לרקוד בגשם

לֶק בקרחת

המחווה הכי רומנטית,

הכי מרגשת והכי מעצימה,

שמישהו אי־פעם עשה עבורי,

הייתה

כשאפי, בעלי,

ליקק לי את הקרחת

בזמן טיפולי הכימו,

כשהרגשתי בשפל של חיי.

בכל לק כזה ידעתי,

שהוא אוהב אותי,

מקבל אותי ונמשך אליי,

בכל מצב ובכל צורה,

אהבה

שאינה

תלויה

בדבר.

ואלו הם הוודאות והביטחון

הכי גדולים שיכולתי לקבל

באותה תקופה

מלאת אי־ודאות.

שער 1

הקדמה

"יד הגורל מכה בכולנו. ומה שנותר לנו – הוא הברירה.

איך אנחנו בוחרים לקום,

ואילו צלילים אנחנו בוחרים להשמיע בעולמנו."

רונה רמון

"אני לא מוכן להיות חבר במועדון שמוכן לקבל אנשים כמוני."

גראוצ'ו מרקס

מתברר שסרטן זה המועדון היחיד שלא עושה מבחן קבלה

הסרטן מקבל אנשים מכל הסוגים, הגילים, הצבעים והמינים. וב־10.1.21 הוא קיבל גם אותי. כאילו, מה נסגר? לא מספיק קורונה, סגר, ושבעלי עובד לי מהבית כל היום?

Haven’t the jewish people suffered enough?

אם חשבתי ש־2020 (שנת הקורונה) הייתה שנה קשה, אז 2021 – תודה על תקופת הניסיון, פחות התחברתי. אפשר להתחרט?

האמת? האבחנה של סרטן השד, שנחתה עליי באמצע החיים, בגיל 42, הצליחה להפתיע אותי. עד שהיא הגיעה, השתדלתי לחיות חיים מלאים ומשמעותיים, עם אפי, בעלי, ועם שלושת ילדיי – איתן בן העשר וחצי, דניאל בן התשע וליה בת החמש. נהניתי מהאימהוּת ומהזוגיות שלי (למרות שהיו גם רגעים קשים, כמובן), ואחרי שנים של למידה והשקעה אין־סופיות בבניית העסק שלי, הקליניקה שלי התחילה לשגשג ולהתמלא בנשים שהגיעו אליי לתהליכי התפתחות אישית כדי לחזק את הקבלה העצמית והחוסן הנפשי שלהן, ולהשתחרר מהפרעות אכילה ומחרדות. הרגשתי שרוב הזמן אני מצליחה להגשים את עצמי.

לא פחות חשוב – הרגשתי שאני חיה את הכלים שאני מלמדת ומקנה, ושהם עוזרים לי לפתח חוסן נפשי ולהתמודד עם המשברים בחיי. בואי נגיד שאני מאוד שמחה שכשחליתי בסרטן, כבר היו באמתחתי כל הכלים המדהימים האלה להתמודדות עם המצב.

אבל זה לא תמיד היה כך. בנעוריי התמודדתי עם דימוי עצמי נמוך ותחושת חוסר שייכות, הרגשתי לא מספיק טובה, יפה או חכמה, חשבתי שכל מה שיש לי זה רק גוף, ושגם הוא לא מספיק רזה. חשבתי שמותר לי רק להיות שמחה ולחייך. לא אהבתי את עצמי, הייתי אומללה ושילמתי על זה מחירים כבדים.

בסופו של דבר, בזכות טיפול רגשי עמוק ועוצמתי ותהליך התפתחות אישית שעברתי באותה תקופה, ריפאתי וחיזקתי את הנפש שלי, למדתי לקבל ולאהוב את עצמי ולהתמודד עם הסערות בחיי.

עם השנים הבנתי שלא משנה עד כמה אתאמץ להיות "בסדר" ו"ילדה טובה", לא משנה עד כמה אתכנן נכון וברצינות את המטרות והחלומות שלי, ולא משנה עד כמה אשתדל לעשות תמיד כל מה שאני אמורה או צריכה, אין לי באמת שליטה ברוב מה שקורה בחיי.

