סיפור על אהבה ועל נקמה

שנת 1995

 

שמואל רוזנקראנץ בן 75. בריאותו עדיין טובה. הוא מתגורר עם אשתו פורטונה בדירה מרווחת בצפון תל־אביב. הנגריה שלו עדיין פעילה. עובדים שכירים מפעילים אותה, שמואל רק בא לפקח מפעם לפעם. פורטונה עדיין פעלתנית ועירנית כמעט כמו בצעירותה. בנו הבכור של שמואל, עמרי, הוא גבר בן 47, שחי בקיבוץ ברמת־הגולן עם אשתו ושלושת ילדיו. גם עמרי נגר, והוא מנהל בכשרון רב את הנגריה המצליחה של הקיבוץ. הבן השני, משה, שמלאו לו 45 שנה, הצליח בחייו למרות הקשיים והמהמורות שארבו בדרכו. הוא כיום רופא. הוא חי בשוייץ עם אשתו ושני ילדיו, והם מדווחים רק טובות מהארץ השלווה הזאת. רק בת־הזקונים, סילבנה, חסרה מאד לאבא שמואל ולאמא פורטונה: היא נרצחה לפני כשנתיים על־ידי מחבלים ערביים, אשר ירו במכוניתה מן המארב, כשהיתה בדרכה לביתה אשר בהתנחלות ״גבעת־הרקפות״ שבשומרון. יחד איתה ניספה גם בנה הקטן, ארז בן השלש.