אמ"ן - במציאות מורכבת ומשתנה

הקדמת הרמטכ"ל

אוגוסט 2023

מתוך סערת הקרבות של מלחמת העצמאות הוקם אגף המודיעין. מדינת ישראל הצעירה מצאה עצמה במצב בעייתי נוכח היעדר מידע על צבאות האויב ונזקקה לגוף מקצועי ואיכותי שיהיה עמוד תווך מרכזי ביכולות ההתרעה המודיעינית של צה"ל.

לאורך השנים השתנו תפקידיו של האגף. מהיותו גוף האמון על תיאור המציאות ומתן הערכות — לעיסוק רב יותר באיסוף וביצירת מקורות מידע, כדי שתיאור המציאות יישען על מידע וידע רחבים ועמוקים; ומעיסוק בתיאור המציאות — לעיסוק רב גם בהשפעה על המציאות דרך פעולות ומבצעים והמלצה על כיווני פעולה.

בספר זה, המתמקד באגף המודיעין, מנותחות דרכי הפעולה של גוף המודיעין הצבאי מול השתנות האויבים וסוגי האיומים — "מהגרעין ועד הסכין" — כדי לספק מודיעין למגוון צרכים. החל במודיעין לקבלת החלטות אסטרטגיות ולעיתים מדיניות ועד למודיעין לתקיפות אוויריות מדויקות ולסיכול טרור בגבולות.

ברבות השנים אגף המודיעין הלך והפך לגוף המפעיל כוח, נוסף על תפקודי המודיעין הקלסיים שלו. דבר זה התאפשר בזכות יכולות מבצעיות רבות וכן יתרון טכנולוגי ניכר הקיים באמ"ן. בזכות השתנות בלתי פוסקת זו אמ"ן הוא גוף יוצא דופן מבין ארגוני המודיעין הצבאי בעולם בכך שהוא מחזיק שלם מודיעיני של כל דיסציפלינות האיסוף והמחקר, ומקפיד להשתנות ולהתאים אותו לצורכי השעה וליכולות המתפתחות.

ספר זה מביא עימו תובנות חדשות ובעלות ערך לעיצוב דמותו של אגף המודיעין, אשר יידרש להמשיך בתהליכי למידה והשתנות ללא לאות, ובכך להמשיך ולתרום את תרומתו הגדולה והייחודית לביטחון המדינה. ידיעת העבר היא בסיס הכרחי להשתנות העתידית.

רב־אלוף הרצי הלוי
ראש המטה הכללי

הקדמת ראש אמ״ן

אוגוסט 2023

אמ"ן הוא ארגון ייחודי, הנושא באחריות לאומית בתחום המודיעין, החל ברמה הלאומית והאסטרטגית ועד הרמה הטקטית. לעשיית אמ"ן לאורך השנים השפעה מכרעת על הביטחון הלאומי של מדינת ישראל, ומרכזיותו קשורה הן למקום המשמעותי של צה"ל במדינת ישראל והן לדומיננטיות המודיעין בתהליכי קבלת ההחלטות ובתכנון המבצעי, אשר הלכה וגברה לאורך השנים.

הציווי המרכזי של אמ"ן ומשימתו הראשונה במעלה הייתה ונותרה לספק מודיעין עדכני לצה"ל, למערכת הביטחון ולדרג המדיני, שיאפשר קבלת החלטות, תכנון מבצעי ובניין כוח. לצד זאת גובר תפקידו של אמ"ן לא רק כמי שאמון על בירור המציאות, אלא גם כמי שממלא תפקיד מרכזי ופעיל בעיצוב המציאות ובהשפעה עליה.

לאורך השנים אמ"ן הצליח לחזק את עוצמתו בזכות יכולתו להתאים את עצמו למציאות המשתנה. כמי שעניינו התמודדות מול אויבים לומדים ומשתנים, חובתו של אמ"ן להתאים את עצמו לשינויים בסביבה ולהימצא תמיד צעד אחד לפני כל אויב. תהליך "אם הדרך" שאותו אנו מובילים כעת באמ"ן, ואשר נשען על "כתפי ענקים" — התהליכים והשינויים שהובילו קודמיי בתפקיד - נועד להתמודד עם הקצב המסחרר של השינויים, תוך ניצול חלון ההזדמנויות הייחודי של השנים הקרובות, אשר במרכזו, בראייתי, עומד מעבר אמ"ן לנגב.

שנת 2023, שבה יוצא לאור ספר זה, היא שנה ייחודית וסמלית שאנו מציינים בה 50 שנים למלחמת יום הכיפורים, אשר הלקחים מכישלון אמ"ן בה נטועים עמוק בקרב משרתיו. בראש ובראשונה מעצבים לקחי המלחמה את התרבות הארגונית של אמ"ן, המציבה במרכז את האחריות האישית הגבוהה המוטלת על כל משרת באמ"ן - להביע דעה עצמאית, להטיל ספק ולערער על מוסכמות.

