זזה ממקומי.
 
"אל תשחקי את המשחק הזה, אלה, לפחות לא איתי! אני יודע בדיוק באילו מבצעים שלהם השתתפת ואני לא מרוצה!" מבטו ארסי.
 
אנחנו מתבוננים זה בזה במשך כמה רגעים.
 
הוא נרגע, מעביר את ידו בשערו הלבן ונושף בכבדות. "אני יודע, ומבין," הוא מדגיש את המילה האחרונה, "למה את רוצה לעשות את זה. אבל את צריכה להבין, אלה חיים בשקר, לא ממש חיים. חשוב לי שתדעי שזה לא ינקום – "
 
אני מרימה את ידי ועוצרת אותו לפני שיסיים את המשפט.
 
"אל תשתיקי אותי, אלה! לא עכשיו. זה חשוב."
 
אני מחזירה את ידי לחיקי.
 
"אני יודע איך את מרגישה כשאת מצליחה לפרוץ למחשב של מחבל ושבזכותך אנחנו מאתרים פיגועי טרור, אבל היו מחבלים לפנייך ויהיו גם אחרייך. המחבל שרצח את אבא שלך ואת האחים שלך מת. מת, אלה, ו..."
 
"למה אתה אומר לי את זה?!" אני מתפרצת, "אני טובה בזה! ממש טובה! אני יודעת שהוא מת, אבל אם אני מצליחה להציל חיים של אנשים אחרים, זה לא חשוב יותר? אני לא מבינה למה אנחנו מתווכחים על זה בכלל, אתה אמור להיות גאה בי! אתה אמור לתמוך בי! אתה לימדת אותי לעשות את זה!"
 
"אני גאה, גאה בך מאוד. את הבן-אדם הכי מוכשר שאני מכיר וכן, את צודקת. בתור המפקד שלך, שיודע שאת האקרית מעולה, אולי הכי טובה שפגשתי בחיי, ובתור איש צבא שמגן על המדינה – אני אמור לתמוך בך."
 
"אבל...?"
 
"אבל בתור בן-אדם שגם אוהב אותך כמו בת, בתור בן-אדם שמכיר את ההיסטוריה האמיתית שלך – אני אומר לך, תפסיקי לחיות עם רוחות רפאים מהעבר ותתחילי את החיים שלך."
 
הוא נוטל את ידי בידו, מניח אותה על השולחן ולוחץ אותה בין אצבעותיו. "יש בך כל-כך הרבה פוטנציאל. את יכולה להיות כל מה שאת רוצה להיות, ואם יש מישהו בעולם כולו שמגיע לו להיות מאושר זאת את, אלה. המסגרת שמציעים לך היא הזדמנות מדהימה בשבילך. זו יכולה להיות התחלה חדשה."
 
אני מפנה את פניי ממנו כדי לעצור את הדמעות המאיימות לחמוק החוצה, וחוזרת להביט בו ברגע שהכול נמצא תחת שליטה.
 
"גם אני אוהבת אותך, עדי. באמת, אבל אני לא יכולה, וגם לא רוצה, לעזוב את הארץ. אני מצטערת שזה מאכזב אותך," אני מרכינה את ראשי.
 
"את לא יכולה לאכזב אותי, אלה. אבל אם את אוהבת אותי, תעשי משהו בשבילי. בסדר?"
 
"תלוי מה," אני מחייכת חיוך שובב.
 
הוא מחייך בחזרה.
 
"היום זה היום האחרון שלך ביחידה. קחי לך שבוע לפני שאת נותנת תשובה סופית, לי או למוסד. תחשבי על זה. אם תחליטי לנסוע לניו-יורק, אדאג להפעיל כמה קשרים כדי לזרז את תהליך הוצאת הוויזה שלך. בסדר?"
 
"בסדר," אני משיבה ולא מתכוונת לחשוב על זה, אבל לא רוצה לבאס אותו יותר.
 
הוא קם מהכיסא ואני עושה כמוהו. הוא מקיף את שולחן העבודה מבלי להסיר את מבטו משלי.
 
"מותר לי לחבק אותך?" הוא שואל.
 
אני מהנהנת.
 
הוא מושך אותי לחיבוק חם. "אני אתגעגע אלייך," הוא לוחש. "כך או כך."
 
דמעה זולגת על לחיי. "גם אני אתגעגע אליך, עדי."
 
 
 
המטוס ממשיך בנחיתה. עכשיו אני יכולה לראות את כל העיר מוארת. מחזה מרהיב.  
 
את ההחלטה לבוא לניו-יורק לא קיבלתי בגלל ההתמחות, הדירה במנהטן או הכסף. גם לא קיבלתי אותה בגלל ההתחלה החדשה או הסיכוי לאותו אושר שעדי דיבר עליו.
 
לא, אני על ה"אושר" כבר ויתרתי מזמן.
 
קיבלתי את ההחלטה הזו בגלל משחק כדורסל. שלושה ימים לאחר המפגש עם עדי במשרדו צפיתי במשחק של ה-NBA במדיסון סקוור גארדן, ששודר בטלוויזיה בשידור חי. המשחק הזה שיתק אותי לגמרי.
 
לא חשבתי שאני נוסעת לניו-יורק עד לרגע בו שלחתי למפקד שלי את המסרון עם התשובה החיובית. הוא, כמובן, שמח מאוד והקפיד לקיים את הבטחותיו בכל הנוגע לבירוקרטיה הנדרשת. כל מה שהיה עליי לעשות הוא להגיע לפגישה קצרה בשגרירות ארצות-הברית, וכמה ימים לאחר מכן הכול היה מוכן.
 
הספקתי לסאבלט את הדירה שלי, למכור את המכונית, לקחת איתי את הדברים החשובים ולתרום את השאר. עכשיו אני כאן, מתבוננת בנוף של ניו-יורק וחושבת שוב על משחק הכדורסל ההוא.  
 
סוף סוף יש לי קצה חוט שיעזור לי למצוא את מי שאני מחפשת כבר שנים, את מי שחשבתי שלא אראה יותר. אני הולכת להיאחז בקצה החוט הזה עד שאמצא אותו, גם אם זה אומר שיהיה עליי לנצל את ההתמחות כדי להתקרב אליו.
 
אבל כעת, ברגע הזה בדיוק, כשאני מתבוננת מבעד לחלון המטוס באורות הבניינים הגבוהים שמתחתיי, אני לא יכולה להפסיק לחייך. אולי זאת לא התחלה חדשה באמת, אבל מה שבטוח – אני בדרך לשם.
 
 
 
פחות משעה לאחר מכן אני מחכה בחוסר סבלנות למזוודות שלי, מתעלמת מהגברים שמסתכלים עליי ללא בושה. שלושה מהם כבר ניסו לדבר איתי בתור לבידוק הביטחוני ודחיתי אותם בנימוס כפי שאני עושה תמיד. למזלי, הם לא התעקשו וזה חסך ממני אי-נעימות נוספת.
 
המזוודה הראשונה שלי מגיעה.
 
 אני מתכופפת כדי להרים אותה. היא ממש כבדה, אלא שיד חזקה תופסת אותה פתאום ומקלה עליי. "תני לי לעזור לך," הוא אומר, "זה נראה כבד מדי בשבילך."
 
אני מודה לאיש וצועדת אחורה.
 
הבחור, בשנות העשרים המאוחרות או השלושים המוקדמות לחייו, מושך את המזוודה ומניח אותה על העגלה שלי.
 
"תודה," אני מחייכת אליו חיוך קטן.
 
"בשמחה. את מחכה לעוד מזוודות?"
 
ובדיוק אני מבחינה בשתי המזוודות הנוספות שלי.
 
"כן, הנה," אני מצביעה עליהן, "שתי אלו."
 
הוא מושך במהירות את שתי המזוודות ומניח אותן בצורה מסודרת על העגלה, מעל המזוודה הראשונה.
 
"לקחת איתך את כל הבית?" הוא מתנשף.
 
"משהו כזה..." אני עונה בנימוס. "תודה על העזרה," אני מוסיפה ומתחילה לדחוף את העגלה לכיוון היציאה. אחרי רגע, אני שמה לב שהוא צועד לידי, גורר אחריו מזוודת טרולי שחורה וקטנה.
 
"את נוסעת לעיר?" הוא שואל.
 
אני ממשיכה להביט קדימה, "כן."
 
"גם אני. רוצה לחלוק מונית?"
 
אנחנו מתקרבים לדלתות האוטומטיות והן נפתחות. גבר כהה-עור בגובה שני מטרים לפחות עומד עם שלט שעליו כתוב: "אלה אברמוביץ'."
 
אני פונה אל הבחור הנחמד. "תודה, אבל אני לא צריכה מונית. להתראות," ומתרחקת ממנו.
 
"חכי רגע, בבקשה." אני עוצרת ומביטה בו בחוסר סבלנות.
 
נראה שלא נוח לו, הוא מסמיק קצת.
 
"ראיתי אותך כבר בטיסה ובמשך יותר מאחת-עשרה שעות אני שואל את עצמי איך לגשת אלייך. את הבחורה הכי יפה שראיתי בחיי. אממ... בטח מתחילים איתך כל הזמן. אני לא יודע מה להגיד, אולי – "
 
"אתה חמוד מאוד," אני קוטעת אותו כדי לחסוך לשנינו את אי-הנעימות. "ותודה שעזרת לי עם המזוודות, אבל אני לא פנויה, אני מצטערת."
 
נכון שהוא חמוד ומנומס. למען האמת, הוא גם נאה מאוד. אתם בטח חושבים שאני סנובית מתנשאת, אבל אני לא.
 
אני יודעת שאני יפה. רבים אמרו לי בעבר שאני האישה הכי יפה שראו בחייהם או בעולם או איזה קשקוש דומה. אישית, אני לא מאמינה בזה. ראיתי נשים יפות ממני, אבל שיהיה. כן, אני מושכת, יפה. יפה מדי, אם אתם שואלים אותי. אני יודעת את זה ושונאת את זה. אם להיות כנה, פעם שנאתי את זה יותר.
 
יום אחד, כשחזרתי לישראל אחרי כמה שנים בהן התגוררתי עם דודתי בצרפת, מצאתי את עצמי מביטה בהשתקפותי במראה כשאני אוחזת בסכין גילוח, במטרה לחתוך לעצמי את הפנים. רציתי להותיר בהן צלקות, להרוס אותן. בסופו של דבר לא מצאתי את האומץ, כיוון שהפנים שלי הן הירושה היחידה שנותרה לי מאימי.
 
כן, עד כדי כך שנאתי את היופי שלי.
 
למה? כי הפנים האלו, היופי הזה, הוא פשוט קללה.
 
אני מוגדרת כגאון, מצליחה בכל דבר שאני עושה ואף פעם לא טועה, אבל עדיין צריכה להוכיח את עצמי יותר מכל אחד אחר רק בגלל שאני צעירה ויפה יותר. שלא להזכיר בכלל את הבדיחות שאני צריכה לסבול ואת ההטרדות המיניות בבית הספר, בצבא ובמקומות העבודה.
 
במהלך שירותי הצבאי עבדתי כמלצרית, ולא פעם הייתי חייבת להחליף מסעדה. פעם או פעמיים, בגלל בעל המסעדה שחשב שאשכב איתו כדי לשמור על מקור הפרנסה שלי. לפעמים בגלל טבחים ואנשי צוות שהפכו תוקפניים יותר, כי הם לא אוהבים לשמוע 'לא'. וזה מבלי להזכיר את הלקוחות, שהיו חוזרים כמעט בכל ערב, עד שזה נהיה בלתי נסבל.
 
אני מרגישה נוח יותר בחברת נשים, אבל לא לגמרי. במבט ראשון, הן לא נוטות לאהוב אותי כל-כך. זו גם הסיבה שלמרות שהייתי זקוקה לחברות בחיי, לא היו לי הרבה מהן.
 
הבחור מחייך חיוך קטן, כדי שלא להראות שהוא מאוכזב. אני מחייכת בחזרה בנימוס. "ביי," אני אומרת וממשיכה לצעוד לעבר האיש האוחז בשלט הנושא את שמי.
 
"מיס אברמוביץ'?" שואל האיש הגדול.
 
"כן," אני מרימה את פניי כדי לפגוש במבטו.
 
אלוהים, הוא ענק!
 
"אני מרשל," הוא מחייך אליי חיוך מקצועי. "יש לך הכול? את מוכנה?"
 
"כן, אני מוכנה."
 
 
 
מכוניתו של מרשל חונה מול בניין גדול ומפואר.
 
"הגענו, מיס," הוא אומר, יוצא מהמכונית ופותח לי את הדלת. אני לא רגילה לזה.
 
כשאני יוצאת מהמכונית, עדיין חשוך בחוץ וקצת קריר. נחמד להרגיש את הקור אחרי חודשי הקיץ הלוהטים בארץ.
 
מרשל מוציא את המזוודה האחרונה מתא המטען וסוגר אותו אחריו. "אתה צריך עזרה?" אני שואלת.
 
"זה בסדר מיס, תודה," הוא מחייך חיוך קטן. השיניים שלו קצת עקומות, ובגלל גוון עורו הכהה הן נראות לבנות יותר ממה שהן באמת.
 
אני מחייכת אליו בחזרה, "מרשל, הסנטרל פארק רחוק מכאן?"
 
"בכלל לא, את הולכת לכיוון הזה," הוא מצביע לעבר המשך הרחוב, "בערך עשר דקות הליכה. כל הזמן ישר, ואת שם."
 
אני מהנהנת.
 
הוא מסמן לי להתקדם לכיוון הבניין וצועד אחריי עם המזוודות, סוחב את שלושתן יחד.
 
"אתה בטוח שאתה לא צריך עזרה?"
 
"כן מיס," הוא אפילו לא מתנשף, "הכול בסדר."
 
אנחנו נכנסים לבניין. הלובי גדול, מפואר וצועק יוקרה. לא לזה ציפיתי.
 
"בוקר אור," מרשל מברך את השומר, "זאת מיס אברמוביץ', היא אמורה לקבל את דירה 34A."
 
יש לי גם שומר, מסתבר.
 
השומר פונה להביט בי ומחייך חיוך גדול. "ברוכה הבאה, מיס אברמוביץ'. הדירה שלך מוכנה, קומה שש-עשרה," הוא מושיט לי את המפתחות.
 
"תודה." אני נוטלת אותם מידו ומחייכת חזרה.
 
 
 
המעלית עוצרת בקומה השש-עשרה. מרגש אותי לגור בקומה גבוהה. בילדותי, גרתי עם משפחתי בבית פרטי. בצרפת גרתי בהרבה מקומות, אבל אף פעם לא בקומה גבוהה. בתל-אביב, גרתי בקומה השנייה.
 
אנחנו יוצאים מהמעלית.
 
מרשל מחווה בראשו לעבר הדירה. אני מכניסה את המפתח בחור המנעול ופותחת את הדלת לרווחה. אני מחכה שמרשל ייכנס לפניי כדי שיוכל להניח את המזוודות הכבדות, והוא שוב מחווה לעברי בראשו, מסמן לי להיכנס לפניו.
 
הדירה חשוכה, ובאפי מכה ריח של חדר שהיה סגור במשך הרבה מאוד זמן.
 
מרשל נכנס אחריי, מניח את המזוודות על הרצפה ומדליק את האור.
 
חשבתי שהדירות בניו-יורק קטנות מאוד, במיוחד אלו שיש בהן חדר אחד, אך הדירה הזאת מרווחת. היא למעשה חלל גדול ופתוח. משמאלי מתגלה מטבח בעיצוב מודרני, גדול ויפה יותר מהמטבח בדירת שני-החדרים ששכרתי בתל-אביב. הכול נראה חדש לגמרי.
 
ארונות המטבח צבועים לבן בגימור מבריק, השיש שחור ומבריק עוד יותר. דלפק גבוה, מפריד בין המטבח לחלקה הימני של הדירה, הוא מוקף בארבעה כיסאות בר מרופדים עור שחור.
 
הדירה הזו מתעלה מעל כל מה שציפיתי שתהיה.
 
אני נזכרת במייל שקיבלתי מגרייס ספקטור, העוזרת האישית של בעל חברת האחזקה שמעסיקה אותי. היא ציינה בו שהדירה תהיה מרוהטת במלואה, אבל חשבתי במונחים של דירות תל-אביביות. גם את הדירה בתל-אביב קיבלתי מרוהטת, אבל שם הכול היה ישן וחלוד, שלא לדבר על מכשירי החשמל שעבדו רק כשהתחשק להם. כאן, לעומת זאת, הכול חדש, יפה ויוקרתי ויש אפילו בר מים ומכונת אספרסו.
 
בצד ימין ניצבת מיטה זוגית גדולה. המזרן החשוף נראה מזמין ואיכותי ועליו שתי כריות ושמיכת פוך מקופלת. מול המיטה, על קיר צבוע בגוון אפרפר, תלוי מסך פלזמה בגודל חמישים אינץ'.
 
אני חייבת לצלם הכול ולשלוח לעדי את התמונות.
 
"הכול בסדר, מיס?" מרשל מעיר אותי.
 
אני מחייכת, "כן, הכול מעולה. המקום הזה פשוט מקסים."
 
הוא מחזיר לי חיוך, "את צריכה משהו נוסף לפני שאני הולך, מיס אברמוביץ'?"
 
"לא, תודה. ותקרא לי אלה, בבקשה." אני מניחה את תיק היד על הדלפק ושולפת מהארנק שטר של עשרים דולר כדי לתת לו, אבל הוא מרים את ידו באוויר.
 
"זה בסדר, מיס."
 
"אלה," אני מתקנת אותו.
 
"אלה," הוא חוזר אחריי. "אני לא לוקח טיפים."
 
"למה לא?"
 
הוא מושך בכתפיו, "יום טוב, אלה, ובהצלחה," הוא קורץ ופונה לעבר הדלת.
 
"תודה, יום טוב גם לך."
 
אני מניחה את השטר על הדלפק ומגלה באצבעי שכבה דקה של אבק. אנקה את הדירה היום; אני נהנית מאוד לנקות, זה סוג של תרפיה עבורי. אחד הדברים שמרגיעים אותי. חבריי תמיד צוחקים עליי ואומרים שאצלי אפשר לאכול היישר מהרצפה.
 
