פרק ראשון
האם הומוסקסואליות - בעיני רבני העת הזו - היא למעשה שאלה של מוסר ולא של תולדה גנטית?
השאלה הנשאלת בשם פרק זה הינה קריטית, אקוטית להבנת הנרטיב בנושא מסה זו כולה, ולדידי, התשובה לשאלה זו הינה חיובית.
רבים מן המנהיגים היהודים הדתיים - ובעיקר החרדיים -בעת הזו רואים בהומוסקסואליות מעין "הפקר", משהו "לא ראוי", "מושחת", ובמקרים מסוימים - קיצוניים, יש לציין - אף "מסית", אשר נידון לאסון מעצם היותו, משורשו. כביכול, בעיניהם, "להיות הומו", הוא-הוא עונש על חטא כלשהו.
רבים מן המנהיגים הדתיים בעת הזו מתבטאים בצורה הנלוזה ביותר, הבלתי ראויה ביותר ואף המסוכנת ביותר - נגד הומוסקסואליות בכלל והומוסקסואלים בפרט.
רבים מהם רואים ב"שאלה ההומוסקסואלית" בהקשרה לעת הזו, סכנה של ממש - כאילו עצם העלאתה והבעתה המילולית, יש בה בכדי לסכן את כל בני הדת היהודית.
ראוי לציין בהקשר זה שניתן לתאר חלק מן אותם רבנים כהומופובים לכל דבר ועניין, ולדעתי המלומדת כחוקר תרבות, סוציולוגיה, אתנוגרפיה ומיניות, אני מאמין בכל לבי שהומופוביה איננה נובעת אך ורק מבורות, כי אם גם מפחד.
ולא רק מפחד מן האחר השונה מאיתנו, כי אם גם מפחד ממה שקיים בנו עצמנו, בתוכנו. קרי, לדעתי חלק מסוים מאותם רבנים הומופובים היוצאים נחרצות ובריש גלי כנגד הומוסקסואליות וכנגד הומוסקסואלים, הינם הומוסקסואלים (או לכל הפחות ביסקסואלים) בעצמם, וכדי למנוע את "האשמתם" בכך על ידי החברה שלהם, שאליה הם משתייכים, הם יוצאים נחרצות כנגד הומוסקסואלים ובכך הם מאמינים שהם מבטלים, מטרפדים, מנטרלים את עצם המחשבה, את ה"האשמה" של החברה שאליה הם משתייכים - הדתית, ובעיקר החרדית - לכל חשד שהוא שאולי קיים במאן דהוא מחברתם, מבית הכנסת או מהקהילה שלהם, שבהם עצמם קיימת אותה ההומוסקסואליות שהם יוצאים בכל הכוח נגדה, שאותה הם מגנים בכל פה.
*
ראוי בהקשר זה תמיד לשים לב אל מי שיוצא בכל מאודו כנגד משהו - או מישהו: אדם יחיד, ובדרך כלל חברה שלמה, אומה או עם (בעלי צבע עור מסוים, או המשתייכים לדת מסוימת, וכו'), היות והוא מודע לכך שבתוך תוכו הוא-הוא עצמו כזה (או חלק מזה) ולכן הוא מתנגד לכך בכל כוחו ומלהיט אחרים בשנאתו לאותו "אחר" בעיניו (בהקשר ישיר לכך, ראה מחקרי "בתוך הראש של אדולף היטלר" שראה אור בישראל בשנת 2019).
*
ברוב המקרים, רוב האנשים לא יעלו על דעתם שאותו מתנגד נחרץ כנגד הומואים הינו, במידה כזו או אחרת, ובכן, הומו בעצמו.
*
שאלת המוסר לעומת התולדה הגנטית חשובה מאין כמוה ואין להמעיט בערכה.
כאשר רב חרדי מאמין שהומוסקסואליות הינה בחירה, קל לו יותר לצאת נגדה. קשה הרבה יותר יהיה עבורו לקבל את העובדה שהומוסקסואליות הינה תוצאה של גנטיקה ותו לא, כי אז הוא ימצא את עצמו בקושי הבעתי רב יותר בהסברו להתנגדותו להומואים באשר הם.
קל לו, לאותו רב, לדבר בגנות הומואים בהתייחסו אליהם כאל "בלתי מוסריים", "מושחתים" ו"מסיתים" - כך בעיניו - מאשר להודות בעובדה שהם פשוט נולדו כך, גברים הומואים.
יש כאן מהות עמוקה ונרחבת אשר אני רק מציג אותה כעת, מעלה אותה אל פני הקרקע ונוגע בה, למעשה, רק בקצה קציה, אך היא ניתנת לפירושים ולביאורים רבים ולהבנות יסודיות יותר אשר יוכלו להקל הן על רבני התקופה, הן על חסידיהם, הן על הציבור הרחב - אף הלא-דתי והלא-חרדי.
בקצרה: ברגע שהרבנים יבינו שהומוסקסואליות הינה מולדת ולא נבחרת בשום דרך שהיא, אזי כל מהות התנגדותם תבוטל באחת, היות והם יבינו - כך כולי תקווה - שהומואים נולדים כך ולא בוחרים בזאת.
עובדה זו, לדידי, תשנה את פני הדברים - אם תרצו, את "פני ההתנגדות", ותפתח פתח להכללתם של ההומוסקסואלים היהודים הדתיים והחרדיים תחת הכיפה האחת של מאמיני הדת היהודית באשר הם.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
