מאת המחבר
אני יודע שבספרי בבית עם אלוהים, האחרון בסדרת "שיחות עם אלוהים", שכתבתי והוצאתי לאור עשר שנים לפני כתיבת שורות אלה — רמזתי שזהו הדיאלוג האחרון שאני עתיד להוציא לאור ולהפיץ ברבים. אבל החיים הם פסיפס שאינו חדל להשתנות, והיות שכולנו מאוחדים עם אלוהים, אנחנו נהנים מהיכולת לברוא "סוף אלטרנטיבי", כפי שיוצרי סרטים מכנים זאת, לכל סיפור שנרצה. זה, ככל הנראה, מה שקרה כאן. נדמה שהתקבלה החלטה חדשה ברמת התת-מודע הקולקטיבי (הרמה שבה פועלות כל הנשמות).
יכולתי לשמור לעצמי את הדיאלוג האחרון, אבל הכול בתוכי צעק לי, "שלא תעז". כשאני מפיץ בציבור תמליל זה המפרט מילה במילה את השיחה האחרונה שלי עם אלוהים, אני מרגיש שאני מקיים הבטחה שהבטחתי לאלוהים לעשות כל שביכולתי כדי להמשיך להפקיד בידי העולם את המידע החשוב ביותר שקיבלתי לידיי מעולם — מידע, שכפי שהוצג בפניי, יכול לשנות לחיוב את חוויית היום-יום של מיליוני אנשים בעולם.
אף שבכל הדתות הגדולות בעולם קיימת התגלות אלוהית בפני בני אדם, אירוע שהתרחש מעת לעת בהיסטוריה, אני מבין לחלוטין את האנשים המרגישים כי לא סביר שאירוע מבורך מעין זה יתרחש בחייו של אדם לגמרי בלתי מושלם ועתיר פגמים שכמותי. אבל תמיד אמרתי שזה לא אני, ביחיד, שמשוחח עם אלוהים, אלא כולנו, ברבים, כל הזמן. רוב האנשים פשוט קוראים לזה בשם אחר.
לכולנו אפשרות גישה למקור הפנימי של התבונה העליונה — שאנחנו מוזמנים לחשוב עליו כעל עבודתו של אלוהים בתוכנו ודרכנו. הדיאלוג עצמו מתמצת את זה בקולה של האלוהות: "אני מדבר עם כולם כל הזמן. השאלה היא לא אל מי אני מדבר. השאלה היא מי מקשיב?"
אם כן, אני מזמין אתכם להניח בצד את כל הספקנות הטבעית שאולי תתעורר סביב מקור המידע הזה ולהתמקד בשאלה אם לתהליך המוצע פה יש ערך כלשהו להתנהלות חייו של כל אחד מכם, ובמובן הרחב יותר, להבנת החיים עצמם.
בטקסט הזה מובא מידע רב על החיים ועל המוות — ועל הזמן שביניהם. הוא מלא, נדמה לי, בנתונים מטפיזיים רבים מכפי שיצא לכם לראות במקום אחד כבר זמן רב מאוד. יכול להיות שבשלב מסוים בדיאלוג פתאום תאמרו לעצמכם, "לא חשוב אם זה השערות או עובדות, כך או כך זה מרתק", ואחר כך תשאלו את השאלה ההוגנת, "אבל מה הטעם לדעת את כל זה? איך זה קשור לחיים שלי ולשיפורם — שלא לדבר על שיפור חייהם של כל תושבי כדור הארץ?"
תיווכחו בעצמכם שגם אני שאלתי שאלה אחר שאלה בניסיון ליצור דיאלוג משמעותי ורלוונטי. אני יודע שהיום, בגלל מה שקורה בעולם, אנשים עורגים למסר של תקווה, של אמונה, של ריפוי ושינוי, ומחפשים את המסר הזה. השיחה האחרונה שלי עם אלוהים הציעה לי בדיוק את זה, ולכן הרשיתי לעצמי לפרסם אותה ברבים. בחילופי הדברים כאן מובאות כמה דעות קשות על המקום שאנחנו נמצאים בו כיום, אבל הן מוצעות לא בשיפוטיות, אלא כפנסים שנועדו להאיר את מה שאנחנו מוזמנים כעת לראות ולשאוב ממנו את הכוח לעשייה.
