1
לונדון, 1881
״אני מוצא שכד מינג הוא כמו חזה של אישה,״ אמר סר לינדן מאתֶר לאיאן מקנזי, שהחזיק את הכד בהרהור בין אצבעותיו. ״הקימור המתעגל, החיוורון הבהיר. אתה לא חושב?״
איאן לא היה יכול לדמיין אישה שתוחמא מהשוואת החזה שלה לכד, כך שהוא לא טרח להנהן.
הגביע הענוג השתייך לתקופת שושלת מינג המוקדמת, פורצלן עם נגיעות של ירוק, דופנו דקיק כל כך עד כי האור חדר דרכו. שלושה דרקונים בירוק־אפרפר רדפו עליו זה אחר זה, וארבע כריזנטמות כמו צפו בבסיסו.
הכלי הקטן יכול אולי לכרבל שָד קטן מעוגל, אבל איאן לא היה מרחיק לכת מעבר לכך.
״אלף גיני,״ הוא אמר.
מאתר העלה חיוך מאוס. ״ובכן, אדוני הלורד, חשבתי שאנחנו ידידים.״
איאן תהה מנין צץ הרעיון הזה במוחו של מאתר. ״הכד שווה אלף גיני.״ הוא מישש את השפה הסדוקה מעט, את הבסיס השחוק ממאות שנות שימוש.
נראה שמאתר חוזר בו, עיניו הכחולות נצצו בפניו הנאים להפריז.
״אני שילמתי תמורתו אלף וחמש מאות. תסביר את עצמך.״
לא היה מה להסביר. מוחו החריף והמחושב של איאן בחן בתוך עשר שניות קצרצרות כל מעלה ופגם. אם מאתֶר לא יכול להעריך את שווי הפריטים שלו, אין לו מה להתעסק באוספי פורצלן. היו לפחות חמישה זיופים בארונית הזכוכית בקצה חדר האוספים של מאתר, ואיאן היה בטוח שלמאתר אין שמץ מושג.
איאן הצמיד את אפו אל הזיגוג, מתענג על הניחוח הצח ששרד את עשן הסיגר הכבד שעמד בביתו של מאתר. הכד היה מקורי, הוא היה יפהפה, והוא רצה אותו.
״תן לי לפחות את מה ששילמתי עליו,״ הפציר בו מאתר. ״האיש אמר לי שקיבלתי אותו במחיר מציאה.״
״אלף גיני,״ חזר איאן.
״לעזאזל, בנאדם, אני מתחתן.״
איאן נזכר בהכרזה ב'טיימס' — מילה במילה, מפני שזכר הכול מילה במילה: סר לינדן מאתר מסנט אובּרי, סאפּוק, מכריז בזאת על אירוסיו לגברת תומס אקרלי, אלמנה. טקס הכלולות ייערך בעשרים ושבעה ביוני שנה זו בסנט אוברי בעשר בבוקר.
״איחולי,״ אמר איאן.
״אני רוצה לקנות ליקירתי מתנה במה שאקבל על הכד.״
מבטו של איאן נותר נעוץ בכד. ״למה לא לתת לה את הכד עצמו?״
צחוקו הלבבי של מאתר מילא את החדר. ״ידידי היקר, נשים לא מבינות כלום בפורצלנים. היא תרצה כרכרה רתומה לסוסים וצוות של משרתים שיסחב את כל השטויות שהיא תקנה. אני אתן לה את זה. היא אישה יפה למראה, בת של איזה אציל צרפתי ארור, אלמנה שעלומיה מאחוריה.״
איאן לא ענה. הוא נגע בקצה לשונו בכד וחשב לעצמו שהוא עדיף פי כמה על עשר כרכרות רתומות לסוסים. אישה שלא רואה את הפואטיקה שבו אינה אלא כסילה.
מאתר עיקם את חוטמו שעה שאיאן ריפרף בלשונו על הכד, אבל איאן למד לזהות ככה אותנטיות של זיגוג. מאתר לא יהיה מסוגל לזהות זיגוג מקורי גם אם מישהו יצבע אותו בו.
