יחידת המסתערבים - שמשון

פתח דבר

כאן השמשונים - מָקאמה מאת איזי מן

מִי שֶׁיִּשְׁמַע אֶת הַסִּפּוּר הַמֻּפְלָא עַל הַשִּׁמְשׁוֹנִים שֶׁל הַמֵּאָה הַ־20 / (לַמְרוֹת שֶׁעֲדַיִן אֵין זֶה הַזְּמַן לִכְתֹּב אֶת עֲלִילוֹתֵיהֶם בַּסְּפָרִים) / יְשַׁפְשֵׁף אֶת עֵינָיו וְיֹאמַר: עֲזֹב, אֵלֶּה סִפּוּרִים מִיְּמֵי הַשּׁוֹפֵט הַתַּנָּ"כִי / אוֹ, בַּמִּקְרֶה הַטּוֹב, רַק הֲזָיוֹת הַמִּדְבָּר וְהַדִּמְיוֹן הַמִּזְרָחִי / אֲבָל גַּם כְּשֶׁאֶפְשָׁר יִהְיֶה לְסַפֵּר וּלְפַזֵּר פֹּה וְשָׁם שְׁבִיבִים שֶׁל מֵידָע / זֶה וַדַּאי יִשָּׁמַע לָקוּחַ מִסִּפְרֵי רִגּוּל בִּדְיוֹנִיִּים אוֹ פָּשׁוּט כְּמוֹ אַגָּדָה / וְזֶה יֵרָאֶה כְּמוֹ תַּסְרִיט מַבְרִיק שֶׁל סֶרֶט מֶתַח אוֹ דְּרָמָה עוֹצֶרֶת נְשִׁימָה / עַל קֹמֶץ בַּחוּרִים שֶׁעוֹשִׂים מְלָאכָה שְׁקֵטָה וּנְקִיָּה וּרְאוּיִים לַתֹּאַר "אַנְשֵׁי הַדְּמָמָה" / עַל הַחֲסוֹנִים וְהָעֲשׂוּיִים בְּלִי־חַת, מַמָּשׁ (וּלְהַבְדִּיל) כְּמוֹ כְּנוּפְיָה אוֹ — לֹא עֲלֵינוּ — שֵׁדִים / שֶׁכִּיחִידִים מַכִּים בְּעֹרֶף הָאוֹיֵב בְּתִחְכּוּם וּבְעָצְמָה יוֹתֵר מִשְּׁלוֹשָׁה גְּדוּדִים / עַל אַנְשֵׁי הַמִּסְתּוֹרִין שֶׁהֵם פֹּה, וְהֵם שָׁם, וּכְהֶרֶף עַיִן הָיוּ — וְאֵינָם / שֶׁהוֹפָעָתָם הַפִּתְאוֹמִית וְהֵעָלְמוּתָם הַמֻּפְלָאָה הִיא קִסְמָם וְהִיא חִנָּם / עַל נַעֲרֵי הָאֹמֶץ שֶׁכְּמוֹ צוֹבְעִים אֶת בְּשָׂרָם / וְלוֹבְשִׁים וּפוֹשְׁטִים דְּמֻיּוֹת וְהוֹפְכִים — בִּן רֶגַע — אֶת אִישִׁיּוּתָם וְאֶת עוֹרָם / וּבְעֶצֶם, כְּמוֹ בְּמַעֲשֵׂה כִּשּׁוּף, מִתְנַתְּקִים מֵעֲבָרָם / וּמַחְלִיפִים שֵׁם וּכְתֹבֶת — וַאֲפִלּוּ אֶת הָ... עָם / וּבָרְגָעִים הָאֵלֶּה חַיִּים אֶת הַפַּחַד קֹדֶם כֹּל מִפְנֵי הַכּוֹחַ שֶׁל צְבָאָם / אֲבָל בְּעֵת הַמְּשִׂימָה הֵם מַמָּשׁ אֲרָיוֹת שֶׁיּוֹצְאִים אֶל קְבוּצָה מְלֻכֶּדֶת בַּכֶּרֶם, בְּוִילָה אוֹ בַּבַּיִת אֵצֶל הַחוֹף / שֶׁכְּיָד נַעֲלָמָה יוֹצְאִים אֶת שֹׁרֶשׁ הָרַע לְהַעֲלִים וְלִקְטֹף / וְהֵם כּוֹחַ מַחַץ שֶׁתִּפְאַרְתּוֹ בְּהַצְלָחוֹתָיו וּבָאֵימָה שֶׁמְּעוֹרְרִים מַעֲשָׂיו / הַמִּתְגַּלְגְּלִים כְּהֵד וְרַעַם, לְאַחַר שֶׁנֶּעֶלְמוּ וּפָשְׁטוּ אֶת הַבֶּגֶד וְהַזֶּהוּת וְהָיוּ לעֵשָׂו / וְהֵם חֲבוּרָה הַשּׁוֹלֶטֶת בָּרְחוֹבוֹת וְיוֹדַעַת כִּי חַיִּים וּמָוֶת הֵם בְּיַד הַלְּבוּשׁ וְהַלָּשׁוֹן / כְּלוֹמַר, כּוֹחַ שֶׁכּוֹחוֹ בְּמָתְנָיו וּבִתְעוּזָתוֹ, בְּדִיּוּק כְּמוֹ שִׁמְשׁוֹן / עַד שֶׁמִּפַּחַד וּמִתַּדְהֵמָה אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ לַחַשׁ שֶׁל בֶּהָלָה בֵּין הַסִּמְטָאוֹת וְהַבָּתִּים: / "אַלְלָה שׁוֹלֵחַ אֶת יָדוֹ הַנִּסְתֶּרֶת" אוֹ "שִׁמְשׁוֹנִים עֲלֵיכֶם, פְּלִשְׁתִּים!" //

