הזהב של קחמרקה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הזהב של קחמרקה
מכר
מאות
עותקים
הזהב של קחמרקה
מכר
מאות
עותקים

הזהב של קחמרקה

3.4 כוכבים (5 דירוגים)

עוד על הספר

  • תרגום: הראל קין
  • הוצאה: תשע נשמות
  • תאריך הוצאה: פברואר 2017
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 92 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 32 דק'

יאקוב וסרמן

יאקוב וסרמן (1934-1873) גדל בפירת הסמוכה לנירנברג שבבוואריה, בנו של סוחר יהודי. לאחר ילדות של קשיים כלכליים, התחיל וסרמן לכתוב בשבועון סטירי במינכן. בגיל צעיר עבר וסרמן לווינה, ושם התחתן עם יולי שפייר, בת למשפחה עשירה ומיוחסת, שאפשרה לווסרמן לחיות בביטחון כלכלי. אך כעבור זמן קצר נקלע וסרמן לחיי עוני בפרברי וינה עם אישה אחרת וילדים קטנים. בנקודה זו התחיל לעסוק בשאלת הנורמליוּת וההתמודדות של האמן עם החיים.
וסרמן  זכה לראשונה להצלחה ספרותית עם פרסום הרומן "היהודים של צירנדורף" על חיי חסידיו של שבתי צבי (1897). הוא ביסס את מעמדו עם יצירת המופת "קספר האוזר" (1908). ביצירה האוטוביוגרפית "דרכי כגרמני וכיהודי"  (1921), עסק וסרמן ביחסים המתוחים בין הזהות הגרמנית והיהודית. ספרו "פרשת מאוריציוס" (1928), שעסק בגילוי האשמת שווא ברצח זיכה אותו בתהילה הן בקרב המבקרים והן בקרב קהל קוראים גדול. ב"הווייתו השלישית של יוזף קירקהובן"  (1934), ערך וסרמן דין וחשבון בנושא גירושים, בעוד שנישואיו התפרקו כעבור שני עשורים. עם עליית הנאצים לשלטון הוחרם וסרמן ונודה וספריו נשרפו. הוא מת מרושש ושבור לב באוסטריה ב-1934.
וסרמן הותיר קרוב לארבעים יצירות ספרותיות: שירה, מסות, רומנים, סיפורים קצרים וסיפורת היסטוריות-ביוגרפית, שמקבילה לזו של שטפן צוויג, הצעיר ממנו בשמונה שנים. אף שהיה, כמו צוויג, מהסופרים המהוללים ביותר בין שתי מלחמות העולם, ועל אף השפעתו הנרחבת על דמויות שהיו מעמודי התווך של הספרות העברית כגון עגנון, גנסין, ברדיצ׳בסקי ולאה גולדברג, יצירתו כמעט נשכחת היום, ואנו בהוצאת "תשע נשמות" מבקשים להשיבה למדף הספרים העכשווי בישראל.

תקציר

השנה היא 1532. האזור הגאוגרפי: מה שאנחנו מכירים היום כפֵּרוּ. הדמויות: ספרדים, כובשים, ילידים, פשוטי עם, שליט – בני אדם כמונו,  שמושלכים אל אדמה נתונה, אל נקודת זמן ספציפית, אף שהם, כולם, עוסקים בשאלות על זמניות, פילוסופיות, כלכליות, מוסריות, סוציולוגיות ואישיות.
"הזהב של קָחָמַרקָה" הוא נובלה מטפיזית ואפית במסווה של סיפור היסטורי, שבוחרת להתמקם בימי כיבוש אימפריית האינקה בידי הספרדים במאה השש-עשרה. או במילים אחרות: הספר הוא תירוץ המעניק ליאקוב וסרמן הזדמנות מצוינת,לא רק להדגים לפני הקוראים את כישרונו הספרותי הגדול, אלא גם לחרוג מעבר למקום ולזמן כדי לבחון את התנהגותה של נפש האדם במצב קיצוני.
כל זאת בנובלה קצרה, סוחפת, מותחת וטרגית, שבה פוגשים הכובשים את אָטָוואלפָּה – שליטה האחרון של אימפריית האינקה. זהו מפגש בין עולמות מנוגדים, בין תפיסות עולם שונות לחלוטין, ובין ציוויליזציות בעלות ערכים המתנגשים זה בזה. לנו הקוראים, "הזהב של קָחָמַרקָה" הוא קו הזינוק במסע ספרותי בנבכי עולמו של יאקוב וסרמן – אחד הסופרים היהודים-גרמנים החיוניים במאה העשרים שיש צורך, צדק היסטורי, לגלות מחדש.

