מלחמת לבנון הראשונה, שפרצה בבוקר של 6 ביוני 1982, החלה למעשה עוד לפני מועד זה והסתיימה שנים רבות אחרי התאריך הרשמי שקבעה הממשלה שיזמה אותה. מלחמה זו הייתה שונה מאלה שקדמו לה ואלה שבאו אחריה בשל שלל סיבות, אך אולי בעיקר בשל נושא הדיון בספר זה – גל מחאה גדול שפרץ בעקבות יציאה חפוזה, ללא קונסנזוס, למלחמת יש ברירה, תוך ניסיון מגלומני לשנות מציאות פוליטית אזורית במזרח התיכון.
מולדת איננה מזבח מספר את סיפור המחאה של אותם אנשים רבים שפעלו בעורף, שלא הפסיקו להפגין כדי לעורר תשומת לב לקורה בלבנון, והיו מוכנים לעמוד תחת מטר של גידופים, הסתה, יריקות, אגרופים וכל אמצעי אלים אחר מצד אנשי "כך" ותומכי ימין שהיו עיוורים למתרחש – עד שבסוף שוחררה ניצרה, נזרק רימון ונערכה לוויה. הסיפור הוא על אנשים טובים, ציונים, מוסריים, שפעלו בהתנגדות למלחמה במסגרת תנועות קיימות כמו "שלום עכשיו", "מצפן", או שהקימו תנועות חדשות ובהן "הוועד נגד מלחמה בלבנון", "יש גבול", "הורים נגד שתיקה", "יוזמת ניר עוז" ועוד. היו אלה אנשים שנתנו מעצמם, מזמנם, ממשאביהם, ממרצם, מסיבות אידאולוגיות שונות, עמדו ברחובות בקור ובחום, בעיקר משום שהבינו כי במלחמה הזו אבדה הדרך להנהגה, שהלכה כעיוורת אחרי מי ששיקר והוביל אותם בכחש.
מולדת איננה מזבח הוא מחקר חדשני שנסמך על תעודות, כרזות ומסמכים שלא היו נגישים עד כה, ומבוסס אף על ראיונות רבים עם מנהיגי המחאה ומנגד עם אנשי השלטון, והוא בסופו של דבר סיפור ניצחונה של מחאה.
