עושר שלא קונים בכסף

הקדמה

ערב אחד ישבה אֶל לצידי על הספה בסלון בית החווה שלנו בכפר האיטלקי. עברנו הנה לפני כמה שנים, עם הנכסים החשובים ביותר של חיי דחוסים בשלוש מזוודות. הייתי זקוק להרפתקה חדשה, לכן מכרתי את ביתי, חילקתי רבים מחפציי ועזבתי את המדינה שבה חייתי חמישים וחמש שנים. אחרי שנחתנו ברומא, חיכינו ליד מסוע המזוודות, נרגשים לקראת ההתחלה של חיינו החדשים. ואז חיכינו עוד, ולאחר מכן עוד קצת. כן, המזוודות שלנו הלכו לאיבוד. ליקום יש חוש הומור נהדר, נכון?

בכל אופן, בערב ההוא בבית החווה שאותו אתאר לכם בהמשך, הולי, הכלבה הקטנה של אל, שנעשתה לכלבה הקטנה שלי, כי למעשה היא איתי כל הזמן ולרוב רובצת על ברכיי — מתחילה לגרגר כמו חתול (אף שהיא כלבה אמיתית). אני מכנה אותה "סופרצ'אם", כי זה בדיוק מה שהיא בשבילי.

אני משקיף החוצה מבעד למסגרת החלון העתיקה ורואה את שמי הערב בוערים בשלל גוונים קסומים של שקיעה, אדום עם נגיעות כתומות. זה קסם בהתגלמותו הפשוטה. זה מה שאיטליה עושה לאנשים. חבר אחד אמר לי לא מזמן, "מי שגר כאן בוכה פעמיים. בפעם הראשונה כשהוא מגיע, כי זה לא המקום הכי יעיל בעולם. בפעם השנייה הוא בוכה כי הוא צריך לעזוב." כן, זה מקום מיוחד עד כדי כך.

לאֶל יש חיוך רך על פניה, ולפעמים עיניה מתמלאות דמעות. היא קוראת את כתב היד של הספר הזה בפעם הראשונה.

כל הסצנה הזאת פשוטה לגמרי. ומושלמת לחלוטין.

מה שמעלה בדעתי את המילים "זהו עושר".

אני בפירוש לא טוען שהחיים שלי מושלמים עכשיו או היו מושלמים בעבר. ממש לא. התמודדתי עם קשיים לא מעטים, ועברו עליי זמנים רעים ביותר. הוכיתי, טורטרתי, בגדו בי ודיכאו אותי.

ובשום אופן לא הייתי רוצה לחשוב שאני איזה גורו שיודע הכול. כי אני לא כזה.

עם זאת, גיליתי איך להפוך תבוסות לעוצמות, פציעות לתבונה, בעיות להצלחה. זכיתי ללמוד בדרך הקשה הרבה שיעורים על חיים יפים, ובדפים הבאים אשתף אתכם בהם.

פעם היה לי מדריך סקי שעזר לי לגלוש טוב יותר (כי זה מה שמדריכי סקי עושים). יום אחד, בזמן עלייה במעלית לראש ההר, הוא אמר לי, "אתה יודע, מדריכי סקי הם לא אנשים עשירים, אבל יש לנו חיים עשירים." והאיש הזה — שהיו לו לחיים ורודות תמיד מהשמש ומהקור, אישה שהוא מעריץ, ילדים שהוא משוגע עליהם וחיים שלמים על הר שממנו נשקף נוף עוצר נשימה — היה האדם העשיר ביותר שהכרתי מימיי.

וזה הדבר שבו עוסק הספר 'עושר שלא קונים בכסף': לעיתים קרובות העושר האמיתי נמצא לנגד עינינו, אבל אנחנו מתעלמים ממנו כי תוכנתנו לא להעריך אותו. וזה מזכיר לי את הציטטה הבאה מדבריו של דייל קרנגי: "כולנו חולמים על גן ורדים קסום מעבר לאופק, במקום ליהנות מהוורדים שפורחים היום מחוץ לחלוננו." נכון או לא נכון?