ספר זה, המצטרף לספריו הקודמים של המחבר, תא"ל (מיל') ד"ר מאיר פינקל, על אודות צה"ל, מספק הזדמנות לקוראיו להתבונן באופן מעמיק על אמ"ן ועל תהליכי ההשתנות בו לאורך השנים. כולי תקווה שהספר יתרום להתמודדות קהיליית המודיעין עם האתגרים הרבים שעוד נכונו לנו בעתיד, למען ביטחונה והמשך שגשוגה של מדינת ישראל.

אלוף אהרון חליוה

ראש אגף המודיעין

הקדמת המחבר

דצמבר 2023

ספר זה הוא חמישי בסדרה של ספרים. הוא ממשיך ומשלים את ספריי הקודמים "הרמטכ"ל" ו"המטכ"ל", שבהם התמקדתי במפקדה האסטרטגית של צה"ל ובעומד בראשה, ואת הספרים: "מפקדת חיל־האוויר" (הקרויה גם "מטה חיל־האוויר") שעסק בבניין הכוח ובתכנון המבצעי במפקדה זו באמצעות בחינה מעמיקה של תהליכים מרכזיים שבוצעו בחיל, בעיקר בין המלחמות; ו"מפקדות היבשה" שעסק במפקדת זרוע היבשה האחראית על בניין הכוח היבשתי ובמפקדות הפיקודים המרחביים המפעילות את כוחות היבשה. אמ"ן הוא שילוב של אגף מטה וזרוע, ובשני היבטי התפקוד יש לו תפקיד מרכזי בצה"ל. מחקר זה הוא צעד נוסף בהשלמת התמונה המתארת את התפקוד של הדרגים האסטרטגי — המטכ"ל (האג"ם על התפתחויותיו ואגפי המטכ"ל) והאופרטיבי (הזרועות והפיקודים) ואת היחסים ביניהם.

הספר מנתח כמה מדפוסי הפעולה המרכזיים בהיבטים שונים של תפקוד אמ"ן, כמו "המעריך הלאומי", "קמ"ן הצבא", "זרוע סייבר" ועוד. מקרי המבחן המוצגים בספר נבחרו בעיקר בשל חידושי המחקר המוצגים בהם. הספר מאבחן כמה מן האתגרים החשובים שעמדו ושעומדים לפתח אמ"ן כיום ומציע נקודות למחשבה לעתיד. הספר עוסק בפרקים נבחרים בהיסטוריה של צה"ל ושל אמ"ן, במפקדים ובאישים בולטים, אולם הוא אינו מחקר היסטורי גרידא. ניתוח המקרים ההיסטוריים בספר נועד לשרת את הדיון בהיבטים שונים של פעולת אמ"ן. מטרות הספר הן אלה:

• להוסיף לידע הקיים על צה"ל, על ארגונו ועל תפקודו בתחומי בניין הכוח והפעלתו;

• לאפשר למפקדים ולקציני מטה להבין את דפוסי הפעולה של אמ"ן בתחומי עשייה שונים;

• לאפשר לצה"ל להתבונן על התפתחותו ועל השתנותו במכלול התחומים שבהם עוסק הספר;

• לעורר חשיבה וגם להציע המלצות בהקשר לאמ"ן.

המחקר, שהוא הבסיס לספר זה, נשען על מגוון רחב של מקורות ראשוניים ושל ספרות מחקר. חשיבותם אינה זהה, והיא תלויה בכל תקופה ובכל מקרה שנבדקו. בכמה פרקים נעשה שימוש רב יחסית במקורות ראשוניים הקיימים בצה"ל ובארכיונים שונים.

תקוותי היא כי ספר זה ישמש נדבך נוסף בבסיס הידע של ממלאי התפקידים המשרתים בצה"ל ויאפשר לארגון בכללותו ללמוד ולהשתפר.

כתיבת ספר זה הסתיימה זמן רב לפני פרוץ מלחמת "חרבות ברזל". כל תוספת לספר העוסקת באמ"ן במלחמה זו, תסבול מטבע הדברים משטחיות ומהיעדר פרספקטיבה. כל שניתן לכתוב כעת הוא שהתשתית העיונית וההיסטורית שמוצגת בספר תסייע למחקר עומק של העשייה המודיעינית לפני המלחמה ובמהלכה, בנושאים כמו:

• מקומה של ההתרעה האסטרטגית מפני פרוץ מתקפת פתע, ביחס למרכיבים האחרים בעשיית המודיעין;

• הפלורליזם ברמה הבין־ארגונית, בין אמ"ן לשב"כ, ובתוך צה"ל — בין חטיבת המחקר למודיעין פיקוד הדרום;

• תרומת המודיעין ללחימת כוחות היבשה.

תא"ל (מיל') ד"ר מאיר פינקל

ראש תחום מחקר - מרכז דדו

תודות

תודה מיוחדת למר משה אסולין, ראש היחידה להוצאה לאור וגרפיקה במשרד הביטחון, שסייע ותמך בהוצאת חמשת ספרי הסדרה העוסקת במפקדות הבכירות של צה"ל, אשר ספר זה הוא האחרון בה. משה היה שותף אמיתי במאמץ מתמשך זה.

תודה למר אריה שרביט, עורך הלשון של סדרת ספרים זו.