״יש לה חתיכת הון משלה, לעזאזל,״ המשיך מאתר, ״שהיא ירשה מבּרינגטון ההיא, זקנה עשירה שלא שמרה את דעותיה לעצמה. גברת אקֶרלי, בת הלוויה השקטה שלה, זכתה בכל הקופה.״
אז למה היא מתחתנת איתך? איאן הפך את הכד בידיו בעודו מהרהר, אבל אם גברת אקרלי רוצה לחלוק את מיטתה עם לינדן מאתר, שיבושם לה. היא עשויה לגלות, כמובן, שהמיטה צפופה קצת. מאתר החזיק דירת סתרים לפילגש שלו ולכמה נשים נוספות כדי לספק את צרכיו, שעליהן אהב להתרברב באוזני אֶחיו של איאן. אני מושחת בדיוק כמוכם, הוא ניסה לומר. אבל לדעת איאן, מאתר הבין בתענוגות הבשר בדיוק כפי שהבין בפורצלן מינג.
״אתה בטח מופתע שרווק מושבע כמוני הולך כשֹה לטבח, מה?״ המשיך מאתר. ״אם אתה תוהה אם אני מתכוון לוותר על כל האחרות, התשובה היא לא. אתה מוזמן להצטרף מתי שתרצה, אתה יודע. ההזמנה מיועדת לך וגם לאַחֶיך.״
איאן פגש את הנשים של מאתר, נשים חלולות מבט שהסכינו עם הסטיות של מאתר בשביל הכסף ששילם להן.
מאתר הושיט יד לסיגר. ״תשמע, אנחנו הולכים הערב לאופרה בקובנט גרדן. בוא להכיר את הארוסה שלי. אשמח לשמוע מה דעתך. ידוע שהטעם שלך בנשים אנין כמו הטעם בפורצלן,״ הוא גיחך.
איאן לא ענה. הוא היה צריך להציל את הכד הזה מידיו של הברברי הזה. ״אלף גיני.״
״אתה אדם קשה, מקנזי.״
״אלף גיני ונתראה באופרה.״
״נו, טוב, למרות שאתה הורס אותי.״
הוא הרס את עצמו. ״האלמנה שלך בעלת ממון. אתה תתאושש.״
מאתר צחק, ופניו הנאים אורו. איאן ראה נשים מכל קשת הגילים מסמיקות או מרפרפות במניפה כשמאתר חייך. מאתר היה אמן החיים הכפולים.
״אמת, והיא גם נחמדה כל כך. אני גבר בר־מזל.״
מאתר צילצל בפעמון לרב־המשרתים שלו ולקארי, המשרת האישי של איאן. קארי הביא איתו תיבת עץ מרופדת קש, ואיאן הניח בה את כד הדרקונים.
איאן שנא להסתיר מעין יופי שכזה. הוא נגע בו פעם אחת אחרונה, מבטו נעוץ בו עד שקארי קטע את הריכוז שלו כשהניח את המכסה על התיבה.
הוא הרים את עיניו וגילה שמאתר ציווה על רב־המשרתים שלו למזוג להם ברנדי. איאן נטל כוס והתיישב לפני פנקס הפקדות שקארי שם עבורו על המכתבה של מאתר.
איאן הניח בצד את הברנדי וטבל את העט בקסת הדיו. הוא רכן מעל השולחן כדי לכתוב והבחין בטיפת דיו שחורה תלויה על ציפורן העט בעיגול מושלם.
הוא התבונן בטיפה ומשהו בו התרונן אל מול שלמותה, הצמיגות המזהרת שהחזיקה אותה מושהית בקצה הציפורן. היא היתה נוגה, פלאית.
הוא השתוקק להתענג עוד על כליל השלמות הזה, אבל ידע שבתוך רגע הטיפה תנשור מקצה העט ותאבד. לו הצליח אחיו מק לצייר דבר כה מרהיב, איאן היה נוצר אותו לנצח.
הוא לא ידע כמה זמן ישב שם ובחן את טיפת הדיו עד ששמע את מאתר אומר, ״לכל השדים והרוחות, הוא באמת מטורף, הלוא כן?״
הטיפה נשרה מטה, מטה, מטה, ניתזה על הדף, נוטפת אל מותה ברסס שחור.
״אז אני אכתוב את זה בשבילך, אדוני?״
איאן התבונן בפנים הכעורים של משרתו האישי, בחור קוקני צעיר שבילה את כל שנות ילדותו ככייס ברחובות לונדון.
