הכול התחיל כשישבתי במספרה במרכז המסחרי בשכונה בצפון תל־אביב עם צבע על ראשי. שלפתי באקראי מערמת העיתונים את המגזין של ידיעות אחרונות. על שער המגזין התנוססה תמונתו על עמוד שלם, לבוש בז’קט אלגנטי כחול, חולצה לבנה ועניבה כחולה. פניו היו בהירות וחלקות, חיוכו ממגנט, עיניו אפורות וממוקדות ושערו אפור. כל אלה העניקו לו מראה אצילי ושיוו לו ארשת של חוכמה וכריזמה. מראהו העיד על שביעות רצון ועל סיפוק מחייו. מאחוריו התנשאו גורדי שחקים שהיו סימני ההיכר של ניו יורק.
קינאתי בשלווה שהקרין.
נעצתי מבטי בתמונה ואמרתי לעצמי: זה הגבר שלו אני מתפללת, האלמוני מלא הקסם שעל שער המגזין. ידיי רעדו, נסחפתי. מהומה חריגה התחוללה בגופי שרעד אף הוא, כמעט עד אורגזמה.
הבעת תימהון עלתה על פניה של האישה שישבה לידי, שערה משוחַ בצבע אדום בוהק. היא הייתה עדה לגופי שהתפתל. זה היה רגע מביך.
איך זה ייתכן? באותו רגע לא הצלחתי למצוא שום סיבה הגיונית לתגובה המוגזמת שלי. האיש הזה, שעל פניו האציליים הבעת חשיבות וגאווה, עורר בי עניין והתרגשות. הרכבתי את משקפי הראייה שלי ובחנתי את התמונה לפרטים. היה לו סטייל, פניו מרשימות. הרגשתי שזו לא הפעם הראשונה בחיי שראיתי אותו. ככל שבחנתי את התמונה היה נדמה לי שנעץ את מבטו לתוך עיניי, התמקד בי וחשתי שכבר הסתכל עליי כך בעבר, שהכרתי אותו, שהבנתי מה הוא אומר. הגבר המושלם היה מוכר לי, אבל מי הוא? ניסיתי להיזכר.
יוסי הספר טלטל את כתפי.
“היי מיכל, את איתי? קראתי לך פעמיים. את נראית מתוחה, מה כל כך מעניין אותך בעיתון?”
“תראה, יוסי”, נופפתי את המגזין מול הפנים שלו והגברתי את קולי, כשהוא עמד ליד הכיור ועיסה את ראשה הבלונדיני המתולתל של לקוחה צעירה, “תראה את הגבר־גבר הזה, תראה איזה לוק מושלם”.
“מי זה? מה לך ולו?”
פתחתי את המגזין, אך לא הצלחתי להתרכז ולקרוא את הכתבה. לא יכולתי להתנתק מהתמונה שלו וחזרתי להתרכז בה. היה לי דחף לדעת מי הוא. הערכתי שהוא בגילי. חזרתי בדמיוני לתקופות בחיי, ואחרי דקות ארוכות של חיטוטי מוח ירד לי האסימון. זינקתי מהכיסא.
“אלוהים”, צרחתי, “זה שמעון, זה שמעון!”
לא הצלחתי להסתיר את התרגשותי מההפתעה הבלתי צפויה. הנשים במספרה הפנו את מבטן אליי, בטח חשבו שאני לא נורמלית. עד כדי כך הייתי מרוכזת בו שלא הבחנתי שנשים יצאו ואחרות נכנסו במקומן.
למען הסר ספק, חיפשתי את שמו בכתבה.
העליתי את שמו של שמעון על דל שפתיי אחרי שלושים שנים. קרנתי מאושר, בִּן רגע הוא קם לתחייה בתוכי, ולא היה במוחי דבר חוץ ממנו. השנים חלפו כדקה, וחזרו וצפו בי אותן תחושות מפעם. לא היה לי מושג על חייו.
לא הרמתי מהתמונה את עיניי הבוערות מתשוקה. התחלתי לרקום במוחי תוכנית לחיים חדשים איתו.
“מי זה שמעון? אני שומע את דפיקות הלב שלך”, אמר יוסי בזמן שהסיר מתנוכי אוזניי את הצבע.
“שירתנו יחד בגולני. הייתי פקידה פלוגתית בת שמונה עשרה, הוא קצין חי”ר. נדלקתי עליו ממבט ראשון. לא פגשתי אותו מאז שהשתחררתי מהצבא, ואעשה הכול כדי לפגוש אותו שוב”.
“למה לך לפגוש אותו שוב?”
“הסיפור הלא גמור בינינו נפתח אצלי מחדש, אני רוצה לסגור איתו מעגל”.
“איך תצליחי למצוא אותו?”
“אם הצלחתי לטפס על האוורסט, קטן עליי למצוא אותו”.
נשענתי על הכיסא, רעשי הפן ופטפוטי הסרק השתלטו מחדש על המספרה.
התפניתי לקרוא את הריאיון איתו, שהתפרס על פני ארבעה עמודים מלאים. בכל התמונות הוא נראה בדיוק כפי שזכרתי אותו. העיניים שלי חלפו על השורות במהירות, דילגתי על קטעים עד שקיבלתי תשובה לשאלה שהכי העסיקה אותי:
“הגשמתי את חלומי ואת חלומו של אבי. אני שמח שבורכתי בדינה, האישה שאיתי ובשלושת ילדיי, שני בנים ובת. משפחתי הנפלאה היא הנכס והעוגן שלי והסיבה להצלחתי”.
קראתי את השורות שבהן התהדר במשפחתו בתשומת לב, כמה פעמים. לא השתכנעתי מהאידיאל המשפחתי שתיאר. הרגשתי שהמילים נשלפו ממנו בלי שהתכוון אליהן באמת. לא הייתה לו ברירה, הוא היה חייב להרשים.
התאפקתי לא לבכות. הבטן שלי התכווצה מקנאה, אותה תחושה מוכרת שהציפה אותי כשסיפר לי לראשונה על דינה. לא הצלחתי לדמיין את שמעון בין ירכיה של “האישה שאיתי”, כדבריו. כשסיפר לי עליה הדגיש:
“אני קשור אליה, התרגלתי אליה. אני זוכר לה חסד נעורים, אנחנו חברים טובים”.
הוא לא הביע שום רגש, קראתי את הכתוב על המצח שלו: אני איתה מתוך נוחות ומחוסר ברירה.
לא הייתה לו שום אפשרות אחרת, זה קשור לכך שהיה חייב לרצות את אביו. הרי גדל וחונך על “כבד את אביך ואת אימך”, ו”המשפחה היא קודש קודשים”. בכל פעם שהזכיר את אביו דיבר עליו בחרדת קודש. מעולם לא נשא את שם אביו לשווא. הוא לא היה יכול לדמיין את חייו ללא אביו, חס וחלילה, אם היה סוטה ממסלול חייו, זה שאביו התווה לו. “אבא שלי ואני...” “אבא שלי אמר לי” – אלה היו משפטים שכיחים שלו. הוא היה הצל של אביו. לפעמים שמעתי את דפיקות הלב המהירות שלו, כשדיבר על אביו ולא הבנתי אם זה מהערצה אל אביו או מפחד ממנו.
*המשך הפרק זמין בספר המלא*
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
