השרביט והחרב 22 - לונה זאבת הירח

בִּרְכוֹת שָׁלוֹם, אַחַי וְרֵעַי הָעוֹקְבִים בְּעִנְיָן אַחַר מְשִׂימַת הַחִפּוּשׂ.

טֶרֶם נִפְגַּשְׁנוּ, אֲבָל בְּדוֹמֶה אֲלֵיכֶם, צָפִיתִי מִקָּרוֹב בְּהַרְפַּתְקְאוֹתָיו שֶׁל תוֹם. הַאִם אַתֶּם יוֹדְעִים מִי אֲנִי? הַאִם שְׁמַעְתֶּם עַל טָלָדוֹן הַמָּהִיר, אֲדוֹן חַיּוֹת הַפֶּלֶא? שַׁבְתִּי — בְּדִיּוּק בַּזְּמַן כְּדֵי שֶׁבְּנִי, תוֹם, יוּכַל לְהַצִּיל אוֹתִי מִגּוֹרָל נוֹרָא מִמָּוֶת. מֶלְוֶל, הַמְּכַשֵּׁף הָאָפֵל, גָּנַב מִמֶּנִּי מַשֶּׁהוּ יְקַר־עֵרֶךְ, וְעַד שֶׁתּוֹם יַצְלִיחַ לְהַשְׁלִים מְשִׂימַת חִפּוּשׂ נוֹסֶפֶת, אֲנִי נֶאֱלָץ לְהַמְתִּין בֵּין הָעוֹלָמוֹת, לֹא חַי וְלֹא מֵת. אֲנִי רַק צֵל שֶׁל מָה שֶׁהָיִיתִי בֶּעָבָר, וְתוֹם הוּא הַיָּחִיד שֶׁיּוּכַל לְהָשִׁיב לִי אֶת תִּפְאַרְתִּי הָאֲבוּדָה.

הַאִם יִהְיֶה לְתוֹם עֹז הַלֵּב הַנִּדְרָשׁ לַעֲזֹר לְאָבִיו? הַמְּשִׂימָה הַחֲדָשָׁה תִּהְיֶה קָשָׁה אֲפִלּוּ לַגִּבּוֹר הַנָּחוּשׁ בְּיוֹתֵר. וְאִם בְּנִי יָבִיס שֵׁשׁ חַיּוֹת פֶּלֶא נוֹסָפוֹת, הוּא עוֹד עָלוּל לְשַׁלֵּם עַל כָּךְ מְחִיר כָּבֵד...

אֲנִי יָכוֹל רַק לְקַוּוֹת שֶׁתּוֹם יַצְלִיחַ, וְשֶׁבְּבוֹא הַיּוֹם אָשׁוּב לִמְלוֹא כּוֹחִי. הַאִם תִּתְמְכוּ בְּתוֹם וְתַעַמְדוּ מֵאֲחוֹרָיו? הַאִם תְּיַחֲלוּ לְהַצְלָחָתוֹ? אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי יָכוֹל לִסְמֹךְ עַל בְּנִי — הַאִם אוּכַל לִסְמֹךְ גַּם עֲלֵיכֶם? אָסוּר לְבַזְבֵּז אַף רֶגַע. הַרְבֵּה תָּלוּי בִּמְשִׂימַת הַחִפּוּשׂ הַחֲדָשָׁה הַזֹּאת, שֶׁיּוֹצֵאת לְדַרְכָּהּ.

עַל כֻּלָּנוּ לִהְיוֹת אַמִּיצִים.

טָלָדוֹן

פְּרוֹלוֹג

מָרִינָה שָׁמְעָה קְרִיאַת יַנְשׁוּף.

סְנוֹאִי!

הִיא זָרְקָה לְאָחוֹר אֶת הַמַּצָּעִים וְדִשְׁדְּשָׁה אֶל הַחַלּוֹן. הַשָּׁמַיִם בָּעֲרוּ בִּשְׁקִיעָה כְּתֻמָּה, וְהִיא רָאֲתָה אֶת סְנוֹאִי חָג מֵעַל הַשָּׂדוֹת, צָד עַכְבָּרִים.

בְּעַרְבֵי הַקַּיִץ הָאֲרֻכִּים הָאֵלֶּה לְמָרִינָה אַף פַּעַם לֹא הִתְחַשֵּׁק לִישֹׁן.