ככל שהתבגרתי וצברתי ניסיון חיים, הבנתי שלא משנה עד כמה ננסה להימנע מהן, החיים רצופים סערות בדמות מחלות, הפסדים, כישלונות, אובדנים, מריבות, תאונות, מלחמות, פגיעות, פרידות, אכזבות, כעסים ולחצים. לסערות הללו יש נטייה מעצבנת להופיע בחיינו בהפתעה גמורה, דווקא בימים אביביים שמשיים במיוחד, כשנראה שהחיים טובים, השמיים מחייכים אלינו והכול מתנהל לפי התוכנית.

כשסערה תוקפת ומציפה אותנו פתאום באמצע החיים, כאילו משום מקום, בלי שהתכוננו אליה ובלי שיצאנו עם מטרייה מהבית, פעמים רבות, מרוב בהלה ופחד, אנחנו עוצרות את החיים שלנו, רצות לתפוס מחסה וממתינות שהסערה תחלוף. מה שיכול לקחת ימים, חודשים ואף שנים.

אך בעיניי, הסוד לחיים מאושרים, עוצמתיים ומלאים, כפי שגיליתי על בשרי, הוא להתמודד באופן שונה עם אותה סערה ולאפשר לעצמנו לחוות אותה ולהתמסר אליה, ואולי אף להיסחף איתה למחוזות חדשים ומפתיעים. כדאי לנו ללמוד לרקוד בגשם בלי מטרייה, ללא הכנות, לאפשר לעצמנו להירטב עד לשד עצמותינו, ובמקום להיבהל מהסערה – לקבל אותה, ואולי אף למנף את האנרגיה העוצמתית שלה לטובתנו עד כמה שאפשר. לקפוץ בשלוליות, להרים את פנינו אל השמיים, לפתוח פה גדול ולטעום את הטיפות, ממש כמו ילדות. הסערות בחיינו הן ההזדמנות שלנו להתחבר לשמש הפנימית שבתוכנו ולהפיץ את האור שלנו.

כשחליתי, נתקלתי בַּציטוט שאיתו בחרתי לפתוח את הספר הזה, הציטוט שמזמין אותנו לרקוד בגשם בזמן סערה במקום לחכות לסיומה, והוא נתן לי השראה גדולה והרבה כוח. הבנתי שאני יכולה להתמודד גם עם הסערה הזאת, מפחידה ככל שתהיה, ואפילו למצוא בתוכה נקודות אור גדולות. ידעתי שהמסע יהיה לא פשוט ושאני לא יודעת מה יהיה בסופו, אך הדרך שבה אעבור אותו תלויה בי. קיבלתי החלטה חשובה: הזמן לחיות הוא עכשיו, אז אני הולכת לחיות את הרגע הזה במקסימום.

משמעות החיים טמונה, בעיניי, לא ביעד הסופי, אלא בדרך שאנו עוברות עד שאנו מגיעות לשם.

משמעות החיים טמונה בלמידה ובצמיחה המתמידות שלנו מכל חוויה.

משמעות החיים טמונה בלאפשר לעצמנו להרגיש בעוצמה את כל הרגעים, היפים והכואבים כאחד.

משמעות החיים טמונה בתהליך ההשתלמות שאנו עוברות כאן בעולם הזה, שיעור אחר שיעור.

תהליך מרתק שהופך אותנו לשלמות.

"אנחנו חזקים כמו המשבר שהחיים מזמנים לנו."

אילנה דיין, "עובדה"

להתמודד עם כל משבר

הספר שלפנייך הוא יומן ההחלמה שלי, שבו אני חושפת את ההתמודדות האישית שלי עם סרטן השד ומשתפת בכלים העיקריים שעזרו לי להתמודד עימו ולהתגבר על המחלה ועל הקשיים הגדולים ביותר שעברתי בחיי. מטרת הספר לשמש מדריך להתמודדות עם סרטן או עם כל משבר אחר.

