מה יגידו השכנים
אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁזּוֹ הָיְתָה הַשְּׁאֵלָה שֶׁנִּשְׁאַלְתִּי הֲכִי הַרְבֵּה
עַל יְדֵי הוֹרַי.
לִי בֶּאֱמֶת לֹא הָיָה אִכְפַּת מָה
חוֹשְׁבִים הַשְּׁכֵנִים.
הָיָה לִי חֲבָל עַל הַשְּׁכֵנִים, אוֹתָם אֲנָשִׁים
מְפֻחָדִים שֶׁמְּצִיצִים מֵאֲחוֹרֵי
הַוִּילוֹנוֹת שֶׁלָּהֶם.
כָּל הַשְּׁכוּנָה הָיְתָה מִסְתַּכֶּלֶת עַל
עַצְמָהּ
וּבִשְׁנוֹת הַשְּׁלוֹשִׁים לֹא הָיָה הַרְבֵּה יוֹתֵר עַל מָה
לְהִסְתַּכֵּל.
חוּץ מִמֶּנִּי, חוֹזֵר הַבַּיְתָה שִׁכּוֹר מְאַחֵר
בַּלַּיְלָה.
"זֶה יַהֲרֹג אֶת אִמָּא שֶׁלְּךָ,"
אָמַר לִי אָבִי,
"וְחוּץ מִזֶּה מָה יַגִּידוּ
הַשְּׁכֵנִים?"
אֲנִי עַצְמִי חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי בְּסֵדֶר גָּמוּר.
הִצְלַחְתִּי לְהִשְׁתַּכֵּר
בְּצוּרָה זוֹ אוֹ אַחֶרֶת
אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא הָיָה לִי
כֶּסֶף.
פָּטֶנְט שֶׁעָזַר לִי
אַחַר כָּךְ
בַּחַיִּים.
הָעִנְיָנִים הֶחְמִירוּ בַּעֲבוּר הוֹרַי
הַמִּסְכֵּנִים
כְּשֶׁהִתְחַלְתִּי לִכְתֹּב מִכְתָּבִים
לָעוֹרֵךְ שֶׁל אֶחָד מֵהָעִתּוֹנִים
הַגְּדוֹלִים,
רֻבָּם פֻּרְסְמוּ
וְכֻלָּם
תָּמְכו בְּמַטָּרוֹת לאֹ פּוֹפּולָּרִיוֹּת.
"מָה יַגִּידוּ הַשְּׁכֵנִים?"
הָיוּ שׁוֹאֲלִים אוֹתִי
הַהוֹרִים.
אֲבָל לַמִּכְתָּבִים הָיוּ תּוֹצָאוֹת
מְעַנְיְנוֹת — מִכְתְּבֵי שִׂנְאָה, כּוֹלֵל
אִיּוּמִים בְּרֶצַח, הִגִּיעוּ
בַּדֹּאַר.
זֶה גַּם אִפְשֵׁר לִי לְהַכִּיר
כמַּהָּ אנֲשִָׁים
מוּזָרִים שֶׁהֶאֱמִינוּ שֶׁאֲנִי
בֶּאֱמֶת מִתְכַּוֵּן לְמָה שֶׁכָּתַבְתִּי
בְּאוֹתָם מִכְתָּבִים.
הָיו פְּגִישׁוֹת סוֹדִיוֹּת
בְּמַרְתְּפִים וּבַעֲלִיּוֹת גַּג,
הָיוּ רוֹבִים, הֶסְכֵּמִים,
תָּכְניִוֹּת,
נְאוּמִים,
אֵלּוּ הָיוּ גַּם
מְקוֹמוֹת שֶׁבָּהֶם שְׁנוֹרַרְתִּי
מַשְׁקָאוֹת חִנָּם.
