גינת בר
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
גינת בר
מכר
מאות
עותקים
גינת בר
מכר
מאות
עותקים

גינת בר

4.8 כוכבים (23 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • איור: רפאלה שיר
  • הוצאה: עם עובד
  • תאריך הוצאה: 2017
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 247 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 7 דק'

מאיר שלו

מאיר שלו (29 ביולי 1948 - 11 באפריל 2023) היה סופר, פובליציסט, מבקר תקשורת, תסריטאי ומנחה טלוויזיה ישראלי.

החל את דרכו כעיתונאי וכמגיש פינות ביקורת עיתונות ופינות היתוליות בטלוויזיה וברדיו, והנחה גם את התוכנית "שעה טובה" ששודרה בערב שבת בערוץ הראשון. ב-1985 כתב מספר מערכונים למופע "בלי חשבון" של דודו טופז.

בשנת 1988 יצא לאור הרומן הראשון מפרי עטו, רומן רוסי, שזכה לביקורות חיוביות. מאז פרסם עוד 8 רומנים שזכו להצלחה גדולה ותורגמו לכ-20 שפות. כמו כן כתב ספרי עיון וספרי ילדים רבים.

באפריל 2023 נפטר שלו ממחלת הסרטן.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/2p8a5f6r

תקציר

את גינת בר כתב מאיר שלו על גינת ביתו בעמק יזרעאל, בה נטע עצי בר ושיחי בר, שתל וזרע רקפות, כלניות, נרקיסים,  חצבים ופרחי בר רבים אחרים, ובה הוא מתרועע עם בעליה האמתיים: ציפורים, קיפודים, פרפרים, חזירי בר ועוד חברים. הטבע של הארץ, המתואר ונוכח בכל הרומנים שכתב, הוא כאן הגיבור הראשי.
 
באהבה ובהומור מספר מאיר שלו על הצבעים, הריחות והקולות העולים מגנו, על מחזורי העונות וחליפת הזמן, על מחשבותיו בעת הנביטה, הכמישה, הלבלוב, העישוב. הוא מתאר את איסופם וזריעתם של זרעי הנורית והפרג, את  מלחמתו בחולד, את האדמה והאדם. בשולי הדברים הוא מלמד מעט ספרות, היסטוריה ומיתולוגיה, חיזוי גשמים, קטיף של סברס, איך מכינים לימונצ'לו וכובשים זיתים.
 
"הספר הזה הוא לא ספר הדרכה ולא ספר לימוד, לא של בוטניקה ולא של גינון. אין הוא אלא קובץ של רשימות על גינת בר צנועה אחת ועל הגנן שעובד ושומר אותה, מי שבגיל די מאוחר מצא לו תחביב, ואולי אף אהבה חדשה".
 
את גינת בר מלווים רישומים וציורים מאת רפאלה שיר.

פרק ראשון

- במקום הקדמה -


בבוקר שבת אביבי אחד, בעודי אורז צידנית ומעיין במפה ותוהה לאן אטייל, שמעתי קולות מן הגינה שלי.

קול של גבר צעק: "תעמדו! שמה בדיוק! תעמדו!"

קול של בחורה צעירה שאל: "ככה?"

קולו של הגבר ענה: "תישעני עליו קצת..."

קול של אישה הורה: "תסתכל עליה. שיראו שאתה אוהב אותה."

הצצתי בעד חרכי התריס וראיתי מעין מפרש לבן גדול משייט בים האדום של הפרגים שלי. פתחתי מעט והתברר לי שהמפרש הוא שמלת כלולות וכלה בתוכה: בחורה גדולה, ובדרכה אף נאה. ליד הכלה ניצב החתן: עלם דל בשר וקטן קומה, מסורק בקפידה רבה ולא מגולח באותה קפידה עצמה, לבוש חליפה לבנה צרה, נעול נעליים לבנות מחודדות וענוב עניבה לבנה־זהובה. מין "אנוש משונה", כמו שנהגו פעם לצטט אצלי במשפחה.

גם שני צלמים היו שם, יוסי בווידאו ופייסי בסטילס, ומקליט אחד, ומאפרת, ושתי נשים מבוגרות יותר, אחת גדולה ואחת קטנה, המחותנות מסתמא, וכולם רומסים ברגל גסה את הפרגים ואת התורמוסים ואת הדרדרים הכחולים שאני מגדל בגינה שלי.

יצאתי החוצה וקראתי: "מה אתם עושים כאן?"

החבורה נתנה בי שש עשרה עיניים נדהמות.

"אתה מוכן בבקשה לא להפריע?" אמר אחד הצלמים, והשני גער: "הוא אפילו לא רואה שמצלמים!.."

"אתם בתוך הגינה שלי, ואתם דורכים לי על הפרחים," הרמתי את קולי.

"נראָה לך פה גינה?" שאלה המחותנת הקטנה את המחותנת הגדולה.

"לא," אמרה המחותנת הגדולה למחותנת הקטנה, "אני נראָה לי פה חיק הטבע."

החתן אזר עוז: "אח שלי הצטלם פה לפני שבועיים," הוא הכריז, "ואף אחד לא אמר לו שום דבר."

בלבי תהיתי: מי מהשתיים היא אמו? הקטנה, שהורישה לו את קומתה? או הגדולה, שמרוב אהבה אליה בחר לו אישה במידתה? כזה הוא לב האדם. נעל כבדה רומסת את פרחיו, והוא תוהה לו תהיות שלא לעניין.

"נכון מאוד," הסבירה הגדולה, ושלא במתכוון ענתה על תהיותיי: "שתי בנים אני מחתנת בחודש אחד."