וּבְסִדְרַת סִפּוּרֵי הַמֶּתַח מִן הַדָּרוֹם, כְּמוֹ בְּסִרְטֵי גֵ'יְמְס בּוֹנְד וְדוֹמָיו / אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת אִישׁ הַמַּחַץ רָגוּעַ, אַחֲרֵי שֶׁמִּלֵּא כָּרָאוּי אֶת הַמּוּטָל עַל כְּתֵפָיו / וְאַתָּה רוֹאֶה אוֹתוֹ מַבִּיט אֶל הַיָּם הָרָחָב וְנֶהֱנָה מִצֵּל הַדְּקָלִים שֶׁמֵּעָלָיו / וּכְאִלּוּ לֹא שָׁב מִמְּשִׂימָה מַסְעִירָה, בַּבְּרֵכָה הוּא מְשַׁכְשֵׁךְ בְּנַחַת אֶת רַגְלָיו / וְאֵינְךָ מַאֲמִין שֶׁצְּבִיקָה וְדָנִי וְגָדִי (שֵׁמוֹת בְּדוּיִים, כַּמּוּבָן) / הָיוּ לִפְנֵי זְמַן קָצָר מַחְמוּד וּמוּסְטָפָה וּפָאוּזִי, אוֹ כָּל דְּמוּת אַחֶרֶת מִבְּנֵי הַסְּבִיבָה / כִּי גַּם לְאוֹתוֹ בַּעַל שְׁרִירִים יָדוּעַ הָיוּ רְגָעִים יָפִים שֶׁל בַּטָּלָה / וּרְגָעִים שֶׁבָּהֶם עָסַק בַּדְּבָרִים שֶׁמִּחוּץ לַסִּפּוּר וְלָעֲלִילָה (כְּמוֹ, לְמָשָׁל, בִּדְלִילָה) //

וּכְשֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב: כְּשֶׁנּוּכַל לְדַבֵּר בְּגָלוּי עַל אוֹתָהּ הַחֲבוּרָה / נַזְכִּיר אֶת הָרְגָעִים הַמְּשַׁעַשְׁעִים וְהַמַּפְחִידִים וְאֶת מַעֲשֵׂי הַגְּבוּרָה / נְסַפֵּר אֵיךְ עָשׂוּ אֶת מְלָאכְתָּם וְנֶעֶלְמוּ כְּרוּחַ הַסְּעָרָה / וּנְיַחֵד מִלִּים לָרוּחַ שֶׁבְּקִרְבָּם וּלְנִפְלְאוֹתָיו שֶׁל כָּל בָּחוּר מִן הַשּׁוּרָה / נְדַבֵּר עַל הַמַּעֲשִׂים הַנּוֹעָזִים וְעַל הַפַּכִּים הַקְּטַנִּים שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי כָּל מִבְצָע מֻצְלָח / וּנְחַיֵּךְ לְמַרְאֵה הַפָּנִים עִם הַכָּפִיָּה עַל הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן שֶׁלֹּא גֻּלַּח / אַךְ יַד הַדִּמְיוֹן עוֹד תּוֹסִיף עֲלֵיהֶם, וְכָמוֹהָ הַהַגְזָמָה שֶׁל בְּנֵי הַמִּזְרָח / עַד שֶׁכָּל מַעֲשֶׂה יֵצֵא מֵהֶקְשֵׁרוֹ וְיִקְרֹם עוֹר וְגִידִים עַל הַצְלוּלוֹאִיד וְהַמָּסָךְ / וְלא יִהְיֶה אֶפְשָׁר לִזְכֹּר מָה הִתְפַּתֵּחַ מִתּוֹךְ שְׁמוּעָה וּמָה בֶּאֱמֶת עֻבְדָּה / וְתוּכַל לְהִשָּׁבַע שֶׁבְּמֶשֶׁךְ מֵאוֹת שָׁנִים רוּחוֹ שֶׁל שִׁמְשׁוֹן בֶּן־מָנוֹחַ לֹא אָבְדָה / כִּי מוּל עֵינֶיךָ נוֹצֶרֶת גִּרְסָה חֲדָשָׁה שֶׁל אוֹתוֹ סִפּוּר אַגָּדָה.//¹