בְּרֹב הַפְּגִישׁוֹת הָאֵלֶּה
הִשְׁתַּתְּפוּ קִיצוֹנִים־יְמָנִיִּים,
בַּחוּרִים צְעִירִים בְּנֵי
"אֲנַחְנוּ לֹא רוֹצִים שֶׁשְּׁחוֹרִים יְזַיְּנוּ
אתֶ הנַשִָּׁים שֶׁלָנוּ!
הֵם חַיָּבִים לָמוּת!"
לְרֹעַ הַמַּזָּל
לֹא זִיַּנְתִּי אַף
אִשָּׁה בְּעַצְמִי.
כָּל הַפְּגִישׁוֹת הִתְחִילוּ בַּעֲמִידָה
וְהַצְדָּעָה
לַדֶּגֶל
מָה שֶׁנִּרְאָה לִי
דֵּי
יַלְדוּתִי.
אֲבָל רֹב הַגְּבָרִים הַצְּעִירִים הָאֵלֶּה
הָיוּ מִמִּשְׁפָּחוֹת
מְבֻסָּסוֹת
וְשָׁתִיתִי עִם כַּמָּה מֵהֶם
אַחַר כָּךְ.
שָׁתִיתִי כַּמָּה שֶׁיָּכֹלְתִּי
כְּשֶׁהֵם
הִתְלַהֲמוּ.
אַף פַּעַם לֹא אָמַרְתִּי כְּלוּם
אֲבָל לֹא נִרְאָה שֶׁהָיָה לָהֶם אִכְפַּת.
הֵם זָכְרוּ אֶת הַמִּכְתָּבִים
וְלֹא חָשְׁבוּ בִּכְלָל שֶׁהֵם לֹא הָיוּ
אֲמִתִּיִּים.
לֹא שֶׁהָיִיתִי יְצוּר אֱנוֹשׁ
הָגוּן כָּל כָּךְ
אֲבָל לֹא הָיִיתִי מְחֻבָּר
לְאֵיזוֹ קְבוּצָה אוֹ
לְאִידֵאוֹלוֹגְיָה.
לְמַעֲשֶׂה כָּל הָרַעֲיוֹן שֶׁל
חַיִּים וַאֲנָשִׁים
דָּחָה אוֹתִי
אֲבָל קַל יוֹתֵר הָיָה
לֶשְׁנוֹרֵר מַשְׁקָאוֹת
מֵהַקִּיצוֹנִים־יְמָנִיִּים
מֵאָשֵׁר מִנָּשִׁים זְקֵנוֹת
בְּבָּרִים.
"אֲנִי לֹא מַאֲמִין שֶׁאַתָּה
בֵּן שֶׁלִּי."
אָמַר לִי אָבִי.
"מָה יַגִּידוּ
הַשְּׁכֵנִים?" שָׁאֲלָה
אִמִּי.
טִפְּשִׁים פַּטְרִיּוֹטִים מִסְכֵּנִים
מְלֵאֵי־אַשְׁלָיוֹת.
אַחֲרֵי שֶׁהֵם זָרְקוּ אוֹתִי
מֵהַבַּיִת
וִתַּרְתִּי
עַל הַפְּגִישוֹת
וְהָלַכְתִּי לִחְיוֹת בְּעַצְמִי
בִּצְרִיף דִּיקְט
בְּ"בַּאנְקֶר הִיל".
וְהַהוֹרִים שֶׁלִּי לֹא הָיוּ צְרִיכִים יוֹתֵר
לִדְאֹג
מָה
יַגִּידוּ הַשְּׁכֵנִים.
שירה
צָרִיך
הַרְבֵּה
יֵאוּשׁ
אִי-נַחַת
וְהִתְפַּכְּחוּת מֵאַשְׁלָיוֹת
עַל מְנָת
לִכְתֹּב
כַּמָּה
שִׁירִים
טוֹבִים.
לֹא
מַתְאִים
לְכָל אֶחָד
לִכְתֹּב
זֹאת
אוֹ אֲפִלּוּ
לִקְרֹא
זֹאת
