המאבק על הפצצה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
המאבק על הפצצה

המאבק על הפצצה

4 כוכבים (דירוג אחד)

עוד על הספר

  • הוצאה: כרמל
  • תאריך הוצאה: אוגוסט 2015
  • קטגוריה: עיון
  • מספר עמודים: 533 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 8 שעות ו 53 דק'

אדם רז

אדם רז (1982) הוא היסטוריון שתחום מחקריו הוא היסטוריה פוליטית ורעיונית של המאות ה־19 וה־20. בהוצאת כרמל יצאו לאור ספריו: הרצל: מאבקיו מבית ומחוץ (2017, עם יגאל וגנר) וטבח כפר קאסם: ביוגרפיה פוליטית (2018). ספריו: המאבק על הפצצה (2015) ומשטר היד הקשה (2019) הם חלק מטרילוגיה על ההיסטוריה הפוליטית של תכנית הגרעין הישראלית. מאמרים רבים פרי עטו התפרסמו בכתבי־עת ובעיתונות בארץ ובעולם. רז הוא חוקר בעקבות: המכון לחקר הסכסוך הישראלי־פלסטיני ועורך תלם: כתב עת לשמאל ישראלי מבית קרן ברל כצנלסון.

מקור: ויקיפדה
https://tinyurl.com/37m2ep6c

תקציר

הקמתו של הכור הגרעיני בדימונה, פרויקט הגרעין ועיצוב המדיניות הגרעינית של מדינת ישראל עמדו במוקד מחלוקת פוליטית גדולה, בצמרת מקבלי ההחלטות במדינה. מראשית הדרך התחולל בצמרת השלטון מאבק סבוך ואינטנסיבי, שהשפיע על המערכת הפוליטית הפנימית והתווה את מדיניות החוץ הישראלית. ספר זה חושף לראשונה מקורות ארכיוניים ישראליים רבים, מספר את התפתחותה של המחלוקת, שרובה היה נסתר מן העין, ומעיר את סיפורו הנשכח (והמושכח) של "הוועד לפירוז גרעיני", שפעל בשנות השישים כדי למנוע את חימושה של ישראל בנשק גרעיני ועם חבריו נמנו אנשי רוח מרכזיים כמו מרטין בובר וישעיהו ליבוביץ ואישי ציבור חשובים כמו אליעזר ליבנה.
המאבק על הפצצה מציג לראשונה, כמה פרשיות שלא נידונו עד היום, ביניהן: המימון הגרמני של הכור בדימונה, דרכי הגיוס של הכסף לפרויקט ו"החברה לענייני מדע", המחלוקות בוועדת החוץ והביטחון ובישיבות הממשלה, הניגוד בין לוי אשכול ודוד בן גוריון בסוגיה הגרעינית, הקמת ועדת השרים לענייני ביטחון והשפעתה על הפרויקט הגרעיני, הוויכוח על מדיניות החוץ הישראלית, הממד הגרעיני של קשרי ישראל־גרמניה, הצעותיו של שמעון פרס לבצע ניסוי גרעיני בימים שקדמו למלחמת ששת הימים ופרשיות רבות נוספות.
חשיבות הספר היא בהבהרת התהליך הפנימי של קבלת ההחלטות הפוליטיות והפשרות שאימצו הצדדים השונים במחלוקת על הפרויקט הגרעיני ובתיאור התפקיד המרכזי והחשוב של הוועד לפירוז גרעיני במערכת הפוליטית ובשיח הציבורי.

פרק ראשון

מבוא
 
אין עוררין על הרלוונטיות של ההיסטוריה והמדיניות הגרעינית של ישראל, ואף על פי כן לא כתבו עליהן אלא מעט. מעט מדי. איך ייתכן כדבר הזה? שהרי ההשתמעויות הגדולות של כניסת נשק גרעיני לאזור הציבו את הנושא הגרעיני בלב המחלוקות הפוליטיות בחוג מקבלי ההחלטות בשנות השישים. יתר על כן, היה אפשר לצפות שכוחו ההרסני של הנשק הגרעיני, שהטריד (ומטריד) מנוחתם של רבים בארץ ובעולם, יזכה לדיון מושכל ורציף יותר.
 
