קאלנדור

בטרם נתחיל לפרט את המגוון הרחב של יצורי קַאלֵנְדּוֹר, כמה הערות כלליות:

1. כפי שנקל לראות כיום בכל עיר או כפר בממלכה, בכל אחד מהגזעים קיים שוני פנימי הנובע מסביבת המגורים ומפערים שהתפתחו לאורך השנים. כך, למשל, גובלינים החיים באזורים הקרים של אַספּוּרִיַה בצפון יהיו בעלי עור בגוון ירקרק בהיר יותר מאשר בני מינם בעלי הגוון העמוק והכהה המתגוררים בחולות הלוהטים של מדבר אדאר בדרום; או הפאונים של סִילְקוֹר הידועים בשיער החזה השופע שלהם, לעומת הפאונים של יער טולמור שחזותיהם מכוסים בפלומה דקה בלבד.

גם הגובה, מבנה הגוף וכמובן ניב הדיבור עשויים להשתנות מעט מאזור לאזור אפילו בין בני אותו הגזע.

2. התיאורים המפורטים להלן מתייחסים לגזעי האב המקוריים כפי שהתקיימו מאז שחר הימים. בימינו רבים מהיצורים מתגאים באילן יוחסין מגוון הכולל ערבוב של שניים, שלושה ואף יותר גזעים שונים. במקרים אלו חלק מתכונות הגוף והאופי נותרות בולטות ואחרות מתעמעמות (אך עשויות לצוץ דווקא בזמנים מפתיעים!).

(מגוון יצורי קאלנדור ומוצאם — ספר לימוד לתלמידי בית הספר היסודי, מאת מלינה ברולאן)

פרק 1

ידית העץ של כס המלוכה הבריקה באור שחדר דרך חלונות האולם הגדולים. אַסָנְדְּרָה העבירה את כף ידה לאורך העץ הכהה. אצבעותיה נעו לאיטן, מטילות צללים ארוכים, עד שנעצרו ממש לפני רעמת ראש האריה המגולף בקצה המשענת.

כמו פעמים רבות בעבר, גם הפעם נדדו מחשבותיה של אסנדרה אל כל הידיים שנגעו בעץ הדובדבן לאורך מאות שנים כשהן הופכות אותו לחלק כמשי. אצבעות זעירות של תינוקות יורשי עצר שישבו על ברכי הוריהם, זרועות חסונות של מלכי קאלנדור שאחזו במסעדי הכס בזמן שקיבלו החלטות הרות גורל, ולפיתתם העיקשת של שליטים קשישים שנשענו עליו כדי לשאת את גופם זקוף. אסנדרה שאלה את עצמה כמה מקודמיה לא זכו להשלים את ימיהם, וכמה אזרחים הקריבו את חייהם כדי לאפשר את ישיבתה בכס הזה. גם היום הזכיר לה מגע העץ את אביה, פאראנר "המפואר", וכיצד אהבה להשתרע על ברכיו ולשים את סנטרה הקטן על המשענת כשהיא מתבוננת באולם הגדול מנקודת המבט של אריה העץ. כמה שנים עברו מאז?

שתיקה פתאומית בשטף הדיבור של בלגדר החזירה את אסנדרה להווה והיא הבינה במבוכה כי הוא סיים את דבריו. למרבה המזל, היועץ המנוסה שם לב כי מחשבותיה של המלכה נודדות וחזר על המשפט האחרון כדברי סיכום.

"לפיכך, הוד מעלתה ודאי מבינה כי כל הטענות שהובאו בפנינו הן לא יותר מנסיבתיות וכי אין בהן שום מקור לדאגה. אני מאמין כי לולא היה מדובר בנציג כה מכובד של מחוז אספוריה," הוסיף בקול נמוך יותר אשר לווה בתנועת יד מסוגננת לעבר הצעיר שעמד לשמאלו, "הרי הדברים הללו כלל לא היו מצדיקים את התייחסותה של המלכה."

הוא השתתק, אך עיניו הכהות נותרו ממוקדות בעיניה של המלכה. אסנדרה חשבה כי ברגעים כאלה היה החלק הגמדי שבו בולט יותר מזה האנושי. גבותיו העבות התקדרו יחד ומבטו חדר לתוך אישוניה. למרות שהיא ראתה בעצמה אדם מתקדם נאלצה אסנדרה להודות שהביטוי העממי "זועף כמו גמד" נשען על בסיס איתן. אסנדרה הכירה את היועץ שלה היטב וידעה כי הוא רואה באורח מטרד המבזבז את זמנם. מבחינת בלגדר, ככל שבן האצולה ובני לווייתו יקדימו לשוב צפונה לארצם המרוחקת והקרה, כך ייטב.

