סביב הבית כבר אין חיות בר
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
סביב הבית כבר אין חיות בר

סביב הבית כבר אין חיות בר

עוד על הספר

  • הוצאה: מקום לשירה
  • תאריך הוצאה: מאי 2025
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 420 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 59 דק'

גלעד מאירי

גלעד מאירי (נולד בירושלים ב-21 במרץ 1965) הוא משורר ישראלי, חוקר, עורך ויזם שירה. הוא בעל תואר מוסמך מהאוניברסיטה העברית ("יונה וולך – הפואטיקה של הטראנס", 1998), ודוקטורט לספרות עברית מאוניברסיטת תל אביב; עבודת המחקר שלו, "שירה כפארודיה" (2007), עוסקת בשירת דוד אבידן. מאירי עסק בחינוך בתחומים שונים: הוא הוכשר כמורה ליוגה (1991-1989), הדריך במעון "אורנים" לנערות במצוקה (1991-1989), לימד ספרות בגימנסיה רחביה (1996 - 1997) ובאנקורי (2000), והיה רכז-התרבות - ומנהל המרכז לתקשורת קהילתית - במינהל הקהילתי "לב העיר" בירושלים (1994 - 2010).

על יצירתו הספרותית זכה בפרס היצירה לסופרים ומשוררים) בשנת תשס"ח. זכה בפרס אקו"ם ע"ש שלמה טנאי לעידוד היצירה לשנת 2012 עבור כתב היד "שחרור בתנאים מגבילים". כתב היד של פגני אורגני זכה בפרס אגף התרבות של עיריית ירושלים ע"ש זבולון המר, תחרות בעילום שם (2001). סיפור פרי עטו, 'עידן הזאב', זכה בציון לשבח בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ".

תקציר

בסביב הבית כבר אין חיות בר הוא מבחר מקיף משבעת ספרי שיריו, מספר ביכוריו פגני אורגני (2003) ועד למעל חמישים שירים חדשים בספר זה. הביקורת תיארה את שירתו כרבת פנים: מחוספסת ומלוטשת, אוונגרדית וקלאסית. המבחר משקף עומק לשוני, תימטי והיסטורי ויצירה מגוונת בנושאיה כגון אהבה ומלחמה, ילדים ומשפחה, אמונה ואלוהים, אך גם נושאי פרינג' פופואטיים וחברתיים כגון, כדורגל, ריקודי בטן, חריגות בניה, עברייני צעצוע ועוד.  

שירתו מעצבת זהות ישראלית עכשווית רב תרבותית בה משתלבים האוניברסלי באמצעות המיתולוגיות היהודית והיוונית ומקורות הינדים-יוגיים ובודהיסטיים ביחד עם הפרטי-משפחתי-לוקלי מהמזרח (סוריה וכורדיסטן) וממזרח אירופה (פולין ואוקראינה). עוגת השכבות הקרנבלית הזהותית של מאירי מעידה על סונר פואטי רגיש המודע לפנים הרבים של האני בעידן הגלובלי.  

רוחב היריעה בא לידי ביטוי במקביל גם במנעד של צורות כגון, סונט, סונט מילה, פנטום, הייקו, מרובע, פואמה, פיוט ועוד. שירתו עשירה בהומור על סוגיו: פרודיה, אירוניה, איגיון ועוד. 

זו שירת הגעגוע לטרנסצנדנטי שביומיום, למבט-על בכל סיטואציה, כולל ברגעי התופת, המאפשר שחרור מתוך קבלה של המצב הקיומי ואחדות עם היקום. הגאולה על פי מאירי היא ביכולת האנושית לחוות בכל זמן ומקום את הפואטי כמייצג של קסם הקיום עלי אדמות.

