הנשים של וול סטריט

פתח דבר

29 באוקטובר 1929, יום שלישי השחור,

או "המפולת הגדולה"

לְבּי לא היתה שהות לחשוב. ברגע שראתה את הכותרת הראשית היא שמטה את עיתון הבוקר ושעטה מבעד לדלת. בפעם השנייה בתוך שבוע היא רצה בבהילות לוול סטריט כדי לנסות לעזור לאחִיה. המפולת התחילה בשבוע שעבר, והיום הגיע השוק למה שהיה בוודאי שפל המדרגה. המצב היה רע, רע הרבה יותר מכפי שהיא העלתה בדעתה. היא היתה בטוחה שג'ייק מוצף בשיחות טלפון ובמברקים כמו כל ברוקר אחר בכל בנק אחר ומנסה למכור כל מה שהוא יכול. אבל היה בלתי אפשרי למכור. קווי התקשורת היו עמוסים. וכך גם הרחובות. בּי נסעה ברכבת התחתית בקו שדרת לקסינגטון ולא במכונית, מפני שהכבישים נראו היום יותר כמו מגרשי חניה מאשר עורקי תנועה סואנים.

כשהגיחה מהרכבת בדאונטאון, היא נדהמה מהמחזה שנגלה לנגד עיניה. וול סטריט היה תמיד סואן, אבל מה שקרה עכשיו היה שונה. אנשים התקהלו ברחובות בצפיפות, צרחו, הסתכלו על שערי הבורסה האחרונים בעיתונים ובכו. המדרכות מתחת לרגליהם היו מכוסות בפקודות מסחר אדומות — הוראות מכירה שלא היה ניתן אפילו להכניס פנימה לתוך בניין הבורסה. בּי חשבה על נייט שתכנן לשהות היום בקומת המסחר — האם הוא הצליח להשתחל פנימה? היא ניסתה לפלס את דרכה מבעד לקהל ואל בניין נשיונל סיטי, שם היה ג'ייק. עד אותו רגע היתה משוכנעת שבכוחה לעזור לאחיה בדרך כלשהי. עכשיו כשהגיעה לכאן, היא הבינה שטעתה. אין דרך לעצור את האסון הזה.

היא הבינה מיד שמוטב שתחזור הביתה. הנוכחות שלה כאן לא תועיל לאיש ועלולה אפילו להיות מסוכנת. ההמונים סערו, ונוסף על כך, אנשים בבניינים הגבוהים השליכו חפצים גדולים מהחלונות. היא דחפה את ההמון וניסתה לפלס לה דרך החוצה. צווחות הבהלה שהיו הפסקול של הרחוב נקטעו באותו רגע בקול חבטה עוצמתי. הקהל התרחק וחשף על המדרכה גבר, ששכב שם ולא נע. אימת הרגע נהפכה בבת אחת לטרגדיה. בּי נתקפה בחילה ובטנה התכווצה. היא היתה חייבת להשתלט על עצמה. היא היתה חייבת להסתלק מכאן.

בזמן שהזדקפה לאטה, חושיה החדים בדרך כלל היטשטשו. התמונה שלנגד עיניה נעה כמו בהילוך אטי. היא שמעה רק זמזום חדגוני. היא לא רצתה להתקרב ולהביט בָּאיש, אבל ידעה שהיא חייבת. ולו רק כדי לוודא שלא מדובר במישהו שהיא מכירה.

לרגע היא הוצפה בתחושת הקלה. זה היה גבר זר, לא ג'ייק, לא נייט, לא מישהו מעמיתיה לשעבר בג'יי־פי מורגן או בנשיונל סיטי. אבל ההקלה הרגעית התחלפה בגלים גועשים למראה הזוועה השרועה לרגליה. נכון, היא לא מזהה את האיש, אבל הוא היה יכול באותה מידה להיות מישהו שהכירה. היה ברור שהוא ברוקר. ולפי החליפה המחויטת שלבש, ברוקר מצליח. זאת אומרת, ברוקר מצליח לשעבר. עד שהשוק התרסק.

