שימור הנדסי של מבנים היסטוריים

דברים אחדים בטרם הקדמה / בטרם מבוא

הספר שימור הנדסי של מבנים היסטוריים: שיטות בנייה בארץ ישראל במאות ה־19 וה־20 נולד מתוך הוויית השימור הפיזי, כפי שהלכה והתפתחה מאז הוקמה המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל בשנת 1984.

רבים התהליכים והתמורות שעבר השימור הפיזי בישראל במהלך השנים האלה. בתחילת הדרך לא היו בנמצא המודעות והידע המקצועי הבסיסי, לא ברשות המועצה וגם לא בקרב מקבלי ההחלטות במערכות המדינה, הממשלה, הרשויות המקומיות והוועדות לתכנון ובנייה ברשויות אלה.

מדובר בתהליך שנמשך שנים לא מעטות. תהליך מעצם טבעו תלוי בגורמים רבים, ועיקרו במקרה הזה העמקה והבנה גוברות והולכות לערכי השימור, ויצירת "קאדר" של אנשי מקצוע – משמרים, מהנדסים ואדריכלים – חלקם לאחר הכשרה במוסדות שימור בחו"ל. כל אלה הפיחו רוח חדשה ומקצועית בתחום המהווה, כבר כיום, "שכבה" בעלת נוכחות לא מבוטלת בפיתוח המודעות והמחויבות להתמודדות עם אתגרי השימור הפיזי, אל מול הפיתוח המואץ וההתחדשות העירונית בישראל.

על אף הידע ההולך ומצטבר חסרה על "מדף" המתכננים והמשמרים ספרות מקצועית מנחה. ספרות המרכזת ידע הניזון מהתנסויות יום־יומיות מביצוע בפועל, ומידע כפי שהתפתח במחקר ובאקדמיה בישראל. לפיכך באנו לכלל הבנה כי יש ליצור ולקדם עבור אנשי המקצוע בסיס מידע מלמד, מנחיל ומסכם, ולהתאים את הידע, המחקר והערכים לשפה פרקטית ההולמת את ההוויה הישראלית והארץ־ישראלית.

כתיבת הספר, עריכתו והוצאתו לאור גם הן, התגבשו בתהליך "דגירה" עד להבאתו לידי גמר. הפורמט ידידותי למשתמש, וערוך בשפה גרפית מאירת עיניים העושה את הספר למעין תורה לאנשי המקצוע בתחומי השימור הפיזי.

ברצוני להודות ולהביע הערכה רבה למחברים, אינג' יעקב שפר, מורה דרך ומלווה לרבים בתחומי תורת הנדסת השימור, שהיה המהנדס הראשון של המועצה לשימור אתרים בשנים 1986–1988 ומלווה אותה עד היום בייעוץ ובעבודה, ולאינג' מאיר רונן, שותף ומלווה נאמן בפרויקטים רבים לשימור בישראל, מרצה בכיר במכללה האקדמית גליל מערבי, ומרצה בימי עיון והשתלמויות בנושאי שימור פיזי. תודה לעורך הספר צבי גל ותודה מיוחדת לעידית מי־דן, מנהלת תחום מידע ופרסומים במועצה לשימור אתרים, על שקדנותה הרבה והליווי המקצועי בעריכת הספר.

הספר שימור הנדסי של מבנים היסטוריים יצא לאור במסגרת הספרייה ע"ש יהודה דקל – המועצה לשימור אתרים מורשת בישראל.

עמרי שלמון

מנכ"ל

המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

פתח דבר: סקר שיטות בנייה כבסיס לשימור

שימור מבנים בישראל זוכה כיום לאהדה ציבורית ומוסדית רבה. זו מתבטאת בנהלים ובהנחיות של משרד הפנים ומנהל התכנון בדבר תיעוד של מבנים היסטוריים בכל המערכות העירוניות. במהלך כתיבת הספר עברה מדינת ישראל גלי פיתוח ותכנון נרחבים אשר מאפשרים גישה נוחה יותר לבניינים רבים. אפשרויות האיסוף, הניתוח, הריכוז וההפצה של שיטות הבנייה של פעם רבות מאוד כיום. עם זאת, מטבע הדברים אין הספר כולל את כל שיטות וטכנולוגיות הבנייה של מבנים היסטוריים, ובוודאי לא את השינויים, האלתורים וההתאמות שנעשו בארץ לשיטות הבנייה המקוריות. יש לקוות שאלה יאפשרו בעתיד שיתוף פעולה פורה במחקרים נוספים שישלימו עבודה זו.