פרק ראשון

תן לנוח

תֵּן לוֹ לָנוּחַ אוּלַי

הוּא זָקוּק לְפִתּוּחַ

תֵּן לוֹ לָנוּחַ בָּרוּחַ

הַקַּלָּה וְאַל תִּשְׁאַל

עַל הָלְאָה וְעַל מָה

וְלָמָּה תֵּן לַבֶּן אָדָם

לִסְחֹב עַכְשָׁו

כַּפְכַּפֵי זָהָב

עַל חָלָב לָלֶכֶת

לֹא מְחֻיָּב בְּלִי קַו

מֻגְדָּר מִי אָמַר שֶׁעָלָיו

לַחֲצוֹת מִדְבָּר

לַעֲבֹר נָהָר

לְטַפֵּס הַר

מִי אָמַר

שֶׁהוּא בִּכְלָל

צָרִיךְ מַשֶּׁהוּ

להסתדר כולם מסתדרים בסוף סוף

בַּשִּׂיחִים סְבִיב הַבַּיִת כְּבָר אֵין חַיוֹת בַּר אֲבָל

לִפְעָמִים נִדְמֶה לִי שֶׁלְּאֹרֶךְ הַגָּדֵר

מִסְתּוֹבֵב אֵיזֶה פַּנְתֵּר שֶׁאוֹמֵר

מַהֵר

וּמִפִּיו זֶה נִשְׁמָע

מַה זֶּה מַהֵר כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר

הַשְׁלֵם אֶת הֶחָסֵר הַשְׁלֵם אֶת הֶחָסֵר

כִּי הוּא הַפַּנְתֵּר

מַהֵר מַהֵר יַאלְלָה

צַנְזֵר

צַנְזֵר

הַשְׁלֵם אֶת הֶחָסֵר

טִיּוּל אַחֲרֵי צָבָא

שְׂכֹר דִּירָה עִם

שֻׁתָּף וְשֻׁתָּפָה זְכֹר

אֶת הַנְּפָלִים גְּרְר

תֹּאַר רִאשׁוֹן לֹא חָשׁוּב

בְּמָה הָעִקָּר

שֶׁתִּהְיֶה תְּעוּדָה וְאָז

מְכוֹנִית חֲתֻנָּה דִּירָה הָעִקָּר

דִּירָה אֲפִלּוּ אַרְבָּעִים מֶ"רְר

אֲפִלּוּ בִּשְׁכוּנָה גְּרוּעָה

תַּשְׂכִּיר אוֹתָהּ הָעִקָּר

לֹא לִזְרֹק כֶּסֶף שְׂכִירוּת סְתָם גַּם

אֲנַחְנוּ הִתְחַלְנוּ כָּכָה מְקָרֵר וְאָז בְּרְר

יְלָדִים שָׁטִיחַ מֵדִיחַ מָשִׁיחַ תַּרְוִיחַ

יוֹתֵר וְתִסְתַּדֵּר וְאָז אֶפְשָׁר

גַּם לְדַבֵּר עַל זֶה

סַפֵּר מָה עוֹבֵר עָלֶיךָ

שַׁחְרֵר שַׁחְרֵר

מַגֵּר אֶת הָרַעַד

אֶת הַפַּחַד

אִם זֶה מַה שֶּׁמְּשַׁפֵּר אֶת הַהַרְגָּשָׁה

מַגֵּר כָּל בָּדָד כֵּן

זֶה בְּסֵדֶר

אַתָּה מְיֻחָד אַחֵר

אַתָּה תִּתְגַּבֵּר הָעִקָּר הֱיֵה

אַתָּה הֱיֵה אַתָּה הֱיֵה

אַתָּה

מֵדִיחַ

זֶה קַל

אַל תַּטְרִיחַ

אֶת עַצְמְךָ כָּל כָּךְ

יֵשׁ לְךָ הַכֹּל עַכְשָׁו

אָז הֱיֵה אַתָּה עַצְמְךָ אַל