היא ראתה את הבהלה ואת האימה משתקפות בפנים של כל הסובבים והרגישה שלחייה רטובות מדמעות. רק אז היא שמעה את ההלמות הקצבית של חבטות נוספות. רק אז היא קלטה שגופים נוספים נופלים מהחלונות הגבוהים ביותר של כל בניין בוול סטריט. רק אז היא הבינה נכוחה את סדר הגודל של אירועי היום. עד כה האמינה שההפסדים בשוק המניות יהיו אך ורק פיננסיים. עכשיו ראתה שמדובר בהרבה יותר. המצב היה גרוע כל כך, עד שבנקאים העדיפו לקפוץ מהחלון מאשר להתמודד עם החורבן הכלכלי.

היא חייבת להסתלק מכאן, להגיע הביתה. אולי היא תצליח לתפוס את ג'ייק בטלפון. לאחרונה הוא נעשה אמיד, והיא חששה שמא, בשל תחושת החשיבות שהקנה לו הכסף, הוא יהיה אחת הגופות המוטלות על הכביש. היא היתה חייבת להזכיר לו שכסף אינו חזות הכול. היא היתה חייבת לגלות לו את הסוד שלה. להבטיח לו שעדיין נותר להם שביב של תקווה.

1926

שלוש שנים לפני המפולת

פרק 1 

בּי אברמוביץ' ידעה רק מעט על עושר. בעיקר היא ידעה שלאחרים יש אותו, ואילו למשפחתה לא, ושלאמה ולאחיה חשוב מאוד להשיג אותו, ולה — לא כל כך. בשבילה, העיקר בוול סטריט לא היה להתעשר, אלא העיסוק במספרים, בתבניות ובאסטרטגיה. ועל אלה היא ידעה המון.

היא עוד לא היתה מומחית, אבל כשצעדה בתכליתיות לאורך רחוב בְּרוֹד, היא ידעה להתעלם מאנשי המכירות שעמדו בפינות הרחוב וניסו למכור בצעקות השקעות מופרכות כמו "מניות בקוקר ספניאל בדולר אחד בלבד". רק משקיעים רפי שכל או מהמרים כפייתיים היו קונים את מרכולתם. המניות החשובות באמת היו אלה שנסחרו בבניין הבורסה של ניו יורק, לא בקרנות הרחוב בחוץ. מאחורי הדלתות האלה היה אפשר לקנות ולמכור את הבעלות על אמריקה החדשה — מסילות רכבת, מפעלי פלדה וחברות חדשניות כמו דופונט או וסטינגהאוס אלקטריק. אם הכול יתנהל כשורה היום, במקום הזה תתחיל שארית חייה.

בּי חשבה שהיא רגילה לרחובות הסואנים של העיר, אחרי שבילדותה עזרה לאביה למכור פירות וירקות מהעגלה שלו ברחוב אורצ'רד. היא לא קלטה שההמולה בשכונה שלה ביום שישי אחר הצהריים, בשעה שעקרות בית מיהרו לאסוף את צנצנות השמאלץ האחרונות, התמקחו על עצמות נוספות בנתח הבקר וקנו כמה תפוחים נוספים לפני השקיעה, דמתה לבוקר שבת שלֵו בהשוואה לוול סטריט.

אנשים התרוצצו לכל הכיוונים — קהל רב של גברים בחליפות כהות ובכובעי באולר, נשים בשמלות צמודות במותניים ובכובעי קלוֹש צבעוניים על שערן המסופר בתספורת קצרה. בּי חלפה עם כולם במהירות על פני עמודי השיש שבחזית בניין פדרל וניסתה להיחלץ מזרם הולכי הרגל הבלתי פוסק. היא מצאה את דרכה החוצה מהדוחק בנקודה שבה נפגשו מעל ראשה שלטי הרחובות וול וברוד.

היא הגיעה ליעד.

