לובש צורה

כמה מילות פתיחה

הספר לובש צורה המוגש לכם הקוראים, אנשי המקצוע, אנשי האתרים והמוזיאונים, הוא ספר חשוב לעבודה היום־יומית. אין מקומו על המדף, כאבן שאין לה הופכין. ככל שנעמיק בו נראה עד כמה ה"הפיכה" בו היא כלי חשוב הנותן מענה לתהליכי החשיבה הנדרשים מאיתנו בבואנו ליצור, לעיתים יש מאין, תצוגה חדשה, או לשדרג את זו הקיימת. הספר מדגיש את החשיבות העצומה שיש להעניק לבניית אותה תשתית, התוכנית הראשונית הנדרשת לפרויקט כזה.

בשנים האחרונות הולכת וגוברת ההבנה שללא סיעור מוחות, כתיבת נייר אפיון מְכוון וגיבוש פרוגרמה אוצרותית, לא תיסלל הדרך לביצוע נכון. היעדר מסמך אפיון עלול לגרום לכך שבסופו של דבר נקבל מוצר פחות טוב ופחות קולע "בול". עלינו לזכור כי אנו ניצבים בפני האתגר להנגיש את המסר, החוויה, הרושם והלמידה למבקר ולמבקרת. הם העומדים במרכז ההוויה, כלפיהם המחויבות שלנו, הם ה"סופגים" את המסר שילווה אותם גם אחרי הביקור אצלנו באתרים, ומכאן שהאחריות שלנו היא רבה.

הספר מתאר כיצד בתהליך הנפלא של יצירת תצוגה מעורבים אנשי מקצוע, מנהלי ומנהלות אתרים, על צוותיהם, אנשי החינוך וההמסרה. יחדיו הם טווים ויוצרים תצוגה בעלת תוכן, מסר ומשמעות, כזו שבעת מסירת ה"מפתח" המבקרים ייכנסו בשער החדש שפתחו עבורם ויתחברו למורשתם.

הספר לובש צורה הוא פרי כתיבתם וכישרונם של ד"ר יעל במברגר ואלעד בצלאלי, סמנכ"ל במועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

הספר יוצא לאור בסיוע משרד התרבות והספורט, ובמסגרת ספריית המועצה לשימור אתרים ע"ש יהודה דקל ז"ל, שהיה יו"ר המועצה לשימור אתרים.

שלכם,

עמרי שלמון
מנכ"ל
המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

"שׁוּנַר צֶ'שֶר", היא פתחה בהיסוס,

מאחר שלא הייתה בטוחה כלל,

אם יהיה מרוצה מן הכינוי.

אבל החתול רק הרחיב מעט

את חיוכו.

"טוב, עד כאן הוא מרוצה",

חשבה אליס, והמשיכה.

"התואיל להגיד לי, בבקשה,

באיזו דרך עלי ללכת מכאן?"

"זה תלוי במידה רבה

לאן את רוצה להגיע",

אמר החתול.

"לא אכפת לי כל כך לאן",

אמרה אליס.

"אם כך,

לא משנה באיזו דרך תלכי",

אמר החתול.

"בתנאי שאגיע לאנשהו",

הוסיפה אליס כהסבר.

"בטוח שתגיעי", אמר החתול,

"אם רק תתמידי בהליכה".

לואיס קרול, הרפתקאות אליס בארץ הפלאות

מבוא
עולם המוזיאונים ואתרי הטבע והמורשת הוא עולם מופלא.

יש בו תוכן, נוסטלגיה וקסם. שילוב מיוחד של ערכים ובילוי, משמעות ותיירות, סיפור והנאה. נדרשת עבודת אומן כדי לשמור על האיזון בין כל הצדדים הללו. מסיבה זו, תכנון של אתר מצריך מיזוג רעיונות של אנשי מקצוע מתחום התוכן, אנשי חינוך מוזיאלי, אנשי עיצוב ואנשי תיירות. בעיקר, הוא מצריך מחשבה, אינטגרציה והכנה טובה. כיצד עושים זאת?