תַּדְחִיק הֱיֵה פָּשׁוּט

עַצְמְךָ הֱיֵה סְטֵרֵאוֹ

וִידֵאוֹ מַחְשֵׁב כֶּלֶב מְיַבֵּשׁ

שֻׁלְחַן עֲבוֹדָה סַפָּה

כֻּרְסָה מְכוֹנַת

כְּבִיסָה

בית חלומותיי

בִּקַּרְנוּ בְּבֵית חֲלוֹמוֹתַי

פַּארְק מַיִם וְשַׁעֲשׁוּעִים

מִשְׁפָּחוֹת נוֹפְשׁוֹת שֻׁלְחָנוֹת

צִלָּנִיּוֹת בְּצֶבַע זַיִת גָּזִיּוֹת

צֵידָנִיּוֹת קְצִיצוֹת כָּל רֶבַע שָׁעָה

טָס מֵעָלֵינוּ מְטוֹס קְרָב אֵיפֹה זֶה תֵּל

נוֹף אֲנִי חוֹשֵׁב מָטוֹס בְּצֶבַע

אָפֹר אֵף עָף חוֹלֵף בְּטִיסָה נְמוּכָה

וְחוֹצֶה כְּבִישׁ בֵּין־עִירוֹנִי מִסְפָּר אֶפֶס אֶפֶס שֶׁבַע

דֶּשֶׁא אֵין לִשְׁכַּב עָלָיו הַכֹּל מְרֻצָּף

בָּלָטוֹת אֲדַמְדַּמּוֹת שְׁחַרְחָרוֹת חַמּוֹת

גַּם מֶלְתָּחָה אֵין אֲבָל יֵשׁ קָרָוָן לֹא יַצִּיב

עִם שְׁלֹשָׁה תָּאֵי שֵׁרוּתִים קְטַנִּים וְגַם

בַּנְגִ'י שֶׁעָלָיו צָרִיךְ לְשַׁלֵּם עוֹד

עֲשָׂרָה שְׁקָלִים וְגַם עַל הַשַּׁעֲשׁוּעִים בַּמַּיִם וְאַלְפֵי אֲנָשִׁים

נָעִים בֵּין חֲנֻיּוֹת סְפָרִים בְּגָדִים רָהִיטִים עֲנָקִיּוֹת

וְנוֹחֲתִים עִם יְלָדִים בְּמֶקְדוֹנַלְדְס גִּבְעַת בְּרֶנֶר עַל

שֵׁם יוֹסֵף חַיִּים, הַקִּבּוּץ הֲכִי גָּדוֹל בָּאָרֶץ

אֶלֶף חֲמֵשׁ מֵאוֹת תּוֹשָׁבִים וְיֵשׁ יִצּוּג לְיוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים לְאֻמִּים שׁוֹנִים

בַּקִּבּוּץ יֵשׁ מְכוֹן קוֹסְמֵטִיקָה וְאֶת הַכְּבִיסָה מַכְנִיסִים לְשַׂקִּיּוֹת גְּדוֹלוֹת

וּמְבִיאִים לַמִּכְבָּסָה וְהַכֹּל מְכֻבָּס עַל יְדֵי כּוֹבְסוֹת וְגַם

עַל יְדֵי כּוֹבְסִים, זֶה מַה שֶּׁלָּמַדְתִּי מִקַּלֶּטֶת בְּטִיּוּל טְרַקְטוֹר שֶׁל עֶשֶׂר דַּקּוֹת בְּכָל

הַקִּבּוּץ בֵּין מַעְגַּל הַפַּרְנָסָה לְמַעְגַּל הַמְּגוּרִים, וְלֹא אָמְרוּ אֵיפֹה הָיָה גָּר

חֵמִי רוּדְנֶר, סוֹפֵר כְּמוֹ בְּרֶנֶר מָה הָיָה חוֹשֵׁב עָלָיו, שֶׁהוּא

בְּסֵדֶר, בַּחֲנוּת הַסְּפָרִים אֵין זֵכֶר לִבְּרֶנֶר. כְּבָר תֵּכֶף עֶרֶב הִנֵּה