בית מורגן, שהיה ממוקם בלב האזור הפיננסי, בוול סטריט מספר עשרים ושלוש, היה סמל עולם הבנקאות. עד כדי כך ששש שנים קודם לכן, במחאה על הקפיטליזם האמריקאי, הוטמנה בבניין פצצה, שהביאה למותם של שלושים בני אדם ולפציעתם של מאות. הדבר לא הפחיד את בּי, מפני שאף על פי שבבניין עוד ניכרו כמה צלקות מהפיצוץ, הוא עדיין נחשב למקום היוקרתי והחשוב ביותר בוול סטריט. והיא, בּי אברמוביץ', היתה הבחורה היחידה ממחזור 1925 בהאנטר קולג' שהצליחה להשיג כאן ראיון עבודה. אם כי יש להודות שהיא גם היתה היחידה שרצתה.

היא למדה על שוק המניות מאבא שלה, לוּ. היתה לה תמיד משיכה למספרים, בניגוד לג'ייק, אחיה התאום, וכשהיא הביעה עניין בתחביב של אביה, לעקוב אחרי שוק המניות במדורי הכלכלה בעיתונים היומיים בשפה האנגלית, הוא עודד אותה להצטרף אליו. הוא לימד אותה על הדאו — מדד המניות של עשרים החברות הגדולות ביותר הנסחרות בבורסה לניירות ערך — ושניהם היו משוחחים על שער הנעילה של המדד באותו יום או על הנתונים של חברה מסוימת, שהמניה שלה עלתה באופן חריג או נפלה חדות.

בשביל בּי, מה שהתחיל כדרך לבלות בחברת אביה נהפך במהרה לתשוקה. ככל שהיא עקבה אחרי מניות, היא למדה לזהות תבניות ולחזות מה עומד לקרות. עד שהיא התחילה את לימודיה בבית הספר התיכון, אבא שלה והיא כבר התחרו ביניהם, התיק התיאורטי של מי משיג תשואה עדיפה. לרוב, היא ניצחה, מה שהיה מקור גאווה לשניהם.

נכון, שוק המניות לא היה באמת רלוונטי למהגרים שגרו בלואר איסט סייד וחסרו את הזמן ואת הכסף לקנות מניות של החברות האמריקאיות הגדולות, אבל בשביל לוּ זאת היתה דרך לחלום על האפשרות להחזיר את כל מה שהמשפחה איבדה כשהם נמלטו מרוסיה לאמריקה. לדמיין שעלה בידו להשלים את לימודי הכלכלה ברוסיה ושהוא אינו רוכל שנאלץ להציע את מרכולתו על גבי עגלה ברחוב אורצ'רד, כפי שהיה מאז שבּי נולדה. בשביל בּי, זה היה שעשוע מרתק שנהפך למטרה. כשהתחילה ללמוד בקולג', היא התכוונה להפוך את ההשקעות למקצוע ולהיות ברוקרית בוול סטריט.

בשביל ג'ייק, זאת היתה אפשרות מציאותית. הוא למד בסיטי קולג', מוסד כול־גברי שהוצע בו שפע של קורסים בתחום הפיננסים. אבל היא למדה בהאנטר, המקבילה הכול־נשית. ובעוד ששני המוסדות נודעו במצוינות אקדמית, ההנחה הרווחת היתה שרוב בוגרות האנטר, אם לא יתחתנו עם סיום הלימודים, יהיו למורות או למזכירות.

בּי ידעה שהיא בת מזל שזכתה בכלל להזדמנות ללמוד בקולג'. שלא כמו מוסדות הלימוד הבלעדיים האחרים לנשים, כמו ברנארד או סמית, האנטר היה פתוח לנשים צעירות מכל הרקעים והציע לימודים בחינם לכל בחורה שהיו לה הציונים המתאימים. ובכל זאת, מוכשרות ככל שהיו תלמידות המוסד, מעולם לא היתה בוגרת האנטר שעבדה כברוקרית. אם זה מה שבּי רוצה, היא תהיה חייבת ליצור לעצמה את ההזדמנות במו ידיה.