תודה לסא"ל (מיל') דודי סימן־טוב, השותף הסמוי לכתיבת ספר זה, החל בבחירת הנושאים למחקר, דרך קריאה חוזרת והערות לטיוטות הפרקים, וכלה בהערות, עצות והכוונה לחומרים ולאנשים.

תודה לגברת יפעת גליניק ארנון, ראש תחום מתן שירותים למעיינים בארכיון צה"ל ומערכת הביטחון, על הסיוע במציאת חומרים לפרקים 5-2.

תודה לסא"ל (מיל') רון קרניאלי, סגן הצנזור לתקשורת.

סדר השמות המופיע מטה הוא לפי כרונולוגיית העברת הערות.

לטיוטה המלאה של הספר או לרובה: סא"ל (מיל') דודי סימן־טוב; תא"ל (מיל') דני אשר; אל"ם (מיל') דוד שטרנברג, מנכ"ל מכון גזית; אל"ם ב', סגן למודיעין של רח"ט מחקר בשנים 2023-2020; תא"ל (מיל') איתי ברון, רח"ט מחקר בשנים 2014-2011; סא"ל (מיל') גדעון מיטשניק, רע"ן מורשת באמ"ן; סרן (מיל') גל פרל, חוקר במרכז דדו; אל"ם (מיל') בעז זלמנוביץ מהמחלקה להיסטוריה של צה"ל.

לפרק 1: סא"ל (מיל') ד"ר משה אלבו חוקר במרכז דדו; אל"ם הדס מינקה־ברנד ממד"ה; סא"ל (מיל') יוני (סא"ל בחטיבת ההפעלה וב-8200); רס"ן (מיל') יותם הכהן (קצין בחטיבת המחקר ובצוות ההקמה של תוכנית "חבצלות"); סרן (מיל') רן, יועץ מודיעיני לקמנ"ר; תא"ל (מיל') יובל שמעוני (קמנ"ר 2020-2018 ולפני כן קמ"ן פצ"ן); סא"ל (מיל') ע', ראש מנהלת המטרות; אל"ם (מיל') משה שרביט רמ"ח חק"ב במפא"ת; אל"ם (מיל') גיא, רמ"ח מחקר בלהק מודיעין 2021-2018; תא"ל (מיל') ארז מייזל; תא"ל אמיר גת, רלמד"ן; אל"ם (מיל') איתי שפירא, עוזר ראש חטיבת המחקר להערכה בשנים 2017-2015; אל"ם ג', מפקד מרכז ב-8200; אל"ם ג', ראש זירה בחט"מ; אל"ם (מיל') א', לשעבר ראש זירה בחטיבת ההפעלה; ד"ר א', רח"ט מחקר במוסד בשנים 2021-2018; תא"ל (מיל') גבי פורטנוי, רח"ט הפעלה בשנים 2019-2016, ולפני כן מפקד יחידה 9900; תא"ל (מיל') ד"ר אפרים לפיד, רמ"ח איסוף בשנים 1982-1979; תא"ל (מיל') יורם חמו, ראש זימ"ט בשנים 2011-2008; סא"ל ד"ר שרית שפירא, רע"ן מדעי ההתנהגות באמ"ן; תא"ל שלומי בינדר, מפקד סיירת מטכ"ל בשנים 2016-2013; תא"ל (מיל') אריאל קארו, קמנ"ר בשנים 2013-2009, קצין מודיעין שדה ראשי (קמש"ר) בזרוע היבשה בשנים 2008-2007; אל"ם ח', רמ"ח בחטיבת המחקר; אלוף תמיר הימן, ראש אמ"ן בשנים 2021-2018; תא"ל (מיל') דרור שלום, רח"ט מחקר בשנים 2020-2016.

לפרק 2: תא"ל (בדימוס) יוסי בן ארי קמ"ן פד"ם בשנים 1990-1987, אל"ם (בדימוס) שלמה קשי סגן קמ"ן פד"ם מדצמבר 1989; סא"ל ראובן ברקו, סגן היועץ לענייני ערבים (יע"ע) באזח"ע בשנים 1986-1990, ואחר כך יועץ מפקד פיקוד הדרום לנושא לוחמה פסיכולוגית (ל"פ) עד 1993; עודד חביב, ראש מרחב דרום בשב"כ מאוקטובר 1988 ועד אוקטובר 1992 (לפני כן סגן ראש מרחב ירושלים ואיו"ש).

לפרק 3: אל"ם (מיל') זוהר פלטי רע"ן יעדי טרור בשנים 1999-1996, קמ"ן איו"ש בשנים 2000-1999, ראש זירת טרור בשנים 2003-2001. אל"ם (מיל') אפרים לביא, ראש זירת מרכז בשנים 2002-1998; תא"ל (מיל') יוסי קופרוסר, קמ"ן פקמ"ז בשנים 2000-1999, רח"ט מחקר בשנים 2006-2001; אל"ם (מיל') שלמה קשי, רמ"ח בקרה בשנים 2007-1999.