אַחֲרֵי עֶשֶׂר שָׁנִים שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי הַמְבּוּרְגֶר עָשִׂיתִי אֶת זֶה וְקָנִיתִי רַב־מֶכֶר

הַיְלָדִים עֲיֵפִים יֹפִי הֵם יִישְׁנוּ כָּל הַדֶּרֶךְ לִירוּשָׁלַיִם וַאֲנִי

אֶנְהַג וְאַתְּ תִּהְיִי שְׁקֵטָה כִּי עֲיֵפוּת גְּדוֹלָה נָפְלָה נִפְלָא אַחֲרֵי הָאֵפִים

הַכֵּפִים וְהַפָאן פָאנִים, סוֹף הַקַּיִץ, הָיִינוּ חַיָּבִים לִפְנֵי שֶׁמִּפְלֶצֶת

הַשִּׁגְרָה וְהַחַגִּים תַּעֲמֹד בַּפֶּתַח עִם מֶתַח בַּיָּד

גלעד מאירי

גלעד מאירי (נולד בירושלים ב-21 במרץ 1965) הוא משורר ישראלי, חוקר, עורך ויזם שירה. הוא בעל תואר מוסמך מהאוניברסיטה העברית ("יונה וולך – הפואטיקה של הטראנס", 1998), ודוקטורט לספרות עברית מאוניברסיטת תל אביב; עבודת המחקר שלו, "שירה כפארודיה" (2007), עוסקת בשירת דוד אבידן. מאירי עסק בחינוך בתחומים שונים: הוא הוכשר כמורה ליוגה (1991-1989), הדריך במעון "אורנים" לנערות במצוקה (1991-1989), לימד ספרות בגימנסיה רחביה (1996 - 1997) ובאנקורי (2000), והיה רכז-התרבות - ומנהל המרכז לתקשורת קהילתית - במינהל הקהילתי "לב העיר" בירושלים (1994 - 2010).

על יצירתו הספרותית זכה בפרס היצירה לסופרים ומשוררים) בשנת תשס"ח. זכה בפרס אקו"ם ע"ש שלמה טנאי לעידוד היצירה לשנת 2012 עבור כתב היד "שחרור בתנאים מגבילים". כתב היד של פגני אורגני זכה בפרס אגף התרבות של עיריית ירושלים ע"ש זבולון המר, תחרות בעילום שם (2001). סיפור פרי עטו, 'עידן הזאב', זכה בציון לשבח בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ".

עוד על הספר

  • הוצאה: מקום לשירה
  • תאריך הוצאה: מאי 2025
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 420 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 59 דק'
סביב הבית כבר אין חיות בר גלעד מאירי

