סלח לי, אדוני הצייר, איפה גר כאן המשורר?
האם אתה יכול להסביר מדוע הוצאת לאור ספר שנראה ממש כמו ספר שירים וכותרתו היא: בעברי הרחוק צפויים שינויים (כגוֹנִים וּכמוֹיִם)?
התשובה לשאלה מלוקטת וערוכה מתוך המאמר המסיים את הספר.
לא. לא די לי.
מה שאני אוהב לעשות זה לא לחסום שום רעיון, אלא אם כן הוא נראה הגיוני, המשכי, נובע מהשקעה שנועדה להניב פירות נאים. יש לנהוג במילים הנשלפות אל העולם לא מנהג אב ולא מנהג אם, כי אם מנהג מיילד. לא מאהבה ולא מגעגוע תבואנה ההפתעות, אלא מהאונס.
בספרי אני מציע התייצבות אגבית ולא מחייבת מול אוצרות ומחסני הלשון ומאגרי הצורה והצבע. וברקע הררי היסטוריה וגם החולות הנודדים שלה, ודקלי הטיפשות נעים ברוח ומפיצים נוסטלגיה בעולם ותקוות שווא למהלכים קוהרנטיים.
הספר שייך לתקופה שבה ציירתי ציורים סיאנסיים וכתבתי טקסטים סיאנסיים. אני לא מזמן אלי דבר, אלה הפרטים שמזמנים את עצמם, נתפסים בעט ובמכחול ונצמדים זה לזה כבמגנט ומגלים חוסר רגישות מלהיב להקשרים הנוצרים ולתכנים האנוסים ולשכנויות הרנדומליות. כל המרכיבים רבים ביניהם על הזכות להיות לא שייכים זה לזה. הם מצורפים ללא רצף. הם ניתקים ממקורות מבטחים ונדחקים בין מין לבין שאינו מינו. הם באים ממקורות שונים ויש להם תאריכי תפוגה משתנים וגם תאריכי התרעננות ולידה מחדש. הם לא חרסים שאפשר לשחזר את הכלי שממנו נפוצו — כמעט כל שבר שייך לכלי אחר, כל משפט מגיע משפה ומזמן אחרים. אני שדכן שמקבץ רק את הבלתי מתאימים ואת הלא מתאהבים ואת המסתגרים זה לצד זה. גם היעדר תקווה הוא מנוע חיפוש. הכישלון הוא השביל המוביל אל החופש.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
