יום ראשון, 8 במרס
07:30 שעון החוף המזרחי
ליד חוף ניו ג'רזי
הלהבה הצהובה זינקה לאוויר בדיוק מהמקום שבו האוקיינוס נושק לחוף. אחריה התערבל אל על ענן שחור-כחול רותח, והקיף את מה שהיה עתה כדור אש אדום-כתום. הענן המשיך להתעבות, לובש צורה של נֵד מעל קו המים.
"אטלנטיק סיטי, אטלנטיק סיטי," קראה הטייסת בקול שקט לתוך המיקרופון-סַנטֵר שלה, "משמר החופים ארבע-אחת-אחת-אפס. מזהים משהו שנראה כמו התפוצצות צינור גז בשעה עשר שלנו, כעשרים וחמישה קילומטר לפנינו. מעריכים את מיקום הלהבה בפָּיין הָרבּוֹר. עבור."
מתא הטייס של הקאזה 212, מטוס סיור ימי דו-מנועי ישן שטס מעל חוף ניו ג'רזי, בלטה תימרת העשן נוכח שמים אפרוריים של בוקר יום ראשון. "רות, ארבע-אחת-אחת-אפס. התקדם לפיין הרבור לצפייה ודיווח," קרקר הרדיו. "נבדוק בינתיים עם מִבצעים במפקדה מה ידוע להם."
חמש שנים חלפו מאז סיימה לוטננט אן בְּרוּצֶ'לי את אקדמיית משמר החופים, והיא אהבה לטוס, אהבה להיות חלק ממשמר החופים ומהמשרד לביטחון פנים.
היא ציפתה בכליון עיניים למינוי שקיבלה זה עתה במטוס האוֹסְפְּרֵיי הממריא אנכית, אבל בינתיים, גם הפיקוד על הקאזה הישן הסב לה הנאה מרובה. הוא נשא אותה אל על, מעבר לים, ואפשר לה להתבונן בעולם מזווית שלרוב האנשים אין הזדמנות ליהנות ממנה. טייס המשנה שלה היום היה בן כיתתה לאקדמיה, לוטננט צ'אק אֶפּלְטוֹן. הוא החליק את המִצְחָה שלה על עיניה והעביר אותה למצב טלסקופי. "אלוהים, אן, יש עוד להבה שם רחוק, בשעה שתיים שלנו," קרא אפלטון. "ליד בֶּנינג בּיץ'." מהגובה הנמוך שבו טסו, 5,000 רגל מעל החוף, האופק הנראה לעין היה במרחק של כמעט 130 קילומטר. דומה שמיקומה של לשון האש השנייה היה איפה שהוא במערב לונג איילנד. לפני שהספיקו לדווח על הלהבה השנייה, נשמע צרצור בקשר, ולאחריו, "משמר החופים ארבע-אחת-אחת-אפס, כאן אטלנטיק סיטי, בטלו משימה. במקום זאת טוסו דרומה למילֶרְ'ס הוּק וצפו מגובה נמוך על מצודה לבנה בקצה לשון היבשה. קלטתם? ואן, זה הגיע מאגף המִבצעים של המשרד לביטחון פנים."
ברוצ'לי פנתה בחדות מאה ושמונים מעלות, והמטוס המפוספס באדום בוהק הגיע לחוף מילר'ס הוּק בתוך ארבע דקות. אפלטון הביט שוב דרך המִצחה שהעבירה אליו תמונה מהמצלמות הקבועות בחרטום המטוס. הוא מיקד את העדשות אל קצה לשון הקרקע שלפניהם. "קולט תמונה של בניין לבן קטן, בלי חלונות. קולט גדר סביבו. משאית לבנה לידו." הוא הסב את ראשו באטיות ימינה ובחן את הכביש שנמתח לאורך מילר'ס הוּק. "שני אופנוענים דוהרים במהירות אל תוך היבשה. חוץ מזה די ריק שם." המטוס המשיך לצלול במהירות אל עבר הצוק הצר.
הטייסת לחצה על המתג כדי לדווח. "אטלנטיק סיטי, משמר החופים ארבע... הֵי, חרא! רק רגע, צ'אק." לשון אש אדומה-צהובה מילאה את שמשת תא הטייס, והיא שברה שמאלה בחדות. צופר האזעקה צרח ברמקול ואחריו נשמע קול נשי מוקלט, שאמר בשלווה, "מנוע שמאלי, שרפה. שרפה במנוע השמאלי, לתשומת לבך."
ברוצ'לי הלמה בכפתור כיבוי השרפות האדום הגדול שמעל ראשה והתאמצה לייצב את המטוס המסתחרר. בו בזמן דקלם לוטננט אפלטון אל תוך המיקרופון שלו, "מֵידֵי, מֵידֵי. משמר החופים ארבע-אחת-אחת-אפס. אנחנו צוללים כשמונה מאות מטרים ליד מילר'ס הוק, מבקשים עזרת הצלה-וחילוץ." הבעיה היא, הוא ידע, שהמטוס ללא טייס שנוהג לבצע את הסיור מעל חוף ג'רזי קורקע לצורכי אחזקה. הם היו סיור ההצלה-וחילוץ בבוקר זה, והם עמדו להתרסק.
07:45 שעון החוף המזרחי
מרכז המבצעים של רשת הוֹרַייזן תקשורת (ממר"ה)
ניו קרייטון, ניו ג'רזי
פחות משמונים קילומטר לכיוון צפון-מערב, תחת גבעה עגלגלה מכוסה דשא מטופח, קיבלה קוֹנסטָנס מֶרפי את התדריך ממנהל משמרת הלילה של מרכז המבצעים של רשת הוֹרַייזן תקשורת. מיציע הפיקוד השקיפה קונסטנס על מפת ארצות הברית שגובהה היה שתי קומות, ושרושתה בקווים צהובים שחיברו בין נקודות ירוקות מהבהבות. הם קראו לה "הלוח הגדול". למטה, בקומת המִבצעים, פינו מהנדסי משמרת הלילה את מקומותיהם לעמיתיהם ממשמרת הבוקר. האורות המהבהבים ייצגו עשרים אחוז מתעבורת האינטרנט העולמית שעברה מדי יום ביומו דרך כבלי הסיבים האופטיים של הורייזן תקשורת. שלושים וחמישה אלף קילומטר של סיבי זכוכית מיוחדים, שעברו בצינורות ובמוֹבָלים תחת שדות חיטה, לאורך פסי רכבת, על גשרים ולאורך רחובות ערים, נשאו איתם את הפוֹטוֹנים שאותם המירו הנתבים תחילה לאלקטרונים, ואחר כך למיליארדי מנות של פרוטוקולי אינטרנט, מיוצגים בספרות אחת ואפס: דואר אלקטרוני ודפדפני רשת, פקודות קנייה ומכירה, הזמנות נסיעה, פורנוגרפיה ועדכוני מְצַאי.
בעודה עומדת ולוגמת מהקפה שלה, סקרה מרפי את הצוותים בקומה שמתחתיה והקשיבה בחצי אוזן לג'וֹשוּאה שוורץ, מנהל המשמרת היוצאת, שסיפר לה בחמש או שש דרכים שונות ששום דבר יוצא דופן לא קרה בלילה. לפתע נקלט משהו בזווית עינה שגרם לה להישיר מבט ולהבחין שצבעה של אחת הנורות, ממש בדרום ניו יורק, התחלף מירוק לאדום. ואז אור אחר, הפעם במזרח העיר, הבהב באדום. היא הניחה את ידה על זרועו של שוורץ כדי לעצור את שטף דיבורו וסימנה לו בראשה לעבר צדו הימני העליון של הלוח הגדול.
"מה...?" אמר שוורץ, קימט את מצחו וצמצם את עיניו, "אלה כל שלושת הכבלים שלנו שחוצים את האטלנטי. למה?" הוא התיישב במהירות מול מסך המחשב שלו ואצבעותיו ריחפו על המקלדת. "ניו קרייטון לא קיבלה שום קריאה מהנתבים של פיין הרבור, פְּלֶזֶנט בֵּיי או בֶּנינג בּיץ'. הודעות הסנכרון-אישור הפכו לחורים שחורים. נאדה. איך קרה שכל השלושה קרסו בבת אחת? הרי יש שני נתבי גיבוי חלופיים בכל אחד מהחופים."
קונסטנס מרפי התבוננה במסך מעבר לכתפו של שוורץ. "כלומר, שום דבר לא מגיע לאירופה או ממנה."
"פשוט שום דבר לא מגיע, קוֹני. כאילו כל תשעת הנתבים בראשי הגשר שלנו החליטו פה אחד ללכת לעזאזל. הורייזן תקשורת מנותקת מאירופה!" שוורץ סובב את ראשו מצד לצד. "נצטרך לרדת על הברכיים לפני אינפוֹטֶל ואי-טי-טי ולשאול אם אנחנו יכולים להפנות את העומס שלנו לקווים שלהם עד שנבין מה לכל הרוחות קורה כאן."
