בלעדיות - מתוך געגועי לקיסינג'ר

בדיוק שברתי אז קיר.

כל העיתונאיות זונות ואני שברתי קיר. זה כבר היה משהו כמו ארבעה חודשים אחרי שעזבה. בהתחלה חשבתי שהשיפוצים האלה ירגיעו אותי, אבל בינתיים כל מה שהם עשו זה רק לעצבן אותי יותר. הקיר ששברתי היה הקיר שמפריד בין הסלון לחדר־השינה. ככה שהמרפסת היתה כל הזמן מאחורי הגב שלי, אבל זכרתי, לא צריך לראות בשביל לזכור, זכרתי איך היינו יושבים שם לילות.

"תראה," אמרה לי, "כוכב נופל. צריך לבקש משאלה עכשיו. נו," נישקה אותי על הצוואר, "תבקש משהו." "טוב," נכנעתי, "אז אני מבקש," "מה ביקשת?" חיבקה אותי, "תגיד, תגיד." "שיהיה תמיד ככה, כמו עכשיו." העברתי יד בשיער שלה, "בריזה. שנינו יחד על המרפסת."