הַלְוַאי שֶׁהָיִיתִי שָׁם עִם סְנוֹאִי, הִיא חָשְׁבָה.

הִיא הִתְגַּנְּבָה אֶל רֹאשׁ הַמַּדְרֵגוֹת. מֵאֲחוֹרֵי דֶּלֶת הַמִּטְבָּח הִיא שָׁמְעָה אֶת רַחַשׁ הוֹרֶיהָ הַמְּשׂוֹחֲחִים. יֵשׁ לָהּ לְפָחוֹת שָׁעָה לִפְנֵי שֶׁהֵם יַעֲלוּ לַחֲדַר הַשֵּׁנָה. מַסְפִּיק זְמַן לְרִיצָה בַּשָּׂדוֹת עִם סְנוֹאִי!

הִיא יָרְדָה בַּמַּדְרֵגוֹת עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת וְהֵרִימָה אֶת הַבְּרִיחַ בַּדֶּלֶת הָאֲחוֹרִית. הָעֵשֶׂב מִתַּחַת לְרַגְלֶיהָ הַיְּחֵפוֹת הָיָה לַח, וְרוּחַ הָעֶרֶב פָּרְעָה אֶת שְׂעָרָהּ. הִיא רָצָה עַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת לְעֵבֶר יַנְשׁוּף הַמַּחְמָד שֶׁלָּהּ. סְנוֹאִי רָאָה אוֹתָהּ מַגִּיעָה וְהִתְעוֹפֵף אֵלֶיהָ בִּשְׁרִיקָה.

"שָׁלוֹם, חָבֵר!" צָעֲקָה מָרִינָה. הִיא הֵרִימָה אֶת יָדָהּ כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְיַשֵּׁב עָלֶיהָ. אֲבָל נִרְאָה שֶׁסְּנוֹאִי בְּמַצַּב רוּחַ לְמִשְׂחָקִים. הוּא הִמְרִיא מִמֶּנָּה וְעָף עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה.

מָרִינָה צָחֲקָה וְרָצָה אַחֲרָיו. הוּא עָף מִזְרָחָה, הַרְחֵק מֵהַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר הֵחֵלָּה לִשְׁקֹעַ מִתַּחַת לָאֹפֶק. הַשָּׁמַיִם הַכְּתֻמִּים הִתְכַּהוּ לְוָרֹד שֶׁל דִּמְדּוּמִים.

"סְנוֹאִי!" הִיא קָרְאָה. "סְנוֹאִי, תַּחְזֹר!"

הוּא הִתְקָרֵב אֶל חוֹמַת הָאֶבֶן הָעַתִּיקָה שֶׁתָּחֲמָה אֶת הַקָּצֶה הַמִּזְרָחִי שֶׁל אָוַנְטְיָה, שָׁם הֵחֵל הַפֶּלֶךְ הָאָסוּר. בְּעוֹדָהּ מִתְבּוֹנֶנֶת, הוּא רִחֵף אֶל מֵעֵבֶר לַחוֹמָה. וְאָז הוּא נֶעֱלַם.

מָרִינָה הֵאֵטָּה. מָה עָלֶיהָ לַעֲשׂוֹת? הוֹרֶיהָ תָּמִיד הִזְהִירוּ אוֹתָהּ שֶׁאָסוּר לָהּ לְהִכָּנֵס לַפֶּלֶךְ הָאָסוּר. אִם הִיא תְּחַכֶּה, אוּלַי סְנוֹאִי יָעוּף בַּחֲזָרָה אֵלֶיהָ.

וְאָז הִיא שָׁמְעָה קִרְקוּר מְצוּקָה. סְנוֹאִי בְּצָרוֹת!

מָרִינָה רָצָה וְהֵחֵלָּה לְטַפֵּס עַל הַחוֹמָה, שֶׁהָיְתָה עֲשׂוּיָה מֵאֲבָנִים בַּשִּׁיטָה הַיְּבֵשָׁה, עִם הַרְבֵּה מְקוֹמוֹת אֲחִיזָה לַיָּד.

הִיא הָיְתָה טוֹבָה בְּטִפּוּס, מִשּׁוּם שֶׁהָיְתָה רְגִילָה לַעֲלוֹת עַל עֲצֵי הַתַּפּוּחַ בַּפַּרְדֵּס שֶׁל אָבִיהָ.

הִיא יָרְדָה מֵהַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַחוֹמָה וְקָפְצָה בִּקְלִילוּת אֶל הַקַּרְקַע.