צוות היחידה באימון לקראת פעילות (1990)

איזי מַן סיפר על כתיבת המקאמה, כי את המילים האלה כתב לפני כשני עשורים, בעקבות ביקור — אפשר לומר, ביקור סהרורי והזוי משהו — אי־שם בצריף [במחנה נוריה] בנווה דקלים [ממש עם המעבר מהווילה על יד הים ליד מחנה הפליטים א־שאטי]. הוא הגיע לשם לצורך היכרות עם יחידה, שאז לחשו את שמה ונחשבה לחשאית — כדי לכתוב עליה. אמרו לו: שמשון, וכאשר ראה את החבר'ה — בלי מדים, עם זיפי זקן — הבין, מהמעט שסיפרו לו, על מה מדובר. כמובן, לא נכנסו לפרטים, אבל רמזו לו — ואת כל השאר דמיין. מן הסתם, כל אחד מהם היה איזה מוסטפה או פאוזי או מוחמד, שאת שמותיהם שאב מתוך היכרות בסיסית את המזרח התיכון, ובעצם היה לו ברור שהרבה אי אפשר לספר, והשאר עוד יסופר בתולדות ישראל.

אחרי שהקטע נכתב והוקרא בפעם הראשונה, התקשר אליו מישהו מהיחידה ואמר כי הוא רואה שסיפרו לו הרבה, אז הוא יודע כמעט הכול עליהם. "דע לך שמאחורי כל מילה — אם התכוונת או לא — יש מבצע. יש זיכרונות, יש חוויות, בפירוש יש היסטוריה, שרק — בבוא היום — אפשר יהיה לפרק מתוך המטפורה ולגלות את האמת שטמונה בה."²

הדברים שלפניכם נחתמים במהלך מלחמת חרבות ברזל, לאחר מעשי הטבח שעשו מחבלי חמאס ועוזריהם, בבוקר חג שמיני עצרת ושמחת תורה, 7 באוקטובר 2023. אירועי "השבת השחורה" הותירו חותם עמוק על החברה בישראל. החדירה המתוכננת של חמאס מרצ"ע [רצועת עזה] לשטח ישראל גבתה תוך יממה את חייהם של לפחות 1,200 ישראלים וזרים, והביאה לפציעתם של לפחות 5,000 מהם. הם אנסו, רצחו, התעללו ועינו אזרחיות ואזרחים חפים מפשע בבתיהם, ברחובות וביישובים ובשתי מסיבות טבע שהתרחשו באזור. כמו כן חטפו כ־250 גברים, נשים, קשישים, ילדים, מהגרי עבודה וסטודנטים זרים, והעבירו אותם לרצ"ע.

יחידה בעלת משקל סגולי מבצעי, שפעלה ברצ"ע במשך האנתפאדה הראשונה ונסתם הגולל עליה לאחר עשור של פעילות, לא הייתה עוד בנמצא בימים הרי גורל אלה. יחידת המסתערבים שמשון הוקמה רשמית בפברואר 1987, לבקשת מפקד פד"ם [פיקוד הדרום] אלוף יצחק (איציק) מרדכי ובאישור סגן הרמטכ"ל אלוף אמיר דרורי. הייתה זו יחידה מסוג "כוחות מיוחדים" ולוחמיה היו בעלי רמה גבוהה במיומנויות טקטיות של הצבא.