הלימודים תמיד באו לה בקלות, ולכן היא נרשמה מההתחלה לקורסים המאתגרים ביותר. עד לאמצע שנת הלימודים האחרונה שלה בקולג' היא כבר הספיקה ללמוד את כל הקורסים שהוצעו בהאנטר במתמטיקה, בסטטיסטיקה ובכלכלה והיתה להם נגיעה כלשהי לשוק המניות, ובכל זאת, אף אחד מהמרצים אפילו לא הזכיר את המילה "מניה". בּי לא היתה מאלה שמרימות ידיים בקלות, אבל הסמסטר האחרון שלה עמד להתחיל, והיא לא הרגישה שהיא קרובה למטרה שלה להיהפך לברוקרית יותר מאשר היתה בתחילת הלימודים. ואז ג'ייק הגיע הביתה עם בשורה שעתידה לשנות את הכול.

"הֵיי, בּי־בּי, חבל שאת לא יכולה להירשם לקורסים בסיטי קולג' — כמה מהחברים שלי לומדים הסמסטר על השקעות. מתברר שהמרצה היה פעם ברוקר והוא הצליח בגדול לפני המלחמה."

זהו זה. זאת היתה ההזדמנות שלה ללמוד באמת על וול סטריט. "אתה מתכוון להירשם לקורס?" היא שאלה בתקווה.

"את יודעת שאני גרוע בדברים האלה. אין לי ראש כמו שלך למספרים."

"אבל אני אוכל לעזור לך. ממילא אני רוצה ללמוד את החומר הזה, אז אני אשמח לעשות בשבילך את כל העבודות. אתה תצטרך רק לרשום הערות כדי שאני אבין את השיעורים."

"אני לא יכול. יש לי כבר תוכנית לימודים מלאה. לא יהיה לי זמן ללכת להרצאות, אפילו אם את תעשי את כל העבודה. אני רק מנסה לגמור את הלימודים כמה שיותר מהר. אני כבר מפגר אחרייך ביותר משנה, למרות כל הקורסים הנוספים שהעמסת על עצמך."

"בבקשה, ג'ייק, זאת יכולה להיות ההזדמנות שלי. ואתה לא חושב שאתה חייב לי את זה? לא היית מתקבל לסיטי קולג' אם לא הייתי עושה במקומך את כל שיעורי הבית בתיכון."

"את צודקת," הוא צחקק. "אולי הייתי צריך לעשות אותם בעצמי, ואז לא הייתי נאלץ ללמוד שם עכשיו."

בּי נענעה בראש וגלגלה את העיניים. ג'ייק מעולם לא היה לומד בקולג' אלמלא אבא שלהם התעקש. הוא לא היה תולעת ספרים כמוה. הוא היה אינטליגנטי, אבל חסרו לו העניין והמשמעת הדרושים ללימודים. הצד החזק שלו היה יחסי אנוש. מאז ומתמיד הוא היה מסוגל להקסים כל אחד ולשכנע אנשים לעשות כמעט כל דבר. אמא שלהם, פּולין, אהבה לספר כמה תפוחי אדמה נוספים ג'ייק הצליח למכור לגברת מילוביץ' לעומת בעלה או בתה, "עם כמה מילים וחיוך." למרות זאת, אביהם עמד על כך שהוא ילמד בקולג' מפני ש"חינוך חינם הוא מתנה שממשיכה לתת כל החיים".

"תקשיבי, גם ככה זה שאני אשתתף בקורס לא יעזור לך. את לא יודעת שקשרים הם שקובעים אם תצליחי בוול סטריט?"

בּי שקלה את דבריו לרגע. "אם ככה, תוכל לארגן לי פגישת היכרות עם המרצה?"

"את רצינית? אני לא מכיר את הבן אדם. בואי נחכה ונראה מה החברים שלי אומרים עליו אחרי כמה שיעורים, ואז אולי אני אצליח לסדר משהו."

