חיי שנים־עשר הקיסרים - חלק שלישי

א: גאלבה
(סרוויוס סולפיקיוס גאלבה)

זרע הקיסרים¹ ניכרת עם נירון, כפי שעתיד היה דבר זה להתרחש על פי אותות רבים, ובהם ביחוד שני מופתים ברורים ביותר. כאשר חזרה ליוויה ובאה לבקר באחוזתה שליד וֵייִ מיד לאחר נישואיה עם אוגוסטוס, עבר על פניה ביעף נשר והפיל לתוך חיקה תרנגולת לבנה וענף של דפנה במקוֹרה, והיא שלימה כמות שנחטפה.

ליוויה ציוותה לגדל אותו עוף ולנטוע את הענף, ומיספר האפרוחים שנולדו מן התרנגולת היה גדול כל־כך, שעד היום נקראת אותה חווילה בשם "אֶל התרנגולות", וחורשת הדפנים צמחה גם היא עד שהקיסרים בבואם לחוג תהלוכת־נצחון קטפו משם את עלי־הדפנה. המנצחים קבעו להם גם מנהג לנטוע מיד בו־במקום שתילים אחרים; ונימצא כי בהתקרב קיצו של אחד מאלה נבל העץ, אשר אותו אדם שתלו.

והנה בשנתו האחרונה של נירון יבש היער כולו עד שרשיו, וגם התרנגולות, שהיו שם, מתו עד אחת. וכאשר פגע מיד לאחר־מכן ברק במקדש־הקיסרים, נפלו בבת־אחת הראשים מכל האנדרטות ומידי אוגוסטוס נישמט וצנח שרביט־המלוכה.

אחרי נירון בא גאלבּה. הוא לא היה קשור בשום קירבת־משפחה אל בית הקיסרים, אך בלי ספק היה בן־אצילים מיוחס ממשפחה חשובה ועתיקת־יומין, שכן בכתובותיו על גבי האנדרטאות הוסיף תמיד, שהוא נין ונכד לקווינטוס קאטולוס קאפיטולינוס, ובשעה שהיה קיסר הציב באולם־ביתו שלשלת־יוחסין, שבה המשיך את יחוסו מצד אביו עד יופיטר ומצד אמו עד פאסיפאי אשת מינוס.²

יארכו הדברים למנות במפורט את אבותיו ואת תוארי־הכבוד של אותו בית־האב כולו. לפיכך אגע בקיצור באלה של משפחתו. מוטל בספק, מי היה הראשון מבין הסולפיקיים,³ שקיבל את הכינוי גאלבּה, ועל סמך מה או מנַין קיבלוֹ.

יש סוברים שאותו אדם, לאחר שצר על עיר אחת בהיספניה משך זמן רב ללא־תוצאות, שרף אותה לבסוף באבוקות משוחות בגַאלְבָּנוּם;⁴ אחרים אומרים, שעל שום שהשתמש בקביעות בגַאלְבֶּאוּם, כלומר בתרופות עטופות צמר, ניתן לו השם בשעת מחלה ממושכת; ויש אומרים, שמראהו היה שמן מאד, מה שהגאלים קוראים גאלבה, ואחרים, להיפך, אומרים שהיה רזה כאותם בעלי־החיים הקטנים, המופיעים על עצי־אַלון ונקראים גאלבּים.

תפארתה של המשפחה באה מסרוויוּס גאלבה ששימש קונסול, והיה הנואם הגדול ביותר בזמנו. עליו אומרים שלאחר שקיבל את היספניה כפרובינציה, בגמר הפריטורה שלו, גרם למלחמת וויריאַתוּס על ידי ששחט שלושים אלף לוסיטנים במירמה.⁵

נכדו של זה שימש קצין גבוה בחילו של יוליוס קיסר בגאליה, אך הפך לשונאו על שדחה אותו מן הקונסולט; נצטרף אל הקשר עם ברוטוס וקאסיוס ונתחייב בדין על פי חוק פדיוס. ממנו יצאו סבו ואביו של גאלבה הקיסר. סבו נתפרסם יותר בלימודיו מאשר בדרגתו – שכן למעלה מדרגת פריטור לא הגיע – ופירסם ספר־היסטוריה רב־כמות ומדויק.

האב שימש בקונסולט, ואף על פי שהיה קטן־קומה, גם גיבּן ובעל כשרון־דיבור בינוני, היה עורך־דין חרוץ. אשתו היתה מוּמיה אַחַאִיקה, נכדתו של קאטוּלוּס ובת־נכד ללוקיוס ממיוּס, שהחריב את קורינתוס. אחריה נשא את ליוויה אוֹקלינה, אשה עשירה מאד ויפה. מספרים, שהיא ביקשה מרצונה הטוב להינשא לו בשל יחוסו, ואף על פי שהיה כבר בא בימים, ולפניותיה התכופות פשט פעם בגדיו ובינו בינה גילה לעיניה את מומו, שלא תראהו כגונב דעתה. מאחאיקה נולדו לו גאיוּס וסרוויוּס. גאיוס הבכור עזב את העיר לאחר שביזבז את רכושו, וכיוון שטיבריוס מנעו בהגיעו לגילו הראוי מלהשתתף בהגרלת הפרוקונסולים, שלח יד בנפשו.⁶

הקיסר סרוויוס גאלבה נולד בשנת הקונסולט של מארקוס וואלריוס מסאלה וגְנֶיוּס לנטוּלוּס,⁷ ביום העשרים וארבעה לדצמבר, בחווילה המתנוססת על ראש גבעה ליד טאראקינה, שמאלה מן הדרך בואכה פוּנדי. אמו חורגתו ליוויה אימצה אותו לבן, והוא קיבל את שמה ושם הלוואי שלה אוקֶלָה ואחר גם שינה את שמו הראשון; שהרי מאותה שעה ועד עלותו לשלטון השתמש בשם לוקיוס במקום סרוויוּס.

ידוע שבעודנו נער בא עם בני־גילו לברך את אוגוסטוס, וזה צבט לו בלחיו ואמר: "גם אתה, בני, תטעם משהו מן השלטון שלנו!". גם טיבריוס ניבא שגאלבה עתיד לשלוט, אבל רק לכשיגיע לזקנה, ואמר: " ובכן יחיה לו, מאחר שאין לי ולזה כלום!" וכן היה גם לסבו: בשעה שטיפל בקרבן נגד ברק,⁸ חטף נשר את הקרבים מידו ונשאם אל אלון מלא בלוטים, וניבאו לו שהדבר מבשר למשפחתו שלטון עליון, אך במאוחר. על כך אמר הוא מתוך צחוק: "כן, כאשר הפרדה תמליט!".⁹

המשך הפרק זמין לקריאה בפרק המלא