באמצע 1989 הוגדר ייעודה באופן הבא: סיכול פח"ע [פעילות חבלנית עוינת]; תפיסה או השמדה של מטרות נקודה באירועי פח"ע; תפיסת מסיתים עיקריים בעת הפס"דים [הפרות סדר] או בשלבי התארגנותם; ביצוע פעילות יזומה מונעת, מרתיעה, במקומות בעייתיים; איסוף מל"ם [מודיעין למבצעים]; ביצוע ל"פ [לוחמה פסיכולוגית]; הגברת הרתעה; ושימוש כוח איכותי לפתרון בעיות מבצעיות החורגות מהיכולות של כוחות התעסוקה המבצעית.³

בניגוד ל"סיכול ממוקד", שנועד להתנקש בחיי המבוקש, בפעילות של יחידות מיוחדות כדוגמת שמשון, הכוונה הייתה לעצור את המבוקש בעודו בחיים, ורק בלית ברירה לפגוע בו, ובעת הצורך להורגו. מבחינת שמשון, יירוט היה מבצע מתגלגל שהתנהל בהנחיית שב"כ, כאשר סוכן⁴ היה בשטח או התלווה ללוחמים בתצפית, או כאשר המבצע התנהל מרחוק.

ברוב האירועים המבצעיים נכנסו לוחמי היחידה לנוהל קרב חפוז שכלל התראה קצרה, נוהלי בדיקת כלים ותדרוך ראשוני. צוות הפריצה התגבר על שער החצר, נכנס לבית באמצעות סולמות, ופתח בדממה את דלת הכניסה, שדרכה חדר הצוות המבצע. הצוות זיכה את חדרי הבית, והתקדם עד שהגיע אל המבוקש, לעיתים עד למיטתו ממש, אז אקדח היה מוצמד לראשו.

הישגיה של היחידה היו בולטים, במסגרת המגבלות שפעלה בהן: בניגוד לתפיסה המקורית של "מסתערבים", החודרים לתוך אוכלוסיית אויב לטווח ארוך ומביאים משם ידיעות מודיעיניות, יחידות המסתערבים העכשוויות, ובכלל זה שמשון ההיסטורית, מבוססות על פעילות מוגבלת לטווח קצר, שאינה מחייבת התערות מלאה בתרבות ובמנהגים המקומיים ושליטה בשפה הערבית (על הניב המקומי). בשל המגבלות האלו, זמן החיוּת של המסתערבים בשטח מוגבל. תפקידם מתמצה, כפי שניסח זאת אחד המפקדים, בהגעה מנקודה א' לנקודה ב', ובהשלמת המשימה בחיכוך מועט ככל האפשר, או בלשונו של יעקב נמרודי, קצין המודיעין ביחידת 'השחר' (מסתערבים) של הפלמ"ח — בפעילות "פגע וברח".

בשל המאפיינים האלה, להערכת רכז שב"כ, הפעילות היעילה ביותר שהיה אפשר לבצע עם מפקדי היחידה ולוחמיה הייתה מסוג ה"חַשְׁבַּזִּים" (לפי: "מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז" — ישעיהו ח', 1) — פעולה ממוקדת וקצרה, שמשיגה את מטרתה בלי להותיר עקבות: לקחת כלי רכב, להכניס לתוכו לוחמים, לעבור תא שטח מוגדר בנסיעה קצרה, להגיע עד בית המבוקש ולבצע פריקה ופעולה יעילה ותכליתית. לא היה אפשר לצפות מהלוחמים לשתות בבתי קפה, או לשחק שש־בש עם התושבים המקומיים. אלה לא היו מטרתם או ייעודם. בשל כך נבנו הפעילויות על בסיס מודיעין ממוקד, ולוחמי היחידה השתדלו שלא לשוטט בערים, ובעיקר בסביבה הכפרית, שלא לצורך מבצעי ממשי.

דוגמה מובהקת לפעילות של "חשבזים" — ממוקדת מטרה, ולא מותירה עקבות — היא של מעצר מבוקש על ידי היחידה בעזה ביוני 1989: בשעות הצוהריים התקבלה מרַכַּז שב"כ בקשה לקבל צוות לוחמים, לצורך ביצוע מעצר מסוערב באחד הרחובות המרכזיים בעזה. בשיחה עם מפקד היחידה הדגיש הרכז כי חשוב שיהיה צוות ותיק ומנוסה, עם יכולת עבודה במצבים משתנים, משום שלא היה ידוע היכן בדיוק יאותר המבוקש והיה רק מידע כללי. מפקד היחידה ועימו צוות מנוסה נסעו למפקדת החטיבה הצפונית כדי להיפגש עם המח"ט אל"ם מירון ועם רכז שב"כ.

שיטת הפעולה שאושרה: הכוחות יפעלו באופן מסוערב, כמה מהם יתחפשו לצעירים לוקים בשכלם המשמשים כמטאטאי רחובות. עם ביצוע הזיהוי על ידי הרכז, תפרוק חוליה נוספת מאחד משני כלי הרכב, תיכנס לבית הקפה ותשלוף את המבוקש בלי שהשטח יחשוף את הכוח ויהיה מודע לביצוע המעצר. חוליית מעצר ב' נעה רגלית במגמה אחת לאחור, תוך שמירת קשר עין עם חוליה א'.

