תפיסת הביטחון של ישראל
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
תפיסת הביטחון של ישראל
מכר
מאות
עותקים
תפיסת הביטחון של ישראל
מכר
מאות
עותקים

תפיסת הביטחון של ישראל

4.7 כוכבים (3 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

תקציר

תפיסת הביטחון של ישראל החלה להתגבש אחרי המאורעות של 1921-1920. בתקופה הראשונה היא הותאמה לסכסוך מקומי בין היישוב היהודי ובין היישוב הערבי בין הירדן לים התיכון. התקופה השנייה החלה ערב החלטת החלוקה ב-1947, ונמשכה עד לשנות התשעים. האיום בתקופה זו לא היה עוד הפלסטינים אלא פלישה של צבאות המדינות הערביות השכנות. התקופה השלישית החלה אחרי חתימת הסכם השלום עם מצרים ועם ירדן, והיא מאופיינת בעליית חלקה של לוחמה נגד גופי טרור וארגונים מדינתיים למחצה דוגמת החזבאללה בלבנון או החמאס בעזה.

תפיסת הביטחון נותרה תורה שבעל־פה ולא הועלתה עד כה על הכתב בצורה מסודרת. ספר זה בא להשלים את החסר והוא עוסק בהתפתחות התפיסה, מנתח את עקרונותיה ומסביר את השימוש שנעשה בה ביתרונותיה הייחודיים של ישראל, ובמיוחד באיכות הגורם האנושי, במדע ובטכנולוגיה.

פרופסור (אלוף מיל.) יצחק בן־ישראל למד מתמטיקה, פיזיקה ופילוסופיה באוניברסיטת תל־אביב וקיבל בה תואר ד"ר לפילוסופיה בשנת 1988. היה ראש מערך המחקר והפיתוח בצה"ל ובמשרד הביטחון וקיבל פעמיים את פרס ביטחון ישראל. ספרו, ‘הפילוסופיה של המודיעין‘, תורגם לצרפתית. כיום הוא משמש פרופסור באוניברסיטת תל־אביב, יו"ר סוכנות החלל ויו"ר המועצה הלאומית למחקר ופיתוח. 

הספר רואה אור בסדרת הביטחון הלאומי של ספריית “אוניברסיטה משודרת”.

פרק ראשון

מבוא
 
מדינת ישראל נולדה במלחמה, ונראה כי היא מלווה אותה מאז ועד היום. אין זה אלא טבעי להניח כי תפיסת הביטחון של ישראל נולדה וגובשה במלחמת העצמאות ב-1948. אולם, כפי שאראה בספר זה, לתפיסת הביטחון יש שורשים קדומים יותר, וראשיתה עוד בשנות העשרים של המאה הקודמת, כרבע מאה לפני הולדתה של מדינת ישראל.
באופן גס אפשר לחלק את ההיסטוריה הביטחונית של ישראל לשלוש תקופות, שבכל אחת מהן היתה ליישוב היהודי בין הירדן לים התיכון תפיסת ביטחון אחרת.
התקופה הראשונה התחילה מייד אחרי סיום מלחמת העולם הראשונה והכיבוש הבריטי של ארץ ישראל. תחילתה בקרבות שהתחוללו בין היישוב היהודי ליישוב הערבי בשנים 1921-1920, עד להחלטת האו״ם על חלוקת הארץ בכ״ט בנובמבר 1947. העימות בתקופה זו נשא אופי של סכסוך שכנים הרבים על מקורות מים, חלוקת אדמות וכדומה.
התקופה השנייה החלה ערב הכרזת המדינה, והיא נמשכה עד תחילת שנות התשעים של המאה הקודמת. איום הייחוס בתקופה זו הפסיק להיות השכן הפלסטיני, והפך להיות איום הפלישה של צבאות מדינות ערב השוכנות לגבולות המדינה. מדינת ישראל הצליחה לגבש עם הקמתה תפיסת ביטחון ייחודית להתמודדות עם המצב החדש, בו היא נטועה בלב עולם ערבי השואף להשמדתה, והגדול עשרות מונים מאוכלוסייתה. הצלחת תפיסת הביטחון של התקופה השנייה הביאה חלק ממדינות ערב להתייאש מכוונתן לחסל את מדינת ישראל, ולפנות לדרך פרגמטית יותר של חיים לצידה. כך נחתמו הסכמי השלום עם מצרים וירדן, וסכנת הפלישה המיידית של צבאות ערב הצטמצמה באופן ניכר.
צמצום איום הייחוס הקלאסי הביא לחשיפה מחדש של הסכסוך הישן עם הפלסטינים, שלא נפתר מעולם. במקביל, שוחרי רעתה של ישראל חיפשו ומצאו דרכים אחרות להתמודדות איתה, דרכים שתפיסת הביטחון הקלאסית (דהיינו, זו של התקופה השנייה) לא סיפקה להן מענה טוב. בהקשר זה יש לציין את נשק הטרור (ובמיוחד טרור המתאבדים) ואת נשק הטילים (הן קצרי הטווח, הנמצאים בידי ארגוני הטרור, והן ארוכי הטווח, המוחזקים בידי מדינות).
כך החלה, בראשית שנות התשעים של המאה העשרים, להתגבש תפיסת ביטחון שלישית, זו שאיום הייחוס שלה אינו עוד רק פלישה של צבאות זרים, אלא ארגונים וגופים תת־מדינתיים (כמו חמאס ברצועת עזה וחזבאללה בלבנון).
 