עיניו של האציל הצעיר שעמד ליד בלגדר הסגירו את חוסר ביטחונו, אך אסנדרה ציינה לעצמה כי קולו לא רעד כשהתחיל לדבר: "אם טוב בעיני המלכה, אבקש שתשלח משלחת מטעמה לבחון את טענותינו על מנ —״

"משלחת?!" הצליף קולו של החצי־גמד שהפנה אליו את ראשו בחדות, "אולי אתה סבור שעובדי הכס המלכותי מסתובבים להם בחצר הארמון בחוסר מעש ורק ממתינים שתבוא ותספק להם תעסוקה?" שאל ברטינה.

"זה מספיק, בלגדר," אמרה המלכה והסיטה מפניה תלתל חום, "הזכר לי בבקשה את שמך?"

"ארונאר," אמר הצעיר. "בנו של אדלון, מושל מחוז אספוריה, עבדה הנאמן של המלכה."

"כן," השיבה אסנדרה כשהיא סוקרת אותו מכף רגל ועד ראש. היה ברור שהוא עטה את מלבושיו הנאים ביותר, שהיו למעשה פיתוח לא מוצלח של האופנה ששלטה בבירה לפני כעשור. לפי מראה פניו נראה הבחור בן לא יותר מעשרים שנה, אך גופו היה גבוה וחסון למדי. אסנדרה ניסתה להיזכר במוצאו. מושלי אספוריה היו תמיד בני אדם, אך בעיני רוחה עלו במעורפל תווי פניה של אימו, אשת המושל אדלון, שאותה פגשה באירוע רשמי לפני כמה שנים. היא היתה בטוחה למדי שאשת המושל היתה בעלת רקע ואלקירי, מה שהסביר את הצבע הכחול בעיניים הגדולות של בנה שהיו נעוצות בה עכשיו, ממתינות למוצא פיה. המלכה נשאה את מבטה אל אחורי האולם, שם עמדו בשתיקה מלוויו של ארונאר: גבר בעל מראה אֶלְפִי שעיניו התרוצצו אנה ואנה, לוחמת צעירה בשיער שחור וקצוץ שעמדה בדום מתוח כשידיה מאחורי גבה וקנטאור מרשים שהתנשא מעל רעיו.

"אמור לי בבקשה פעם נוספת מה ראו אנשיך," אמרה המלכה כשהיא מנסה למצוא זווית ישיבה נוחה על המושב הרחב למידותיה. "אם לומר את האמת, עד כה זה נשמע כמו נדידת בעלי חיים עונתית, לא דבר הראוי להעסיק את הכס, ובוודאי שלא מצדיק משלחת שתצא למרחק של ארבע מאות קילומטרים לַאִירִיַה."

"הוד מעלתה," פתח ארונאר ונשם נשימה עמוקה, "ברשותך, מדובר בהרבה יותר מנדידה טבעית. זו תופעה שמעולם לא נתקלנו בה. גברתי, אנחנו עדים לתנועה עצומה של בעלי כנף, חיות בר, זוחלים, שעוזבים את מגוריהם בהרי הצל ויורדים אל המישורים המיושבים."

בן המושל הגביר את קולו והמשיך, "הכול החל בסוף החורף שעבר, כאשר בעלי חוות מבודדות בשיפולי ההרים דיווחו על פעילות ערה של חיות ציד. בהתחלה הם שמחו על הכמות הגדלה של שפנים, צבאים ואיילים שהגיעו לפתחם, אך כאשר גם הטורפים הגיעו בעקבותיהם הם הבינו שיש כאן משהו יוצא דופן. כעת בעלי החיים הללו מציפים את העיירות בערבות הדוממות והם הולכים ומתקרבים אפילו לרִינְגְּטָאל, בירת המחוז. התלוויתי בעצמי לפני חודשיים אל ההרים עם קבוצת ציידים ולא מצאנו שם בעל חיים אחד לרפואה."

ארונאר עצר את שטף דיבורו, עצם את עיניו ואז אמר בקול קודר: "הוד מעלתך, למרות שעמדנו בשיא האביב היו העצים שקטים מציפורים ודבורים, ובאדמה לא נראו אפילו לטאה או חילזון. משהו רע קורה בהרי הצל, המלכה, והחיות חשות את זה ונמלטות."

אסנדרה היתה יכולה להישבע ששמעה את בלגדר ממלמל משהו שנשמע כמו "קשקוש פרובינציאלי" והפנתה אליו מבט חמור סבר בשפתיים קפוצות. היא ניסתה זווית ישיבה אחרת. בשם כל כנפי הפיות, חשבה לעצמה, איך אבא הצליח לשבת ביציבות כל כך הרבה שעות במושב העינויים הזה?