תרשו לי לשאול אתכם: למה התרבות שלנו מעריצה את המיליארדר ולא את המורה, ששבוע אחרי שבוע מוצא דרך לעורר השראה בכיתה של עשרים ילדים? או את לוחם האש, שמסירותו ההרואית עוזרת לנו להרגיש בטוחים בקהילות ובבתים שלנו? או את הגנן, שמאמציו הבלתי נלאים לשתול, לטפל ולהשקות את הפרחים בשכונה עושים את הרחוב שלנו יפה יותר?

הספר הזה מציג פילוסופיה או מתודולוגיה חדשה לגמרי של הצלחה ועושר, כזאת שלא לימדו, אילפו או אפילו עודדו אותנו להתייחס אליה. אבל היא בהחלט תביא לכם אושר בר־קיימה, חופש אישי ושלווה פנימית מתמדת.

עכשיו, כפי שהזכרתי קודם, אני מסכים שכסף זה דבר חשוב. כולנו צריכים לשלם חשבונות, לעמוד בהתחייבויות ולהתאמץ לכסות את ההוצאות השוטפות. חסכונות גדולים ואיתנות כספית מאפשרים לנו לחיות עם פחות מתחים, יותר חופש ותחושה של ריבונות עצמית (יכולת לעשות מה שרוצים, איפה שרוצים, מתי שרוצים — ועם האנשים האהובים עלינו). אז כן, כסף הוא מרכיב חיוני בחיים העשירים שלכם. אני מבקש להיות ברור לחלוטין בעניין זה. הכסף חשוב, אבל הוא לא כל מה שחשוב.

כפי שתראו במסגרת הלימודית שאני עומד להציע לכם (וכפי שלימדתי את הלקוחות שלהם נתתי ייעוץ פרטי במשך שנים רבות ובתוצאות מעולות), הצלחה כספית היא רק אחת משמונה הצורות של העושר. יעצתי ללא מעט מיליארדרים במהלך שלושים שנות עבודתי עם רבים מאנשי העסקים המובילים בעולם, ספורטאים מקצוענים, כוכבי קולנוע ואנשי תקשורת. ואני יכול לומר לכם בביטחון מלא שלרבים מדי מהם כסף זה כל מה שיש. הם עשירים בממון ועניים בחיים.

מכאן שאתם צריכים להצליח בכל אחת משמונה צורות העושר כדי שתוכלו לומר על עצמכם שאתם מצליחנים אמיתיים, כאלה שחייהם עשירים באמת. ויפים.

בדפים הבאים נסקור בהרחבה את כל אחת משמונה הצורות של האושר שנזכרות למעלה, באופן קל ליישום ונוח להבנה, שיחולל שינוי רב־עוצמה בשגרת ימיכם. בפרקים קצרים, שאמורים להיות מעין שיעורים פרטיים יומיים, אספק לכם רעיונות, הצעות, הנחיות וסיפורים מעוררי השראה שיאפשרו לכם לחיות כל אחד מהימים האלה במלואו. וכשתעשו כן, תיווכחו שגמולכם יהיה חיים עשירים יותר.

מודל הלמידה "שמונה הצורות של העושר" מבוסס על שמונה הרגלים נסתרים (מפני שבדרך כלל לא נוטים להתייחס אליהם) שאני ממליץ בכל ליבי שתאמצו לכם:

צמיחה: הרגל השיפור האישי היומי. הרגל זה מבוסס על התובנה שאנחנו, בני האדם, מאושרים יותר ועשירים באמת כאשר אנחנו מממשים בדרך קבע את היכולות האישיות ואת הכישרונות הטבעיים שלנו. החתירה המתמדת לצמיחה אישית היא אחד הנכסים היקרים ביותר שלכם.

בריאות: הרגל המאמץ המתמיד לשיפור בריאותכם. הרגל זה מבוסס על ההבנה העמוקה שבריאות שכלית, רגשית, גופנית ונפשית, בצד חיים ארוכים ומלאים חיוניות, רווחה ושמחת חיים, היא תנאי הכרחי לעושר אמיתי.

משפחה: הרגל של משפחה מאושרת, חיים מאושרים. הרגל זה מבוסס על הידיעה שלכל הכסף וההצלחה החומרית אין כל ערך אם אתם לבדכם. לכן העשירו את הקשרים שלכם עם יקיריכם ומלאו את חייכם בחברים מצוינים שישדרגו את האושר שלכם.