הספר מבוסס על מחקר שנערך בשני שלבים. את השלב הראשון של המחקר ערכתי בתל־אביב-יפו בשנים 1986–1989 בעזרת מלגה מטעם קרן תל־אביב למחקר, והוא היווה בסיס לגיבושו של כתב היד. השלב השני נערך ברחבי הארץ בשנים 1989–2015, ובמהלכו הצטרף אליי מאיר רונן כשותף מלא. עוד בטרם הפך המחקר לכתב יד נתתי את הסכמתי לסטודנטים שונים שלימדתי במשך השנים לצלם חלקים מן הטיוטה הראשונה, והם הופצו בדרכים שונות.

תודתי נתונה לעשרות האנשים שעזרו בפרטים קטנים כגדולים, החל בהשגת מפתח לבניין סגור וכלה בהיכרות עם אנשים נוספים הקשורים לנושא. תודה לעינת קריצ'מן ששקדה על הכנת השרטוטים, מיון החומר בשלב הראשון ועריכתו עד שנת 1989. תודתי הרבה נתונה לחברי היקר ד"ר צביקה גל שעודד אותי לאורך כל הדרך, בנה, סידר וערך את הספר, ובכך קידם את הוצאתו לאור. תודה לעידית מי־דן, מנהלת תחום מידע ופרסומים במועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, על הסיוע בעריכה ועל הבאת הספר לידי גמר. תודתי נתונה גם לחומי נובנשטרן, סמנכ"לית המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, שבמשך השנים עשתה מאמצים רבים כדי להביא את המחקר לכלל סיום. תודה מיוחדת לאדריכל ד"ר גיל גורדון שהעיר, הוסיף, גרע והתעקש להביא את העבודה לקו הסיום. תודה למחלקת השימור של עיריית ירושלים על הסיוע לאורך כל הדרך וכמובן לספריית יהודה דקל - המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל על הסיוע העצום בהוצאת הספר לאור.

תודה מיוחדת לבני משפחתי: אשתי פרנצ'סקה שפר־לוי, בתי מיכל שפר־עמנואל שנטלה חלק בכתיבת ספר זה, ובני גד שפר שתרגם לאנגלית חלק מהפרקים. תודתי על הסבלנות שגילו במשך העבודה ובסיורים בארץ ובחו"ל, כדי שאוכל לצלם ולתעד פרטים שונים בבניינים היסטוריים.

יעקב שפר

פתח דבר: טכנולוגיות בנייה - הסמוי מן העין

בעשורים האחרונים הולך תחום שימור המבנים בארץ ומתפתח במהירות, ואף מצמצם בצעדי ענק את הפערים בין ישראל לבין מדינות בעלות עבר שימורי היסטורי עשיר. ככל שנרצה "לשמר" יותר, ההתנגשות בין הרצון לשמור טכנולוגיות בנייה היסטוריות לבין התאמת המבנים לתקנים החדשים תהיה גדולה יותר. ברוב המקרים, התאמת המבנה לדרישות כיום וחיזוקו גורמים להתערבויות דרסטיות והרסניות בטכנולוגיות הבנייה הקיימות במבנה. חוסר האמון בחוזקו של המבנה ההיסטורי נובע בעיקר מהיעדר היכרות עם טכנולוגיית הבנייה המסורתית.

ספר זה מטרתו בעיקר לגשר בין טכנולוגיית הבנייה הקיימת, שלעיתים היא סמויה מהעין, לבין משתמשי הקצה: בעלי הנכס, יזמים, אדריכלים, מהנדסים, סטודנטים לשימור וכל מי שעוסק בתחום השימור ויוכל לקבל מידע מרוכז ולהכיר את שיטת הבנייה.

אני מבקש להודות ליעקב שפר, מורי רבי ושותפי, האיש שפתח בפניי את עולם השימור ההנדסי בארץ. אתה בשבילי ה"אורים והתומים" בתחום זה, בזכות המסירות, הידע, הירידה לפרטים והמקצועיות.

ספר זה הוא תוצר של שיתוף פעולה וידע שנרכש בזכות שותפים רבים לעשייה; עובדי המשרד כיום ובעבר, סגל המרצים והסטודנטים במכללה האקדמית גליל מערבי, אנשי השימור בגופים הציבוריים, במחוזות ובמרחבים השונים, חברים וקולגות מתחום השימור.

לאשתי רות ולארבעת ילדיי, יהונתן, אלעד, שיר ונטע: מעבר לתמיכתכם במסלול ובדרך שבחרתי, אני מוקיר ומעריך את הסבלנות שגיליתם בחופשות בארץ ובחו"ל, בעת טיול באתרים ובמונומנטים היסטוריים ועתיקים, בגנים לאומיים, באתרי מורשת ובאתרים ארכיאולוגיים.

