164
דַרְסִי דָוויגְנוֹן שרבב את שתי אצבעות יד שמאל לתוך השרוול הימני במקטורן שעליו. קילף רצועת גומי, והניח למצלמה דקה וארוכה, דמוית מָרִית, להחליק לתוך כף ידו. הוא גלגל את זנב המצלמה ועטף אותה בכמה ממחטות נייר.
דַרְסִי סובב את ראשו והתבונן בדופן העץ שלימינו. הם עברו על כל הפרטים והתזמונים לאין ספור. אך הספקות לא הרפו. האם השותף הבא כבר כאן? האם עקבו אחרי? האם השחקנים האחרים בשולחן, מצליחים לעכב את המשחק ולעשות זאת מבלי לעורר חשד? האם ניתן לסמוך על נוכל, גם אם זהו מר ווֹרְם האגדי? ואולי דווקא זו הסיבה לדאגה?
הוא הניח לאגרופו להקיש על הדופן. נקישה אחת חזקה. שפשוף. נקישה נוספת, חלשה יותר. שפשוף נוסף. המתנה. הרגעים שלאחר מכן, נדמו כאילו מתארכים לאין סוף. מהרהר על כמות החיידקים שנתפסים בתחתית אגרופו המשתפשף על גבי הדופן. ריח מטהר אוויר הגיע לאפו. הוא טלטל את ראשו במורת רוח וקמץ שוב את אגרופו, מוכן להקיש מחדש את הקוד.
אגרוף קמוץ השתרבב באִטיות לתוך החלל שבין תחתית הדופן לרצפה. האגרוף נפתח בתנועה מחושבת. דַרְסִי התכופף. על גבי כף היד הפתוחה הוצמדה פיסת נייר עם הכיתוב '707'.
חזהו שקע באנחת רווחה אילמת. את המצלמה העטופה בניירות מיקם בזהירות בכף היד המושטת. האצבעות התהדקו והיד נעלמה. דַרְסִי הזדקף ונותר לעמוד עוד דקה ארוכה. מתבונן בהשתקפות המתאר שלו על אריחי החרסינה בקיר מולו. בשלב זה הוא סיים את חלקו במשימה, תחושת הקלה מילאה אותו והוא הסתובב ויצא מהתא.
רגע לפני שהתנתק מהדלת, מיהר לחזור פנימה ולרוקן את המים. הפרט חמק מתודעתו עם תחושת ההקלה המשכרת.
עובדת ניקיון בעלת כיסוי ראש דמוי חיתול נעצה בו מבט ארוך, עוקבת אחריו בדרכו אל הכיורים. היא משכה עגלת שירות ויד אחת שלה החזיקה במטאטא, כאילו היה זה רומח המוכן להישלף לדו-קרב בכל רגע.
כדור שנהב מסתחרר, מתגלגל, צליל גרגור. פרצופים קפואים, תנוחות משותקות. עיניים עוקבות במעגלים גוברים אחר הכדור. אורות נשברים, שחור, אדום, זהב, שחור, אדום, שחור, אדום. באיזה תא יסיים הכדור? למי יש מזל?
דַרְסִי הסיט את מבטו משולחנות הרוֹלֶטָה, עליהם משבצות באדום ושחור, והגלגל מותקן בקצה. שולחנות אחרים, מעוצבים בחצי עיגול, עבור משחקי קלפים. שורות כפולות, גב אל גב, של מכונות מזל רעשניות. בכל מקום רוכנים מהמרים, צעירים וזקנים, בציפייה לרגע בו ייתנו את 'המכה', רגע שמתמהמה עד בוש והיחיד שניתן לומר שהמזל לצִדו, זהו בית ההימורים.
דלפקים לאורך הקיר. גלריה מוגבהת וזכוכית חד-כיוונית, עמדות תצפית. מאבטחים סמויים נראים בכל מקום. מצלמות אבטחה מכוסות כיפה שחורה.