אני מקיפה את המיטה, ניגשת לחלון כדי לפתוח אותו ולאוורר את המקום. אני מסיטה את התריס והנוף נגלה מולי.
 
וואו, זה ממש גבוה.
 
רוח נעימה נכנסת ומלטפת אותי, אני עוצמת את עיניי ונהנית מהתחושה. כשאני פוקחת אותן שוב, אני פונה לסרוק את המקום.
 
ליד החלון ניצב שולחן עבודה מעץ שצבעו לבן. הוא תואם לשידות הניצבות משני צדי המיטה. הפריטים נראים יוקרתיים ומעוצבים, לא משהו שנקנה כלאחר יד. נראה שהושקעו הרבה זמן וכסף בעיצוב הדירה הזאת. 
 
מול דלת הכניסה, בקצה המבואה, נמצא מסדרון שמוביל לדלת נוספת. אני נכנסת ומופתעת לגלות חדר ארונות. תמיד חלמתי על חדר ארונות משלי!
 
אני פותחת את המגירות, מרפרפת בין הקולבים שמחכים לבגדים שלי ומעבירה אצבע על המדפים. גם כאן יש קצת אבק, יהיה כיף להשקיע בניקיון.
 
אני צוחקת בקול. הצחוק הזה מפתיע אותי.
 
אני ניגשת לדלת נוספת שנמצאת בקצה חדר הארונות ומגלה חדר רחצה הרבה יותר גדול מחדר הרחצה העלוב בדירה שלי בתל-אביב. הוא מרהיב.
 
לאן הגעתי?
 
הייתי מרוכזת כל-כך במשחק ה-NBA שלא שמתי לב לפרטים. אני מודעת לכך שאני עומדת לעבור את ההתמחות שלי באחת מחברות האחזקה הגדולות בעולם, אבל בחיי, הם ממש משקיעים במתמחים שלהם. מעולם לא גרתי במקום כזה. זה בוודאי עולה הון, ואני מקבלת את הדירה הזו עוד לפני שבכלל התחלתי לעבוד. זה לא הגיוני.
 
אני צריכה לצבוט את עצמי כדי להיות בטוחה שזה לא חלום.
 
לרגע אחד, אני מרגישה אשמה על שאני מנצלת את ההתמחות הזו כדי לשרת מטרות אחרות, אבל מהר מאוד מתאפסת.
 
אעשה עבודה שתהיה ראויה למקום כזה.
 
אני שולפת את הטלפון הנייד מהכיס האחורי של הג'ינס. השעה חמש וחצי בבוקר. אסור לי לישון, אחרת לא אצליח להתגבר על הפרשי השעות. אלך לרוץ בסנטרל פארק ובדרך חזרה אקנה כמה מצרכים וחומרי ניקוי, כדי שאוכל להתחיל לעשות מהמקום הזה בית.
 
הבית החדש שלי.

עוד על הספר

  • הוצאה: יהלומים
  • תאריך הוצאה: אפריל 2018
  • קטגוריה: רומן אירוטי
  • מספר עמודים: 500 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 8 שעות ו 20 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
773 דירוגים
622 דירוגים
79 דירוגים
32 דירוגים
14 דירוגים
26 דירוגים
22/9/2023

הגעתי לספר הזה בעקבות המלצות אין סופיות והשתפכויות חוזרות בקבוצות הקריאה השונות והדירוגים הגבוהים וזו גם הסיבה שנתתי לספר הזה צ׳אנס עד הסוף, ואולי גם באמת לא רציתי להאמין שזה סוג הספר וסוג הגיבור שנשים נוהות אחריו והופכות לשלוליות בגללו. זה אחד הספרים הגרועים ביותר שקראתי; לא אמין, בלתי ניתן להזדהות ורעיל בצורה קיצונית. המשלב הלשוני נמוך בצורה מחרידה והכתיבה ילדותית, לא מקצועית ופשוט מעצבנת. בוודאות היה אפשר לקצץ 50% מהספר המיותר גם ככה הזה אם מי שערכו אותו היו דואגים שלא כל משפט שלישי יהיה וריאציה של "הוא הסתכל על היצירה המושלמת, הלביאה הלוחמת המהממת שניצבת מולו" או "היא הסתכלה על הגבר המושלם, הקטלני, הלוחם האגדי שעמד מולה"... די דייייי, באמת כבר צעקתי בקול די. אם הייתי מקבלת 10 אגורות על כל פעם שגלגלתי עיניים או נחרתי בקול במהלך הקריאה של הספר הזה, הייתי כבר מיליונרית. אנטוני ספקטור הוא התגלמות כל הדגלים האדומים במערכות יחסים (רומנטיות ובכלל), גבר שבשבילו נשים הן או זונות או מדונות ובשני המקרים זו סמכותו להחליט על כל אספקט בחיים שלהן - לאן ומתי יצאו, עם מי יסתובבו ומה ילבשו; נשים הן חפצים שהוא צריך לסמן בזרע שלו כדי שגברים אחרים יזהו את הפלישה לטריטוריה שלו והדרך היחידה שלו להתגבר או לשלוט בנשים שנכנסות לחייו היא לזיין אותן בכל החורים (תיאור שחוזר על עצמו מספר פעמים לא הגיוני בספר) כי לפי משנתו, דרך הכוס שלהן הוא מאמין שהוא שולט בעולם (כן זה באמת כתוב ככה), וכמובן נשים גומרות רק לפקודתו ולא שניה קודם (שולט בעולם, כבר אמרתי?). כמובן שהוא גם גבר שלא מקשיב לאף אחד ולא מצליח לנהל אפילו את השיחה הכי סתמית שלא בצעקות ואיומים. ולגבי אלה אברמוביץ׳... אל תטעו, שם הספר הוא אולי "הלביאה הלוחמת" אבל זה ממש לא סיפור על דמות נשית חזקה ומרתקת. ממש לא. כי אלה אברמוביץ׳ היא הדמות הנשית הכי בלתי נסבלת שקראתי בחיי, אי אפשר שלא לשנוא את ה״יצירה המושלמת הזאת״, האישה הכי יפה בעולם שגברים מאבדים את היכולת לשלוט בעצמם לידה; אישה שהיא גאון עם אייקיו של 198 שלעולם לא טועה (אבל איכשהו נכנסת למערכת היחסים המסוכנת הזו); האקרית העל הכי טובה בעולם שיכולה לפרוץ למחשבי מערכות הבטחון המתקדמים ביותר של מדינת ישראל אבל לא שמה הגנות פשוטות על המחשב האישי שלה (מה); האישה החסודה ושומרת המסורת שנרתעת מכל מגע מקרי אבל שאין לה שום בעיה לתאר בקולי קולות זיון גס ובוטה לפרטי פרטים מול האמא של מושא האהבה הלא הגיוני שלה במסעדה הומת אנשים (כדי להגן עליו כמובן, בכל זאת היא לביאה). דמות חסרת עומק, אופי או עמוד שדרה. כמו כן היא חייבת ללכת לגניקולוג לבדוק את ה"עקיצה" שהיא מרגישה כל הזמן בין הרגליים שלה, נשמע מאוד לא בריא (ובחייאת אפשר די כבר עם הדימוי המגוחך הזה, מה זה אומר בכלל למען האלות). אחרי שמזהים את כל המסיחים השונים מבינים שזה בעצם סיפור על מערכת יחסים אלימה ורעילה במסווה של רומנטיקה, שמעודד מין אלים בכפייה במסווה של סקס לגיטימי (תיאורים פשוט מזעזעים מכל בחינה ולמען הסר ספק לא מדובר בBDSM, זו פשוט אלימות בוטה כלפי נשים) ומוסיף חטא על פשע עם מספר לא מבוטל של רמיזות פדופיליות וגילוי עריות. לצערי אני רואה שהרבה נערות צעירות קוראות אותו, ומפחיד לחשוב שהן יסתכלו על מה שקורה שם כמושא להערצה או כשאיפות וציפיות למערכות היחסים שלהן בעולם האמיתי. מצד המעריצות האדוקות של הסדרה (שמכתירות אותה כלא פחות מיצירת מופת) עולה כל הזמן הטענה שצריך לקרוא את כל 4 הספרים כדי להבין כמה שהסיפור גאוני ואיך לכל דבר (כולל צורת הכתיבה הלא מקצועית הזו) יש סיבה והכל נסגר יפה בספר האחרון. אני מצטערת, אבל לא. אם ספר לא יכול לעמוד בפני עצמו, ודורש עוד 1500 עמודים מיותרים כדי לספק לקורא.ת איזו תובנה שתפוצץ לי את המוח מרוב הגאונות שלה, הוא לא יצירה שראויה להיקרא ואני באופן אישי מסרבת להיות בת ערובה לסדרה הנוראית הזו, 500 עמודים היו די והותר ואין שום סיכוי שאתן לסיפור הזה עוד שניה מזמני. בקיצור 0 מתוך 5, ספר שאף אחת לא צריכה לקרוא. ספר מכעיס שמזלזל באינטליגנציה של מי שקורא.ת אותו עם עלילה צפויה, קלישאתית ורדודה שמקדם מודלים מאוד מסוכנים של רומנטיקה, זוגיות ומיניות. ספר שגורם לך לרצות לקרצף את כל הגוף והמוח כדי לשטוף אותו מעלייך.

100
30/12/2023

ספר מעולה נהנתי מכל רגע אם אין את החלק השני לא כדאי לסיים לקרוא. בימים אלו בהם אני מפונה מביתי ולא מצליחה להתרכז בכלום הופתעתי כי הספר משך אותי עד שלא סיימתי לקרוא לא הורדתי אותו מהיד לא חובבת בד"כ ספרות עברית אך אין ספק שהסופרת לא ירדה באיכותה מסופרות שאני כן קוראת

7
28/3/2024

מסתבר שקלישאות עובדות. הסיפור שוזר בתוכו את כל הקלישאות שכל כך עובדות - גבר עשיר וחתיך, מאצ'ו, אישה מדהימה ביופיה וצעירה ממנו, מוסד, עוולות נוראיות וסיפור אהבה סוחף. כל ארבעת הספרים בסדרה כתובים בצורה זורמת, סוחפת ומרגשת. אי אפשר להניח את הספר עד שמייסים אותו ומצד שני לא רוצים לקרוא כדי לא לסיים ולהתנתק מהדמויות.

4
7/5/2024

הספר הכי מדהים שקראתי עד היום, סוחף, מרגש, וואי אין מילים לתאר.. קוראת אותו כל פעם מחדש ואף פעם לא נמאס לי ממנו, בוכה כל פעם מחדש בקטעים המרגשים ובקטעים העצובים, מאוד קל להתחבר לדמויות ולהרגיש שאני עוברת איתם את כל החוויות בספר

3
4/5/2024

היה בו הכל, בכי, צחוק, מתח, סקסיות. סיימתי תוך 24 שעות. הנאה מובטחת וכמה כיף שזו סופרת ישראלית

2
25/4/2024

נהדר

2
25/4/2024

ספר מותח מרגש עד דמעות נסחפתי אהבתי ואני רוצה לקרוא עוד ועוד ..

2
23/4/2024

בעקבות המון המלצות התחלתי לקרוא וממש לא התאכזבתי!!

2
9/4/2024

וואווווו פשוט וואווווו!!!!

2
25/3/2024

קראתי בנשימה עצורה את כל חלק א. בכיתי וצחקתי והתרגשתי. צוללת ישירות לתוך חלק ב

2
17/2/2024

מכורה לסדרה הזאת קראתי אותה אולי שלוש פעמים הסדרה אהובה עליי סדרה סוחפת דמעות!!

2
14/2/2024

ספר יפה, בהחלט שואב אותך ❤️

2
30/1/2024

ספר מושלם סקסי בטירוף סוחף ארוטי עוצמתי ממש כייף לקרוא אותו ואני בדרך לספר הבא תודה על חוויה מושלמת

2
10/2/2024

ספר מעולה, סוחף, מחרמן, מרגש, אי אפשר להניח אותו! מומלץ בחום

1
3/11/2023

אחת מסדרות הספרים הסוחפות וטובות שקראתי, קראתי את סדרת הספרים פעמיים בחיי וסיימתי בימים ספורים, אתה לא שם לב ומסיים ספר ביום אחד. הגיבורה עזרה לי לפתח ביטחון עצמי, אומץ, לא להיות הקורבן, ולרצות להמשיך לחפש אהבה מטורפת. ואני כנראה אקרא את סדרת הספרים שוב בעוד כמה זמן , פשוט כיף לכל מי שעדין לא קראה!

1
14/3/2025

וווואווו

28/2/2025

ואו

25/2/2025

קוראת את הספר בפעם השנייה ושוב נשארת חסרת מיליםםםם ספר שיש בו הכל אני פשוט כל הזמן חיה את הדמויות ומתרגשת איתם

22/2/2025

אחת הטובים ניתוק מוחי ליטרלי

11/2/2025

11

20/1/2025

מעניין מותח ...

14/1/2025

מדהים!!!

11/1/2025

לא יכולתי להניח אותו לרגע, מתחילה את החלק השני

7/1/2025

מושלם

22/12/2024

מושלם , מושלם , מומלץ.

13/12/2024

ספר שיש בו הכול מכול מילה אחת מושלם .

13/12/2024

ספר סוחף שאי אפשר להפסיק לקרוא, סיימתי לקרוא ביומיים וישר רכשתי את הבא בתור, בכיתי כמו תינוק, התרגשתי, צחקתי פשוט יש בו הכל

11/12/2024

ספר מעולה

5/12/2024

ספר מושלם !!!! אין לי מילים.

29/11/2024

סוחף... נהניתי מכל רגע

29/11/2024

מרתק, סוחף, נוגע, סיימתי לקרוא אותו ביומיים..

14/11/2024

הספר היחיד שמתחילה לקרוא לא מצליחה לקרוא שום ספר אחר זה הספר היחיד שגרם לי לבכות להתרגש לאהוב

9/11/2024

ספר פשוט מושלם וסוחף שאי אפשר להפסיק לקרוא

28/10/2024

איזה כיף של ספר. קראתי כמעט בלי לעצור. הדמויות , העלילה, הסיפור קולח וכתוב בצורה מעניינת מותחת. ממש מאפשרת להתחבר לדמויות

26/10/2024

אמאלה הספר פשוט יצירה מושלמת צריך למסגר אותו במוזיאון אני מקנאה בסופרת שהיא כזו מוכשרת ביכולת שלה להביא את כל היצירה הזו לכתיבה וואו !

24/10/2024

❤️

20/10/2024

הספר סוחף ומרתק נהנתי מכל רגע מחכה להמשך

20/10/2024

מדהים!

15/10/2024

מושלם!

14/10/2024

לא הצלחתי להפסיק לקרוא! וואו. כמה שהוא כייפי

14/10/2024

ספר סוחף מהעמוד הראשון. מומלץ בחום.

5/10/2024

וואווו וואוו וואוו!! רוצו לקנות!

2/10/2024

מרגש קליל מותח וזורם

23/9/2024

אין מילה באף שפה לתאר את הכתיבה פחות מיום סיימתי (קוראת פעם שנייה את הסדרה) את הספר הראשון עם אותן תחושות כמו בפעם הראשונה לא קרה לי מעולם עם אף אחד מהספרים שקראתי. וקראתי!

20/9/2024

אחד הספרים הכי יפים שקראתי לאחרונה❤️

8/9/2024

וואווו הרבה זמן לא נהנתי כלכך מקריאה של ספר

28/8/2024

וואוווווווו אחד ענק!! מדהים, סוחף בטירוף, אי אפשר לעזוב את הספר. מלא מתח, כתוב מדהים, מעלה שלל רגשות, ממתח, הומור, עצבות, רומנטיקה. הסופרת אלופה!!!! רצה לקרוא חלק ב.

27/8/2024

רומן מרגש ,אירוטי , סוחף, בעל סיפור רקע מעניין מאוד.

20/8/2024

מרגש. מפתיע. נעים לקריאה

16/8/2024

אחד הטובים שיש!!

15/8/2024

ספר מרגש. ישנם רגעים שמעלים דמעות של השתתפות בכאב, ישנם קטעים מצחיקים, מותחים ובסופו משאיר טעם לגשת ולרכוש את חלק ב ולהתחיל לקרוא מיד. מומלץ ביותר

15/8/2024

סוחף ביותר! כלכך קל וקולח לקרוא :) פחות התחברתי לטיפוס הנרקיסיסטי והשולט בכל שמקבל כל מה שהוא רוצה על אף שמשפיל. על סף אלימות מילולית ולפעמים אפילו פיזית.. לא משהו שהייתי רוצה לקדם. ובכל זאת, נהניתי מהקריאה!

15/8/2024

ספר מטורף!! סוחף, אי אפשר להפסיק לקרוא!! פשוט מושלם

31/7/2024

וואווווווו

27/7/2024

מושלם מושלם מושלם אי אפשר לעזוב את הספר

22/7/2024

ספר מצוין, מושך ומסקרן

20/7/2024

זו פעם שניה שאני קוראת את הספר. נפלא !

12/7/2024

קוראת פעם שנייה אוהבת בטירוף הכל מהכל מתח אקשן אהבה ממליצה בחום וטסה לספר הבא

22/6/2024

מדהים, רוצו לקרוא

16/6/2024

אדיר. אי אפשר להפסיק לקרוא אותו מעניין מושך מהפנט נהניתי מאוד. מצפה עבר להתחיל לקרוא את חלקו השני

27/5/2024

קליל נעים וקצת כמו אופרת סבון טובה. טוב לטיסות ארוכות

21/5/2024

ואוווווווו

20/5/2024

נהנתי מאוד, מחכה כבר לקרוא את ההמשך…

14/5/2024

ספר מקסים, סוחף ומרגש. הייתה חוויה מהממת לקרוא את רביעית הספרים של הלביאה הלוחמת והאריה האגדי

7/5/2024

קליל וסוחף

30/1/2024

מעולה

27/1/2024

לא ניתן לעצירה...מעלף...