לפרק 4: סא"ל (מיל') משה אלבו; רא"ל (מיל') גדי איזנקוט; אל"ם (מיל') איתי שפירא; תא"ל ערן אורטל; אל"ם (מיל') אסף כהן (פיזר); אלוף (מיל') יוסי בידץ; תא"ל (מיל') יוסי קופרוסר; אלוף (מיל') עמוס ידלין; ד"ר עמוס גרנית; סא"ל (מיל') רוני אמיר; אלוף (מיל') אהרון זאבי־פרקש.

לפרק 5: אל"ם (מיל') שלמה קשי, ראש זירת עומק בשנים 1999-1997 ורמ"ח הבקרה של אמ"ן בשנים 2007-1999; סא"ל נ', רע"ן איראן בחטיבת המחקר; אל"ם ח', ראש הזירה הטכנולוגית; רס"ן (מיל') אהרון, קצין בענף גרעין בשנים 1993-1989; אל"ם (מיל') א', החל כקצין מחקר זוטר בענף גרעין בשנת 1989 פרש כראש תחום גרעין באמ"ן בשנת 2013; תא"ל (מיל') י', ראש זימ"ט בשנים 2011-2008; אל"ם (מיל') דב דל, רמ"ח הבקרה; אל"ם נ', ראש זימ"ט בשנים 2021-2018; תא"ל איתי ברון, רח"ט מחקר בשנים 2015-2011; סא"ל י', רע"ן גרעין בזימ"ט בשנים 2015-2012; אל"ם (בדימוס) פסח מלובני, ראש הזירה הטכנית 1990-1985; ראש ענף, סגן ראש הזירה וממלא מקומו 1980-1979; תא"ל (מיל') יוסי קופרוסר, רח"ט מחקר בשנים 2006-2001; אלוף (מיל') אהרון זאבי־פרקש; אל"ם (מיל') איתי שפירא, עוזר ראש חטיבת המחקר להערכה בשנים 2017-2015.

לפרק 6: אל"ם (מיל') דב דל, רמ"ח בקרה באמ"ן.

לפרק 7: אל"ם מיל' גלעד אייזן, בעברו קמ"ן חטיבה, אוגדה ופיקוד המרכז, וקמ"ן גיס; תא"ל (מיל') יובל חלמיש, בעברו קמ"ן אוגדה, קמ"ן פיקוד הצפון, קצין חיל מודיעין שדה (קמש"ר) במז"י וקמנ"ר.

לפרק 8: אל"ם (מיל') דוד שטרנברג; אל"ם ב', עוזר רח"ט מחקר להערכה.

לפרק 9: אל"ם (מיל') ג', קצין ביחידה הטכנולוגית של אמ"ן, עסק בסייבר בשנים 2016-1994; אל"ם (מיל') ישראל גרימברג, מפקד יחידת הסייבר ב-8200 בשנים 2013-2009; אל"ם (מיל') אסף כהן (פיזר), סגן מפקד 8200 בשנים 2019-2016; אל"ם (מיל') אורי סתיו, סגן מפקד יחידה 8200 בשנים 2022-2020.

לנספח: סא"ל (מיל') גדעון מיטשניק, רע"ן מורשת באמ"ן.

מבוא

אמ"ן, אגף המודיעין, אשר הפך בשנת 2008 רשמית לזרוע המודיעין, הוא גוף שחשיבותו לצה"ל עצומה. הצורך המוחלט של ישראל הקטנה בהתרעה אסטרטגית מפני מתקפת פתע ערבית מראשית ימיה ועד תחילת שנות ה-80, עת יושם הסכם השלום עם מצרים, יצר תלות גדולה בארגון המודיעין שלה כבר מראשית ימי המדינה. כמו בתחום התכנון האסטרטגי בהקשרי ביטחון (הגם שזה התחיל בצה"ל מאוחר יותר), גם בתחום המודיעין האסטרטגי התפתח בישראל מנגנון שבו צה"ל הוא הארגון הדומיננטי בו, ראש אמ"ן הוא המעריך הלאומי בתחומים שעליהם הוא אחראי, יחידה 8200 היא יחידה צבאית־לאומית ועוד.

