שותה וודקה על קבר בוקובסקי
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
שותה וודקה על קבר בוקובסקי

שותה וודקה על קבר בוקובסקי

עוד על הספר

  • הוצאה: הוצאת כהל
  • תאריך הוצאה: אוקטובר 2024
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 40 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 37 דק'

דורית ויסמן

דורית ויסמן (נולדה ב-24 באפריל 1950) היא משוררת, מתרגמת, סופרת, עורכת ובמאית סרטים ישראלית. כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ופרס יהודה עמיחי לשירה.

בוגרת כיתת השירה של הליקון וממייסדי מקום לשירה ב"לב העיר" בירושלים, קבוצת משוררים העוסקת בהפצת השירה בשכונות ובפריפריה, בקרב בני נוער ומבוגרים. מנחת סדנאות לכתיבה יוצרת ומפגשי שיר. מ-2018 מתרגמת אחת לשבוע שיר - מאנגלית לעברית - ומפיצה אותו במסגרת הפרויקט "poem-of-the-week", וכן עורכת-שותפה (יחד עם עדי וולפסון) במדור שירה "ירוקה" בו מתפרסם אחת לשבוע שיר אקו-פואטי בקבוצת "שפע טבע".

ויסמן זכתה בפרסים ספרותיים רבים, ביניהם פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ע"ש לוי אשכול לשנת 2003, פרס יהודה עמיחי לשירה באותה שנה ופרס אקו"ם ליצירה המוגשת בעילום שם לשנת 2005. ב - 2016 זכתה על שירתה בפרס ע"ש אלפונסו גאטו (Alfonso Gatto), סלרנו, איטליה. ב-2018 זכתה על שירתה בפריז בפרס EASAL מטעם האקדמיה האירופאית למדעים, אמנויות וכתיבה, וכן בפרס אקו"ם 18–2017 ליצירה המוגשת בעילום שם על ספרה אדאש קלרינקה.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/4t49cewt

תקציר

דורית ויסמן, המתרגמת בהא הידיעה של שירי בוקובסקי לעברית, יוצאת למסע בעקבות מקומות השראתו של מושא תרגומיה, בעיר לוס אנג'לס, ארה"ב. צ'רלס בוקובסקי הוא משורר חתרני, חובב הטיפה המרה, שכונה גם "משורר הביבים", ו"משורר מעמד הפועלים", משורר שיוצא כנגד מוסכמות החברה, וביניהם "החלום האמריקאי", ומניף את דגל השחרור והחופש: החופש לחיות בדרכך ולומר את אשר על לבך. 

פרק ראשון

אל תנסה. הקבר
קברו של בוקובסקי, שמת באותו חודש בו הלכתי בעקבותיו, מרץ, בהיותו בן 73, נמצא בבית קברות מהוגן ומטופח, באזור סן פדרו, בדרום־מערב העיר לוס אנג'לס.

חצינו את העיר במכונית שכורה מצפון לדרום באחת מהאוטוסטרדות העוברות בתוכה - כבישים אימתניים בעלי שישה (!!) נתיבים לכל כיוון, שיש לנהוג במיומנות רבה על מנת לצלוח אותם בשלום.

 

אוטוסטרדה בתוך לוס אנג'לס

 

על הדשא במגרש החנייה של בית הקברות, בנקודה מוצלת, אכלנו את ארוחת הצהריים הצנועה שלנו [לחם, טונה, אבוקדו, בצל ירוק], ובכוח מחודש ניגשתי לשער הכניסה, לברר היכן מקום קברו של בוקובסקי. בידי היתה הכתובת המדוייקת: רחוב "מבט לאוקיינוס", חלקה 875.

הראיתי לאשה הצעירה שבביתן הכניסה את הכתובת, והיא הפנתה אותנו לבניין הקבלה הסמוך, ואמרה, שמשם יפנו אותנו בדיוק לקבר, כי זה מסובך למצוא, כי ה"מבט לאוקיינוס" הוא עצום. אך כשנקבתי בשמו של בוקובסקי, אמרה שהיא יודעת היכן הקבר, והתנדבה להביא אותנו לשם. היא נסעה לפנינו ברכב חשמלי קטן, כשאנחנו אחריה במכוניתנו. בית הקברות, ששמו Green Hills Memorial Park, הוא למעשה כרי דשא על גבעות, ללא מצבות. על הדשא שורות שורות של לוחיות קטנות ואחידות, צמודות לקרקע. היה קשה לנו לקלוט שאלו הם ציוני הקברים. האשה עצרה ליד גבעה קטנה והצביעה על לוחית אחת מיני רבות, באמצע המדרון התלול. טיפסתי בעקבותיה. שם, בין שורות הלוחיות, היתה הלוחית של בוקובסקי, ללא שום ייחוד, חוץ מציור של מתאגרף והכיתוב שעליה: Don’t Try - שפירושו: אל תנסה.