13/1/2024

אין לי מילים. תוך פחות מ24 שעות סיימתי את כל הספר המדהים והסוחף הזה. התרגשתי, בכיתי והתאהבתי. אני ממשיכה לחלק ב׳ בזה הרגע!!!!

1/1/2024

תענוג צרוף תרתי משמע! רומן נפלא...אני רצה לקרוא את הכרך השני

30/12/2023

מצויין. לא הצלחתי להפסיק לקרוא לשנייה. סוחף.. מומלץ בחום

30/12/2023

ואוו סדרה מושלמת

29/12/2023

ואוווו מדהים. מהר לספר הבא!!!

28/12/2023

ספר מושלם

22/12/2023

מרתק; ממכר; מותח; כתוב מדהים

15/12/2023

אמאלה ואבאלה מה זה הדבר המושלם הזה????

15/12/2023

ספר מעולה !!! מומלץ מאוד !!!

14/12/2023

פשוט מושלםם!!!!!

11/12/2023

נהנתי מאוד!! עלילה מרתקת ופשוט נפלא שהיא ישראלית שאפשר להתחבר אליה (בניגוד לספרות מתורגמת). כן ירבו!!

10/12/2023

ספר מדהים, מטורף,עוצמתי וסוחף

29/11/2023

וואוו פעם ראשונה שקוראת ספרים והתחלתי עם זה מהמלצות וואוו עוברת לספר הבא

22/11/2023

מהפנט אהבתי מאוד

20/11/2023

מטורףףף

5/11/2023

מטורף! סיימתי תוך יומיים וממשיכה לחלק הבא

30/10/2023

מדהים פשוט מדהים!

27/10/2023

אחלה ספר כתוב מעולה לחובבי הג׳אנר ממליץ להמשיך לפרק השני

19/10/2023

מושלם

13/10/2023

הספר שהחזיר לי את חדוות הקריאה אחרי הפסקה ארוכה. לא יכולתי להתנתק ורק רציתי להמשיך לספר הבא❤️

7/10/2023

אהבתי ממש

6/10/2023

אין דברים כאלה ספר מדהים חוויה מטורפת

27/9/2023

ספר מרתק ועוצמתי כל כך.

27/9/2023

פשוט ואו! קראתי אותו פחות מ24 שעות ואין מילים לתאר עד כמה הוא סוחף ורשום בצורה מדהימה!

25/9/2023

וואו וואו וואו לא להתחיל לקרוא אם אין את כל הסדרה מראש. קראתי את כל הארבעה בארבעה ימים.

19/9/2023

וואו איזה ספר! אין לי מילים! הכתיבה כל כך סוחפת שאי אפשר להניח לרגע! ממליצה בחום ומקנאה בכל מי שלא קראה את הסדרה עוד

2/9/2023

מושלם

1/9/2023

הספר כתוב טוב, כתיבה תיאורית שמעבירה את הסיטואציות בצורה ברורה ושאפשר להזדהות עם הדמויות, משלב מתח, רומנטיקה, חיים. היה איזון טוב בין הדברים ונהניתי לקרוא את הספר, היה קשה לעצור.

29/8/2023

ספר מעולה.. ככה כל הסדרה !. סיימתי את הסדרה בסופשבוע אחד !!!

29/8/2023

קראתי עכשיו בפעם השנייה. סדרה פשוט מטורפת. כלכך מושך וכךכך אי אפשר להפסיק לקרוא. סיימתי את כל הסדרה ב4 ימים

25/8/2023

קראתי את כל הסדרה בשלושה ימים, אי אפשר להניח מהיד. באמת אחת הסדרות היותר איכותיות וטובות שקראתי לאחרונה ואני קוראת המון

21/8/2023

כייף של כתיבה זורמת הסיפור מרגש מהממם מרתק מעניין מלהיב ❤️

21/8/2023

מהמם! לא יכולתי להוריד את הספר מהידיים

18/8/2023

מושלם מושך מרתק

10/8/2023

וואו אחד גדול. ספר סוחף קוראת אותו פעם רביעית ולא נמאס

9/8/2023

נהדר

4/8/2023

נדיר!

15/7/2023

וואו, באמת שקראתי לא מעט ספרים מדהימים בחיים שלי, אבל אני באמת לא זוכרת מתי בפעם האחרונה ספר הצליח לעשות לי סערת רגשות כזאת מהרגע שהתחלתי לקרוא. הדמויות מרגישות כל כך אמיתיות והעלילה שמשקפת את החוסר צדק והסבל האמיתי בעולם, שלא הכל תמיד טוב, וברצינות שיש בו הכללללללל אני אף פעם לא כותבת כאלו תגובות על ספרים אבל לספר הזה פשוט הייתי חייבת… הוא מדהים.

15/7/2023

וואו! מ ע ו ל ה ! לא יכולתי להפסיק לקרוא! רצה לקנות את החלק השני.

14/7/2023

וואווו!!!!! מצחיק, עצוב, מרגש וארוטי💜💜

11/7/2023

נדיררר כאילו מושלםם אהבתי מאוד איך שהיא הכניסה לשם את הדת והכל.. באמת פצצה סיימתי אותו ביומיים

8/7/2023

מושלם, סוחף, לא הנחתי מהידיים עד הסוף

26/6/2023

מושלם!

25/6/2023

ספר מעולה

21/6/2023

מהממם וממכר

11/6/2023

מושלם מושלם, סיימתי לקרוא את כל’ הסדרה, התחלתי מהלביאה סיימתי עם האריה, הדמויות מעניינות העלילה מרתקת,עם כל מגוון הרגשות גדושה באהבה, עונג של קריאה תהנו

22/5/2023

מהמם!

21/5/2023

ספר מרתק, אירוטי, מרגש,מומלץ מאוד.🤍🤍

20/5/2023

מושלם סוחף לא יכולתי להפסיק לקרוא הולכת להמשיך לחלק ב 😍

12/5/2023

יש חלקים קשים לקריאה אבל זה שווה את זה תנו צ’אנס הסוף של הסדרה שווה את הכל ויענה לכם על מיליון שאלות❤️

5/5/2023

מושלםםם

1/5/2023

תפנו לעצמכם 24 שעות. זהו.

27/4/2023

כתיבה חכמה, סוחפת, תחושה של חווית הכתוב תוך כדי קריאה. מדהים!!!

22/4/2023

מדהים.

15/4/2023

ספר חלום, אי אפשר לעזוב

15/4/2023

גם בקריאה חוזרת… מותח, מרגש, מסקרן, כתוב היטב. עונג

12/4/2023

מרתק! מהנה! מצפה בקוצר רוח להתחיל את הספר השני ❤️

11/4/2023

אמאלה ואבאלה איזה ספר מושלם!!!!!

3/4/2023

מושלם

1/4/2023

פעם אביעית. הספר הכי טוב שקיים. כתיבה מהפנטת שאי אפשר לעצור עד שמסיימים. פעם רביעית שלי. סדרה פשוט וואו. וואו. וואו.

19/3/2023

מושלם

17/3/2023

ספר מרתק עד השניה האחרונה אי אפשר להוריד אותו מהיד ומצד שני לא רוצה שיגמר

13/3/2023

סוחף קראתי בנשימה אחת

7/3/2023

סוחף, מרתק ומומלץ.

7/3/2023

וואו וואו וואו ספר מדהים

5/3/2023

עלילה מעניינת כתובה טוב

25/2/2023

אי אפשר להפסיק לקרוא

9/2/2023

הנאה צרופה

1/2/2023

סוחף,סיימתי קריאתו תוך יום. מחכה להמשיך לחלק ב'

30/1/2023

מושלם , סוחף!!

28/1/2023

ספר מהמם וסוחף ודעותיי על אנטוני עדיין חלוקות אבל ממליצה בחום!!! עכשיו רצה להמשיך לקרוא את ספרי ההמשך

17/1/2023

כמה שבכיתי בספר, זה עדיין לא קרה לי...אלה דמות כל כך מרגשת ונוגעת ללב, צבטה כל נים בליבי...

15/1/2023

התחלתי לקרוא ספרים בזכות הספר המרתק והסוחף הזה! תודה לך אלופה!

12/1/2023

מרתק סוחף

11/1/2023

אמלההה איזה ספר איזו כתיבה ומחשבה פשוט גאונות ! ספר מדהים וסוחף בטרוף לא יכולתי לעשות כלום בבית אחרי כל דבר קטן שהזזתי בבית נתתי לעצמי לקרא כמה דפים אגב אני אמא לשלושה ילדים קטנים מאוד תודה על ההנה שנתת לי לחוש 🙏❤👑

5/1/2023

קראתי בנשימה עצורה ולא יכולתי להניח את הטלפון עד שלא סיימתי :) את כותבת נפלא!

31/12/2022

מהמם!!!

30/12/2022

וואו! תוך שבוע סיימתי אותו! לא יכלתי להפסיק לקרוא!

26/12/2022

ספר מעולה, סוחף

25/12/2022

ואוווווו

23/12/2022

ספר מדהים ומרתק

8/12/2022

פעם שניה שאני קוראת אותו, ובטוח לא האחורה. הספר הזה מטריף לי את כל החושים ואני פשוט לא יכולה להפסיק לקרוא אותו!

5/12/2022

ספר מעולה.

3/12/2022

ספר עוצר נשימה!!!

25/11/2022

ספר מדהים !

12/11/2022

אזהרה!!! ברגע שמתחילים אי אפשר להפסיק לקרוא!!!!! ספר סוחף,מעניין, עם סיפור מרגש,עצוב,רומנטי,סקסי,כייפי, ובעיקר יורה ישירות ללב. קחו חופשה מהכל ורוצו לקרוא!

30/10/2022

ספר מעולה

30/10/2022

סוחף! מחכה בקוצר רוח להתחיל את החלק השני

25/10/2022

הספר מומלץ מאוד!

23/10/2022

שרון חיות גינת את לא נורמלית !!!! חד משמעית הכי סוחף שקראתי.

20/10/2022

יפה מאד.. סוחף, מחרמן ומרגש.

19/10/2022

ספר מושלם

18/10/2022

מצוין, מצפה לקרוא את ההמשך

15/10/2022

מדהים, עוצמתי, מרתק, לא יכולתי להפסיק את הקריאה, נסחפתי יחד עם המילים ולא רציתי שיעצור

9/10/2022

קליל, סוחף, כייפי

3/10/2022

אין מילים לתאר את שלמות הספר הזה. פשוט.תקנו.אותו!!!

30/9/2022

כתוב מעולה, שונה מכל מה שקראתי עד עכשיו

28/9/2022

שלמות, סיימתי את הספר ביומיים, לא ישנתי בלילה ! התגעגעתי כל כך לעלילה מותחת רומנטית שנכנסת ללב , הסיפור לא יוצא לי מהראש , משתוקקת לקרוא את חלק ב' עכשיוווו

27/9/2022

מדהים ומרגש

7/9/2022

מדהיםםםםםםםםםם וואו , סיימתי אותו בפחות משבוע 😍

6/9/2022

נהניתי מאוד מקריאתו. יש בו הרבה תוכן מעבר לרומם הרומנטי.

2/9/2022

מושלם אמא

31/8/2022

סוחף.. מרטיט... מושלם. ורומנטי בטירוףף... מי שלא קורא- חור בהשכלה!

22/8/2022

ספר מהפנט, סוחף, מושלם! התאהבתי .

21/8/2022

הספר הכי מ ד ה י ם קראתי!

10/8/2022

וואו. הסיפור המרגש הדמות הנשית החזקה והעלילה עצמה גרמו לי להישאר לספר ולסיים אותי בישיבה אחת ממש קצרה וכבר להמשיך לשאר הספרים. ספר מומלץ בחום ולא תצטערו על הקנייה שלו.

31/7/2022

בהתחלה קצת נבהלתי מהכתיבה הפתוחה והאירוטית, אך מהר מאוד התחברתי לדמויות, לעלילה, למתח ולסיפור האהבה שכבש את ליבי. ספר 1 מתוך 4. שני דואטים: הלביאה הלוחמת והאריה האגדי. מומלץ בחום. סיימתי את 4 הספרים תוך שבועיים.

30/7/2022

ואווו אין מילים. כתוב יפה, עלילה מרתקת, אי אפשר להפסיק לקרוא!!!! דמויות חזקות שגורמות לך להישאב פנימה.

30/7/2022

על תחשבו פעמיים ופשוט תקראו את הספר! אחד הספרים הטובים שקראתי לאחרונה וקראתי 54 ספרים! אי אפשר להפסיק לקרוא הכתיבה מעולה, מותח מעט, מעניין! קיצר הבנתם

26/7/2022

ספר מדהים מרגש עצוב וסוחף לא הצלחתי להוריד את העיניים ממנו

23/7/2022

מטורףףף!!! אין דברים כאלו ואני לא אחת שקוראת ספרים וזה פשוט הקסים אותי שהייתי חייבת לקנות את חלק ב קל שקונה את השניים האחרים גם

20/7/2022

ואוו חובה קריאה

17/7/2022

מושלם לא הצלחתי להפסיק גם בכיתי וגם צחקתי

6/7/2022

מטריף מהנה מעניין עוברת לחלק ב בשקיקה

27/6/2022

קראתי את 4 הספרים ב5 ימים לא יכולתי להפסיק לקרוא!!!! מרגיש כאילו הסיפור מתרחש תוך כדי קריאה!!כל פעם שלקחתי הפסקה חיפשתי רק את הרגע כבר לחזור לקרוא היו רגעים בודדים שבכיתי, צחקתי, הייתי במתח ממש סדרה סוחפת. הלוואי והיה עוד מהספר הזה. יש לי מחסום קריאה עכשיו😪.

26/6/2022

מדהים וסוחף

24/6/2022

אני לא יודעת באיזו מילה לתאר את הספר הזה מלבד ה ת מ כ ר ו ת !!!!!!! ספר שאי אפשר להפסיק לקרוא אותו עד שלא מסיימים, אני סיימתי את הספר בתוך שש שעות ללא יכולת להסיט מבט ממנו!!! ספר מרגש, מסקרן, מרתק, בעל מוסר הסכל שנותן לך להבין שאסור לשפוט אף בנאדם מחיצוניות או רושם ראשוני ולראות את החיים מזווית אחרת שלא כל אחד היה חושב להסתכל עליה!!! ממליצה את הספר בחום לכל מי שאוהבת ספרי רומנטיקה!!!

22/6/2022

וואהו... ספר עוצר נשימה... כתוב יפה, מעניין, מעלה את הלחץ דם...💫

23/5/2022

מרתק, לא יכולתי להפסיק לקרוא וכשהסתיים לא האמנתי

15/5/2022

בלעתי אותו תוך יומיים!

13/5/2022

מדהים!

12/5/2022

הספר הכי טוב שיצא עד היום!!! כל הסדרה פשוט מעולה

10/5/2022

מהמם קראתי את כולו ביום אחד

8/5/2022

וואו ספר מדהים!! בכלל, סדרת ספרים מדהימה!! ממש אהבתי את כל הקשר לצבא וכו'. זה הספר בין הכי ראשונים שאי פעם קראתי, ואיך אני אגיד את זה? אני לגמרי מכורה לקריאה עכשיו, והכל בזכותו!! מומלץ בחום! כל הסדרה!!

30/4/2022

אחד הספרים הכי טובים שקראתי!!!! בפער!!!

25/4/2022

אי אפשר להפסיק לקרא, ממשיכה לחלק ב

10/4/2022

נפלא

26/3/2022

בין הספרים הטובים שקראתי. סיימתי ביומיים

10/3/2022

לא יכולתי להפסיק לקרוא

8/3/2022

נהדר, מהפנט, אי אפשר להפסיק לקרוא. קליל וואו!!

5/3/2022

מעולה

3/3/2022

יואווו ספר מותח ומושך ומעצים

22/2/2022

סוחף ומדהים, אי אפשר להניח מהידיים

21/2/2022

לא סיימתי

20/2/2022

אהבתי

19/2/2022

ספר מדהים נשאבתי לתוכו ולא הצלחתי להפסיק לקרוא אותו

18/2/2022

מעולה

14/2/2022

ספר שווה קריאה! הכתיבה והדמויות ממכרות בטירוף

8/2/2022

סוחף

1/2/2022

שווה קריאה!!! וווואווו לא הצלחתי להפסיקק! מרגש מאוד

17/1/2022

מהמםםםםםם

8/1/2022

אלוקים הספר הכי טוב שקראתי וואוווו התמכרתי אליו כל כך וסיימתי אותו תוך שלושה ימים בערך! אני מצטערת על זנ שלא קניתי את כל הסדרה כל יום ומחכה כבר שיגיע לי חלק ב כי נותרתי במתח!!

5/1/2022

ספר מושלםםםםם

24/12/2021

איזה ארבעת ספרים עוצרי נשימה לא קראתי ספר כזה הרבה זמן מלא עוצמה סיימתי לקרוא את ארבעת הספרים תוך ארבעה ימים ממליצה בחום לקרוא ולהתמכר כמוני

22/12/2021

וואו🦄 סוחף מהמילה הראשונה. מהיר ועוצמתי, קל להבנה ולא מתחכם. כתיבה מצויינת. אני מיד מתחילה לקרוא את הספר הבא.

11/12/2021

סדרה מצויינת, הרבה סודות, הרבה אתגרים, דברים לפתור. למרות שהדברים קצת מגוחכים "הכי יפה הכי חכמה הכי מושלמת הכי מוצלחת מקום ראשון תמיד..." אם תזרמו עם הקטע הזה - תתאהבו בדמויות ובדרכן ממליצה בחום לקנות את כל 4 הספרים יחד כי המתח בניהם ממש קשוח...

8/12/2021

ענק ממש ענק סיפור אהבה מרתק מתח בצורה קולחת ממליץ בחום.

23/11/2021

ספר מהמם

20/11/2021

ספר נפלא ומרתק ומומלץ בחום! צללתי לתוכו בכל רגע אפשרי.. קליל, סוחף וממכר. ספר חובה לבנות!