אוּמנות: העבודה כבסיס להרגל התכלית. הרגל זה מבוסס על מאמץ מתמיד לראות בעבודתנו עיסוק אצילי והזדמנות טובה לא רק למימוש היכולות האישיות שלנו, אלא גם לעשיית עולמנו מקום טוב יותר. מיומנות היא מטבע ששווה להשקיע בו.

כסף: רווחה כלכלית היא הדלק שמניע את הרגל החופש. בבסיס הרגל זה עומד העיקרון ששפע כלכלי לא רק רחוק מלהיות משהו רע, הוא גם התנאי ההכרחי המאפשר לחיות ברווחה ובצורה מרתקת ומקורית.

קהילה: הרגל הפיכתכם לרשת החברתית של עצמכם. הרגל זה בנוי סביב העובדה המדעית שלקשרים, שיחות והדרכה רוחנית יש השפעה עמוקה על החשיבה, הרגשות, ההתנהגויות והיצירתיות של בני האדם. כדי לחיות חיים מצוינים, עליכם למלא את החוג החברתי שלכם באנשים מצוינים.

הרפתקה: הרגל מציאת האושר בחקירה ולא ברכישה. הרגל זה מביא לידי ביטוי את ההכרה שאושר גדול לא נוצר מדברים חומריים, אלא מרגעים קסומים של עשיית דברים המציפים אותנו בתחושה של הכרת תודה, פליאה ויראת כבוד. העשירו את ימיכם ברגעים כאלה, ועולם חדש של השראה ייפתח בפניכם.

שירות: הרגל החיים קצרים אז תהיו מועילים. הרגל זה מבוסס על ההבנה רבת־השנים שהמטרה העיקרית של חיים עשירים היא לשפר את חייהם של אחרים. אם תשקיעו את עצמכם במטרה גדולה מכם, לא רק שתגלו את המצוינות שלכם, גם תאירו את העולם תוך כדי מעשה, ותמצאו אוצרות שערכם עולה בהרבה על כל כסף, נכסים ומעמד ציבורי.

עד כאן. אני מודה לכם שוב על האמון בעבודתי ועל הצטרפותכם אליי. ועכשיו, בואו נתחיל. וכך נמלא את ימיכם בעושר שלא קונים בכסף.

הצורה הראשונה של עושר

צמיחה

הרגל השיפור האישי היומי
 

העושר הפנימי, המהות, זאת הממלכה שלכם

- ג'לאל א־דין רוּמי

הצורה הראשונה של עושר
צמיחה | סקירה קצרה

צמיחה למלוא הפוטנציאל שלכם היא מתנה שערכה לא יסולא בפז. מיומנות אישית היא המטבע שיעשה אתכם עשירים באמת, וההשקעה הנבונה ביותר שלכם בהפיכתכם לכל מה שאתם יכולים להיות.

היכולת לחקור את הפחדים המודחקים שלכם, להיפטר ממעצורים הרסניים, להעז להיכנס לתחומים הבלתי ידועים של הפוטנציאל הטבעי שלכם ולהבין כמה חכמים, חזקים, מחוננים, בעלי חוסן נפשי ואוהבים אתם, תביא לחייכם יותר קסם מכפי שכל התהילה, הממון וההצלחה החומרית יוכלו להביא אי־פעם.

צמיחה פנימית והתפתחות אישית יומיומית הן צורות ממשיות מאוד של עושר, אם כי בדרך כלל החברה שלנו לא מעריכה אותן מספיק. בתקופתנו הנוכחית, דווקא המיליארדרים אלי ההון הם שמתפרסמים בעמודים הראשונים של העיתונים, ועל דוכן המנצחים ניצבים כוכבי הספורט בִּמקום אנשים שמעמידים בראש סולם העדיפויות שלהם עשייה בלב טהור, מחשבה מעמיקה, בנייה של אופי במשקל כבד והצמחה של נפש מגביהה עוף. עבורי, ניצחון פנימי חשוב פי כמה וכמה מניצחון בעולם. הניצחון הראשון קבוע. השני בן חלוף.