בּי לא רצתה לחכות. היא החליטה שהקורס הזה, המרצה הזה, הם ההזדמנות שלה להשתלב בוול סטריט. ואם ג'ייק לא יעזור לה, אולי הדיקנית שלה, גברת באואר, תעזור. הן נפגשו מדי פעם במרוצת לימודיה בהאנטר, לרוב כשהמשוררת שנהפכה לאשת מנהלה זימנה את בּי כדי לדון איתה בקורסים שנרשמה אליהם. בעוד שלגברת באואר עצמה לא היתה נטייה למתמטיקה כמו לבּי, היא תמכה תמיד ברצונה לאתגר את עצמה, ובּי קיוותה שהיא תתמוך בה גם הפעם. היא ניגשה לגברת באואר והציעה את הבלתי ייאמן: שהיא תלמד בעצמה בקורס בפיננסים בסיטי קולג'.

פרק 2

שבוע חלף מאז תחילת הסמסטר ועד שגברת באואר זימנה את בּי למשרדה כדי לדון בבקשה שלה.

"ובכן, בּי, יש לי חדשות טובות בשבילך."

"אני יכולה להירשם לקורס?" בּי קפצה ממקומה ופרשה את זרועותיה לחבק את הדיקנית, אבל גברת באואר הרימה יד לעצור אותה.

"חכי רגע עם ההתלהבות, קודם תקשיבי להצעה שלי. כמו שחשבתי, יהיה בלתי אפשרי שתירשמי לקורס בסיטי קולג', בכיתה שכולה בנים. אבל מתברר שהמרצה, הרולד בֶּרקמן, הוא מכר של בעלי, והוא הסכים ללמד אותך במתכונת עצמאית. את תצטרכי להתאים את עצמך ללוח הזמנים שלו ולנסוע אליו, אבל הוא מוכן ללמד אותך את כל החומר שכלול בקורס שהוא מעביר."

בּי מחאה כפיים בהתרגשות והסתערה שוב לעבר גברת באואר כדי לחבק אותה. הדיקנית היתה אישה גבוהה וגובהה של בּי היה כמטר וחצי בלבד, כך שהיא שקעה בחזה של גברת באואר בזמן שהודתה לה. "זה לא ייאמן. זה אפילו יותר טוב מלהשתתף בהרצאות בסיטי קולג'. גברת באואר, אני לא יודעת איך להודות לך, אני —"

"אני שמחה בשבילך, יקירתי." הדיקנית הניחה את הידיים על כתפיה של בּי והביטה בעיניה. "רק תזכרי, זאת לא ערובה לשום דבר. זאת רק הזדמנות ללמוד."

"כמובן, כמובן." בּי הנהנה ואספה את חפציה. היא חייבת להגיע לסיטי קולג' ולערוך מיד היכרות עם הרולד ברקמן הזה.

✯✯✯

נדרשה לה יותר משעה לחצות את הפארק ולעלות על הרכבת בקו El שהגיע לאזור בהארלם שבו נמצא הקמפוס של סיטי קולג', אבל הזמן עבר ביעף. היא היתה שוחה במעלה האיסט ריבר במידת הצורך. זאת היתה ההזדמנות הגדולה שהיא חיכתה לה, ושום דבר לא יעמוד עכשיו בדרכה.

סיטי קולג' לא דמה כלל להאנטר. לא רק שלא נראו בו בנות, אלא שהקמפוס, עם המדשאות הרחבות והעצים המרובים שהקנו לו תחושה של פארק רחב ידיים, עמד בניגוד בולט להאנטר, שהיה מעוגן בעיר, בין שדרת פארק לשדרת לקסינגטון. היא שוטטה בשלושה בניינים עד שהצליחה למצוא את עמדת הקבלה, ואז נזקקה למפה כדי למצוא את משרדו של פרופסור ברקמן.

כשמצאה אותו סוף־סוף, היא הציצה מבעד לחלון וראתה אותו מדבר בלהט עם שני גברים צעירים. היא התמקמה על ספסל במסדרון כדי שתוכל לתפוס אותו בתום הפגישה. כעבור כמה דקות, כשפתח את הדלת וליווה החוצה את הסטודנטים, הוא הבחין בה מיד.

"מיס, אני יכול לעזור לך? הלכת לאיבוד?"