תוך כ־15 דקות נערך הכוח ויצא למבצע, כאשר חפ"ק [חבורת פיקוד קדמית] של החטמ"ר [חטיבה מרחבית] וכוח חלוץ נייד הוצבו בקרבת מקום. לאחר ניסיונות איתור במקומות שונים זוהה המבוקש על ידי הרכז, שהעביר את הפרטים למפקד היחידה. המפקד עדכן את הצוות, שהחל לסגור על בית הקפה שבו נמצא המבוקש, זאת לאחר שבוצעו חסימות, בלי שהשטח חש בכך. ניתנה פקודת "פעל" שקט.⁵ המפק"ץ [מפקד הצוות] ועימו מפקד היחידה ושלושה לוחמים נכנסו ושלפו את המבוקש, שהועלה לרכב בלי שמי מבין התושבים המקומיים הבין שמשהו אינו כשורה. החוליות הרגליות עזבו את השטח, חברו לרכב ונסעו לתחקיר ולסיכום בחטמ"ר הצפונית. המבוקש הועבר לחקירת שב"כ.

דוגמה נוספת היא 'מבצע המן' במחנה הפליטים אַלְ־בְּרֵיג' ב־1990: בעקבות ידיעות מודיעיניות משב"כ בנוגע לבית במחנה הפליטים, המשמש להתארגנות של מבוקשים (בוועדה עממית), תכנן צוות של היחידה את המבצע לתפיסת הוועדה. ביום חמישי 22 במרס בשעה 3:45 יצא צוות לעבר הבית במדים ובגדי 'ועדת הלם'⁶ מעליהם. הצוות פתח את הדלת באמצעות מפתח, נכנס לבית וערך בו סריקה. במקרר נמצאו ארבעה זוגות של בגדי ועדת הלם שחורים, דגלי אש"ף, תרסיסי צבע, מחברת וחוברת שבה נרשמו פעולות של הוועדה וכן ספרון הדרכה של ארגון פת"ח. הצוות נערך בתוך הבית בשני חדרים, והמתין.

יום שישי עבר ללא הפרעות. בשעה 10:25 של יום שבת נזרק שק גדול לתוך חצר הבית. הכוח נכנס לכוננות, ודקה לאחר מכן נזרקו אבנים אחדות על הבית. מכאן ואילך התבצע מהלך שבו לוחמי היחידה "קטפו" בזה אחר זה את הפעילים ההמומים. כשתי דקות לאחר מכן נכנס חשוד לחצר, ערך סריקה, ניגש לדלת, פתח אותה ונכנס באיטיות פנימה. כאשר היה בחדר, סגר מפקד הכוח את הדלת והלוחמים זינקו עליו ואזקו אותו.

בשעה 10:35 נכנסו לחצר שני חשודים נוספים וסרקו את המקום. הם הפכו את השק והוציאו ממנו שני גרזינים, סכין ובגדי ועדת הלם. אחד החשודים התחיל להתלבש במדים שחורים, האחר ישב לצידו וחיפה עליו בסכין. הכוח התרכז מול הדלת, המפקד נתן פקודת "פעל" והלוחמים פרצו החוצה וזינקו על החשודים. החשוד המצויד בסכין ניסה לדקור את אחד הלוחמים, שהשתלט עליו. החשודים נלכדו והוכנסו אל הבית. אחד הלוחמים הכניס פנימה את השק ואת החפצים שהוטמנו בו. החשודים נאזקו ורוכזו באחד החדרים, והכוח התארגן להמשך פעילות.

בשעה 10:45 נשמעו שריקות מבחוץ. חשוד נוסף נכנס לחצר והחל לקרוא בשם חברו שנאזק. הוא הסתובב בחצר, ניגש לפתוח את התריס ואז פרץ הכוח החוצה, לכד אותו והכניסו הביתה. גם הוא נאזק והוחזק בחדר נפרד. הכוח נשאר בכוננות ודיווח על המתרחש לחפ"ק.

בשעה 18:00 נכנס חשוד חמישי לחצר, ערך בה סריקה ועזב. בשעה 23:30 התפנה הכוח מהבית והתאסף במחסן. הבית ננעל והושאר כפי שהיה קודם לכן. בחצות הגיע לאזור כוח מג"ב במסווה של מעצרים. הצוות יצא מהמחסן, עלה בשקט על כלי הרכב והתפנה מהאזור, כאשר הבית נותר ללא סימנים מעידים.

