א.
מתוך עיתון "המגיד", גיליון ו, יום ה, ב אדר, התרנ"ד ) 8.2.1894 (:
זעקת אישה אומללה
תחינתי לפני הקוראים הנכבדים לרחם עליי, אישה גלמודה ועצובת
רוח, אשר אישי עזבני בחג הפסח, רק חמש שנים אחרי הנישואים,
ושלושה ילדים בריאים לנו. ויהי בדרך אל פינסק להביא פרנסה
לביתו, וישלח ויקרא לי ואבוא אחריו עד חג הסוכות. ועתה נעלמו
עקבותיו, ונמסר לי כי ראוהו במלון אורחים במינסק, ואחר כך נצפה
על עגלת מסילת הברזל בדרכו לקִייֶב, ואנוכי יושבת קשת רוח,
במצור, בעירום, בחוסר כול, ואין מושיע לי. אשר על כן, קוראים
נכבדים, אולי יודע מי מכם איה מקום אישי? רחמו עליי והשיגו
ממנו לפחות גט פיטורין כדת. מוכנה ומזומנה אני לתת כספים,
עד חמישים ומאה רובל, ביד כל מי שיגאל אותי מעולו של אישי.
סימניו הלוא המה: שמו מאיר־יענקל הירש מהעיירה דרוֹהיטשין,
שנותיו עתה ארבע ועשרים, קומתו ממוצעת, שערו בְּרוֹין, קווצותיו
תלתלים, זקנו בהיר, עיניו גְרין, ולו אם ואח בעיר אוּזליַאני. אנוכי
המתאוננת, אסתר הירש בת שלמה וייזלפיש זצ"ל.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
