מאישה לשועלה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מאישה לשועלה
מכר
מאות
עותקים
מאישה לשועלה
מכר
מאות
עותקים

מאישה לשועלה

4.1 כוכבים (20 דירוגים)

עוד על הספר

דייוויד גארנט

דיויד "באני" גארנט, סופר מחברי קבוצת "בלומסברי", נולד ב־1892 בברייטון שבאנגליה כבנם היחיד של העורך הספרותי הנודע אדוארד גארנט והמתרגמת קונסטנס גארנט. הוא היה פציפיסט וסרבן גיוס, ומלבד היותו סופר פורה, תרמו גם חייו הפרטיים האקסצנטריים לפרסומו ולמעמדו בתולדות הספרות. בגיל חמישים הוא עורר שערורייה כשנשא לאישה את אנג׳ליקה בל בת העשרים, בתם של מאהבו לשעבר דאנקן גראנט ושל ונסה בל, אחותה של וירג׳יניה וולף.
גארנט פרץ לתודעה הספרותית ב־1922 עם ספרו "מאישה לשועלה", שזיכה אותו בהכרה מצד הקוראים ובתשומת לב רבה מצד המבקרים. הם סיווגו אותו כסופר פנטזיה, סיווג שידבק בו עוד שנים רבות לאחר מכן ויסיט את תשומת הלב מההיבטים החברתיים והפסיכולוגיים של כתיבתו. גארנט יצר עולמות משונים וריאליסטיים כאחד. תיאוריו היו מפורטים להפליא, ועם זאת היתה כתיבתו בהירה ונקייה. הוא פרסם כארבעים ספרים במהלך חייו.

תקציר

"'מאישה לשועלה' היא הנובלה המדהימה והמעולה ביותר שקראתי זה זמן רב." ה"ג ולס
החזיקו רגע אחד בספר זה בידיכם. לטעמנו מדובר באחת הנובלות הבריטיות היפות בכל הזמנים: נס ספרותי שכזה. יצירה שמזמינה קריאות רבות, מתנה מושלמת לאדם  שמעריכים, או שאוהבים. סיפור היודע להיות מרומם רוח, משחרר, מרגש ומצחיק – ומכאן מעמדו כאובייקט קסם. ספר מאגי: “מקסים”.
סיפור המסגרת פשוט מאוד: זוג צעיר, אמיד ואוהב – סילביה וריצ׳רד טֶבּריק – מתחתן ועובר להתגורר באחוזה מבודדת במחוז אוקספורד. כעבור כמה חודשי נישואים, במהלך טיול של הזוג בצהרי היום, סילביה נהפכת לשועלה.
"מאישה לשועלה" הוא סיפור על טרנספורמציות אנושיות: גופניות, נפשיות, יצריות, מיניות וחומריות. זו עלילה שמעניקה משמעות לאירועי חיינו – לא לפי כלליו ההגיוניים של העולם, אלא על בסיס כוחו של הדמיון. לפנינו כתיבה שמשתנה – כמו דמותה של סילביה – כדי ללכוד הכול: הומור, אלגוריה, הרפתקה, דרמה, פנטזיה, ריאליזם, אהבה, כאב ותשוקה.
מאז צאתו לאור בשנת 1922 – שבע שנים בלבד לאחר "הגלגול" של קפקא – "מאישה לשועלה" של דיויד גארנט לא חדל להקסים את קוראיו. אנו מתכבדים אפוא להגיש לראשונה בתרגום לעברית נובלה שהיתה רבת-מכר בתקופתה, שעובדה לתיאטרון ולמחזמר פעמים אינספור, אחד הספרים האהובים על חורחה לואיס בורחס – ספר שזיכה את מחברו בתהילת נצח.
"גארנט מספר את המשל שלו בעדינות אירונית ובדיוק של אומן פרוזה מן המאה השמונה-עשרה." חורחה לואיס בורחס
"במקרה של גארנט העלילה פחות מכרעת והדרך היא החשובה – הצורה, המילים והמהלך ההרמוני בין האקורדים שבונים אותה." חורחה לואיס בורחס
"באני היקר: סוף-סוף, סוף-סוף הות'ורנדן בחר בספר הנכון. אלפי ברכות, בבקשה השקע את מאה הפאונד בכתיבת ספר נוסף." וירג'יניה וולף