למעשה, הספר התחיל מפוסטים ששיתפתי בפייסבוק במהלך מסע ההחלמה שלי, פוסטים שהלכו ותפסו תאוצה ותגובות. שיתפתי את עוקביי ברשתות החברתיות בפתיחות מלאה במסע שעברתי, בקשיים, בכאבים וגם בנקודות האור, בתובנות ובתקווה. הכתיבה הייתה לי הריפוי הטוב ביותר במשך תקופה ארוכה. כל פוסט שכתבתי עזר לי להבין מה קורה לי, מה אני חושבת ומרגישה, עזר לי לסדר ולעכל את הדברים, לפרוק את הרגשות שלי, לבטא את עצמי ולהרגיש משמעותית. להפתעתי ולשמחתי, על כל פוסט קיבלתי עשרות ואף מאות תגובות, שכללו חיזוקים, חיבוקים וירטואליים, שיחות טלפון, מתנות, ידע וטיפים. כתבתי קודם כול בשבילי, הכתיבה הזאת הייתה בשבילי עולם ומלואו, ואז גיליתי שהשיתופים שלי נתנו השראה וכוחות לאחרות, והחלטתי לכתוב את הספר הזה מתוך מטרה לעזור לכמה שיותר נשים שמתמודדות עם סרטן השד לעבור את המסע המתאגר הזה בדרך קלה יותר ועם כמה שיותר כוחות נפש וכלים להתמודדות.

מהות הספר שלפנייך היא שיתוף הסיפור האישי שלי, עם כלים וטיפים טובים שקיבצתי לאורך המסע שלי, שעזרו לי ואני מאמינה ומקווה שיעזרו גם לך.

לאורך הספר תמצאי שאלות מודגשות שיזמינו אותך לעצור לחקירה פנימית לאור התובנות העולות מן הפרק. לשם כך, אני ממליצה לך להיעזר בעט ובמחברת ייעודית.

ייתכן שיהיה לך קשה לקרוא חלק מהדברים, אולי הם יציפו אותך מדי, אך אני מאמינה שהחשיפה למידע עוזרת להתכונן לסיטואציה, להתמודד איתה ולהתגבר עליה. אני לא רופאה, והמידע הרפואי המוזכר כאן מתייחס ונכון אך ורק למקרה הפרטי שלי ולשנת 2021, ומובא כאן כחלק מהסיפור שלי. הכלים והטיפים שתקבלי כאן מיועדים לסייע לך להתמודד עם המחלה או עם כל משבר אחר ואפילו לצמוח ממנו, לתת לך כוחות, ביטחון ואמונה שאת יכולה להתמודד עם כל צרה שלא תבוא, ולעזור לך לרקוד גם בסערות הכי קשות. מחקרים מראים שאמונה נותנת כוח בהחלמה, ולכן, בעיניי, האמונה לא פחות חשובה מהטיפול הרפואי.

אם גם את מתמודדת עם סרטן מכל סוג שהוא, אני מזמינה אותך להישען לאחור, לקחת נשימה עמוקה ולהצטרף אליי למסע מזורז בזמן. אני מזמינה אותך להציץ במסע האישי שלי של התמודדות עם סרטן השד, וכולי תקווה ואמונה שתקבלי השראה, כוחות, מידע וקצת יותר ודאות מכפי שיש לך כרגע.

אם את בריאה, איזה אושר! זה ממש לא מובן מאליו. אני מזמינה אותך להודות על בריאותך. ואחרי שאמרת תודה, אני מאמינה שגם את תקבלי מהספר ערך, השראה וכלים לפיתוח החוסן הנפשי שלך ולהתמודדות עם קשיים ומשברים בחייך, מכל סוג ובכל גודל. אם תפיקי מכאן כלי חדש, תובנה או השראה, ואם בעקבות הספר תלכי להיבדק – עשיתי את שלי (ואשמח גם שתשתפי אותי).