אמרתי: "בעוד שלוש דקות ההשקיה האוטומטית פותחת את הממטרות ואז תראו אם כאן חיק הטבע או גינה."

אין לי ממטרות בגינה, אבל החשש לציוד, לאיפור, לתסרוקות ולמחלצות פעל את פעולתו מיד: האמהוֹת, הזוג הצעיר, צוות הצילום — מיהרו כולם להסתלק, ואני שבתי אל הבית נפוח מגאווה. לא בכל יום זוכה גנן חובב למחמאה כזאת — שחתן וכלה יבואו ממרחקים להצטלם בין פרחי גינתו הצנועה.

מאיר שלו

מאיר שלו (29 ביולי 1948 - 11 באפריל 2023) היה סופר, פובליציסט, מבקר תקשורת, תסריטאי ומנחה טלוויזיה ישראלי.

החל את דרכו כעיתונאי וכמגיש פינות ביקורת עיתונות ופינות היתוליות בטלוויזיה וברדיו, והנחה גם את התוכנית "שעה טובה" ששודרה בערב שבת בערוץ הראשון. ב-1985 כתב מספר מערכונים למופע "בלי חשבון" של דודו טופז.

בשנת 1988 יצא לאור הרומן הראשון מפרי עטו, רומן רוסי, שזכה לביקורות חיוביות. מאז פרסם עוד 8 רומנים שזכו להצלחה גדולה ותורגמו לכ-20 שפות. כמו כן כתב ספרי עיון וספרי ילדים רבים.

באפריל 2023 נפטר שלו ממחלת הסרטן.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/2p8a5f6r

סקירות וביקורות

אוסף נפלא על מוזרויות קטנות, דכדוך ואנושיות ניסים קלדרון וואלה! 03/07/2017 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

  • איור: רפאלה שיר
  • הוצאה: עם עובד
  • תאריך הוצאה: 2017
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 247 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 7 דק'

סקירות וביקורות

אוסף נפלא על מוזרויות קטנות, דכדוך ואנושיות ניסים קלדרון וואלה! 03/07/2017 לקריאת הסקירה המלאה >
גינת בר מאיר שלו

- במקום הקדמה -


בבוקר שבת אביבי אחד, בעודי אורז צידנית ומעיין במפה ותוהה לאן אטייל, שמעתי קולות מן הגינה שלי.

קול של גבר צעק: "תעמדו! שמה בדיוק! תעמדו!"

קול של בחורה צעירה שאל: "ככה?"

קולו של הגבר ענה: "תישעני עליו קצת..."

קול של אישה הורה: "תסתכל עליה. שיראו שאתה אוהב אותה."

הצצתי בעד חרכי התריס וראיתי מעין מפרש לבן גדול משייט בים האדום של הפרגים שלי. פתחתי מעט והתברר לי שהמפרש הוא שמלת כלולות וכלה בתוכה: בחורה גדולה, ובדרכה אף נאה. ליד הכלה ניצב החתן: עלם דל בשר וקטן קומה, מסורק בקפידה רבה ולא מגולח באותה קפידה עצמה, לבוש חליפה לבנה צרה, נעול נעליים לבנות מחודדות וענוב עניבה לבנה־זהובה. מין "אנוש משונה", כמו שנהגו פעם לצטט אצלי במשפחה.

גם שני צלמים היו שם, יוסי בווידאו ופייסי בסטילס, ומקליט אחד, ומאפרת, ושתי נשים מבוגרות יותר, אחת גדולה ואחת קטנה, המחותנות מסתמא, וכולם רומסים ברגל גסה את הפרגים ואת התורמוסים ואת הדרדרים הכחולים שאני מגדל בגינה שלי.

יצאתי החוצה וקראתי: "מה אתם עושים כאן?"

החבורה נתנה בי שש עשרה עיניים נדהמות.

"אתה מוכן בבקשה לא להפריע?" אמר אחד הצלמים, והשני גער: "הוא אפילו לא רואה שמצלמים!.."

"אתם בתוך הגינה שלי, ואתם דורכים לי על הפרחים," הרמתי את קולי.

"נראָה לך פה גינה?" שאלה המחותנת הקטנה את המחותנת הגדולה.

"לא," אמרה המחותנת הגדולה למחותנת הקטנה, "אני נראָה לי פה חיק הטבע."

החתן אזר עוז: "אח שלי הצטלם פה לפני שבועיים," הוא הכריז, "ואף אחד לא אמר לו שום דבר."

בלבי תהיתי: מי מהשתיים היא אמו? הקטנה, שהורישה לו את קומתה? או הגדולה, שמרוב אהבה אליה בחר לו אישה במידתה? כזה הוא לב האדם. נעל כבדה רומסת את פרחיו, והוא תוהה לו תהיות שלא לעניין.

"נכון מאוד," הסבירה הגדולה, ושלא במתכוון ענתה על תהיותיי: "שתי בנים אני מחתנת בחודש אחד."

אמרתי: "בעוד שלוש דקות ההשקיה האוטומטית פותחת את הממטרות ואז תראו אם כאן חיק הטבע או גינה."

אין לי ממטרות בגינה, אבל החשש לציוד, לאיפור, לתסרוקות ולמחלצות פעל את פעולתו מיד: האמהוֹת, הזוג הצעיר, צוות הצילום — מיהרו כולם להסתלק, ואני שבתי אל הבית נפוח מגאווה. לא בכל יום זוכה גנן חובב למחמאה כזאת — שחתן וכלה יבואו ממרחקים להצטלם בין פרחי גינתו הצנועה.