דַרְסִי מיקד את מבטו, המשחק שלהם, בַּאקַארַה, עומד להתחיל. מלבד שחקן תמים שהתיישב בקצה, נמצאים לצִדו בשולחן שניים מחבריו, כמה נוספים נמצאים בקרבת מקום. הם קיבלו הוראות ברורות. הם קיבלו הבטחה שזה יעבוד. שהתרמית הזו תצליח. הם קיבלו הבטחה מפיו של אשף התרמיות והתחכום, מר ווֹרְם.
הוא לקח כמה נשימות, רגע הפתיחה זה הרגע המכריע. התרמית כולה מתבססת על הרגע הזה. תנועותיו רגועות, טבעיות. יודע שהמקום הזה מרושת במצלמות וכל תנועה לא נכונה תזעיק עליהם תצפית ישירה.
הדִּילֶר, המגיש, התמקם מעבר לשולחן. בחליפה שחורה ועניבה אדומה, לבוש תואם את יתר הדִּילֶרִים בבית ההימורים. הוא העביר את ידו בשְערו הכתום והתכופף, הרים מארזי קלפים ונעל ארוכה, קופסת חלוקה דמוית שרוול מרובע.
משחק הקלפים בַּאקַארַה באופן המשוחק בבתי הימורים, מוגדר לחלוטין כמשחק מזל. אין צורך בכישורים, לא ניתן לצבור ניסיון, ואין אפשרות לפתח אסטרטגיה כדי להוביל או להגיע לניצחון. השחקנים מונָעים בכוח הקלפים שמחולקים להם.
זה מתחיל.
דַרְסִי התנשא לגובה של מטר ותשעים, והיה דק גזרה. נתונים אלה, ככל הנראה הם שהטילו עליו את התפקיד הזה, יחד עם אורך וגמישות אצבעותיו.
הדִּילֶר סידר על השולחן שמונה חפיסות חדשות מתוך מארז הקלפים שלו. הוא הסתכל אל השחקנים סביב השולחן והנהן קלות. "אוכל להציע למי מכם לחתוך את הערימה?"
שני השחקנים האחרים הניעו יד בביטול, והציעו את דַרְסִי כמועמד. השניים שותפים למזימה, ואינם מציגים קשר ידידותי ביניהם. הדִּילֶר מיקום את הערימה על גבי כף הגשה שטוחה מעץ, והחליק אותה לכיוונו של דַרְסִי.
הנה זה בא.
חיתוך טרום משחק, צעד מקובל בבתי הימורים, לבניית אמינות וקשר בין הדִּילֶר לבין השחקנים.
דַרְסִי חייך והניד בראשו, כמי שמקבל עליו גזר דין פעוט. הוא לקח קלף בודד מראש הערימה והניח על גבי השולחן. רגע לפני שהרים מחצית מן הערימה, הניח לאגודלו לשפשף את הקלפים ולהריץ את פינותיהם, כסימן של מזל. הניח את מחצית הערימה על גבי קלף החיתוך, והדִּילֶר המשיך מכאן, השלים את הערימה, בהניחו את החצי התחתון על גבי החצי שנחתך.
רק בעת שהדִּילֶר חזר למקומו מאחורי השולחן, שם לב לנשימה שלו שהיתה עצורה בעת רגעי החיתוך, ולכך שלא היה מודע לשום צליל או תנועה סביבו. עכשיו הכול חזר, כאילו צלל לכאן ברגע זה. הכדור המגרגר על גבי הרוֹלֶטָה. רשרוש מטבעות במכונות מזל. קריאות עידוד סביב השולחנות. התאורה המלאכותית.
המשחק החל.
קלפים מחולקים, מועברים, מצטברים. בתי הימורים דואגים לכך שלזמן לא תהיה שום משמעות. אין שעונים על הקירות, והדִּילֶרִים מתבקשים שלא לענוד שעונים. כאשר אנשים שקועים במשהו, נדמה שהזמן חומק וחולף מהר יותר, ואין לך אדם שקוע יותר מאשר מהמר במשחק מזל. באופן יזום, גם לא נקבעו שום חלונות בכל קומת ההימורים, ובכך נמנע מן המהמרים תפעול תקין של השעון הביולוגי, שעשוי להרחיק אותם מן השולחן והמשחק. וכך יום נטרף בלילה, לילה ביום, לוחות זמנים מתמוססים אל כְּלוּמִיּוּת עצובה.