מרפי הרימה טלפון ירוק שאור גדול הבהב בראשו בפראות. "הורייזן תקשורת, מרפי." בשעה שהאזינה לקול שבקע מהעבר האחר של הקו היא נעצה בשוורץ עיניים מתרחבות והולכות. "חכה שנייה," אמרה לשפופרת ורכנה קדימה. היא משכה אליה מיקרופון ארוך וגמיש שהיה מחובר לרמקולים בקומה שמתחת. "כאן מרפי. משמרת לילה, לא לעזוב. אני חוזרת, לא לעזוב. משמרת יום, הפעילו את תוכנית החירום ליידוע הנדסי." אחר כך הביטה שוב בשוורץ. "אי-טי-טי על הקו. אנחנו לא יכולים להעביר אליהם את העומס שלנו. גם כל הנתבים בראשי הגשר שלהם קרסו."
הם הביטו זה בזה וארשת פניהם התחלפה מתדהמה לאימה. לבסוף התרומם שוורץ מכיסאו. "צלצלי לסגן הנשיא. אני אשיג את מערכת התקשורת הארצית."
08:05 שעון החוף המזרחי
על סיפון ה"אטלנטיק סטאר", שלושה קילומטרים
מסְקווירְל אַיילֶנְד,
בּוּתבֵּיי הרבור, מֵיין
"לא קר מדי לצלול עכשיו?" שאל הקברניט ברוסית.
"לא עם זאת," ענה הצוללן וטפח על צדו. "חליפה חדשה. המילה האחרונה של מעבדות הצי הרוסי. אף פעם לא מרגישים קור. חוץ מזה, אהיה במים רק בשביל להנחות את הצוללת הזעירה. היא תגרור את המטען לקרקעית הים ותשלח אלינו את התמונות." ה"אטלנטיק סטאר" קיבלה את רישיונה בפנמה ולכן התנוסס דגל פנמה על התורן. מתחת לשמה, על הירכתיים, נכתב באותיות קטנות יותר, "קוֹלוֹן". הקברניט והצוות היו ליטאים שקיבלו את משכורתם מחברה מאנטיגואה שהיתה בעלת הספינה. עבור שיט זה שילם להם גם מישהו אחר, שקודם לכן שכר את ששת האוקראינים שעלו על הסיפון בניוארק. לקברניט ניתנה הוראה לעצור בכמה מקומות סמוך לחוף ולאפשר לצוללנים למקם את מכשירי הניסוי שלהם על קרקעית האוקיינוס, כשהם נעזרים בצוללות זעירות שאוחסנו במכולה שהועמסה על הספינה בהמבורג. בעבור העסק המוזר הזה והתחייבות לשמור על סודיות מוחלטת, קיבל כל אחד מאנשי הצוות 50,000 דולר, והקברניט קיבל מיליון דולר במזומן. אז ייתכן שהם באמת מהצי הרוסי, חשב בלבו הקברניט כשהתבונן בצוללנים המתכוננים לביצוע המשימה. ייתכן שהם שוב מניחים מכשירי האזנה על קרקעית האוקיינוס כדי לאתר צוללות אמריקניות. אם הם ייתפסו, השימוש באוקראינים יוכיח את עצמו כצעד מתוחכם. מוסקבה תוכל להכחיש. מוסקבה טובה בהכחשות.
הצוללן קפץ מעבר לסיפון למים. למרות חליפת הצלילה הרוסית החדשה הוא חש מיד בקור שחדר לעצמותיו. הוא ניסה לדמיין עד כמה להט גופו לפני שני לילות, כשבילה עם הזונה האמריקנית. היא לא דמתה לנשים שאת שירותיהן שכר באירופה. היא היתה אתלטית, שרירית, ועם זאת ניחוח פירות קסום נדף משׂערה ומשדיה המלאים... הקול שנשמע ליד אוזנו קטע את הפנטזיה שלו בעיצומה. "אתה יכול לראות את המזחלת, גרגור? היא יציבה?" הוא הביט דרך המשקפת התת-מימית החדשה וראה צללים ירוקים ושחורים על קרקעית האוקיינוס שמתחתיו.
"אני רואה אותה היטב. היא ממש ליד הכבל. היא יושבת ישר. הסלע הגדול שלידה יגן עליה מהזרמים שם למטה. שום דבר לא נפל מהמזחלת בדרך לקרקעית. אני יכול אפילו לראות את האור הקטן מהבהב."
כל גופו רעד בלי שליטה. ואז שמע שוב את הקול שהגיע מעל פני המים. "טוב. אז תעלה. אנחנו צריכים לטפל בצוות."
09:45 שעון החוף המזרחי
המשרד לביטחון פנים, מערכת התקשורת הארצית (מתא"ר)
ארלינגטון, וירג'יניה
שלושה קילומטרים מערבית לאנדרטת הזיכרון של לינקולן, באחד מגורדי השחקים הרבים בשכונת בולסטון שבארלינגטון, וירג'יניה, התכנסה ישיבה בהולה בחדר הישיבות של מערכת התקשורת הארצית. מתא"ר הוקמה לאחר פירוק חברת התקשורת מָה-בֶּל בשנות השבעים. כאן יכלו להתכנס יחדיו כל חברות הטלפון והאינטרנט מבלי לחשוש מפני האשמה בהתאגדות בלתי-חוקית, ולחלוק את המידע החיוני להמשך פעילותן של מערכות התקשורת האמריקניות המסייעות לפנטגון וכמובן, לצרכנים. זה היה אחד המקומות היחידים שבו הפקידים הבכירים של הממשל הפדרלי ישבו לבטח תחת קורת גג אחת עם חברות מסחריות תחרותיות.
עם ספלי קפה בידיהם, ישבו נציגי התעשייה והממשל סביב השולחן, החליפו ביניהם מידע ודעות, וניסו להפעיל את המסכּים השטוחים הקבועים בהיחבא בתוך שולחן המהגוני-דובדבן.
"אוקיי, אוקיי, בואו נתחיל," רעם פְרֶד קָלדֶר, מנהל מתא"ר, והתיישב בראש השולחן ההיי-טֶקי. הדיבורים סביב השולחן פסקו ברגע שהנוכחים התיישבו מאחורי שלטים שהכריזו "משרד ההגנה", "אינפוטל", "אף-בי-איי", "פאסיפיק וסטל", "המשרד לביטחון פנים", "אי-טי-טי" ועוד ראשי תיבות של המוני סוכנויות ותאגידים אחרים. "ג'ייק הורוביץ הוא מנהל ההגנה על התשתיות במתא"ר. ג'ייק, ספר לנו מה ידוע כרגע."
"הנה מה שאנחנו יודעים, נכון לרגע זה. בין 07:30 ל-07:45 הבוקר אירעו התפוצצויות בשבעה מתוך עשרה ראשי הגשר האטלנטיים, המבנים ליד החופים שאליהם מגיעים כבלי הסיבים האופטיים הטרנס-אוקייניים שיוצאים מאירופה, וממשיכים לנתבים ולמתגי הוויסות. בערך באותו זמן, נפגעו בהתפוצצות במדינת וושינגטון שלושה מראשי הגשר של האוקיינוס השקט, והפסיקו לתפקד." את הדממה שהשתררה עתה בחדר אפשר היה לחתוך בסכין.
"בידי משטרת ניו ג'רזי דיווחים ראשונים המצביעים על כך שלפחות במקרה אחד מדובר במשאית נפץ. איש לא נפגע באף אחת מההתפוצצויות, משום שהמקומות האלה אינם מאוישים בדרך כלל. מטוס של משמר החופים ראה את אחת ההתפוצצויות אבל מיד אחר כך איבדנו איתו קשר.
"אמנם שלושה מתוך עשרה ראשי הגשר האטלנטיים עדיין מתפקדים, אך אלו הם המיושנים יותר, והם מחזיקים יחד רק עשרה אחוזים מהעומס. משטרת מסצ'וסטס ומשטרת קנדה בנובה סקוטיה מציבות אמצעי הגנה בשלושת ראשי הגשר הנותרים. צוותים של הורייזן תקשורת, אינפוטל, פאסיפיק וסטל וחברות אחרות התחילו להעביר את העומס לכבלי הסיבים האופטיים של האוקיינוס השקט כדי להשיג את אירופה בדרך עקיפה, אבל יש לנו בעיות קיבולת חמורות ואנחנו מאבדים בדרך המון מנות פרוטוקולים.
"שניים מנתבי סייתו המיושנים יותר של פאסיפיק וסטל התחילו לכרוע תחת העומס, כך שעלינו לתאם את בקרת הזרימה, אבל אין לנו שום דרך לדעת איזה מידע הוא בעדיפות ראשונה ואיזה הוא סבתא שכותבת לנכדים שלה בקולג'. אנחנו עדיין עומדים על פחות מעשרים וחמישה אחוז מהתעבורה הרגילה לספקי שירותי האינטרנט האירופיים, וחלק גדול ממנה הפך לזבל בגלל מנות הפרוטוקולים שאבדו בדרך. הידיעה האחרונה ששמענו היא שכמות התעבורה לשרתי-האב של שמות התחום ירדה פלאים. הם פועלים כמו מודיעין ארבע-אחת-אחת של האינטרנט שהופך כתובות של www למספרים. התעבורה אליהם מתעכבת כי רוב העולם לא מסוגל להגיע לשמונה מתוך עשרת שרתי-האב שנמצאים כולם כאן, בארצות הברית. כלומר, חלק ניכר מתעבורת האינטרנט לא מצליח למצוא את הדרך ליעדו."