החימוש הגרעיני של ישראל בשנים שעומדות במוקד הדיון שלנו עמד בצומת של שלוש שאלות מפתח: (א) שאלת מקומה של ישראל במערך העולמי בזמן המלחמה הקרה; (ב) שאלת יחסה של ישראל למרחב הערבי במזרח התיכון ולאזור הישראלי-ערבי בפרט; (ג) שאלת אופיו הדמוקרטי של המשטר בישראל. תחת הנהגתו הפוליטית של בן גוריון, ובתוך מחלוקת פוליטית גדולה, בחרה ישראל נתיב ודרך. באותם ימים התפתחה מחלוקת עולמית גדולה בין המדיניות של נשיא ארצות הברית ג'ון קנדי וראש ממשלת ברית המועצות ניקיטה חרושצ'וב, שחתרה לצמצם את תפוצת הנשק הגרעיני בעולם, מצד אחד, לבין המדיניות הצרפתית-גרמנית שכונתה "גוליסטית",[1] וראתה בחיוב חימוש גרעיני ומאזן כוחות גרעיני, מצד שני. ישראל בהנהגת בן גוריון התייצבה במחנה הגוליסטי. הבחירה בקו האירופאי במדיניות החוץ הישראלית (במקום בקו האמריקאי) נעשתה תמורת תשלום; והטובין היו, כידוע, עזרה ותמיכה בהקמת הכור הגרעיני בדימונה. בתחום הדינמיקה האזורית של ישראל עם העולם הערבי בכלל ועם שכנותיה בפרט, הוסיפה המדיניות הגרעינית שלה אלמנט נוסף להקפאת המציאות הפוליטית והצבאית הקיימת. למדיניות הגרעין הישראלית היו השלכות חשובות ביותר גם כלפי פנים, מה שהיה חייב להתרחש כאשר פרויקט מסדר גודל כזה, שהוא גם בעל משקל מכריע לכלכלתה של מדינה קטנה כישראל וגם גורלי לעצם קיומה, נעשה מאחורי גבו של הציבור שנמנע ממנו לדון בו אפילו במונחים כללים – תוך עקיפת המוסדות הדמוקרטיים האמורים לקבוע את אופיה של החברה. המדען ארנסט ברגמן, אחד מדמויות המפתח בפרויקט הגרעיני הישראלי, שנזכיר אותו במהלך חיבורנו פעמים רבות, התייחס לכך וקבע
 
יש לנו כיום בישראל מערך למחקר מדעי המסוגל לטפל בכל הבעיות שהמדינה מתחבטת בהן. זהו אחד ההישגים שכמה מדינות חשובות טרם הגיעו אליו. אולם ההישג הגדול ביותר במחקר שלנו הוא אולי העובדה, שהציבור אינו יודע עליו הרבה (הדגשות המחבר).

אדם רז

אדם רז (1982) הוא היסטוריון שתחום מחקריו הוא היסטוריה פוליטית ורעיונית של המאות ה־19 וה־20. בהוצאת כרמל יצאו לאור ספריו: הרצל: מאבקיו מבית ומחוץ (2017, עם יגאל וגנר) וטבח כפר קאסם: ביוגרפיה פוליטית (2018). ספריו: המאבק על הפצצה (2015) ומשטר היד הקשה (2019) הם חלק מטרילוגיה על ההיסטוריה הפוליטית של תכנית הגרעין הישראלית. מאמרים רבים פרי עטו התפרסמו בכתבי־עת ובעיתונות בארץ ובעולם. רז הוא חוקר בעקבות: המכון לחקר הסכסוך הישראלי־פלסטיני ועורך תלם: כתב עת לשמאל ישראלי מבית קרן ברל כצנלסון.