דַרְסִי המתין עד שיחלפו כמה סבבי משחק. הוא התרומם, ניער את המקטורן שלו ומיקם מחדש קלף סורר. "עלי לצאת רגע. איפה השירותים?"
הדִּילֶר הניף את אגודלו אחורנית, אגרופו נוגע בכתפו. "לך עד הסוף, פנה ימינה, ואז עקוב אחרי השילוט."
דַרְסִי הנהן ועזב את השולחן. הוא החל בהליכה טבעית, אִטית, וככל שהתקדם, החל להחיש את צעדיו. מהיכרותו עם בתי הימורים ידע שלפניו דרך ארוכה עד לתאי השירותים, אלה, כמו גם פינות קפה וחטיפים, או דלפקי המרת אסימוני משחק, ממוקמים במרחק רב ככל האפשר ממדורי המשחק עצמם. זו טקטיקה נוספת להשאיר את המבקר בתוך הביצה, משום שעליו לחלוף שוב ושוב על פני המכונות המפתות והשולחנות המזמינים, סיכוי נוסף לזכות מחדש בכספו האבוד. עיקרון דומה למה שמקובל במרכולים וחנויות, בו מנסים להצית את הלקוח לבצע קנייה מתוך דחף בדרכו הארוכה אל היציאה.
הוא מיקם את מבטו לפניו, לא מסתכל יותר מדי לצדדים, מודע לכך שהמקום מוצף במצלמות אבטחה. המבקרים והמהמרים האחרים נראים כמו בתוך עולם משלהם. מסתובבים סהרוריים בתוך מעי החיה, לכודים במרדף אחר המזל.
עקב אחרי השלטים, אך הם לא שלחו אותו אל השירותים בקו ישר, אלא בדרכים עקלקלות, מבעד למכונות מזל נוספות, שולחנות למשחקים קצרים, ותיבות הגרלה.
כאשר הגיע לשירותים, חש כאב בשרירי הירכיים שלו, אחרי הליכה מאומצת ולא טבעית בכלל. כיורים בוהקים על גבי רגליים דקות. ברזי כרום מופעלים בחיישן. צמחייה מפלסטיק. מראות קטנות. הוא נכנס לתא שמאלי קיצוני, סמוך לקיר, כפי שסוכם. נעל את הדלת מאחוריו ומחה זיעה ממצחו ומגרונו. אחרי כמה נשימות, פנה לביצוע השלב הבא בתוכנית.
יצירת קשר עם השליח...
דַרְסִי עשה את דרכו בחזרה מן השירותים לכיוון שולחן המשחק אותו עזב. עמיתיו גונבים זמן, ככל הנראה אחד מהם קם לחדש את תכולת המשקה בספל שלו, השני כנראה משים עצמו שקוע בטלפון הסלולרי. המשחק נמצא בהשהיה. כל רגע קריטי.
עם צמד רגליים ארוכות כעמודים, גמע דַרְסִי את שטחי המסדרונות, הפניות, והמעברים. חולף על פני סוללה של מכונות מזל, זקנה ישבה בסמוך למכונה האחרונה בשורה, נשענת על מקל הליכה תלת-רגלי, כל אחת מן הרגליות נעוצה בכדור טניס ירוק זרחני.
הוא הסתובב והמשיך קדימה. צי של שולחנות. הנה. הוא כבר מגיע. פעימות לבו התחזקו. מה הולך כאן? איפה השולחן? הוא נעצר והסתובב על עומדו. מכונת משקאות חמים. הוא מחה זיעה ממצחו. מה הולך כאן? פתח שוב בהליכה מהירה, כמעט ריצה. חולף על פני שורה נוספת של מכונות מזל. האם כבר הייתי כאן? איפה הזקנה? הוא נע במהירות. שומע את סוליות נעליו נשחקות על רצפת השיש.
