מבוא
"מפגשים בעולם הנוער" היא סדרת מאמרים שנולדה מתוך שיחות עם בני נוער בין השנים 2021-2024, אחרי הקורונה, לתוך המחאות כנגד ההפיכה המשטרית והמלחמה שפרצה בעקבות ה- 7.10. בשנים אלה ליוויתי את בני הנוער בשיחות שנערכו בקבוצות מיקוד או ראיונות, בהם סיפרו על חוויית ההתבגרות במערכות חינוכיות אטומות ובעולם שהולך ומשתגע.
הבחירה בקבוצת מיקוד כמסגרת לשיחות עם הנוער נועדה כדי לשמוע אותם מחליפים רשמים, נתמכים אלה בסיפורים של אלה, תומכים אחד בשני ומגיעים לתובנות משותפות. הראיונות נועדו לשיחה אישית יותר, בה יוכלו לספר חוויות מורכבות שאולי הם מתקשים לשתף בקבוצה. גם בקבוצת המיקוד וגם בראיונות ביקשתי לספק לנוער מרחב בטוח בו יוכלו להשמיע את קולם, לבחור מה ברצונם לספר ומה לא, ולאפשר להם להרגיש שיש מי ששומעת אותם ומאמינה שיש בהם את הכוח להתמודד ולצלוח את האתגרים אותם שיתפו.
בספר זה תפגשו את זיו (17), רועי (17), דניאל (16), אלה (16), קורל (15) וליה (16), בפרק הפותח "רואים ואינם נראים" ואת מאיה (17), קובי (17) וסתיו (17) בפרק "בלתי נגיש - על מוגבלות, נגישות ורגישות בבית הספר". הם מגיעים מישובים שונים בישראל ולומדים בבתי ספר אחרים, אבל העידו בקולם כי רב הדומה על השונה. באופן כללי, החוויות שמתארים בני הנוער מצביעות על תחושה שלא רואים אותם וקולם אינו נשמע. במערכת שכל כולה נועדה לקדם את הנוער ולחשוב על טובתם של התלמידים, הם עצמם - רגשותיהם, דעותיהם, והקשיים שלהם - לא רלוונטיים.
חייהם ותפיסותיהם של בני הנוער בתקופה משמעותית ומאתגרת זו נחשפים במפגשים המתועדים כאן. הם מציגים היבטים שונים של מציאות זו, אך חולקים בסיס משותף של קול הדור הצעיר כקול מרכזי בעיצוב ההווה והעתיד. חוויתם הייחודית של בני הנוער החיים בצל המציאות המורכבת בישראל ורווית מתחים המשתקפת מסיפוריהם, מספקות לנו חלון הזדמנויות לשנות את עתיד החינוך, בעבורם ובעבורנו. בספר הזה בחרתי להביא גם את הסיפור שלי מתקופת התיכון. הבחירה הזו מעידה יותר מכל, כי בעבור כולנו, החוויות בתקופת ההתבגרות לא נעלמות לעולם. הן חורצות בנו חריצים והופכות אותנו למבוגרים שאנחנו היום.
המבוגרת שאני היום היא ד"ר לחינוך, מומחית בתחומי מנהיגות נוער וצעירים, מעורבות ואקטיביזם, בעולמות החינוך הבלתי פורמלי. אני מרצה וחוקרת בקריה האקדמית אונו, מלמדת מחוננים, מעבירה סדנאות לנוער ולאנשי ונשות חינוך ועוסקת בקואצ'ינג, יעוץ ארגוני והנחיית קבוצות. אבל אני מודה שעם כל זאת, תמיד אשאר מדריכת נוער, שמעדיפה לשבת עם קבוצת בני נוער על הדשא.