אחרי שהגענו לסוף הטוב - אנה טוד #4
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אחרי שהגענו לסוף הטוב - אנה טוד #4
מכר
אלפי
עותקים
אחרי שהגענו לסוף הטוב - אנה טוד #4
מכר
אלפי
עותקים

אחרי שהגענו לסוף הטוב - אנה טוד #4

4.7 כוכבים (80 דירוגים)

עוד על הספר

אנה טוד

אנה טוד היא סופרת, המבלה את ימיה באזור אוסטין עם בעלה, איתו ניצחה מחצית מהסטטיסטיקות כשנישאו כחודש לאחר שסיימו את בית הספר התיכון. בין שלושת הפעמים שבעלה נשלח לעירק, היא עבדה בעבודות מזדמנות החל מדיילת קוסמטיקה וכלה במעבדת נתונים ברשות מס ההכנסה. אנה תמיד קוראת ספרים להוטה וחובבת להקות בנים ורומנים, כך שכעת משמצאה דרך לשלב את כל השלושה, היא חיה חלום שהתגשם.
ניתן למצוא אותה בכתובת AnnaToddBooks.com, בטוויטר ב-@imaginator1dx, באינסטגרם ב- @imaginator1d וב-Wattpad כ- Imaginator1D. 

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

טסה והרדין, כנגד כל הסכויים, התגברו על כל המכשולים, אך האם סיפור אהבתם יסתיים באושר ועושר?

אחרי שהגענו לסוף הטוב החיים כבר לא יהיו אותו הדבר.

***

טסה והרדין חוו הפתעות ומכשולים רבים. הקשר ביניהם אומנם חזק יותר מאי פעם, אך גילוים חדשים מרעידים את האדמה, את יסודות קיומם ואת השריון הבלתי חדיר של הרדין. 

בעוד האמת על משפחותיהם מאיימת לזעזע את עולם, השוני ביניהם מטשטש; טסה, איננה עוד הבחורה המתוקה, הפשוטה והתמימה שהיתה כשהכירה את הרדין, בדיוק כפי שהרדין איננו עוד הבחור האכזר, עם מצבי הרוח בו התאהבה. 

טסה מבינה היטב את הרגשות הקודחים בדמו של הרדין, מכירה את כל מחשבותיו הטורדניות והיא יודעת שהיא היחידה שיכולה להרגיע אותו כשהוא מתפרץ.

הוא זקוק לה. אך סודות מהעבר מתגלים, והרדין מסתגר יותר ויותר בתוך כאבו, והודף את טסה, ואת כל אוהביו, רחוק ממנו ומחייו. 

אחרי הכול, טסה כבר אינה בטוחה שתוכל להציל אותו, לא בלי להקריב את עצמה. האם אהבה שווה את אובדנה שלה? היא מסרבת להיכנע בלי מאבק. אבל למען מי היא נאבקת – למען הרדין, או למען עצמה?

פרק ראשון

פרולוג
 
הרדין
 
היו הרבה רגעים בחיי, שבהם הרגשתי לא רצוי, לא שייך. היתה לי אמא שהשתדלה, ממש ממש השתדלה, אבל זה לא היה מספיק. היא עבדה יותר מדיי; ובמשך היום היא ישנה, אחרי שכל הלילה עמדה על הרגליים. טריש באמת השתדלה, אבל ילד, בייחוד ילד אבוד, זקוק לאביו.
 
ידעתי שקן סקוט הוא איש בעייתי, מחוספס, אחד שמעמיד פנים שהוא כל מיני דברים שהוא לא. והוא גם אף פעם לא התפעל או היה מרוצה ממשהו שעשיתי. באמת ידעתי. הרדין הקטן והפתטי, שרק ניסה להרשים את האיש הגבוה שמסתובב בצרחות ומועד, ממלא את החלל המסריח של הבית המחורבן שלנו, היה שמח לדעת שקיימת אפשרות שהאיש הקר הזה אינו אביו. הוא היה נאנח, לוקח את הספר שלו מהשולחן ושואל את אמא שלו מתי כריסטיאן, האיש הנחמד שתמיד הצחיק אותו, כשקרא לו קטעים מספרים ישנים, יבוא לבקר אותם.
 