פרק ראשון

מקרים מפליאים שלא כדרך הטבע אינם נדירים דווקא, אלא שהם אינם מקפידים להתרחש בסדירות. פעמים רבות לא מתחולל שום פלא ראוי לציון מאה שנים תמימות, ומיד אחר כך מופיע שפע של פלאות: מפלצות מכל סוג ומין ממלאות את הארץ, כוכבי שביט מבליחים בשמים, ליקויי מאורות מפילים אימה על הטבע, מטאורים יורדים כגשם, בתולות ים וסירנות מתעתעות בשומעיהן, נחשי ים נכרכים סביב כל ספינה עוברת ואסונות מוזרים ונוראים פוקדים את האנושות.
אך המקרה המשונה שאספר עליו כעת בא לעולם העוין לבדו, בלי אח ורע, ועל כן חמק מעינם של רוב בני האדם. שהרי אין עוררין על העובדה שמרת טֶבְּריק הפכה בן־רגע לשועלה, תהא הסיבה לכך אשר תהא. עיקר הקושי טמון בצורך להסביר את העובדה הזאת, וליישבה עם אמונותינו הרגילות — ולא בצורך להאמין בסיפור, שלא פחות מתריסר עדים מהוגנים אימתו אותו, עדים שלא ייתכן שקשרו כולם קשר להונות את הציבור.
לעת עתה אסתפק בסיפור המעשה וכל תולדותיו בדיוק כפי שהיו. עם זאת, לא אנסה להניא את קוראַי מניסיון להסביר את אותו נס כביכול, שהרי עד כה לא נמצא לו כל הסבר המניח לגמרי את הדעת. לדעתי, קושי נוסף טמון בכך שהגלגול המדובר התחולל בזמן קצר כל כך, ובעת שמרת טֶבְּריק היתה אישה בוגרת. לא קשה ביותר לתרץ זנב ההולך ומתארך, שיער הצומח לאטו על כל הגוף, ואף שינוי הדרגתי מלא, מפלצתי ככל שיהיה, בייחוד אם הם נגלים אצל ילד קטן. אך לפנינו עניין שונה בתכלית: אישה בוגרת ההופכת תוך רגע קט לשועלה. מדעי הטבע אינם מסוגלים להסביר זאת. המטריאליזם המושל בדורנו אינו מסייע לנו כאן. זהו נס של ממש, שלא מעלמא הדין: אירוע שהיינו מוכנים לקבלו ברצון אילו קראנו עליו בכתבי הקודש, מתוקף סמכותה של התגלות אלוהית, אך איננו ערוכים להיתקל בו קרוב לימינו אנו, באוֹקספוֹרדשַייר, בקרב שכנינו.
הרמזים היחידים העשויים להוביל להסבר כלשהו אינם אלא ניחושים, ואני מזכיר אותם לא משום שאני מייחס להם חשיבות, אלא משום שאיני רוצה להסתיר דבר.
אין ספק ששם נעוריה של מרת טֶבְּריק היה פוֹקְס, דהיינו שועל, וייתכן שנס מעין זה כבר התחולל בעבר והוא שהִקנה למשפחה את שמה. שושלת היוחסין של בני המשפחה היתה ארוכה, ודומה היה שהם יושבים בטַנְגְלי הוֹל מאז ומעולם. ידוע גם שאי־אז חי בחצרה הפנימית של טַנְגְלי הוֹל שועל מאולף למחצה, קשור בשלשלת, ובבתי המרזח שמעתי זאת מפיהם של לא מעט ידענים־כביכול — אם כי כולם נאלצו להודות כי "לא היה שם שום שועל בימיה של מיס סילביה". תחילה נטיתי לחשוב ששורש העניין נעוץ בשנה העשירית לחייה של סילביה פוקס, שאז השתתפה בציד והוכתמה בנתזי דם. דומה שנתקפה אז פחד או גועל, ולאחר מעשה הקיאה. כעת איני מאמין שהיה לכך קשר של ממש לנס עצמו, אף על פי שידוע לנו כי לימים נהגה לדבר על "השועלים המסכנים" כל אימת שעבר בסביבה מסע ציד, ובשום פנים לא ניאותה לרכוב עם כלבי ציד, עד שנישאה ובעלה שכנע אותה לעשות זאת.
ב־1879, לאחר תקופת חיזור קצרה, נישאה העלמה סילביה למר ריצ'רד טֶבּריק, ובתום ירח הדבש הם עברו לגור בריילֶנדס, ליד סְטוֹקי שבאוקספורדשייר. אחד הפרטים שלא עלה בידי לברר הוא כיצד נפגשו לראשונה. טנגלי הול שוכנת במרחק חמישים מילין מסטוקי, והיא מרוחקת ביותר מכל מקום יישוב. מתמיה שעד היום אין שם כביש ראוי לשמו, בייחוד משום שזהו בית האחוזה החשוב ביותר, המרשים ביותר, ולמעשה היחיד בכל הסביבה.
אין לדעת אם השניים נפגשו במקרה על אם הדרך, או כפי שסביר יותר ורומנטי פחות, בעקבות הזמנה לביקור בטנגלי הול שקיבל מר טבריק מדודהּ, איש דת זוטר בכנסייה שבאוקספורד. העיקר הוא שנישואיהם היו מאושרים. הכלה היתה בת עשרים ושלוש. היא היתה קטנת ממדים, וכפות ידיה ורגליה היו זעירות במיוחד. אולי כדאי לציין שלא היה שום יסוד שועלי בהופעתה. להפך, היא היתה אישה נעימה ויפה מן הרגיל. עיניה היו חומות אך בהירות להפליא, שׂערה היה כהה ולו גוון אדמוני, ועורה היה שחום, זרוע מעט נמשים ונקודות חן קטנות. היא נהגה באיפוק, כמעט בביישנות, אם כי משלה בעצמה היטב והיתה מחונכת להפליא.
האישה שגידלה אותה היתה אשת עקרונות עתירת נכסים, והיא מתה כשנה לפני נישואיה. והיות שאמה מתה שנים רבות קודם לכן, ואביה היה מרותק למיטתו ובשנותיו האחרונות לא היה צלול לגמרי בדעתו, לא ביקרו אותם קרובים רבים מלבד דודהּ. לעתים קרובות שהה הדוד במחיצתם חודש ואף חודשיים, בייחוד בעונת החורף, משום שאהב לירות בחרטומנים, שהיו מצויים בשפע בעמק הסמוך. השפעתו של הדוד וקפדנותה של המחנכת הם שמנעו אותה מלהפוך לפרחחית כפרית טיפוסית. אך ייתכן שלמרות החינוך הדתי שזכתה לו, עוררו בה החיים במקום פראי כל כך זיקה כלשהי אל חיי הבר. אומנתה הזקנה אמרה: "בעומק לבה, תמיד היה משהו פראי בעלמה סילביה," אף על פי ששום אדם מלבד בעלה לא היה יכול להעיד על כך.