"מה בקשר להגנה על ראשי הגשר של האוקיינוס השקט? עכשיו שם רק שבע בבוקר, אם אני לא טועה?" שאל נציג האף-בי-איי.
"בוצע," השיב פרד קלדר. "צלצלנו למשטרות של שלוש מדינות החוף המערבי - וושינגטון, אורגון וקליפורניה."
"משרד החוץ לא מסוגל להגיע לאף אחת משגרירויות ארצות הברית באירופה, באפריקה, במזרח התיכון או בדרום אסיה, אם מדובר בתקשורת מסווגת ואם לא," הכריז נציג משרד החוץ.
"אבל עדיין יש לכם קשר טלפוני עם השגרירויות?" שאל נציג אי-טי-טי.
"אנחנו עדיין יכולים לדבר איתן, אבל לא להחליף איתן מידע באינטרנט," קָבַל נציג משרד החוץ.
ג'ון פיטרס מהאוצר לחץ על כפתור המיקרופון שלו והכריז בקול צווחני, "בורסת ניו יורק, הבורסה האמריקנית לניירות ערך ובורסת נאסד"ק מדווחות כולן על חוסר יכולת להחליף מסרי בדיקה עם לונדון ועם שאר שוקי אירופה. האם נצליח להתגבר על התקלה עד פתיחת המסחר מחר?"
"לא, אין סיכוי," ענה פרד קלדר בקול חסר מבע, ופנה אל גנרל חיל האוויר עטור שלושת הכוכבים שישב מאחורי שלט משרד ההגנה. "גנרל ריצ'רדס, אני מניח שלפנטגון עדיין יש קישוּריוּת עם חו"ל?"
איש חיל האוויר הזעיף פנים על שנדרש לענות, אבל הוציא מכיסו משקפיים צרים ופתח לפניו דפדפת. שנים ארוכות היה טייס קרב, אבל עתה הוא ממונה על פעילויות המִחשוּב בפנטגון. הגנרל הקריא, "פיקוד האוקיינוס השקט מדווח על ירידה מסוימת באיכות התעבורה ברשת סיפרנט המסווגת וברשת ניפרנט הלא-מסווגת, אבל תעבורה בעדיפות גבוהה עדיין נעה בחופשיות בסיפרנט. פיקוד אירופה ופיקוד מרכז מדווחים על שיבושים חמורים בקישוריות בשתי הרשתות, המסווגת והלא-מסווגת. סוכנות מערכות המידע של משרד ההגנה עברה לכוננות מספר אחת, והעבירה חלק מהתעבורה של סיפרנט לקווים לא מנוצלים בלוויינים הארציים שלנו בחלל, אבל ארבעה מתוך שבעת פיקודי הצבא מדווחים על תפקודים מהותיים שהפכו לבלתי-מבצעיים בגלל השיבושים בניפרנט, וכפי שציין ג'ייק זה עתה, איננו מסוגלים לקבוע סדר עדיפויות בתעבורה של רשת זו." הגנרל סיים את דבריו, הסיר את משקפיו הצרים וסגר את הדפדפת.
לרגע נפלה דממה בחדר. חלק מהנוכחים שקלו את ההשלכות של דברי הגנרל, בעוד אחרים מנסים להבין מה בדיוק הגנרל אמר בעצם.
"סלח לי, גנרל... ריצ'רדסון, נכון? אני לא איש צבא ואני רחוק מלהיות איש טכני. אני מייצג את משרד המסחר. האם אתה או מישהו אחר יכולים לתרגם את מה שזה עתה אמרת ללשון בני אדם?" זה היה סגן שר המסחר קלייד פֶתֶרוויל, שהיה לו תפקיד חשוב במסע הבחירות של הנשיא בפלורידה.
גורדון בּקסטר, פקיד סי-אַיי-אי בכיר ומשופשף, רכן קדימה והפעיל את המיקרופון שלפני כיסאו. "ניפרנט היא רשת האינטרנט הלא-מסווגת של משרד ההגנה. סיפרנט היא הרשת שלהם למידע מסווג, מ'סודי' ומעלה. מה שהוא אמר, זה שיותר ממחצית כוחותינו שמעבר לים אינם יכולים כרגע לבצע במלואן את משימות הקרב שלהם כי אין להם קשר אינטרנטי לא-מסווג עם ארצות הברית."
הרווי טילדן מהבית הלבן נראה מופתע. "האם זה נכון, גנרל? האם זאת באמת משמעות הדיווח שלך?"
"ועוד איך," ענה הגנרל ריצ'רדס. "זה בדיוק מה שאמרתי לפני רגע."
פרד קלדר, שניסה לאחוז שוב בהגה הישיבה, ביקש מנציגי החברות סייתו וסְפּרוּס-נֶטוֶורְקס לומר באיזו מהירות הם יוכלו להתקין נתבים חלופיים בראשי הגשר. נציג סייתו אחז במיקרופון שלו. "טוב, אנחנו עובדים כמובן בשיטה של ייצור ומשלוח לפי הזמנה. זה לא שיש לנו במלאי. אם תהיה בידינו פקודת רכישה תקפה עכשיו, נוכל להתקין את הנתבים ברגע שישוקמו המבנים שבהם הם מוצבים, וכבלי החשמל והסיבים האופטיים יתוקנו. או אולי קצת יותר מאוחר."
טילדן, נציג הבית הלבן, נראה מוטרד. "אדוני היושב ראש, אם יורשה לי, בעיני הבעיה המרכזית היא... האם האף-בי-איי יודע אם מישהו הצהיר שהוא אחראי לפיגועים? כלומר, מי לכל הרוחות עשה את זה?"
במנוד יד רמז פרד קלדר לנציג האף-בי-איי לדבר. הגבר בחליפת רכיסה כפולה יישר את עניבתו. "סוכן מיוחד וילָרד מָלוויין, שמחליף את עוזר סגן המנהל מַרוֹ. אנחנו נדווח בערוצים המתאימים, אבל עלי להיות גלוי לב - זה יהיה כמובן רק על סמך דברים שמותר לפרסם, כדי להגן על תביעות פוטנציאליות בעתיד ועל מקורות ושיטות פעולה. אבל מכיוון שקיבלתי את רשות הדיבור, עלי להדגיש שוב, אדוני היושב ראש, שכל הסוכנויות והשותפים מהמגזר הפרטי חייבים לספק לאף-בי-איי את כל המידע הרלוונטי שבידיהם לחקירה פלילית זו, ואסור להם לחלוק אותו עם התקשורת או עם סוכנויות אחרות של הממשל, בין שהן של מדינה מסוימת ובין שהן סוכנויות פדרליות. אנחנו הסוכנות המובילה בטיפול ב... אה, בתקרית הזאת. שיתוף אחרים במידע עלול להיחשב שיבוש עשיית משפט ולהפוך את המעורבים בדבר למוּעדים לתביעה בהתאם לחוקים הפדרליים הרלוונטיים."
פתרוויל, ממשרד המסחר, רכן לעבר איש הסי-אַיי-אי שהיה לו לעזר כה רב קודם לכן ולחש לו, "מה הוא אמר כרגע, לכל הרוחות? הוא מתכוון לעצור אותנו?"
גורדון בקסטר ענה בקול רם. "הוא אמר שאם תיתן לו את הנקודות הוא עשוי לחבר כמה מהן - אבל הוא לא יגיד לאף אחד אם מהנקודות נוצרת תמונה. מן הסתם מפני שהוא בעצמו לא ידע."
"אדוני היושב ראש, אני מוחה על חוסר הכבוד הזה בין סוכנות לסוכנות..." התיז מפיו הסוכן המיוחד של האף-בי-איי.
"איזו קומדיה," מלמל גורדון בקסטר, סוכן הסי-אַיי-אי. "אם חשבתי שהסי-איי-אי דפוק, הנה מתברר שהאף-בי-איי דפוק לגמרי." הוא הרים את קולו. "והרי המסקנות שאליהן הגיעו בוודאות גבוהה האנליסטים שלנו: ההתקפה הזאת בוצעה על ידי מדינה, שאולי שכרה לצורך העניין ארגון פשע שידע מי המדינה ששכרה אותו או לא ידע. נשאר לנו רק לגלות מי היא המדינה."