אבל הרדין סקוט הבוגר, זה שנאבק בהתמכרות ובהתקפי זעם שאותם ירש מהאבא המחורבן שהגורל נתן לו, משתגע מרוב כעס. אני מרגיש נבגד, מבולבל בטירוף ורותח; לא יכול להיות, שהעלילה הבנאלית הזאת של חילופי אבות, שכל קומדיית מצבים מזורגגת משתמשת בה, היא, בעצם, החיים שלי.
 
זיכרון מודחק צף פתאום. אמא שלי מדברת בטלפון עם כתב של העיתון המקומי, לאחר שאחד המאמרים שלי נבחר להתפרסם בו, מהללת אותי בשקט: "רק חשבתי שתרצה לדעת — הרדין גאון. בדיוק כמו אבא שלו."
 
הסתכלתי סביבי, בסלון הקטן: האיש עם השיער הכהה, המעולף על הכורסה ובקבוק משקה חריף חום לרגליו, אינו גאון. הוא חתיכת אפס, חשבתי לעצמי כשהסתובב בכורסה, ואמא שלי מיד ניתקה את הטלפון. היו אינספור פעמים כאלו, יותר מכדי שאוכל לספור; הייתי טיפש מדיי וצעיר מכדי להבין מדוע קן סקוט כל כך מרוחק ממני, למה מעולם לא חיבק אותי כמו שכל האבות של החברים שלי חיבקו את בניהם. הוא אף פעם לא שיחק איתי כדורגל ומעולם לא לימד אותי דבר, חוץ מאשר איך להפוך לשיכור מזוין.
 
האם כל זה היה לשווא? האם כריסטיאן ואנס הוא, בעצם, אבא שלי?
 
החדר מסתובב סביבי, ואני בוהה בו, באיש שלכאורה הוליד אותי. אני רואה משהו מוכר בעיניו הירוקות, בקו הלסת שלו. ידיו רועדות כשהוא מעביר אצבעות בשׂערו, ואני קופא במקום כשאני קולט, שזה בדיוק מה שאני עושה כרגע.
 
טסה
 
"לא יכול להיות!"
 
אני נעמדת ומיד מתיישבת בחזרה על הספסל, כי הדשא מתחת לרגליי מרגיש לא יציב.
 
הפארק מתמלא עכשיו אנשים. משפחות עם ילדים קטנים, בלונים ומתנות בידיהם, למרות מזג האוויר הקר.
 
"זו האמת. הרדין הוא הבן של כריסטיאן," קימברלי אומרת, עיניה הכחולות בהירות ומרוכזות.
 
"אבל קן... הרדין מאוד דומה לו." אני זוכרת את הפעם הראשונה, שבה פגשתי את קן סקוט בחנות יוגורט. מיד חשדתי שהוא אביו של הרדין; השיער הכהה והגובה שלו רק חיזקו את התחושה שלי.
 
"באמת? אני לא רואה את זה, חוץ מאשר צבע השיער שלו. להרדין יש את העיניים של כריסטיאן ואותו מבנה פנים."
 
באמת? אני לא מצליחה לראות את שלושתם מול עיניי. לכריסטיאן יש גומות חן כמו של הרדין ואותן העיניים... אבל זה לא הגיוני — קן סקוט הוא אביו של הרדין, הוא חייב להיות. כריסטיאן נראה צעיר בהשוואה לקן. על אף שהם באותו גיל, האלכוהוליזם גבה מחיר, שמתבטא בהופעתו החיצונית של קן. הוא עדיין גבר נאה, אבל במובנים מסוימים נראה מבוגר לגילו בגלל השתייה.
 
"זה..." אני נאבקת עם עצמי כדי למצוא מילים. וגם אוויר.
 
קימברלי מסתכלת עליי במבט מתנצל. "אני יודעת. כל כך רציתי לספר לך. מאוד לא רציתי להסתיר את זה ממך, אבל לא יכולתי להתערב. זה לא היה תפקידי." היא מניחה ידה על ידי בעדינות. "כריסטיאן הבטיח לי, שברגע שטריש תיתן לו אישור, הוא יספר להרדין."
 