אשתף אותך כאן במה שאִפשר לי לשמור על בריאותי הנפשית ועל החוסן הנפשי שלי דווקא כשהבריאות הפיזית הייתה במשבר, במה שאִפשר לי לצחוק כל הדרך לניתוח ולכימו, ולמרות הפחדים לעבור את זה כמו גדולה ואפילו להגשים כמה חלומות בדרך.

אנסה למלא אותך בהשראה שתחזק את החוסן הנפשי שלך, כך שתלמדי איך לקחת אחריות אמיתית לחיים שלך ולהבין שאיכות חייך נתונה בידייך. אני מקווה שהספר הזה יעזור לך להתמודד באופן הטוב ביותר עם כל משבר בחייך ולהגיע להבנה משמעותית לגבי עצמך, כזו שתעזור לך לקבל את עצמך יותר, לאהוב את עצמך יותר, להשקיע בעצמך יותר והכי חשוב – לדאוג לעצמך יותר. החיים שלך הם באחריותך, ובאחריותך הבלעדית. ואת – הכי חשובה.

*הספר כתוב בלשון נקבה, עם זאת, הפנייה היא לשני המינים כאחד.

מהו הדפוס שלך?

כל אחת מאיתנו מתמודדת באופן שונה עם משברים בחייה, לא משנה איזה משבר זה. יש נשים שמשתבללות ומסתגרות בתוך עצמן ברגעי קושי, מתנתקות מהסביבה ומתבודדות. יש כאלה שמדחיקות. יש נשים שמתמלאות ברוח קרב ונלחמות במרץ. יש כאלה שהופכות לפקעת עצבים ומתפוצצות בכל הזדמנות. יש ששוקעות ברחמים עצמיים ובמרה שחורה, מצפות לרע מכול ונשאבות לפסיביות, ויש שמתמלאות אמונה גדולה שמחזקת אותן ברגעים הכי קשים ועושות כל שביכולתן לפתרון המצב.

☂ ואת? היזכרי במשברים הגדולים בחייך ונסי לחשוב – מהו דפוס ההתמודדות שלך ברגעי משבר וקושי? ככל שתהיי יותר מודעת לדפוסים שלך, כך תהיה לך יותר שליטה, תוכלי לשחרר דפוסים שכבר אינם משרתים אותך ולבחור דפוסים חדשים ומיטיבים.

בחירה

לא משנה מהו הדפוס שלך, בזמן משבר יש לרובנו נטיה לקפוץ ישר לחלק המעשי, ה־doing, ולהתמקד בפתרון המשבר וברשימה האין־סופית של המשימות לביצוע. גם אם דפוס התגובה שלך הוא הימנעותי, תשומת הלב במצב כזה בדרך כלל ממוקדת במה שצריך לעשות, אם את עושה את המשימות ואם לא. אך לצד זה, יש חלק חשוב לא פחות שלפעמים מתפספס, וזה ה־being (ההוויה, המהות) שלנו, מי אני בוחרת להיות כשאני מתמודדת עם המשבר שלפניי. איך אני מתייחסת אליו. האם אני בוחרת להיות אופטימית? מכירת תודה? חזקה? בטוחה? אוהבת? נוכחת? שמחה? שלמה? מלאת אמונה, חמלה או קבלה עצמית? אנחנו הרי human beings, לא human doings. ובעוד המשבר לא בשליטתנו, ההוויה שלנו – כן.

אחת המטופלות שלי, למשל, בחרה להיות בהוויה של אישה שבטוחה בעצמה. כששאלתי אותה איך ההוויה הזאת באה לידי ביטוי מבחינתה, היא ענתה שאישה בטוחה בעצמה עומדת זקופה ונינוחה, עם חיוך אמיתי, נושמת עמוק, מבטאת את עצמה בחופשיות, לא מרְַצה או מתנצלת, מדברת בעוצמה וברוגע, מקבלת החלטות במהירות ובקלות ולובשת בגדים צבעוניים. ברגע שהייתה לה תמונה בהירה בראש, היא יכלה להתחיל לטפח את ההוויה הזאת בעצמה.

