על השמיים

הספר הראשון

פרק 1. שלמות היקום.

הידע המדעי (ἐπιστήμη) על אודות הטבע (φύσεως) מתמקד, כך נראה, בגופים (σώματα) ובגדלים (μεγέθη), בנטיותיהם (πάθη) ותנועותיהם, וכן בנקודות הראשית (ἀρχάς),‏[1] רבות ככל שתהיינה, של סוגי המהויות (οὐσίας) הללו; כשמבין הדברים הטבעיים, ישנם הגופים והגדלים, ישנם אלה שיש להם גוף וגודל, וישנן נקודות ראשית עבורם.

דבר רציף, על פי הגדרתו, הוא זה הניתן לחלוקה לחלקים שבעצמם ניתנים לחלוקה, והגוף הוא זה הניתן לחלוקה בכל כיוון. הגודל הרציף בממד אחד הוא הקו הישר, בשני ממדים זהו המישור, ובשלושה ממדים זהו הגוף. מעבר לאלה אין כל גודל נוסף, שכן שלושה ממדים הם כל מה שיש, וכשאומרים "שלושה כיוונים" מתכוונים ל"כל הכיוונים". למעשה, כפי שמסכימים גם הפיתגוראים, המכלול (τὸ πἄν)‏[2] והדברים כולם מוגדרים על ידי המספר שלוש, שהרי הסוף, האמצע ונקודת הראשית, מספרם הוא כשל המכלול, והם השלשה.‏[3] את השלשה הזו אנו שואלים מהטבע עצמה,‏[4] כאילו הייתה אחד מחוקיה, ומשתמשים בה גם עבור פולחן האלים. גם בשפת היום־יום אנו מתייחסים לשני דברים, או לשני אנשים, במילה "צמד", אך איננו משתמשים ב"כולם", שהרי לכך המספר הראשון שיתאים הוא השלשה. כל זאת, כאמור, אנו עושים בהשראתה ובהובלתה של הטבע עצמה. ואם הדברים כולם (πάντα), המכלול (τὸ πᾶν) והמושלם (τὸ τελείαν) אינם שונים זה מזה בכל הנוגע לאידאה (ἰδέαν)‏[5] שלהם, וההבדלים ביניהם, אם ישנם כאלה, טמונים רק בחומר (ὕλη)‏[6] ובאופן שבו מתייחסים אליהם, אזי מכל הגדלים, רק הגוף הוא המושלם, כי רק הוא מוגדר על ידי המספר שלוש, וזהו המכלול.

ובהיותו ניתן לחלוקה, הגוף מתחלק בכל כיוון, בעוד שמבין האחרים יש הניתנים לחלוקה בכיוון אחד, ויש בשניים. ובהתאם לכיווני החלוקה, כזו היא גם הרציפות: האחד רציף באחד, השני בשניים, והסוג שלפנינו רציף בכולם. כך מובן שכל הגדלים הניתנים לחלוקה הם גם רציפים, אם כי לא ניתן להסיק מכל אלה את ההפך, כלומר שכל דבר רציף הוא גם ניתן לחלוקה.

יש לומר זאת בבירור: מעבר לגוף, לא ניתן להמשיך אל סוג (γένος) אחר באופן שבו עברנו מאורך למשטח וממשטח לגוף. זאת מכיוון שהגוף לא יהיה אז גודל מושלם, שהרי מעבר כזה מוכרח לנבוע ממחסור, אך הגוף אינו חסר דבר באף כיוון.

על פי הטיעון (λόγον) שלעיל, הגופים שהאידאות שלהם הן כשל המרכיבים היסודיים (μορίου),‏[7] אף הם מושלמים, במובן שלכל אחד מהם יש את כל הממדים (διαστάσεις). כל חלק מהם מוגדר על פי מגעו עם שכניו, ולכן גופם הוא במובן מסוים גופים רבים. לעומת אלה, המושלם שאלה הם חלקיו מוכרח להיות שלם בכל דרך,‏[8] כפי שמרמז שמו, ולא רק בדרך מסוימת.

פרק 2. היסוד החמישי, שתנועתו מעגלית.

בכל הנוגע לטבעו של הכול (παντὸς), ולשאלה האם גודלו אין־סופי או שנפחו (ὄγκον) מוגבל, באלה נדון מאוחר יותר; ואילו כעת נדון באידאות של חלקיו השונים ונגדיר את נקודות הראשית שלנו.

לכל הגופים הפיזיקליים ולכל הגדלים יש יכולת לנוע במרחב בהתאם לנקודת הראשית הפנימית שבהם, שהיא טבעם. אולם כל תנועה ביחס למקום, שאותה נכנה תנועה מרחבית, היא ישרה או מעגלית, או שילוב של שתיהן, שכן רק הן תנועות פשוטות. הסיבה (αἴτιον)‏[9] לכך היא שמדובר בשני הגדלים הפשוטים (ἀπλᾶ) היחידים שיש, שהם הקו הישר והיקפו של מעגל. התנועה המעגלית נעשית סביב המרכז, ואילו התנועה הישרה נעשית בין מעלה ומטה, כשבמושג מעלה כוונתי הרחק מהמרכז, ובמטה כוונתי אל המרכז. הכרחי אם כן שהתנועות הפשוטות מניעות את הגופים הרחק מהמרכז, אל המרכז, או סביב המרכז, וכל זאת מתוך האמור לעיל. כך כפי שהגוף מוצא את שלמותו בשלושה כיוונים, כך גם תנועותיו.