בסופו של דבר נמצאו בבית ארבע חליפות שחורות של ועדת הלם, עם סרט ירוק; שני גרזינים מדוגמים וסכין מטבח; ארבעה סרבלים כחולים, כפפות גומי וגרביים שלובשים מעל הנעליים כדי להסוות את העקבות; 15 תרסיסים בכל הצבעים; שתי אלות; מחברת רישום פעילויות הוועדה, מחברת הדרכה של פת"ח; בדים צבעוניים בכל הגדלים.

השטח לא הרגיש בהיעלמות החשודים ובמחנה הפליטים קראו בשמם ברחובות, בלי לדעת לאן נעלמו.⁷ הייתה זו מסוג הפעולות העלומות של יחידת המסתערבים שמשון, שלא ראו אור עד כה.

מבוא

"וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן עַזָּתָה".

(שופטים, ט"ז, 1)

מבצע 'קטר' — הרכבת יורדת מהפסים

מבצע 'קטר', בח'אן יונס (אוגוסט 1992), התגבש בעקבות מידע של שב"כ על חברי חוליית 'ניצי הפת"ח' אוסמה א־נג'אר ושותפו אנואר זרעי סלייח.

א־נג'אר, יליד 1967, נשוי ואב לשניים, היה ידוע באכזריותו. בסוף שנות השמונים התגייס למשטרת ישראל ועבר כשוטר סיור במשטרת ח'אן יונס ונפת עזה. במסגרת עבודתו עבר אימונים בקליעה, ונחשב בקרב חבריו ליורה מיומן. חבריו סיפרו כי אקדחו היה צמוד אליו כל הזמן. הוא נהג לומר כי קור רוח הוא אחד הגורמים החשובים בקרב; שהוא יכול להסתובב ליד אלף חיילים, ובזכות קור הרוח איש מהם לא יחשוד שהוא נושא אקדח, אפילו אם ייגשו לבדוק אותו.⁸

א־נג'אר התפטר מתפקידו במשטרה לפני פרוץ האנתפאדה, על פי קריאת המפקדה הלאומית המאוחדת, והצטרף לפת"ח. תוך זמן קצר הפך לאחד החברים המסוכנים ביותר בחוליית ניצי הפת"ח.⁹ ייחסו לו ניסיון לרצח אמנון יהלומי, תושב המושב דקל, בצומת מורג ביולי 1991, וכן 24 מעשי רצח של תושבים מקומיים וכמה ניסיונות לפגיעה בחיילי צה"ל. הוא הוחזק במתקן הכליאה קציעות שבנגב — כלאם של העצירים המנהליים, שרובם היו מנהיגי האנתפאדה ונחשבו בכירים ביותר, ולצידם דגי רקק כמו מיידי אבנים¹⁰ עד למשפטו ביולי 1992.

חוקר שב"כ סיפר כי חקר את א־נג'אר במשך 47 ימים רצופים, אך הלה לא הודה בדבר. הוא נעצר עם פעיל אחר, שבניגוד לו הודה במעשיו. החוקר הכין את א־נג'אר לעימות עם הנחקר הנוסף. הם אישרו שהם מכירים זה את זה, והנחקר הנוסף אמר לא־נג'אר כי סיפר הכול, וכי "הלך הזָקָן" (אבד לו הכבוד הדתי). אז פנה א־נג'אר לחוקר ואמר: "תתחיל לכתוב." הוא שפך מידע בכמויות מטורפות.

א־נג'אר נלקח ממתקן הכליאה קציעות לדיון בבית המשפט הצבאי בעזה. בדרך הקצרה מהכלא ועד לפתח בית המשפט — מאות מטרים ספורים — הצליח לשחרר את האזיקים, פתח את חלון הרכב וקפץ החוצה. בהמשך הצליח לחמוק מידי הצבא ועבר מעזה לח'אן יונס — שם הסתתר.

הכוננות למבצע התקיימה במשך שלושה שבועות — בהמתנה לאינדיקציה של שב"כ. מפקד היחידה יצא לחופשת שבת, המאו"ג [מפקד האוגדה] היה בכוננות, ומח"ט צפונית היה בהאזנה בביתו וביקש שיעדכנו אותו בנעשה בגזרתו ובגזרה השכנה. במשך השבת הודיעו לו שמתקיים מבצע בח'אן יונס. בשעות הערב הבין כי סגרו על הבית וביקש שימשיכו לעדכן אותו. מדי חצי שעה הודיעו לו כי העניין טרם נסגר. הדבר נראה מוזר בעיניו, משום שבדרך כלל מבצעים מהסוג הזה קצרים ומהירים והימשכותם משמעה הסתבכות. בשעה 20:30 החליט לצאת כדי לסייע לכוחות. הוא יצא בג'יפ, בליווי הקשר שלו, וחבר למאו"ג שהיה כבר בשטח.

