עם הצלחה מתווכחים. ואחת מצורות הוויכוח קרויה ביקורת ספרות. 'האמת על פרשת הארי ,'קברט ספרו של השווייצרי הצעיר ז'ואל דיקר, ראה אור ב ,2012- זכה להצלחה גדולה ולבאזז תקשורתי בצרפת וב-שווייץ, תורגם לשפות רבות והפך לרב-מכר בינלאומי. מתוארת בו פרשיית רצח בעיירה אמריקאית קטנה בניו-המפשייר בשנות .70-ה בהווה של הרומן, ,2008 סופר יהודי אמריקאי בשם מרקוס גולדמן נוכח לפתע לגלות כי המנטור הספרותי שלו, הסופר האמריקאי הנחשב הארי קֶ בֶּ רט, מואשם ברצח של נערה בת ,15 שאיתה ניהל רומן .1975-ב אותו הארי קברט כתב באותה שנה גורלית את הספר שעשה לו שם גדול בספרות האמריקאית, 'שורשי הרע' שמו. האם קברט אשם? מרקוס, למרות עדויות חותכות לכאורה לאשמתו של קברט, משוכנע בחפותו, והוא יוצא לנהל חקירה מקבילה לחקירת המשטרה כדי להוכיח את זה. הוא גם מקווה שסיפור החקירה ותוצאותיה יניבו יצירה ספרותית דוקומנטרית שתחלץ אותו ממשבר הכתיבה שבו הוא מצוי.
הבעיה הראשונה והזועקת של הרומן הזה נובעת בדיוק ממה שציינו סוקרי ומשווקי הספר בהשתאות: היותו רומן אמריקאי כביכול, שנכתב בצרפתית על ידי סופר אירופאי. האמירה המתפעלת הזו מכסה על רומן שכולו קלישאות וציטוטים מכל הבא ליד - מהספרות, הטלוויזיה והקולנוע, מקומדיות, מותחנים ודרמות - על החיים במחוז האגדי המכונה "אמריקה." וחשוב להדגיש: לא מדובר ביצירה פוסטמודרנית מתוחכמת, שמשתמשת ב"ציטוטים" ובחיקויים של ייצוגים תרבותיים קיימים, יצירה שיוצרת פסטיש מורכב, שהוא אחד מסימני ההיכר של הפוסט מודרניזם בספרות. יש פוסטמודרניזם ויש פוסטמודרניזם. יש פוסטמודרניזם חכם ויש פוסטמודרניזם טיפש. הפוסטמודרניזם הטיפש לא מלהטט בווירטואוזיות בין תמות וסגנונות קיימים, אלא הוא בפשטות קלישאה. ורבות מהן מצויות כאן: קלישאת העיירה האמריקאית התמימה כביכול שמתבצע בה פשע מחריד; קלישאת יחסי אב-בן פומפוזיים; קלישאת הסופר היהודי הנוירוטי ואמו השתלטנית; קלישאת מחסום הכתיבה.
בשנים האחרונות מתקיים שיח ביקורתי על "ספרות גלובלית," כלומר על הינתקותה של חלק מהספרות מהמקום שממנו היא נכתבת אל המרחבים הקוסמופוליטיים, המצודדים כמובן מבחינה שיווקית. 'האמת על פרשת הארי קברט' מדגיש את כל מה שרע בספרות גלובלית כזו.
זה רומן סנסציוני עד מח העצם. סקס, רצח והצלחה פנומנלית (של הארי קברט כסופר וגם של מרקוס כסופר.( הוא רצוף עליות ונפילות ותפניות חדות, וממש כמו בתסריט, כל המחשבות והקונפליקטים מקבלים ביטוי חיצוני "דרמטי." הוא מאיץ תהליכים נפשיים, שמתוארים כאן באופן סכמטי, כמו למשל אהבתם הגדולה של הארי ונולה, שבן קיץ פרצה, הבשילה והגיעה לסופה הטרגי.