פרק ראשון

1.
 
את הדברים שלהלן כתב האביר ולימים הנזיר דוֹמינגוֹ דֶה סוֹריָה לוּסֶה במנזר בעיר לימָה, ששם התיישב כדי להפנות עורף לעולם, שלוש־עשרה שנים לאחר כיבושה של ארץ פרו.
 
2.
 
בנובמבר שנת 1532 חצינו, שלוש מאות אבירים ומספר רב של רגלִים בפיקודו של הגנרל פרַנסיסקוֹ פּיסארוֹ, זיכרונו לברכה, את רכס האנדים האדיר. אינני רוצה להכביר מילים על התלאות והסכנות של המסע הזה. די יהיה אם אומר שהיו רגעים שחשבנו שבא קצנו, וסבלות הרעב והצמא היו בעינינו פחותים לעומת מוראות הטבע הפראי, התהומות הפעורות, הדרכים התלולות, שבמקומות רבים היו צרות כל כך עד שנאלצנו לרדת מהסוסים ולהוליך אותם אחרינו במושכות. גם אינני רוצה לדבר על הישימון המבעית, על הקור ועל סערות השלג, ועל כך שאחדים מאתנו קיללו את ההחלטה האומללה שהביאה אותם לארץ אוכלת יושביה זו.
אבל ביום השביעי בא הקץ לסבלותינו, וכשירד הערב נכנסנו תשושים אך ברוח מרוממת לעיר קָחָמַרקָה. מזג האוויר, שהיה יפה מאז הבוקר, בישר עכשיו על סערה ממשמשת ובאה, ועד מהרה אמנם התחיל לרדת גשם מעורב בברד, והיה קר. פירוש השם קָחָמַרקָה הוא עיר הקרח.
התפלאנו מאוד למצוא את העיר נטושה לגמרי. איש לא יצא מפתח הבית לברך אותנו לשלום, כפי שנהגו עמנו התושבים באזורי החוף. רכבנו ברחובות בלי לפגוש נפש חיה אחת ובלי לשמוע שום צליל מלבד קול שעטת הסוסים וההד שהעלה.
אבל בטרם השתררה חשכה גמורה הבחנו לאורך מורדות ההרים, לכל מלוא העין, במספר אדיר של אוהלים לבנים זרועים כפתותי שלג. זה היה צבאו של האינקָה אָטָוואלפָּה, והמראה הפיל פחד אף על האמיצים שבנו.