תן לנוח

תֵּן לוֹ לָנוּחַ אוּלַי

הוּא זָקוּק לְפִתּוּחַ

תֵּן לוֹ לָנוּחַ בָּרוּחַ

הַקַּלָּה וְאַל תִּשְׁאַל

עַל הָלְאָה וְעַל מָה

וְלָמָּה תֵּן לַבֶּן אָדָם

לִסְחֹב עַכְשָׁו

כַּפְכַּפֵי זָהָב

עַל חָלָב לָלֶכֶת

לֹא מְחֻיָּב בְּלִי קַו

מֻגְדָּר מִי אָמַר שֶׁעָלָיו

לַחֲצוֹת מִדְבָּר

לַעֲבֹר נָהָר

לְטַפֵּס הַר

מִי אָמַר

שֶׁהוּא בִּכְלָל

צָרִיךְ מַשֶּׁהוּ

להסתדר כולם מסתדרים בסוף סוף

בַּשִּׂיחִים סְבִיב הַבַּיִת כְּבָר אֵין חַיוֹת בַּר אֲבָל

לִפְעָמִים נִדְמֶה לִי שֶׁלְּאֹרֶךְ הַגָּדֵר

מִסְתּוֹבֵב אֵיזֶה פַּנְתֵּר שֶׁאוֹמֵר

מַהֵר

וּמִפִּיו זֶה נִשְׁמָע

מַה זֶּה מַהֵר כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר

הַשְׁלֵם אֶת הֶחָסֵר הַשְׁלֵם אֶת הֶחָסֵר

כִּי הוּא הַפַּנְתֵּר

מַהֵר מַהֵר יַאלְלָה

צַנְזֵר

צַנְזֵר

הַשְׁלֵם אֶת הֶחָסֵר

טִיּוּל אַחֲרֵי צָבָא

שְׂכֹר דִּירָה עִם

שֻׁתָּף וְשֻׁתָּפָה זְכֹר

אֶת הַנְּפָלִים גְּרְר

תֹּאַר רִאשׁוֹן לֹא חָשׁוּב

בְּמָה הָעִקָּר

שֶׁתִּהְיֶה תְּעוּדָה וְאָז

מְכוֹנִית חֲתֻנָּה דִּירָה הָעִקָּר

דִּירָה אֲפִלּוּ אַרְבָּעִים מֶ"רְר

אֲפִלּוּ בִּשְׁכוּנָה גְּרוּעָה

תַּשְׂכִּיר אוֹתָהּ הָעִקָּר

לֹא לִזְרֹק כֶּסֶף שְׂכִירוּת סְתָם גַּם

אֲנַחְנוּ הִתְחַלְנוּ כָּכָה מְקָרֵר וְאָז בְּרְר

יְלָדִים שָׁטִיחַ מֵדִיחַ מָשִׁיחַ תַּרְוִיחַ

יוֹתֵר וְתִסְתַּדֵּר וְאָז אֶפְשָׁר

גַּם לְדַבֵּר עַל זֶה

סַפֵּר מָה עוֹבֵר עָלֶיךָ

שַׁחְרֵר שַׁחְרֵר

מַגֵּר אֶת הָרַעַד

אֶת הַפַּחַד

אִם זֶה מַה שֶּׁמְּשַׁפֵּר אֶת הַהַרְגָּשָׁה

מַגֵּר כָּל בָּדָד כֵּן

זֶה בְּסֵדֶר

אַתָּה מְיֻחָד אַחֵר

אַתָּה תִּתְגַּבֵּר הָעִקָּר הֱיֵה

אַתָּה הֱיֵה אַתָּה הֱיֵה

אַתָּה

מֵדִיחַ

זֶה קַל

אַל תַּטְרִיחַ

אֶת עַצְמְךָ כָּל כָּךְ

יֵשׁ לְךָ הַכֹּל עַכְשָׁו

אָז הֱיֵה אַתָּה עַצְמְךָ אַל

תַּדְחִיק הֱיֵה פָּשׁוּט

עַצְמְךָ הֱיֵה סְטֵרֵאוֹ

וִידֵאוֹ מַחְשֵׁב כֶּלֶב מְיַבֵּשׁ

שֻׁלְחַן עֲבוֹדָה סַפָּה

כֻּרְסָה מְכוֹנַת

כְּבִיסָה

בית חלומותיי

בִּקַּרְנוּ בְּבֵית חֲלוֹמוֹתַי

פַּארְק מַיִם וְשַׁעֲשׁוּעִים