מאיר רונן

מבוא

הרקע לספר

ספר זה מבוסס על פעולות השימור ההנדסי של מבנים היסטוריים שנעשו בישראל על ידי גורמים ציבוריים החל באמצע שנות השמונים של המאה ה־20. בניגוד להיגיון הרגיל, עבודות השימור התחילו לפני עבודת מחקר וחיפוש אינטנסיבית אחר מידע על אודות שיטות וטכנולוגיות בנייה שיושמו במבנים בתל־אביב-יפו במאה ה־19 ובמחצית הראשונה של המאה ה־20.

מלגה שקיבלתי בשנים 1988–1989 מטעם קרן תל־אביב למחקר, שהייתה חלק מקרן תל־אביב, אפשרה להתחיל במחקר ובאיסוף החומר הרלוונטי. כיוון שבעבר לא התאפשר לפרסם את שני שלבי המחקר, צולמו באישורי חלקים רבים מהטיוטה על ידי סטודנטים וחוקרים רבים בשנים 1989–2016, והם הופצו בדרכים שונות. הספר מהווה גם חומר רקע למלאכת השימור.

יש להדגיש כי המידע בספר מייצג שיטה או תקופת בנייה, ואינו תחליף לסקר או לתכנון הנדסי קונסטרוקטיבי־פיזי־שימורי פרטני של כל מבנה הנתון לטיפול או למחקר. יתר על כן, טכנולוגיית הבנייה ההיסטורית והשלכותיה חייבות להיות נושא מקיף ורב־תחומי, ורק מבט כוללני יכול לתת תשובה לנושאים ולבעיות שקיימות בשטח ומתוארות בספר.

מטרת הספר

במטרה לשמר את המורשת הבנויה חשוב לקטלג ולסדר את שיטות הבנייה הידועות. רק לאחר השלמת מידע בסיסי זה ניתן להיכנס לעובי הקורה ולעבור לשלבים הבאים, הכוללים ניתוח של הכשלים ההנדסיים העיקריים בקבוצת מבנים נתונה, הסקת מסקנות באשר למקור הכשלים הללו, ומתן המלצות לטיפול בהם.

אחד הגורמים לאי־שמירת מבנים היסטוריים הוא מצבם ההנדסי, הקונסטרוקטיבי והפיזי הרעוע והמאמצים הרבים הדרושים לשימורם – גם אם נתעלם מגורמי עיור, יזמות, תוכניות מתאר חדשות או ספקולציות נדל"ניות. הערכת מצבם ההנדסי של מבנים אלה היא תמהיל של אבחנה אובייקטיבית מקצועית ושל אבחנה סובייקטיבית של גורמים מקצועיים המעורבים בגורלו של המבנה, והם בעלי עניין בו. כיום בולט בחסרונו ידע בשלושה נושאים עיקריים בשיטות ובטכנולוגיות הבנייה בישראל:

1. שיטות הבנייה של רכיבים קונסטרוקטיביים במבנים טיפוסיים.

2. שיטות הבנייה של קירות וחיפויי קירות של מבנים טיפוסיים.

3. שימוש במתכות, לרבות מתכות חדשות יחסית, לבניית גגות, כיפות ורכיבים אחרים במבנים טיפוסיים.

עם זאת, המחקר שלנו יתמקד בנושא הראשון, שבמרכזו עומדים זיהוי וסיווג שיטות הבנייה הקונסטרוקטיביות על פי תאריכי הפצתן המשוערים ומיפויָן בכל הארץ. בחלק מהנושאים שולבו רבות מהשיטות שלא אפיינו את הבנייה בישראל, אך הן מהוות חלק מהמורשת הבנויה ולהן ערך תרבותי ותיעודי רב.

מחקר בנושא טכנולוגיות ושיטות הבנייה במאות ה־19 וה־20 חיוני כיום להבנת המצאי האדריכלי הקיים, לצורך השימור הפיזי־מעשי של המורשת הבנויה לדורות הבאים. מטרתו של הספר היא אפוא להציע מידע עדכני על אודות מורשת התרבות הבנויה בישראל לצורך פעולות שימור נכונות, והוא כולל את הנושאים שלהלן:

זיהוי שיטות הבנייה שהיו נפוצות בישראל במאות ה־19 וה־20.