ארונאר עמד מולה והמשיך להתבונן בה. "אני מודה לך על העדכון," אמרה בעת שאצבעותיה שבו ללטף את מסעד העץ מבלי משים, "אך טרם הובהר לי מה אתה מצפה שהכס יעשה בקשר לכך. גם אם אמנה משלחת שתחזור עם סיפורים נוספים על לטאות חסרות, הרי ודאי אינך מצפה שאשלח את הצבא על מנת שיאסוף אותן מהערבה ויחזיר אותן למחילותיהן." בלגדר הבליע גיחוך בתגובה, ואסנדרה חשה כי דבריה היו עוקצניים מדי.

"מובן שלא, הוד מעלתך," אמר ארונאר כשהוא מכופף את ראשו בהכנעה, "אך אולי יש מישהו מטעם המלכה שיוכל להעמיק עוד בהרים ולחקור את הסיבה לתופעה. אולי אחד מחכמי לאיריה יבין מה מבריח את בעלי החיים וימצא פתרון שיחזיר את הסדר על כנו."

"אבל אמרת שאתה בעצמך היית שם עם קבוצה של ציידים לאחרונה," התערב בלגדר, "מדוע לא המשכתם אל תוך ההרים כדי להביא את המסקנות בעצמכם?"

"זה עניין נוסף," אמר ארונאר וקולו רעד מעט.

"מה העניין?" שאלה אסנדרה בקוצר רוח אשר גרם לפניו של הצעיר להחוויר עוד יותר.

"הפחד," השיב ארונאר כמעט בלחישה, "הוא התחיל כשהגענו לשיפולי ההרים כמעין בלבול או מחשבות לא נעימות, אך הלך והתגבר עם כל צעד שעשינו. בהתחלה אתה רואה צורות בכל מקום ואז אתה מתחיל לדמיין שהסלעים סביבך הם שדים שרודפים אותך. אתה ניצב מול מפלצות ארוכות ידיים ופעורות פה המנסות ללכוד אותך, אך לפתע אתה מבין שמדובר בעץ גבוה או צל של סלע במצוק ולא יותר. בימים הראשונים היינו מדברים אחד עם השני ומנסים לצחוק על כל המצב, אך בלילות היינו יושבים צמודים סביב המדורה ומייחלים לאור הראשון."

ארונאר הרים את מבטו ולפתע היו עיניו פעורות בבהלה, "אבל גברתי, איך אפשר לברוח ממפלצות בתוך הראש שלך? החזיונות הלכו ונעשו תכופים יותר עד שמצאנו את עצמנו מהלכים בתוך סיוט שאי אפשר להתעורר ממנו. החזקנו מעמד יומיים שלמים אחרי שהחזיונות החלו ואז פשוט הפסקנו ללכת. חששנו לעצם שפיותנו. כל חברי הקבוצה, כולם סיירים ולוחמים מנוסים, לא יכלו לשאת זאת יותר. רק בזכות תושייתה המופלאה של סינריה, שומרת הראש שלי," הוסיף בן המושל כשהוא מחווה בידו לעבר הלוחמת שחורת השיער שניצבה ליד הדלת, "הצלחנו להסתובב ולשוב לרינגטאל, בטרם נגיע לכדי טירוף."

כשהד דבריו האחרונים של ארונאר התפוגג נפלה שתיקה על האולם הגדול. אסנדרה כחכחה בגרונה כדי לזכות ברגע נוסף לסדר את מחשבותיה ואז אמרה בקול שקט: "ארונאר בן אדלון, הכס שמע את דבריך, אנו נשקול את הצעתך ונמסור את תשובתנו בקרוב."

"שום טיול בקאלנדור לא יהיה שלם בלי ביקור בכיכר הממלכה המאוחדת. עם זאת, כיוון שהיא כל כך גדולה ומרכזית, כנראה שתעברו דרכה במוקדם או במאוחר. מומלץ להשקיע לפחות שעתיים בפלא העירוני הזה, לבקר במסבאה ולהיכנס לחנויות שחלקן ניצבות באותו מקום כבר דורות רבים.

הכיכר מתפרשת על פני שטח של כחמישה־עשר דונם והיא הכיכר הגדולה בכל ערי קאלנדור. שמה מציין את הסכם השלום הגדול שנחתם לפני כשלוש מאות שנה, אך עוד מימי קדם היא מהווה את מקום הכינוס של התושבים לחגיגות, הפגנות, טקסי הכתרה (וגם הפלות שלטון!).