מכיוון שאומנותם של רבים מאנשי המודיעין היא הכתיבה, רבים מהם כתבו באופן מקיף על העשייה המודיעינית בישראל. בכתיבה זו אפשר למצוא ביוגרפיות ואוטוביוגרפיות מפורטות, כמו אלו של אהרון יריב ושלמה גזית; כתיבה על פרשיות מודיעיניות, בראשן ההפתעה המודיעינית לפני מלחמת יום הכיפורים שפרנסה ספרים רבים שכתבו חוקרים, כמו אורי בר יוסף, וממלאי תפקידים בכירים, כמו אלי זעירא, צבי זמיר, אריה שלו ויואל בן פורת. נכתב גם על פרשיות אחרות שלמודיעין היה תפקיד מרכזי בהן, כמו אירוע "רותם" ב-1960, יציאת צה"ל מלבנון בשנת 2000 ולכידת ספינת "קארין A" ב-2002. אפשר למצוא כתיבה ענפה בענייני מתודולוגיה מודיעינית של אנשים, כמו יצחק בן ישראל ("דיאלוגים על מדע ומודיעין", "הפילוסופיה של המודיעין") איתי ברון ("המחקר המודיעיני"), ודוד שטרנברג, דוד סימן־טוב ודורון מצא ("'פרקליט השטן': מסע בנבכי הבקרה המודיעינית הישראלית"), כולל סדרת פרסומים של המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין במסגרת המרכז למורשת המודיעין (המל"מ). קיימים גם ספרי מבוא כלליים על מודיעין כתחום עיסוק, כמו ספרו של יעקב עמידרור "מודיעין הלכה למעשה"; על דיסציפלינות האיסוף השונות, כמו ספרו של אפרים לפיד "לוחמי הסתר", או המביאים זוויות מבט שונות של ממלאי תפקידים מתוך קהילת המודיעין, כמו קובץ המאמרים "מלאכת מחשבת". עוד אפשר למנות את שלושת ספרי "מעשה אמ"ן" של דני אשר המשלבים היסטוריה ומורשת ומציגים את התפתחות אמ"ן על מערכיו השונים באופן כרונולוגי תוך מתן הדגש על תפקודו במלחמות ובאירועי לחימה בין מלחמות. כל הכתיבה הענפה שתוארה בקווים כלליים, נוגעת באמ"ן כארגון מנקודות מבט שונות, אך היא אינה כוללת מחקר שיטתי על אמ"ן ולאורך תקופות זמן ארוכות.

חריג הוא ספר העוסק בעשור הראשון של אמ"ן — "אמ"ן יוצא לאור". ספר זה נועד לגשר על הפער במחקר. הוא מתמקד בארגון ועושה שימוש באירועים היסטוריים או בהיבטים שונים של העשייה המודיעינית כדי לזהות תופעות חוזרות, אשר למרות השתנות האתגרים המודיעיניים, השתנות אמצעי איסוף ושיטות איסוף ומתודולוגיות מחקר, כנראה יחזרו בעתיד, אם בשל העובדה שהן נובעות בבסיסן מסוגיות כמו מאבקים ותחרות בתוך ארגונים, ואם בגלל האופי הבסיסי של עבודת המודיעין, כמו פעולה בתנאי אי־ודאות וריבוי אתגרים. כפי שיוצג בפרק על התרבות הארגונית, הזיכרון הארגוני באמ"ן לוקה בחסר, וספר זה ינסה למלא חלק מהפער. נקודת המבט כאן היא פנורמית וחיצונית לארגון.

מטרת הספר היא להציג לאנשי אמ"ן ולקהילת המודיעין "שיקוף" חיצוני של הזרוע שיש בו פוטנציאל לסייע להם לתפקד טוב יותר, מתוך הבנה שלמה יחסית של המערכת שבה הם משרתים, ולאפשר להם תפיסה כוללת, רחבה ועמוקה של תהליכים היסטוריים, שתסייע בהכוונת הארגון לעתיד. נוסף על כך, הספר מאפשר לאנשי צבא שאינם אנשי מודיעין, היכרות טובה יותר עם אמ"ן תוך הבנת התרבות הארגונית שלו, תהליכי העבודה שבו — בין המטה ובין המערכים, בין חטיבת המחקר לגופי המודיעין בזרועות ובפיקודים — ותחומים נוספים, אשר יש בהבנת העומק שלהם פוטנציאל לשיפור התפקוד של צה"ל.

הספר ממשיך את ארבעת קודמיו בסדרה — "הרמטכ"ל", "המטכ"ל", "מפקדת חיל־האוויר" ו"מפקדות היבשה". הוא מוסיף את ההיבט המודיעיני להיבטי הפיקוד, החשיבה והתכנון בדרג המטכ"ל, בזרוע האוויר, היבשה ובפיקודים המרחביים. מטבע הדברים התעמקות בארגון מסוים מביאה להבנות עומק חדשות על אירועים שנחקרו מזוויות מבט אחרות. לדוגמה, הפרק על אמ"ן לפני מלחמת לבנון השנייה, המופיע בספר זה, מספק היבט נוסף של העשייה הצבאית לפרקים שעסקו במלחמת לבנון השנייה בספרים הקודמים בסדרה: "מפקדות היבשה", פרק 9; "המטכ"ל", פרקים 8 ו-9; "הרמטכ"ל", פרקים 3-1.

ספר זה מציע כמה חידושי מחקר. ראשית, הוא מציג ניתוח של התרבות הארגונית של אמ"ן כבסיס לדיון בדרכי הפעולה של הארגון באירועים שונים ובתחומים שונים; שנית, הוא מציג ניתוח של כמה תקופות ואירועים שלא נחקרו בכלל, או שלא פורסמו עד היום מחוץ לצה"ל; שלישית, הוא מציג התפתחות ארוכת שנים באמ"ן בכמה תחומים "רוחביים" שבהם חלים כל העת שינויים עקב השתנות בצד האויב, בשיטות האיסוף והפעולה (כמו הסייבר) ובצרכים המבצעיים של צה"ל (כמו המערכות שבין המלחמות - מב"ם).