15/11/2021

ספר מעניין ממליצה מאוד

8/11/2021

ווואווווו איזה ספר איזה ספר מהמם סוחף מרגש מפתיע טסה לספר המשך מומלץ מאוד מאוד

11/10/2021

בנות.... ספר חובההההההה

7/10/2021

מושלם

5/10/2021

מהמםםם

5/10/2021

ספר טוב ממש לא ממליצה מתחת לגיל 15 שווה קריאה!!!!

27/9/2021

וואו וואו פשוט וואו!! מרתק! צחקתי, בכיתי, ובעיקר לא יכולתי להוריד אותו מהיד. סיימתי בזמן שיא. פשוט אחד הספרים הטובים!!

26/9/2021

אחד הספרים הכי טובים שקראתי. גם בכיתי גם צחקתי גם התאהבתי פשוט וואו פעם ראשונה שאני אוהבת גם את הבחורה וגם את הגבר ספר והבחורה לא עולה על העצבים התאהבתי בכל הדמויות וקניתי את הזפרי ההמשך תקנו דחוףף

25/9/2021

אחד הספרים הכי טובים שקראתי בשנים האחרונות

20/9/2021

הספר הכי טוב שקראתי, וקראתי הרבה בז׳אנר הזה

11/9/2021

זה סיפור מעולהההה זאת הפעם החמישית שאני קוראת את הספר.

9/9/2021

אין ספר כזה מדהים תודה!

8/9/2021

מהמם

14/8/2021

ספר מהמם . מרגש מאוד אפילו בכיתי.

14/8/2021

מהמם הולכת להמשיך לחלק ב

13/8/2021

מהמם. הופתעתי עד כמה זה באמת באמת נפלא

13/8/2021

מושלםםם

10/8/2021

ספר מושלם!!! אי אפשר להפסיק לקרוא

6/8/2021

וואווו

24/7/2021

לא יכולתי להפסיק לקרוא

20/7/2021

שלמותתתתתתת

15/7/2021

אליפות

8/7/2021

ספר פשוט מדהים !!! אי אפשר להפסיק לקרוא אותו ועלילה פשוט מושלמת !

5/6/2021

מהמם, מדהים, מרגש, סוחף.

4/6/2021

מושלם. לא הצלחתי להניח את הספר מהיד. מומלץ מאד! אחת מסדרות הספרים הטובות בטו.

2/6/2021

מרתק, כתוב מצוין, מושלם!

1/6/2021

מדהים

13/5/2021

מרתק. לא הנחתי אותו מההתחלה ועד הסוף ועכשיו עוברת ישירות לחלק ב

4/5/2021

ספר עם עלילה מצויינת,ממליצה מאוד על הל ארבעת הספרים שלה. קראתי כל ספר שלב פעמיים.

18/4/2021

מרתק

8/4/2021

ואווו!! ספר טירוף! יאללה לביאה לוחמת 2.

21/3/2021

לא יכולתי לעזוב את הסםר. סיימתי אותו תוך 3 ימים

9/3/2021

מ ד ה י ם

27/2/2021

הספר כתוב בצורה קלילה וזורמת , לא מאמינה שסיימתי לקרוא ספר ביומיים, זה לא קורה בדרך כלל, ממשיכה לספר הבא. מומלץ בחום למי שאוהב ספרים קלילים ורומנטיים .

26/2/2021

רומן מרתק שכיף לקרוא!

20/2/2021

מקסים ומרגש עד דמעות... יופי של סיפור - ממשיכה לחלק הבא...

9/2/2021

וואוווווווו

3/2/2021

מצויין, בין הטובים ביותר.

1/2/2021

סוחף, מרתק, מותח. מזמן לא נהניתי מקריאת ספר. תודה על החוויה.

30/1/2021

מושלםםםםםםם

28/1/2021

מהמם! לא שמתי לב איך סיימתי אותו

23/1/2021

סוחף!

20/1/2021

מקסים,כל הכבוד לסופרות הישראליות, שנותנות בראש !!!

17/1/2021

מושלם

11/1/2021

מושלםםםםםם ברמה אחרת.

10/1/2021

ספר כיפי סיימתי אותו ביום וחצי... לא יכולתי להפסיק מחכה לקרוא כבר את החלק השני 🙏

7/1/2021

מושלם סיימתי אותו ביומיים

26/12/2020

כיף של ספר. רצה לקנות את השני. נהננתי מאוד!

22/12/2020

הסדרה הכי יפה שקראתי עד היום פשוט אין מילים שווה כל שקל וקראתי את כל הסדרה כבר 4 פעמים.

15/12/2020

כל פעם שהייתי נכנסת לאחת מקבוצות הפייסבוק של הספרים ומחפשת המלצות קריאה היה צץ מולי הספר הזה.. אמרתי לעצמי שאם כולן כל כך מתלהבות ממנו אז אולי שווה לבדוק. ואז קראתי את התקציר והספר נשאר אצלי בתיקיית המועדפים כמה חודשים טובים.. אז ככה. דבר ראשון- התקציר ממש ממש לא מחמיא לספר. כשקראתי אותו חשבתי שמדובר בעוד סיפור בנאלי של 'מיליארדר מתאהב בפשוטת עם ומגלה סוד אפל' ובגלל זה לא רכשתי אותו גם אז בזמנו.. דבר שני- אחרי שקראתי את הספר הבנתי שמדובר בספר פשוט נפלא. אהבתי בו הכל. הכל. הכל. ואני עוברת לספר השני בסדרה בזה הרגע. רק אולי כדאי לשכתב את התקציר D:

10/12/2020

רומנטי וסוחף ... אי אפשר להוריד את העיניים ממנו ...

8/12/2020

ספר מצויין שאי אפשר להניח מהיד. סיפור קולח ודמויות שמושכות אותך לתוך הסיפור ולא מאפשרות להפסיק לקרא. הנאה מובטחת.

6/12/2020

סוחף

3/12/2020

מושלם

2/12/2020

סוחףףףף! ספר מעולה שנקרא תוך 24 שעותתת

15/11/2020

פשוט מושלם! מעניין, סוחף, מרגש ומהנה

13/11/2020

פשוט מושלם!

12/11/2020

וואו מרגש וסוחף לא הצלחתי לעצור...

8/11/2020

ספר מעולה! ממולץ מאוד

5/11/2020

מקסים קראתי בנשימה אחת

3/11/2020

ספר מעולה כתוב טוב אי אפשר להניח מהיד

1/11/2020

ספר מדהים!! מומלץ מאוד לא יכולתי להפסיק לקרוא!

28/10/2020

מעולה!

17/10/2020

אליפות !!!!

16/10/2020

בין הטובים שקראתי בזמן האחרון !!! איזה כיף,לא הצלחתי להפסיק לקורא. ממליצה בטירוף !

16/10/2020

במילה אחת, פשוט וואו! צחקתי, בכיתי, התרגשתי, כעסתי מה לא היה פה ותוך חצי יום סיימתי את הספר פשוט מושלם! ממליצה בחום!!

15/10/2020

מרתק ....נהנתי מאוד מחכה להמשך

12/10/2020

פשוט ואוו. רק התחלתי לקרוא וכבר נגמר. מומלץ בחום

8/10/2020

מושלם

4/10/2020

מדהים ומרתק

4/10/2020

היתאהבתי!! ביומיים סייימתי לקרוא את הספר מרוב מתח , תשוקה והנאה ממליצה בחום ❤️❤️

4/10/2020

פשוט מושלם!!

29/9/2020

מושלם לא הפסקתי לקרוא עד שסיימתי. ממש סוחף

29/9/2020

כתיבה קולחת רמה בינלאומית

29/9/2020

מדהים! לא הפסקתי לקרוא עד שנגמר..

24/9/2020

מדהים!! לא יכולתי להוריד את העיניים ממנו!

23/9/2020

מדהים. לא הצלחתי להפסיק לקרוא!

22/9/2020

מדהים וסוחףףףףףף!!!!

9/9/2020

Wow

31/8/2020

הספר השה, פשוט אלוהי. כל הטרילוגיה של הלהיאה והלוחמת והאריה האגדי פשוט א מ א ל ה !!!

24/8/2020

קריא בנשימה אחת לא נופל לברור והידוע נהניתי מאוד

19/8/2020

במילה אחת "וואוו" מעולם לא בכיתי מספר והתרגשתי ככה, ספר עוצר נשימה

15/8/2020

קריאה סוחפת

15/8/2020

ספר מושלם!!! מרתק ואי אפשר להפסיק לקרוא

9/8/2020

פשוט מהמם

8/8/2020

פשוט ומושלם!!

2/8/2020

ספר מדהים!! נהננתי ונקשרתי לדמויות זאת סופרת שמאוד גאה בארץ.ביהדות.בצבא.בשכל הישראלי.

30/7/2020

לאחר 41שנה שלא נגעתי בספרים יש לי לומר דבר אחד כל כך נהנתי לקרוא מהתחלה ועד הסוף אחד הספרים היפים שישששש תודההה

26/7/2020

מאוד נהניתי מהספר ובהרבה מהפעמים לא יכולתי לעצור את הקריאה בו ! מחכה כבר להמשיך לחלק השני !

25/7/2020

סוחף מרגש

25/7/2020

כתוב נפלא, קולח, מרתק, מגיע שלב בו לא רוצים שהספר יסתיים.

15/7/2020

ופתאום זה נגמר

14/7/2020

יומיים שלא הצלחתי לעצור לרגע!!!!!!!

10/7/2020

ספר מעולה, סדרה מצוינת, סקס אש!

10/7/2020

קראתי המון המון ספרים בז'אנר ואחרים, רואים את ההשקעה של הסוםרת בהכל. לא נשארים קצוות פתוחים, לא פספסה כלום, אין פרט שהיה חסר, הכח מתחבר בכל הסידרה, הדמויות, הסיפורים. בעיני אחת הסדרות המהממות, המושקעות, הזורמות, לא הפסקתי עד שסיימתי. סוחף. האנרגיה בין שתי הדויות מטורפת. והסיפור כוחו מרגש. ממליצה ממליצה! כבר הספקתי לקרוא שוב ואין ספק שאחזור לקרוא שוב.

9/7/2020

וווואווו... מרתק.. סוחף.. אי אפשר להפסיק

9/7/2020

ספר מהמם וסוחף התחלתי לקרוא אותו בבוקר ולא עזבתי אותו עד שסיימתי

7/7/2020

אני לא מאלו שישר כותבים ביקרות לרוב זה פשוט בורח לי מהראש אבל עם הסדרת ספרים הזאת אמרתי לעצמי שאני חייבת שידעו עד כמה היא מוצלחת אפילו אחרי כמה פעמים של קריאה. בין המוצלחים שקראתי!

6/7/2020

ספר ממש מעולה! עלילה עפה וסוחפת!

6/7/2020

כיף לקרוא

3/7/2020

במילה אחת... מהפנט 🔥🔥🔥

2/7/2020

וואו וואו וואו אחד הספרים הטובים שקראתי פשוט חוויה מטלטלת.

2/7/2020

מדהים!!! מרתק!!!

28/6/2020

כתיבה קולחת, מרתק, נהנתי מכל רגע

27/6/2020

אי אפשר היה להורידו מהידיים!

26/6/2020

מושלם!!

23/6/2020

וואווו אחד גדול, חברה המליצה לי על הספר ואמרה לי "אלינור אחרי שתקראי אותו לא תוכלי לקרוא אף ספר יותר.." כל מילה אמת! ספר מדהים עלילה מרתקת ומרגשת, קראתי את כל הארבע חלקים בנשימה אחת אי אפשר להוריד אותו מהיד.. שאפו גדול לסופרת!!!

15/6/2020

אוי אוייי איזה ספר, קראתי הרבה ספרים אבל זה ממש מיוחד!! איזה כיף שהיא אחת משלנו❤

14/6/2020

הלוואי שיכולתי להמציא את המילים להגדרת ספר זה הוא פשוט לא מש לי מהידיים סוחף...לא ניתן לעצור לשניה אחד הספרים הבודדים שקראתי ללא עצירה ישר כח !!

13/6/2020

מושלם סוחף ודיכאון שנגמר

13/6/2020

ספר סוחף כל כך שסיימתי אותו תוך שבוע! (לא אופייני לי). נהנתי מכל רגע של קריאה

10/6/2020

ספר מרתק וסוחף, סיימתי לקרוא בתוך יומים.. נהנתי לקרוא.

6/6/2020

מדהים. מחכה לקרוא את הספר הבא.

31/5/2020

ספר מושלם, סיימתי אותו ביום וחצי. מרתק, סוחף, מרגש.

31/5/2020

מעולה!!!!!!!!

30/5/2020

וואו!!! דמויות מרשימות, עלילה, כתיבה יפה. מושלם!!! מחכה להמשך..

24/5/2020

אחד הטובים שקראתי !!

11/5/2020

סיימתי לקרוא את הספר ולצערי אני לא חושבת שאי פעם אצליח לקרוא ספר אחרי שקראתי את הספרים המושלמים שלה, סוף סוף דמות אנושית שמקבלת מחזור ומגלחת מקומות אינטימיים. התקציר לצערי לא עושה חסד עם הספר אבל הספר מטורף ממולץ בחום רב, לוהט!

10/5/2020

ספר סוחף ומהנה

2/5/2020

ספר מדהים וסוחף, מומלץ בחום!

30/4/2020

ספר מדהים לא יכולתי להפסיק לקרוא אותו....פשוט מהמםםםם

28/4/2020

מעולה

27/4/2020

מהמם! גרם לי להרגיש מנעד כל כך רחב של רגשות. קראתי את כל 4 הספרים תוך שבוע לא יכולתי להפסיק (למרות שהיו פעמים שהנחתי אותו בצד לכמה רגעים כי פשוט היה לי קשה לקרוא). ממליצה בחום.

26/4/2020

וואו איזה ספר מדהים, לא הצלחתי לעזוב איתו כל היום, כתיבה קולחת, מושך ומדהים מרגש עד דמעות ❤️

23/4/2020

מומלץ

21/4/2020

מדהים

19/4/2020

ספרים מדהים כתיבה מעולה. כל 4 הספרים פשוט מעולים חובת לקרוא אותם

13/4/2020

ספר מדהים!!! להתאהב בכל רגע סיימתי את הסדרה ביומיים!!! אבל אני חושבת שצריך לשים אזהרת טריגר של אונס בהמשך הסדרה.

8/4/2020

מהפנט מרתק כתוב בצורה מדהימה אמינה ומשכנעת!!!! בתור בחורה שלא קוראת בכלל.... לא הצלחתי להניח את הסדרה לרגע וסיימתי את ארבעת הספרים בשלושה ימים! מומלץ בחום!!!

1/4/2020

אוי, ספר נהדר, נשארתי מרותקת, השפה של הסופרת דיברה אלי בקלילות ובצורה שנונה. כבר בדרך לקרוא את חלק ב...

1/4/2020

ספר מעולה

1/4/2020

מושלם קראתי בלי להניח מהיד!

1/4/2020

סוחף, לא יכולתי לעצור את הקריאה

1/4/2020

ספר מדהים ! כתוב בשפת רחוב נוחה ומובנת ספר שמתאר הכל בצורה מושלמת ומשאיר חשק להמישך לקרוא. ספר מלא בריגושים

27/3/2020

נפלא סוחף מרגש מצחיק... עונג צרוף

1/3/2020

רצה לכרך ב'!!!

15/2/2020

ווואוו.. מדהים

8/2/2020

פשוט ספר מושלם ומומלץ מאוד!!

11/1/2020

סוחףףף מדהים מרתק אי אפשר להפסיק לקרוא!

24/12/2019

ספר מושלם, אי אפשר להפסיק לקרוא...

25/11/2019

וואו,שווה קריאה. סוחף,מרגש ובעיקר כתוב טוב!

21/10/2019

ספר מרתק

29/9/2019

מצוין

5/7/2019

מעולה . נהניתי מכל רגע

28/6/2019

מעולה

10/5/2019

וואו אחד גדול . אחד הספרים הטובים בזאנר שקראתי . לא הצלחתי להפסיק לקרוא
סיימתי את הספר בכמה שעות. מעולה מעולה

30/3/2019

סוחף לגמרי !!

8/3/2019

ואוו

23/1/2019

קראתי את כל ארבעת הספרים הלביאה הלוחמת חלק א' וב' והץאת האריה האגדי חלק א' וב'... הכתיבה יוצאת מן הכלל, מרגשת, סוחפת אי אפשר להפסיק ולעצור לרגע ופשוט לא בא לך שהספר ייגמר...פעם ראשונה שספר גרם לי להוזיל דמעות... ארבעת הספרים היותר טובים שקראתי עד כה... מאוד מאוד מומלץ!!!!

14/1/2019

כתיבה קולחת.
לא משעמם לרגע.

1/1/2019

אחד הטובים שקראתי לאחרונה בז'אנר הזה !
מומלץ

27/12/2018

התמכרתי.סוחף!!!!מעניין! ממשיכה לספר הבא...

5/12/2018

ספר מעולה!!!!

18/11/2018

סוחף.. סיימתי את כל 4 הספרים תוך 5 ימים. אי אפשר להפסיק לקרוא.

10/11/2018

הגענו סיימתי אותו וכבר עוברת לחלק השני. הפייסבוק מלא ביקורות עליו ומשום מה לא התפתחה להגיע אליו. עכשיו שנחשפתי אליו וואווו איזה ספר התאהבתי בדמויות של אלה לא נכונה. אהבתי את סגנון הכתיבה הזועם. ממליצה בחוםםםם

24/10/2018

ספר מדהים ..
שונה מכל רומן רגיל
סוחף וקשה לעזוב אותו לרגע..