דרך חלון הזכוכית המלוטשת הגדול שבקיר חדר הישיבות, הביט פרד קלדר בלוח הגדול של מערכת התקשורת הארצית, שהציג הזנה משולבת מכל ספקי האינטרנט המרכזיים בארצות הברית. וושינגטון, פילדלפיה, ניו יורק ובוסטון הבהבו עתה באדום. ובעוד הוא צופה בלוח וחושב על הכרטיסים שהצליח סוף סוף להשיג למשחק הכדורסל של הוויזַרדס היום אחר הצהריים, ועל כך שלעולם לא יעשה בהם שימוש, גם הנורה של שיקגו החליפה צבעה לאדום והתחילה להבהב.
הוא רכן קדימה בכיסאו ואפשר לרגע של דומייה להשתרר בחדר. ואז הוא סיכם: "בואו נראה אם הבנתי נכון. איזושהי קבוצה שיבשה את המערכת הפיננסית הבינלאומית ופגמה ביכולת השליטה של הפיקוד הצבאי שלנו על ידי פיצוץ של מבנים קטנים, לא בולטים וחסרי הגנה, בחופים. אנחנו לא ממש יודעים מי עשה זאת ולמה. ייקח לנו שבועות במקרה הטוב לתקן את הנזק. ואנחנו לא יודעים אם ההתקפות כבר מאחורינו. האם זהו פחות או יותר?"
דבריו התקבלו בהנהוני הסכמה סביב השולחן. הרווי טילדן, נציג הבית הלבן, גילה סימני מצוקה. "אוי, אני לא מסוגל לספר את זה בבית הלבן. הם ממש לא יאהבו את זה."
13:30 שעון החוף המזרחי
מרכז הספורט של קציני הפנטגון
ארלינגטון, וירג'יניה
"אני פנוי!" צעק ג'ימי אל כל מי שישמע אותו במגרש, וזינק לתפוס את הכדור שנזרק אליו בתגובה. הוא הסתובב, כדרר וזרק מקו השלוש. הכדור הסתחרר סביב החישוק כמו רכבת על פסים, ואז נפרד ממנו ונכנס לרשת. כשהרים את אגרופיו הקמוצים מעל ראשו, חש ג'ימי ברטט ליד מותנו ושלף את אוזניית הבְּלוּטוּת' מכיסו. הוא יצא מהמגרש והצביע לעבר דארן, איש התמיכה הטכנית, שישב דרך קבע על הספסל ואף פעם לא נתנו לו לשחק. "בוא תיכנס במקומי."
"הצלחת לקלוע סל אחד הגון ואתה יורד? מה הקטע שלך, ג'ימי?" הוא שמע אחד מחבריו לקבוצה אומר.
"בלש פוֹלי," אמר הקול באוזנו, "כאן מִבצעים. המנהל רוצה לפגוש אותך דחוף בשגרירות הבריטית. תוכל להגיד לי מתי תגיע לשם?"
ג'ימי פולי הוריד מבטו אל הטי-שירט ספוגת הזיעה שלו וחישב כמה זמן ייקח לו להתקלח, להחליף בגדים ולעלות על ההארלי-פֶט-בּוֹי שלו. "איפה השגרירות?"
השתררה דממה רגעית, שבהתחלה הוא ייחס אותה לכך שהקצין התורן מהעבר השני של הקו מחפש את הכתובת. ואז, לפי טון הדיבור, הבין שהקצין הוכה באלם מהבורות שלו באשר למה שלכאורה היה צריך להיות ידוע לכל אחד בוושינגטון.
"באזור השגרירויות? שדרות מסצ'וסטס?"
"שלושים דקות מעכשיו," העריך ג'ימי כשצעד לעבר חדר התאים. "נגיד, בשתיים." כשהסתובב בקצה שורת התאים, קומת המטר-שמונים-ושמונה של ג'ימי כמעט התנגשה בגוף חלוש ועירום של גבר בשנות השבעים או השמונים שלו. העור כמו נתלה ברפיון על גופו של הזקן. במרכז הספורט של קציני הפנטגון תמיד אפשר היה לפגוש בקולונלים ובגנרלים מדדים לכאן ולשם, מנסים להישאר בכושר ולהפיח רוח חיים בימי שירותם הצבאי, עת היו צעירים ויפים. "סליחה, גנרל," מלמל ג'ימי כשעקף את דלת התא הפתוחה. הוא הביט בזקן והעריץ אותו על שהוא עדיין מצליח לשמור על רמה מסוימת של גזרה. הוא חשב על אביו הכלוא בתוך שכחת דעתו, לוטש עיניים בטלוויזיה בבית גיל הזהב בלונג איילנד. יהיה נהדר אם יוכל מדי פעם לקחת את אבא לחדר כושר ולהתאמן איתו.
"אדמירל, לא גנרל, מטומטם," שמע ג'ימי קול מאחוריו כשהשליך את בגדיו על הרצפה ופסע לעבר המקלחות.
13:35 שעון החוף המזרחי
המרכז הצפון-מזרחי לנשים מוכות
רחוב שתיים, צפון-מזרח, וושינגטון הבירה
"אני חייבת לעוף מוושינגטון," אמרה האישה מהעבר השני של השולחן. "האיש שלי הולך למצוא אותי. נדמה לי שראיתי את התחת שלו בפינת הרחוב אתמול. אין הרבה מקלטים לנשים מוכות בעיר הזאת. הוא הולך למצוא אותי."
סוזן קוֹנוֹר הביטה באישה. ייתכן שהן בערך בנות אותו גיל, אבל האישה נראתה מבוגרת יותר, עיניה שקועות ואפה שבור. "את מפחדת שהוא יפגע בך שוב אם הוא ימצא אותך?" שאלה סוזן.
"הוא לא הולך להביא לי פרחים מסריחים, אחותי. הוא רוצה את הכסף שלו בחזרה, אבל אני הוצאתי את הכול על כרטיסי האוטובוס, שהילדים יוכלו לנסוע לאמא שלי."
סוזן התלבטה מה לעשות או לומר, מה שקורה לה לעתים נדירות. זה באמת לא העולם שלה. "אני בטוחה שהאנשים כאן במרכז יוכלו למצוא לך עורך דין, למצוא שופט שיוציא צו הרחקה שיאסור עליו להתקרב אלייך..."
פיה של האישה נפער והיא לטשה עיניים בסוזן, המומה. "את אומרת לי ללכת לבית משפט? בלי שאסרו אותי? ונראה לך שלדארנל באמת יהיה אכפת ממה שאיזה טיפוס בגלימה אומר?"
"תראי, אנחנו יכולים לעזור." סוזן הפסיקה כששמעה את הצליל באוזנייה שלה. היא לחצה על כפתור הקליטה. "כאן קונור." האישה הנידה בראשה כלא מאמינה והתרחקה לעבר שלוש נשים אחרות שצפו בטלוויזיה.
"מיס קונור, כאן מבצעים. המנהל נמצא בשגרירות הבריטית ורוצה אותך שם עכשיו."
"אני בדרך," אמרה וקמה משולחן המתכת הישן. "זמן משוער ארבע-עשרה אפס אפס. רות סוף."
כשמיהרה לצאת מהקפטריה שמעה סוזן את האישה קוראת אחריה, "עם עצות כאלה לא צריך שתחזרי לכאן, כלבה."
סוזן מיהרה לנסוע מהמרכז לנשים מוכות לשדרות מסצ'וסטס ברחוב שלוש, דרך המעבר התחתי בכיכר סקוט, סביב מעגל התנועה בכיכר דופונט, מאיצה במכונית הסינית החדשה צֶ'רי-522K בשטף התנועה של יום ראשון אחר הצהריים. בראשה המשיכו להתנגן מילותיו של שיר בן עשרים שנה של טרייסי צ'פּמן, על אישה שנרצחה בידי בעלה: "אתמול בלילה שמעתי את הקולות הצורחים, הרמים דרך הקיר." בימי ראשון, פעם בשבועיים, התנדבה סוזן לעבוד במקלט לנשים מוכות. ההיתה זו דרכה לכפר על הצלחתה שלה, או ניסיון להושיט יד לבני גזעהּ? תהיה אשר תהיה הסיבה שהניעה אותה להתחיל, היא כמעט שכנעה את עצמה שאינה עושה טוב לאף אחד ושעליה למצוא דרך אחרת לשלם את חובה לחברה.
הצֶ'רי, שהורכבה בשנגחאי, הונעה אך ורק באתנול שהופק מדוחן. המנוע שלה התחיל לפעום בעוצמה כשהאיצה בכביש הפתוח המוביל למתחם הבריטי. סוזן חייכה למראה פסלו של צ'רצ'יל מחוץ לקו הגדר. וינסטון היה אחד מגיבוריו של ראסטי מֶקינטַיֵיר. היא תהתה מה יש לראסטי לחפש בשגרירות הבריטית ביום ראשון אחר הצהריים, וחשוב יותר, למה הוא רוצה שתצטרף אליו. עברו רק שנתיים מאז החלה לעבוד עם מקינטייר, אבל הם הספיקו לצבור הרבה חוויות משותפות. כשהוא הפך למנהל המרכז לניתוח מודיעיני בשנה האחרונה, אחת מפעולותיו הראשונות היתה להעמיד אותה בראש הענף החדש שהקים, הענף לפרויקטים מיוחדים. התפקיד החדש הפך את ההליכה לעבודה בכל בוקר למלהיבה. היא אף פעם לא ידעה איזה רעיון בלתי-שגרתי יצוץ פתאום במוחו של ראסטי, ויעלה לכותרות רק כעבור חודש ימים.