איאן הינהן ומסר לו את העט. קארי הפנה את פנקס ההפקדות אליו וכתב לאיטו את סכום המשיכה בספרות גדולות. הוא שב וטבל את העט בקסת והחזירו לאיאן, מפנה את הציפורן מטה כדי שהלה לא יראה את הדיו.
איאן חתם את שמו במאמץ ניכר, מרגיש את כובד משקלו של המבט של מאתר.
״הוא עושה את זה לעתים קרובות?״ שאל מאתר כשאיאן קם, משאיר את קארי להספיג את הדף.
לחייו של קארי הוכתמו באדום. ״אדוני, לא קרה כלום.״
איאן הרים את כוסו, גמע במהירות את שארית הברנדי שלו, ואז אחז בתיבה. ״נתראה באופרה.״
הוא לא לחץ ידיים בדרכו החוצה. מאתר הקדיר פנים אבל נד בראשו לעבר איאן. לורד איאן מקנזי, אחיו של הדוכס מקילמורגן, עלה עליו בייחוסו החברתי, ומאתר היה מודע היטב למדרג החברתי.
איאן הניח את התיבה לצדו מיד כשנכנס לכרכרה שלו. הוא יכול לחוש את הכד בתוכו, עגלגל לתפארת, משלים חסר כלשהו בתוכו.
״אני יודע שזה לא התפקיד שלי להגיד את זה,״ אמר קארי ממושבו ברגע שהכרכרה זינקה לדרכה אל הרחוב הגשום. ״אבל האיש הזה חתיכת מנוול, לא ראוי לצחצח לך את המגפיים. למה אתה עושה איתו עסקים?״
איאן ליטף את התיבה. ״רציתי את הפריט הזה.״
״אדוני, אתה יודע להשיג את מה שאתה רוצה, זה בטוח. אנחנו באמת נפגשים איתו באופרה?״
״אני אשב בתא של הארְט.״ איאן הגניב מבט לעבר פני התינוק התמימים של קארי והתרכז בדופן הקטיפה של הכרכרה. ״תברר כל מה שאתה יכול על גברת אקרלי אחת, אלמנה המאורסת עתה לסר לינדן מאתֶר. תספר לי על כך הערב.״
״כן, באמת? למה אתה מתעניין כל כך בארוסה של המנוול הארור הזה?״
איאן הריץ שוב את אצבעותיו בקלילות על פני התיבה. ״אני רוצה לדעת אם זה פורצלן מרהיב אמיתי או סתם זיוף.״
קארי קימט את המצח. ״כן, אדון. נראה מה אני אצליח לגלות.״
לינדן מאתר היה ללא ספק יפה תואר וניחן בקסם אישי. ראשים נפנו כאשר בֶּת אקרלי חלפה שעונה על זרועו ברחבי בית האופרה בקובנט גרדן.
מאתר התאפיין בצדודית מלוטשת, גוף צנום אתלטי ומחלפות זהובות, שנשים כמהו להעביר בהן את אצבעותיהן. נוהגו היה ללא רבב, והוא שבה את לב כל רואיו. היו לו הכנסה איתנה ובית מפואר בפארק ליין, והוא הוזמן לבתי האליטה. בחירה משובחת לגבי גבירה בעלת הון בלתי צפוי שמחפשת בעל שני.
גם גבירה בעלת הון בלתי צפוי מתעייפת מבדידותה, חשבה בֶּת בכניסה לתא המהודר של מאתר בעודה פוסעת בעקבות דודתו המבוגרת ובת לווייתה. היא הכירה את מאתר זה כמה שנים, שכן דודתו ומעבידתה היו חברות קרובות. הוא לא היה מהגברים הכי מסעירים, אבל בת לא ביקשה סערות. בלי דרמות, הבטיחה לעצמה. די לה בדרמות שחוותה לכל חייה.
עכשיו בת ביקשה נוחות; היא למדה לנהל בית עם משרתים, ואולי תזכה יום אחד להביא לעולם את הילדים שערגה להם תמיד. נישואיה לפני תשע שנים לא הביאו ילדים, שכן תומס האומלל נפטר שנה וקצת אחרי שהשמיעו את נדריהם. הוא היה חולה כל כך שאפילו לא הספיק להיפרד לשלום.