עם זאת, עצם העובדה שהתרבות שלנו אינה מציבה את השיפור העצמי ואת ההכרה המתמדת בכוחות הטבעיים ובגאונות הראשונית שלכם בראש רשימת הדברים החשובים ביותר במסע לחיים טובים, אינה אומרת שגם אתם לא צריכים לעשות זאת. למעשה, אתם צריכים ועוד איך.

מהאטמה גנדי אמר פעם, "השדים היחידים שקיימים בעולם הם אלה שמתרוצצים בתוכנו. שם צריך להתנהל הקרב." אז אנא מכם, האמינו לי: ברגע שתפנימו את הערך של העמקת הצמיחה האישית, הכול ישתנה מבחינתכם. כי חיים חיצוניים נפלאים מתחילים בחיים פנימיים יפים. ולעולם לא תצליחו ליצור, להפיק, לשגשג וליהנות ברמה גבוהה יותר מהרמה הפנימית שאתם נמצאים בה.

אם כך, ידידיי החדשים, בואו נחקור יחד את הצורה הראשונה של העושר.

1

כבדו את הגדוּלה שלכם

רעיון פשוט שנזנח לעיתים קרובות מדי — להכיר בערך של עצמכם. על כל מה שעברתם ועל מה שנעשיתם. על כל הפחדים שהתמודדתם איתם והשתחררתם מהם. על החלומות שלא רק חלמתם אלא גם היה לכם האומץ להגשים. על כל האנשים שלהם עזרתם ועל כל הטוב שעשיתם. אתם חשובים יותר מכפי שנדמה לכם. אז, בבקשה, אל תמדדו את הערך שלכם לפי מה שהרוב אומר לכם שאתם צריכים להיות, לעשות ולקנות.

העובדה שעכשיו אתם כאן איתי לגמרי לא מקרית. יש בכם — אנשים שחיים בתרבות שבה רבים וטובים מעבירים את שעותיהם היקרות ביותר במצב של סהרוריות דיגיטלית — משהו שמחפש משמעות רבה יותר. ואף על פי שהחיים יכולים להיות קשים לפעמים, אני מרגיש שלא איבדתם את התקווה. אתם ממשיכים להחזיק באמונה שלכם בעתיד טוב יותר, ובוטחים בעומק ליבכם בתביעה המוסרית לממש את שאיפותיכם לאורך כל ימי חייכם.

וזה — לפחות בעיניי המקשישות והולכות — אומר שאתם גיבורים. עברתם הרבה דברים קשים. יכולתם להרים ידיים. יכולתם להיעשות נרפים, ציניים, ביקורתיים ואטומי לב.

ובמקום זה, אתם כאן. מוכנים להמריא, להוטים להתקדם ולהתמסר לצמיחה בהנחייתי, בתוקף תפקידי כמורה הרוחני שלכם. ואתם רוצים לדעת משהו? דרוש הרבה אומץ לוותר על מה שהייתם אתמול, כדי להיות מחר אנשים שהם אפילו טובים, חכמים, בריאים ומאושרים יותר.

אה, ואני באמת חייב לחזור ולהדגיש שהעבודה על ההתפתחות האישית היא העבודה הטובה ביותר שתוכלו לעשות אי־פעם. המוני אנשים מגחכים בבוז או מגלגלים את עיניהם (או גם וגם) כשהם שומעים את המונח "שיפור עצמי". ועם זאת, מה יכול להיות אמיץ והגיוני יותר מאימון סדיר ומתמשך שמטרתו להפוך את ההססנות האנושית היומיומית לביטחון עצמי מוצק, את המגבלות האישיות ליכולת בלתי רגילה ואת אורח החיים הבינוני והמדשדש למסע עוצר נשימה שממלא את ההבטחה שלשמה נולדתם? "ההשקעה החשובה ביותר שתוכלו לעשות היא בעצמכם," ציין איל ההון הנודע וורן באפט. והדרך הטובה ביותר לשפר את העולם היא לשפר את עצמכם, לא כן?

ברגע שתְעבּדו, תרוממו ותכווננו מחדש את היקום הפנימי שלכם, יחסיכם עם מה שאני מכנה במתודולוגיית ההדרכה שלי "העצמי ההרואי" (בניגוד לעצמי האנוכי, שהוא החלק המזויף, הפגום, המוגבל והמפוחד שיצרו האמונות השליליות והנזקים האנושיים שספגתם בעברכם) יתהדקו בוודאות. וכאשר הקשר הראשוני עם העצמי העילאי שלכם יתחזק, כל הקשרים האחרים בחייכם יתחזקו גם הם.