11/10/2018

לא הפסקתי לקרוא
סיימתי אותי במהלך הלילה ואיחרתי לעבודה
ראו הוזהרתן

9/10/2018

מדהים כתוב טוב לא יכולתי להפסיק

2/6/2024

שמעתי על הסדרה הזאת כל כך הרבה מאז שהתחלתי לקרוא, גם ביקורות מצוינות וגם כאלו ממש שליליות לקח לי זמן להגיע לסדרה הזאת כי לא רציתי שההייפ ישפיע לי על החווית קריאה, נראה שהוא אף פעם לא יעלם אבל החלטתי להתחיל לקרוא אותה עכשיו, ובעיקר כי סקרן אותי ברמות מה אחשוב עליה ‏הספר הוא שילוב של כתיבה טובה ובניית עלילה שנכתבת מעולה ובצורה מעניינת, והדמויות המישניות מעניינות לא פחות מהראשיות למרות שידעתי הרבה מהעלילה עוד לפני שהתחלתי ממש סקרן אותי לדעת את הסיפור של אלה ואיך היא מספרת אותו ‏ההגזמה וההקצנה בתיאור הדמויות זה משהו מאוד עקבי בספר הזה וכל כך הרבה דברים לא מציאותיים בסיפור הזה ובעיקר באלה, אני פשוט זרמתי עם זה ולא יחסתי יותר מידי חשיבות לזה שהכל מאוד מוגזם ושהסופרת ממש הקצינה את העלילה ואת הדמויות, ואם הייתי שמה לב לזה יותר מדי הייתי פורשת על ההתחלה למרות שאלה מתוארת כבחורה הכי יפה, הכי גאונה, הכי מושכת והכי מושלמת גם לה יש את החוסר ביטחון שלה בעצמה ואני בטוחה שכל אחד ואחת יכולים למצוא את הדרך להתחבר אליה עכשיו לגבי אנטוני… אנטוני חרא, אגואיסט, אובססיבי ברמה חולנית ומתנהג אל אלה כאילו היא הרכוש שלו למרות שלא היה בניהם שום דבר רומנטי (לא שזה בסדר גם אם זה כן היה) הוא מסוג הגברים המשניים האלו, האקס החרא שחוזר מהעבר ומנסה להחזיר אליו את הבחורה בסיפור אבל הקטע שפה הוא הגבר הראשי באמת שמצידי שתדרוס אותו משאית, ומודה שלא אהבתי אותו עוד מהעמוד הראשון של הנק מבט שלו הספר ממש ארוך וקראתי אותו יחסית ממש מהר, אמשיך לספר השני בסדרה

1
29/1/2025

אהבתי מאוד את הספר. הדמויות כתובות טוב אבל הוא לא משך אותי כמו שחשבתי שימשוך

27/12/2024

מאוד נהניתי, עלילה קולחת, דמות ראשית מעוררת הערצה, כיף.

25/12/2024

כתוב מעולה. סוחף. אמנם לא מעמיק, אבל מהנה

23/12/2024

קצת הגזמות בקטע הכי טוב בעולם שחוזר על עצמו בכל נושא

4/11/2024

סוחף מרתק זורם ומלהיב

12/10/2024

נהנתי, קראתי בנשימה אחת בכל ערב ויום כיפור. הכתיבה מעניינת ונעימה לקריאה, מה שאני זקוקה לו בימים מטורפים אלה. לא הצלחתי להתחבר לספרים בעת האחרונה ובספר זה משך אותי מהדף הראשון

10/9/2024

חוץ מתיאורים מיניים שהיו טיפה מוגזמים אפילו לחובבת אירוטיקה שכמוני - הספר כייפי, וקראתי אותו ביומיים בערך..כמו שאר הספרים של ענת חיון גינת המדהימה. עוברת לכרך ב׳

27/7/2024

ספר טוב

9/6/2024

הספר היה מטורף, מלא עלילה וחיים, מעניין וגרם לי להיות מרותקת. הספר השאיר אותי עם פה פעור חצי מהקריאה והוא היה מלא בעליות ומורדות והשאיר אותי על קצות האצבעות. יש בו חלקים גסים מאוד אז הוא לבערך 16 מומלץ.

7/3/2024

אחרי הרבה שנים ללא קריאת ספר שמחה שמצאתי דרך דיגיטלית לחזור לקריאה (גרה בארה״ב) גיסתי המליצה לי ואכן צדקה!!! מרתק עכשיוי מגוון סיימתי חלק א׳ בחמישה ימים עכשיו ארכוש את הדיגיטלי חלק ב באתר עיברית המקסים. ממליצה בחום

19/2/2024

מעניין, מותח ונחמד לקרוא משהו מזווית ישראלית. מעביר את הזמן

8/2/2024

קצת קלישאתי. לרגעים שקוף ומצועצע. סיפור המתח מעניין

3/1/2024

ספר ארוטי מרגש. נחמד למי שואהב , אוהבת את הזאנר🥰

1/1/2024

קראתי את הספר בסדר הפוך והיה נחמד מאוד להכיר את הדמויות והעלילה בזמן קריאה .

17/11/2023

העלילה סוחפת. פחות אהבתי את סגנון הכתיבה. עדיין - לא הצלחתי להניח אותו וקראתי את כולו ביום אחד.

26/10/2023

הספר סוחף אין ספק. כל כך לא התחברתי לדמות של אנטוני שזה די הרס לי. הכתיבה היא כתיבה ארוטית אבל בגלל שלא סבלתי את אנטוני לא הצלחתי להנות גם מזה. אולי אני רגשנית מדי אבל היה לי עצוב על מי שתקרא את הספר ותחשוב שההתנגות של אנטוני היא לגיטימית . הוא גבר אלים ורעיל.

19/9/2023

ספר טוב וסוחף אבל הרבה יותר מדי תיאורי סקס והדמויות והעלילה לא מציאותיות בשום צורה

9/9/2023

אחלה כיף. ספר סוחף וסקסי.

9/4/2023

נהנתי, צחקתי בכיתי, אבל היה אפשר להוריד את כמות הפעמים שנרשם שהיא גאונה והוא תמיד משיג את מה שהוא רוצה.

7/4/2023

כתיבה קצת ירודה אבל סוחף

1/4/2023

ספר יפה אבל ארוך מידי

3/3/2023

מאוד נהנתי לקרוא ומחכה להמשך בספר השני

16/10/2022

סדרת ספרים מעולה! דמות נשית חזקה עלילה מדהימה כתיבה מצוינת פשוט אין לי מילים

12/10/2021

ספר יפה,מרגש,אהבתי את החיבור בין ישראל ומנהטן ,נושא הטרור ומשפחות שכולות הוא מאוד עצוב ומאפשר להזדהות עם הסבל של הגיבורה, אבל מצד שני גם על גבול המדע בדיוני, עם כמה שהדמויות שלהם ״מושלמות״ והכי יפות והכי חכמות בצורה כזו שבתור קוראת אי אפשר להתחבר לגיבורים,יכלו באותה מידה להיות אל אנושיים וזה היה יותר הגיוני מאשר שמסתובבים בעולם ״יצורים מושלמים ״ כאלו. למרות הביקורת עדיין ממליצה לקרוא .

7/8/2021

כייפי לקריאה, הייתי שמחה לקרוא עוד על אמנות לחימה.

23/7/2021

כייפי לקריאה וזורם לא הכי ריאלי ..

8/2/2021

כתיבה בינונית אבל ספר סוחף וסקסי

21/12/2020

התלהבתי מכל עמוד בתחילת הספר. מאוד מותח, מסקרן... אהבתי את השילוב של הישראליות הקשוחה לסיפור האמריקאי הרומנטי. אבל, איכשהו דווקא כשהתפתח סיפור האהבה והספר הפך לארוטי איבדתי עניין. זה הרגיש כמו עוד ספר ארוטי עם תיאורים דומים לספרים אחרים. מחכה לקרוא את חלק ב' ואולי תהיה לי הפתעה.

16/12/2020

ספר ממש טוב . לגמרי ממליצה! אני מתה ששתיהם חזקים כאלה אבל אין בניהם דיבור כל כך כי כל הזמן רוצים להסתיר דברים זה מזה 🙄 אני אישית רציתי להיכנס לספר ולהרביץ לשניהם על זה שהן מצעבנים אותי, אבל זה מה שעושה את הספר כעיקרון. זה ספר מדהים, בכיתי בו ,צחקתי מלא וממש הרגשתי כיאלו אני בספר הזה (סיבה ניכרת לזה שרציתי להרביץ להם) אני עדיין בשמיים מהספר הזה ולגמרי עוברת לספר הבאה ויש לי הרגשה שאני הולכת להיות שקועה רק בו ולהגיד בי בי לדברים שאני צריכה לעשות עד שאסיים את הסדרה הזאת. בקיצור נפלתי חזק;)

17/9/2020

העלילה עצמה נהדרת זורמת ומותחת אבל היתה לי בעיה אחת גדולה וזה עם הגיבורה הראשית איך אני אמורה להזדהות עם בחורה שהיא הכי יפה הכי כוסית החזה הכי גדול הכי חכמה הכי מוצלחת וחצי מהספר מדבר על כמה שהיא הכי הכי. לא מרגיש שיש בה כלום אנושי ואמיתי. הרגשתי שאני קוראת ספר שכולו סגידה לגיבורה הראשית ואפילו דמויות המשנה סוגדות לה. זה היה קצת מעצבן ילדותי ומופרך. הבנו היא יפה היא לא טועה נקסט!! מקווה שבחלק הבא יהיה פחות מופע סגידה לאלה ויותר מהעלילה המרתקת שסחפה אותי בספר .

13/9/2020

סוחף, מרגש, מעורר! לא יצירת מופת ספרותית אבל מרתק, קשה להניח בצד..סיימתי ביומיים.

1/7/2020

אהבתי את הספר! קצת התקשתי עם התדמית המושלמת מידי של הגיבורה, אבל ספר טוב!

28/1/2019

וואוו אני קוראת הרבה ספרים מהז'אנר הרומנטי אירוטי וזה אחד הטובים .מההתחלה סוחף מסקרן ולא מורידה לרגע את העיניים.
מחכה בקוצר רוח לחלק השני.
מומלץ מאודד

25/1/2019

הספר שלא ישאיר אף עין יבשה. מהמם מרטיט מעניין משאיר טעם של עוד

20/10/2018

ספר מדהים כבר על ההתחלה התמכרתי הרבה טישו הלך בזמן קריאת הספר חחח
ספר שמוציא ממך את כל הרגשות ביחד בכי צחוק כאב ואושר ממש מושלם 💕

13/9/2018

מרתק

30/7/2024

ההייפ סיביב הסידרה ממש מוגזם .. כן הספר חמוד , זורם וקליל .. ומצד שני אפשר לחסוך בערך רבע מהספר שחוזר על כמה שאלה יפה , מושלמת וחכמה .. (תיאורים שחוזרים על עצמם בלי אפילו להתאמץ לשנות קצת ) ושלא נדבר על כמה שאנטוני הוא גבר אלים ומעלה את כל הדגלים האדומים הקיימים ביקום ..

1
13/6/2024

טראש. אבל מאוד זורם. רמת הכתיבה לא גבוהה זה הפריע. אבל חוץ מזה אסקפיזם טהור.

1
23/10/2023

ההתחלה היתה מעולה אבל ככל שהתקדם פחות אהבתי. הדמויות הראשיות לא אמינות וקשה להתחבר אליהן, סצנות מיטה מוגזמות ואפילו מביכות ומעוררות אי נוחות בלשון המעטה, לא ממשיכה לספר הבא. בעקבות ההמלצות הציפיות שלי היו בשמיים והתאכזבתי.

1
6/2/2025

קליל, סקסי בטרוף, מזכיר סרט אמריקאי

15/12/2024

מסיימת את הספר ברגשות מעורבים. מצד אחד - נהנתי, התרגשתי ואפילו הזלתי כמה דמעות. העלילה מעניינת והכתיבה קולחת וצלחתי את הספר מאוד מהר. מצד שני עם ביקורות כל כך מהללות ציפיתי ליותר. חלקים נכבדים בעלילה לא אמינים בעליל או לא הגיוניים. גם הכתיבה לפעמים חזרתית מדי עם אותם ביטויים מרגיזים, ואי אפשר לומר שזאת כתיבה מופתית. הדמות של אלה אפילו ממש עצבנה אותי לפעמים עם היופי הלא מציאותי והאיי קיו הלא סביר שדווקא היא בורכה בהם, הכל קיצוני מאוד. האם אמשיך לספר הבא? כן. האם מומלץ לקריאה? כן, ספר חביב, מעניין ושובה. האם זו יצירת מופת או אחד הספרים הטובים ביותר בז׳אנר? לטעמי פחות. יתאים למי שאוהבת רומן שמתפתח לאט עם סמאט קשוח ומתח ברקע, פחות למי שמחפשת רומן קליל וגם לא למי שמחפשת ספרות יפה.

21/11/2024

קיטשי, צפוי לאורך כל הספר, מאוד לא מקורי. ממש ציפיתי להרבה יותר עומק. סה״כ נחמד.

12/10/2024

וואווווווו. התחלה איטית מורכבת ודמויות מסובכות....לאט לאט התחבר...והשתחרר...

14/9/2024

סה"כ הכל טוב. אבל הדמויות יותר מדי מושלמות, וזה כבר הורס. הכי חכמה , הכי יפה, הכי טובה בהכל ... סופר סופר מושלמת בהכלללל בקיצור מעצבן..

2/9/2023

דמויות שטחיות, עלילה צפויה מראש והרבה סקס לוהט ספר קליל

3/6/2023

סיפור עם המון פוטנציאל אבל בפועל הרבה חוסר היגיון ואי דיוקים וים של קלישאות, והכי הפריע לי שספר אחד שלם הוא רק חצי סיפור ו"את ההמשך תוכלו לקרוא בספר הבא"... חבל.

29/9/2022

אהבתי ונהניתי אבל בשבילי יש יותר מידי סקס.... וזה קצת יותר מידי רומן רומנטי אבל בכל זאת אני אקח את הספר הבא......

24/8/2022

This is a James Bond style of fantasy, a very unrealistic set of characters yet fun to follow. Nothing is original in this book nevertheless it works.

14/4/2022

בהתחלה הוא היה ממש טוב כבר חשבתי על לקנות את הספר השני אבל אז באמצע הספר עד הסוף הוא כבר איבד פואנטה הפריע לי ההבדלי גיליים והסקס בגדול ספר טוב לאלה שאוהבות סקס אלים והבדלי גיליים גדולים

1/2/2022

בסהכ הסיפור כן מעניין, מקשר את ישראל וארה״ב ומדבר על הצבא והמוסד - ממש מגניב. אבל כמה תיאורי דמויות אפשר לשמוע? מרגיש לי שלאורך כל הספר הסופרת רצתה שאני אזכור כמה היא הכי יפה, הכי מוצלחת, הכי חכמה.. הכל טוב, אני זוכרת. אי אפשר להתחבר ככה לדמותתת

7/6/2021

מאכזב קצת! קראתי המון תגובות חיוביות והמלצות טובות על הספר ובגלל זה כנראה ציפיתי ליותר מידי.... הרעיון נחמד והכתיבה לא רעה אבל קצת מתיש שישנם תיאורים שחוזרים על עצמם יתר על המידה. החזרה האינסופית על היופי של הגיבורה הראשית (ועל כך שאינה טועה לעולם) הוא מיותר וחופר. כמו כן, יש הרבה תרחישים לא מציאותיים ולא אמינים בספר

20/5/2021

יש בו משהו מעייף בדמויות. הכתיבה חוזרת על עצמה שוב ושוב. יש פאשלה מבחינת זמני היום לילה עם ארהב וזה מטריף. חוץ מזה אפשר לקרוא אבל לא מוצלח מידי

29/12/2020

בבסיס הרעיון יפה - והכתיבה לא רעה… אבל הספר קצת חופר… הבנו שמדובר בבחורה הכי יפה; מבריקה; וטרגית בעולם… לא חייבים לחזור על זה בכל עמוד שני… אפשר היה לצמצם לחצי ועדיין להעביר את הסיפור… חביב - לא יותר🤷🏽‍♀️

20/6/2020

במשפט אחד-הוא גבר אלים והיא אישה מוכה. צר לי לנפץ את ההתלהבות, חוץ מלהרביץ לה הוא עושה הכל-כפייה של יחסי מין, שליטה, אובססיה, השפלה, קללות, מעקבים והכל באצטלת ההצלה. אבל זה הסיפור העגום של הנשים המוכות ונפגעות תקיפה מינית- הצורך שמישהו יציל אותן מעצמן, מגורלן אבל לרוב זה רק שחזור של הטראומה. ועוד משהו-טראומה של אובדן, של התעללות ואלימות לא מרפאים בעזרת מבטים, אמירות או זיונים שמשחזרים שוב את הפגיעות.

19/4/2020

קל ונעים לקריאה... ממשיכה לחלק ב'😉

23/11/2023

מאכזב. ציפיתי להרבה יותר בגלל הדירוג הגבוה והדיבור סביבו אבל הרגיש לי שאני חוזרת שוב לכיתה ח וקוראת סיפור וואטפאד. הדמויות מושלמות מידי וטרגיות מידי. הגבר אלים ומוגזם מידי וחוץ מהיופי שלו לא הרגשתי שיש באמת סיבה מוצדקת להתאהב בו. הרבה דברים חסרי הגיון שיכלו להיפטר עם מחקר בסיסי (מרווחי השעות ,התפקיד של אלה ..)

1
12/9/2023

עברית פשוטה, תיאוריים ילדותיים שחוזרים על עצמם. אהבתי את הסיפור רקע של הדמות הראשית, מאוד מעניין ובעל פוטנציאל רב, אבל הוא מבוזבז על התאהבות בגבר אלים, נרקיסיסט וסקסיסט. כל הספר הוא מתנהג כמו ילד ששומר על מכונית הצעצוע שלו. היא שלי! הבנו. וגם כמה סימני קריאה!!

1
30/8/2023

אתם הכי סקסים בעולם הבנווווווו

1
29/6/2022

חמוד אבל שונאת תקטעים שהוא שונא אותה ואז אוהב אותה כאילו מה הקטע זה ככ בוסרי בעיני גם איך שזה כתוב לא הייתי ממליצה לקרוא ציפיתי להרבה יותר אבל חמוד וקראתי בנשימה עצורה

1
13/9/2021

קראתי בגלל כל ההמלצות אבל לצערי הספר חמוד מינוס ולא מעבר. רווי קלישאות על האישה המושלמת עד כדי גיחוך. גם יפה עד שכולם סוגדים לה, גם גאון עם איי קיו 198 שמתברר שיש רק 20 כמותה בעולם(נו באמת) גם שירתה ב8200 גם עובדת עבור המוסד, יש לה 3 תארים בגילה המופלג 20 וגם תמיד אבל תמיד צודקת. מרוב קלישאות לא אתפלא אם בספר הבא יתברר שהיא גם הספיקה להיות אסטרונאוטית.