בהגיעכם תוכלו לראות כי לכיכר צורה של טרפז: במרכז הדופן הקצרה מתנשא בית המועצה, מבנה שלטוני רחב בן שמונה קומות מאבן לבנה המשמש את המועצה העליונה של הממלכה. שימו לב למרפסת התלויה במרכז, ממנה נוהגים מלכי קאלנדור לפנות לציבור הרחב. הכיכר כולה עוצבה כך שניתן לראות את העומד במרפסת מכל נקודה שהיא. שאר הכיכר תחומה ברצף של מבנים בעלי חזית אחידה ובהם משרדים, חנויות ובתי עסק ואפילו בתי מגורים של כמה מעשירי העיר."

(המדריך השלם למטייל בקאלנדור, מאת דורסיד שוברסלע ופיגונה טראקס)

פרק 2

קרני אור ריצדו על שולחן הישיבות הגדול והשתקפו על קסת הדיו בהבזק פתאומי אשר גרם ללִיקְס למצמץ בעיניו. הוא הפסיק את הכתיבה, הסיט מעט את הכלי המלא בנוזל השחור ואז שב לשרבט במהירות את המספרים שהוקראו אל חלל האוויר של חדר הדיונים.

אפילו יחסית לשאר הוועדות המלכותיות היה הדיון הזה משעמם באופן יוצא דופן. ועדת הדגן והתזונה של קאלנדור הורכבה מפקידים בכירים ומכמה אנשי אצולה זוטרים וחובבי בירוקרטיה, במטרה לעקוב אחרי מצב היבול ברחבי הממלכה. מכיוון שזה היה העדכון של סוף הסתיו, עסק הדיון במספר שקי הזרעים שנזרעו במחוזות השונים של קאלנדור ובהערכות היבול לשנה הבאה. ליקס עשה כל מאמץ לשמור על ריכוז, אך לא הצליח להפסיק ולדמיין את עצמו קורא ספר על ספסל תחת עץ בפארק הדולבים שעל גדת הנהר. הוא שב והתנער, זה היה תפקידו הראשון כמזכיר של ועדה כלשהי, וטעויות לא באו בחשבון.

נציג המחוז שהקריא את המספרים ברגע זה היה הלורד גבינוס מבית סירדיק, קשיש בן למעלה מתשעים בעל זקן תיש לבן ומסורק שהגיע כמעט עד לחגורתו, אות למוצאו הפאוני הקדום. למרות שברבות השנים התערבב דמם של בית סירדיק בזה של בני אדם, אֶלְפִים ולעיתים אף גובלינים, בית האצולה עצמו נותר פאוני. כמו אבותיו, גם הלורד גבינוס הקפיד לשאת בגאווה את סמלי הגזע, בעיקר באירועים רשמיים ובביקורים בארמון. כעת לבש מכנסי עור פרוותיים, שהזכירו את רגלי התיש של אבותיו, ולראשו חבש מעין קסדה דמוית קרניים שהסתירה את מה שליקס הניח שהוא לא יותר מזוג גדמים מנוונים. בכל זאת, חשב ליקס בעודו מנסה לעקוב אחר רצף השמות והמספרים שהקריא הזקן, מגיעות לו נקודות על סגנון, נשיאת הקסדה הזו ודאי לא קלה לאדם בגילו.

בצד השני של השולחן הארוך ישב יושב ראש ועדת הדגן, סטרנד חמוץ הפנים. לאחר שהלורד סיים להקריא את המספר האחרון הודה לו סטרנד ביובש, בירך את הוועדה על העבודה המאומצת והחשובה ונעל את הישיבה.

ליקס החניק אנחת רווחה בזמן שהנוכחים קמו והחלו לצאת מהחדר. הוא פיזר אבקת ייבוש על דף הנייר, הכניס אותו בזהירות לכריכת בד, סגר את קסת הדיו והניח את נוצתו בקופסה יחד עם כלי השיוף וכלים נוספים ששימשו אותו במסגרת תפקידו. בעודו נעמד כדי להכניס את כל הציוד לתיק העור החום שלו, נעתקה נשימתו לפתע בשל מכה מטלטלת בגב שכמעט העיפה אותו על השולחן. ליקס הודה למזלו הטוב על שהספיק להגן על הדף והכלים לפני שידידו העולץ טוּרדאי הצליח להשתחל אליו דרך זרם היצורים היוצאים מהחדר.

כמו ליקס, גם טורדאי היה לבלר מתלמד, אך היה ותיק ממנו בשנתיים. "מה יש לך שאתה נראה כל כך הפוך?" צחק בקול, "מילא שאתה רזה כמו קלף, עכשיו גם צבע הפנים שלך השלים את הפער. אם תיכנס בטעות לספרייה הגדולה, ביטס הזקן עוד עלול לשים אותך על איזה מדף!" טורדאי אחז בזרועו של ליקס בעוד גופו המלא מיטלטל מרוב צחוק. "תודה," השיב ליקס בלאות, "אני אשתדל להתרחק משם."