האופרה בדיוק החלה כשהם התיישבו בתאו של סר לינדן. לאישה הצעירה שעל הבמה היה קול סופרן חינני וגוף מלא ששימש לו תיבת תהודה. עד מהרה שקעה בת בתחושת התעלות מוזיקלית. מאתר, כדרכו, יצא מהתא עשר דקות לאחר הגיעם. הוא בילה את ערביו בתיאטרון רק כדי לראות ולהיראות במחיצת אנשים נחשבים. בת לא התנגדה. נוח היה לה לשבת במחיצת מטרוניתות באות בימים, והיא העדיפה זאת על החלפת דברי הבל עם נשות חברה נוצצות. אוי, יקירה, האם שמעת? ליידי מרמדיוק הוסיפה שבעה סנטימטרים של תחרה לשמלתה במקום חמישה. את יכולה לדמיין לעצמך משהו המוני יותר? והקפלים בשמלה היו רפויים, יקירתי, רפויים לגמרי. איזה מידע רב־ערך.
בת ניפנפה על עצמה במניפה ונהנתה מהמוזיקה שעה שדודתו של מאתר ובת לווייתה ניסו להבין את העלילה של 'לה טרוויאטה'. בת סברה שעבורן בילוי בתיאטרון הוא עניין של מה בכך, אבל בשביל נערה שגדלה באיסט אנד לא היה בזה שום דבר שגרתי. בת אהבה מוזיקה וספגה אותה בכל דרך אפשרית, אף שראתה בעצמה מוזיקאית בינונית בלבד. ומה בכך, היא נהנתה מנגינתם של אחרים. מאתר אהב ללכת לתיאטרון, לאופרה, למחזות זמר, כך שחייה החדשים עתידים להיות גדושים מוזיקה.
הנאתה נקטעה עם שובו הקולני של מאתר אל התא. ״יקירה,״ הוא אמר בקול רועם, ״הבאתי אלייך את חברי הקרוב מאוד לורד איאן מקנזי. יקירתי, הגישי לו את ידך. כידוע לך, אחיו הוא הדוכס מקילמורגן.״
בת הביטה מעבר למאתר אל גבר גבוה שנכנס בעקבותיו אל התא, וכל עולמה עמד מלכת.
לורד איאן היה גבר שרירי גדול מידות, והוא הושיט לה יד חסונה נתונה בכפפת עור גדי. מוטת כתפיו היתה רחבה, חזהו רחב, והאור העמום צבע באדום את שערו הכהה. פניו היו נוקשים כגופו, אבל עיניו של איאן מקנזי הן שהבדילו אותו מכל אדם אחר שבת פגשה מעודה.
תחילה היא חשבה שעיניו בצבע חום בהיר, אבל כאשר מאתר כמעט הדף אותו לעבר הכיסא לצד בת, הבחינה שהן זהובות בגון הענבר, ובהן כתמי פז כאילו השמש מפזזת בהן.
״זוהי גברת אקרלי שלי,״ אמר מאתר. ״מה דעתך? אמרתי לך שהיא האישה הנאה ביותר בלונדון.״
לורד איאן העביר מבט מהיר על פניה של בת ואז נעץ את עיניו בנקודה כלשהי מעבר לתא. הוא עדיין אחז בידה בלפיתה עזה, על סף הכאב.
הוא לא הפגין הסכמה או ערעור על אמירתו של מאתר, במידה מסוימת של גסות רוח, חשבה בת. גם אם לורד איאן לא לפת את חזהו והכריז שבת היא היפה בנשים מאז איליין בת קמלוט, מן הראוי היה שייתן לפחות תשובה מנומסת כלשהי.
תחת זאת הוא ישב בדממה מאובנת. הוא עדיין החזיק בידה של בת, ואגודלו עקב אחר קו התפר בגב הכסיה שלה. האגודל נע הנה והנה בתבנית מהירה, שולח גל חום בגופה.
״אם הוא אמר לך שאני האישה היפה ביותר בלונדון, חוששני שהוּלכת שולל,״ מיהרה בת לומר. ״אני מתנצלת אם הוא הטעה אותך.״
מבטו של לורד איאן חזר אליה בהבעה קודרת מעט, כאילו אין לו מושג על מה היא מדברת.