1
30/12/2024

ספר רדוד ביותר, עלילה לא אמינה

30/9/2022

חמוד ,מעביר את הזמן קליל וילדותי.. ההתחלה טובה הסוף קיטשי לא ממשיכה לשני

8/4/2021

לא ברור לי מדוע הסופרת בחרה בדמות הגבר הראשית כאדם שמתעמר ומתעלל בעובדים שלו. אין בזה שום דבר סקסי או מושך. אין סיכוי שהגיבורה, שמוצגת בתור רגישה ומכבדת, תתאהב במישהו שמתייחס בצורה כזו לעובדים שלו. חבל מאוד שהסופרת בחרה לעשות רומנטיזציה לאדם שהוא פשוט בוס מתעלל. יש גם עוד כל מיני למשפטים של הגיבור שפשוט מזכירים גבר אלים. לא ברור מדוע אפשר לבנות דמות גברית וסקסית בלי איומים על מה הגיבורה תלבש, משפטים אלימים ועוד כל מיני תגובות הזויות. אפשר לכתוב פנטזיה רומנטית בלי לעודד נשים להיות בקשר מתעלל.

20/6/2020

היו לי ציפיות גבוהות. לצערי התרסקו. הספר מרוח על שני חלקים, שני ספרים. מרוח זאת המילה הגדולה. כל כך הרבה דברים חוזרים על עצמם, התיאורים האירוטיים מזכירים סרט פורנו ולא ספרות אירוטית איכותית. הסיפור כל כך מצוץ מהאצבע ולא אמין שבלתי אפשרי להתחבר או להזדהות איתו.

13/3/2019

קראתי את כל הספרים כי אפילו שהספר הראשון לא היה לטעמי הייתי חייבת להבין את הסוף, והבנתי שעלה לי 4 ספרים.
כל הסיפור רקע של הדמויות הראשיות הוא הגזמה פראית, זה לא מסתדר והכל מוגזם, יותר מדי לדעתי. לא אהבתי לא התחברתי ואם לא בא לך להשקיע עכשיו ב4 ספרים כדי להגיע לסוף אז אל תתחילו. אני לא אהבתי.

24/10/2023

ספר מזעזע! אני באמת לא מצליחה להבין למה כל כך הרבה בנות מתלהבות מספר שכולו מקדיש אלימות מינית והתנהגות רעילה. היו רגעים במהלך הקריאה שממש התכווצתי וכאב לי שיש אנשים שקוראים את הספר וחושבים שהסיטואציה תקינה. חצי מהרגעים המיניים בספר הזה היו על גבול האונס כשהבחורה ממש מבקשת שהוא יפסיק אבל הוא מתעלם ממנה ורק רוצה שהיא תסתום. באיזה עולם זה תקין לתאר את האישה כמישהי שמתלהבת מגבר שאמור להיות חזק וכוחני? ולסלוח לו תוך שניה בלי להסביר מה לא תקין בסיטואציה? ושכל האנשים שסובבים אותה חושבים שזה תקין? אם הספר הזה היה מתרחש במציאות, הגבר הזה היה צריך להיות בכלא. הקריאה של הספר העבירה בי חלחלה. בנוסף לעלילה השוביניסטית והמנמיכה של ״אישה חלשה שגבר חזק ואלים יציל את חייה״ כל העלילה פשוט מגוחכת מרוב שהיא לא אמינה. בקיצור- פשוט לא.

8
26/7/2022

לא אהבתי, הכל שם מתמצה במראה החיצוני, מרגיש לי עלילה מהירה מדי, לא מציאותית בכלל, ומוזר לי שהגיבורה פשוט מושלמת מככ הרבה בחינות, בנוסף אנטוני פשוט רעיל

3
14/7/2020

זוועה. רמת אמינות 0. הדמות של אנתוני ספקטור אלימה, מבחילה ודוחה. ספר שוביניסטי ומיזוגני שמעודד אלימות מכל הסוגים כלפי נשים.

3
27/8/2024

אלים , מטרגר , רדוד , בעל מסרים חולניים , מאכזב .

1
2/5/2023

אין לו קשר למציאות - מדע בדיוני, מתנצלת אבל הכתיבה והשפה היו ירודים לפי דעתי. הדמות הגברית בספר הייתה שפלה, מזעזעת, ומקטינה נשים. אם לומר את האמת קיוויתי כל הזמן שהגבר ברומן לא ישאר בחיים… אגב לידע כללי אין שום תפקיד מסווג קורס בצבא בחינם - הכוונה שמשרתים הרבה יותר משנתיים לקבלת הכשרה כזאת - ובצדק!

1
14/1/2023

ספר מטומטם ודבילי וילדותי עצרתי באמצע ממש בזבוז זמן וכסף

1
8/10/2022

אחד הספרים הגרועים שקראתי. אמנם סוחף, אך מעודד אלימות והתייחסות לנשים כאל חפץ מין.. וגם, מישהו צריך ללמד את הסופרת שניתן לסיים משפטים גם בסימן פיסוק אחר חוץ מסימן קריאה :)

1
7/11/2021

האמת, לא ברורה לי ההתלהבות הכל- כך מוגזמת על הסיפור. לא אהבתי את הניסיון להציג את ההתעלות של אנטוני בדמות של אלה כ״אהבה״, כי זו פשוט לא אהבה בשום צורה. ושם זה איבד את זה.

1
15/2/2021

איום ונורא. אלים בצורה דוחה ממש

1
24/11/2020

לצערי לא התחברתי בכלל !! קשה להמשיך לקרוא ספר כשלא מתחברים לדמויות הראשיות . דמויות שיטחיות שלא רואות כלום חוץ ממראה חיצוני , ובעיקר הדמות הראשית שרק מהללת את עצמה ונרקיסיסטית ברמות הכי קשות שיש . אין לספר חיבור למציאות בשום צורה אפשרית , מרגיש מופרך . בחיים לא אוכל להנות מספר שמהלל יופי על פני תכונות אחרות . מאכזב מאד.

1
24/4/2023

רדוד ומשעמם

6/4/2023

נופ. מופרך, מביך, ילדותי, כתוב בעברית פשוטה...לא הצלחתי לסיים. תעודת עניות לז'אנר ה"נשי"

10/5/2022

על הפנים, כתוב כמו פוסט מתמשך בפייסבוק... אין שום ביסוס למשיכה של שתי הדמויות הראשיות... כל הסיפורים על המוסד / 8200 דיי מעפנים ומרגישים לא קשורים ולא נאמנים למציאות. הדמות של אלה בלתי נסבלת... ממש ניסיתי לסיים, לצערי לא הגעתי לחצי וגם זה הרגיש כמו ביזבוז זמן

20/3/2022

רצתי לקרוא בגלל שפע התגובות המהללות אבל לא הבנתי על מה המהומה... אכזבה מוחלטת. הסיפור רדוד, כאילו לקוח ממגזין נשים, והעלילה לא ממש מתקדמת לשום מקום... בקיצור, אם להתעלם מהתיאורים המיניים המפורטים( מדובר בכמעט חצי מהספר)- זהו לא יותר מספר רומנטי לנערות נלהבות.

1/3/2022

הספר הכי קרינג׳ קראתי בחיים שלי ציפיתי למשהו שהוא וואו בגלל הביקורות אבל זה לא הכל צפוי ומביך

27/9/2021

מאכזב בטירוף אני באמת לא מבינה מה התלהבות

16/3/2021

דמויות שקשה להזדהות איתן, כתוב בצורה פשוטה

5/8/2020

נורא ואיום.איפה הפמיניסטיות??? איך נותנים ביקורות כל כך טובות לספר כל כך משפיל?? למה אי אפשר לתת אפס כוכבים??

הלביאה הלוחמת - חלק א שרון חיון גינת
פרולוג
 
ניו-יורק, 13 שנים קודם.
 
 
סנטרל פארק. הפעם הראשונה שבה כולנו נמצאים בחופשה בחוץ לארץ. פעם ראשונה בחיים שאני רואה שלג. פעם ראשונה שאני מרגישה קור מקפיא כל-כך שלמרות כל שכבות הבגדים שאני לובשת עדיין מצליח להיכנס לי לגוף.
 
האחים שלי משחקים בשלג. כל אחד מהם מכין כדור לבן וגדול כדי לזרוק על השני. הם רצים וצוחקים בטירוף. אבא בחיוך ענקי מצלם אותם בלי סוף.
 
אבא שלי לא יכול לחיות רגע בלי מצלמה, מתעד כל שנייה בחיים ומצלם אותי בכל הזדמנות.
 
"אנחנו חייבים לצלם תמונה משותפת של כולנו יחד," הוא אומר – אולי לנו, אולי לעצמו.
 
אישה נמוכה מתקדמת אלינו, לובשת כפפות רחבות ומחזיקה רצועות שמחוברות לשלושה כלבים קטנים.
 
אבא מבקש ממנה באנגלית לצלם אותנו. היא מסכימה בחיוך מנומס. האחים שלי עדיין משחקים בשלג ומתעלמים מאבא שצועק להם לבוא, עד שהוא הולך ועוצר אותם בעצמו, צוחק כשהוא מנער מעליהם את שאריות השלג. כולנו מתאספים לצילום התמונה.
 
"אני רוצה שיראו גם את האגם בתמונה," הוא מבקש מהאישה.
 
דניאל נעמד ליד שי, איתן מרים אותי ושם אותי על הכתפיים, אבא נעמד בין שי לדניאל, יד אחת על הכתף של דניאל והשנייה על הכתף של שי.
 
האישה קוראת בקול – "Say Cheese" – כולנו מחייכים אל המצלמה חיוך גדול, ו...
 
קליק.
 
 
 
באותו הרגע לא תיארתי לעצמי שהתמונה הזו תהיה אחד הדברים היקרים ביותר בחיי.
 
 
 
האחים שלי חוזרים לשחק בשלג בהתלהבות. האישה מחזירה לאבא את המצלמה. הוא מודה לה באנגלית והיא נעלמת במהירות יחד עם הכלבים.
 
"למה את לא הולכת לשחק עם האחים שלך קצת בשלג?" הוא שואל. "בישראל אין לנו כמעט שלג ואני לא יודע מתי תהיה לך עוד הזדמנות."
 
אני מושכת בכתפיי. "אני מעדיפה להיות איתך, שתספר לי את הסיפור עכשיו, כשאנחנו פה."
 
"סיפרתי לך את הסיפור הזה אינסוף פעמים."
 
"כן, אבל עכשיו אנחנו עומדים איפה שזה קרה. אני רוצה לשמוע אותו ולראות את המקום תוך כדי," אני מצביעה על האגם.
 
"בסדר, בסדר," הוא צוחק, "הבנתי."
 
הוא לוקח לי את היד ואנחנו מקיפים ביחד את האגם. "אימא שלך רצתה להיות דוגמנית. היא תמיד חלמה לחיות בעיר הגדולה וכשקיבלה את התפקיד סוף סוף, היינו ביחד כמעט שנה. היינו מאושרים מאוד ומאוהבים."
 
אני אוהבת להסתכל עליו כשהוא מדבר על אימא. למרות העצב בעיניים הכחולות שלו, החיוך תמיד שם.  
 
"ערב אחד היא הגיעה לבית שלי והודיעה לי שקיבלה תפקיד בסוכנות גדולה מאוד בניו-יורק." פניו הופכות רציניות יותר. "היא רצתה לוותר על התפקיד בשבילי, כי בזמנו שירתי בצבא ולא יכולתי לעזוב יחד איתה. אז באותו הערב נפרדתי ממנה."
 
"למה?" אני תמיד שואלת את השאלה הזו, למרות שאני יודעת את התשובה.
 
"אימא שלך הייתה האישה הכי יפה בעולם," הוא עונה, ושוב מחייך. "ידעתי שהיא תהיה דוגמנית מצליחה מאוד. לא רציתי להיות זה שיפריע לה לחיות את החלום שכל נערה בגילה חלמה לחיות, אז פשוט נפרדתי ממנה," הוא מסביר. "היא התחננה שלא אעשה את זה. כאב לה מאוד, ולי כאב עוד יותר. ידעתי שזה שובר את ליבה... לעולם לא אשכח את המבט העצוב שנשקף מעיניה באותו הערב, לפני שעזבה את הבית שלי." הוא נאנח.
 
"חשבתי שזה הדבר הנכון לעשות, שאני עושה את זה לטובתה. הייתי בטוח שמגיע לה הרבה יותר ממני, מהחיים שהיו לי להציע לה.
 
 שבוע לאחר מכן, היא כבר לא הייתה בארץ. הייתי שבור. הבנתי שעשיתי את הטעות הכי גדולה בחיי, אז עליתי על מטוס ובאתי לחפש אחריה בניו-יורק." הוא שותק במשך כמה רגעים ומתבונן באגם.
 
"כשיצאתי מהמטוס," הוא ממשיך לבסוף, "התקשרתי לסוכנות שלה. הצגתי את עצמי כאחיה ואמרתי שבעקבות מקרה חירום משפחתי אני חייב להשיג אותה כמה שיותר מהר. הם הסבירו לי שאי-אפשר להשיג אותה, כי היא נמצאת בצילומים בסנטרל פארק. אז לקחתי מונית משדה התעופה היישר לכאן – " צעקה שנשמעת ברקע קוטעת אותו.
 
אבא ואני מסתכלים לכיוון ממנו נשמעה הצעקה.
 
איתן הפיל את דניאל על השלג, אבל דניאל לא נשאר חייב. הוא מתרומם מייד ותוקף את איתן שלא מפסיק לצחוק, בזמן ששי זורק עליהם כדור שלג ענקי.
 
"בנים, תירגעו!" אבא מזהיר בטון סמכותי. הם מסתכלים עליו בהבעה משועשעת, שנמחקת כשהם מבחינים שהוא כועס. שלושתם מניפים ידיים באוויר לסמן שנכנעו.
 
אבא חוזר להסתכל עליי וקורץ לי.
 
אני צוחקת.
 
"תמשיך את הסיפור, אבא."
 
"רצתי בכל הפארק. באותו היום ירד שלג בטירוף, אבל המשכתי לרוץ עד שראיתי אותה, בדיוק פה – " הוא מצביע על המיקום שלנו.
 
"היא עמדה בדיוק במקום שבו אנחנו עומדים עכשיו, יפה יותר מכפי שזכרתי אותה. היא לבשה מעיל פרווה של אריה או משהו דומה. מגוחך לגמרי," הוא מצחקק.
 
"המון אנשים התרוצצו סביבה. היא נראתה לחוצה וקצת אומללה. לא יכולתי להפסיק להביט בה. אני חושב שגם לא יכולתי לזוז, פשוט נעמדתי דומם במקומי. פתאום היא פנתה להביט בי, כאילו ידעה שאני כאן." עצב עמוק משתקף מעיניו. "זה היה הקטע שלנו; תמיד הרגשנו זה את נוכחותו של זה, אפילו לפני שראינו האחד את השני."
 
"אולי כי הייתם נשמות תאומות?" אני לוחשת.
 
 "מאיפה את יודעת מה זה נשמות תאומות?"
 
"אמממ, קראתי על זה באיזה מגזין, אני חושבת." אני חצי-משקרת.
 
"איפה בדיוק?" הוא חוקר, לא מאמין לי.
 
"אמממ..." אני לא רוצה להגיד לו שמצאתי את היומנים של אימא בקופסאות הנעליים מעל הארון שבחדר השינה שלו, ושבכל ערב אני גונבת אחד וקוראת את כולו לפני שאני נרדמת.
 
הוא מביט בי רגע אחד נוסף, "תעזבי, אני לא רוצה לדעת."
 
אני משחררת נשימה שלא ידעתי שאני מחזיקה בתוכי.
 
הוא פונה להביט שוב באגם. "כשמבטינו נפגשו, היא חייכה אליי את החיוך הכי יפה שלה." הוא מחייך חיוך גדול.
 
אני תמיד מחכה לשלב הזה בסיפור, רק כדי שאוכל לראות את החיוך הזה על פניו.
 
"היא התקדמה אליי, לא יכולתי להפסיק להסתכל עליה. כשהיא נעצרה, ממש מולי, ניסיתי לדבר. רציתי להסביר לה שטעיתי, שהיא הכול בשבילי. רציתי להגיד לה שמאז עזיבתה אני חי בגיהינום, אבל היא הפתיעה אותי וקפצה עליי. היא לחשה לי באוזן 'התגעגעתי אליך כל-כך, יונתן'. פשוט חיבקתי אותה חזרה, הכי חזק שיכולתי. כאילו עוד שנייה יבואו וייקחו אותה ממני." הוא לוקח נשימה עמוקה.
 
"אני לא יודע כמה זמן נותרנו מחובקים ככה, בלי לומר מילה, עד שאימא שלך התנתקה ממני. היא הביטה בי. עיניה המרהיבות נצצו מהתרגשות, אז אמרתי לעצמי, 'זהו יונתן, זה הרגע הנכון!'
 
 שלפתי את טבעת האירוסין שקניתי לה, כרעתי ברך וביקשתי ממנה להינשא לי. הלב שלי פעם חזק כל-כך. הייתי מודע מאוד לכך שכולם מסביב הסתכלו עלינו, וחשבתי שאם היא לא תענה לי בקרוב ייקחו אותי למיון." הוא משתתק, ממשיך לבהות ארוכות באגם.
 
"לא תכננתי לבקש ממנה להתחתן איתי. בזמנו הייתי בצבא, חייל בן עשרים, והיא הייתה רק נערה מלאת חלומות בת שבע-עשרה, אבל יום אחד ראיתי את הטבעת הזו בחנות וחשבתי שזו הטבעת הכי יפה שיש. דמיינתי את אימך עונדת אותה ואז פשוט קניתי אותה.
 