דייוויד גארנט

דיויד "באני" גארנט, סופר מחברי קבוצת "בלומסברי", נולד ב־1892 בברייטון שבאנגליה כבנם היחיד של העורך הספרותי הנודע אדוארד גארנט והמתרגמת קונסטנס גארנט. הוא היה פציפיסט וסרבן גיוס, ומלבד היותו סופר פורה, תרמו גם חייו הפרטיים האקסצנטריים לפרסומו ולמעמדו בתולדות הספרות. בגיל חמישים הוא עורר שערורייה כשנשא לאישה את אנג׳ליקה בל בת העשרים, בתם של מאהבו לשעבר דאנקן גראנט ושל ונסה בל, אחותה של וירג׳יניה וולף.
גארנט פרץ לתודעה הספרותית ב־1922 עם ספרו "מאישה לשועלה", שזיכה אותו בהכרה מצד הקוראים ובתשומת לב רבה מצד המבקרים. הם סיווגו אותו כסופר פנטזיה, סיווג שידבק בו עוד שנים רבות לאחר מכן ויסיט את תשומת הלב מההיבטים החברתיים והפסיכולוגיים של כתיבתו. גארנט יצר עולמות משונים וריאליסטיים כאחד. תיאוריו היו מפורטים להפליא, ועם זאת היתה כתיבתו בהירה ונקייה. הוא פרסם כארבעים ספרים במהלך חייו.

עוד על הספר

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
20 דירוגים
8 דירוגים
9 דירוגים
1 דירוגים
1 דירוגים
1 דירוגים
27/9/2022

נובלה מרתקת, מרוכזת וקולחת. מלאה בתובנות על זוגיות, נשיות, נורמות חברתיות וטבע . מסוג הספרים שלא שוכחים. הגיבור עובר תהליך של שחרור מקודים חברתיים נוקשים ומגוחכים, לחיים טבעיים ופשוטים. נובלה נהדרת!

5/4/2022

נהדר !

1/10/2021

נפלא. מסוג הספרים שנשארים בראש וגורמים לך לחשוב. זה ספר שבהחלט אפשר לקרוא שוב ולקבל חוויה חדשה עם זוויות ותובנות חדשות. חובה לקרוא את הפרשנות בסוף.

10/11/2020

ספר משובח

1/7/2020

מיוחד במינו, נועז ואחר.