נתבונן בדפנה. דפנה היא מנהלת ותיקה מאוד של אתר מורשת ידוע במרכז הארץ. היא מנהלת את האתר כבר שנים, מכירה בו כל סדק, ולמעשה היא היחידה שיודעת ומבינה באמת מה קורה באתר. כמנהלת היא נדרשת מדי פעם להגיש בקשה לסיוע כספי לפיתוח האתר או ליצירת תצוגה חדשה. הסכומים יכולים להשתנות, וכך גם הגורמים שיש לפנות אליהם. ברור שהמשאב החדש יכול לייצר שינוי משמעותי. ההתחדשות, קטנה או גדולה, תאפשר לה להציג באתר נושאים חדשים, להיפתח לקהלים חדשים או לתת מענה לבעיות קיימות.

דפנה, לאור ניסיונה רב השנים, יודעת היטב שחלק גדול מהבקשות לא ייענו. למרות זאת, היא לעולם לא תפסיק לנסות. כל הזדמנות, אפילו הקלושה ביותר, מצריכה ממנה להקדיש שוב זמן ומחשבה לכתיבת הבקשה, שכן התוכניות שהיא חושבת עליהן משתנות בכל כמה שנים. נוסף על כך, היא לא באמת יודעת איך להציג נימוקים משכנעים להצעה, או מה לכלול בתוכניות הללו. מה היא תבקש? עם מי תתייעץ? ואיך בכלל תבנה את הבקשה? היא זקוקה לקווים מנחים שיסייעו לה להגדיר מה היא רוצה. לשאלות מנחות שיעזרו לה לגבש את המטרות של האתר, ואת הדרכים להשיג את המטרות הללו. לכלי שיסייע לה להסביר למה השינוי נדרש, מה משמעות השינוי עבור האתר, מהן הנחות המוצא שלה, וכיצד הן יבואו לידי ביטוי בכל פעילות באתר. היא צריכה להגדיר את דרכי הפעולה המבוקשות, ואת היעדים המושגים בדרכים אלו. כל אלה עבור פרויקט אחד, באופן מסודר ומשכנע. יתר על כן, אם הבקשה תתקבל, הכלי הזה יהיה הבסיס לתכנון, וממנו אמורים אנשי הביצוע להבין מה היא רוצה ועל מה היא חולמת.

עד כאן סיפורה של דפנה, ועתה נעבור למקרה של עומר. פגשנו את עומר לפני שנים מספר, כאשר עבד עבור אחד המוזיאונים בארץ. עומר היה אז מעצב צעיר ונלהב. הוא נקרא לעצב באחד המוזיאונים הגדולים בארץ, שהתמזל מזלו וקיבל סכום לא מבוטל לתכנון תצוגה חדשה. הצוות הניהולי התכנס כדי לחשוב איך אפשר להשתמש בתקציב כדי לחדש את התצוגות כך שהמוזיאון ימשיך להיות אטרקטיבי, וימשוך קהל מבקרים גדול ככל האפשר.

המשימה שעומר קיבל מצוות הניהול הייתה להקים תצוגה בנושא חדשנות. עומר שש למשימה, וביקש מסמך שיגדיר עבורו מה רוצים שהוא יתכנן. זאת משום שחדשנות היא נושא רחב וגדול, המורכב מהרבה מאוד תתי־נושאים, דגשים, רעיונות ותמות. עומר לא קיבל את המסמך שביקש. אמרו לו רק "תסתדר", ו"בעוד שמונה חודשים הפתיחה". הוא קיבל לניהולו צוות שמנה שתי גרפיקאיות, מעצב מוצר ואיש תוכן, שאמור להצטרף לצוות בהמשך כדי לכתוב את הכתוביות.