☂ ואת? מי את בוחרת להיות? לא תמיד קל לשמור על ההוויה הרצויה, ויש לנו נטייה לשכוח ממנה ולתת לנסיבות חיינו לגבור עליה. לכן אני מציעה לך לשאול את עצמך את השאלה הזאת בכל בוקר מחדש ולהתכוונן בתחילת היום להוויה הרצויה. וכשמגיע רגע של קושי, דילמה או התלבטות, שאלי את עצמך – איך אישה שמחה/מאמינה/אופטימית (או כל הוויה נבחרת אחרת) כמוני הייתה פועלת ברגע זה? (מה היא הייתה אומרת? איך היא הייתה מתנהגת? איזו החלטה היא הייתה מקבלת? איך היא הייתה נשמעת [טון, עוצמה, שפה, קצב דיבור]? איך היא הייתה נראית? [שפת גוף, מימיקה, לבוש, טיפוח]) השאלה הזאת תזכיר לך מי את בוחרת להיות, תיתן לך ודאות כיצד עלייך לפעול ותחבר אותך לכוחות שלך.

תהיי ברוש

אם את, כמוני, מתמודדת כרגע עם סרטן השד או עם כל מחלה אחרת, או אפילו עם משבר כלשהו, הדבר הראשון שאני מציעה לך לאמץ הוא גמישות. למה? כי זה מה שיאפשר לך להתמודד בצורה הכי קלה עם כל משבר.

אחת מהנחות היסוד החשובות ביותר בעולם ה־NLP (שיטת טיפול להשפעה על המחשבות, הרגשות וההתנהגויות באמצעות שפה ואמצעים אחרים) אומרת שגמישות היא העוצמה העילאית. הכוונה היא, כמובן, לגמישות מנטלית. כשאנו מתמודדות עם אתגר ומבינות שהמצב הוא לא כפי שתכננו או רצינו, מה שיעזור לנו להתמודד באפקטיביות ובקלות הוא להפעיל גמישות מחשבתית ורגשית, לקבל את העובדה שזה מה יש, גם אם לא בחרנו בזה, ולעשות את ההתאמות הנדרשות. ככל שנישאר מקובעות במה שהיה אמור להיות ובמה שתכננו ופנטזנו שיהיה, ככל שנשאל את עצמינו למה זה קרה דווקא לנו ולמה דווקא עכשיו, כך רק נלך ונתחפר בעקשנות בבור של אכזבה, תסכול, כעס ואשמה.

לעומת זאת, ככל שנפתח את הראש והמחשבה, ככל שנבין שהמציאות השתנתה ונשאל את עצמנו אילו שינויים נדרשים מאיתנו כרגע כדי לצלוח את האתגר, כך נצליח להתמודד טוב יותר. למעשה, הגמישות הזאת היא, בעיניי, המרכיב החשוב ביותר של חוסן נפשי.

המשמעות של חוסן נפשי היא לא להיות חזקה וקשוחה אל מול משברים, אלא דווקא היכולת להתגמש ו"להתכופף" אל מול המשבר, להתאים את עצמנו לשינוי הלא צפוי ולהתאושש ממנו בקלות ובמהירות יחסית, או כמו שאומרים באנגלית, "to bounce back", כלומר "לקפוץ חזרה" מהקושי.

אפשר ללמוד הרבה מהטבע בהקשר הזה. עץ הברוש הגבוה, למשל, לא נשבר בסערה, כמו שמתואר בשירו המפורסם של אהוד מנור בביצועו של אריאל זילבר, "ברוש", שמנסה ללמוד מאותו הברוש. כשהסערה מגיעה, הברוש יודע להתגמש, להתכופף ולעשות את השינוי הנדרש לנוכח המצב. כך בחלוף הסערה הוא חוזר לעצמו ומתאושש במהירות, ואילו שאר העצים החזקים והנוקשים נשברים יותר בקלות.