• סיווג שיטות הבנייה לפי תקופות וטכנולוגיות בנייה ו/או התרבויות שהיו מקור השראתן.
• תיעוד גרפי, צילומי ומילולי של טיפוסי הבנייה השונים ופרטיהם.
• טבלאות מסכמות אשר ישמשו בסיס למחקרים נוספים בנושא.
• הצגת בסיס טכני לשימור אבות הטיפוס כבסיס לניתוח כשלים הנדסיים בתוך מרקמים לשימור שנקבעו או ייקבעו בעתיד.
• יצירת תמריץ למוסדות שונים לתמוך בחיבור ספרות טכנית לשימור הנדסי, מהלך שיעצים את אפשרויות השימור של נכסי התרבות של המורשת הבנייה בישראל.
• מידע רלוונטי על נושאים שונים שישמש כלי למקבלי ההחלטות הממונים.

התקופה הנסקרת בספר

חלק נכבד מהחומר שנאסף בשלב המחקר הראשון (1986–1989) עוסק, כאמור, בתל־אביב-יפו, שהייתה מוקד חשוב לבנייה ולניסוי של הטכנולוגיות ושיטות הבנייה במאות ה־19 וה־20. תל־אביב-יפו ציינה זה מכבר מאה שנה להיווסדה, אך התפתחות העיר החלה כחמישים שנה קודם לכן, עם יציאת התושבים היהודים אל מחוץ ליפו שבתוך החומות, ובניית בתים בשטח החפיר. בהמשך נבנתה שכונה חדשה בנווה צדק, ובסופו של תהליך נוצרה תל־אביב-יפו, הנחשבת בעיני רבים לעיר מיוחדת.

רבות נכתב על העיר: סיפורים על אירועים היסטוריים, על התפתחותה הגאוגרפית והאורבנית, על בתיה שנבנו בסגנון מזרחי, אקלקטי ובינלאומי, על בנייה ספקולטיבית, על התפתחות שלא בהתאם לתוכניות ועוד. אולם עד כה לא נחקר הנושא החשוב של טכנולוגיות ושיטות הבנייה של בתי העיר, ולא נכתב עליו. המחקר גם חושף מחדש בפני הציבור שאינו מצוי בספרות ההנדסית המודרנית חומר ארכיוני וחומר הקיים רק בספרי הנדסה ואדריכלות בסיסיים. בנושאים מסוימים המחקר מפריך מיתוסים או נתונים היסטוריים הידועים לכול, אף על פי שלא זאת הייתה מטרתו מלכתחילה.

בשלב השני, עם הרחבת המחקר לרחבי הארץ, בלט עוד יותר היעדרו המוחלט של מידע הנדסי בנוגע לבנייה במאות ה־19 וה־20. העבודה שנעשתה באזור תל־אביב-יפו, והפיתוח המואץ בערים ההיסטוריות בישראל, הובילו אותי להתמקד במחקר בתקופה זו. בניגוד לבנייה בעת העתיקה, שעליה קיים ידע שמקורו במחקר הארכאולוגי והיא מוגנת בהתאם לחוק העתיקות השומר את האתרים העתיקים, הרי ההנחיות ומגבלות השימור הנוגעות למבנים היסטוריים הן חלשות וחסרות שיניים אל מול הפיתוח הנדל"ני, לצד חוסר הידע בטיפול הנדסי־שימורי נכון. לכן חשוב היה בעיניי לתת מענה שימורי לבנייה מן התקופה שבין אמצע המאה ה־19 עד אמצע המאה ה־20, ולשמור על קשת רחבה זו של שיטות וטכנולוגיות בנייה שהיא לב ליבה ההנדסי־פיזי של תקופת תקומתו של עם ישראל בארצו.

שיטת המחקר והאיסוף

המחקר של נושאי ההנדסה במבנים היסטוריים במאות ה־19 וה־20 הוגבל לשיטות ולטכנולוגיות הבנייה ההנדסית־קונסטרוקטיבית של מבנים אלה. נושאים הנדסיים־פיזיים אחרים דוגמת חיפויים, תהליכי עיבוד חומרים, אלמנטים טרומיים וגם חומרי בנייה שונים הועברו למאגרי מידע שאינם כלולים במסגרת המחקר הנוכחי.