"אני פשוט..." אני לוקחת נשימה עמוקה. "זה מה שכריסטיאן עושה עכשיו? מספר להרדין?" אני נעמדת שוב, וידה של קימברלי נשמטת מידי. "אני חייבת ללכת אליו. הוא ישת—" אני לא יכולה אפילו להתחיל לדמיין איך הרדין יגיב לחדשות הללו, בייחוד אחרי שאמש מצא את טריש ואת כריסטיאן יחד.
 
"כן, זה מה שהוא עושה." קים נאנחת. "טריש לא נתנה את האישור הסופי, אבל כריסטיאן אמר שהיא היתה קרובה לעשות את זה, ושהיה צריך למהר, כי המצב התחיל לצאת משליטה."
 
איך יכול להיות שטריש תסתיר כזה דבר מהרדין?! אני לא מצליחה לחשוב על שום דבר אחר, בזמן שאני מוציאה את הטלפון מהכיס. ציפיתי ממנה ליותר, כאמא, ועכשיו אני מרגישה כאילו מעולם לא הכרתי את האישה הזו.
 
הטלפון שלי כבר צמוד ללחיי, אני כבר שומעת את צליל החיוג של הטלפון של הרדין, כשקימברלי אומרת, "אמרתי לכריסטיאן שהוא צריך לספר לשניכם יחד, אבל טריש אמרה לו, שאם הוא מספר להרדין, הוא צריך לעשות זאת כשהוא לבד איתו..." קימברלי מזעיפה פנים ומביטה סביב על הפארק, לפני שהיא מרימה את עיניה לשמיים.
 
הצליל המונוטוני של המשיבון של הרדין עונה לי. אני מחייגת שוב, בעוד קימברלי יושבת בדממה, ומגיעה שוב למשיבון. אני תוחבת את הטלפון לכיס האחורי שלי ומתחננת בפני קימברלי, "את יכולה לקחת אותי אליו? בבקשה?"
 
"כן, בטח." היא קופצת על רגליה וקוראת לסמית'. אני מסתכלת על הילד הקטן מקפץ לכיווננו כמו בסרט מצויר וקולטת, כי סמית' הוא הבן של כריסטיאן... ואחיו של הרדין. להרדין יש אח קטן.
 
ואז אני חושבת על לנדון... מה המשמעות של כל זה למערכת היחסים של לנדון ושל הרדין? הרדין ירצה בכלל להישאר איתו בקשר, כשיבין שאין ביניהם קשר משפחתי? וקארן, מה עם קארן המתוקה ועם כל מוצרי המאפה שלה? וקן — האיש שמנסה כל כך לכפר על הילדות הקשה של ילד שאיננו בנו האמיתי; האם קן יודע? המחשבות מתרוצצות במוחי, ואני מרגישה שאני חייבת לראות את הרדין ולוודא שהוא יודע שאני כאן בשבילו; נחליט יחד איך מתקדמים. אני לא יכולה לדמיין מה הוא מרגיש עכשיו; הוא בטח בהלם מוחלט.
 
"סמית' יודע?" אני שואלת.
 
אחרי כמה שניות של שקט קימברלי עונה: "חשבנו שהוא יודע, בגלל הצורה שבה מתנהג עם הרדין. אבל לא יכול להיות שהוא יודע."
 
אני מרחמת על קימברלי. אחרי שנאלצה להתמודד עם הבגידה של ארוסה — הנה צץ גם הסיפור הזה. כשסמית' מגיע, הוא נעצר ומביט בנו במבט מסתורי, כאילו יודע בדיוק על מה אנחנו מדברות. אין מצב, אבל הדרך שבה הוא יוצא לפנינו לכיוון המכונית ומשאיר אותנו מאחור, בלי לומר מילה, מעלה בי תהיות.

אנה טוד

אנה טוד היא סופרת, המבלה את ימיה באזור אוסטין עם בעלה, איתו ניצחה מחצית מהסטטיסטיקות כשנישאו כחודש לאחר שסיימו את בית הספר התיכון. בין שלושת הפעמים שבעלה נשלח לעירק, היא עבדה בעבודות מזדמנות החל מדיילת קוסמטיקה וכלה במעבדת נתונים ברשות מס ההכנסה. אנה תמיד קוראת ספרים להוטה וחובבת להקות בנים ורומנים, כך שכעת משמצאה דרך לשלב את כל השלושה, היא חיה חלום שהתגשם.
ניתן למצוא אותה בכתובת AnnaToddBooks.com, בטוויטר ב-@imaginator1dx, באינסטגרם ב- @imaginator1d וב-Wattpad כ- Imaginator1D. 

