פֶּרֶק 1
חֻפְשַׁת הַקַּיִץ כְּבָר הֵחֵלָּה — הַחֻפְשָׁה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל דּוּנִי מִבֵּית הַסֵּפֶר! דּוּנִי גָּרָה בַּבַּיִת הַצָּהֹב בִּרְחוֹב הַתּוּת, אֲבָל הִיא מִזְּמַן לֹא הָיְתָה בַּבַּיִת.
הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה הָיְתָה בְּדִיּוּק לִפְנֵי מְסִבַּת הַסִּיּוּם.
כְּשֶׁיָּצְאָה מֵהַבַּיִת בַּבֹּקֶר יָרַד גֶּשֶׁם. הַשִּׁלְשׁוּלִים זָחֲלוּ עַל הַכְּבִישׁ, וְדוּנִי חָשְׁשָׁה שֶׁיִּדָרְסוּ.
לָכֵן הֵרִימָה אוֹתָם וְהִנִּיחָה עַל הַמִּדְרָכָה.
בְּאוֹתוֹ יוֹם הִיא הִצִּילָה אֶת חַיֵּיהֶם שֶׁל תִּשְׁעָה שִׁלְשׁוּלִים וְאַרְבָּעָה חֶלְזוֹנוֹת.
רַק שְׁעָתַיִם אַחַר כָּךְ קָרָה דָּבָר בִּלְתִּי נִתְפָּס: אַבָּא שֶׁלָּהּ נִדְרַס.
לָמָּה אִישׁ לֹא בָּא לְהַצִּיל אוֹתוֹ? לָמָּה לֹא צָפְרוּ לוֹ אוֹ מַשֶּׁהוּ כָּזֶה?
חַיָּיו נִצְּלוּ, אֲבָל הוּא נֶאֱלַץ לְהִשָּׁאֵר כַּמָּה חֳדָשִׁים בְּבֵית הַחוֹלִים.
לָכֵן דּוּנִי נָסְעָה לְבַלּוֹת אֶת חֻפְשַׁת הַקַּיִץ עִם הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלָּהּ, אֶלָה־פְרִידָה.
אֵיזֶה מַזָּל. הִיא נָסְעָה עִם אֶלָה־פְרִידָה לְאִי בַּיָּם.
בָּאִי הֵן שִׂחֲקוּ כָּל הַיּוֹם, בָּנוּ בָּתִּים עַל עֵצִים, דָּגוּ דָּגִים וְשָׂחוּ בַּיָּם.
דּוּנִי וְאֶלָה־פְרִידָה תָּמִיד מְשַׂחֲקוֹת. הֵן מַתְחִילוֹת לְשַׂחֵק בָּרֶגַע שֶׁהֵן נִפְגָּשׁוֹת.
הָיָה כָּל כָּךְ כֵּיף בָּאִי, שֶׁדּוּנִי בְּקֹשִׁי הִסְפִּיקָה לְהִתְגַּעְגֵּעַ לְאַבָּא שֶׁלָּהּ. הֵן נִכְנְסוּ לַמַּיִם חָמֵשׁ, שֵׁשׁ, אֲפִלּוּ שֶׁבַע פְּעָמִים בְּיוֹם.
בִּגְדֵי הַיָּם שֶׁלָּהֶן הָיוּ תָּמִיד רְטוּבִים, וְצָרִיךְ הָיָה לִתְלוֹת אוֹתָם עַל חֶבֶל הַכְּבִיסָה.