6/8/2020

משובח. מעורר מחשבה

2/8/2020

מעורר מחשבה מרתק

25/7/2020

מוזר, אך מעניין וגורר אחריו הרבה מחשבות והירהורים.

30/12/2019

קלאסיקה זנוחה, כחובב ספרי מדע בדיוני הייתי מצפה מעצמי לקרוא אותה או לפחות להכירה. שווה כל רגע , נובלה לא ארוכה מעניינת ומעוררת סקרנות, מרגיש כאילו הרבה מהאקסיומות של תרבות המערב כאילו נוסחו בנובלה הקטנה הזו.

5/9/2019

מו זר
לא הבנתי

9/5/2019

ספר ניפלא! איך לא ידעתי עליו עד עכשיו. חובה על כל חובב ספרות לקרוא את הספר הזה. יש המון ספרים נהדרים וסופרים גדולים. אבל ספר כזה טרם פגשתי. וקראתי הרבה ספרים. ספרו לכולם.

14/9/2018

ספר מיוחד ושונה מכל מה שקראתם.
זו פנטזיה, שתגרום לכם להסתכל אחרת על חיות הבית שלכם ובכלל.
לסקירה המלאה https://misskipod.blogspot.com/2018/08/blog-post_12.html

31/12/2022

ספר הזוי לא משכנע . הניסיון לשייך לו תובנות פילוסופיות הוא פתטי בעיני משום שעל כל ספר אפשר לעשות זאת. כנראה הז'אנר של מד"ב לא מתאים לי. לא הייתי ממליצה עליו

27/10/2022

אישה הופכת לשועלה. למה? ככה. אחרי חצי שעה שהיא ובעלה בוהים אחד בשניה, הוא יוצא מההלם ופשוט מקבל אותה בתור אשתו. לא הגיוני ולא מעניין. היא מתחילה לעשות דברים ששועלים עושים. אבל היא עדיין אותה אישה. וואטאבר. הפסקתי בזמן, הבנתי שהשועלה ובעלה שוכבים בהמשך הסיפור. איש בגן החיות היה נחמד. זה לא.