אפשר להבין מדוע עומר סיים את הפרויקט מלא תסכול, זעם וללא רווח, לאחר שהתבקש לשנות קונספט ותכנון פעמים רבות. כי מה שעומר ביקש היה בסך הכול שיכוונו אותו וידייקו אותו. האם חדשנות היא דרך חשיבה? מוצר טכנולוגי? את מי זה מעניין? למי זה מיועד? מהן מטרות התצוגה? הוא לא ביקש שמישהו אחר יעצב או יתכנן במקומו. הוא רצה מסמך המפרט את הרעיון והמהות, וכן את הדרישות והאילוצים. מסמך שישמש לו בסיס לתכנון, שיכוון אותו ויגדיר עבורו את היעד.

גם עומר וגם דפנה מבינים שאי אפשר לתכנן ללא שלב מקדים. שלב שיוגדרו בו הרעיונות הגדולים שמהם ייגזרו נושאי התצוגה, המטרות שלה, קהלי המבקרים שיגיעו ומה מצופה שיקרה שם. שלב זה הוא שלב האפיון, ועליו נדבר בספר הזה.

למעשה, האפיון הוא הבסיס של הפרויקט והמצפן שלו, ותוצריו מבטיחים שהפרויקט יישאר מכוון ליעדים ולמטרות שלו, ושלא נאבד את הכיוון בעיקולי הדרך ותלאותיה. האפיון הוא הבסיס לכל מה שיקרה בהמשך הפיתוח, התכנון והבנייה. אפיון טוב יביא לדיוק התוצאה שתתקבל, לחיסכון בזמן, לחיסכון בכסף ולצמצום מפחי הנפש, בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה". אומנם הוא עולה כסף, 0.5%–1% מעלות הפרויקט (Lord & Lord, 2012, p. 13), אך כאשר מדלגים על השלב הזה, כפי שקורה לרוב, כספים רבים נשפכים לשווא, פרויקטים נעצרים, וחריגות בלוחות זמנים ובתקציב הן עניין שבשגרה. אנו מציעים כאן מודל אחר, שאם נפעל לאורו ונעשה עבודת הכנה טובה, מרבית הסיכויים שחלק ניכר מאבני הנגף יוסרו מדרכנו.

הספר מניח בסיס תאורטי לנושא אפיון מרחבי תצוגה, ומציג גם דרכי יישום. בתחילה נתבונן ממבט־על בתהליך הפיתוח של מרחב תצוגה, ונבין היכן במהלכו ממוקם שלב האפיון. בהמשך נסקור את בעלי התפקידים בפרויקט הפיתוח, ואת האחריות של כל אחד מהם. נראה מהן הסקירות — הנקודות שבהן מתקבלות ההחלטות בפרויקט, ונדון באופני קבלת ההחלטות. אומנם מדובר בפרויקט כולו, ולא רק באפיון, אך הכרחי להכיר את התמונה המלאה לפני שצוללים לעומקו של שלב האפיון.

לאחר תיאור התמונה הכללית, ננתח את כל אחד משלביו של האפיון. השלב הראשון — זיהוי הצורך והרעיון; השלב השני — האפיון הראשוני; והשלב המסכם — האפיון המפורט. בכל אחד מאלה נסביר מה השלב כולל, מהם בדיוק הרכיבים שלו, ומי שותפים בו. כל חלק כזה יסתיים בצ'ק ליסט, שנועד לעזור למבצע האפיון לבדוק שהתייחס לכל הרכיבים ולא שכח דבר.

בסיום הוספנו פרקים שעניינם נושאים נבחרים הראויים, לדעתנו, להרחבה: חוויה והתנסות מבקר, יחסי הדרכה ותצוגה, שילוב אמצעים דיגיטליים, הערכה, ונגישות תצוגות.