ומכיוון שמבין כל הגופים ישנם הפשוטים וישנם אלה המורכבים מהם (ובפשוטים כוונתי לאלה שבהם יש את נקודת הראשית הטבעית של התנועה, כמו האש והאדמה, וכן הדברים מסוגם‏[10] והדומים (συγγενῆ) להם), הכרחי שגם תנועות הגופים תהיינה פשוטות או מעורבות: פשוטות בגופים הפשוטים, ומעורבות בגופים המורכבים, כשבאחרונים תהיה התנועה בהתאם למרכיבם העיקרי.

[טיעון 1] הרי אם קיימת תנועה פשוטה, ואם התנועה המעגלית היא פשוטה, ואם תנועה פשוטה היא תנועתו של גוף פשוט (תנועת גוף מורכב היא לפי מרכיבו העיקרי), אזי הכרחי שיהיה גוף פשוט שטבעו יהיה לנוע במעגל. ניתן אומנם להניע גוף כזה בתנועה של גוף שונֶה ממנו, אך לא יהיה זה בהתאם לטבע, אם אכן יש רק תנועה אחת לכל גוף פשוט.

[טיעון 2] בנוסף, אם תנועה המנוגדת לטבע היא זו המנוגדת לתנועה טבעית, ואם לדבר אחד יש דבר אחד שמנוגד לו, אזי התנועה המעגלית, מכיוון שהיא פשוטה, אם היא אינה טבעית לגוף הנע, עליה להיות מנוגדת לטבעו. לכן אם האש למשל, או דבר אחר מסוגה, היא הנעה כך‏[11] במעגל, על תנועתה הטבעית להיות מנוגדת לזו המעגלית. אך לדבר יש רק דבר אחד שמנוגד לו, והתנועות מעלה ומטה כבר מנוגדות זו לזו. ואם ישנו גוף אחר כלשהו, והוא הנע בתנועה מעגלית שאינה טבעית לו, אזי תהיה לו תנועה אחרת שטבעית לו; אך כך לא ייתכן, כי אם היא למעלה, יהיו אלה האש או האוויר, ואם למטה, המים או האדמה.

[טיעון 3] הכרחי גם שהתנועה המעגלית תהיה ראשונית (πραώτην), שכן המושלם בטבע תמיד קודם לפגום, והמעגל מושלם, אך לא הקו הישר, שהרי הישר האין־סופי אינו מושלם (τελείων) (כי לשם כך מוכרח להיות לו גבול, כלומר סוף (τέλος)), וכך גם כל ישר סופי (כי לכל ישר סופי יש דבר מחוץ לו, שהרי הוא ניתן להארכה). אז אם תנועה ראשונית שייכת לגוף שהוא ראשוני מטבעו, והתנועה המעגלית ראשונית מזו הישרה, ואם התנועה הישרה היא תנועתם של הגופים הפשוטים (האש למשל נעה הישר למעלה, וגופים אדמתיים נעים הישר אל המרכז), אזי הכרחי שהתנועה המעגלית תהיה תנועתו של גוף פשוט כלשהו. וכבר אמרנו שתנועת הגוף הפשוט העיקרי היא שקובעת את תנועתם של גופים מורכבים.

על סמך הטיעונים האלה, אם כן, ניתן להסיק שישנה מהות גופית (οὐσία σώματος) כלשהי הנמצאת מעבר לגופים שהצטרפו‏[12] כאן, שהיא נשגבת וראשונית מכולן.

[טיעון 4] ואם נניח שכל תנועה מוכרחה להיות בהתאם לטבע או בניגוד לטבע, ואם תנועה המנוגדת לטבע עבור דבר אחד היא טבעית לדבר אחר, כמו התנועות מעלה ומטה שהן טבעיות ולא־טבעיות לאש ולאדמה, אזי הכרחי שגם התנועה המעגלית, בשל היותה מנוגדת לטבעם של אלה, תהיה טבעית לדברים אחרים.

[טיעון 5] בנוסף, אם התנועה המעגלית היא טבעית למשהו, על הדבר הזה להיות גוף פשוט וראשוני, כזה שינוע במעגל באופן טבעי, כפי שהאש נעה מעלה והאדמה מטה. כי אם אלה הנעים במעגל עושים זאת בניגוד לטבעם, יהיה זה תמוה למדי ובלתי מתקבל על הדעת שתנועתם זו תהיה רציפה ונצחית, שהרי היא מנוגדת לטבע, ואנו רואים שדברים המנוגדים לטבע נוטים להיעלם במהרה. וכך, אם זו האש שנעה במעגל, כפי שטוענים רבים, תהיה תנועתה זו מנוגדת לטבעה לא פחות מאשר התנועה מטה, שכן כולנו רואים את האש נעה ישר וכלפי מעלה, הרחק מהמרכז.

כל אדם שיגבש את דעתו על סמך הטיעונים הללו, ישתכנע בוודאי שקיים גוף כלשהו מעבר לאלה שסביבנו כאן ובנפרד מהם, שטבעו ראוי להיות מושא להערצתנו (τιμιωτέραν) אשר שיעורה ישווה רק למרחקו מהגופים שלידנו.