צעדים מאירים

פתח דבר

אבאאא... כיצד אפשר להתמודד עם כאב השיניים הנורא הזההה... אבאאא... זה כל כך כואב עד שאני מרגישה שכל מה שאני יכולה לעשות זה רק לכאוב ולכאוב... אמרה, שאלה, צעקה לעזרה בתו הצעירה של רבי נחמן מברסלב...

בטרם פנה אביה לעזור לה ולומר לה מה עליה לעשות, הוא התבונן בה בסבלנות, תוך שהוא בוחר בקפידה את המילים שיוכלו להתיישב על ליבה בזמן כה כואב, בזמן שבו המילים נוטות שלא להתיישב על הלב...

כיצד רבי נחמן ענה לבתו? כיצד לימד אותה שניתן לשמוח כשחסר, כשלא מצליח, כשכואב? כיצד לימד אותה לצעוד אל מעבר לחומות הרגילות החשוכות ולגלות את האור שמסתתר מאחוריהן?

האם השמחה היא כפי שהתרגלנו לחשוב רק רגש המתעורר בעקבות הצלחה, הערכה, הקלה, או שמא היא גם משהו אחר?

האם השמחה שבחיינו לעולם תהיה תלויה בגורמים ומשתנים חיצוניים, או האם יש גם שמחה חופשית ופנימית יותר?

האם אכן נגזר עלינו להמתין עד שהכול יסתדר... או שמא אנו יכולים לשמוח עוד קודם?

בספר זה מובאות עשרות עצות פשוטות, עמוקות ומעשיות, המלמדות כיצד להשיג את השמחה שלא בדרך המוכרת, הקצרה והתלותית, אלא בדרך חדשה ומאתגרת, דרך שאומנם דורשת מידה גדולה יותר של מחשבה והתבוננות, אך גם מתגמלת פי כמה.

רוב העצות המובאות בספר לקוחות מספריו של רבי נחמן ותלמידיו, שעובדו ללשון פשוטה ובהירה השווה לכל נפש, תוך ניסיון לשמור על המסרים החשובים העולים מהם, ומתוך רצון להפוך את שפע החוכמה היקרה שגנז רבי נחמן בספריו לנגיש ומובן לכלל אוכלוסיית הקוראים.

הקדמה

מהי השמחה? האם אי פעם עצרנו לחשוב עליה יותר מרגע או שניים? האם הצלחנו להתבונן בה ולהבין מהי באמת? או האם אנו חיים את חיינו מתוך מחשבה כי אנו כבר יודעים מהי וכל מה שנותר לנו לעשות זה רק לנסות ולהשיג אותה?

מה נגלה אם נעצור ונתבונן באותו רגש יקר ומיוחד שכולם, בדרך זו או אחרת, מחפשים אחר הדרך להגיע אליו?

פעמים רבות אנחנו הולכים שולל אחר המחשבה הרדודה והמוטעית כי השמחה קשורה אך ורק במציאות החיצונית, וכשזו אינה מאירה לנו את פניה ואנו לא מצליחים להיות במקום שבו אנו מדמים לחשוב שאנו צריכים להיות בו, אנו טועים לחשוב שאנו מוכרחים להיות עצובים.

אין אנו רואים כיצד ההגדרה הלא מדויקת של רגש השמחה והדרכים הלא מתבוננות שבהן אנו פועלים כדי להגיע אליה, גורמות לנו להיות מוטרדים ומאוימים מחיסרון, מנסיגה, מכישלון, נאלצים להצליח בכל מחיר, גם כאשר ההשלכות של המאמץ התובעני הן לחץ, מתח ועצבות.

בהתבוננות פנימית פשוטה אנו יכולים לגלות כי מעולם לא העלינו על דעתנו את האפשרות כי אפשר גם אחרת. מעולם לא חשבנו כי אנו יכולים לבנות בתוכנו תשתיות חדשות של מחשבה ורגש שיאפשרו לשמחה מסוג אחר - שמחה פנימית ולא תלויה בדבר - לצמוח ולהתגלות. אין אנו יודעים שיש באפשרותנו לבסס בתוכנו שמחה חדשה ואמיצה שתוכל לעמוד בגבורה ובגמישות אל מול משברי הזמן, שמחה לא מוכרת במהותה ובאיכותה, שתגלה לנו כי אנו יכולים לחייך ולשמוח הרבה יותר פעמים ובהרבה יותר מצבים - להרגיש שמחים גם כשאין לנו לכאורה כל סיבה נראית לעין לעשות זאת, גם כאשר נראה לכאורה שאנו מוכרחים להיות עצובים.

קודם שמתחילים לבקש להצליח לשמוח, עלינו לעצור ולו לרגע אחד, לוותר על היכרותנו הישנה והמסורבלת עם החיים, לנשום עמוק, ולהיות מוכנים לפגוש חוכמה חדשה.