האינטנסיביות של עבודת המחקר ואיסוף החומר אפשרה מגע יום־יומי עם שיטות וטכנולוגיות שונות ומגוונות, ואגירת מידע וצילומים. השלב הראשון בוצע בשנים 1986–1989 והתמקד בנושאי הבנייה מנקודת מבט מחקרית טהורה, ובמהלכו עלו נושאים מגוונים שלא היו מתגלים בלא מחקר. במהלך העבודה נאספו נתונים רבים ומידע, כולל תיעוד וסקר של מבנים. השלב השני התמקד בניסיון מעשי שהצטבר במשרד התכנון "שפר את רונן מהנדסים – שימור מבנים היסטוריים ועתיקים" בשנים

2006–2016, ויושם בביצוע עבודות שימור וייצוב הנדסי של מבנים היסטוריים רבים. מידע זה כולל, בין השאר, חלק מבדיקות המעבדה וכן רבים מן הרישומים והשרטוטים הרלבנטיים. לפיכך הוקדש פרק מיוחד לסקירת הכשלים ההנדסיים במבנים ההיסטוריים. עבודתנו במהלך תקופה זו בישראל ובחו"ל זימנה לנו אפשרויות למגע עם מוסדות ואנשי מקצוע שונים, ואלה גילו תמיד התעניינות וגישה אוהדת לאיסוף מידע על שיטות הבנייה השונות. כתוצאה מכל אלה הוגדרו יעדי המחקר במסגרת הכרונולוגית כדלקמן:

1. איסוף כל חומר קיים, בין שעל בנייה המייצגת מבנים רבים, בין שעל בנייה המייצגת מבנים בודדים או מבנים "יוצאי דופן ומשונים".

2. סיווג חומרי הבנייה לכמה קטגוריות ברורות ועיקריות, על פי שתי התקופות העיקריות של בנייה בשיטה נתונה:

• התקופה העות'מאנית המאוחרת, שכוללת את גלי הבנייה העצומים במאה ה־19.
• תקופת הבנייה בבטון במאה ה־20.

3. מבנים ושיטות יוצאי דופן בשתי התקופות הללו.

4. ניתוח המידע שנאסף, והתמקדות בשיטות הבנייה ההנדסיות־קונסטרוקטיביות.

5. העברת הידע למדיה גרפית ולמלל, בדיקת שלמות החומר והשלמתו בהתאם לדרוש.

6. בשלב זה עלה צורך במחקר נוסף להבנת ההנדסה במבנים היסטוריים ולגיבוש המלצות לעתיד.

המחקר הושלם באמצעות פרקים נוספים שבהם נאסף מידע רב שהיה חשוב להבנת מבנים אלה:

• הסקר ההנדסי כבסיס למחקר המבנה הבודד.
• כשלים הנדסיים־שימוריים בכל טכנולוגיית בנייה טיפוסית.

מגבלות הספר

הספר מחולק לפרקים שניתן לקוראם ברצף, אך ניתן גם לקרוא פרק בודד זה או אחר. המחקר מבוסס ברובו על סקירות אישיות של הקיים בפועל במבנים ובאתרי מורשת שונים. בחלק מהמקרים נתקלנו במגבלות גישה אל המבנים, ואל נקודות מסוימות בתוכם. מגבלה נוספת הייתה הכמות הגדולה של מבנים בסיסיים שנבנו בגרסאות שונות עקב התכנון או הביצוע. נוסף על כך הגבלנו עצמנו שלא להציג את כל הנושאים הקשורים להנדסה קונסטרוקטיבית מיוחדת, כגון מסבכי גגות או חומרי בנייה. לבסוף, היינו צריכים לתחום עצמנו בנקודת זמן מסוימת כדי לסכם את המידע שהצטבר, גם אם הצטבר בידינו חומר נוסף רב וחשוב.

הספר כולל איורים רבים – מהם שרטוטים שנעשו בתוכנה גרפית מודרנית, ומהם תצלומים שצולמו מאז שנות השמונים של המאה ה־20 באתרים שונים, במהלך העבודה. כן השתמשנו בתצלומי ארכיון ממקורות שונים. מטבע הדברים לא כל התצלומים הם באיכות גבוהה, אך למרות זאת הם שולבו בספר מתוך הכרה בחשיבותם, שכן במקרים לא מעטים הם התיעוד האחרון למבנים. האיורים מוצגים במרוכז בסופם של פרקים א, ב, ו־ג.

לסיכום, המידע המוצג בספר הוא הבסיס הדרוש לשימור מורשת התרבות הבנויה, וראוי לשלבו במתן פתרונות הנדסיים־קונסטרוקטיביים, פיזיים או אדריכליים לשימור מבנים ואתרים. הספר יגיע, מן הסתם, לאנשי מקצוע שונים בתחום השימור, וכל אחד יוכל למצוא עניין בחלק זה או אחר. אני מקווה שהספר יעורר עניין והנאה, כפי שגרם לי העיסוק במחקר זה.