שרב - מתוך סקס... דמיונות מודחקים, זמנים אבודים

רוחות השרב באו ממזרח, טלטלו את כיסוי המרפסת, והרעישו בדפיקות שחזרו על עצמן שוב ושוב, במרווחים זהים למדי. כמעט לא שמעה את הטלפון מצלצל: השכנה מלמטה תתלונן על הרעש. היא התהלכה דרוכה בבית עם זמזום בחזה, בראש, לא מצליחה לפענח את התחושה הזאת. או את הסיבה לה.

אני שונאת שרב! חשבה.

היא הורידה את מכנסי הג'ינס הצמודים ונשארה בתחתונים דקים, עדינים, וגופייה לבנה. ראתה דרך זכוכית החלון את צמרות האיקליפטוס משתגעים ברוח. נעמה לה ההשתקפות שלה דרכם. החזה שלה היה מתוח בגופייה, הירכיים חלקות.

היא התיישבה על הספה האפורה שהוריה קנו לה לפני כמה שנים: כתמים רבים מכסים את הבד, כתמים מגברים שונים כמו מנציחים בחירות שגויות. היא ניסתה לשאוף למרכז הבטן, להחזיק בפנים אוויר זמן רב ככל האפשר, ואז הוציאה. ושוב שאפה. ניסתה לעצור את המחשבות.

להוציא את דמותו מהראש.

הרבה זמן לא חשבה עליו.

למה עכשיו?