קודם שאנו מתחילים עלינו להאמין, ולו במקצת, ביכולתנו לשמוח, להאמין שגם אנחנו, למרות הכול, יכולים בסופו של יום לגעת באותו רגש יקר, להיות מוכנים לגלות שגם אנחנו, למרות כל הניסיונות, הכישלונות והאכזבות, יכולים לגעת באותה תחושה מופלאה שפעמים רבות כבר קיימת בתוכנו ומבקשת מאיתנו להפסיק להפריע לה מלהתגלות.

זה לא
מה שחשבתי!

מהי שמחה?

ואם היא לא

מה שחשבתי

אז

מה היא?

כיצד ייתכן

שהאדם רודף

כל חייו

אחר דבר

שמעולם לא טרח

לבחון ולבדוק

מהו

באמת?

שיחות הר"ן ו

כיצד ניתן לרדוף אחר דבר קודם שאנו יודעים בדיוק מהו? כיצד אפשר להשקיע כל כך הרבה מאמץ ותשומות נפש קודם שאנו יודעים בוודאות שאכן זהו הדבר שאותו אנו באמת מחפשים? כיצד אנו יוצאים לדרך קודם שאנחנו יודעים שהיא אכן מובילה אל היעד שאליו אנחנו צריכים להגיע?

האם עצרנו אי פעם לברר, האם הציור שמצטייר בדמיוננו כאשר אנו מזכירים, חושבים, שומעים את המילה שמחה, לוקה באי אילו חוסר דיוקים?

האם תיתכן האפשרות שאנו רודפים אחר דבר שאינו דומה כלל וכלל לדבר שאותו אנו באמת מחפשים? והאם ייתכן כי הדרכים שבהן אנו פועלים להשיג אותו הן דרכים שרק מרחיקות אותנו ממנו?

שמא המחשבה שהשמחה היא מילוי סיפוקים, גירוי חושים, הצלחה לעמוד ביעדים, שהשמחה היא פועל יוצא של גוף מעונג ונפש מבודרת, היא מחשבה מוטעית שמעולם לא עמדה אצלנו למבחן ובירור אמיתי?

במסעות החיפוש אחר השמחה אנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שאנו יודעים אחרי מה אנו מחפשים, טועים לחשוב שכל מה שנשאר לנו לעשות הוא רק לנסות ולהשיג את הדבר שאותו אנו רגילים לכנות בשם שמחה!

מעטים הם אלו שמצליחים לעצור בעצמם, קודם שהם מתחילים בסדרת מאמצים עיוורים להשיג אותה, כדי לחשוב, להתבונן, וללמוד מהי השמחה באמת.

ההגדרה הלא מדויקת של השמחה גורמת לנו לעסוק בחיפוש לא מתבונן אחר ריגושים חזקים, להתקדם בקדחתנות אל עבר קווי סיום מבטיחים, לרוץ לאורך חיים שלמים אחרי מראות מרהיבים וטעמים מעודנים, שלא די שפעמים רבות אינם מצליחים לשמח אותנו באמת, אלא גם גורמים לנו לאחר פרק זמן שבו אנו רצים אחריהם לעייפות, לחולשה, לעצבות.

ההגדרה המוטעית שאימצנו למושג "שמחה", שמעוררת בנו ציפייה לגירויים חזקים, מסתירה מאיתנו את השמחה האמיתית, ששונה מהשמחה המדומה מהותית וכמותית.

לאחר שהגדרנו את המושג שמחה בצורה מוטעית, אין אנו יכולים להבחין בשמחה שקטה יותר, עמוקה יותר, שקרובה יותר אלינו, שנמצאת ונוכחת בתוך שגרת ימינו.

אילו עצרנו רגע קודם שהתחלנו במסע שאינו נגמר אל עבר האופק, שמתרחק מאיתנו בכל עת שאנו מגיעים אליו - אל המקום שבו אנו מדמים למצוא את השמחה, ושאלנו את עצמנו מה זו שמחה ומהי הדרך הטובה ביותר להתקרב אליה, קרוב לוודאי שהיינו מקבלים תשובות שונות בתכלית מהתשובות שאותן אנו כבר מכירים.

ואם כן, ייתכן שאנו מתאמצים מאוד לעמוד במדדים המדומים של השמחה, בעוד שבעצם על פי ההגדרות האמיתיות שלה, כבר הגענו אל היעד, וכל מאמץ נוסף רק ירחיק אותנו מהמקום שבו אנחנו באמת צריכים להיות כדי לשמוח.

הבנה חשובה זו תעזור לנו פעמים רבות להיות מסופקים, מלאים ורגועים במקומנו, לחסוך מעצמנו מאמצים גדולים ולא מדויקים שעשויים אומנם להוביל אותנו תוך זמן קצר לתוצאות רגשיות גדולות ומרשימות, אך גם עתידים להשאיר אותנו, מיד לאחריהם, בתחושת ריקנות שייתכן שתהיה גדולה אף יותר מהריקנות הראשונה שממנה ביקשנו לברוח.