ליקס כבר התרגל להתנהגות הקולנית של ידידו, שהיה האדם הקרוב אליו ביותר בחצר הארמון. טורדאי התנשא מעליו בחצי ראש וגופו היה בנוי כמו תנור של נפחייה, ראשו הכהה היה מגולח לחלוטין ואף שמלאו לו רק עשרים ושתיים שנים, כבר עיטר את פניו שפם מכובד שהשתפל מטה משני צידי פיו. למרות העממיות ששידר, היה טורדאי אחד היצורים המבריקים שליקס הכיר והידע שלו בשפות שונות היה מעורר השתאות. מלבד מישורית, השפה הרשמית של קאלנדור, טורדאי שלט בשש שפות נוספות, היה מסוגל לנהל שיחה בסיסית בעוד שבע או שמונה שפות אחרות והכיר כמה מילים כמעט בכל שפה ביבשת.

ליקס עצמו היה בעל קומה ממוצעת, אך גופו היה רזה וזרועותיו היו כשני זרדים ארוכים. שערו החלק היה בגוון נחושת והסתיר את קצותיהן המעט מחודדים של אוזניו, שאותן ירש מהצד האלפי של אימו יחד עם עור בהיר ומנומש. מאביו קיבל אף ארוך וישר, שפתיים צרות ונטייה לחולמנות.

"יש לך עוד משהו לפני הערב?" שאל אותו טורדאי. "לא," השיב ליקס בעודו מסיים את הכנסת חפציו לתיק וסוגר אותו היטב, "אין עוד ועדות או ישיבות, בדיוק עמדתי לצאת."

"אני מניח שאתה בדרך לדירה כדי להתכונן," אמר טורדאי והרים את ידו כדי להסות את רעהו, "אם אתה מתכוון לומר לי שחשבת אפילו לרגע שלא להגיע למסיבת סוף הסתיו, כנראה שאהיה חייב לספר לכל מי שישאל אותי שהתפטרת ועזבת את לאיריה כדי להתגורר כדרואיד באיזה יער עתיק ושלמעשה מעולם לא היית לי חבר אמיתי. לא! אל תאמר מילה, אנחנו יוצאים עכשיו אל בית הרחצה ומשם אל המעונות לפני שנמשיך אל הכיכר."

ליקס שאף אוויר ונשף אותו בקול. אין ספק שטורדאי צודק, חשב לעצמו, החגיגות הערב הן כנראה ההזדמנות האחרונה ליהנות מבילוי הגון לפני עונת הגשמים. "בסדר, נודניק," אמר לטורדאי בזמן שאסף את תיקו, "בוא הביתה, יש לנו עוד שעה וחצי לפני השקיעה."

כשהשניים ירדו במדרגות המכוסות בד קטיפה אדום והגיעו אל אולם הכניסה של הארמון, הם שמעו לפתע את הדלתות הגבוהות שהובילו לאולם הכס נפתחות, אות לכך שהמלכה אסנדרה סיימה פגישה עם משלחת רשמית כלשהי.

"חכה רגע," אמר טורדאי והניח יד על כתפו של ליקס, "אני רוצה לראות מאיפה הם." ליקס כבר הכיר את העניין שמגלה חברו בכל משלחת זרה ואת תשוקתו לשמיעה ותרגול של שפות זרות ואקזוטיות. על אף הזמן הרב שכבר בילה בחצר, לא היה מאושר מטורדאי כאשר הגיעה קבוצה של מִינוֹטָאוּרִים מהאי גודרבאק, טריטונים מהמפרץ הלבן או טָבַּקְסִים, אנשי החתול הפראיים, מהערבות האפורות. אבל זה לא היה המקרה היום.

"אוף, הם סתם צפוניים," אמר טורדאי כשראה קבוצה של ארבעה יצורים פוסעת במהירות מחוץ לחדר. "עצי רינגטאל כל כך יפים בעונת השלכת," הוסיף בשקט, כשהוא מחקה בדייקנות את המבטא המאנפף של תושבי אספוריה. ליקס נאלץ להחניק את הצחוק שלו מכיוון שהמשלחת עברה כעת ממש בסמוך אליהם.

אף שדיברו בקולות נמוכים, ניכר היה בפניהם שהם לא קיבלו את מבוקשם מהמלכה. במרכז הקבוצה צעד מי שכנראה היה הבכיר בהם, אציל צעיר בעל שיער זהוב ועיניים גדולות ואליפטיות. משמאלו צעד חצי־אלף חיוור פנים אשר דיבר בקול נמרץ ונראה כאילו הוא שוטח בפניו איזו טענה. מצד ימין צעדה בשתיקה לוחמת בעלת עור בהיר ושיער שחור וקצר, ובעת שחלפה על פני הלבלרים היא הרימה את ראשה ונתנה בהם מבט זועף. מאחורי השלישייה פסע קֶנְטָאוּר בצעד איטי שנועד להתאים את עצמו לקצב ההליכה של רעיו האנושיים. כמו כל בני מינו, הקנטאור התנשא לגובה של כמעט שני מטרים. הפרווה בחלקו התחתון היתה בצבע חום כהה ומבריק, שער ראשו הכהה היה אסוף בצמה והוא סקר את סביבותיו במבט שהקרין ביטחון עצמי ושלווה.