סוגיות שייחקרו ויעלו לדיון לאחר מלחמת "חרבות ברזל" יכללו תחומים שבהם הספר עוסק, אך חשוב לציין כי העשייה המודיעינית היא היבט אחד בלבד של העשייה בצה"ל. נדרשת הסתכלות רחבה על היבטים נוספים, שחלקם נדון בספרים קודמים, כמו תפקיד הפיקוד המרחבי והאוגדה המרחבית כמפתחי ידע ותפיסות ("מפקדות היבשה", חלק ב') ותפקודי המטכ"ל בהקשרי למידה ותכנון ("המטכ"ל" חלקים א' ו־ב').

מאפיינים כלליים של העשייה המודיעינית והייחודיות הישראלית

ממסדים מודיעיניים מודרניים הם אחת התוצאות של מלחמת העולם השנייה ושל המלחמה הקרה שבאה בעקבותיה. ישנם מאפיינים אוניברסליים הקיימים ברוב גופי מודיעין בעולם, וישנם לאמ"ן כמה היבטים ייחודיים, הנובעים מהתנאים הייחודיים של ישראל ומההיסטוריה שלה.

מזווית המבט הארגונית יש לקהילות מודיעין בעולם שלושה תפקידים עיקריים: (1) איסוף מידע, מחקר והערכה על היריבים והסביבה האסטרטגית בשביל צרכני המודיעין; (2) זרוע חשאית הפועלת מחוץ לגבולות המדינה לקידום אינטרסים ומטרות אסטרטגיות של המדינה; (3) התמודדות מול איומים חתרניים־חשאיים במרחב הפנים־מדינתי.1 ברוב מדינות העולם, כמו בישראל, לכל תפקוד כזה יש ארגון נפרד. ההבדלים בין המדינות נובעים מהתנאים הגאופוליטיים של כל מדינה ומההיסטוריה ההתפתחותית של גופי המודיעין בה, בייחוד לאחר אירועים מכוננים — לרוב משברים. לדוגמה, במעצמות העולמיות של המלחמה הקרה היה ל-KGB הסובייטי ול-CIA האמריקאי מעמד מרכזי במלחמת המרגלים ביניהן ובמאמצים להשפיע על מדינות חסות. במדינות אי, כמו אנגליה ויפן, היה למודיעין הימי בין מלחמות העולם בכירות ביחס לגופי המודיעין היבשתי ואחר כך האווירי. בארצות הברית ארגון האיסוף והעיבוד הסיגינטי (מודיעין אותות, לרוב קשר) NSA הוא ישות לאומית הכפופה למשרד ההגנה, בעוד שבישראל 8200 היא חלק מאמ"ן. התיאום בין גופי קהילת המודיעין בארצות הברית מבוצע מאז 2004 וביתר שאת מאז 2008 על ידי DNI כראש קהילת המודיעין האמריקאית וכיועץ הבכיר למודיעין לנשיא ולמועצה לביטחון לאומי.2 בישראל, למרות המלצות חוזרות למנות לראש הממשלה יועץ מודיעין שיתאם ויסנכרן את עבודת קהילת המודיעין, מנגנון כזה לא הוקם, אך קיימים כמה מנגנוני תיאום אחרים, כמו ועדת ראשי השירותים (ור"ש) שנועדה לתיאום מבצעי; מסמכי "מגנה כרטא" המסדירים בעיקר תחומי עבודה, כמו האחריות המודיעינית על איו"ש או איראן, ובמידה מסוימת גם עוזרים למודיעין של מקבלי ההחלטות העוסקים בסנכרון מידע. וישנם שיתופי פעולה מחקריים בתחומים משיקים ויחידות מודיעיניות משותפות. בתוך קהילת המודיעין של ישראל הבכורה של אמ"ן כאחראי על התרעה אסטרטגית מפני מלחמה הלכה וירדה לאורך השנים עקב ירידת האיום במתקפת פתע ערבית, ובה בעת עליית חשיבות המודיעין ללחימה בטרור הפלסטיני, שעליו אחראי השב"כ, ועליית חשיבות המאבק בהתגרענות איראן שמוביל המוסד.

יש לציין כי שלא כמו כוחות יבשה, אוויר וים, אשר מבנה היחידות שלהם דומה באופן עקרוני בכל צבאות העולם (גדוד־חטיבה; טייסת־כנף וכדומה), ולכן נוח יחסית לצה"ל ללמוד מהשתנות בגופים כאלה, בתחום המודיעין המצב שונה. מכיוון שארגוני מודיעין הם ארגונים מבוססי ידע, קל יותר להתארגן בהם בצורה ייעודית וייחודית אל מול אתגרים שונים, ומצב זה של היעדר סטנדרטיזציה מחריף את הקושי להשוות בין אמ"ן ובין גופי מודיעין אחרים בעולם.

מזווית המבט של איסוף מודיעין, הגודל הקטן של ישראל, העובדה שהיא אינה נלחמת מעבר לים כצבא משלוח והעובדה שחלק מתושביה היו פליטים או דור שני לפליטים מארצות ערב שהן אויבות המדינה, אפשרו לה לפתח יכולות איסוף ייחודיות. היכולות היו הן בתחום המודיעין האנושי שהיה מבוסס לאורך שנים ארוכות על יוצאי מדינות ערב, הן בתחומי האיסוף החזותי והסיגינטי שהתאפשרו מתוך גבולות המדינה, והן בתחומי המחקר שהתבסס לאורך שנים על חוקרים דוברי שפה ובני התרבות שהם חקרו. אלה הבדלים דרמטיים ביחס לקשיים שיש למדינות הפועלות באזורים מרוחקים, כאשר נדרשת בניית תשתית איסוף באזור לחימה חדש, ושלרוב התרבות המערבית שבה התפתחו החוקרים, שונה מהותית מהתרבות של האויב במרחב הלחימה.