בספר זה ימצא הקורא דוגמאות וסיפורים שנתקלנו בהם בעבודתנו, ומודלים המופיעים בספרות המחקר ומתאימים למציאות הישראלית. הבסיס התאורטי מסביר את הרעיונות העומדים מאחורי הדברים, והבסיס היישומי נותן כלי עזר למנהל אתר, למנהל פרויקט, לאוצר, למעצב, למתכנן ולרכז הדרכה. הספר מציג את התחנות שיש לעבור בהן בפיתוח של תצוגה חדשה או אתר חדש, לפני שמתחילים בתכנון. סביר שבכל פרויקט יידרשו התאמות לזמן ולמקום. השילוב של הרקע הרעיוני עם ההצעות המעשיות ייתן בידי הקורא ואיש המקצוע את הכלים להתמודד עם מצבים דומים לאלו המוצגים כאן, ולבצע בהם שינויים התלויים בזמן, במקום ובהקשר.

אף שאנחנו מאמינים בתהליך המוצג בספר, אנחנו פותחים בפני הקורא מרחב למחשבה ולביקורת. שיקול הדעת נתון בידי הקורא, אשר יבחר אם ומה לאמץ ברכיבי התהליך ובמודל שאנחנו מציגים.

חברת Destination Think, העוסקת בפיתוח אתרי תיירות מבוססי תוכן, טוענת שתיירות יכולה להפוך את העולם למקום טוב יותר, ושמנהיגות טובה בתחום היא המפתח לחוויות משמעותיות, בנות קיימא וערכיות.¹ אנו מקווים שהספר הזה יהווה שלב משמעותי בקידום מנהיגות בתחום הפיתוח של אתרי תיירות מבוססי תוכן בישראל, ובכך יסייע, ולו במעט, להפוך את העולם למקום טוב יותר.

בספר זה נעשה שימוש בעיקר בלשון זכר: מנהל אתר, מנהל פרויקט, חוויית המבקר וכדומה. בכל המקומות הללו הכוונה היא לזכר ולנקבה כאחד.

לסיכום

אפיון הוא צורך של רבים מהשותפים בפרויקט: הן של הלקוח, מנהל האתר או הפרויקט, הן של המתכננים, המעצבים, האוצרים והאדריכלים.

האפיון הוא הבסיס של הפרויקט והמצפן שלו. הוא שמביא לכך שהתוצר הסופי יתאים למטרות הפרויקט וליעדיו.

לתהליך אפיון יש להקדיש מעט זמן וכסף בתחילת הפרויקט, אבל הוא חוסך הרבה זמן וכסף בהמשכו.

הערות

1 Destination Think

מבט על התמונה הכללית
-

בחלק זה נתבונן "ממעוף הציפור" על כלל תהליך הפיתוח וההקמה של מרחבי תצוגה. מהם שלבי התהליך, מי הם בעלי התפקידים בכל שלב, ואיזו אחריות מוטלת על כל אחד מהם.

פרק 1

האפיון בתהליך הפיתוח וההקמה של מרחבי תצוגה

פיתוח והקמה של מוזיאון, אתר או תצוגה הוא תהליך מורכב ונפלא, אשר על אף הייחודיות שלו, שלביו דומים במהותם לתהליך ההפקה של כל מוצר אחר. התהליך נקרא תהליך התיכוּן (Design process), והוא משותף למעשה לכל תחומי התכנון, העיצוב וההנדסה. יהיה זה תכנון של גשר, כיסא, מברשת שיניים חשמלית, אפליקציה, שמלה או משחק — שלבי התהליך המקובלים מפורטים להלן.

> שלב האפיון

שלב זה מקובל מאוד בעולם ניהול הפרויקטים בתחומי ההנדסה והתוכנה, ושם אין צורך להצדיק את קיומו. בשלב האפיון שואלים את השאלות שיעזרו למתכננים להבין מה נדרש מהם. אם מדובר בהקמת אתר אינטרנט, שואלים מה יהיה מבנה האתר, מי הם קהלי היעד, אילו סוגי תכנים יהיו שם, האם האתר ימכור מוצרים ועוד. ללא מסמך זה, מקימי האתר והמעצבים לא ידעו מה לעשות. אם מדובר בתכנון טיל, שואלים מה הוא סוג המטרה (ניידת או נייחת, באוויר או ביבשה וכדומה), מה יישא את הטיל (מסוק, אונייה, מטוס או אדם), מה יהיה אופן ההפעלה שלו ועוד.