הקבר
איתנו עלו [תרתי משמע] לקברו שני צעירים אמריקאיים בגילאי העשרים. הם עמדו כמה דקות, דוממים, מול קברו. קשרתי שיחה עם אחד מהם. שאלתי אם הוא יודע מה פירוש ה"אל תנסה" הזה שעל הקבר. הוא לא ידע. וביקש שאסביר.

הסברתי לו. לינדה לי, אלמנתו, האשה שידע עמהּ עליות ומורדות, האשה שהתחתן אתה פעמיים, סיפרה בראיון עמה, כי כשעורכי הספר "מי הוא מי באמריקה" שאלו אותו "מה פילוסופיית החיים שלך?", וגם "יש לך משהו שאתה רוצה לומר?" הוא אמר רק את שתי המילים האלו: "אל תנסה". [בד"כ ידוענים בספרים הללו מכבירים מילים על אמונותיהם וגישתם לחיים].

ובוקובסקי עצמו מסביר זאת באחד ממכתביו משנת 1963: "מישהו שאל אותי: 'מה אתה עושה? איך אתה כותב, יוצר'. אתה לא, אמרתי לו, אתה לא מנסה. זה חשוב מאוד: לא לנסות, לא עם קדילקים, יצירה או אלמוות. אתה מחכה, ואם לא קורה כלום, אתה מחכה עוד. זה כמו יתוש על הקיר למעלה. אתה מחכה לו שיבוא אליך. כשהוא מתקרב אליך אתה הורג אותו. או אם אתה אוהב אותו, אתה הופך אותו לחיית מחמד.."

הבחור האמריקאי הינהן בהסכמה, והוא וחברו פרשו והלכו. כשנשארנו לבד, שתיתי על הקבר מבקבוקון הוודקה שהיה עמי, לכבודו, וגם השארתי את הבקבוק, חציו מלא, על הקבר.

ורוצה לציין, מן החלקה הזו, שממוקמת במקום שנקרא "מבט לאוקיינוס", אין כל מראה של האוקיינוס. גם לא כשמטפסים למעלה, אל ראש הגבעה. אין כבוד למתים.

שותה וודקה על קבר בוקובסקי - קישור לסרטון

דורית ויסמן

דורית ויסמן (נולדה ב-24 באפריל 1950) היא משוררת, מתרגמת, סופרת, עורכת ובמאית סרטים ישראלית. כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ופרס יהודה עמיחי לשירה.

בוגרת כיתת השירה של הליקון וממייסדי מקום לשירה ב"לב העיר" בירושלים, קבוצת משוררים העוסקת בהפצת השירה בשכונות ובפריפריה, בקרב בני נוער ומבוגרים. מנחת סדנאות לכתיבה יוצרת ומפגשי שיר. מ-2018 מתרגמת אחת לשבוע שיר - מאנגלית לעברית - ומפיצה אותו במסגרת הפרויקט "poem-of-the-week", וכן עורכת-שותפה (יחד עם עדי וולפסון) במדור שירה "ירוקה" בו מתפרסם אחת לשבוע שיר אקו-פואטי בקבוצת "שפע טבע".

ויסמן זכתה בפרסים ספרותיים רבים, ביניהם פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ע"ש לוי אשכול לשנת 2003, פרס יהודה עמיחי לשירה באותה שנה ופרס אקו"ם ליצירה המוגשת בעילום שם לשנת 2005. ב - 2016 זכתה על שירתה בפרס ע"ש אלפונסו גאטו (Alfonso Gatto), סלרנו, איטליה. ב-2018 זכתה על שירתה בפריז בפרס EASAL מטעם האקדמיה האירופאית למדעים, אמנויות וכתיבה, וכן בפרס אקו"ם 18–2017 ליצירה המוגשת בעילום שם על ספרה אדאש קלרינקה.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/4t49cewt

עוד על הספר

  • הוצאה: הוצאת כהל
  • תאריך הוצאה: אוקטובר 2024
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 40 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 37 דק'
שותה וודקה על קבר בוקובסקי דורית ויסמן

אל תנסה. הקבר
קברו של בוקובסקי, שמת באותו חודש בו הלכתי בעקבותיו, מרץ, בהיותו בן 73, נמצא בבית קברות מהוגן ומטופח, באזור סן פדרו, בדרום־מערב העיר לוס אנג'לס.