"הוא בטח שומר הראש," אמר טורדאי שראה במה התבונן ליקס, "אני מניח שהם בדרך לנשקייה כדי לאסוף את החרבות שלהם."

"קנטאורים לא משתמשים בחרבות," השיב ליקס מוכנית, "לפי תפישת עולמם הברזל הוא חומר שמוסיף רוע לעולם, ולכן הם מעדיפים חץ וקשת או כלים אחרים מעץ."

"מצידי שישתמשו בתפוחי אדמה מטוגנים, העיקר שתדע שאם לא נצא עכשיו לא נספיק להגיע לתחילת החגיגות."

"זו עלולה להיות בעיה," סינן ליקס, "בלגדר קלט אותנו והוא מתקרב לכאן במהירות."

יועץ המלכה הבכיר יצא מהאולם לבדו, סימן לשומרים במנוד אצבע לסגור את הדלתות ואז החל להתקדם במהירות לעבר שני הצעירים. מתוקף תפקידו כמזכיר המלכה, היה החצי־גמד הקשיש אחראי גם על כל הלבלרים בחצר הארמון ושלט בכל הנעשה בו ביד רמה. המתמחים והשוליות נהגו להתבדח שבכל פעם שזוג עכברים במרתפי המטבח מעוניינים להביא צאצאים לעולם, הם הולכים ללשכתו כדי לקבל אישור בכתב.

"האדון אליקסר סאראנדר והאדון טורדאוס קלוב," קרא בלגדר בקול איטי ומבשר רעות, "אם לא הייתי יודע שמדובר בזוג לבלרים מתמחים, הייתי עשוי לחשוב שאתם בדרככם החוצה מהארמון, וזאת אף שהשעון בקושי הספיק להראות על השעה שלוש ומחצה." למרות שלא היה גבוה במיוחד, היתה לבלגדר היכולת להצמית במבטו כמעט כל יצור שצעד על פני האדמה. שני הצעירים עמדו כעת ללא הגנה מול גבותיו הסבוכות, וליקס הרגיש כמו ארנב שמרים את ראשו מאכילת עלה חסה ומגלה כי הוא ניצב מול עוג. "האם עליי להניח שהשעון באולם הכניסה אינו פועל כראוי, או שמא הדבר קשור לחגיגות סוף הסתיו?"

ליקס וטורדאי ידעו היטב שמצבם יורע אם ינסו להשיב לבלגדר ולכן הרכינו את ראשיהם בהכנעה וקיוו כי ישחרר אותם לדרכם. תקווה זו נגוזה במהירות. "אליקסר, האם סיימת כבר להעתיק את טבלאות המיסים שהתקבלו עבור הדיון הקרוב של ועדת האוצר המלכותי?" שאל היועץ הקשיש.

ליקס נענע בראשו לשלילה, "אדוני, אמרת שהוועדה מתכנסת רק בשבוע הבא," אמר ומיד נשך את לשונו.

"אני יודע היטב מתי מתכנסת הוועדה, בחור צעיר," אמר החצי־גמד בקול שיכול היה להקפיא מדורה, "אך כשאני דורש ממך משהו אני מצפה שהדבר יבוצע באופן מיידי במקום שתלך לפזז בכיכרות כמו שוטה. הדו"ח יהיה מוכן על שולחני הערב כדי שאוכל לעבור עליו בנוחות. חורף בטוח ומואר לשניכם," הוסיף החצי־גמד במנוד ראש ואז אסף את גלימתו בתנועה חדה, הסתובב וצעד במהירות לעבר הכניסה.

"גללי גובלין," קילל לִיקְס בשקט, "למה לא ראינו אותו לפני שהוא ראה אותנו?"

"שטויות," התעשת טורדאי, "בוא נלך לחדר הכתיבה ונשב על זה ביחד. אם נוותר על ביקור בבית הרחצה נוכל להגיע בזמן לתחילת הריקודים. אני אלך להביא את הדברים שלי ואפגוש אותך שם בעוד כמה דקות."

ליקס יצא לחצר בדרכו למתחם חדרי הכתיבה. הוא צעד בדממה לאורך מעבר העמודים המקורה כאשר לפתע שמע קולות ויכוח רמים. בתחילה היה קשה להבין את הנאמר בגלל ההד, אך ככל שהתקרב נעשו הדברים ברורים יותר.