הרומן גם חושף את תשוקתו הנאיבית של הסופר להפוך את מקצועו שלו לעניין גברי וזוהר. לא רק שגיבוריו הסופרים מקבלים מיליוני דולרים לכתיבת ספריהם, הם גם הופכים את הכתיבה עצמה לחקירה בלשית. כלומר,הסופר ממזג, באופן ילדותי וחשוף, בין דמות הבלש לדמות הסופר (במובן הזה, יש כאן התפתחות מעניינת - טרנד ספרות הבלש של השנים האחרונות פלש עד כדי כך לתוך הספרות הכללית, עד שהספר הזה מזהה ממש בין חקירה בלשית לכתיבת ספר.(
למעשה, 'האמת על פרשת הארי קברט' מציג פריצת דרך גדולה בתחום הפרסום. הוא מחדיר את הפרסומת לרומן לתוך הרומן עצמו, בציינו אינספור פעמים כמה מופתית יצירתו של הארי קברט שעסקה בתיאור אהבתו לנולה – וזה הרי גם נושאו של מרקוס. במילים אחרות, הוא אומר - לפנינו יצירת
מופת. צריך לשים לב גם להקבלה המעניינת בין גורלם של הסופרים המופיעים כדמויות בספר, שבן לילה הפכו לסיפורי הצלחה מופלאים, לגורלו של הספר עצמו, כלומר ספרו של ז'ואל דיקר וסיפור הסינדרלה שמספרת עליו הכריכה האחורית ")בן לילה התייצב בצמרת טבלאות רבי המכר.(" זו ללא ספק פריצת דרך בתחום השיווק הספרותי, אבל בתחום הספרות עצמה דיקר אינו פורץ דרך, אלא צועד בדרכים שחוקות.
ההצלחה הכמעט יחידה היא המתח שיוצר הרומן באשר לפתרון התעלומה. כאן מגלה דיקר כישרון לא מבוטל של כותב מותחנים פופולריים ומצליח למשוך את הקורא ולספק לו את הסחת הדעת שמספק מותחן יעיל.
אין לזלזל בזה, אבל גם אין לייחס לזה חשיבות מרובה.
עוד 3 ספרים על משבר כתיבה:
דיוקנו של האמן כאיש קשיש > ג'וזף הלר
זמן חיות > הווארד ג'ייקובסון
אמן הסיפור הקצר > מאיה ערד
בעיניים זרות
'האמת על פרשת הארי קברט' אולי פורץ דרך בתחום יחסי הציבור, אבל לא בתחום הספרות
עם הצלחה מתווכחים. ואחת מצורות הוויכוח קרויה ביקורת ספרות. 'האמת על פרשת הארי ,'קברט ספרו של השווייצרי הצעיר ז'ואל דיקר, ראה אור ב ,2012- זכה להצלחה גדולה ולבאזז תקשורתי בצרפת וב-שווייץ, תורגם לשפות רבות והפך לרב-מכר בינלאומי. מתוארת בו פרשיית רצח בעיירה אמריקאית קטנה בניו-המפשייר בשנות .70-ה בהווה של הרומן, ,2008 סופר יהודי אמריקאי בשם מרקוס גולדמן נוכח לפתע לגלות כי המנטור הספרותי שלו, הסופר האמריקאי הנחשב הארי קֶ בֶּ רט, מואשם ברצח של נערה בת ,15 שאיתה ניהל רומן .1975-ב אותו הארי קברט כתב באותה שנה גורלית את הספר שעשה לו שם גדול בספרות האמריקאית, 'שורשי הרע' שמו. האם קברט אשם? מרקוס, למרות עדויות חותכות לכאורה לאשמתו של קברט, משוכנע בחפותו, והוא יוצא לנהל חקירה מקבילה לחקירת המשטרה כדי להוכיח את זה. הוא גם מקווה שסיפור החקירה ותוצאותיה יניבו יצירה ספרותית דוקומנטרית שתחלץ אותו ממשבר הכתיבה שבו הוא מצוי.