גם בתהליך האבולוציה מי ששרד זה לא מי שהיה הכי חזק, כפי שאנו טועות לחשוב הרבה פעמים, אלא דווקא מי שהיה הכי גמיש וידע להתאים את עצמו לסביבה ולמציאות המשתנה. מה שאני מנסה לומר לך הוא שהדבר הכי חשוב עכשיו הוא לעשות כל מה שאת יכולה כדי לעבור את האתגר הזה באופן הכי קל וטוב שאפשר.

לשם כך חשוב שתעשי את ההתאמות הנדרשות.

מה זה אומר תכלס?

שזה לא הזמן להילחם במצב, להדחיק אותו או לנסות לעשות הכול לבד (למרות שהנטייה לפעול כך היא טבעית ולגיטימית מאוד). זה הזמן לעשות הערכת מצב מחודשת ולבדוק מה ומי יעזרו לך לעבור אותו הכי קל וטוב שאפשר.

לא משנה מה הייתה המטרה שלך עד היום, המציאות השתנתה, וכדאי שגם המטרה שלך תשתנה בהתאם.

ככל שתצפי מעצמך להיות מושלמת, חזקה, עצמאית וכול־יכולה, כך עולה הסיכון שתתאכזבי מעצמך ומהגוף שלך, תלקי את עצמך, תרגישי אשמה או שתעמיסי על עצמך פיזית ונפשית עד שתישברי או תקרסי. זה ממש מיותר כרגע. אל תנסי לבד, בקשי עזרה. זו לא חולשה, להפך. זהו אומץ גדול להיות פגיעה ולהיעזר. נוסף על כך, את תופתעי לגלות עד כמה אנשים כמהים לעזור.

אפשרי לעצמך, רק בינתיים, לשים בצד את הציפיות הגדולות מעצמך, שרק יוצרות אכזבות יום־יומיות, וצרי מטרות חדשות קטנטנות, למשל, להצליח היום לקום מהמיטה, לדבר עם חברה או לעשות מדיטציה שעושה לך טוב. משהו קטן אחד ביום. זה חוסן נפשי שייתן לך מרווח נשימה להתמודד עם התקופה הקרובה.

האתגר האמיתי הוא לשמוח כשקשה

רגע האבחנה במחלה קשה, ולמעשה, כל משבר משמעותי שפוקד אותנו הוא רגע מכונן. הרגע הזה, שבו אנו מאבדות שליטה בחיינו ונדרשות להתמודד ולהגיב, הוא גם הרגע שבו עלינו לבחור.

ולא סתם לבחור, ברגע זה אנו נדרשות לעשות את אחת הבחירות החשובות ביותר בחיינו – איך אנו הולכות להגיב על המצב? איך אנו הולכות להתמודד עם המשבר? והבחירה שלנו תקבע איך חיינו ייראו מעכשיו.

לשמוח כשהכול טוב כולנו יכולות, וליפול כשקשה יכולה להיות ברירת המחדל האוטומטית וגם האפשרות הקלה ביותר, שלא דורשת מאיתנו שום מאמץ או כוח התנגדות. בעיניי, לבחור לשמוח גם כשקשה זו גישת חיים מנצחת, וההחלטה לשמוח בלי סיבה וללא תלות בנסיבות חיינו היא אחת ההחלטות החשובות ביותר שאנו יכולות לקבל במהלך חיינו, אפילו יותר מבחירת בן/בת זוג. היא משפיעה עלינו לאורך כל חיינו ויכולה לעזור לנו להתמודד עם כל אתגר או קושי, אם אנו לבד או בזוגיות, בריאות או חולות. שמחה היא רגש מרומם ויצירתי, שפותח את הלב ומעלה את האנרגיה ואת התדר של הגוף שלנו למקום חדש, גבוה וטוב יותר. מעבר לכך, מחקרים מראים שרגשות חיוביים חזקים כמו שמחה, הכרת תודה וחמלה גורמים למוחנו ולגופנו לשגשג ועוזרים בשיפור מצבנו הבריאותי.