"לא, אדוני, כלומר פרופסור. אני מתנצלת שהופעתי ככה פתאום, הגעתי לפגוש אותך. שמי בּי אברמוביץ'. אני סטודנטית בהאנטר. גברת באואר, הדיקנית שלי, סידרה לי ללמוד אצלך?"

"אה, מיס אברמוביץ', לא ציפיתי לפגוש אותך היום." הוא חייך אליה בחמימות, והיא נרגעה מיד. "בואי, תיכנסי."

לפתע לבה של בּי התחיל להלום בעוצמה, והיא הרגישה שבית החזה שלה עלול להתפוצץ. הבחורים שיצאו ממשרדו של פרופסור ברקמן הסתכלו עליה בדרכם החוצה, ואחד מהם שרק שריקה חרישית. כשהם הלכו והתרחקו, היא שמעה אותו אומר, "הייתי רוצה לקיים איתה דיון, אם אתה מבין למה אני מתכוון." שניהם פרצו בצחוק. בּי חייכה, זאת לא היתה הפעם הראשונה שהיא משכה את תשומת לבו של בחור, ובאותו רגע ההערה הזאת היתה בדיוק מה שהיה דרוש לה כדי להירגע ולהשתחרר מהמתח. אם הבחורים הילדותיים האלה הם סטודנטים של פרופסור ברקמן, אין ספק שהיא תסתדר היטב.

"מיס אברמוביץ'," אמר הפרופסור וסימן לה להתיישב על כיסא העץ מצדו השני של השולחן. "אני חייב להודות שהשיחה עם הדיקנית שלך עוררה בי סקרנות. בכל השנים שאני מלמד בסיטי קולג', מעולם לא קיבלתי בקשה כזאת. למה בדיוק את רוצה ללמוד אצלי?"

"ובכן..." בּי הזדקפה, כאילו אם תהיה זקופה, הפרופסור יתייחס אליה ברצינות רבה יותר. "אני עוקבת אחרי שוק המניות מאז שהייתי ילדה. אני אוהבת לחפש תבניות במספרים ולבחור מניות על בסיס הניתוחים שאני עושה. ואני טובה בזה." היא עצרה לרגע כדי לוודא שהוא מקשיב. "זה דומה לחיזוי באמצעות משוואות במתמטיקה יישומית. אלא שבמקרה הזה, אם החיזוי מדויק, מתעשרים." היא הסמיקה והרגישה לפתע נבוכה. למה היא אמרה את המשפט האחרון הזה? בשבילה, המטרה לא היתה להתעשר. בניגוד לג'ייק, שהתלהב כשהיה לו דולר נוסף ביד, ולא משנה איך השיג אותו (למעשה הגישה שלו היתה בדרך כלל "כמה שפחות עבודה, יותר טוב"), הריגוש הגדול ביותר שלה נבע מעיסוק בבעיה עד שעלה בידה למצוא לה פתרון. "אני פשוט מרותקת מהחידה הזאת ואני רוצה להבין טוב יותר את התחום — מה גורם לעליות ולירידות? איך נקבעים המחירים? ואיך הם ממשיכים לעלות והופכים את הכלכלה שלנו לטובה ביותר בעולם?"

על פניו של פרופסור ברקמן עלה חיוך רחב. "ובכן, מיס אברמוביץ', אלה תובנות מעניינות מאוד. ואני אשמח ללמד אותך עוד על הדברים האלה, אבל בדרך כלל מי שלומדים אצלי את הקורס הזה הולכים לעבוד בתחום הפיננסי. בטח את —"

"אה, כן! שכחתי לציין את העניין הזה. אני רוצה להיות ברוקרית." בּי הביטה במרבד האוריינטלי שעל הרצפה. ההודאה הזאת, באוזני אדם שנשא במשרה שרצתה בה, הלחיצה אותה.

