פתח דבר
"כשאתה קם בבוקר, פו," אמר חזרזיר לבסוף, "מה הדבר הראשון שאתה אומר לעצמך?"
"מה אוכלים הבוקר?" אמר פו. "מה אתה אומר, חזרזיר?"
"אני אומר, ׳אני תוהה איזה דבר מרגש עשוי לקרות היום׳?" אמר חזרזיר.
פו נד בראשו מהורהר.
"זה אותו הדבר," הוא אמר.
"מה זה?" שאל הספקן.
"ציטוטי חוכמה מהטאואיזם המערבי," עניתי.
אם מעולם לא ראית את פו הדוב באור הזה, המשך לקרוא……
עוגות מוקפצות, מוקפצות, מוקפצות,
למה דבורים, אין לי תשובות.
תנו לי חידות כי לי פתרונות:
"עוגות מוקפצות, מוקפצות, מוקפצות."
בנג'מין הוף,סופר יליד אורגון, צלם, מוסיקאי ומלחין, בעל חיבה יתרה ליערות ולדובים, תואר .B.A באומנות(הוא סבור שהתואר שלו הוא באומנויות אסייתיות, ועם זאת, הוא לא הציץ בו מזה זמן רב, כך שאולי זה לא נכון.) לאחרונה הוא עסק באומנויות יפניות, אולם כעת הוא כותב במשרה מלאה, טוב, אולי רק בחצי משרה. בשארית הזמן הוא עוסק ביוגה טאואיסטית, טאי צי' צ'ואן, טיסות עפיפונים נועזות ביותר, עיצוב בומרנגים והשלכתם וגם טניס טאואיסטי, או מה שזה לא יהיה. הוא גם מאוד אוהב לישון או סתם לרבוץ לו על רצפת חדרו.
"מה אתה כותב?" שאל פו, מטפס על שולחן הכתיבה. "הטאו של פו," עניתי.
"המה של פו?" שאל פו, מכתים את אחת המילים. "הטאו של פו," עניתי, הודף אחת מידיו עם העפרון.
"זה נשמע יותר כמו האוו של פו," אמר פו, משפשף את ידיו. "אבל זה לא," עניתי מרוגז.
"על מה זה?" שאל פו, רוכן קדימה ומכתים מילה נוספת. "זה על איך נשארים שלווים ומאושרים בכל הנסיבות האפשריות!" צרחתי.
"קראת את זה?" שאל פו.
זה קרה אחרי שאני וכמה מחבריי שוחחנו על גדולי המאסטרים החכמים, ומישהו אמר שכולם
באו מהמזרח, ואני אמרתי שכמה מהם לא, אבל הוא המשיך והמשיך כמו המשפט הזה בלי לשים לב בכלל, עד שהחלטתי לצטט מחוכמת המערב, כדי להוכיח שלעולם יש יותר ממחצית אחת. ואז הקראתי:
"כשאתה קם בבוקר, פו," אמר חזרזיר לבסוף, "מה הדבר הראשון שאתה אומר לעצמך?"
"מה אוכלים הבוקר?" אמר פו, "מה אתה אומר, חזרזיר?"
"אני אומר, ׳אני תוהה איזה דבר מרגש עשוי לקרות היום׳?"
פו נד בראשו מהורהר. "זה אותו הדבר," הוא אמר.
"מה זה?" שאל הספקן.
"ציטוטי חוכמה מהטאואיזם המערבי," עניתי.
"זה נשמע כמו משהו מפו הדוב," הוא אמר. "נכון," אמרתי.
"זה לא על טאואיזם," הוא אמר. "בטח שכן," אמרתי. "לא, זה לא," הוא אמר.
"על מה אתה חושב שזה?" שאלתי.
"זה על הדוב השמנמן והקטן ההוא, שמשוטט ממקום למקום, שואל שאלות מטופשות, מחבר שירים, ועובר כל מיני הרפתקאות בלי לצבור שום ידע שכלי ובלי לאבד את פשטות המחשבה ואת שמחת החיים שלו. זה מה שזה." "זה אותו הדבר," אמרתי.
באותם ימים, החל רעיון מסוים להתגבש במוחי: לכתוב ספר שמסביר את העקרונות של הטאואיזם דרך פו הדוב ואת פו הדוב דרך העקרונות של הטאואיזם. כשסיפרתי על כוונותיי, הזדעק המלומד: "מגוחך!" ודברים דומים. אחרים אמרו שזה הרעיון הכי מטומטם שהם שמעו אי-פעם ושאני בטח הוזה. חלק אמר שזה רעיון נחמד, אבל מסובך מדי. "מאיפה בכלל תתחיל?" שאלו. ובכן, אימרה טאואיסטית עתיקת יומין מנסחת זאת כך: "מסע בן אלף מילין מתחיל בצעד אחד."
אז אני חושב שנתחיל מההתחלה…