כשהאטה את מהירות המכונית ליד תא השומר הראשון, חלף על פניה בחריקה אופנוע ונעצר ליד ביתן השער. שני נחתים בריטים צצו לפתע מאחורי הביתן. שניהם כיוונו לעברו תת-מקלעים קצרים, FN P90. "הֵי, אני מכוחותינו," צעק האופנוען וקילף מעל ראשו את הקסדה.
סוזן זיהתה את ג'ימי פוֹלי, בלש משטרת ניו יורק, שזה עתה הושאל למרכז לניתוח מודיעיני לתקופה מסוימת. לפני שבוע שיבץ אותו ראסטי, הבוס שלה, לצוות של סוזן לפרויקטים מיוחדים, "להקנות לכם קצת חוכמת רחוב," אמר. סוזן עדיין ניסתה לתהות על קנקנו של פולי. הוא היה גבר נאה, איש רעים להתרועע - כולם מלבדה חיבבו אותו מיד.
"פולי," צעקה סוזן מחלון מכוניתה, "שלא יירו בך. זה ייראה רע ברקורד שלי." פולי צחק ומסר באי-רצון לאיש הביטחון של השגרירות את אקדח הזיג-זאוור 0.357 שלו.
13:50 שעון החוף המזרחי
השגרירות הבריטית
וושינגטון הבירה
כשסוזן וג'ימי נכנסו לתוך המבואה המפוארת של השגרירות, הם נראו, בתוך כל הפאר שמסביב, לא שייכים למקום וזוג בלתי-מתקבל על הדעת. פולי, גבוה ומנומש, לבש חולצת פּוֹלוֹ ומכנסי ג'ינס. קונור, נמוכה ושחורה, לבשה חולצה מחויטת ומכנסי כותנה. אף אחד מהם לא היה לבוש כראוי לשגרירות הבריטית. האורחים האחרונים שעזבו את ארוחת הבוקר המאוחרת קיבלו את מעיליהם מידי אנשי צוות השגרירות. הארוחה נערכה לכבוד סֶר דניס פֶּנינג-סמית ממשרד הקבינט, שבו שירת את הממלכה המאוחדת כמתאם שירותי הביון. בשעה שהשגריר הבריטי נפרד ליד הדלת מכל "החשודים הרגילים" שהזמין לארוחה איתו ועם האורח המכובד מבריטניה, נכנס סר דניס לספרייה ועמו סול רוּבֶּנסטין. סול הועלה לאחרונה לדרגת מנהל המודיעין הלאומי. מאחורי שני הפקידים של סוכנות הביון צעדו ראסטי מקינטייר, ראש המרכז לניתוח מודיעיני של ארצות הברית, ובראיין דאגלס, שמונה לאחרונה לתפקיד סגן מנהל המבצעים של האֶם-אַיי-6 הבריטי, או כפי שהוא נקרא באופן רשמי, שירות המודיעין החשאי.
"...עדיין אין הוכחה," אמר רוּבֶּנסטין, והדליק סיגר. "אבל זאת חייבת להיות סין, כמובן. סוג של יריית אזהרה לטייוואן. הם פשוט רצו שטייוואן תעשה במכנסיים, כדי להשפיע על הבחירות. מה קרה? המצביעים, בצעד של מחאה עשו מהפך בניגוד למצופה ובחרו במפלגת העצמאות, ואנחנו הכרזנו על תמיכתנו. בייג'ינג אמרה שיהיו לכך השלכות. אולי זאת הסנונית הראשונה של ההשלכות האלה. סוג של רמז בשבילנו לא להתערב בזמן שהם מתכוננים לעשות משהו לטייוואן, אחרת - הם יפגעו בנו בדרכים שלא חלמנו עליהן."
"אולי. אבל אף אחד עדיין לא קיבל על עצמו את האחריות?" שאל סר דניס, מוזג קוניאק נפּוֹליוֹן לכוסית.
"אוהו, יש הרבה הצהרות של קבלת אחריות, סר דניס," התערב ראסטי. "אל-קאעידה של צפון אמריקה, שלא קיים, הצבא הבדלני הארי, שבקושי קיים, וארגון אנשי הים למען אוקיינוס נקי, שבאותה מידה ייתכן שלא קיים." מקינטייר, שקלט את סוזן וג'ימי בזווית עינו, סימן להם בידו להיכנס לספרייה. "סר דניס, בראיין, אלה החבר'ה מהענף לפרויקטים מיוחדים שהזכרתי." כולם לחצו ידיים זה לזה.
"עכשיו תגיד לי אתה, ג'יימס, בתור שוטר," שאל דאגלס את פולי, "נכון שמבצע כזה דורש מיומנות גדולה? עשר משאיות נפץ בחמש מדינות ושום איש לא נתפס ולא נהרג? ואותם מתגים בראשי הגשר שהם לא נגעו בהם - כל כך ישנים ובלויים שלא היה שווה לפוצץ אותם. אין ספק שהם ידעו את זה."
מקינטייר, שהבחין בהבעת פניו הנבוכה של פולי, ענה. "סוזן וג'ים עדיין לא בסוד העניינים, בראיין. זה עתה קראתי להם."
"אם כך, אתה חייב להודות, ראסטי, שזה היה מבצע מתוחכם ומתוכנן היטב," אמר בראיין והתרחק מפולי. "הרבה שחקנים."
"אמת. החומר נפץ היה מורכב ממטען מחורבן של אַר-די-אֶקס, שקשה להשיג אותו בסביבה וקשה להכניס אותו בכמויות גדולות לאמריקה בלי שמישהו במכס ישים לב לזה. והנה החדשות האחרונות שקיבלתי מהמשמרת - הצי אומר עכשיו שנוסף להתקפות על ראשי הגשר היו גם התפוצצויות על קרקעית הים. כך שגם אם הם ישקמו את ראשי הגשר, זה לא יספיק. כבלי הסיבים האופטיים נחתכו מתחת למים, ואותם קשה יותר לתקן."
"כלומר, מדובר במדינת לאום," טען סר דניס. "אני לא חושב שסין מסוגלת לעשות דבר כזה."
"אולי היתה להם עזרה." רוּבֶּנסטין פלט עננת עשן של טבק קובני. הוא צנח לתוך כורסת עור ירוקה וגדולה והרים את עיניו. "נו, אנשי הפרויקטים המיוחדים, זה התפקיד שלכם, ועדיף שתגלו מהר. מפני שיהיה האחראי מי שיהיה, אני מוכן לערוב לכך שההתקפה היום איננה ההתקפה האחרונה."
"אנחנו?" שאלה סוזן, מביטה בראסטי ובג'ימי. "אבל - יש מנגנון בירוקרטי שלם שערוך לעשות בדיוק את זה."
"את מתכוונת לשוטרים מ'השמן והרזה'?" שאל רוּבֶּנסטין. "אה, הם יהיו שם, הסירי דאגה מלבך. האף-בי-איי, המשרד לביטחון פנים, עד האחרון שבהם. אבל בזמן שהם יכשילו זה את זה, כרגיל, אנחנו נעשה את... החקירה הבלתי-שגרתית שלנו. אני צריך מישהו פיקח, זריז, קל תנועה - כלומר, אתכם. אנחנו חייבים לגלות מי עומד מאחורי זה, כי אין ספק שהם יודעים איך לפגוע בנו, איפה נמצאות נקודות התורפה שלנו. וזה לא נראה כאירוע חד-פעמי. מה אומר לך האינסטינקט האגדי שלך, ראסל?"
סר דניס, בראיין דאגלס וראסטי זעו ממקומם ויצרו קשת עגולה מול סול רוּבֶּנסטין בכורסתו. "עם מספר כה גדול של אנשים שמעורבים בהתקפה ובהכנות - להערכתי, לא פחות ממאה - מדובר במדינת לאום או ברשת טרוריסטית גדולה, או בשתיהן," אמר ראסטי. "אני מסכים, קרוב לוודאי שזאת סין, אבל אסור לנו להוציא מכלל אפשרות את איראן וחיזבאללה, שחוזרים אלינו אחרי המכה שספגו לפני שנתיים באסלאמיה. זה פחות או יותר הזמן הנדרש בשביל לחבר את כל החלקים שמרכיבים התקפה כזאת ביחד. או תנועת הנקמה העיראקית."
"כמובן, עלינו לבחון את כל האפשרויות," אמר רוּבֶּנסטין מאחורי ענן עשן.