אם תיצרו היכרות מעמיקה ויחסי קרבה עם האני ההרואי שלכם (בעזרת פילוסופיות וכלים שאלמד אתכם להשתמש בהם), גם יחסיכם עם המשפחה, החיים, העבודה, השגשוג, הקהילה, ההרפתקה והשירות לזולת יהיו טובים לאין ערוך.

אגב, כדאי שתדעו כבר עכשיו שההתחלה שלי הייתה צנועה מאוד. לא נולדתי עם כפית כסף בפה. נולדתי באפריקה. הוריי היו מהגרים. לפני שנתיים לקחתי את אֶל, חברתי לחיים, לראות את הבית שבו גדלתי. הבעלים הנוכחי השקה את המדשאה כשהגענו לשם. סיפרתי לו שפעם, לפני חמישים שנה, גרתי בבית שלו, והוא — איש נחמד שמרבה לחייך — הזמין אותנו להיכנס.

אחרי שעזבנו אֶל אמרה, "זה הבית הכי קטן שראיתי מימיי." גם אני הרגשתי כמוה.

וגם גדלתי עם המון פגמים — כמו כל בני האדם. הייתי מלא מחשבות על מחסור, וסבלתי מביישנות, מחוסר ביטחון ומשיטות פעולה שכבלו את כישרונותיי, דיכאו את האופטימיות שלי וחנקו את חירותי.

ועם זאת, היה דבר אחד שהציל — ושינה — אותי: אהבה חסרת גבולות (ואובססיבית לפרקים) לצמיחה. אם לא ידעתי איך לשפר משהו, יכולתי ללמוד איך לעשות את זה. העשרת ידיעותיי אפשרה לי לממש את כל מה שהשתוקקתי להיות וכל מה שחלמתי לעשות. ואת זה גם אתם יכולים לעשות, כמובן. ולכן אני נלהב כל כך בשבילכם.

בשעת כתיבת המילים האלה נזכרתי בדבריה של הפילוסופית והסופרת איין ראנד:

אל תניחו לאש שלכם לכבות, להשקיע ניצוץ אחר ניצוץ חסר תחליף בביצה המדכאת של לא בדיוק, עדיין לא, בכלל לא. אל תניחו לגיבור שבנשמתכם לגווע בבדידות ובתסכול מהחיים שהגיעו לכם אבל מעולם לא הצלחתם להשיג. העולם שאתם משתוקקים לו ניתן להשגה, הוא קיים, הוא אמיתי, והוא שלכם.

זה גם מה שאני מאחל לכם.

2

חיו את השינוי החיצוני, נהגו על פי הכלל של השינוי הפנימי

בשעת כתיבת דברי ההדרכה האלה, אני מקווה שאתם במצב רוח מרומם, מלאים התלהבות (איזו מילה נהדרת זאת!) ובעיצומו של מרדף אחר חיים נפלאים שתהיו גאים בהם בזקנתכם. ואם אתם כבר זקנים, אני מקווה שאתם גאים בחיים שהיו לכם.

הבוקר קמתי בשלוש (אתמול בלילה הלכתי לישון קצת אחרי תשע) כדי שאוכל לתרגל מדיטציה, להרהר ולהתפלל. ולאחר מכן עליתי על מכשיר האליפטיקל שלי. זהו מכשיר הכושר החביב עליי ביותר, אלא אם כן מחשיבים גם את אופני ההרים שלי למכשיר כושר. הם עומדים בראש הסולם מבחינתי. כשרק הכרתי את אֶל — בפגישה השנייה שלנו, ליתר דיוק — הבאתי אותה אל ביתי, והדבר הראשון שהראיתי לה היה אופני ההרים שלי. כעבור זמן היא הודתה שזה נראה לה קצת משונה. אבל היא עדיין איתי אחרי כל השנים שעברו מאז. מכאן אני מסיק שהמהלך ההוא היה נכון.