"אני מבין." הוא הסתכל עליה בחביבות. "אני מניח שאת יודעת שזאת מטרה שאפתנית לאישה? מלבד כמה פורצות דרך, מעט מאוד נשים השתלבו בוול סטריט." הוא שיחק בשפמו בזמן ששקל את דבריו. "שמעתי שבכמה מהבנקים הגדולים מקימים מחלקות נשים כדי לשרת את קהל הלקוחות הנשי, אבל —"

"מחלקת נשים! זה יכול להיות מושלם."

"כן, אבל הם בררנים מאוד בגיוס עובדות, ככל שידוע לי. אני בוודאי לא יכול להבטיח שתמצאי עבודה בתחום גם אם תלמדי אצלי. לכל היותר, אני מניח שיראו בך מועמדת מוצלחת יותר לתפקיד מזכירה."

לרגע הרוח יצאה לה מהמפרשים, אבל אז היא החליטה לדאוג לגבי זה ביום אחר. "פרופסור ברקמן, לא באתי לכאן כדי שתסדר לי עבודה. זה, כמובן, יהיה נפלא, אבל אני בוודאי לא מצפה לזה. אני רק רוצה ללמוד. שוק המניות הוא הקטר של הכלכלה שלנו. למדתי מתמטיקה וסטטיסטיקה ברמה גבוהה, מקרו־כלכלה ומיקרו־כלכלה, ואני רוצה להיות מסוגלת ליישם את הכישורים שלי. אני יכולה לעשות את זה בשוק המניות. הוא דינמי ומרתק, ואמנם אין לי כסף להשקיע, אבל אני משתוקקת ללמוד כיצד פועלים המקצוענים. תוכל ללמד אותי את זה?"

"אם זאת המטרה שלך, מיס אברמוביץ', אני בטוח שאוכל לעזור."

בּי צהלה כל כך, שהיה עליה לרסן את עצמה כדי לא לזנק מהכיסא ולנשק את הרולד ברקמן על השפתיים. לא חשוב מה יגידו אנשים, היא התקדמה עוד צעד אחד אל מימוש החלום שלה. שום דבר לא יצליח להעכיר את שמחתה.

הדרך שבה הרולד ברקמן לימד אותה היתה למעשה גרסה מובנית יותר של מה שעשתה עם אביה במשך שנים. היא הרכיבה תיק השקעות תיאורטי וניהלה באמצעות מחברת מעקב יומי אחר פקודות הקנייה והמכירה התיאורטיות שלה. פעם בשבוע הם נפגשו כדי להעריך את ביצועי התיק ולנתח את הגורמים לרווחים ולהפסדים. בסיועו של פרופסור ברקמן היא למדה לקשר בין דפוסי ההתנהגות של שוק המניות לבין אירועים בעולם האמיתי והכוחות הכלכליים, וכך שיפרה עוד את יכולתה לבחור מניות. הביצועים שלה היו מרשימים, אפילו בעיני הרולד ברקמן.

"מיס אברמוביץ'," הוא אמר בהתרגשות כשהם התיישבו לפגישת הסיום שלהם וחישבו את התשואה הכוללת שלה לסמסטר. "את יודעת כמה נדיר להשיג רמת דיוק כזאת בשוק המניות?" היא אילצה את עצמה לשלוח לעברו חיוך מהוסס ונענעה בראשה. "את יודעת לזהות בהצלחה אינדיקטורים כלכליים רחבים, ואם מחשבים את התשואה השנתית שלך, היא עומדת על כמעט מאתיים אחוז." הוא מחא כפיים בצהלה, וקצות השפם שלו התעקלו כלפי מעלה והקמטים בצדי עיניו העמיקו. הפנים שלו קרנו התלהבות וגאווה. "יש לך כישרון אמיתי להשקעות. גם ברוקרים מנוסים לא משיגים תוצאות כאלה!"

"תודה, פרופסור. לא הייתי מגיעה להישגים כאלה ללא ההדרכה שלך." היא התמלאה התרגשות.

"עכשיו, לא דנו בזה הרבה, אבל המצב יהיה שונה לגמרי כשתשקיעי כסף אמיתי."

"כשתשקיעי כסף אמיתי"? האם הוא מאמין שהיא תוכל להיות ברוקרית?