עוד על הספר

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
80 דירוגים
65 דירוגים
8 דירוגים
3 דירוגים
3 דירוגים
1 דירוגים
12/5/2023

סיום מהמם לסדרת ספרים שהיא מורכבת לעיתים מתישה אבל אי אפשר היה להפסיק לקרוא.

1
5/3/2025

אני לא יודעת אם אני יותר עצובה או יותר שמחה שסיימתי את הסדרה הזו. הסיפור הזה שינה אותי, נגע בי, השפיע עלי בכל כך הרבה רמות. לא יכלתי לתפקד פשוט לא הצלחתי לעצור את הקריאה: נסחפתי לתוך הסיפור בלי יכולת להפסיק.

6/12/2024

סדרה מעולה, מרתקת, כתובה היטב, האהבה של טסה והרדין מיוחדת. ממליצה בחום

26/10/2024

מותח מרגש אי אפשר להפסיק לקרוא

25/3/2023

אחד הספרים הכי יפים שקראתי

4/2/2023

מושלםםםם

18/12/2022

צריך לכתוב על גבי הכריכה של הספר הזה אזהרת התמכרות

19/10/2022

כתוב בצורה מושלמת וסוחפת נהניתי מכל דף ודף

16/9/2022

מושלם מושלם 🥰 כל כך רומנטי, נוגע ,מכעיס,ומרגש. כתוב כל כך יפה וסוחף סימתי את 4 הספרים בפחות מחודש . ממליצה בחום למי שאוהב רומנים חושנים.

22/7/2022

מהמם אי אפשר להפסיק לקרוא

10/7/2022

בחיי שסיימתי לקרוא את ארבעת הספרים בשבוע וחצי. סדרה מושלמת ומרגשת

11/1/2022

וואו באמת הספר הכי מדהים בעולם😍😍😍

6/10/2021

וואוו מדהים וסוחף

29/7/2021

ואווו סדרה יפה ומרתקת אי אפשר להפסיק לקורא אותה ממליצה ממש

15/7/2021

אחרי ש סדרה מושלמת מלאה ברגשות אהבה שנאה כעס צחוק וגם דמעות ממליצה מאוד

16/5/2021

מעולה כמו הספרים הקודמים. אי אפשר להניח.

19/2/2021

סיפור טוב, כל הסדרה. אין רגע דל,תמיד משהו מתפתח,אהבתי מאוד.

12/2/2021

תקשיבו אתם חייבים לקרוא את כל הסדרה, בחיים לא הגעתי למצב שסיימתי סדרה שלמה בפחות משבוע. סדרה סוחפת וכל כך מרגשת!!!!!!

9/1/2021

הספר הכי מושלם בעולללללםםםםם סיימתי את הסדרה של הספרים ובכיתי וצחקתי משהו שלא קורה הרבה אין ספק שהספר מושלםםםםם

27/10/2020

אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי בחיי (וקראתי כל כך הרבה). מומלץ ברמות פאקינג מטורפות!!

25/10/2020

מושלם

17/10/2020

כל הסדרה סוחפת ומרתקת, קשה היה להניח את הספרים לרגע

14/10/2020

מדהים !!!ארוך אבל שווה את זה !זאת סידרת הספרים הראשונה שקראתי בחיי ואני פשוט מאוהבת הדמיות כול כך אמיתיות ומלאות חיים אני מקווה שיש עוד ספרים כאלה כי אני פשוט לא מצליחה להשתחרר;במהלך הסידרה אני פשוט התחברתי אליהם לדמיות כאילו אני מרגישה אותם ואני רק רוצה לשמוע עוד על הסיפור שלהם !!