"נכון מאוד, סוֹלי," הסכים סר דניס, והציג לראווה שורה של מכשירים שנועדו לדחוס ולהצית את מקטרת הפיטרסון שלו. "אתה צריך לדאוג שהאנשים שלך יעבדו קשה, ובראיין והחבר'ה שלו יעשו את אותו הדבר בנפרד. בעוד כשבוע נחליף בינינו מידע. אבל אנחנו חייבים לעבוד מהר. יהיו אשר יהיו, האנשים האלה כבר הצליחו לגרום נזק ענקי למערכת הכלכלית העולמית. ועושה רושם שהם יודעים את הסוד הקטן המלוכלך שלנו." הוא הביט בכל אחד ואחד מהם. "את הכפר הגלובאלי קושרים יחד חוטים מעטים מאוד ושבריריים מאוד. חתוך אותם והציפוי הדק של הציוויליזציה נעלם. כמו טבעת עשן 'לטקייה'." הוא נשף, ועשן עלה לאוויר מהטבק הטורקי שבפיטרסון שלו. עננה אפורה קטנה שטה אל עבר האח ונעלמה.
ג'ימי פולי חילץ את ההארלי-פֶט-בּוֹי ממגרש החניה שמחוץ לשגרירות, והוליך אותו לכיוון הבוסים החדשים שלו. סוזן התעלמה מנוכחותו. "ראסטי, אתה לא צריך לספר לי שזה עסק רציני. הבנתי את זה. מה שאני לא אוהבת זה שאנחנו לא חלק מהחקירה הגדולה, הרשמית. אנחנו מחוץ לאוהל, מלקטים את גרעיני הפופקורן שנשרו לאדמה. זה סתם קשקוש."
היא הסתובבה כדי להפגין התייחסות לפולי. "אני בטוחה שג'ימי הוא בלש מעולה, אבל אתה נותן לי בחור אחד, בעוד שהאף-בי-איי מקציב לזה אלפים, ואתה עוד מצפה ממני להתחרות בהם?" בפניו של פולי הבזיק חיוך מתחנחן שגרם לו להיראות כמו בן-עֶשׂרֵה. ואיכשהו זה העלה את חמתה של סוזן עוד יותר.
"תראו, יש לכם חלק חשוב בעניין הזה," אמר ראסטי. "אתם לא אמורים להתחרות בסוכנויות האחרות. אתם עושים את זה בדרך שלנו, קטן וחכם, לא שגרתי, מורד במוסכמות ועצמאי." הוא הנמיך את ידו כדי לכרוך אותה סביב כתפה של סוזן, ואת האחרת הגביה וכרך סביב כתפו של ג'ימי. "ראינו כבר בעבר מה קורה כשיש חשיבה עדרית: נשק השמדה המונית בעיראק. תראו, סול גילה רק טפח ממה שקורה באמת." ראסטי סקר את מגרש החניה של השגרירות כדי להיות בטוח שאין אדם בטווח שמיעה. "הנשיא תפס עצבים על מה שקרה. הוא לא מבין איך זה שאנחנו מוציאים יותר משמונים מיליארד דולר על מודיעין ועל אכיפת החוק, ואז איזה ארגון מתכנן ומבצע שורה של פיצוצים כאלה, ואנחנו לא מצליחים לתפוס את האחראים. ויותר מכול, הוא לא מבין למה צומתי האינטרנט האלה לא היו מוגנים."
"שאלה טובה," הסכימה סוזן. "למה אנחנו משאירים מקומות חשובים כאלה בלא שמירה?"
"לזה נצטרך להקדיש מחשבה שנייה," אמר ראסטי. "בינתיים, ההנחה המבצעית שלנו היא שכל הדבר הזה הוא רצונה של סין להשיג שליטה בתהליך ההסלמה."
"סלח לי, אדוני, אבל למה אתה מתכוון?" שאל ג'ימי.
"פירושו של דבר שהם לא רק פגעו בנו, הם גם מראים לנו שהם מסוגלים לפגוע בנו הרבה יותר, הם יכולים להסלים את המצב בדרכים שאנחנו אפילו לא מצפים להן. באופן הזה אנחנו נימנע מלעשות פעולה כלשהי נגדם," הסבירה סוזן.
"אמת. במקרה זה, אם הצעד הבא של סין יהיה לתקוף את טייוואן כדי לעצור אותה מלהכריז על עצמאות, אנחנו נימנע מלעזור לה. אבל הנשיא הזה לא מוכן להימנע." ראסטי העביר את מבטו מסוזן לג'ימי, לבדוק אם שניהם קלטו את הרמיזה שלו. "האף-בי-איי והמשרד לביטחון פנים יובילו את החקירה במרץ. אבל יש שתי משימות חשובות שאנחנו לא סומכים עליהם שיבצעו כמו שצריך. וכאן אתם, ב"מבצעים המיוחדים", נכנסים לתמונה. אםּ חבורה של סוכנים סינים התרוצצה בארץ והכינה את הפיצוצים האלה, היינו יודעים על כך. הם שכרו מישהו. תפקידכם הראשון הוא למצוא מי זה.
"שנית, מישהו מצא איזשהו עקב אכילס בטכנולוגיה ובתשתיות הלאומיות שלנו, נקודת תורפה שאנחנו עצמנו לא זיהינו. הם בטח יעשו זאת שוב. לפני שהם יעשו זאת, אתם חייבים למצוא מהי המטרה הבאה שלהם. האף-בי-איי והמשרד לביטחון פנים יתמקדו מן הסתם בבתי זיקוק ובגשרים ובדברים מהסוג הזה. אבל זאת היתה התקפה על הטכנולוגיה שלנו - שם אנחנו צריכים לחפש."
סוזן הנהנה בראשה וחייכה. היא ידעה שהוא צודק; גם הפעם הם חייבים להימנע מחשיבה של עדר. זה עלה יותר מדי ביוקר בעבר. ועליהם להתמקד בהגנה על הדברים שחשובים עכשיו, בעידן המידע, לא על מה שהיה חשוב במאה העשרים.
"נשמע לי טוב," אמר פולי. הוא פנה אל סוזן. "להתראות במשרד בעוד כשעה, בוסית." הוא חייך והסתלק עם ההארלי שלו.
ראסטי קרא את הכעס על פניה של סוזן. "פולי הוא לא כמו שהוא נראה, סוזן. תשכחי מההתנהגות החיצונית. מפקד המשטרה סיפר לי שהוא הבלש הטוב ביותר שהיה להם זה שנים. הוא רק השאיל לי אותו כדי שיצבור ניסיון בתחום הממשל בוושינגטון. המיומנויות שיש לכם ישלימו מצוין אלה את אלה." הוא הבחין שהיא לא השתכנעה. "רק פצחו את המקרה בשבילי, סוזן, ותעשו את זה מהר. האף-בי-איי והמשרד לביטחון פנים מחפשים את המטבעות מתחת לפנסי הרחוב. אתם תחפשו בין הצללים."
21:00 שעון החוף המזרחי
המשרד לפרויקטים מיוחדים, המרכז לניתוח מודיעיני
נֵייבי היל, פוֹגי בּוֹטוֹם, וושינגטון הבירה
הם קראו את הדו"חות כבר חמש שעות, כשג'ימי פולי הציע שהוא יכין להם איזו ארוחה קלה. מהמטבחון הקטן של המשרד הוא צעק לסוזן, "את יודעת מה אני עדיין לא מבין? הייתי בטוח שטייוואן עצמאית."
סוזן קונור הרימה את עיניה מדו"ח המשרד לאלכוהול, טבק וכלי נשק שעל המסך השטוח שלה. "כן, ובכן, היא עצמאית מכל בחינה מעשית. היא היתה כזאת במשך קרוב לשבעים שנה, מאז שהמפלגה הלאומנית ברחה מאדמת סין לאיים כשהקומוניסטים תפסו את השלטון. אבל הם, וגם סין, שומרים על השקר המוסכם שהם עדיין פרובינציה של סין. בייג'ינג רוצה שהם יחזרו אליה יום אחד, כמו הונג קונג. בכל פעם שטייוואן מצהירה שהיא עומדת להכריז רשמית שהיא כבר איננה חלק מסין, בייג'ינג משתגעת."
פולי לא ענה, אבל מהמטבחון נשמע קרקוש מתמשך של סירים ומחבתות. סוזן חזרה לדו"ח וצעקה אל איש הצוות החדש שלה, "אחי, חתיכת כמות של חומרי נפץ נגנבת בארץ הזאת כל שנה. ידעת את זה, ג'ימי?"
"אהה," ענה ג'ימי מחדר ההתרעננות. "רובם נמכרים בחזרה לחברות בנייה בשוק השחור. בואי לאכול את ארוחת הערב שלך."
"את המה שלי?" סוזן צחקה וקמה מכיסאה לראות במה היה עסוק הבלש ממשטרת ניו יורק. "אלוהים, ג'ימי, אתה הולך להתמודד בתחרות שף הברזל?" היא פערה את פיה כשסקרה את המאכלים הסדורים על השולחן הקטן. "פסטה אָ לָה פֶּסטוֹ. מאיפה אירי שכמוך לומד איטַליַאנוֹ?"
"את מתכוונת לסתם שוטר אירי, נכון?" חייך ג'ימי ומשך כיסא לבוסית החדשה שלו. "יש חמישה בנים במשפחה שלי. אני מספר שתיים, ומשום מה אבא הדביק עלי את תווית הטבח."