כך או כך, יש לי סיפור בשבילכם. ערב אחד ישב האבא בכורסה החביבה עליו וקרא עיתון. בנו הצעיר ישב לידו. "אבא, בוא נשחק," אמר הילד בשמחה. אבל האיש היה עסוק מדי בלהיות מבוגר והמשיך לקרוא את העיתון.

"אבא, בוא נשחק! בוא נבלה ביחד," אמר הילד הקטן. אבל האבא לא שם לב אליו. הוא המשיך לקרוא.

הילד המשיך לבקש והאיש המשיך להתעלם ממנו. לבסוף צץ במוחו רעיון. בעיתון הייתה תמונה של כדור הארץ, אז הוא גזר אותה, קרע לתריסר חתיכות ונתן אותן לבנו. "הנה, חבר אותן בחזרה," אמר, מתוך מחשבה שזה יעסיק את הילד לזמן רב.

אבל ילדים טובים יותר ממבוגרים בבואם ללמד אותנו את הלקח שאנחנו צריכים ללמוד. וכעבור כמה דקות הילד חזר עם כדור הארץ מחובר חזרה בצורה מושלמת.

"איך עשית את זה, בני?" שאל האב בתדהמה.

"בקלות, אבא. בצד השני של כדור הארץ היה בן אדם. ואחרי שחיברתי את האדם, העולם היה בסדר."

רעיון חזק, נכון? אחרי שתחברו את עצמכם, העולם שלכם יהיה בסדר — בסדר גמור אפילו. למעשה, הוא יהיה נפלא, אם תתרגלו את הפילוסופיות, השיטות, המטלות היומיומיות והטקטיקות שאני נלהב כל כך לשתף אתכם בהן (שום דבר לא יצליח למי שאינו מוכן להשקיע את העבודה הדרושה, כן?).

אחת מאמרות הכנף שאני אוהב לשתף בהן את המאזינים שלי כשאני מרצה באיזו עיר בכדור הארץ הקטן שלנו, היא זו: "קורבנות ממציאים תירוצים; מנהיגים מביאים תוצאות." כדי להיות מנהיגים אנחנו לא בהכרח זקוקים לתואר, למעמד, לסמכות ולהמון כסף. לא, ממש לא.

מנהיגוּת היא ההפך המוחלט מהתקרבנוּת. ובני אדם שמוותרים על היכולת ליצור תוצאות מצוינות ורק מתלוננים, מאשימים ומצפים שאחרים ישפרו את המצב בשבילם, הם אנשים שמציגים את עצמם כקורבנות.

יום אחד נסעתי עם נהג צעיר ומדהים שאסף נוסעים במכוניתו הפרטית. בשיחתנו הוא סיפר לי שהגיע לארץ הזאת כמהגר ובכיסו מאתיים ושישים דולר בלבד. זה היה כל כספו עלי אדמות. ועם זאת, בעזרת התמקדות, עבודה קשה ורצון עיקש להתקדם, הוא חסך מספיק כסף לקנות בית וכיום הוא תומך באחד־עשר (שמעתם טוב, אחד־עשר!) בני משפחה. הוא היה יכול להתלונן על עברו הקשה, להאשים את ילדותו העשוקה ולחכות שמשהו חיצוני ישפר את מצבו. אבל הוא לא עשה את זה. הוא התחיל בקטן, התקדם מיום ליום ועם הזמן שינה את מצבו. הנהג המסיע הזה הביא תוצאות במקום להמציא תירוצים. והוא סיפר לי שהסוד האמיתי שלו הוא מחויבותו העמוקה לשיפור עצמי מתמיד; וזה כל מה שאומרת הצמיחה — הצורה הראשונה של העושר.

מסיבה כלשהי סיפורו של האיש הזה עורר בי מחשבות על מילותיו של המשורר הלוחם צ'רלס בוקובסקי: "אתה יכול לזכור מי היית, לפני שהעולם אמר לך מי אתה צריך להיות?"

ובזאת נסיים את הפרק הזה. כי אני זקוק להפסקה מהכתיבה, ואופני ההרים הנאמנים שלי מחכים לי.

3

אל תהיו אספני כעסים

מישהו מסתכל עלינו במבט עקום. מישהו קרוב מאכזב אותנו. מישהו משקר לנו. דברים כאלה קורים בחיים. לא תוכלו להימנע מהם, כל כמה שתתאמצו.