חיכיתי ליום שנהיה מספיק בוגרים, כדי שאוכל לבקש את ידה. אני אפילו לא יודע למה הבאתי אותה איתי לניו-יורק. אבל באותו יום זה פשוט הרגיש נכון." מבטו לא מש מהאגם וחיוך קטן נמתח על פניו.
 
"היא הניחה ידיים על המותניים, כמו שתמיד עשתה כשהיא כעסה עליי. עיניה עדיין נצצו, אבל יכולתי לראות שהיא רותחת מזעם. פחדתי שהיא לא תסלח לי ותגרש אותי לכל הרוחות." הוא משפיל את ראשו לעברי, מחכה שאשאל את השאלה.
 
 "נו! ומה היא אמרה?" אני שואלת בחוסר סבלנות ניכר.
 
"היא אמרה, 'הגיע הזמן שתציע, יונתן! ראיתי את הטבעת הזו לפני חמישה חודשים בין הבגדים בארון שלך!'"
 
 אנחנו צוחקים בקול.
 
זה השלב בסיפור שתמיד גורם לנו לצחוק. אני אוהבת כל-כך לשמוע את אבא שלי מספר את הסיפור הזה. בדיוק כמו שאני אוהבת לקרוא אותו באחד מהיומנים של אימא.
 
 פתאום אני מרגישה שזה הרגע הנכון לשאול את השאלה שתמיד רציתי לשאול אותו ולא העזתי. את השאלה שהתשובה שלה מפחידה אותי עד כאב. אבל ברגע הזה, במקום הזה, אני סוף סוף מקבלת אומץ.
 
אני לוקחת נשימה עמוקה. "אבא, אתה לא מתחרט שאני פה?"
 
הוא מתכופף לכיוון שלי, כדי שיוכל להיות בגובה שלי. "למה את שואלת את זה?" אני בולעת רוק, מתחרטת מייד על השאלה. "אלה, שאלתי אותך שאלה, אז תעני לי!" הקול שלו תקיף, למרות שהוא לא צועק.
 
"פשוט..." אני בולעת שוב את הרוק ומנסה לעצור את הדמעות שמאיימות לפרוץ החוצה. "אם לא הייתי כאן, אם היא לא הייתה יולדת אותי, היא עדיין הייתה בחיים, אבל אני כאן והיא לא. בגללי אין לך אישה ולדניאל, איתן ושי אין אימא יותר..." הקול שלי נשבר.
 
הוא עוצם עיניים בכאב במשך כמה רגעים, נושם עמוק, וחוזר להביט בי. "בואי לפה," הוא מצווה עליי. אני מתקרבת אליו עוד קצת.
 
הוא מסדר את כובע הצמר שעל הראש שלי. "אני יודע שאת ילדה חכמה מאוד, אבל לפעמים את מפחידה אותי עם המוח הזה שלך."
 
אני משפילה את הראש.
 
הוא תופס את הסנטר שלי באצבע ומרים את הפנים שלי, כך שאסתכל בדיוק אל המבט הכחול הצלול שלו.
 
"הבטחתי לאימא שלך ביום שנפגשנו שאגשים את החלום הכי גדול שלה. את יודעת מה הוא היה?"
 
אני מנידה את הראש ומסמנת "לא", אפילו שאני יודעת את התשובה. גם אותה כבר קראתי ביומנים של אימא.
 
אבא תופס אותי בכתפיים, "בת," הוא מחייך אליי חיוך גדול.
 
"היא אהבה את האחים שלך בכל ליבה, היא הייתה האימא הכי טובה בעולם, אבל תמיד רצתה בת. היא לא ויתרה אף פעם על החלום הגדול הזה. אחרי שלושה בנים ניסינו להיכנס להיריון פעם נוספת, וזה לא הלך לנו בקלות. איתך זה לקח יותר זמן, אבל מהרגע הראשון היא ידעה שזו בת. היא פרחה במשך כל ההיריון, קרנה והייתה מלאת שמחת חיים. היה לה חיבור מיוחד איתך כבר מהבטן..."
 
"באמת?" אני שואלת, אפילו שאני יודעת.
 
היומן האחרון של אימא נכתב בתקופת ההיריון שלה איתי, ולפעמים נדמה לי שהיא כתבה אותו בשבילי.
 
"כן, יפה שלי. באמת. היא הייתה מדברת איתך כל הזמן כשהיית בבטן."
 
"כן?!" אני כל-כך סקרנית, "מה היא הייתה אומרת?"
 
"פעם, שמעתי אותה מספרת לך על האחים שלך. כמה הם מדהימים ועד כמה כל אחד מהם מיוחד במינו. היא אמרה שהם המתנה שלה אלייך ושהם ישמרו עלייך."
 
אני מביטה בדניאל, באיתן ובשי. הם עדיין משתוללים בשלג.
 
"הם באמת שומרים עליי," אני מחייכת חיוך גדול.
 
"ועוד איך!" הוא קורא בקול. "את יפה כל-כך, שאני עוד אצטרך גיבוי כשתגיע תקופה ההתבגרות." אני מכווצת את המצח, לא ממש מבינה על מה הוא מדבר.
 
"יום אחד תביני..." הוא צוחק ופתאום מבטו נעשה רציני יותר.
 
"תקשיבי לי טוב!" הוא מזהיר אותי באצבע מורמת. "הדבר היחיד שאני מתחרט עליו הוא שאימא שלך לא הספיקה להכיר אותך. שהיא לא יכולה לראות את החלום המדהים שלה מתגשם," הוא מושיט יד ומלטף את הפנים שלי.
 
מגע הכפפה שלו מזכיר לי כמה קר בחוץ. "את כל-כך דומה לה. אותו שיער, אותן עיניים, אותן פנים. את פשוט השכפול שלה, בדיוק כמו שהיא רצתה, ואת כל-כך חכמה. אני מתחרט שהיא לא יכולה לראות עד כמה את מיוחדת, אלה. אין עוד אחת כמוך בדיוק כמו שאין עוד אחת כמו אימך. את מתנה. את חייבת להאמין בזה, כי אני אוהב. אותך. כל. כך," הוא מדגיש את המילים האחרונות ומעביר את אגודלו על הלחי שלי, כדי לנגב את דמעותיי.
 
"כשאת חושבת ככה, זה כואב לי כאן," הוא משפשף את בית החזה שלו, במקום שבו הלב נמצא. "את מבינה את זה, אלה?"
 
אני מהנהנת.
 
 הוא מחבק אותי חזק, מוחץ אותי אליו.
 
אבא שלי האיש הכי חזק בעולם.
 
הוא מתנתק ממני. "תקשיבי, רציתי לחכות שתהיי גדולה יותר, כדי שאוכל לתת לך את זה, אבל כיוון שיש לך מוח של מבוגר, אני אתן לך את זה עכשיו." הוא פונה לעבר האחים שלי. "בנים!" הוא קורא, "אנחנו נותנים את המתנה לאלה עכשיו."
 
"יש!" צועק איתן ורץ אלינו.
 
"את הולכת למות על זה!" קורא שי בהתלהבות, מגיע גם הוא בריצה, עם דניאל.
 
דניאל, אחי הבכור, עומד לידי ומניח את היד על הכתף שלי. אבא מוריד את הכפפות, מכניס יד לכיס ושולף שרשרת עדינה מכסף. התליון מתחבא בתוך האגרוף הקפוץ.
 
הלב שלי פועם מהר מעוצמת ההתרגשות.
 
אבא מחייך חיוך ענקי, מושך את המתח. "נו..." אני מתלוננת.
 
 הוא פותח את האגרוף והעיניים שלי נפערות.
 
"וואו! אבא!" אני קוראת בהלם. "אתה נותן לי את טבעת האירוסין של אימא?" אני מביטה בו, המומה, מביטה באחים שלי. כל אחד מהגברים שלי מחייך אליי חיוך גדול.
 
"זה היה רעיון שלי," אומר דניאל.
 
"באמת?!"
 
"כן, ראיתי אותך מחטטת בדברים של אימא ומודדת את הטבעת. אז כשאבא שאל מה לקנות לך ליום ההולדת, אמרתי לו לתת לך את הטבעת."
 
אני מרכינה את הראש ומתבוננת בטבעת שתלויה על שרשרת. "אני לא מאמינה! זה פשוט מדהים!" אני קופצת מרוב שמחה. "זו המתנה הכי יפה בעולם!"
 
"יש לך אולי מוח של מבוגרת," אומר אבא, "אבל את עדיין בת שבע. הטבעת תהיה גדולה מדי בשבילך בשנים הקרובות. עד אז תוכלי לענוד אותה על הצוואר, ככה היא גם תהיה קרובה יותר לליבך."
 
הוא מסמן לי להסתובב ומסיר מעליי את הצעיף שלי. אני מרגישה גל של קור שתוקף את העור, אבל לא אכפת לי.
 
הוא עונד לי את השרשרת. אני שולחת אצבעות אל הצוואר ונוגעת בטבעת של אימא, בטבעת שלי החל מעכשיו. אני מרגישה הכי מאושרת בעולם כולו.
 
"עכשיו, תהיי ילדה בת שבע ולכי לשחק בשלג עם האחים שלך," הוא מוסיף ומנשק לי את הראש. אני מסתובבת בחזרה אליו, כשהוא מסדר את הצעיף שלי חזרה במקומו.
 
"בסדר, בסדר," אני נכנעת. "אבל רק עוד שאלה אחת, בבקשה?"
 
"אני מקשיב," הוא אומר בשעשוע.
 
"מה הדבר שאימא הכי אהבה אצלך?" אני יודעת את התשובה, קראתי אותה ביומנים שלה.
 
 "הקול שלי," הוא עונה בחיוך.
 
 אני מנשקת אותו על הלחי ולוחשת לו באוזן, "גם אני אוהבת את הקול שלך, אבא. יש לך את הקול הכי יפה בעולם."
 
 
 
 
 
פרק 1
 
"נוסעים נכבדים, אנו מתחילים בהנמכה לקראת הנחיתה בשדה התעופה JFK. הנכם מתבקשים להדק את חגורות הבטיחות ולכבות כל מכשיר אלקטרוני שנמצא ברשותכם.
 
השעה בניו-יורק היא שלוש לפנות בוקר, והטמפרטורה בחוץ היא שתים-עשרה מעלות צלסיוס. אנו מקווים שנהניתם מהטיסה ומודים לכם שבחרתם לטוס עם United Airlines."
 
 
 
אני מתבוננת דרך חלון המטוס. בחוץ הכול חשוך. המטוס מנמיך לאט את גובהו ואורות העיר נגלים לעינינו. הנוף מלמעלה עוצר נשימה.
 
אני עדיין לא מאמינה שאני עושה את הצעד הגדול והאימפולסיבי הזה.
 
 
 
"רצית לראות אותי, המפקד?"
 
הוא מנתק את מבטו ממסך המחשב ופונה אליי.
 
 "אלה, בואי, היכנסי. יש לי חדשות טובות בשבילך." אני נכנסת למשרד שלו ומתיישבת על הכיסא מולו.
 
 "אני מקשיבה."
 
"לפני הכול," הוא פותח, "רציתי לשאול אותך איך את מרגישה. את בטח מתרגשת מהיום האחרון שלך ביחידה."
 
"אני בסדר גמור, קצת עצובה," אני אומרת בחיוך קטן. "אתה יודע, אני אתגעגע למקום הזה."
 
היום אני מסיימת את השירות הצבאי שלי ביחידת 8200 – יחידת המודיעין הטובה ביותר בעולם, ללא ספק. למדתי כאן הרבה ואהבתי את מה שעשיתי. המקום הזה היה עבורי בית במשך השנתיים האחרונות, ולמרות שדחיתי את ההצעה להמשיך לשרת ביחידה בשירות קבע, העובדה שאני עוזבת צובטת לי את הלב.
 
"אז מה החדשות שלך?"
 
"תראי," הוא אומר, "לפני כמה ימים דיברתי עם דליה קאופמן, ידידה טובה שלי שגרה בניו-יורק כבר שנים. היא מנהלת מכללה יוקרתית מאוד, אחת המכללות הנחשבות ביותר בעולם, עם שכר לימוד גבוה עד כדי גיחוך, הייתי אומר," הוא צוחק. "בקיצור, יש להם תוכנית שנקראת 'התוכנית לסטודנט חוץ'. דליה מחפשת אנשים חדשים שטובים במספרים, בחישובים, במחשבים ובאלגוריתמים. אנשים עם אמביציה להצליח. אנשים כמוך," הוא מצביע עליי.
 
אני מתבוננת בו, מקווה שהוא לא חותר לאן שאני חושבת שהוא חותר.
 
"היא עובדת בשיתוף פעולה עם חברות גדולות מכל הסוגים, בעיקר חברות אחזקה. במשך תקופת הלימודים הסטודנטים בתוכנית עוברים התמחות באחת החברות ובתמורה, החברה משלמת את שכר הלימוד השנתי של אותו סטודנט, מספקת לו דירה בעיר, משכורת מכובדת וכל מיני הטבות נוספות."
 
הנה, עכשיו זה בא.
 
"סיפרתי לה עלייך ועל היכולות שלך. היא מעוניינת מאוד שתצטרפי לתוכנית. נכון, אומנם כבר יש לך את התואר, אבל אם תסכימי, תוכלי להצטרף לשנה האחרונה של התואר שם רק כדי שתוכלי לזכות בהתמחות הזו. חשבתי שזה יכול להיות מרענן עבורך." הוא בוחן את פניי במבט רציני.
 
"הלימודים כבר החלו," הוא מוסיף, "אבל אם נזרז את הבירוקרטיה תוכלי להיות שם בעוד שלושה שבועות. חודש, לכל היותר. מה את אומרת?"
 
אני מסתכלת עליו במשך רגע קצר לפני שאני פורצת בצחוק. "זאת בדיחה?" אני שואלת.
 
"ממש לא!" הוא נעלב. אני מתקשה להפסיק לצחוק.
 
"אני? בניו-יורק? ממש לא..."
 
"למה לא?"
 
הצחוק דעך ונעלם.
 
"תקשיב, אני מעריכה מאוד את העובדה שחשבת עליי, אבל זה באמת לא בשבילי."
 
"על מה את מדברת? זה תפור עלייך!"
 
"נכון, זה תפור עליי, אבל אני לא מעוניינת."
 
"אלה, את לא רוצה להמשיך לשירות קבע ביחידה ואת לא רוצה את ניו-יורק. אז מה את כן רוצה לעשות?"
 
"אני עדיין לא יודעת," אני משקרת. "כשאדע, אודיע לך."
 
הוא נראה זועם פתאום.
 
הוא רוכן קדימה, מעל לשולחן העבודה שלו, ומתבונן בי. "את חושבת שאני מטומטם, אלה?" הוא לוחש, "את חושבת שאני לא יודע שהמוסד מעוניין בך? את באמת חושבת שאני לא יודע ששיתפת איתם פעולה כבר מספר פעמים?"
 
"אני לא יודעת על מה אתה מדבר," אני שומרת על מבט אטום.
 
הוא הולם בשולחן באגרופו. כל החפצים המונחים עליו מקפצים באוויר.
 
אני לא ממצמצת, לא זזה ממקומי.
 
"אל תשחקי את המשחק הזה, אלה, לפחות לא איתי! אני יודע בדיוק באילו מבצעים שלהם השתתפת ואני לא מרוצה!" מבטו ארסי.
 
אנחנו מתבוננים זה בזה במשך כמה רגעים.
 
הוא נרגע, מעביר את ידו בשערו הלבן ונושף בכבדות. "אני יודע, ומבין," הוא מדגיש את המילה האחרונה, "למה את רוצה לעשות את זה. אבל את צריכה להבין, אלה חיים בשקר, לא ממש חיים. חשוב לי שתדעי שזה לא ינקום – "
 
אני מרימה את ידי ועוצרת אותו לפני שיסיים את המשפט.
 
"אל תשתיקי אותי, אלה! לא עכשיו. זה חשוב."
 
אני מחזירה את ידי לחיקי.
 
"אני יודע איך את מרגישה כשאת מצליחה לפרוץ למחשב של מחבל ושבזכותך אנחנו מאתרים פיגועי טרור, אבל היו מחבלים לפנייך ויהיו גם אחרייך. המחבל שרצח את אבא שלך ואת האחים שלך מת. מת, אלה, ו..."
 
"למה אתה אומר לי את זה?!" אני מתפרצת, "אני טובה בזה! ממש טובה! אני יודעת שהוא מת, אבל אם אני מצליחה להציל חיים של אנשים אחרים, זה לא חשוב יותר? אני לא מבינה למה אנחנו מתווכחים על זה בכלל, אתה אמור להיות גאה בי! אתה אמור לתמוך בי! אתה לימדת אותי לעשות את זה!"
 
"אני גאה, גאה בך מאוד. את הבן-אדם הכי מוכשר שאני מכיר וכן, את צודקת. בתור המפקד שלך, שיודע שאת האקרית מעולה, אולי הכי טובה שפגשתי בחיי, ובתור איש צבא שמגן על המדינה – אני אמור לתמוך בך."
 
"אבל...?"
 
"אבל בתור בן-אדם שגם אוהב אותך כמו בת, בתור בן-אדם שמכיר את ההיסטוריה האמיתית שלך – אני אומר לך, תפסיקי לחיות עם רוחות רפאים מהעבר ותתחילי את החיים שלך."
 
הוא נוטל את ידי בידו, מניח אותה על השולחן ולוחץ אותה בין אצבעותיו. "יש בך כל-כך הרבה פוטנציאל. את יכולה להיות כל מה שאת רוצה להיות, ואם יש מישהו בעולם כולו שמגיע לו להיות מאושר זאת את, אלה. המסגרת שמציעים לך היא הזדמנות מדהימה בשבילך. זו יכולה להיות התחלה חדשה."
 
אני מפנה את פניי ממנו כדי לעצור את הדמעות המאיימות לחמוק החוצה, וחוזרת להביט בו ברגע שהכול נמצא תחת שליטה.
 
"גם אני אוהבת אותך, עדי. באמת, אבל אני לא יכולה, וגם לא רוצה, לעזוב את הארץ. אני מצטערת שזה מאכזב אותך," אני מרכינה את ראשי.
 