יאקוב וסרמן

יאקוב וסרמן (1934-1873) גדל בפירת הסמוכה לנירנברג שבבוואריה, בנו של סוחר יהודי. לאחר ילדות של קשיים כלכליים, התחיל וסרמן לכתוב בשבועון סטירי במינכן. בגיל צעיר עבר וסרמן לווינה, ושם התחתן עם יולי שפייר, בת למשפחה עשירה ומיוחסת, שאפשרה לווסרמן לחיות בביטחון כלכלי. אך כעבור זמן קצר נקלע וסרמן לחיי עוני בפרברי וינה עם אישה אחרת וילדים קטנים. בנקודה זו התחיל לעסוק בשאלת הנורמליוּת וההתמודדות של האמן עם החיים.
וסרמן  זכה לראשונה להצלחה ספרותית עם פרסום הרומן "היהודים של צירנדורף" על חיי חסידיו של שבתי צבי (1897). הוא ביסס את מעמדו עם יצירת המופת "קספר האוזר" (1908). ביצירה האוטוביוגרפית "דרכי כגרמני וכיהודי"  (1921), עסק וסרמן ביחסים המתוחים בין הזהות הגרמנית והיהודית. ספרו "פרשת מאוריציוס" (1928), שעסק בגילוי האשמת שווא ברצח זיכה אותו בתהילה הן בקרב המבקרים והן בקרב קהל קוראים גדול. ב"הווייתו השלישית של יוזף קירקהובן"  (1934), ערך וסרמן דין וחשבון בנושא גירושים, בעוד שנישואיו התפרקו כעבור שני עשורים. עם עליית הנאצים לשלטון הוחרם וסרמן ונודה וספריו נשרפו. הוא מת מרושש ושבור לב באוסטריה ב-1934.
וסרמן הותיר קרוב לארבעים יצירות ספרותיות: שירה, מסות, רומנים, סיפורים קצרים וסיפורת היסטוריות-ביוגרפית, שמקבילה לזו של שטפן צוויג, הצעיר ממנו בשמונה שנים. אף שהיה, כמו צוויג, מהסופרים המהוללים ביותר בין שתי מלחמות העולם, ועל אף השפעתו הנרחבת על דמויות שהיו מעמודי התווך של הספרות העברית כגון עגנון, גנסין, ברדיצ׳בסקי ולאה גולדברג, יצירתו כמעט נשכחת היום, ואנו בהוצאת "תשע נשמות" מבקשים להשיבה למדף הספרים העכשווי בישראל.

עוד על הספר

  • תרגום: הראל קין
  • הוצאה: תשע נשמות
  • תאריך הוצאה: פברואר 2017
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 92 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 32 דק'
הזהב של קחמרקה יאקוב וסרמן
1.
 
את הדברים שלהלן כתב האביר ולימים הנזיר דוֹמינגוֹ דֶה סוֹריָה לוּסֶה במנזר בעיר לימָה, ששם התיישב כדי להפנות עורף לעולם, שלוש־עשרה שנים לאחר כיבושה של ארץ פרו.
 
2.
 
בנובמבר שנת 1532 חצינו, שלוש מאות אבירים ומספר רב של רגלִים בפיקודו של הגנרל פרַנסיסקוֹ פּיסארוֹ, זיכרונו לברכה, את רכס האנדים האדיר. אינני רוצה להכביר מילים על התלאות והסכנות של המסע הזה. די יהיה אם אומר שהיו רגעים שחשבנו שבא קצנו, וסבלות הרעב והצמא היו בעינינו פחותים לעומת מוראות הטבע הפראי, התהומות הפעורות, הדרכים התלולות, שבמקומות רבים היו צרות כל כך עד שנאלצנו לרדת מהסוסים ולהוליך אותם אחרינו במושכות. גם אינני רוצה לדבר על הישימון המבעית, על הקור ועל סערות השלג, ועל כך שאחדים מאתנו קיללו את ההחלטה האומללה שהביאה אותם לארץ אוכלת יושביה זו.
אבל ביום השביעי בא הקץ לסבלותינו, וכשירד הערב נכנסנו תשושים אך ברוח מרוממת לעיר קָחָמַרקָה. מזג האוויר, שהיה יפה מאז הבוקר, בישר עכשיו על סערה ממשמשת ובאה, ועד מהרה אמנם התחיל לרדת גשם מעורב בברד, והיה קר. פירוש השם קָחָמַרקָה הוא עיר הקרח.
התפלאנו מאוד למצוא את העיר נטושה לגמרי. איש לא יצא מפתח הבית לברך אותנו לשלום, כפי שנהגו עמנו התושבים באזורי החוף. רכבנו ברחובות בלי לפגוש נפש חיה אחת ובלי לשמוע שום צליל מלבד קול שעטת הסוסים וההד שהעלה.
אבל בטרם השתררה חשכה גמורה הבחנו לאורך מורדות ההרים, לכל מלוא העין, במספר אדיר של אוהלים לבנים זרועים כפתותי שלג. זה היה צבאו של האינקָה אָטָוואלפָּה, והמראה הפיל פחד אף על האמיצים שבנו.