קל מאוד להתרגז כשמתנהגים איתנו לא כמו שהיינו רוצים שיתנהגו. או להתנתק. או לשמור בליבנו טינה.

ככל שאנחנו מתקדמים בחיים ומקיימים יחסי גומלין עם בני אדם אחרים, אנחנו מוסיפים בקלות עוד ועוד על מה שאני מכנה "מצבור הכעסים".

מרַפים את ידיכם כל הזמן, ובמקום לעבד את רגשי התרעומת, התסכול והכעס שההתנסויות האלו יוצרות אצלכם ובכך להשתחרר מהם, אתם בולעים אותם. ובולעים אותם. ומניחים לכעסים להתמלא מוגלה כמו כיב גדול (שמעכיר את כל הרגעים הטובים ומכתים את היצירתיות, הפרודוקטיביות, השגשוג ושלוות הנפש שלכם).

אתם חכמים ונבונים, ואתם בוחרים מורים רוחניים מעולים, אז אתם כבר יודעים בבירור: זאת לא הדרך הכי טובה לחיות. פצעים שאינם מגלידים נהפכים ליכולות לא ממומשות, בצד מסחטה רצינית של אנרגיה — אנרגיה שיכלה להיות מנוצלת ליצירת תוצאות מעולות ולהנאה מהמתנה הנפלאה ומהמסע המרתק של חייכם.

ותזכרו גם את זה: ככל שמצבור הכעס גדל, כן גדלה גם השפעתו על האופן שבו אתם רואים כל דבר.

אתם מתחילים לראות זלזול ועלבונות במקומות שהם לא קיימים בהם. אתם מתחילים לחשוב שאנשים עושים דברים מרושעים, כשלמעשה הם אינם עושים אותם כלל. אתם מתחילים להאמין שהיקום שבו אנו חיים, שלפעמים הוא קשה אבל גם מדהים ומרהיב, הוא מקום מפחיד. כי אנחנו רואים את הדברים לא כמו שהם אלא כמו שאנחנו, לא כן?

אז מה שאני מציע לכם לעשות, בעודי לוגם את תה הנענע הטרי המתובל בקורטוב של ג'ינג'ר ומאזין לשיר המקסים 'סתיו' של זמר הקאנטרי קולבי קופר, ובחוץ תרנגול רעשני ממשיך להעיר את העולם, הוא להיהפך לאמני ההשתחררות מדברים. מובן מאליו שאתם צריכים להגן על עצמכם ולעמוד על כך שיתנהגו אליכם כמו שצריך. זה ברור לכולם, ואנחנו אכן מלמדים אנשים איך להתנהג איתנו. לעולם אל תניחו למישהו להתייחס אליכם בזלזול. עם זאת, אני ממליץ שתלמדו לחמול על אנשים אחרים. הרי אנחנו לא יודעים אילו מאבקים הם מנהלים ובמה הם נלחמים. כולם סביבנו באמת עושים כמיטב יכולתם (גם אם מיטב יכולתם ממש גרוע).

אין זה אומר שלא צריך לדרוש מהם דין וחשבון על מעשיהם, זה רק אומר שמגיעה להם קצת הבנה. רק תחשבו כמה נפלאים יהיו החיים שתיצרו אם תעשו את הצעד הנדיר ותשתדלו לראות את הטוב באנשים שמנסים לקלל אתכם. כזאת הייתה התנהגותם של האנשים הדגולים ביותר בהיסטוריה. וכזאת היא התנהגותו של כל אדם עשיר באמת.

"כשהייתי צעיר ונוח להשפעה נתן לי אבי עצה שלא שכחתי מאז. 'בכל פעם שתרצה למתוח ביקורת על מישהו, כדאי שתזכור שלא לכל האנשים בעולם הזה היו היתרונות שיש לך'," אומר ניק קרוויי, המספר ברומן הנפלא של פ' סקוט פיצג'רלד 'גטסבי הגדול'.

תבינו את הנקודה הזאת, וחדוות החיים ושלוות הנפש שלכם יגדלו מעל ומעבר. ואורח החיים שלכם יתרום את חלקו הפעוט להשכנת שלום בכל רחבי תבל.