מִשְׁפָּחוֹת נוֹפְשׁוֹת שֻׁלְחָנוֹת

צִלָּנִיּוֹת בְּצֶבַע זַיִת גָּזִיּוֹת

צֵידָנִיּוֹת קְצִיצוֹת כָּל רֶבַע שָׁעָה

טָס מֵעָלֵינוּ מְטוֹס קְרָב אֵיפֹה זֶה תֵּל

נוֹף אֲנִי חוֹשֵׁב מָטוֹס בְּצֶבַע

אָפֹר אֵף עָף חוֹלֵף בְּטִיסָה נְמוּכָה

וְחוֹצֶה כְּבִישׁ בֵּין־עִירוֹנִי מִסְפָּר אֶפֶס אֶפֶס שֶׁבַע

דֶּשֶׁא אֵין לִשְׁכַּב עָלָיו הַכֹּל מְרֻצָּף

בָּלָטוֹת אֲדַמְדַּמּוֹת שְׁחַרְחָרוֹת חַמּוֹת

גַּם מֶלְתָּחָה אֵין אֲבָל יֵשׁ קָרָוָן לֹא יַצִּיב

עִם שְׁלֹשָׁה תָּאֵי שֵׁרוּתִים קְטַנִּים וְגַם

בַּנְגִ'י שֶׁעָלָיו צָרִיךְ לְשַׁלֵּם עוֹד

עֲשָׂרָה שְׁקָלִים וְגַם עַל הַשַּׁעֲשׁוּעִים בַּמַּיִם וְאַלְפֵי אֲנָשִׁים

נָעִים בֵּין חֲנֻיּוֹת סְפָרִים בְּגָדִים רָהִיטִים עֲנָקִיּוֹת

וְנוֹחֲתִים עִם יְלָדִים בְּמֶקְדוֹנַלְדְס גִּבְעַת בְּרֶנֶר עַל

שֵׁם יוֹסֵף חַיִּים, הַקִּבּוּץ הֲכִי גָּדוֹל בָּאָרֶץ

אֶלֶף חֲמֵשׁ מֵאוֹת תּוֹשָׁבִים וְיֵשׁ יִצּוּג לְיוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים לְאֻמִּים שׁוֹנִים

בַּקִּבּוּץ יֵשׁ מְכוֹן קוֹסְמֵטִיקָה וְאֶת הַכְּבִיסָה מַכְנִיסִים לְשַׂקִּיּוֹת גְּדוֹלוֹת

וּמְבִיאִים לַמִּכְבָּסָה וְהַכֹּל מְכֻבָּס עַל יְדֵי כּוֹבְסוֹת וְגַם

עַל יְדֵי כּוֹבְסִים, זֶה מַה שֶּׁלָּמַדְתִּי מִקַּלֶּטֶת בְּטִיּוּל טְרַקְטוֹר שֶׁל עֶשֶׂר דַּקּוֹת בְּכָל

הַקִּבּוּץ בֵּין מַעְגַּל הַפַּרְנָסָה לְמַעְגַּל הַמְּגוּרִים, וְלֹא אָמְרוּ אֵיפֹה הָיָה גָּר

חֵמִי רוּדְנֶר, סוֹפֵר כְּמוֹ בְּרֶנֶר מָה הָיָה חוֹשֵׁב עָלָיו, שֶׁהוּא

בְּסֵדֶר, בַּחֲנוּת הַסְּפָרִים אֵין זֵכֶר לִבְּרֶנֶר. כְּבָר תֵּכֶף עֶרֶב הִנֵּה

אַחֲרֵי עֶשֶׂר שָׁנִים שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי הַמְבּוּרְגֶר עָשִׂיתִי אֶת זֶה וְקָנִיתִי רַב־מֶכֶר

הַיְלָדִים עֲיֵפִים יֹפִי הֵם יִישְׁנוּ כָּל הַדֶּרֶךְ לִירוּשָׁלַיִם וַאֲנִי

אֶנְהַג וְאַתְּ תִּהְיִי שְׁקֵטָה כִּי עֲיֵפוּת גְּדוֹלָה נָפְלָה נִפְלָא אַחֲרֵי הָאֵפִים

הַכֵּפִים וְהַפָאן פָאנִים, סוֹף הַקַּיִץ, הָיִינוּ חַיָּבִים לִפְנֵי שֶׁמִּפְלֶצֶת

הַשִּׁגְרָה וְהַחַגִּים תַּעֲמֹד בַּפֶּתַח עִם מֶתַח בַּיָּד