איך אתה נוהג

תקשורת בין משתמשי דרך

תקשורת בינאישית ותחבורתית מתרחשת כל הזמן בין המשתמשים השונים בדרך: בין הולכי רגל לבין נהגים, בין נהגים לבין נהגים אחרים, בין הרשות השלטונית לבין כל משתמשי הדרך. היא מתנהלת באמצעים שונים: הרשות השלטונית משתמשת בתקשורת חד-סטרית באמצעות תמרורים ושילוט כבישים כדי להעביר מסרים (הוראות, הנחיות ומידע) למשתמשי הדרך. נהגים מעבירים לנהגים אחרים, באופן הדדי, סימנים מוסכמים שונים (איתות, אורות בלימה, תנועות יד מסוימות, שימוש בצופר). נהגים מעבירים גם מסרים שאינם סימנים מוסכמים ולרוב גם אינם מודעים – כמו הצבע הנבחר למכונית, תנוחת הישיבה, אופן החזקת ההגה, מבטים, מחוות, תנועות, אך בעיקר, דרך סגנון הנהיגה. כפי שצריך לדעת להתמצא במשמעות של תמרורי דרך, לדעת לקרוא ולהבין שילוטי דרכים ולדעת איך להשתמש ולפרש איתותי אורות שונים - כך יש ערך רב, להבנת מרכיבי התקשורת הבלתי מודעת בכביש. הבנה כזו, היא ביסודה חידוד הרגישות והמודעות לגבי מסרים שמשדרים משתמשי דרך אחרים. באופן דומה, על הנהג לקחת אחריות על המסרים שהוא עצמו משדר למשתמשי דרך אחרים.
הדרך היא מקום מסוכן, ולמקום מסוכן יש להביא את שיקול הדעת ולא את התגובה הרגשית האינסטינקטיבית. למשל, אם אני מזדחל בתור של מכוניות בנתיב הפונה שמאלה ופתאום מישהו מימיני מנסה להידחק אל המרווח שלפני, איך אגיב? קרוב לודאי שתגובתי תבוא ממקור רגשי ותשקף את אופי הנהיגה שלי . יתכן שאמהר לצמצם את הרווח ביני לבין הקודם לפני בתור. (בעשותי כך אני מעביר מסר לנדחף לאמור "כאן אין לך סיכוי להידחף, כי לא אתן לך"). יתכן ולא אזוז סנטימטר קדימה. (גם זה הוא מסר, לאמור "אני מתכוון לאפשר לך להשתחל"). אירוע קטן זה מתרחש בצורה כזו או אחרת פעמים רבות בכביש כשכושר השיפוט, על ידי הפעלת מודעות, כמעט שלא נכנס לתמונה כי הברק של הרגש מקדים תמיד את הרעם של הפעלת שיקול דעת[1].
לתקשורת בינאישית יש כללים או חוקים שאם מקפידים עליהם – כולם יוצאים נשכרים. כך גם לגבי תקשורת בכביש. התקשורת בכביש היא אמצעי עזר לארגון ולסדר בדרך, תוך כיבוד הזכויות של כל משתמשי הדרך ויצירת הבנה וקשרי גומלין ביניהם.
תקשורת יעילה בכביש מאפשרת למשתמשי הדרך השונים להפעיל שיקול דעת בהתאם למצב בדרך והשותפים האחרים ולקבל החלטה על ביצוע ההתנהגות הבטיחותית בדרך.
המסרים מועברים בכביש, נעשים באמצעות כמה שפות תקשורת: מלים מדוברות, מלים כתובות, שפת הגוף, שפת הסימנים (סימנים מוסכמים), שפת האורות, שפת הצלילים ואפילו שפת הצבעים. כשם שהתמרור מעביר מסר חד משמעי ומוסכם לגבי ההוראה שהוא נושא, כך גם צבע המכונית עשוי להעביר מסר בלתי מודע, כמו גם סוג המכונית. לדוגמא: רכב שטח אדום, מבריק ומאובזר מעביר מסר מוחצן וראוותני, בעוד שמכונית מנהלים אפורה מעבירה מסר יוקרתי, מאופק ושמרני.