"ואמא?"
"מתה כשהייתי בן עשר. אבא עבד עד ארוחת הערב כל יום. עורך דין. אז הייתי צריך להכין את ארוחת הערב. אחרי כמה זמן אפילו לחבורת הבנים נמאס מהפיצה או מהשעועית עם נקניקיות פרנקפורטר. אז..."
"המממ... פֶּסטוֹ נהדר. המון שום." סוזן דיברה בעודה אוכלת. "בזאת אני סולחת לך רשמית על שלא עבדת יותר קשה על חקירת האירוע."
"מי אמר שלא חקרתי את האירוע, בוסית?" אמר ג'ימי והניח את הסכין והמזלג. "את רוצה לדעת מה גיליתי עד כה? סוכני האף-בי-איי מגויסים כולם לסיפור המשאיות, מספרי זיהוי הרכב, עקבות, עדי ראייה, שיירי חומר נפץ. בתוך קצת יותר משתים-עשרה שעות, כבר יש להם אלף ומאתיים סוכנים שעוסקים בזה. הם נתנו לזה שם של אירוע חמור - סַיי-בּוֹמבּ - פצצת-אינטרנט; קליט, לא? ומינו כראש המבצע סגן מנהל. ובינתיים אין להם שום קצה חוט, גורנישט. הסוכנות לביטחון לאומי עוברת בשבילם על כל השיחות שמקורן קרוב לראשי הגשר סביב זמן הפיצוצים. גם שם, נאדה."
סוזן התרשמה מאוד, אבל שיערה שלג'ימי יש מקור באף-בי-איי שפשוט הקריא לו את הסיכום שנכתב לסגן המנהל. זה לא נחשב חקירה בעיניה. היא בילתה את השעות, מאז קיבלו את משימתם החדשה, בניסיון להבין את החשיבות של מה שהושמד. "אוקיי, יופי, אבל אנחנו צריכים להבין את הלמה לפני שנוכל למצוא את המי. למה שמישהו ירצה לצמצם את התקשורת עם אירופה ואסיה? האינטרנט עדיין פועל כאן. הוא אטי בגלל כל המסרים שתועים בסייברספייס בלי יכולת להישלח ליעדם, אבל הוא עובד. אז מי ולמה? התקפה כזאת חייבת לפגוע גם בסין. אנחנו צריכים להבין למה הם עשו זאת."
פולי הניד ראשו בשלילה ודחה את השאלה. "תראי, אני חשבתי שזה מה שהאף-בי-איי והסוכנות לביטחון לאומי עושים, רודפים אחרי סין. כמו שראסטי אמר, הצבא הסיני לא מתרוצץ בג'רזי. אולי הם שכרו מישהו. אולי הם הטעו את מי שהם שכרו, מבצע תחת דגל כוזב. אז בכיוון הזה הייתי בודק. תחשבי גם על היוּנָבּוֹמְֶּר באופן כלשהו. קזינסקי היה פרופסור מטורלל שרצה לעצור את הקִדמה הטכנולוגית. אז מה הוא עושה? מתחיל לשלוח מעטפות נפץ לפרופסורים באוניברסיטאות ברחבי המדינה... לפרופסורים שמקדמים את הטכנולוגיה." הוא משך בכתפיו. "חומר למחשבה. גם העובדה שסוכני האף-בי-איי מעולם לא תפסו אותו עד שאח שלו זימר." הוא חזר לפסטה שלו.
"אוקיי, אז מה היה לנו... מעטפות נפץ קטנות לפני חמש-עשרה שנה שנשלחות לקמפוסים אוניברסיטאיים ועשר משאיות נפץ ממש גדולות היום בצומתי אינטרנט - בחור אחד אז, עשרות היום." היא הסבה את ראשה וצמצמה את עיניה. "והקשר הוא... מה?"
"בחייךְ, בוסית. מה זה סייברספייס? טכנולוגיה. והסינים במרדף אחרי הטכנולוגיה שלנו. קודם כול גונבים אותה, ועכשיו משום מה מפוצצים אותה. הנה, אל תשכחי את הסלט שלך. הרוטב בלסמי מצוין," אמר, והעביר לה בקבוק קטן מעבר לשולחן. "עשיתי חיפוש על תקריות במתקנים שקשורים לטכנולוגיה בשנתיים האחרונות וגיליתי דפוס קבוע מעניין בששת החודשים האחרונים. חברת אינטרנט או מעבדה ביו-רפואית נכחדו באש או בהתפוצצות מסוג כלשהו כמעט בכל חודש בששת החודשים האחרונים. השרפה הגדולה במרכזי הנתונים על נהר קולומביה בחודש האחרון? מפעל השבבים הביולוגיים בסן דייגו? אחד המבנים באם-אַיי-טי ביום שישי האחרון."
עיניה ננעצו בו. תדמית השוטר-הבּוֹק היתה אפוא הצגה, והיא אכלה את זה כמו איזה בירוקרט וושינגטוני טיפוסי. פולי שלח אליה חיוך מלאכי קטן שחשף שתי גומות לחיים. ואז קרץ. היא עשתה מאמץ שלא ליפול ברשת קסמו האישי כמו כל אחד אחר במשרד. היא היתה האחראית, לכל הרוחות.
"אוקיי, בלש. מה אנחנו יודעים על התקריות האלה? האם גם האף-בי-איי רואה בהן אירוע חמור?" סוזן הרגישה שקולה חסר הבעה, מקצועי מדי. עליה להיות ידידותית יותר. אפילו אם הצליח לעבוד עליה עם תדמית הספורטאי-המצטיין-של-הקולג', הוא גם בישל בשבילה ארוחת ערב לא רעה בכלל, ועוד באמצעים הדלים של מטבח המשרד.
"לא, שישה אירועים קלים, ומי שחוקר אותם הם בעיקר המשטרות המקומיות וחוקרי מקרי הצתה. האף-בי-איי לא שם לב לדפוס הקבוע. עדיין לא." הוא פיזר פתיתי פרמזן על הפסטה שבצלחתו.
סוזן עיכלה את המידע החדש, ואת הפסטה. "אם ההתקפות האחרות קשורות זו לזו ונצליח לגלות מי עשה אותן... ייתכן שנצליח לענות על שתי השאלות של ראסטי: מי עשה לסינים את העבודה המלוכלכת, ואיזה סוג של מטרות הם מתכוונים להתקיף."
ג'ימי הנהן בראשו במרץ תוך כדי לעיסה. "יש איזה בלש בבוסטון שאני מכיר שעובד על הפיגוע באם-איי-טי. הוא אומר שהוא יכניס אותנו לתמונה שלב אחר שלב אם נגיע לשם."
סוזן חייכה ונענעה בראשה בהערצה. "אז בוא ניסע."
"נפגשים בטיסה של גֶ'טבּלוּ בשבע וחצי בבוקר, בוסית."
אף שהתחילה לתהות מי בדיוק האחראי מביניהם, כל מה שהצליחה לומר היה "מאיפה אתה מכיר את הבלש ממשטרת המדינה שמטפל באירוע הזה במסצ'וסטס?"
"בן דוד. כולנו, השוטרים האירים, קשורים זה לזה."
סוזן צחקה כל כך, שכמעט נחנקה עם הביס האחרון. "בסדר, אם אני צריכה לקום בחמש וחצי, אז אני הולכת הביתה." היא אספה את הצלחות הריקות ושמה אותן בכיור. אחר כך לקחה את המעיל ואת התיק וצעדה לעבר הדלת. "להתראות במטוס. עבדת יפה היום, גם על האוכל. אבל, אלא אם כן אתה רוצה שאקרא לך ג'ימי אולסן במקום ג'ימי פולי... קרא לי סוזן, לא בוסית."
כשהדלת נסגרה מאחוריה והיא פסעה אל עבר המעלית יכלה סוזן קונור להישבע שהיא שומעת את פולי אומר, "כן, המפקד." כשפסעה אל עבר מכוניתה, היא הודתה בפני עצמה שעזרתו של שוטר עשויה להועיל לה מאוד מפני שהפרויקט ידרוש בבירור עבודת שטח, ועוד בארצות הברית. אפילו אם פולי לא נותן לה את הכבוד המגיע לה. הבעיה הזאת לא נולדה היום. סוזן נראתה צעירה בהרבה מכפי גילה, וראסטי העלה אותה בסולם הדרגות במהירות אף על פי שהיה חסר לה ניסיון בעבודת ממשל. כמובן, חשבה בלבה כשחלפה במכוניתה על פני ביתן משמר הביטחון, חלק מזה נובע מן הסתם מהתייחסותה לאחרים. היא תמיד חשה טינה כלפי גברים שניסו להציג את הדברים קלים מכפי שהם באמת, שהתקדמו בעזרת חיוך כובש ופטפוט מלטף אוזן. אולי היא צריכה לתת לפולי הזדמנות. הוא בישל מצוין.