"בדיוק כמו שחששנו, אתה חסר יכולת אמיתית," נשמע קול כעוס במבטא זר מאחורי אחד מעמודי האבן הגדולים. "כעת היא עלולה להתחיל לגלות עניין במה שקורה ברינגטאל, ואינני יודע כמה צפונה היא עוד תמשיך לחטט ולחקור. אתה בכלל מבין מה המשמעות של הכישלון שלך? הגנרל דּוֹלְבִיר יהיה מאוד לא מרוצה."

ליקס המשיך לצעוד, משתדל להתעלם משני הגברים האחרים. כאשר חלף על פניהם הגניב מבט שמאלה וראה את הדובר. היה זה אציל שאדוריאני, נמוך ורחב למדי, לבוש גלימה שחורה מהודרת. פניו היו אדומות מכעס. ליקס לא היה יכול לראות את הדובר השני, אך נראה שהוא ממלמל כעת משהו חרישית. מה שאמר כנראה העלה את חמתו של האציל עוד יותר, כיוון שבתגובה הוא לחש בזעם: "בוודאי שהגנרל יודע מזה! דבר לא חומק ממנו."

ליקס המשיך ללכת במהירות ונכנס לחדרי הכתיבה. עם כל הכבוד לפוליטיקה הצפונית, היה לו נשף להספיק להגיע אליו.

***

כוכבים ראשונים כבר נצצו מעל כיכר הממלכה המאוחדת כשליקס וטורדאי הגיעו אליה לבסוף כשהם אינם רחוצים, אך לבושים במיטב מחלצותיהם. עם רדת החשֵכה היתה הכיכר מוארת במאות לפידים שנתלו על מבנים ועל עמודים. אלפי חוגגים מילאו את הרחבה מקצה לקצה וקולות הצהלה שלהם נשמעו למרחוק.

חגיגות סוף הסתיו היו אירוע קדום כל כך בקאלנדור עד שהיתה מחלוקת בנוגע למקורו. עם זאת, כולם הסכימו שמדובר בציון דרך שנתי בן כמה אלפי שנים, המסמן את סיום העונה החמה ואת ההתכנסות בבית שמביא עימו החורף. על פי המסורת לבשו החוגגים בגדים בצבעי חום וכתום, המסמלים את השלכת. המהדרים הקפידו על תלבושת מלאה מעלי בד ואילו אחרים הסתפקו בצעיף או בכובע מתאים.

כמי שחי באזור הבירה מאז שנולד, ראה ליקס כינוסים וחגיגות כאלה פעמים רבות בעבר, אך בכל פעם היתה נשימתו נעתקת מחדש. מגוון היצורים שנפרשו לפניו היה מופלא: בני אדם, גמדים, אלפים, גנומים, טרולים, פאונים, קנטאורים, גובלינים ואחרים. מובן שמרבית היצורים היו בני תערובת כזו או אחרת של גזעים וקבוצות אתניות, מה שהפך את המגוון למרתק עוד יותר. ליקס הרשה לעצמו להירגע מאחר הצהריים המתיש שעבר עליו, וחשב לעצמו שהיה יכול לבלות ערב שלם רק בהתבוננות בקהל ובניסיון לנחש את מוצאיו השונים של כל יצור. בערים הגדולות היו מרבית היצורים החיים תוצאה של מאות שנות ערבוב בין המינים, אך בכפרים ובעיירות המרוחקות יותר ניתן היה למצוא לא מעט יצורים בעלי אילן יוחסין "נקי" כמעט לחלוטין.

כרגיל, טורדאי ניחש את שעבר בראשו: "תראה באיזו תקופה אנחנו חיים, ליקסר, אתה מבין שלפני שלוש מאות שנה מרבית הצעירים כאן לא היו יכולים להתקיים בכלל, מכיוון שהוריהם היו נפגשים בעיקר בשדה הקרב?"

"מעניין כמה פאונים או קנטאורים אוהדי נבחרת ההיאבקות של לאיריה יודעים שהיא הוקמה על ידי הוועד נגד חצאי אדם," השיב לו ליקס בקול שקט. תזמורת של כינורות ומתופפים ניגנה, והם עקפו את שורות הרוקדים. כעת חלפו סמוך לארבעה מינוטאורים שאחזו בידיהם ספלי משקה בגודל של אגרטלים ודיברו בשפתם הגרונית ומלאת הנשיפות. טורדאי האט את הליכתו והטה אוזן לשיחתם בעת שעברו על פניהם. כעת הם נכנסו לתוך ההמולה וניסו להגיע אל דוכן השתייה הקרוב ביותר בעזרת הרבה עבודת מרפקים. בין יכולותיו הרבות, טורדאי היה בדיוק היצור שאתה רוצה לצידך כשצריך לפנות דרך בתוך המון אדם שצובאים על דלפק משקאות.