״מקנזי, אל תמחץ את האישה האומללה,״ אמר מאתר בעליצות. ״היא עדינה, כמו אחד מכדי המינג שלך.״
״אה, יש לך עניין בפורצלן, אדוני הלורד?״ נאחזה בת בנושא שנקרה לה. ״סר לינדן הראה לי את האוסף שלו.״
״מקנזי הוא אחד מבני הסמכא הגדולים בתחום,״ אמר מאתר, וחוט של קנאה נמשך בדבריו.
״האומנם?״ שאלה בת.
לורד איאן בחן אותה במבט חטוף נוסף. ״בהחלט.״
הוא לא היה קרוב אליה פיזית יותר ממאתר, אבל היא היתה מודעת עד תום לקרבתו. ברכו הקשה נצמדה לחצאיות שלה. היא חשה בלחץ המוצק של אגודלו על ידה, במשקלו של אי־המבט שלו.
אישה לא תרגיש נוח בחברתו של גבר כזה, חשבה ברעד. פה יהיו אינספור דרמות. הכול העיד על כך — אי־הנחת שהקרין גופו, היד החמה והגדולה שהחזיקה בידה שלה, העיניים שלא ממש פגשו בעיניה. האם לרחם על האישה שעיניים אלה ינוחו עליה בסופו של דבר, או לקנא בה?
לשונה של בת לא נאלמה. ״לסר לינדן יש פריטים מלבבים. כשאני נוגעת בפריט שקיסר החזיק בידו לפני מאות שנים, אני מרגישה… אני לא יודעת, קרובה אליו כמדומה. כאילו זכות נפלה בחלקי.״
שביבי זהב הבליחו כשאיאן התבונן בה לשבריר שנייה. ״את חייבת לראות את האוסף שלי.״ היה בו רמז למבטא סקוטי, קול נמוך ומחוספס וחצצי.
״בשמחה, ידידי,״ אמר מאתר. ״אבדוק מתי אנחנו פנויים.״
מאתר הרים את משקפת האופרה כדי לבחון את זמרת הסופרן הדדנית, ומבטו של לורד איאן נע אליו. התיעוב והסלידה העזה שבהבעתו החשופה הבהילו את בת. לורד איאן רכן אליה לפני שהספיקה להוציא הגה מפיה. להט גופו פגע בה כמו נחשול, נושא עמו ניחוח של סבון גילוח ותבלין גברי. היא שכחה כמה משכר יכול להיות ניחוח גבר. מאתר תמיד כיסה את עצמו במי קולון.
״קראי את זה הרחק מעיניו.״
הבל פיו של לורד איאן ריפרף על אוזנה של בת, משלהב עמוק בתוכה דברים שכמהים למגע זה תשע שנים ארוכות. אצבעותיו חדרו תחת מִפתח הכסיה, מעל המרפק, והיא חשה קצה מקופל של פיסת נייר מחכך את זרועה החשופה. היא בהתה בעיניו הזהובות של לורד איאן הסמוכות כל כך לעיניה. אישוניו התרחבו לפני שהוא שב והרחיק את מבטו ממנה.
לורד איאן הזדקף בפנים חלקים נטולי הבעה. מאתר הסתובב אליו אגב הערה על אודות הזמרת מבלי שהבחין בדבר.
לורד איאן קם באחת. הלחץ החמים ניטל מידה של בת, ורק אז התחוור לה שהוא החזיק בה כל אותו זמן.
״כבר הולך, קשישא?״ שאל מאתר בהפתעה.
״אחי מחכה.״
עיניו של מאתר נצצו. ״הדוכס?״
״אחי קמרון ובנו.״
״אה.״ מאתר נראה מאוכזב, אבל הוא קם וחידש את הבטחתו להביא את בת לראות את האוסף של איאן.
בלא להיפרד בברכת לילה טוב, חלף איאן על פני הכיסאות הריקים ויצא מהתא. מבטה של בת לא ניתק מגוו עד שהדלת החשופה נסגרה מאחוריו. היא היתה מודעת כל כולה לפתק המקופל שנלחץ אל פנים זרועה ולזרזיף הזיעה המתקבע תחתיו.