מקור: ויקיפדה
https://tinyurl.com/37m2ep6c

עוד על הספר

  • הוצאה: כרמל
  • תאריך הוצאה: אוגוסט 2015
  • קטגוריה: עיון
  • מספר עמודים: 533 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 8 שעות ו 53 דק'
המאבק על הפצצה אדם רז
מבוא
 
אין עוררין על הרלוונטיות של ההיסטוריה והמדיניות הגרעינית של ישראל, ואף על פי כן לא כתבו עליהן אלא מעט. מעט מדי. איך ייתכן כדבר הזה? שהרי ההשתמעויות הגדולות של כניסת נשק גרעיני לאזור הציבו את הנושא הגרעיני בלב המחלוקות הפוליטיות בחוג מקבלי ההחלטות בשנות השישים. יתר על כן, היה אפשר לצפות שכוחו ההרסני של הנשק הגרעיני, שהטריד (ומטריד) מנוחתם של רבים בארץ ובעולם, יזכה לדיון מושכל ורציף יותר.
 
החימוש הגרעיני של ישראל בשנים שעומדות במוקד הדיון שלנו עמד בצומת של שלוש שאלות מפתח: (א) שאלת מקומה של ישראל במערך העולמי בזמן המלחמה הקרה; (ב) שאלת יחסה של ישראל למרחב הערבי במזרח התיכון ולאזור הישראלי-ערבי בפרט; (ג) שאלת אופיו הדמוקרטי של המשטר בישראל. תחת הנהגתו הפוליטית של בן גוריון, ובתוך מחלוקת פוליטית גדולה, בחרה ישראל נתיב ודרך. באותם ימים התפתחה מחלוקת עולמית גדולה בין המדיניות של נשיא ארצות הברית ג'ון קנדי וראש ממשלת ברית המועצות ניקיטה חרושצ'וב, שחתרה לצמצם את תפוצת הנשק הגרעיני בעולם, מצד אחד, לבין המדיניות הצרפתית-גרמנית שכונתה "גוליסטית",[1] וראתה בחיוב חימוש גרעיני ומאזן כוחות גרעיני, מצד שני. ישראל בהנהגת בן גוריון התייצבה במחנה הגוליסטי. הבחירה בקו האירופאי במדיניות החוץ הישראלית (במקום בקו האמריקאי) נעשתה תמורת תשלום; והטובין היו, כידוע, עזרה ותמיכה בהקמת הכור הגרעיני בדימונה. בתחום הדינמיקה האזורית של ישראל עם העולם הערבי בכלל ועם שכנותיה בפרט, הוסיפה המדיניות הגרעינית שלה אלמנט נוסף להקפאת המציאות הפוליטית והצבאית הקיימת. למדיניות הגרעין הישראלית היו השלכות חשובות ביותר גם כלפי פנים, מה שהיה חייב להתרחש כאשר פרויקט מסדר גודל כזה, שהוא גם בעל משקל מכריע לכלכלתה של מדינה קטנה כישראל וגם גורלי לעצם קיומה, נעשה מאחורי גבו של הציבור שנמנע ממנו לדון בו אפילו במונחים כללים – תוך עקיפת המוסדות הדמוקרטיים האמורים לקבוע את אופיה של החברה. המדען ארנסט ברגמן, אחד מדמויות המפתח בפרויקט הגרעיני הישראלי, שנזכיר אותו במהלך חיבורנו פעמים רבות, התייחס לכך וקבע
 
יש לנו כיום בישראל מערך למחקר מדעי המסוגל לטפל בכל הבעיות שהמדינה מתחבטת בהן. זהו אחד ההישגים שכמה מדינות חשובות טרם הגיעו אליו. אולם ההישג הגדול ביותר במחקר שלנו הוא אולי העובדה, שהציבור אינו יודע עליו הרבה (הדגשות המחבר).