5/10/2020

וואו וואו וואוווווו פשוט סדרת ספרים עוצרת נשימה! נהניתי מכל דקה ורגע בקריאה

28/8/2020

ממכר

13/7/2020

זה הספר הכי טוב שקראתי אי פעם הוא מדהים עלילה מטורפת כל פעם משהו משתנה וגורם לספר הזה להיות הספר הכי מדהים שיש פאק שהספר הזה כל כך יפה😍😍😍😍😍😍😍😍😍😍😍😍😍😍😍😍😍😍😍😍😍😍😍😍😍😍🤩🤩🤩😍😍😍😍😍😍😍

11/7/2020

מרגש מדהים סוף טוב הכל טוב

6/7/2020

אהבתי את הספר האחרון. הוא היה מרגש.

9/5/2020

סדרת ספרים פשוט מדהימה וסוחפת, אין מילים

8/5/2020

ספר מדהים, לאחר כל כך הרבה עליות וירידות, הם באמת הגיעו לסוף הטוב... לצערי הרב אני נפרדת מסדרת ספרים שליוותה אותי לאורך שנה... מקווה שהסופרת אנה טוד תמשיך עם הז'אנר המעולה הזה :)

3/5/2020

מדהים! כל כך הזדהיתי... כמו שהסופרת כתבה בתחילת הספר לכל אלה 'המקולקלים' שיש להם תקווה לתיקון נהנתי מכל רגע תודה רבה

25/4/2020

מדהים , מדהים, מדהים.

22/4/2020

וואו!!ספר מקסים, לא יכולתי להפסיק לקרוא רק רציתי לדעת מה יקרה. התיאורים והדרך שבה נכתב כל מה שהזוג עבר כל אחד והאהבה שלהם שחזקה מהכל פשוט מדהים!!!

11/1/2020

מושלם!

6/12/2019

הספר מספר ל המצוקות והקשיים שבחיים באופן אותנטי ומרגש. מאוד התחברתי אליו וקצת קשה לי שזה האחרון.

16/6/2019

אני מרגישה שאף סדרת ספרים לא יכולה לגעת בי כך... הסוף כמובן מושלם... אך, כל הדרך וההתמודדות... יווווווו! התמכרות של ממש.

27/12/2017

סיימתי עכשיו לקרוא את הסדרת ספרים ״אחריי ש...״
ותקשיבו, התאהבתי! אתם חייביםםםםם!! אבל חייבים לקרוא אותם!!
אומנם כל ספר הוא באורך הגלות, אבל אני התאהבתי וכל מילה שווה!
מכירים את התחושה הזאת שכשאתם רואים פרק בסדרת מתח והלב דוהר ומפמפם? אז ככה זה היה! לא הצלחתי להוריד מהידיים! סיימתי סדרת ספרים שכוללת בערך 2000 עמודים תוך 5 ימים!
טסה והרדין הצליחו לשבור את כל התבניות ולהראות שאהבה אמיתית מורכבת מהרבה ירידות בדיוק כמו העליות. התאהבתי בדמויות על אף וחרף השריטות של כל אחד מהגיבורים. ספר שהצליח לגרום לי להבין על מה שווה להילחם בחיים ובמיוחד על מה לא שווה.
חובה!

26/2/2023

נהנתי לקרוא אך מודה, הרגיש כבר יותר מדי לעוס ושהעלילה כבר תקועה.

18/7/2021

ספר טוב, קליל נחמד, מסכם את הסוף של טסה והרדין. קשה להניח את הספר מהיד!

31/5/2019

הספר קולח וזורם. כייפי. ואי אפשר להוריד אותו מהידיים חייבים לקרוא עוד ועוד.

31/7/2022

מחפר משמעותית על הספר השני והשלישי ועדיין... אחרי שמרחה הסופרת שבעה חודשים של העלילה על מעל 2000 עמודים כתובים היא תמצתה עשר שנים ל150 עמודים. איפה שהיה צריך להוסיף ולהרחיב היא פשוט דילגה ותמצתה הדבר היחידי שבאמת טוב בספר הזה לעומת הספרים הקודמים הוא שאיכשהו רצף האירועים שעוברים על הגיבורים בסיפור נראה הרבה פחות תלוש מהספרים הקודמים ולשים שינוי האופן שבו הופכים היחסים של הגיבורים, בינם לבין עצמם וכזוג למשהו, בריא יותר לפחות נכתב והתפתח בצורה הגיונית ומתונה (מה שלא ניתן להגיד כמעט על שום התפתחות בעלילה לאורך שאר הספרים ואפילו לא על החצי הראשון של הספר הרביעי) ועדיין, הסידרה הזאת פשוט אובר רייטד...