מאתר התיישב לצד בת ופלט נשימה. ״הרי לך, יקירתי, טיפוס אקסצנטרי.״
בת עיקלה את אצבעותיה בתוך בד הטפטה של חצאיתה האפורה, ידה קרה בהיעדר אחיזתו של לורד איאן בה. ״אקסצנטרי?״
״כמו הכובען המטורף. המסכן חי רוב חייו במוסד סגור פרטי, והוא חופשי עכשיו רק מפני שאחיו הדוכס שיחרר אותו. אבל אל דאגה,״ מאתר אחז בידה של בת. ״את לא תצטרכי לפגוש אותו בלא נוכחותי. המשפחה שלו שערורייתית כולה. אל תדברי עם איש מהם לעולם שלא לידי, יקירתי, בסדר?״
בת מילמלה משהו בלתי מחייב. היא שמעה על משפחת מקנזי, דוכסות קילמורגן, מפני שגברת ברינגטון הישישה אהבה לרכל על משפחות האצולה. בני משפחת מקנזי הוזכרו ברבים מעיתוני הרכילות, שבת קראה באוזניה של גברת ברינגטון בלילות גשומים.
לורד איאן לא נראה לה לגמרי מטורף, למרות שוודאי לא דמה לאף גבר אחר שפגשה מימיה. ידו של מאתר בידה היתה רפה וצוננת, לעומת הלחץ העז של ידו של לורד איאן ששילהבה אותה באופן שלא חשה זה זמן רב. בת התגעגעה לאינטימיות שהרגישה עם תומס, ללילות הארוכים והחמימים שחוותה עמו במיטה. היא ידעה שתחלוק את מיטתה עם מאתר, אבל המחשבה מעולם לא הלהיטה את דמה. היא אמרה לעצמה שמה שהיה לה עם תומס היה מיוחד וקסום, ושלא תוכל לקוות לשוב ולהרגיש כך עם גבר אחר. למה נשימתה הואצה אפוא כאשר לחישתו המתנגנת של לורד איאן ריחפה באוזנה; למה לבה הלם מהר יותר כשהוא הניע את אגודלו על גב כף ידה?
לא. לורד איאן פירושו דרמה, מאתר פירושו ביטחון. היא תבחר בביטחון. זו חובתה.
מאתר הצליח לשבת ללא תנועה במשך חמש דקות, ואז קם שוב. ״אני חייב להפגין כבוד כלפי לורד וליידי ברספורד. אינך מתנגדת, נכון, יקירתי?״
״מובן שלא,״ אמרה בת מבלי משים.
״את אוצר, יקירתי. תמיד אמרתי לגברת ברינגטון כמה את מתוקה ומנומסת.״ מאתר נשק לידה של בת ויצא מהתא.
זמרת הסופרן החלה בשירת אריה שמילאה את כל חלל בית האופרה. מאחוריה, דודתו של מאתר ובת לווייתה הסוו את ראשיהן מאחורי המניפות שלהן והתלחשו בלי סוף.
בת הגניבה את אצבעותיה מתחת לשולי הכסיה הארוכה שלה והוציאה את פיסת הנייר. היא הפנתה את גבה אל שתי הגבירות הקשישות ופרשה חרש לפניה את הפתק.
גברת אקרלי, נפתח הפתק בכתב יד מוקפד.
אני נוהג עזות מצח כדי להזהיר אותך מפני אופיו האמיתי של סר לינדן מאתר, שאחי הדוכס מקילמורגן מכירו היטב. ברצוני לומר לך שלמאתר בית לא הרחק מהסטרנד, באזור טמפל־בר, ובו הוא נפגש עם נשים, כמה נשים בו־זמנית. הוא מכנה נשים אלה 'מתוקות' ומפציר בהן להתייחס אליו כאל עבדן הנרצע. הן אינן פרוצות במובן הרגיל של המילה, אלא נשים שהצורך הנואש שלהן בכסף גורם להן לסבול אותו. ברשותי שמותיהן של חמש נשים שעמן הוא נפגש על בסיס קבוע, אם תבקשי שייחקרו. לחלופין, אוכל להסדיר פגישה בינך לבין הדוכס.
שלך בנאמנות,
איאן מקנזי
זמרת הסופרן פשטה את זרועותיה לצדדים, בונה את התו האחרון של האריה לכדי קרשנדו פראי, עד שהתפוגג בפרץ של תשואות.