"רגשות — במיוחד פחד ותאוות בצע — עלולים לערפל את החשיבה. פשוט אל תשכחי להיצמד לעיקרון החשוב ביותר בשוק המניות. את יודעת מה הוא, נכון?"

היא נענעה בראשה, נבוכה.

"זה בסדר." הוא שב וחייך. "עכשיו תקשיבי טוב, מיס אברמוביץ'. ניתוח מניות הוא חשוב ולרוב מועיל. כושר הניתוח שלך מצוין. אבל שוק המניות הוא יצור הפכפך, ואסור לך לשכוח שיותר מכל דבר אחר, מה שמניע אותו הוא כוחות הביקוש וההיצע."

"ביקוש והיצע?" אמרה בּי בבלבול. זה היה עקרון היסוד בכלכלה. כיצד ייתכן שזה העיקרון החשוב ביותר שהוא מלמד אותה?

"כן. אני יודע שזה נשמע פשוט, אבל בואי נחשוב על זה. אם ההיצע גדול מהביקוש, מה יקרה למחירי המניות, אפילו אם הניתוח שלך יראה אחרת?"

"הם ירדו." היא הנהנה.

"נכון. ואם הביקוש גדול מההיצע?"

"הם יעלו."

"כלומר, גם אם המודלים הסטטיסטיים והגרפים שלך מובילים למסקנה שמחיר המניה צריך לנסוק, אם אין מי שיקנה אותה, המחיר יֵרד."

"ברור." זה נשמע מובן מאליו, אבל אחרי חודשים של לימודים אצל הרולד ברקמן, היא ידעה שבוודאי יש סיבה לכך שהוא מדגיש את הנקודה הזאת, ולכן היא רשמה אותה במחברת לפני שהעלתה את השאלה שעניינה אותה באמת. "פרופסור ברקמן, אם יורשה לי לשאול, האם אני יכולה להניח שאתה מספר לי את זה מפני שאתה חושב שיש לי אולי סיכוי למצוא עבודה בתור ברוקרית?"

חיוך רחב האיר את פניו. "אכן, מיס אברמוביץ'. את זוכרת שכשנפגשנו בפעם הראשונה, ציינתי שחלק מהמוסדות הפיננסיים הגדולים מקימים מחלקות לנשים?"

בּי הנהנה, היא לא הפסיקה לחשוב על התפקידים האלה מאז שנודע לה דבר קיומם. "אני זוכרת. וגם עשיתי תחקיר על חלק מהנשים שממלאות בהן תפקידי מפתח: וירג'יניה פורמן בקולומביה טראסט, מרי וייל אנדרס בצ'ייס נשיונל, קי קאמאק בניו יורק טראסט."

"כן, הן אפילו הקימו ארגון משלהן, האיגוד הלאומי של נשים בנקאיות. ובכן, וול סטריט הוא עדיין מעוז גברי בעיקרו, אבל אעז ואומר שעידן חדש ניצב בפני נשים בעולם הפיננסים, מיס אברמוביץ', ואני לא יכול לחשוב על מישהי מתאימה ממך לנצל את הרגע הזה." הוא חייך אליה בגאווה, והיא חשה אסירת תודה ומלאת תקווה כל כך, שבטנה כאבה.

זהו זה. החלום שלה מתגשם. נכון, היא יכולה להיות מורה או מנהלת חשבונות, אבל אלה היו רק עבודות. בוול סטריט תהיה לה קריירה. סיכוי לחיים אחרים לגמרי, לא רק בשבילה, אלא בשביל כל המשפחה.

"אז אתה באמת מאמין שיש לי סיכוי?" היא שאלה, והחיוך הרחב על פניה הסגיר את התרגשותה.

"לא רק שאני מאמין בכך, אלא שכבר המלצתי עלייך. במקרה יש לי קשרים בבית מורגן, ובזמן שאנחנו מדברים כאן, מארגנים לך שם ראיון עבודה. את כישרון מיוחד, מיס אברמוביץ'. אני מצפה בקוצר רוח לראות לאן תמשיכי מכאן."