האפיון כולל מספר תתי־שלבים:

צורך ורעיון

הנקודה שממנה מתחיל הפרויקט, רעיון לתכנון מוצר חדש או לשיפור מוצר קיים. במקרה של תצוגה או אתר, זהו השלב שבו מגבשים את הרעיון הכללי והמטרות.

התוצר של שלב זה: מסמך עקרונות.

המטרה האופרטיבית: הגדרת המוצר לצורך גיוס תקציב, שותפים ומשאבים.

אפיון ראשוני

כאן שואלים את השאלות הבסיסיות ביותר בנוגע לפרויקט, והתשובות להן הן ברמה איכותית: את מי אנו רוצים לעניין? האם המוצר (במקרה שלנו, תצוגה, סרטון במוזיאון, הקמת מרכז מבקרים וכו') נותן מענה לצורך מסוים, ולמי? עם אילו ערכים ושאלות הוא מתמודד? האם יש תצוגות דומות בישראל או בעולם? מה קיים בארץ בנושא, ומה יש באזור? כיצד התכנים מתחלקים, ומהי ההיררכיה ביניהם? מהם אמצעי ההמסרה ומה היחס ביניהם? מה תהיה חוויית המבקר?

התוצר של שלב זה: תוכנית המסרה.

המטרה האופרטיבית: הנחת הבסיס המהותי לפרויקט מבחינת ערכים, משמעויות, מסרים ודרכי תקשורת עם המבקרים. זוהי התשתית התוכנית־רעיונית של הפרויקט.

אפיון מפורט

הבנת הדרישות והאילוצים של כל הנוגעים בדבר. כאן נשאלות שאלות רבות הנוגעות בעיקר לצדדים הפונקציונליים הנובעים מתוכנית ההמסרה. האם התכנון האדריכלי כבר קיים, או שמדובר באתר פיזי חדש? איך תהיה החלוקה בחלל? מה יהיו השטחים? מהן התשתיות הדרושות? מהי התוכנית התיירותית? מה יהיה מודל ההפעלה כשהאתר ייפתח לקהל?

בשלב זה מתבצעת גם הערכת עלויות, הכוללת את הגדרת גבולות הגזרה הכלכליות של הפרויקט, כולל אחוז נכבד להוצאות שאיננו יכולים לצפות בשלב זה (15%–30%). כאן יינתן משקל לנתונים כמותיים מבחינת עלויות בינוי, עיצוב והפקה, כוח אדם ותחזוקה.

התוצר של שלב זה: הפרוגרמה, שהוא המסמך המתכלל את כל שלב האפיון ומתבסס על מסמך העקרונות ועל תוכנית ההמסרה.

המטרה האופרטיבית: יצירת בסיס לתכנון האתר או התצוגה.

ספר זה יעסוק באופן מעמיק בשלב האפיון על כל רכיביו.

> שלב התכנון

תכנון ראשוני — קונספט

לאור הפרוגרמה, המתכננים בוחנים קונספט ומציעים את פרשנותם. מדובר ברעיונות כלליים המוצגים בצורה שכבר נותנת תחושה קונקרטית, בלי להיכנס לפרטים הקטנים. הם נוגעים בכל השאלות שעלו בשלב האפיון, ונותנים להן מענה עקרוני. הם יכולים להעלות מספר פתרונות אפשריים להתנסויות של המבקרים, וכמה אפשרויות לקו העיצובי, כולל הסתמכות על דוגמאות מהעולם. כאן מביאים דוגמאות עיצוביות כלליות המחוברות למסגרת התקציבית, ומציעים פריסה תקציבית שמותאמת לרעיון. בשלב זה הרעיון המופשט כבר אמור לקבל מוחשיות וצבעוניות. הדמיות ראשוניות, דוגמאות לאמצעים ולמוצגים, והמחשות שמסייעות להבין איך התצוגה תיראה בעיני המבקרים.