התקרית אירעה באחד הבתים בשכונת שֹׁרָאבּ, ליד השוק בח'אן יונס. ערב לפני כן בילה הצוות הוותיק בקריית שמונה, אחרי שיצא לשבוע נופש כדי לשחרר לחצים. צוות אחר החליף אותו ביחידה ככיתת כוננות. בשעות אחר הצוהריים התקבלה התראה להפעלה. הצוות נועד לבצע את הפריצה ואת הסריקות על מדים מלאים. תפקידם של שני צוותים נוספים, מסוערבים, היה לסגור את אזור הפעולה. הדריכות הייתה גבוהה והכוחות הגיעו אל המתחם שבו הסתתרו לפי המידע שני המחבלים. לא־נג'אר ולסלייח יוחסו מספר לא מבוטל של מעשי רצח על רקע חשד בשת"פ [שיתוף פעולה עם ישראל]. שניהם היו ידועים כנושאי נשק.

מפקדי המבצע קיבלו התראה על כתובת מסוימת בח'אן יונס, שבה נמצאים שני המבוקשים. הכוח יצא עם שני כלי רכב מסוערבים לכיוון המתחם שבו שהו. בגזרה החמה חיו בשטח קטן 160 אלף תושבים בתנאי צפיפות קשים: הביוב זרם ברחובות, האשפה נערמה בהררים מצחינים, הסמטאות לא היו סלולות ואבק כיסה את הכול דרך קבע.¹¹

שני כלי הרכב תוזמנו להגיע יחד. עם ההגעה ניתנה הפקודה "פעל", בוצעה פריקה והוצבו החסימות. לאחר מכן קיבל מפקד הכוח הפורץ אישור ממפל"ג [מפקד פלגה] הלוחמים להיכנס לבית. המבנה היה חלק ממתחם של שמונה בתים. בשעה 20:45 הלוחמים עלו על המבנה הראשון בן שלוש הקומות ופרצו את דלת הכניסה. מפקד הכוח ולוחם נוסף התחילו את הסריקות מהקומה העליונה, ושמעו בקשר מהצוותים למטה כי הכול נקי. אחרי הסריקות היה ברור כי בבית זה אין מבוקשים.

בסריקה השלישית קרא לוחם למפקד הכוח אל המרפסת של הקומה השנייה, כדי להצביע על נתיב הבריחה האפשרי של המחבל, ואמר: "שמע, אני רואה למעלה שמבצבצת איזה רגל." הוא הצביע לעבר הקומה השלישית של "קטר 2", שבו מרפסת עם חומה בגובה מטר, הדומה למרפסת שלהם המצויה באותו גובה. המרווח בין הבתים היה שניים וחצי-שלושה מטרים. הוא זיהה רקע של בגד כחול מול החריץ שבקיר, במעקה גג הבית הסמוך, וצעק: "עצור, צבא!" פתאום התרומם מישהו עם קלצ'ניקוב וכיוון אליהם את הנשק מטווח קצר. מפקד הכוח ראה את לוע הקנה המכוון אליו, והספיק להוריד את הלוחם מתחת לחומת המרפסת. המחבל ירה צרור של שלושה כדורים שעבר מעליהם, הם קמו והשיבו אש. היה קשה לראות מעבֵר לחומה שהסתירה אותו.

לדברי לוחם נוסף, הוא ושני לוחמים נוספים יצאו וצעקו: "מחבל על הגג!" הוא זיהה אדם מדלג מעל החומה מ"קטר 2" לעבר "קטר 3", וירה שישה כדורים לעברו מהאם־16. המחבל נעלם למחסה מאחורי העצים, כנראה בחצר "קטר 3". לוחם נוסף בכוח הוסיף כי זיהה ירי של כחמישה כדורים לעבר גג האזבסט וירי נוסף לעבר המרפסת. בשלב זה הייתה הקפאת מצב ומיקום תצפיות, כולל סגירת הבית וחסימות. פרט לכוח נוסף של שמשון הגיע גם צוות מג"ב והאזור כותר. אנואר סלייח הצליח ככל הנראה לנצל את חילופי האש ולהימלט, כאשר הוא מותיר אחריו סימני דם (כשלושה חודשים מאוחר יותר נהרג בח'אן יונס, בקרב שבו נפצע לוחם שמשון מוטי בר־ששט).12

מרגע זה הפכה הזירה להיות חיה ורועשת. המפק"ץ דיווח לכל הכוחות שהם נתקלו במחבלים. הבניין הראשון נסרק והוכרז כנקי. לפני השעה 23:00 הגיעו סמיה וזיו למקום והתמקמו על גג סמוך. משום שמפקד היחידה לא היה בשטח, היה חסר למאו"ג מפקד ביניים. סמיה המשיך לפקד על הגזרה ההיקפית. זיו ביקש ממנו רשות לפקד על המעגל הישיר של האירוע, והציע תוכנית פעולה. אישור כזה היה נחוץ, משום שזיו לא פעל בגזרתו. האישור ניתן.