חצינו את העיר במכונית שכורה מצפון לדרום באחת מהאוטוסטרדות העוברות בתוכה - כבישים אימתניים בעלי שישה (!!) נתיבים לכל כיוון, שיש לנהוג במיומנות רבה על מנת לצלוח אותם בשלום.

 

אוטוסטרדה בתוך לוס אנג'לס

 

על הדשא במגרש החנייה של בית הקברות, בנקודה מוצלת, אכלנו את ארוחת הצהריים הצנועה שלנו [לחם, טונה, אבוקדו, בצל ירוק], ובכוח מחודש ניגשתי לשער הכניסה, לברר היכן מקום קברו של בוקובסקי. בידי היתה הכתובת המדוייקת: רחוב "מבט לאוקיינוס", חלקה 875.

הראיתי לאשה הצעירה שבביתן הכניסה את הכתובת, והיא הפנתה אותנו לבניין הקבלה הסמוך, ואמרה, שמשם יפנו אותנו בדיוק לקבר, כי זה מסובך למצוא, כי ה"מבט לאוקיינוס" הוא עצום. אך כשנקבתי בשמו של בוקובסקי, אמרה שהיא יודעת היכן הקבר, והתנדבה להביא אותנו לשם. היא נסעה לפנינו ברכב חשמלי קטן, כשאנחנו אחריה במכוניתנו. בית הקברות, ששמו Green Hills Memorial Park, הוא למעשה כרי דשא על גבעות, ללא מצבות. על הדשא שורות שורות של לוחיות קטנות ואחידות, צמודות לקרקע. היה קשה לנו לקלוט שאלו הם ציוני הקברים. האשה עצרה ליד גבעה קטנה והצביעה על לוחית אחת מיני רבות, באמצע המדרון התלול. טיפסתי בעקבותיה. שם, בין שורות הלוחיות, היתה הלוחית של בוקובסקי, ללא שום ייחוד, חוץ מציור של מתאגרף והכיתוב שעליה: Don’t Try - שפירושו: אל תנסה.

הקבר
איתנו עלו [תרתי משמע] לקברו שני צעירים אמריקאיים בגילאי העשרים. הם עמדו כמה דקות, דוממים, מול קברו. קשרתי שיחה עם אחד מהם. שאלתי אם הוא יודע מה פירוש ה"אל תנסה" הזה שעל הקבר. הוא לא ידע. וביקש שאסביר.

הסברתי לו. לינדה לי, אלמנתו, האשה שידע עמהּ עליות ומורדות, האשה שהתחתן אתה פעמיים, סיפרה בראיון עמה, כי כשעורכי הספר "מי הוא מי באמריקה" שאלו אותו "מה פילוסופיית החיים שלך?", וגם "יש לך משהו שאתה רוצה לומר?" הוא אמר רק את שתי המילים האלו: "אל תנסה". [בד"כ ידוענים בספרים הללו מכבירים מילים על אמונותיהם וגישתם לחיים].

ובוקובסקי עצמו מסביר זאת באחד ממכתביו משנת 1963: "מישהו שאל אותי: 'מה אתה עושה? איך אתה כותב, יוצר'. אתה לא, אמרתי לו, אתה לא מנסה. זה חשוב מאוד: לא לנסות, לא עם קדילקים, יצירה או אלמוות. אתה מחכה, ואם לא קורה כלום, אתה מחכה עוד. זה כמו יתוש על הקיר למעלה. אתה מחכה לו שיבוא אליך. כשהוא מתקרב אליך אתה הורג אותו. או אם אתה אוהב אותו, אתה הופך אותו לחיית מחמד.."

הבחור האמריקאי הינהן בהסכמה, והוא וחברו פרשו והלכו. כשנשארנו לבד, שתיתי על הקבר מבקבוקון הוודקה שהיה עמי, לכבודו, וגם השארתי את הבקבוק, חציו מלא, על הקבר.

ורוצה לציין, מן החלקה הזו, שממוקמת במקום שנקרא "מבט לאוקיינוס", אין כל מראה של האוקיינוס. גם לא כשמטפסים למעלה, אל ראש הגבעה. אין כבוד למתים.

שותה וודקה על קבר בוקובסקי - קישור לסרטון