התוצר של שלב זה: קונספט נבחר להמשך תכנון, והדמיות כלליות.

המטרה האופרטיבית: יצירת קונספט עיצובי ברור ומוגדר, המהווה בסיס לתכנון מפורט.

לקראת סיומו של שלב זה כבר יש אומדנים ריאליים יותר בדבר עלויות ולוחות זמנים, וניתן לחתום על חוזה עם גורמי התכנון המקצועיים הנדרשים.

תכנון מפורט

שלב זה כולל ירידה לפרטים בצורה המדויקת ביותר, תכנון שבסופו יוגשו תוכניות עבודה לביצוע. ככל שהתוכניות תהיינה מפורטות יותר, כך הביצוע יהיה חלק יותר. נבחרים החומרים, נעשות הדמיות של כל הרכיבים בתוכנות תלת־ממד, ונעשים שרטוטים מדויקים שלהם לצורך ייצורם. לרוב, גם בשלב הזה עולות שאלות ונתקלים באתגרים המצריכים לבצע שינויים תוך כדי תנועה. כשיש כאלה, חשוב לחזור לפרוגרמה, כדי שגם בעת ביצוע השינויים תישמר הנאמנות למטרות ולדרישות הבסיסיות. כאן מתקבל כתב כמויות, וניתן לדעת מה תהיה העלות של כלל הרכיבים הפיזיים.

התוצר של שלב זה: תוכניות עבודה.

המטרה האופרטיבית: יציאה למכרז קבלנים להקמה של האתר ושל התצוגה.

המצב האידיאלי הוא שהתכנון המפורט ישמש כהנחיות עבודה ברורות, ויעמיד לרשות הלקוח את כל הכלים למעבר לביצוע. תכנון מפורט טוב הוא כזה שעומד בפני עצמו, כך שגם במקרה שאחד הגורמים המעורבים כבר אינו בתמונה או שהתוכניות נגנזו עד לגיוס תקציב, הן ברורות ומאפשרות להוביל את שלב הביצוע ביעילות.

> שלב הביצוע

מכרז קבלנים

כאן ייבחנו קבלני ביצוע ותתקבלנה הצעות מחיר. בסיומו של התהליך ייבחרו קבלני הביצוע שיעשו את העבודה. בעולם המוזיאונים, במקרים רבים החברה שתכננה את התצוגה היא גם החברה שתבצע ותפיק אותה.

ייצור

עוברים מהניירות לעולם האמיתי. עד לרגע זה הנייר סבל הכול, ואילו עכשיו מגיע מבחן המציאות. מייצרים, מרכיבים ובונים לפי תוכניות העבודה. זהו השלב שבו יש הכי הרבה "הפתעות". לדוגמה, חוסר במלאי של רכיב מסוים שהזמנתו מחו"ל תעכב את הפרויקט בכמה חודשים, בעיות במנגנון החשמלי בשל השינויים שנעשו בעיצוב, ועוד. כאן (בעיקר) מתחילים עיכובי הזמנים, ומתחילות ההוצאות הבלתי צפויות. קיימת ספרות מחקר ענפה על הגורמים לבלתי מתוכנן בשלב הזה, ואיך מצמצמים אותם. רוב הספרות הזאת מתייחסת לבעיות תקשורת בשלב הביצוע. מורג (2022), לעומת זאת, מתארת את החשיבות שיש להשקעה בשלב האפיון כשלב המונע הפתעות, בעיות וכשלים, וחוסך למעשה הרבה מאוד כסף.

התוצר של שלב זה: המוצר עצמו עומד ועובד ברמת אב טיפוס.

המטרה האופרטיבית: בניית אבות טיפוס הניתנים לסקירה ולבדיקה.