2/5/2019

אחד הספרים המוזרים שקראתי. פרוורטי וטפשי

מאישה לשועלה דייוויד גארנט
מקרים מפליאים שלא כדרך הטבע אינם נדירים דווקא, אלא שהם אינם מקפידים להתרחש בסדירות. פעמים רבות לא מתחולל שום פלא ראוי לציון מאה שנים תמימות, ומיד אחר כך מופיע שפע של פלאות: מפלצות מכל סוג ומין ממלאות את הארץ, כוכבי שביט מבליחים בשמים, ליקויי מאורות מפילים אימה על הטבע, מטאורים יורדים כגשם, בתולות ים וסירנות מתעתעות בשומעיהן, נחשי ים נכרכים סביב כל ספינה עוברת ואסונות מוזרים ונוראים פוקדים את האנושות.
אך המקרה המשונה שאספר עליו כעת בא לעולם העוין לבדו, בלי אח ורע, ועל כן חמק מעינם של רוב בני האדם. שהרי אין עוררין על העובדה שמרת טֶבְּריק הפכה בן־רגע לשועלה, תהא הסיבה לכך אשר תהא. עיקר הקושי טמון בצורך להסביר את העובדה הזאת, וליישבה עם אמונותינו הרגילות — ולא בצורך להאמין בסיפור, שלא פחות מתריסר עדים מהוגנים אימתו אותו, עדים שלא ייתכן שקשרו כולם קשר להונות את הציבור.
לעת עתה אסתפק בסיפור המעשה וכל תולדותיו בדיוק כפי שהיו. עם זאת, לא אנסה להניא את קוראַי מניסיון להסביר את אותו נס כביכול, שהרי עד כה לא נמצא לו כל הסבר המניח לגמרי את הדעת. לדעתי, קושי נוסף טמון בכך שהגלגול המדובר התחולל בזמן קצר כל כך, ובעת שמרת טֶבְּריק היתה אישה בוגרת. לא קשה ביותר לתרץ זנב ההולך ומתארך, שיער הצומח לאטו על כל הגוף, ואף שינוי הדרגתי מלא, מפלצתי ככל שיהיה, בייחוד אם הם נגלים אצל ילד קטן. אך לפנינו עניין שונה בתכלית: אישה בוגרת ההופכת תוך רגע קט לשועלה. מדעי הטבע אינם מסוגלים להסביר זאת. המטריאליזם המושל בדורנו אינו מסייע לנו כאן. זהו נס של ממש, שלא מעלמא הדין: אירוע שהיינו מוכנים לקבלו ברצון אילו קראנו עליו בכתבי הקודש, מתוקף סמכותה של התגלות אלוהית, אך איננו ערוכים להיתקל בו קרוב לימינו אנו, באוֹקספוֹרדשַייר, בקרב שכנינו.
הרמזים היחידים העשויים להוביל להסבר כלשהו אינם אלא ניחושים, ואני מזכיר אותם לא משום שאני מייחס להם חשיבות, אלא משום שאיני רוצה להסתיר דבר.
אין ספק ששם נעוריה של מרת טֶבְּריק היה פוֹקְס, דהיינו שועל, וייתכן שנס מעין זה כבר התחולל בעבר והוא שהִקנה למשפחה את שמה. שושלת היוחסין של בני המשפחה היתה ארוכה, ודומה היה שהם יושבים בטַנְגְלי הוֹל מאז ומעולם. ידוע גם שאי־אז חי בחצרה הפנימית של טַנְגְלי הוֹל שועל מאולף למחצה, קשור בשלשלת, ובבתי המרזח שמעתי זאת מפיהם של לא מעט ידענים־כביכול — אם כי כולם נאלצו להודות כי "לא היה שם שום שועל בימיה של מיס סילביה". תחילה נטיתי לחשוב ששורש העניין נעוץ בשנה העשירית לחייה של סילביה פוקס, שאז השתתפה בציד והוכתמה בנתזי דם. דומה שנתקפה אז פחד או גועל, ולאחר מעשה הקיאה. כעת איני מאמין שהיה לכך קשר של ממש לנס עצמו, אף על פי שידוע לנו כי לימים נהגה לדבר על "השועלים המסכנים" כל אימת שעבר בסביבה מסע ציד, ובשום פנים לא ניאותה לרכוב עם כלבי ציד, עד שנישאה ובעלה שכנע אותה לעשות זאת.
ב־1879, לאחר תקופת חיזור קצרה, נישאה העלמה סילביה למר ריצ'רד טֶבּריק, ובתום ירח הדבש הם עברו לגור בריילֶנדס, ליד סְטוֹקי שבאוקספורדשייר. אחד הפרטים שלא עלה בידי לברר הוא כיצד נפגשו לראשונה. טנגלי הול שוכנת במרחק חמישים מילין מסטוקי, והיא מרוחקת ביותר מכל מקום יישוב. מתמיה שעד היום אין שם כביש ראוי לשמו, בייחוד משום שזהו בית האחוזה החשוב ביותר, המרשים ביותר, ולמעשה היחיד בכל הסביבה.
אין לדעת אם השניים נפגשו במקרה על אם הדרך, או כפי שסביר יותר ורומנטי פחות, בעקבות הזמנה לביקור בטנגלי הול שקיבל מר טבריק מדודהּ, איש דת זוטר בכנסייה שבאוקספורד. העיקר הוא שנישואיהם היו מאושרים. הכלה היתה בת עשרים ושלוש. היא היתה קטנת ממדים, וכפות ידיה ורגליה היו זעירות במיוחד. אולי כדאי לציין שלא היה שום יסוד שועלי בהופעתה. להפך, היא היתה אישה נעימה ויפה מן הרגיל. עיניה היו חומות אך בהירות להפליא, שׂערה היה כהה ולו גוון אדמוני, ועורה היה שחום, זרוע מעט נמשים ונקודות חן קטנות. היא נהגה באיפוק, כמעט בביישנות, אם כי משלה בעצמה היטב והיתה מחונכת להפליא.
האישה שגידלה אותה היתה אשת עקרונות עתירת נכסים, והיא מתה כשנה לפני נישואיה. והיות שאמה מתה שנים רבות קודם לכן, ואביה היה מרותק למיטתו ובשנותיו האחרונות לא היה צלול לגמרי בדעתו, לא ביקרו אותם קרובים רבים מלבד דודהּ. לעתים קרובות שהה הדוד במחיצתם חודש ואף חודשיים, בייחוד בעונת החורף, משום שאהב לירות בחרטומנים, שהיו מצויים בשפע בעמק הסמוך. השפעתו של הדוד וקפדנותה של המחנכת הם שמנעו אותה מלהפוך לפרחחית כפרית טיפוסית. אך ייתכן שלמרות החינוך הדתי שזכתה לו, עוררו בה החיים במקום פראי כל כך זיקה כלשהי אל חיי הבר. אומנתה הזקנה אמרה: "בעומק לבה, תמיד היה משהו פראי בעלמה סילביה," אף על פי ששום אדם מלבד בעלה לא היה יכול להעיד על כך.

המלצות נוספות