באוגוסט 2007 נסעתי עם בן זוגי (בימים ההם), ג'וש, לטיול בפורטו ויארטה, מקום נופש הסמוך לחוף ים, במקסיקו.
ציפיתי לחופשה פשוטה ונעימה, למרגוע לגוף ולנפש מאורח החיים הקדחתני של ניו יורק (בה גרתי בימים ההם). לא ציפיתי שאתאהב במקום ובאנשיו – בפשטות, בכנות ובשמחת החיים שלהם, ואולי יותר מכל – ברצון העז שלהם להישרדות כלכלית. הישרדות כלכלית שיכולה להיראות בעיני התיירים המערביים הרבים הפוקדים את המקום כאגרסיבית ביותר, לעתים אפילו גסה, ובעיקר – בלתי נתפשת.
בנוסף לאנשים שובי-הלב של המקום, התאהבתי במאכלים הנפלאים שמצויים בשפע במסעדות הקטנות והמצוינות מהסוג האהוב עלי ביותר: מסעדות פשוטות, אותנטיות, לא יומרניות, 'מסעדות פועלים' עממיות.
בנוסף, השווקים של פורטו ויארטה שבו את לבי במוצרים הצבעוניים, הזולים, העממיים והאמנותיים-משהו (בחלקם אף ניתן למצוא עבודות יד אמנותיות מרהיבות, שבקלות יכולות להימכר בגלריות לאמנות ולהיות מוצגות במוזיאונים) שנמכרים בהם, אך בעיקר שבו את ליבי אלו שמוכרים אותם – אותם רוכלים טובי לב, חביבים ופשוטים, שיעשו הכל – וזה אומר הכל – כדי למכור משהו, למישהו, כמעט בכל מחיר.
ואגב ההישרדות הכלכלית, אחד הדברים שעניינו אותי ונגעו ללבי יותר מכל בפורטו ויארטה הוא הקיטוב הכלכלי בין התושבים העשירים מאוד לבין העניים המרודים. ולמרות זאת, שיתוף הפעולה הפורה ביניהם, ההתנהלות היום-יומית זה לצד זה, והידיעה הפשוטה שללא האחד גם השני לא יוכל להתקיים.
זהו נושא שניסיתי להתמקד בו בצילומיי בספר זה: ביחסים שבין העשירים לעניים, ובפאר של המלונות היוקרתיים שנועדו לשרת את התיירים המערביים, לעומת הפשטות, הסגפנות ואפילו העוני של חלק מתושבי המקום.
כאשר הגעתי לפורטו ויארטה, מיד קניתי מצלמה ומצאתי את עצמי מצלם בהתלהבות מכל הבא ליד. לאחר עריכה קפדנית של כל התצלומים שלי, בחרתי בספר זה להציג אך ורק את התצלומים המייצגים בעיניי יותר מכל את המקום, את תושביו ואת אורח חייהם, עם שימת דגש מיוחדת על הקיטוב בין העשירים לבין העניים.
.jpg)