יַעַר עֲנָקִי הִשְׂתָּרֵעַ לְפָנֶיהָ.

בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הַגּוֹוַעַת נִרְאוּ הָעֵצִים אֲדֻמִּים, כְּאִלּוּ הָיוּ מְצֻפִּים דָּם. הִיא נָגְעָה בְּגֶזַע הָעֵץ הַקָּרוֹב אֵלֶיהָ. הוּא הָיָה רָטוּב וְדָבִיק, וּכְשֶׁמָּשְׁכָה אֶת יָדָהּ, הִיא הָיְתָה מְכֻסָּה בְּנוֹזֵל אָדֹם סָמִיךְ.

הִיא צָרְחָה בְּבֶהָלָה.

"סְנוֹאִי!" הִיא קָרְאָה בְּקוֹל רוֹעֵד. "סְנוֹאִי, בּוֹא נֵלֵךְ!"

אָז נִשְּׂאָה בָּאֲוִיר יְלָלָה גְּבוֹהָה וְחַדָּה, וּשְׁתֵּי נְקֻדּוֹת אֲדֻמּוֹת בּוֹעֲרוֹת הוֹפִיעוּ בֵּין הָעֵצִים.

זְאֵבָה עֲנָקִית עִם פַּרְוָה לְבָנָה מְדֻבְלֶלֶת הֵגִיחָה מִתּוֹךְ הַיַּעַר. עֵינֶיהָ נָצְצוּ כְּמוֹ גֶּחָלִים בּוֹעֲרוֹת; שְׂפָתֶיהָ נִמְתְּחוּ לְאָחוֹר וְחָשְׂפוּ נִיבִים צְהֻבִּים מְעֻקָּלִים, נוֹצְצִים מֵרִיר. הַזְּאֵבָה נִשְׁעֲנָה עַל רַגְלֶיהָ הָאֲחוֹרִיּוֹת וְיִלְּלָה שׁוּב, עֵינֶיהָ הַזּוֹהֲרוֹת נְעוּצוֹת בְּמָרִינָה. מָרִינָה רָאֲתָה שֶׁצִּפָּרְנֶיהָ שֶׁל הַחַיָּה שְׁחֹרוֹת וּמִתְמַזְּגוֹת זוֹ בָּזוֹ כְּמוֹ סַכִּינִים.

הַשֶּׁמֶשׁ נֶעֶלְמָה מֵאֲחוֹרֵי הָאֹפֶק. הַשָּׁמַיִם הָיוּ בְּצֶבַע כָּחֹל כֵּהֶה קְטִיפָתִי, וְיָרֵחַ מָלֵא לָבָן עָלָה מֵעַל הַיַּעַר.

מָרִינָה נָסוֹגָה, מְפֻחֶדֶת מִכְּדֵי לְהִסְתּוֹבֵב וְלִבְרֹחַ. הַאִם הַזְּאֵבָה הוֹלֶכֶת לְזַנֵּק?

אֲבָל כְּכָל שֶׁהַיָּרֵחַ הִמְשִׁיךְ לַעֲלוֹת, הַזְּאֵבָה הָלְכָה וְהֶחְוִירָה. עַכְשָׁו מָרִינָה יָכְלָה לִרְאוֹת אֶת הָעֵצִים דֶּרֶךְ גּוּפָהּ. הִיא הֵבִינָה שֶׁהָאוֹיֶבֶת שֶׁלָּהּ הוֹפֶכֶת לִהְיוֹת שְׁקוּפָה.

"כְּמוֹ רוּחַ רְפָאִים," הִיא לָחֲשָׁה.

וְאָז הַזְּאֵבָה נָמוֹגָה לַחֲלוּטִין. לֹא נוֹתַר דָּבָר מִלְּבַד שְׁתֵּי הָעֵינַיִם הָאֲדֻמּוֹת הַבּוֹעֲרוֹת, שֶׁנָּעוּ מַעְלָה־מַטָּה בַּאֲוִיר הַלַּיְלָה.

מָרִינָה הִרְגִּישָׁה רוּחַ קְפוּאָה נוֹשֶׁבֶת לְעֶבְרָהּ. אֲוָשׁוֹת וְרִשְׁרוּשִׁים נִשְׁמְעוּ מֵהַיַּעַר.