"אני מוכרח להשקיע יותר בלימודים לקראת מבחני השפות," אמר טורדאי לאחר שגמע לגימה הגונה של בירה. "המבחנים בעוד חודשיים, ובלי ציון טוב לא אוכל בחיים להתקבל לתפקיד המתרגם המלכותי. קארבאדיר פורש השנה, ולא תהיה לי הזדמנות נוספת לקבל את התפקיד."

ליקס הנהן בעודו בוהה במעגל הרוקדים.

טורדאי גיחך, "תגיד לי, אתה מתכוון להצטרף לרוקדים או להמשיך לבהות בהם כל הלילה? אני לא מבין גדול בתחום, אבל אני די בטוח שנדנוד הכתפיים הקטן הזה שלך לא יספיק כדי לפגוש בת זוג."

"אני בכלל לא מנדנד את הכתפיים," הסמיק ליקס, אך ידע ששוב, טורדאי פגע בדיוק בנקודה. הוא ראה את הרוקדים והרוקדות והיה אחוז אימה מהמחשבה על הצטרפות אליהם. למעשה, בדיוק מולו עמדה חבורה של נערות חצר מהארמון, מתלחששות ומצחקקות. אחת מהן היתה נמוכה יחסית, בעלת פנים עגולות ולחיים ורדרדות. ליקס ידע ששמה הוא איריזה, אך היה משוכנע למדי שהיא אינה יודעת את שמו. למעשה, הוא היה בספק שהיא בכלל יודעת מיהו. לפתע הפנתה איריזה את מבטה אליו ופניה קרנו בחיוך. ליקס קפא במקום וניסה לחייך בחזרה.

"ליקס, הכול בסדר שם? אתה נראה כאילו ראית טרול הרים," קרא טורדאי.

"מי צריך את הריקודים האלה ממילא," מלמל ליקס בתשובה ופנה משם במהירות, "בוא נלך לראות איזה קרב."

"איך שבא לך, רק תשתדל לא לשפוך את כל הבירה כשאתה נמלט בריצה."

הקרבות המבוימים היו חלק מרכזי מהחגיגות ובדרך כלל שאבו השראה ממלחמות עבר. ליקס וטורדאי הגיעו לזירה כמה רגעים אחרי שהקרב הנוכחי החל. זה היה קרב בין קבוצת אלפים לקבוצת גמדים, שני מינים בעלי היסטוריה של עוינות. האלפים היו מצוידים בחרבות ארוכות ולבנות והגמדים בגרזיני קרב או פטישי ענק. מאחוריהם עמדה להקה קטנה שליוותה את המופע בנגינת תופי קרב וקרן יער. המאבק עצמו דמה יותר לריקוד שבו השחקנים תוקפים ומגינים בתנועות ארוכות וססגוניות ובתיאום מושלם. גמד וגמדה לחמו גב אל גב נגד שלושה אלפים, ואלפית רביעית זינקה אחורה בדיוק כאשר גמד אחר הניף את המקבת העצומה בסיבוב רחב היישר לעבר ברכיה. המיומנות של השחקנים גרמה למכות להיראות מציאותיות במיוחד, והקהל צעק ועודד את הלוחמים כאילו מדובר היה בקרב אמיתי. השחקנים עצמם אלתרו כל קרב כזה, ולכן נדרשו תזמון וריכוז גבוה כדי למנוע מהם להיפגע באמת.

"מי מוביל לדעתך?" שאל ליקס.

"נראה לי שבינתיים האלפים, אבל עוד מוקדם לומר," ענה טורדאי ואז הסיט את ראשו מעט שמאלה, כאילו ניסה לשמוע דבר־מה.

"מה יש?" שאל ליקס.

טורדאי פתח את פיו כדי להשיב, אך צעקה חדה קטעה את דבריו. השניים פנו מיד אל האגף הימני של הבמה, שם התעוררה מהומה שחרגה מהמופע. "זה דם אמיתי! אני אומר לך!" אמר מישהו שעמד בסמוך אליהם, "מה פתאום אמיתי?!" השיב קול אחר. צעקת אימה נשמעה מהקהל ואחריה כמה נוספות. ליקס מתח את צווארו וכעת ראה יותר בבירור את המתרחש. נראה היה שאחד הגמדים פגע באלף בגרזן הקרב שלו. האלף היה שכוב על הרצפה וזעק בכאב כשהוא מחזיק את זרועו השותתת דם. מעליו עמד הגמד ועל פניו החיוורות מראה מבולבל.

המשך הפרק בספר המלא