בת בהתה במכתב, ושאון בית האופרה נעלם. המילים על הדף נותרו בעינן, שחורות עד כאב כנגד הלובן הבוהק.
נשימתה שבה אל ריאותיה, חריפה ומאומצת. היא הציצה במהירות לעבר דודתו של מאתר, אבל הקשישה ובת לווייתה רק הריעו וצעקו, ״בראבו! בראבו!״
בת קמה ממקומה ודחפה את הפתק בחזרה לתוך הכסיה שלה. התא הקטן עם הכיסאות המרופדים ושולחנות התה כמו נטה על צדו בזמן שגיששה את דרכה לעבר הדלת.
דודתו של מאתר הביטה בה בהפתעה. ״יקירתי, את מרגישה טוב?״
״אני זקוקה לקצת אוויר צח, זה הכול. מחניק כאן.״
דודתו של מאתר התחילה לפשפש בין חפציה. ״תרצי מלחי הרחה? אליס, עזרי לי, בבקשה.״
״לא, לא.״ בת פתחה את הדלת ונחפזה לצאת בזמן שדודתו של מאתר החלה לנזוף בבת לווייתה. ״אני אהיה בסדר גמור,״ אמרה להן.
למרבה המזל, הגזוזטרה בחוץ היתה נטושה. זמרת הסופרן היתה אהודה, ורוב הנוכחים נותרו במושביהם וצפו בה בעניין רב.
בת צעדה במהירות לאורך הגזוזטרה. הזמרת פצחה שוב בשירה. הראייה שלה התערפלה, והפתק בתוך הכסיה צרב את זרועה.
לְמה התכוון לורד איאן במכתבו הזה? הוא אקסצנטרי, אמר מאתר — האם זה ההסבר? אבל אם ההאשמות שהועלו במכתב היו חזיונות שווא של מטורף, מדוע שלורד איאן יציע להסדיר לה פגישה עם אחיו? הדוכס מקילמורגן היה אחד הגברים העשירים ובעלי ההשפעה בבריטניה, מן האצולה הסקוטית ששורשיה נטועים עוד בשנת 1300 ומשהו, ואילו תואר הדוכס מקילמורגן באצולה האנגלית הוענק לאביו על ידי המלכה ויקטוריה עצמה.
מדוע שגבר מיוחס כזה יתעניין באנשים שפלי מעמד כמו בת אקרלי ולינדן מאתר? היא ומאתר ודאי נחותים מכדי לזכות להתייחסות מצד דוכס.
לא, המכתב היה מוזר מדי. אין ספק שמקורו בשקר, במרמה.
עם זאת… בת חשבה על כל הפעמים שבהן תפסה את מאתר מתבונן בה כאילו עשה משהו מחוכם. כמי שגדלה באיסט אנד עם האב שהיה אביה, היא ניחנה ביכולת לזהות נוכלים ושקרנים ממרחק. האם אותות האזהרה היו שם אצל סר לינדן מאתר, והיא פשוט בחרה להתעלם מהם?
לא, לא ייתכן שזו אמת. היא למדה להכיר את מאתר לפני ולפנים בעת ששימשה בת לוויה לגברת ברינגטון הקשישה. היא וגברת ברינגטון נסעו בכרכרה של מאתר בחברתו, ביקרו אותו ואת דודתו בביתו בפארק ליין, והניחו לו ללוותן למחזות זמר. התנהגותו כלפי בת מעולם לא חרגה מאמות הנימוס הנהוגות כלפי בת לווייתה של ישישה עשירה, ולאחר מותה של גברת ברינגטון הוא הציע נישואים לבת.
רק אחרי שירשתי את הונה של גברת ברינגטון, הזכיר לה קול ציני.
לְמה התכוון לורד איאן במילה מתוקות? מפציר בהן להתייחס אליו כאל עבדן הנרצע.
המחוך מעצם לווייתן של בת היה הדוק מדי. הוא עצר את נשימתה דווקא כשנזקקה לה נואשות. נקודות שחורות שטו לנגד עיניה, והיא הושיטה את ידה לפנים כדי לייצב את עצמה.
אחיזה חזקה נסגרה סביב מרפקה. ״זהירות,״ חרך קול בעגה סקוטית את אוזנה. ״בואי איתי.״