סְנוֹאִי הִשְׁמִיעַ עוֹד צְוָחָה. מָרִינָה הֵרִימָה אֶת מַבָּטָהּ וְרָאֲתָה אוֹתוֹ מֵגִיחַ מִבֵּין הָעֵצִים וְעָף לַגֹּבַהּ. הוּא חַי! אֲבָל בְּעוֹדָהּ צוֹפָה, סְנוֹאִי הֵחֵל לְאַבֵּד גֹּבַהּ. הִיא יָכְלָה לִרְאוֹת אֶת כְּנָפָיו נוֹטוֹת לְאָחוֹר וְנִצְמָדוֹת אֶל גּוּפוֹ כְּשֶׁצָּלַל בָּאֲוִיר. הוּא לֹא עָף — הוּא נָפַל!

הוּא צָנַח לְרַגְלֶיהָ שֶׁל מָרִינָה. נוֹצוֹתָיו הָיוּ קְרוּעוֹת וּמֻכְתָּמוֹת בְּדָם.

"סְנוֹאִי!" הִיא קָרְאָה וְנָפְלָה עַל בִּרְכֶּיהָ לְצַד חֲבֵרָהּ.

הִיא חִבְּקָה בַּעֲדִינוּת אֶת גּוּפוֹ הָרָצוּץ שֶׁל סְנוֹאִי. כְּשֶׁהִתְרוֹמְמָה עַל רַגְלֶיהָ הִבְחִינָה בְּשׁוּעָל שֶׁדָּחַף אֶת אַפּוֹ בֵּין הָעֵצִים. וְאָז בְּגִירִית. וּבְעוֹד שׁוּעָל. וּבְכֶלֶב בַּר. שְׁנֵי נִצִּים הוֹפִיעוּ בַּשָּׁמַיִם, וְאָז לִילִית מְצוּיָה, גְּדוֹלָה בְּהַרְבֵּה מִסְּנוֹאִי.

בַּעֲלֵי חַיִּים הִתְאַסְּפוּ בְּשׁוּלֵי הַיַּעַר. הֵם חָצוּ בְּאִטִּיּוּת אֶת קָרַחַת הַיַּעַר.

"מָה אֲנִי עוֹשָׂה?" לָחֲשָׁה מָרִינָה לְעַצְמָהּ. הִיא שָׁמְעָה אֶת זְאֵב הָרְפָאִים מְיַלֵּל בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית. חַיּוֹת הַבַּר הִסְתַּעֲרוּ לְעֶבְרָהּ כְּאַחַת.

הִיא פָּרְצָה בְּרִיצָה מִבְּלִי לַחְשֹׁב. כֶּלֶב בַּר נִסָּה לְזַנֵּק עָלֶיהָ, אֲבָל הִיא טִפְּסָה בְּמַעֲלֵה הַחוֹמָה עַל גְּבוּל הַפֶּלֶךְ הָאָסוּר וְצָנְחָה עַל הָעֵשֶׂב הַלַּח בַּצַּד הַשֵּׁנִי. כְּשֶׁהִיא מְאַמֶּצֶת אֵלֶיהָ אֶת גּוּפָתוֹ שֶׁל הַיַּנְשׁוּף הַמֵּת, הִיא רָצָה בַּחֲזָרָה לְכִוּוּן בֵּיתָהּ, בִּזְמַן שֶׁצְּוָחוֹת וּנְהָמוֹת שֶׁל חַיּוֹת זוֹעֲמוֹת מִלְּאוּ אֶת הָאֲוִיר מֵאֲחוֹרֶיהָ.

לִפְנֵי שֶׁפָּרְצָה אֶל הַבַּיִת, הִיא הִבִּיטָה מֵעֵבֶר לִכְתֵפָהּ וְרָאֲתָה אֶת זוּג הָעֵינַיִם הָאֲדֻמּוֹת שֶׁל זְאֵבַת הָרְפָאִים, שֶׁזִּנְּקָה בָּאֲוִיר מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַחוֹמָה. הִיא רָעֲדָה כְּשֶׁנָּעֲלָה אֶת דֶּלֶת הָעֵץ וְרָצָה לְמַעְלָה, בַּחֲזָרָה לְמִטָּתָהּ.

אָסוּר הָיָה לָהּ לְטַפֵּס עַל הַחוֹמָה אֶל הַפֶּלֶךְ הָאָסוּר. עַכְשָׁו הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב שֶׁלָּהּ מֵת...