הבעיה הראשונה והזועקת של הרומן הזה נובעת בדיוק ממה שציינו סוקרי ומשווקי הספר בהשתאות: היותו רומן אמריקאי כביכול, שנכתב בצרפתית על ידי סופר אירופאי. האמירה המתפעלת הזו מכסה על רומן שכולו קלישאות וציטוטים מכל הבא ליד - מהספרות, הטלוויזיה והקולנוע, מקומדיות, מותחנים ודרמות - על החיים במחוז האגדי המכונה "אמריקה." וחשוב להדגיש: לא מדובר ביצירה פוסטמודרנית מתוחכמת, שמשתמשת ב"ציטוטים" ובחיקויים של ייצוגים תרבותיים קיימים, יצירה שיוצרת פסטיש מורכב, שהוא אחד מסימני ההיכר של הפוסט מודרניזם בספרות. יש פוסטמודרניזם ויש פוסטמודרניזם. יש פוסטמודרניזם חכם ויש פוסטמודרניזם טיפש. הפוסטמודרניזם הטיפש לא מלהטט בווירטואוזיות בין תמות וסגנונות קיימים, אלא הוא בפשטות קלישאה. ורבות מהן מצויות כאן: קלישאת העיירה האמריקאית התמימה כביכול שמתבצע בה פשע מחריד; קלישאת יחסי אב-בן פומפוזיים; קלישאת הסופר היהודי הנוירוטי ואמו השתלטנית; קלישאת מחסום הכתיבה.
בשנים האחרונות מתקיים שיח ביקורתי על "ספרות גלובלית," כלומר על הינתקותה של חלק מהספרות מהמקום שממנו היא נכתבת אל המרחבים הקוסמופוליטיים, המצודדים כמובן מבחינה שיווקית. 'האמת על פרשת הארי קברט' מדגיש את כל מה שרע בספרות גלובלית כזו.
זה רומן סנסציוני עד מח העצם. סקס, רצח והצלחה פנומנלית (של הארי קברט כסופר וגם של מרקוס כסופר.( הוא רצוף עליות ונפילות ותפניות חדות, וממש כמו בתסריט, כל המחשבות והקונפליקטים מקבלים ביטוי חיצוני "דרמטי." הוא מאיץ תהליכים נפשיים, שמתוארים כאן באופן סכמטי, כמו למשל אהבתם הגדולה של הארי ונולה, שבן קיץ פרצה, הבשילה והגיעה לסופה הטרגי.
הרומן גם חושף את תשוקתו הנאיבית של הסופר להפוך את מקצועו שלו לעניין גברי וזוהר. לא רק שגיבוריו הסופרים מקבלים מיליוני דולרים לכתיבת ספריהם, הם גם הופכים את הכתיבה עצמה לחקירה בלשית. כלומר,הסופר ממזג, באופן ילדותי וחשוף, בין דמות הבלש לדמות הסופר (במובן הזה, יש כאן התפתחות מעניינת - טרנד ספרות הבלש של השנים האחרונות פלש עד כדי כך לתוך הספרות הכללית, עד שהספר הזה מזהה ממש בין חקירה בלשית לכתיבת ספר.(
למעשה, 'האמת על פרשת הארי קברט' מציג פריצת דרך גדולה בתחום הפרסום. הוא מחדיר את הפרסומת לרומן לתוך הרומן עצמו, בציינו אינספור פעמים כמה מופתית יצירתו של הארי קברט שעסקה בתיאור אהבתו לנולה – וזה הרי גם נושאו של מרקוס. במילים אחרות, הוא אומר - לפנינו יצירת
מופת. צריך לשים לב גם להקבלה המעניינת בין גורלם של הסופרים המופיעים כדמויות בספר, שבן לילה הפכו לסיפורי הצלחה מופלאים, לגורלו של הספר עצמו, כלומר ספרו של ז'ואל דיקר וסיפור הסינדרלה שמספרת עליו הכריכה האחורית ")בן לילה התייצב בצמרת טבלאות רבי המכר.(" זו ללא ספק פריצת דרך בתחום השיווק הספרותי, אבל בתחום הספרות עצמה דיקר אינו פורץ דרך, אלא צועד בדרכים שחוקות.
ההצלחה הכמעט יחידה היא המתח שיוצר הרומן באשר לפתרון התעלומה. כאן מגלה דיקר כישרון לא מבוטל של כותב מותחנים פופולריים ומצליח למשוך את הקורא ולספק לו את הסחת הדעת שמספק מותחן יעיל.
אין לזלזל בזה, אבל גם אין לייחס לזה חשיבות מרובה.
עוד 3 ספרים על משבר כתיבה:
דיוקנו של האמן כאיש קשיש > ג'וזף הלר
זמן חיות > הווארד ג'ייקובסון
אמן הסיפור הקצר > מאיה ערד
אריק גלסנר
7 לילות
20/12/2013
לקריאת הסקירה המלאה >
.jpg)