סקירה והתקנה

בחינת אבות טיפוס בהתאם לקהלי היעד. סוקרים ובוחנים איפה יש צורך לחזק, איפה להוסיף עוד אלמנט או להבהיר את ההוראות, מה איכותה של הרמה הוויזואלית, האם אין עומס של טקסט, ועוד. תמיד יהיו הפתעות, ודברים שהיו לכאורה ברורים מאליהם מתבררים כלא נהירים כלל. אחרי הבדיקות והסקירות משפרים ומתקנים, ועוברים לייצור עצמו.

התוצר של שלב זה: תצוגה עומדת ומוכנה להרצת פיילוט.

המטרה האופרטיבית: הקמת תצוגה עומדת ומתפקדת מבחינה טכנית ומבחינה רעיונית, הזקוקה לבדיקה ולדיוקים.

> שלב ההרצה

פיילוט

בדיקת המוצר הסופי על קבוצות מיקוד מקהלי היעד, לפני הפתיחה הרשמית. זהו שלב הכוונון העדין (fine tuning), שיהפוך את התוצר הסופי מ"טוב" ל"טוב מאוד". שלב ההרצה צריך להיות חלק אינטגרלי מהתהליך, כך שיעוגן בדרישות מול הספקים.

בתקופת ההרצה תתבצע גם ההכשרה של הצוות והמדריכים. רצוי שגם המעצבים והאוצר יהיו מעורבים בהרצה ובהכשרה, כדי שכולם יחד יראו אילו דברים אינם משתמעים תמיד במישרין מהתצוגה, ויבחנו כיצד לשפר אותם.

התוצר של שלב זה: תצוגה משופרת שעובדת היטב, בהתאם למטרות, ומוכנה לקליטת קהל, וצוות הדרכה מתודרך ומוכן.

המטרה האופרטיבית: מסירה מחברת ההפקה ללקוח של תצוגה טובה המשקפת את התוכן; צוות אתר היודע כיצד להפעיל אותה ולהדריך בה כיאות.

> שלב התפעול

התצוגה עומדת, הצוות המתודרך מפעיל אותה, המבקרים מגיעים ואנחנו מחייכים.

לפני שנעבור לפרויקט הבא, זהו הזמן לבצע הערכה מסכמת, הבודקת אם המטרות אכן מושגות. כאן נשאל את המבקרים שאלות, נצפה בהתנהגות שלהם, נראיין את צוות ההדרכה ונחזור לתוכנית ההמסרה כדי לבחון את ההתאמה. נוכל ללמוד מכך הרבה מאוד, גם לצורך התאמת ההדרכה בתצוגה הזו, וגם לצורך התכנון של התצוגות הבאות.

התוצר של שלב זה: דוח הערכה מסכמת.

המטרה האופרטיבית: לשפר את ההדרכה בתצוגה הקיימת, וללמוד כיצד לתכנן טוב יותר את התצוגות הבאות.

איור 1 להלן מתאר את תהליך הפיתוח וההקמה של מרחב תצוגה.

פעמים רבות השלב נקרא על שם התוצר שלו. במקום להגיד "שלב האפיון המפורט" אומרים "שלב הפרוגרמה". כך, שלב התכנון הראשוני נקרא לרוב "שלב הקונספט". גם אנחנו בספר זה נקרא לשלבים על פי התוצר שלהם, כדי להיות מובנים ומותאמים למה שמקובל בשטח.

לסיכום

תהליך הפיתוח של מרחב תצוגה הוא מורכב, וכולל היבטים פונקציונליים ותוכניים־רעיוניים הנמצאים בשיח חוזר ונשנה.

פיתוח מרחב תצוגה כולל את שלבי תהליך התיכוּּן: אפיון, תכנון, ביצוע, הרצה ותפעול. כל אחד מהשלבים הללוּּ מורכב מתתי־שלבים.

מקובל לקרוא לשלבי הפיתוח והתכנון על פי התוצר שלהם (שלב הפרוגרמה, שלב הקונספט), וכך ננהג גם אנו בספר.