מזווית המבט של האתגר המודיעיני, האירוע המכונן של קהילת המודיעין הישראלית, בייחוד של אמ"ן, היה לאורך שנים מלחמת יום הכיפורים, וההדגש המרכזי על עבודתה הושם עד לתחילת שנות ה-2000 על התרעה מפני מלחמה יזומה שיכפה האויב. ההשפעות המרכזיות של המלחמה היו בתחומי הפלורליזם ברמה הקהילתית ובתוך אמ"ן, הגבהת החומות בין האיסוף והמחקר תוך היבדלות של 8200 ועוד. אלו היו שינויים שונים בתכלית מאלו שהתרחשו, לדוגמה, בארצות הברית לאחר האירוע המכונן של התקפת הטרור של 11 בספטמבר. נראה שמלחמת לבנון השנייה הייתה אירוע מכונן נוסף, שלאחריו ירד מעמד ההתרעה לטובת היבטי מודיעין אחרים, כמו מודיעין למטרות ואחרים.

הממשק בין גופי המודיעין בישראל ובין מקבלי ההחלטות בדרג המדיני הוא ככל הנראה אחד הצמודים והאינטנסיביים ביותר שיש ביחס לעולם, והוא נובע מהמצב הביטחוני של ישראל המחייב קבלת החלטות מבצעיות מבוססות מודיעין בדרג המדיני כמעט על בסיס יומי. השפעה אחת, לדוגמה, של מצב זה היא שרבים מהרמטכ"לים של צה"ל בעשרות השנים האחרונות היו קודם לכן ראשי אמ"ן — תפקיד שהקנה להם הבנה בתחום מרכזי זה, ושאפשר להם מגע רצוף וקרוב עם הדרג המדיני. כאן יש להפריד בין תפקיד אמ"ן כמעריך לאומי, שהרלוונטיות שלו מאופיינת בירידות ועליות לאורך השנים, לתפקיד אמ"ן בהבאת מידע טקטי ואופרטיבי לצורכי תקיפת מטרות ופעולות מיוחדות, שהרלוונטיות שלהן עלתה באופן עקבי, בעיקר עקב המב"ם.

בהיבט כוח האדם, אמ"ן, כמו שאר צה"ל, נשען ביסודו על כוח אדם חובה וקבע זוטר שלא כמו רוב צבאות המערב שבהם השירות הוא שירות התנדבותי לאורך תקופות זמן ארוכות יחסית, ועבודת המודיעין מתבצעת על ידי אנשים בעלי ותק רב יחסית למקביליהם באמ"ן. אמ"ן נגיש לכוח האדם האיכותי ביותר במדינה ובכמויות גדולות, ועובדות אלו עומדות בבסיס היכולת המרשימה שפיתח. מצב זה מחייב תהליכי מיון והשמה שהם חריגים ביחס לארגוני מודיעין בעולם. בה בעת כוח האדם המסיים שירות חובה או שירות קבע של שנים אחדות באמ"ן תורם לכלכלת ישראל תרומה עצומה בתחום ההיי־טק, וגם תרומה זאת ייחודית ביחס לארגוני מודיעין בעולם.

אירועים מרכזיים שהשפיעו על אמ"ן והיבטים ארגוניים ותהליכיים

לאירועים המפורטים מטה הייתה משמעות בהיסטוריה של אמ"ן בהקשרים ארגוניים־תהליכיים או בהקשרי מיקוד האיסוף והמחקר. הרשימה אינה מתיימרת להציג את כלל האירועים והשינויים אלא לתת לקורא "סרגל זמנים" עקרוני של ההיסטוריה של אמ"ן, כדי לסייע לו למקם אירועים בזמן.

1973-1947

דצמבר 1947 — הקמת אג"ם 3 — מחלקת מודיעין באג"ם־מטכ"ל; יוני 1948 — הקמת שירות המודיעין הצבאי — ש"מ — ושני הגופים המקבילים; מרץ 1949 — הקמת ממ"ן — מחלקת מודיעין באג"ם־מטכ"ל;

מאי 1950— הקמת ענף מחקר, לימים חטיבת המחקר;

דצמבר 1953 — הקמת אגף המודיעין בראשות אלוף;

1955-1954 — "עסק הביש" והזזת ראש אמ"ן מתפקידו; 1957 — הקמת סיירת מטכ"ל; פברואר 1960 — אירוע "רותם" — הקמת ועדת התרעה והקמת מנגנון ההתרעה;

הקמת מחלקת בה"ס (ביטחון והסברה) ופירוקה;

1967 — מלחמת ששת הימים - שני כשלי הערכה מול מצרים וירדן לצד הישגים מודיעיניים משמעותיים בדרך למלחמה ותרומה משמעותית לניצחון במלחמה;

1969 — הקמת בסיס ההדרכה האחוד לכלל היחידות והמערכים של אמ"ן בבה"ד 15.