30/8/2021

הספר הכי טוב של הסידרה . סידרה לא רעה

17/9/2019

ואוווו לא חשבתי שאני איי פעם אסיים את סדרת הספרים המתישה הזאתת.
הכתיבה בינונית וחוזרת על עצמה וזה פשוט 4 ספרים של אותו הדבר בדיוק עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. הסוף העביר בי צמרמורת לא אשקר, שמחתי בשמחתם אחרי שסיימתי להתעצבן על כמה שהם מפגרים!!!!
אני לא מבינה את כל ההייפ מסביב לזה יש בשוק רומנטיקה הרבה הרבה יותר מוצלחת

31/8/2020

מתיש... מייגע... לא מבינה מה ההתלהבות! חיכיתי לסוף, קיוויתי שהסיום יהיה שווה את כל הרביעייה המייגעת, אבל גם זה לא...

28/5/2019

ברוך השם הגענו לסוף. מדובר על סדרה בת4 ספרים (עם חמישה חלקים כאשר החלק השלישי והרביעי מחוברים לספר אחד) כל ספר בערך 700 עמודים של: ריבים בין הזוג. כן, ספרים 1-4 רק ריבים,התוודויות על טעויות שהם עשו , שקרים שספרו , משלימים ואז ושוב ריבים. המערכת יחסים ממש לא מתפקדת שלהם פשוט גרמה לי לרצות שלא יהיו ביחד ובאמת קיוויתי שהם יפרדו יגדלו קצת (עדיין מסופר על בת 18 ובן 20 ) ויחזרו שהם יותר שפויים. כי כל הכתיבה הזאת גרמה לעלילה להיות פשוט מתישה, הדמויות היו פשוט מתישות, כי כנראה מכיוון שהכל היה ביחס של ימים ! כלומר, הם רבים ויום למחרת משלימים. כך הסיפור לא באמת מתקדם. בין הספר הראשון לספר האחרון עוברים 7 חודשים!! הייתי בטוחה שיעברו שנים.
הפול פוש /און אנד אוף הזה מרגש רק בהתחלה , ולא ברור לי איך כתבו 3 ספרים רק על זה.
מבחינתי המלצה שלי רוצים לקרוא לכו על זה - תקראו את הספר הראשון ותעברו לרביעי. או אם בא לכם אז ראשון שני ואז רביעי - השלישי פשוט תוותרו הוא לא קריטי, הכל חוזר על עצמו בספר האחרון. הדבר היחידי שאהבתי זה את הספר האחרון 6 פרקים לפני הסוף. שם יש באמת התקדמות בעלילה , גדילה, התפתחות, שינוי , עד לסוף הטוב. מצטערת שלא הצלחתי לעוף על הספרים האלה. היה לו פוטנציאל אם הוא לא היה רפטטיבי...

17/2/2023

לא מבינה את ההתלהבות סביב הסדרה הזו. כל פרק הדמויות רבות ומשלימות, פשוט מעייף. באמת שאני לא ממליצה!

אחרי שהגענו לסוף הטוב - אנה טוד #4 אנה טוד
פרולוג
 
הרדין
 
היו הרבה רגעים בחיי, שבהם הרגשתי לא רצוי, לא שייך. היתה לי אמא שהשתדלה, ממש ממש השתדלה, אבל זה לא היה מספיק. היא עבדה יותר מדיי; ובמשך היום היא ישנה, אחרי שכל הלילה עמדה על הרגליים. טריש באמת השתדלה, אבל ילד, בייחוד ילד אבוד, זקוק לאביו.
 