בתוך שמחת החיים הזאת מובן שיש גם רגעים של רגשות כואבים (שחשוב לתת להם מקום), יש עליות ומורדות נקודתיים, אך גישת־העל הזאת יכולה לתת לנו כוח להמשיך לנוע בחיוניות ובאנרגיה טובה גם בקושי, ולהפוך את הרגעים הקשים לזמניים.

כמו שאומרת יאנה דרום (יזמית, מרצה וסופרת), שמחת חיים אמיתית היא פשוט לשמוח שאנחנו בחיים ולהבין שכל השאר זה בונוס! בעיניי, שמחת חיים היא לשמוח ברגע זה, כי אף אחת מאיתנו לא באמת יכולה לדעת מה יקרה לה מחר או אפילו בעוד דקה. שמחת חיים היא לחגוג את החיים בכל הזדמנות, וממש לייצר לעצמנו כמה שיותר הזדמנויות לחגוג. זה לדעת שאין רע בלי טוב, וגם אם יהיה רע, יש הפתעות טובות לאורך הדרך ותפקידנו לחפש אותן, להיות פתוחות אליהן, ואף לייצר אותן באופן פרואקטיבי.

בספרו אהבה רפואה ונסים^[1] דוקטור ברני ס' סיגל, מנתח סרטן מנוסה, טוען כי טיפול יעיל בחולים כולל הרבה מעבר ל"מכונאות" הרפואית, כפי שהוא מכנה אותה, וצריך לעזור להם לחיות באושר על אף הלחצים, בעזרת מתן תקווה, אמונה, תפילה וכו'. לדבריו, התהליך הזה לא נגמר לעולם, אך הוא זה שמיטיב עם גופנו והמאמץ עצמו הוא החשוב. הבחירה והיכולת שלנו להיות בשמחה גם בעת קושי הן, עבורי, המהות ומטרת־העל של כל עבודה רגשית, נפשית ורוחנית, והן עוזרות לנו להתעלות מעל לנסיבות חיים קשות או למגבלות גופניות.

☂ ואת? האם היית רוצה להכניס יותר שמחה לחייך? האם היית רוצה לשמוח גם כשהנסיבות מקשות זאת? זה אפשרי, וזה הרבה יותר פשוט ממה שאת אולי חושבת. אם את חושבת ש"אין לך את זה", ושצריך להיוולד עם היכולת או התכונה האלה, טעות בידייך (וארחיב על כך יותר לעומק בהמשך). הכול עניין של מודעות, בחירה ותרגול.

אם את בוחרת בשמחה, את יכולה להתחיל להגדיל אותה בחייך באמצעות המנטרה, "אני בוחרת להיות שמחה בלי סיבה." אני מזמינה אותך לחזור על המנטרה הזאת כמה שיותר (אפשר בלב), בעיקר כשאת מתעוררת בבוקר או רגע לפני שאת נרדמת בלילה, היות שבזמנים אלה שבין ערות לשינה החלק המודע והביקורתי שלנו (שהוא שומר הסף של המוח) מנומנם ומוריד מגננות, והתת־מודע הרבה יותר פתוח לקבלת מסרים מעצימים. ככל שתחזרי על המנטרה, כך היא תיטמע בתת־מודע שלך ותהפוך להיות הקול הפנימי שלך גם ברגעים הכי קשים.

כמו כן אני ממליצה לך להקיף את עצמך באנשים בעלי שמחת חיים – זה מדבק! בהמשך נצלול יותר לעומק העניין ונלמד כלים נוספים לחיזוק החשיבה החיובית והאופטימיות בחייך.

הערות

[1] ברני ס' סיגל, אהבה רפואה ונסים, תרגום: פנינה פירסטון, הוצאת כתר, 1990. [חזרה]