22:45 שעון הרי הרוֹקי
36,000 קילומטר מעל האוקיינוס השקט
הלוויין ניו גלקסי, על חמש הטונות וחצי שלו, שכב נייח ביחס לכדור הארץ שמתחתיו. האנטנות שלו קיבלו ושלחו בו בזמן גיגה-בייטים של מנות דיגיטליות דרך ערוצי רדיו ולייזר. כאשר הן תורגמו מחדש על כדור הארץ שמתחת, הפכו מנות אלה למסרי דואר אלקטרוני, לזרימת מידע, לשיחות קוליות ולתוכניות טלוויזיה. מספר מועט של מנות עובדו על הלוויין עצמו, רק אלה שנותבו למחשב האחזקה שלו. למעט חריג שולי זה, יתר המנות רק חלפו דרך ניו גלקסי במהירות הבזק, בדממה, מלוס אנג'לס לטוקיו, מסן פרנסיסקו לסידני. בחלל הקפוא, השואף לוואקום, כשמיליארדי מנות ממריאות וחולפות דרך האנטנות הענקיות שלו, ניו גלקסי לא הוציא אף שמץ צליל שניתן לשמיעה. אפילו כשמנועי גז הקסאון המיוּנָן שלו ירו את פרצי הגז שלהם למשך מיקרו-שנייה כדי לשמור על מיקומו הקבוע כלפי כדור הארץ, נשמע רק קול דממה דקה.
ב-22:48 לפי שעון הרי הרוקי קיבל הלוויין מסר עדכון, סדרת מנות באנטנה ובתדר שמשרתים רק את פאסיפיק וסטל, בעליו של ניו גלקסי. על פי כותרת המידע, נותבו המנות למחשב האחזקה של הלוויין, פוענחו ותורגמו לכדי מסר. המסר היה ארוך מכל אחת מההוראות הרגילות של הלוויין. הוא מילא את שורת הפורמט בתוכנית שמירת המיקום ואז הכניס קוד ביצוע לתוך המחשב. הקוד היה באותה תבנית של מסרי האחזקה הרבים שהתאימו את מיקום האנטנות או ביצעו אבחונים במערכת שעל סיפון הלוויין, אבל הוא נכתב על התוכנית הקיימת תוך שהוא מוחק הגבלות מסוימות. הקוד התאים את מנועי הקסאון המיוּנן לעמדת השעה שש וביצע שחרור של גז קסאון. זמן פרץ הגז בקוד לא היה שלוש שניות, כרגיל. הוא היה 300 שניות.
ניו גלקסי התרחק בשקט מכדור הארץ במהירות גוברת והולכת. ואז בוצעה ההוראה האחרונה במסר העדכון: ניו גלקסי נכנס למצב של שימור אנרגיה, וכיבה את כל המערכות שלו ל-999 יום. כשהמערכות שלו יופעלו שוב, האנטנות של ניו גלקסי לא יהיו מכוונות כלפי כדור הארץ. הלוויין כבר יספיק לעשות כברת דרך ארוכה בנתיב הבריחה ממערכת השמש.
23:10 שעון הרי הרוקי
המרכז למעקב ואיתור בחלל
הר שֶיֶין, קולורדו ספרינגס
"...אז הייתי צריך לעזוב את הבית כשקולורדו אוולנש מפגרים בנקודה," התלונן קפטן פרד יאנג בפני מסטר-צ'יף-סרג'נט בראד אנדרסון.
"בשביל זה המציאו את הממיר המקליט, קפטן. דרך אגב, הפסדת את התדריך של החלפת המשמרת." אנדרסון היה מבוגר בחמש-עשרה שנים מהקפטן, שמבחינה טכנית יהיה אחראי למשמרת בשמונה השעות הבאות.
"אני יודע, אני יודע. אני אתעדכן על ידי הרצת תוכנת השינויים. בין כה וכה שום דבר לא קורה כאן. אני לא יודע למה בכלל אנחנו צריכים לשבת בתוך הר. זה כל כך המאה העשרים, כל כך המלחמה הקרה..." מלמל קפטן יאנג, התיישב מול המחשב שלו והתחיל להקליד. במשך כמה דקות נעץ יאנג בשקט עיניים במסך, ואז אמר בנימה של דאגה, "סרג'נט? תוכנית המעקב אחר שינויים אומרת שיש לנו פחות שלוש ציפורים למעלה. ולחסרונן של השלוש אין שום הסבר הגיוני."
זמן קצר לפני כן הרים סרג'נט אנדרסון את הטלפון הירוק שצלצל, הקו הישיר לסוכנות הביטחון הלאומי בפורט מיד, מרילנד. הוא כיסה על הפומית בידו לפני שענה. "קפטן, שברים מתעופפים לנו כל הזמן, ציפורים זקנות שנשרפות באטמוספרה העליונה. זה לא רציני." הוא פנה לטלפון בעוד יאנג לוחץ פעם אחר פעם על מסך מגע. "כן, אדוני, כאן מעקב החלל. לא, לא ראינו שום דבר יוצא דופן מעל האוקיינוס השקט. למה?" אנדרסון כתב את שנאמר לו. "אוקיי, אנחנו נפקח עין. בסדר." הוא תלה את הטלפון על וו ליד ארבעה קווים ישירים אחרים מקודדי-צבע, ואז גלגל את כיסאו אל עבר הקפטן הצעיר.
יאנג התרומם מן המחשב שלו. "סרג'נט, ניו גלקסי 3, נֶטְסְטאר 5 ופסיפיק וֵייב 7 אינם ציפורים זקנות עם מסלולי דעיכה."
"בלי צחוק. ניו גלקסי 3 רק עלה לאוויר בחודש האחרון, מיד אחרי סַיינוֹסאט-12." הסרג'נט קם ממקומו והתקרב למסך של יאנג. "על מה אתה מדבר... אדוני?"
"הם נעלמו. לא סטו מהמסלול. הִתפַיידוּ." יאנג הצביע על המסך.
"מה...?" אמר סרג'נט אנדרסון, והתיישב על כיסאו של הקפטן.
כשאנדרסון התחיל להדפיס פקודות, צלצל הטלפון הלבן. יאנג ענה בעוד הסרג'נט מפעיל את המסך. "מעקב החלל... כן. ממש לפני רגע גם אנחנו שמנו לב לזה... טוב, חשבתי שעלולה להיות איזו בעיה עם הציפור הזאת... גם עם זאת... אנחנו בודקים. בטח. אני מיד חוזר אליך."
אנדרסון תלה בקפטן עיניים שואלות. זאת היתה די-איי-אס-אי בווירג'יניה," דיווח יאנג. "הם אמרו שהם איבדו קישוריות עם כמה לווייני תקשורת מסחריים באזור האוקיינוס השקט. חשבתי שלפנטגון יש את הלוויינים שלו."
אנדרסון שלח ידו לאוזניות. די-איי-אס-אי - סוכנות מערכות המידע של משרד ההגנה - היתה חברת הטלפונים של המשרד כולו, בכל העולם. "כן, הם שוכרים מרחב שידור על לוויינים פרטיים, הרבה מרחב. הם לא מסוגלים לצאת למלחמה בלעדיהם." בזמן שדיבר הוא חיפש בספר הטלפונים של פיקוד החלל ואז לחץ על צג מגע בשביל להתחבר. "מַאוּוִי, כאן מעקב החלל, קולורדו ספרינגס. אנחנו חייבים מיד צילום של שלושה לוויינים גיאו-סינכרוניים... יש לנו עדיפות עליונה מהמפקד ואנחנו חייבים להסתכל בציפורים האלה עכשיו!"
בפסגת הר הָלֶקאלָה, שלוש מאות מטר מעל מימי האוקיינוס השקט, כיוון אתר תצפית החלל מַאוּוִי של פיקוד החלל את הטלסקופים האופטיים ואת מכשירי המעקב בלייזר שלו אל שלושה מסלולים נייחים, 35,000 קילומטר מעל לראשם. כעבור חמש-עשרה דקות היו תוצאות החיפוש ברורות. "מעקב החלל, כאן מאווי. אין לוויינים במיקומים האלה, לא פועלים ולא חמקניים. כלום חוץ מריקנות קפואה ושחורה," דיווח בחזרה הקבלן האזרחי מחברת רֵייתיאוֹן להר שֶיֶין. "אנחנו יכולים להרחיב את החיפוש, להשתמש בעוֹקְבֵי החלל העמוק אם יש לכם הסמכות להסיט אותם מהמשימות העכשוויות שלהם."
"תודה. אולי נצטרך לעשות את זה. נחזור אליכם," אמר סרג'נט אנדרסון והסיר את האוזניות. "קפטן יאנג, אני חושב שעדיף שתעשה זאת בעצמך." אנדרסון פינה את כיסאו של יאנג.
"לעשות מה, סרג'נט?"
"יש מסר מפוּרמט-מראש במערכת שאותו אתה צריך לשלוח למפקד ולפנטגון, עדיפות חירום. שורת הכותרת שלו היא 'אירוע חמור בחלל'."
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