אני יודע שזה נשמע נדוש, אבל אפשרי שיהיה מחר טוב יותר לכל אחד מאיתנו אישית ולכולנו כחברה. אפשרי בהחלט, אם נבחר בו. כפי שמבהיר הדיאלוג הבא, כולנו במרחק החלטה אחת משם. אני מקווה שתחליטו להחליט את ההחלטה הזאת אחרי שתקראו את הדברים הבאים.
הקדמה
התעוררתי משינה עמוקה בשניים באוגוסט, 2016. הדחף העיר אותי. הכרתי אותו היטב. לא הרגשתי אותו כמעט עשר שנים, אבל זיהיתי אותו מייד.
לא ידעתי מה השעה, אבל חשבתי לעצמי, "אם השעה היא 4:23, האם אצטרך סימן ברור יותר מזה?"
הבטתי בשעון שניצב על השידה ליד המיטה.
4:13 לפנות בוקר.
ברור. בדיוק הזמן הדרוש לי כדי לשלוף את עצמי מהמיטה ולהתארגן ל"פגישה" של 4:23.
הדיאלוג הראשון שהיה לי עם אלוהים התחיל בשעה 4:23 לפנות בוקר. ובכל בוקר במשך שבועות ארוכים הייתי מתעורר בין 4:15 ל-4:30 בגלל דחף פנימי חזק: לחזור לדיאלוג.
הדפוס הזה נמשך חודשים (ובהמשך, שנים). בהתחלה תהיתי על משמעות השעה, אם יש לה בכלל משמעות, אבל בסופו של דבר שחררתי את הצורך שלי לדעת.
כשהחומרים מהשיחה הראשונה עם אלוהים, שכתבתי בכתב ידי על בלוקים צהובים, הפכו לספר של ממש (נאמר לי בדיאלוג שזה יקרה, לכן שלחתי אותם להוצאה לאור כדי להיענות לאתגר), חשבתי שאולי משהו חשוב קרה כאן. וכשיותר ממיליון בני אדם רכשו את הספר, ונוכחתי שמתרגמים אותו ל-37 שפות, ההלם שכנע אותי שזה אכן כך.
ואז התחילו להגיע אליי בקשות להרצאות מחוץ לגבולות ארצות הברית, וחיפשתי את תעודת הלידה שלי כדי להוציא דרכון. לא מצאתי אותה בין המסמכים האישיים שלי, לפיכך פניתי לרשות האוכלוסין במחוז הולדתי, שילמתי אגרה והגשתי בקשה לעותק רשמי מתעודת הלידה.
הייתי המום כשפתחתי את המעטפה וקראתי את המסמך.
שעת לידה: 04:23.
ברור.
העובדה שהחוויה הזאת של חיבור אלוהי התחילה בכל יום סמוך לשעה שבה באתי לעולם נראתה לי משמעותית. לכל הפחות, לא יכולתי להתעלם מהסימטריה המושלמת.
עם השנים, אם כך, בכל פעם שמצאתי את עצמי ער פתאום בין 4:15 ל-4:30 בבוקר, כשעיניי בוהות בתקרה ובתוכי זורמת אנרגיה מסוימת, ידעתי מה עומד לקרות. קמתי מייד, רצתי למחשב ופתחתי את עצמי לכל דבר שירצה לזרום דרכי.
וכך היה ביום ההוא, בשניים באוגוסט 2016. פשוט העפתי מעליי את השמיכה ושלפתי את עצמי מהמיטה. והנה אני כאן ליד המקלדת. העניין הוא שלא חשבתי שאעשה זאת שוב.
אני אסביר.
כולנו מקיימים כל הזמן את מה שהתרגלתי לכנות "שיחות עם אלוהים". זה הובהר לי כבר בעמוד החמישי מתוך 3,000 עמודי הדיאלוג שיצאו לאור תחת הכותרת "שיחות עם אלוהים". לכן החוויה שלי לא הייתה יחידה במינה, לא נדירה. מה שאולי כן יצא דופן קצת היה שתיעדתי בכתב את המפגשים הפנימיים ביותר שלי, שאחר כך שלחתי להוצאה לאור — והיא, בתורה, ממש הדפיסה את התיעוד הזה והפיצה אותו לחנויות הספרים.