כצעד ראשון החליטו מפקדי האירוע לפנות את האזור מיושביו. צוות כריזה של המנהא"ז [המנהל האזרחי] הגיע למקום והודיע לתושבים לצאת מבתיהם. התושבים החלו לצאת מכל הבתים שבסביבה, כולל זה שממנו נורו היריות. בסופו של דבר, כל הבתים הסמוכים לבניין שבו שהה המחבל פונו. הכוח כרז למחבל עצמו ותבע שיסגיר את עצמו, אך ללא הועיל.

בשעה 00:20 החלה הפריצה לבית שבו שהה המחבל. הכוח ירד למטה, לסריקת הבניין השני והחצר. שער הכניסה היה נעול. הלוחמים הצמידו אליו לבנת חבלה ופוצצו אותו. אחרי פריצת השער, נכנסו ונערכו בחצר. הם החליפו מחסניות וחלקו ביניהם את הרימונים. היה ברור לכולם כי בבית מסתתרים מחבלים. לפני הכניסה לקח מפקד הכוח שני לוחמים ועלה איתם אל גג הבית הסמוך. הוא עלה ראשון ו"דקר" את הגג כדי למנוע הפתעות. המשימה של צמד הלוחמים הייתה לספק לכוח חיפוי ותצפית בשלב הפריצה אל חצר הבית. על הגג התמקמו גם סמיה וזיו.

הכוח החל בסריקה. לא היה לכוח מידע קודם על המבנה הפנימי של הבית, והוא ניסה להבין מול מה עמד — איך הבית נראה? ואיך הוא מתכנן "לקחת" אותו? הבניין היה חשוך. היו שם חצר, פתח, מבואה קטנה ששימשה אותם אחר כך כמחסה ופנייה שמאלה למסדרון מרכזי שלאורכו שלושה חדרים מצד ימין ובסופו גרם מדרגות שהוביל לקומה השנייה. כאשר עברו הלוחמים את הפתח ונכנסו למסדרון — זרקו רימוני הלם ודקרו את הדלת — נפתחה עליהם אש יעילה. הם לא ידעו באיזה חדר מסתתר המבוקש, וכוונתו של מפקד הכוח הייתה לתת מענה לכיוון הירי ולהתחיל להתקדם לעבר היורה.

הרעש במסדרון הסגור היה חזק והדהד מכל כיוון, לכן גם לא היה ברור מהו כיוון הירי. מפקד הכוח נדרש לזמן כדי להבין שהירי מגיע מקצה המסדרון. הוא צעק לזוג הברזל שלו, אבל הוא לא ענה. הוא שלח יד לאחור כדי לחוש בו, בעודו ממשיך להתבונן לכיוון הירי, ולא הרגיש אותו, על אף שהיה אמור להיות צמוד אליו. כמקובל, המפקד היה עם אקדח ומספר שתיים היה מצויד בנשק ארוך (אם־16). מפקד הכוח השיב אש לכיוון הירי הנגדי, ולפתע חש כאב חד, כעין הצלפה, והרגיש שגופו בוער. הוא הבין באיחור מה שנפגע בפלג גופו התחתון. בשלב זה החליט להיכנס לחדר הראשון ולתפוס שם מחסה. ידו האחת הייתה על האקדח וביד האחרת בדק את עצמו. הכדור חדר כנראה לירך, יצא מהעכוז ולמזלו לא פגע בעצם. חור היציאה היה גדול, והיה עליו ללחוץ ולעצור את הדם. המפקד הודיע לשני הלוחמים שהיו מעבר לפתח כי נפצע, ואז הבין שמתחיל קצת לחץ אצל הלוחמים. התחיל שיח בינו ובין הלוחם דורון דרזי, שהתעקש לפנות לוחם נוסף שנפצע, איבד את הכרתו ונפל באמצע המסדרון. מפקד הכוח אמר להם שבשום מקרה לא יעשו זאת, משום שבשלב הזה מקור הירי לא נוטרל והדבר מסוכן. הוא חשש שתתחיל אנדרלמוסיה בצוות, מבחינת הפיקוד והשליטה. הוא התחיל לצעוק לעברם שהוא בסדר, מטפל בעצמו ושכרגע לא יפנו אותם.

המשך הפרק זמין בספר המלא