ספר זה עוסק בתיאור שלוש תפיסות הביטחון של ישראל שנמנו לעיל. הוא מבוסס על מחקרים שנעשו על ידי הכותב, בעיקר במסגרת התוכנית ללימודי ביטחון וסדנת יובל נאמן למדע, טכנולוגיה וביטחון באוניברסיטת תל אביב.

עוד על הספר

תפיסת הביטחון של ישראל יצחק בן-ישראל
מבוא
 
מדינת ישראל נולדה במלחמה, ונראה כי היא מלווה אותה מאז ועד היום. אין זה אלא טבעי להניח כי תפיסת הביטחון של ישראל נולדה וגובשה במלחמת העצמאות ב-1948. אולם, כפי שאראה בספר זה, לתפיסת הביטחון יש שורשים קדומים יותר, וראשיתה עוד בשנות העשרים של המאה הקודמת, כרבע מאה לפני הולדתה של מדינת ישראל.
באופן גס אפשר לחלק את ההיסטוריה הביטחונית של ישראל לשלוש תקופות, שבכל אחת מהן היתה ליישוב היהודי בין הירדן לים התיכון תפיסת ביטחון אחרת.
התקופה הראשונה התחילה מייד אחרי סיום מלחמת העולם הראשונה והכיבוש הבריטי של ארץ ישראל. תחילתה בקרבות שהתחוללו בין היישוב היהודי ליישוב הערבי בשנים 1921-1920, עד להחלטת האו״ם על חלוקת הארץ בכ״ט בנובמבר 1947. העימות בתקופה זו נשא אופי של סכסוך שכנים הרבים על מקורות מים, חלוקת אדמות וכדומה.
התקופה השנייה החלה ערב הכרזת המדינה, והיא נמשכה עד תחילת שנות התשעים של המאה הקודמת. איום הייחוס בתקופה זו הפסיק להיות השכן הפלסטיני, והפך להיות איום הפלישה של צבאות מדינות ערב השוכנות לגבולות המדינה. מדינת ישראל הצליחה לגבש עם הקמתה תפיסת ביטחון ייחודית להתמודדות עם המצב החדש, בו היא נטועה בלב עולם ערבי השואף להשמדתה, והגדול עשרות מונים מאוכלוסייתה. הצלחת תפיסת הביטחון של התקופה השנייה הביאה חלק ממדינות ערב להתייאש מכוונתן לחסל את מדינת ישראל, ולפנות לדרך פרגמטית יותר של חיים לצידה. כך נחתמו הסכמי השלום עם מצרים וירדן, וסכנת הפלישה המיידית של צבאות ערב הצטמצמה באופן ניכר.
צמצום איום הייחוס הקלאסי הביא לחשיפה מחדש של הסכסוך הישן עם הפלסטינים, שלא נפתר מעולם. במקביל, שוחרי רעתה של ישראל חיפשו ומצאו דרכים אחרות להתמודדות איתה, דרכים שתפיסת הביטחון הקלאסית (דהיינו, זו של התקופה השנייה) לא סיפקה להן מענה טוב. בהקשר זה יש לציין את נשק הטרור (ובמיוחד טרור המתאבדים) ואת נשק הטילים (הן קצרי הטווח, הנמצאים בידי ארגוני הטרור, והן ארוכי הטווח, המוחזקים בידי מדינות).
כך החלה, בראשית שנות התשעים של המאה העשרים, להתגבש תפיסת ביטחון שלישית, זו שאיום הייחוס שלה אינו עוד רק פלישה של צבאות זרים, אלא ארגונים וגופים תת־מדינתיים (כמו חמאס ברצועת עזה וחזבאללה בלבנון).
 
ספר זה עוסק בתיאור שלוש תפיסות הביטחון של ישראל שנמנו לעיל. הוא מבוסס על מחקרים שנעשו על ידי הכותב, בעיקר במסגרת התוכנית ללימודי ביטחון וסדנת יובל נאמן למדע, טכנולוגיה וביטחון באוניברסיטת תל אביב.