ידעתי שקן סקוט הוא איש בעייתי, מחוספס, אחד שמעמיד פנים שהוא כל מיני דברים שהוא לא. והוא גם אף פעם לא התפעל או היה מרוצה ממשהו שעשיתי. באמת ידעתי. הרדין הקטן והפתטי, שרק ניסה להרשים את האיש הגבוה שמסתובב בצרחות ומועד, ממלא את החלל המסריח של הבית המחורבן שלנו, היה שמח לדעת שקיימת אפשרות שהאיש הקר הזה אינו אביו. הוא היה נאנח, לוקח את הספר שלו מהשולחן ושואל את אמא שלו מתי כריסטיאן, האיש הנחמד שתמיד הצחיק אותו, כשקרא לו קטעים מספרים ישנים, יבוא לבקר אותם.
 
אבל הרדין סקוט הבוגר, זה שנאבק בהתמכרות ובהתקפי זעם שאותם ירש מהאבא המחורבן שהגורל נתן לו, משתגע מרוב כעס. אני מרגיש נבגד, מבולבל בטירוף ורותח; לא יכול להיות, שהעלילה הבנאלית הזאת של חילופי אבות, שכל קומדיית מצבים מזורגגת משתמשת בה, היא, בעצם, החיים שלי.
 
זיכרון מודחק צף פתאום. אמא שלי מדברת בטלפון עם כתב של העיתון המקומי, לאחר שאחד המאמרים שלי נבחר להתפרסם בו, מהללת אותי בשקט: "רק חשבתי שתרצה לדעת — הרדין גאון. בדיוק כמו אבא שלו."
 
הסתכלתי סביבי, בסלון הקטן: האיש עם השיער הכהה, המעולף על הכורסה ובקבוק משקה חריף חום לרגליו, אינו גאון. הוא חתיכת אפס, חשבתי לעצמי כשהסתובב בכורסה, ואמא שלי מיד ניתקה את הטלפון. היו אינספור פעמים כאלו, יותר מכדי שאוכל לספור; הייתי טיפש מדיי וצעיר מכדי להבין מדוע קן סקוט כל כך מרוחק ממני, למה מעולם לא חיבק אותי כמו שכל האבות של החברים שלי חיבקו את בניהם. הוא אף פעם לא שיחק איתי כדורגל ומעולם לא לימד אותי דבר, חוץ מאשר איך להפוך לשיכור מזוין.
 
האם כל זה היה לשווא? האם כריסטיאן ואנס הוא, בעצם, אבא שלי?
 
החדר מסתובב סביבי, ואני בוהה בו, באיש שלכאורה הוליד אותי. אני רואה משהו מוכר בעיניו הירוקות, בקו הלסת שלו. ידיו רועדות כשהוא מעביר אצבעות בשׂערו, ואני קופא במקום כשאני קולט, שזה בדיוק מה שאני עושה כרגע.
 
טסה
 
"לא יכול להיות!"
 
אני נעמדת ומיד מתיישבת בחזרה על הספסל, כי הדשא מתחת לרגליי מרגיש לא יציב.
 
הפארק מתמלא עכשיו אנשים. משפחות עם ילדים קטנים, בלונים ומתנות בידיהם, למרות מזג האוויר הקר.
 
"זו האמת. הרדין הוא הבן של כריסטיאן," קימברלי אומרת, עיניה הכחולות בהירות ומרוכזות.
 
"אבל קן... הרדין מאוד דומה לו." אני זוכרת את הפעם הראשונה, שבה פגשתי את קן סקוט בחנות יוגורט. מיד חשדתי שהוא אביו של הרדין; השיער הכהה והגובה שלו רק חיזקו את התחושה שלי.
 
"באמת? אני לא רואה את זה, חוץ מאשר צבע השיער שלו. להרדין יש את העיניים של כריסטיאן ואותו מבנה פנים."
 
באמת? אני לא מצליחה לראות את שלושתם מול עיניי. לכריסטיאן יש גומות חן כמו של הרדין ואותן העיניים... אבל זה לא הגיוני — קן סקוט הוא אביו של הרדין, הוא חייב להיות. כריסטיאן נראה צעיר בהשוואה לקן. על אף שהם באותו גיל, האלכוהוליזם גבה מחיר, שמתבטא בהופעתו החיצונית של קן. הוא עדיין גבר נאה, אבל במובנים מסוימים נראה מבוגר לגילו בגלל השתייה.
 
"זה..." אני נאבקת עם עצמי כדי למצוא מילים. וגם אוויר.
 
