להעריץ את ג'נה פוקס
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
להעריץ את ג'נה פוקס
הוספה למועדפים

להעריץ את ג'נה פוקס

4.5 כוכבים (6 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

    עוד על הספר

    מרי א.פירסון היא סופרת עטורת פרסים שמתגוררת בקליפורניה עם בעלה ושני כלבי גולדן רטריוור. כתבה עד היום שמונה ספרים; "להעריץ את ג'נה פוקס" הוא ספרה הראשון שמתורגם לעברית (מאנגלית: מאירה פירון, הוצאת טל-מאי).

    תקציר

    מותחן פסיכולוגי מרתק, קצבי ומתוחכם - ראשון בטרילוגיה חדשה ומעולה לנוער - שזכה בעשרות פרסים, צל"שים ולשבחי הביקורת, ונכלל ברשימות הספרים הטובים ביותר בכל העולם.  

    שנה לאחר שנפגעה בתאונה מתעוררת ג'נה פוקס בת ה-17 מתרדמת ומוצאת את עצמה בעיר זרה, בבית חדש, עם אמה וסבתה שאינה סובלת את נוכחותה. ג'נה לא זוכרת דבר מעברה. הוריה מראים לה סרטים שצילמו לאורך חייה כדי להצית את הזיכרון שלה מחדש.
    אט-אט מתחילה ג'נה להיזכר, ועם הזיכרונות מתעוררות גם שאלות – שאלות מסוכנות שאיש אינו רוצה לענות עליהן. מה באמת גרם לתאונה, מה קרה אחריה, האם נכון להציל חיי אדם בכל מחיר?

    "ניתוח יוצא מן הכלל של זהות, מדע ואתיקה" - Kirkus [מגיל 14 ואילך].

    פרק ראשון

    קליפורניה
     
    פעם הייתי מישהי.
    מישהי בשם גֶ'נה פוֹקס.
    זה מה שאומרים לי. אבל אני יותר מסתם שֵם. יותר ממה שמסַפרים לי. יותר מן העובדות והנתונים שדוחסים בתוכי. יותר מקטעי הווידאו שמאלצים אותי לראות.
    יותר. אבל אני לא בטוחה מה.
    "ג'נה, בואי שבי כאן. שלא תפסידי." האישה שאני אמורה לכנות אמא טופחת על הכרית לצדה. "בואי," היא אומרת שוב.
    אני באה.
    "זה רגע היסטורי," היא אומרת. היא כורכת את זרועה סביבי ומחבקת. אני מרימה את זווית פי. אחר כך את הזווית השנייה: חיוך. כי אני יודעת שצריך. זה מה שהיא רוצה.
    "זאת פעם ראשונה," היא אומרת. "אף פעם לא היתה לנו נשיאה ממוצא ניגֶרי."
    "פעם ראשונה," אני אומרת. אני מסתכלת על המרקע. אני מסתכלת על הפנים של אמא. רק לאחרונה למדתי לחייך. אני לא יודעת איך להגיב לשאר ההבעות שלה. ואני צריכה לדעת.
    "אמא, בואי שבי איתנו," היא קוראת לעבר המטבח. "זה מתחיל עוד רגע."
    אני יודעת שהיא לא תבוא. היא לא אוהבת אותי. אני לא יודעת איך אני יודעת. פניה חתומים וחסרי הבעה מבחינתי כמו הפָּנים של כולם. זה לא בגלל הפנים שלה. זה משהו אחר.
    "אני מדיחה כלים. אֶצפה במסך שכאן," היא קוראת בתשובה.
    אני קמה. "אני יכולה ללכת, לִילִי," אני מציעה.
    היא באה ועומדת בפתח החדר המקוּשת. היא מסתכלת על אמא. הן מחליפות מבט שאני מנסה להבין. פניה של אמא מתכסות בידיה. "היא סבתא שלך, ג'נה. תמיד קראת לה סבתא."
    "זה בסדר. היא יכולה לקרוא לי לילי," היא אומרת ויושבת מצִדה השני של אמא.

    מרי א.פירסון היא סופרת עטורת פרסים שמתגוררת בקליפורניה עם בעלה ושני כלבי גולדן רטריוור. כתבה עד היום שמונה ספרים; "להעריץ את ג'נה פוקס" הוא ספרה הראשון שמתורגם לעברית (מאנגלית: מאירה פירון, הוצאת טל-מאי).

    עוד על הספר

    להעריץ את ג'נה פוקס מרי א. פּירסון

    קליפורניה
     
    פעם הייתי מישהי.
    מישהי בשם גֶ'נה פוֹקס.
    זה מה שאומרים לי. אבל אני יותר מסתם שֵם. יותר ממה שמסַפרים לי. יותר מן העובדות והנתונים שדוחסים בתוכי. יותר מקטעי הווידאו שמאלצים אותי לראות.
    יותר. אבל אני לא בטוחה מה.
    "ג'נה, בואי שבי כאן. שלא תפסידי." האישה שאני אמורה לכנות אמא טופחת על הכרית לצדה. "בואי," היא אומרת שוב.
    אני באה.
    "זה רגע היסטורי," היא אומרת. היא כורכת את זרועה סביבי ומחבקת. אני מרימה את זווית פי. אחר כך את הזווית השנייה: חיוך. כי אני יודעת שצריך. זה מה שהיא רוצה.
    "זאת פעם ראשונה," היא אומרת. "אף פעם לא היתה לנו נשיאה ממוצא ניגֶרי."
    "פעם ראשונה," אני אומרת. אני מסתכלת על המרקע. אני מסתכלת על הפנים של אמא. רק לאחרונה למדתי לחייך. אני לא יודעת איך להגיב לשאר ההבעות שלה. ואני צריכה לדעת.
    "אמא, בואי שבי איתנו," היא קוראת לעבר המטבח. "זה מתחיל עוד רגע."
    אני יודעת שהיא לא תבוא. היא לא אוהבת אותי. אני לא יודעת איך אני יודעת. פניה חתומים וחסרי הבעה מבחינתי כמו הפָּנים של כולם. זה לא בגלל הפנים שלה. זה משהו אחר.
    "אני מדיחה כלים. אֶצפה במסך שכאן," היא קוראת בתשובה.
    אני קמה. "אני יכולה ללכת, לִילִי," אני מציעה.
    היא באה ועומדת בפתח החדר המקוּשת. היא מסתכלת על אמא. הן מחליפות מבט שאני מנסה להבין. פניה של אמא מתכסות בידיה. "היא סבתא שלך, ג'נה. תמיד קראת לה סבתא."
    "זה בסדר. היא יכולה לקרוא לי לילי," היא אומרת ויושבת מצִדה השני של אמא.