"את לא יכולה לאכזב אותי, אלה. אבל אם את אוהבת אותי, תעשי משהו בשבילי. בסדר?"
 
"תלוי מה," אני מחייכת חיוך שובב.
 
הוא מחייך בחזרה.
 
"היום זה היום האחרון שלך ביחידה. קחי לך שבוע לפני שאת נותנת תשובה סופית, לי או למוסד. תחשבי על זה. אם תחליטי לנסוע לניו-יורק, אדאג להפעיל כמה קשרים כדי לזרז את תהליך הוצאת הוויזה שלך. בסדר?"
 
"בסדר," אני משיבה ולא מתכוונת לחשוב על זה, אבל לא רוצה לבאס אותו יותר.
 
הוא קם מהכיסא ואני עושה כמוהו. הוא מקיף את שולחן העבודה מבלי להסיר את מבטו משלי.
 
"מותר לי לחבק אותך?" הוא שואל.
 
אני מהנהנת.
 
הוא מושך אותי לחיבוק חם. "אני אתגעגע אלייך," הוא לוחש. "כך או כך."
 
דמעה זולגת על לחיי. "גם אני אתגעגע אליך, עדי."
 
 
 
המטוס ממשיך בנחיתה. עכשיו אני יכולה לראות את כל העיר מוארת. מחזה מרהיב.  
 
את ההחלטה לבוא לניו-יורק לא קיבלתי בגלל ההתמחות, הדירה במנהטן או הכסף. גם לא קיבלתי אותה בגלל ההתחלה החדשה או הסיכוי לאותו אושר שעדי דיבר עליו.
 
לא, אני על ה"אושר" כבר ויתרתי מזמן.
 
קיבלתי את ההחלטה הזו בגלל משחק כדורסל. שלושה ימים לאחר המפגש עם עדי במשרדו צפיתי במשחק של ה-NBA במדיסון סקוור גארדן, ששודר בטלוויזיה בשידור חי. המשחק הזה שיתק אותי לגמרי.
 
לא חשבתי שאני נוסעת לניו-יורק עד לרגע בו שלחתי למפקד שלי את המסרון עם התשובה החיובית. הוא, כמובן, שמח מאוד והקפיד לקיים את הבטחותיו בכל הנוגע לבירוקרטיה הנדרשת. כל מה שהיה עליי לעשות הוא להגיע לפגישה קצרה בשגרירות ארצות-הברית, וכמה ימים לאחר מכן הכול היה מוכן.
 
הספקתי לסאבלט את הדירה שלי, למכור את המכונית, לקחת איתי את הדברים החשובים ולתרום את השאר. עכשיו אני כאן, מתבוננת בנוף של ניו-יורק וחושבת שוב על משחק הכדורסל ההוא.  
 
סוף סוף יש לי קצה חוט שיעזור לי למצוא את מי שאני מחפשת כבר שנים, את מי שחשבתי שלא אראה יותר. אני הולכת להיאחז בקצה החוט הזה עד שאמצא אותו, גם אם זה אומר שיהיה עליי לנצל את ההתמחות כדי להתקרב אליו.
 
אבל כעת, ברגע הזה בדיוק, כשאני מתבוננת מבעד לחלון המטוס באורות הבניינים הגבוהים שמתחתיי, אני לא יכולה להפסיק לחייך. אולי זאת לא התחלה חדשה באמת, אבל מה שבטוח – אני בדרך לשם.
 
 
 
פחות משעה לאחר מכן אני מחכה בחוסר סבלנות למזוודות שלי, מתעלמת מהגברים שמסתכלים עליי ללא בושה. שלושה מהם כבר ניסו לדבר איתי בתור לבידוק הביטחוני ודחיתי אותם בנימוס כפי שאני עושה תמיד. למזלי, הם לא התעקשו וזה חסך ממני אי-נעימות נוספת.
 
המזוודה הראשונה שלי מגיעה.
 
 אני מתכופפת כדי להרים אותה. היא ממש כבדה, אלא שיד חזקה תופסת אותה פתאום ומקלה עליי. "תני לי לעזור לך," הוא אומר, "זה נראה כבד מדי בשבילך."
 
אני מודה לאיש וצועדת אחורה.
 
הבחור, בשנות העשרים המאוחרות או השלושים המוקדמות לחייו, מושך את המזוודה ומניח אותה על העגלה שלי.
 
"תודה," אני מחייכת אליו חיוך קטן.
 
"בשמחה. את מחכה לעוד מזוודות?"
 
ובדיוק אני מבחינה בשתי המזוודות הנוספות שלי.
 
"כן, הנה," אני מצביעה עליהן, "שתי אלו."
 
הוא מושך במהירות את שתי המזוודות ומניח אותן בצורה מסודרת על העגלה, מעל המזוודה הראשונה.
 
"לקחת איתך את כל הבית?" הוא מתנשף.
 
"משהו כזה..." אני עונה בנימוס. "תודה על העזרה," אני מוסיפה ומתחילה לדחוף את העגלה לכיוון היציאה. אחרי רגע, אני שמה לב שהוא צועד לידי, גורר אחריו מזוודת טרולי שחורה וקטנה.
 
"את נוסעת לעיר?" הוא שואל.
 
אני ממשיכה להביט קדימה, "כן."
 
"גם אני. רוצה לחלוק מונית?"
 
אנחנו מתקרבים לדלתות האוטומטיות והן נפתחות. גבר כהה-עור בגובה שני מטרים לפחות עומד עם שלט שעליו כתוב: "אלה אברמוביץ'."
 
אני פונה אל הבחור הנחמד. "תודה, אבל אני לא צריכה מונית. להתראות," ומתרחקת ממנו.
 
"חכי רגע, בבקשה." אני עוצרת ומביטה בו בחוסר סבלנות.
 
נראה שלא נוח לו, הוא מסמיק קצת.
 
"ראיתי אותך כבר בטיסה ובמשך יותר מאחת-עשרה שעות אני שואל את עצמי איך לגשת אלייך. את הבחורה הכי יפה שראיתי בחיי. אממ... בטח מתחילים איתך כל הזמן. אני לא יודע מה להגיד, אולי – "
 
"אתה חמוד מאוד," אני קוטעת אותו כדי לחסוך לשנינו את אי-הנעימות. "ותודה שעזרת לי עם המזוודות, אבל אני לא פנויה, אני מצטערת."
 
נכון שהוא חמוד ומנומס. למען האמת, הוא גם נאה מאוד. אתם בטח חושבים שאני סנובית מתנשאת, אבל אני לא.
 
אני יודעת שאני יפה. רבים אמרו לי בעבר שאני האישה הכי יפה שראו בחייהם או בעולם או איזה קשקוש דומה. אישית, אני לא מאמינה בזה. ראיתי נשים יפות ממני, אבל שיהיה. כן, אני מושכת, יפה. יפה מדי, אם אתם שואלים אותי. אני יודעת את זה ושונאת את זה. אם להיות כנה, פעם שנאתי את זה יותר.
 
יום אחד, כשחזרתי לישראל אחרי כמה שנים בהן התגוררתי עם דודתי בצרפת, מצאתי את עצמי מביטה בהשתקפותי במראה כשאני אוחזת בסכין גילוח, במטרה לחתוך לעצמי את הפנים. רציתי להותיר בהן צלקות, להרוס אותן. בסופו של דבר לא מצאתי את האומץ, כיוון שהפנים שלי הן הירושה היחידה שנותרה לי מאימי.
 
כן, עד כדי כך שנאתי את היופי שלי.
 
למה? כי הפנים האלו, היופי הזה, הוא פשוט קללה.
 
אני מוגדרת כגאון, מצליחה בכל דבר שאני עושה ואף פעם לא טועה, אבל עדיין צריכה להוכיח את עצמי יותר מכל אחד אחר רק בגלל שאני צעירה ויפה יותר. שלא להזכיר בכלל את הבדיחות שאני צריכה לסבול ואת ההטרדות המיניות בבית הספר, בצבא ובמקומות העבודה.
 
במהלך שירותי הצבאי עבדתי כמלצרית, ולא פעם הייתי חייבת להחליף מסעדה. פעם או פעמיים, בגלל בעל המסעדה שחשב שאשכב איתו כדי לשמור על מקור הפרנסה שלי. לפעמים בגלל טבחים ואנשי צוות שהפכו תוקפניים יותר, כי הם לא אוהבים לשמוע 'לא'. וזה מבלי להזכיר את הלקוחות, שהיו חוזרים כמעט בכל ערב, עד שזה נהיה בלתי נסבל.
 
אני מרגישה נוח יותר בחברת נשים, אבל לא לגמרי. במבט ראשון, הן לא נוטות לאהוב אותי כל-כך. זו גם הסיבה שלמרות שהייתי זקוקה לחברות בחיי, לא היו לי הרבה מהן.
 
הבחור מחייך חיוך קטן, כדי שלא להראות שהוא מאוכזב. אני מחייכת בחזרה בנימוס. "ביי," אני אומרת וממשיכה לצעוד לעבר האיש האוחז בשלט הנושא את שמי.
 
"מיס אברמוביץ'?" שואל האיש הגדול.
 
"כן," אני מרימה את פניי כדי לפגוש במבטו.
 
אלוהים, הוא ענק!
 
"אני מרשל," הוא מחייך אליי חיוך מקצועי. "יש לך הכול? את מוכנה?"
 
"כן, אני מוכנה."
 
 
 
מכוניתו של מרשל חונה מול בניין גדול ומפואר.
 
"הגענו, מיס," הוא אומר, יוצא מהמכונית ופותח לי את הדלת. אני לא רגילה לזה.
 
כשאני יוצאת מהמכונית, עדיין חשוך בחוץ וקצת קריר. נחמד להרגיש את הקור אחרי חודשי הקיץ הלוהטים בארץ.
 
מרשל מוציא את המזוודה האחרונה מתא המטען וסוגר אותו אחריו. "אתה צריך עזרה?" אני שואלת.
 
"זה בסדר מיס, תודה," הוא מחייך חיוך קטן. השיניים שלו קצת עקומות, ובגלל גוון עורו הכהה הן נראות לבנות יותר ממה שהן באמת.
 
אני מחייכת אליו בחזרה, "מרשל, הסנטרל פארק רחוק מכאן?"
 
"בכלל לא, את הולכת לכיוון הזה," הוא מצביע לעבר המשך הרחוב, "בערך עשר דקות הליכה. כל הזמן ישר, ואת שם."
 
אני מהנהנת.
 
הוא מסמן לי להתקדם לכיוון הבניין וצועד אחריי עם המזוודות, סוחב את שלושתן יחד.
 
"אתה בטוח שאתה לא צריך עזרה?"
 
"כן מיס," הוא אפילו לא מתנשף, "הכול בסדר."
 
אנחנו נכנסים לבניין. הלובי גדול, מפואר וצועק יוקרה. לא לזה ציפיתי.
 
"בוקר אור," מרשל מברך את השומר, "זאת מיס אברמוביץ', היא אמורה לקבל את דירה 34A."
 
יש לי גם שומר, מסתבר.
 
השומר פונה להביט בי ומחייך חיוך גדול. "ברוכה הבאה, מיס אברמוביץ'. הדירה שלך מוכנה, קומה שש-עשרה," הוא מושיט לי את המפתחות.
 
"תודה." אני נוטלת אותם מידו ומחייכת חזרה.
 
 
 
המעלית עוצרת בקומה השש-עשרה. מרגש אותי לגור בקומה גבוהה. בילדותי, גרתי עם משפחתי בבית פרטי. בצרפת גרתי בהרבה מקומות, אבל אף פעם לא בקומה גבוהה. בתל-אביב, גרתי בקומה השנייה.
 
אנחנו יוצאים מהמעלית.
 
מרשל מחווה בראשו לעבר הדירה. אני מכניסה את המפתח בחור המנעול ופותחת את הדלת לרווחה. אני מחכה שמרשל ייכנס לפניי כדי שיוכל להניח את המזוודות הכבדות, והוא שוב מחווה לעברי בראשו, מסמן לי להיכנס לפניו.
 
הדירה חשוכה, ובאפי מכה ריח של חדר שהיה סגור במשך הרבה מאוד זמן.
 
מרשל נכנס אחריי, מניח את המזוודות על הרצפה ומדליק את האור.
 
חשבתי שהדירות בניו-יורק קטנות מאוד, במיוחד אלו שיש בהן חדר אחד, אך הדירה הזאת מרווחת. היא למעשה חלל גדול ופתוח. משמאלי מתגלה מטבח בעיצוב מודרני, גדול ויפה יותר מהמטבח בדירת שני-החדרים ששכרתי בתל-אביב. הכול נראה חדש לגמרי.
 
ארונות המטבח צבועים לבן בגימור מבריק, השיש שחור ומבריק עוד יותר. דלפק גבוה, מפריד בין המטבח לחלקה הימני של הדירה, הוא מוקף בארבעה כיסאות בר מרופדים עור שחור.
 
הדירה הזו מתעלה מעל כל מה שציפיתי שתהיה.
 
אני נזכרת במייל שקיבלתי מגרייס ספקטור, העוזרת האישית של בעל חברת האחזקה שמעסיקה אותי. היא ציינה בו שהדירה תהיה מרוהטת במלואה, אבל חשבתי במונחים של דירות תל-אביביות. גם את הדירה בתל-אביב קיבלתי מרוהטת, אבל שם הכול היה ישן וחלוד, שלא לדבר על מכשירי החשמל שעבדו רק כשהתחשק להם. כאן, לעומת זאת, הכול חדש, יפה ויוקרתי ויש אפילו בר מים ומכונת אספרסו.
 
בצד ימין ניצבת מיטה זוגית גדולה. המזרן החשוף נראה מזמין ואיכותי ועליו שתי כריות ושמיכת פוך מקופלת. מול המיטה, על קיר צבוע בגוון אפרפר, תלוי מסך פלזמה בגודל חמישים אינץ'.
 
אני חייבת לצלם הכול ולשלוח לעדי את התמונות.
 
"הכול בסדר, מיס?" מרשל מעיר אותי.
 
אני מחייכת, "כן, הכול מעולה. המקום הזה פשוט מקסים."
 
הוא מחזיר לי חיוך, "את צריכה משהו נוסף לפני שאני הולך, מיס אברמוביץ'?"
 
"לא, תודה. ותקרא לי אלה, בבקשה." אני מניחה את תיק היד על הדלפק ושולפת מהארנק שטר של עשרים דולר כדי לתת לו, אבל הוא מרים את ידו באוויר.
 
"זה בסדר, מיס."
 
"אלה," אני מתקנת אותו.
 
"אלה," הוא חוזר אחריי. "אני לא לוקח טיפים."
 
"למה לא?"
 
הוא מושך בכתפיו, "יום טוב, אלה, ובהצלחה," הוא קורץ ופונה לעבר הדלת.
 
"תודה, יום טוב גם לך."
 
אני מניחה את השטר על הדלפק ומגלה באצבעי שכבה דקה של אבק. אנקה את הדירה היום; אני נהנית מאוד לנקות, זה סוג של תרפיה עבורי. אחד הדברים שמרגיעים אותי. חבריי תמיד צוחקים עליי ואומרים שאצלי אפשר לאכול היישר מהרצפה.
 
אני מקיפה את המיטה, ניגשת לחלון כדי לפתוח אותו ולאוורר את המקום. אני מסיטה את התריס והנוף נגלה מולי.
 
וואו, זה ממש גבוה.
 
רוח נעימה נכנסת ומלטפת אותי, אני עוצמת את עיניי ונהנית מהתחושה. כשאני פוקחת אותן שוב, אני פונה לסרוק את המקום.
 
ליד החלון ניצב שולחן עבודה מעץ שצבעו לבן. הוא תואם לשידות הניצבות משני צדי המיטה. הפריטים נראים יוקרתיים ומעוצבים, לא משהו שנקנה כלאחר יד. נראה שהושקעו הרבה זמן וכסף בעיצוב הדירה הזאת. 
 
מול דלת הכניסה, בקצה המבואה, נמצא מסדרון שמוביל לדלת נוספת. אני נכנסת ומופתעת לגלות חדר ארונות. תמיד חלמתי על חדר ארונות משלי!
 
אני פותחת את המגירות, מרפרפת בין הקולבים שמחכים לבגדים שלי ומעבירה אצבע על המדפים. גם כאן יש קצת אבק, יהיה כיף להשקיע בניקיון.
 
אני צוחקת בקול. הצחוק הזה מפתיע אותי.
 
אני ניגשת לדלת נוספת שנמצאת בקצה חדר הארונות ומגלה חדר רחצה הרבה יותר גדול מחדר הרחצה העלוב בדירה שלי בתל-אביב. הוא מרהיב.
 
לאן הגעתי?
 
הייתי מרוכזת כל-כך במשחק ה-NBA שלא שמתי לב לפרטים. אני מודעת לכך שאני עומדת לעבור את ההתמחות שלי באחת מחברות האחזקה הגדולות בעולם, אבל בחיי, הם ממש משקיעים במתמחים שלהם. מעולם לא גרתי במקום כזה. זה בוודאי עולה הון, ואני מקבלת את הדירה הזו עוד לפני שבכלל התחלתי לעבוד. זה לא הגיוני.
 
אני צריכה לצבוט את עצמי כדי להיות בטוחה שזה לא חלום.
 
לרגע אחד, אני מרגישה אשמה על שאני מנצלת את ההתמחות הזו כדי לשרת מטרות אחרות, אבל מהר מאוד מתאפסת.
 
אעשה עבודה שתהיה ראויה למקום כזה.
 
אני שולפת את הטלפון הנייד מהכיס האחורי של הג'ינס. השעה חמש וחצי בבוקר. אסור לי לישון, אחרת לא אצליח להתגבר על הפרשי השעות. אלך לרוץ בסנטרל פארק ובדרך חזרה אקנה כמה מצרכים וחומרי ניקוי, כדי שאוכל להתחיל לעשות מהמקום הזה בית.
 
הבית החדש שלי.

המלצות נוספות

עוד ספרים של שרון חיון גינת