קימברלי מסתכלת עליי במבט מתנצל. "אני יודעת. כל כך רציתי לספר לך. מאוד לא רציתי להסתיר את זה ממך, אבל לא יכולתי להתערב. זה לא היה תפקידי." היא מניחה ידה על ידי בעדינות. "כריסטיאן הבטיח לי, שברגע שטריש תיתן לו אישור, הוא יספר להרדין."
 
"אני פשוט..." אני לוקחת נשימה עמוקה. "זה מה שכריסטיאן עושה עכשיו? מספר להרדין?" אני נעמדת שוב, וידה של קימברלי נשמטת מידי. "אני חייבת ללכת אליו. הוא ישת—" אני לא יכולה אפילו להתחיל לדמיין איך הרדין יגיב לחדשות הללו, בייחוד אחרי שאמש מצא את טריש ואת כריסטיאן יחד.
 
"כן, זה מה שהוא עושה." קים נאנחת. "טריש לא נתנה את האישור הסופי, אבל כריסטיאן אמר שהיא היתה קרובה לעשות את זה, ושהיה צריך למהר, כי המצב התחיל לצאת משליטה."
 
איך יכול להיות שטריש תסתיר כזה דבר מהרדין?! אני לא מצליחה לחשוב על שום דבר אחר, בזמן שאני מוציאה את הטלפון מהכיס. ציפיתי ממנה ליותר, כאמא, ועכשיו אני מרגישה כאילו מעולם לא הכרתי את האישה הזו.
 
הטלפון שלי כבר צמוד ללחיי, אני כבר שומעת את צליל החיוג של הטלפון של הרדין, כשקימברלי אומרת, "אמרתי לכריסטיאן שהוא צריך לספר לשניכם יחד, אבל טריש אמרה לו, שאם הוא מספר להרדין, הוא צריך לעשות זאת כשהוא לבד איתו..." קימברלי מזעיפה פנים ומביטה סביב על הפארק, לפני שהיא מרימה את עיניה לשמיים.
 
הצליל המונוטוני של המשיבון של הרדין עונה לי. אני מחייגת שוב, בעוד קימברלי יושבת בדממה, ומגיעה שוב למשיבון. אני תוחבת את הטלפון לכיס האחורי שלי ומתחננת בפני קימברלי, "את יכולה לקחת אותי אליו? בבקשה?"
 
"כן, בטח." היא קופצת על רגליה וקוראת לסמית'. אני מסתכלת על הילד הקטן מקפץ לכיווננו כמו בסרט מצויר וקולטת, כי סמית' הוא הבן של כריסטיאן... ואחיו של הרדין. להרדין יש אח קטן.
 
ואז אני חושבת על לנדון... מה המשמעות של כל זה למערכת היחסים של לנדון ושל הרדין? הרדין ירצה בכלל להישאר איתו בקשר, כשיבין שאין ביניהם קשר משפחתי? וקארן, מה עם קארן המתוקה ועם כל מוצרי המאפה שלה? וקן — האיש שמנסה כל כך לכפר על הילדות הקשה של ילד שאיננו בנו האמיתי; האם קן יודע? המחשבות מתרוצצות במוחי, ואני מרגישה שאני חייבת לראות את הרדין ולוודא שהוא יודע שאני כאן בשבילו; נחליט יחד איך מתקדמים. אני לא יכולה לדמיין מה הוא מרגיש עכשיו; הוא בטח בהלם מוחלט.
 
"סמית' יודע?" אני שואלת.
 
אחרי כמה שניות של שקט קימברלי עונה: "חשבנו שהוא יודע, בגלל הצורה שבה מתנהג עם הרדין. אבל לא יכול להיות שהוא יודע."
 
אני מרחמת על קימברלי. אחרי שנאלצה להתמודד עם הבגידה של ארוסה — הנה צץ גם הסיפור הזה. כשסמית' מגיע, הוא נעצר ומביט בנו במבט מסתורי, כאילו יודע בדיוק על מה אנחנו מדברות. אין מצב, אבל הדרך שבה הוא יוצא לפנינו לכיוון המכונית ומשאיר אותנו מאחור, בלי לומר מילה, מעלה בי תהיות.