עם הזמן הבנתי, וגם נוכחתי מניסיוני, שיש לי (ולכולם) כל הזמן חיבור אישי ועמוק עם אלוהים, ואולי אנחנו אפילו מתקשרים עם האלוהות, מבקשים הדרכה, עזרה, תובנה וסיוע, כאשר אנחנו רוצים. זו הייתה, לאמיתו של דבר, הנקודה המרכזית בספר. הוא נולד כדי לפתוח לחוויה הזאת אנשים אחרים בכל מקום. להזמין אותם למערכת יחסים חדשה ואישית יותר עם אלוהים.
אבל ההרגשה שאני חייב לנהל דיאלוג כזה — ש"הגיע הזמן" לאינטראקציה כזו, שנבעה מהתחושה הפנימית העמוקה שהלכה וגאתה בי עד שלא יכולתי להתעלם ממנה — היא משהו אחר לגמרי. אני מרגיש שהתחושה הזו נחה עליי פתאום, ולא הרגשתי אותה כמעט עשר שנים. לכן חשבתי שהמפגש האחרון שלי איתה כבר מאחוריי.
כלומר, ידעתי שאני אכתוב שוב. אני תמיד אכתוב. טור לעיתון המקוון "האפינגטון פוסט". בלוג באתר "שיחות עם אלוהים". פוסט בפייסבוק. תשובה למישהו ששלח שאלה באתר. אפילו ספר באורך מלא שבו אני חוקר לעומק את המסרים שקיבלתי. משהו.
אבל עוד שיחה כתובה עם אלוהים? עוד דיאלוג הלוך ושוב עם האלוהות? חשבתי שהימים האלה מאחוריי. חשבתי שהתהליך הושלם.
טעיתי.
1
לא חשבתי שאעשה זאת שוב. חשבתי שהתהליך הושלם.
יש עוד מה לעשות. עוד הזמנה אחת, איש יקר.
כבר קיבלתי שתיים: לשנות את דעתו של העולם על אלוהים, ולהחזיר את האנשים לעצמם. חשבתי שזהו.
אני יודע. אז, עדיין לא הגיע הזמן לשלישית.
ועכשיו כן?
עכשיו כן.
בסדר, מהי ההזמנה השלישית? והאם היא תהיה ההזמנה האחרונה?
כן, זו תהיה ההזמנה האחרונה. וההזמנות האלה, דרך אגב, לא נועדו רק לך. הן מיועדות לכולם — אפילו שלא כולם ייענו להן.
אלה שכן, יזהו את עצמם.
תמיד הבנתי שהמסרים מיועדים לא רק לי. בשתי ההזמנות הראשונות, תמיד הבנתי את זה.
עכשיו מגיעה ההזמנה השלישית והאחרונה. כי עכשיו זה הזמן המושלם להתקדם בהתפתחות הכוכב שלכם.
זה נשמע נהדר, אבל ההרגשה היא שקורה ההפך לגמרי, שאנחנו חוזרים לאחור. אנחנו תרבותיים פחות, סובלניים פחות, ומתקשים לשלוט בחשקים שלנו (שלא לדבר על הכעסים שלנו), כמעט לא מסוגלים לגשת אל הצדדים הטובים יותר באופיינו.
אני שמח שאתה רואה את זה, חווה את זה, כי אם תשים לב למה שקורה לך ובסביבתך — ותעשה בתגובה את מה שאתה מרגיש שקול פנימי קורא לך לעשות — אתה לא צריך לדאוג.
בעיניי זה נראה רע, אבל אני לא יודע אם זה נובע מכך שאני מקשיב לשיפוטיות האישית שלי ולא מצליח לעשות הפרדה ברורה. כלומר, קורים בעולם שלנו דברים רבים שאני חושב שלא צריכים לקרות.
העניין פה אינו מה “צריך״ או “לא צריך״ לקרות. העניין החשוב הוא מה קורה בפועל — מהחוויה האישית ביותר שלך, ועד לחוויה של הקולקטיב המכונה אנושות — ואיך אתם יכולים לשנות, במידה ניכרת, את מה שלדעתכם הוא הרע ביותר.
זה הזמן המושלם להתחיל לשנות ולתקן, כי מה שקורה עכשיו — באיכות הסביבה, בפוליטיקה, בחברה, בכלכלה וברמה הרוחנית — מספק לכם סימנים ברורים, חד-משמעיים ומוצקים לדרך שבה אתם יכולים לעשות את זה.
ולכן הגיע הזמן להזמנה השלישית.
בסדר, אני מוכן. כולנו מוכנים. מה היא? מהי ההזמנה השלישית?
להעיר את המין האנושי.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