ואז הוא נעצר בפתאומיות, גופו נוטה קדימה בכוח התנופה. הזקנה. עדיין כאן, מרותקת למכונה. מטבעות מקרקשות בקערית הנתונה בתוך חיקה. היא הבחינה בו, מרימה את ראשה. משקפיים אפורים, ענקיים.
דַרְסִי התנשף. זוכר את מה שאמר להם מר ווֹרְם. "בתי הימורים מהונדסים בפועל כמבוכים ענקיים..." הוא תפס את פניו בכף ידו. דבריו של מר ווֹרְם זורמים סביבו כערפל. "הם מעוצבים כך שתלך לאיבוד בתוכם. ים של מכונות ושולחנות יוצר מכשולים ומחסומים, כדי להשאיר את השחקן בתוך המבנה. אין סדר הגיוני לפריסה. תוכלו למצוא סוללה של מכונות מזל במיקום אחד, ואז שישים מטרים משם, סוללה נוספת של מכונות זהות. המטרה היא לזרוע בלבול."
הוא הסתובב והחל ללכת כלעומת שבא. חותר לכיוון השירותים. הוא ינסה שוב, הפעם יצעד לאט יותר. "כהכנה לביצוע מושלם של המשימה, יהיה עליכם ללמוד היטב את תוכניות המבנה, עד לבקיאות מלאה."
עכשיו הם יגלו שהוא זלזל בהוראה הזו של מהנדס 'מזימת החיתוך', מר ווֹרְם. הוא לא למד ברצינות את תוכניות הקומה והמבנה. הוא סמך על הגובה הרב של קומתו, עובדה המאפשרת לו לצפות למרחקים, לראות מעבר לאנשים ולמכשולים אחרים. גם כאשר היה כאן באחד ממשחקי ההכנה לקראת ביצוע המזימה, לא נתן דעתו לתקרה הנמוכה לכל אורך הקומה, שתוכננה כך שלא ניתן יהיה לצפות למרחק או לזהות ציוני דרך בולטים כלשהם על הקירות והתקרה לסיוע בהתמצאות, הכול כדי להשאיר את השחקן מחופר בתוך המתחם הבולעני.
כאשר הגיע לבסוף אל השולחן, חש מתוסכל כמו כלב שזיהה לבסוף שהמרדף הפראי שלו במחצית השעה האחרונה, היה בעקבות הזנב של עצמו. הוא ניגב זיעה ממצחו ומגרונו והתיישב. חבריו קיבלו אותו במנוד ראש.
הדִּילֶר ספק את כפיו. והצביע אל השולחן. "חברים, אפשר להמשיך?"
אחד המשתתפים הנהן, והאחרים הסכימו עמו והחזירו את הטלפונים לכיסים. המשחק חזר להתגלגל. דַרְסִי הבין שהזמן בו התעכב עמד לטובתם, והחל לתהות אם לא היה זה מהלך מכוון בתהליך המזימה.
הוא ידע שהמצלמה נלקחה במהירות לחדר בבית מלון קרוב, שם העביר האָנָלִיסְט את הווידיאו למחשב וצפה בו בהילוך אִטי קיצוני, סדר הקלפים בערימה הראשונית נפרש לפניו במדויק, והוא קודד אותו ושלח הודעות לעמיתיו אצל שולחן המשחק.
קצת פחות מחצי שעה חלפה מאז ביצע דַרְסִי את חיתוך הקלפים. במשחק בַּאקַארַה נעשה שימוש בפחות משישה קלפים בדקה בממוצע, כך שעדיין ישנם לפחות 150 קלפים לסיום הערימה. והמידע הזה מעביר כמה עשרות, ואף מאות, אלפי דולרים לידי כנופיית החותכים.
דַרְסִי הרים את ראשו ולקח נשימה עמוקה. זיעה נוטפת על רקותיו. היה ברור לו שמישהו צופה בהם בעיון רב.
.jpg)