1973 — בעקבות מלחמת יום הכיפורים, ועדת אגרנט

הדחת ראש אמ"ן אלי זעירא, רמ"ח מחקר, קמ"ן פד"ם ורע"ן 6 במחקר; הקמת חיל המודיעין בראשות קמנ"ר (1976) בתוך אמ"ן; חיזוק הפלורליזם במחקר; חיזוק מחלקות המודיעין הפיקודיות; הקמת מחלקת הבקרה; פיתוח עצמאות למד"ן; עליית עצמאות 8200; העברת דובר צה"ל מאמ"ן למטכ"ל.

אמצע שנות ה-70-תחילת שנות ה-80

הקמת יחידת "נחשון" לצורך הפעלת המזל"טים במסגרת אמ"ן (1975); הסכם השלום עם מצרים (1979) — ירידת האיום המרכזי עד אז; עיסוק ממוקד בגרעין העיראקי (1981-1979) — מיסוד מחקר המודיעין הטכנולוגי; 1982 — הקמת 9700 — עוצבת הוויזינט שתהפוך בהמשך ל-9900.

1987 — האינתיפאדה הראשונה — חלוקת אחריות מודיעינית על איו"ש ואזח"ע עם שב"כ.

1995 — כינון מנגנון "המגנה כרטא" בין אמ"ן לשב"כ להסדרת היבטי הפצה ומידור.

1996 — הקמת 9900 על בסיס איחוד יחידת הפענוח המטכ"לית עם 9700 וענף השטח של המחקר, שבהמשך יעלה מפקדה לדרגת תא"ל.

סוף שנות ה-90

התפרקות ברית המועצות וירידת איום המלחמה מול סוריה כאויב המרכזי אחרי הסכם השלום עם מצרים; התפתחות בתחום המודיעין למטרות (רק"ם).

תחילת שנות ה-2000

הקמת חיל מודיעין השדה וכינון תפקיד חדש — קמש"ר — והוצאת מודיעין השדה מאמ"ן; האינתיפאדה השנייה ואחריה — חיבור הדוק של שב"כ לפעילות צה"ל; תחילת העיסוק המשמעותי בגרעין האיראני, ומאז משתנים המיקוד והקשב; כיבוש עיראק על ידי ארצות הברית ב-2003 — ירידת איום "החזית המזרחית"; הקמת מחלקה לשיתוף פעולה בין־לאומי (מש"ב).

2006 — בעקבות מלחמת לבנון השנייה, ועדת וינוגרד

2008 — הקמת חטיבת ההפעלה; 2009 — החזרת מודיעין השדה לאמ"ן; האצת העיסוק במודיעין למטרות מול חיזבאללה וחמאס.

2010 — מינוי מפקד 8200 כראש מטה סייבר מטכ"לי.

2012 — הקמת מערך המבצעים המיוחדים בראשות תא"ל.

2013 — תחילת המב"ם בזירה הצפונית.

2015 — חלוקת אחריות בתחום הסייבר בצה"ל — אמ"ן אחראי על איסוף והתקפה, ואגף התקשוב על הגנה.

שינויים תהליכיים וארגוניים שנעשו בעבודת מערכי האיסוף והמחקר ובהנגשת מידע לכוחות מאמצע שנות ה-2000, מוצגים בפרק 8.

מבנה הספר

הספר מתחיל בתיאור התרבות הארגונית של אמ"ן (פרק 1) והאופן שבו היא משפיעה על תפקוד אמ"ן במגוון תחומי עשייתו. פרק זה ארוך יחסית ומציג מגוון נושאים המשפיעים אלה על אלה.

השער הראשון של הספר מציג ארבע תקופות עשייה בהקשרים של סוגי אתגרים מודיעיניים שונים. המקרים נבחרו כיוון שהם כמעט לא נחקרו בעבר, שלא כמו התקופה שלפני מלחמת יום הכיפורים ובמהלכה. החלטתי לא לעסוק בתקופה זו בתולדות אמ"ן כיוון שהיא נחקרה לעומק, והשפעותיה על אמ"ן של ימינו מפורטות בפרק התרבות הארגונית. השער הראשון הכולל ארבעה פרקים (5-2) מציג מבט אורכי של מקרי מבחן זירתיים ונושאיים, והוא נחלק לכמה תקופות. התקופה הראשונה (פרק 2) המוצגת היא אמ"ן במהלך האינתיפאדה הראשונה (1990-1987) ולאחר ההפתעה שהיא הנחילה. התקופה נחקרה בעבר מזווית המבט של מאפייני ההפתעה, אבל לא מזווית המבט שתודגש כאן — כיצד אמ"ן התמודד עם ההפתעה אחרי שאירעה. התקופה השנייה היא אמ"ן לפני תחילת האינתיפאדה השנייה, במהלכה ועד מבצע "חומת מגן" (2002-1999). פרק 3 הוא תוספת חדשה לספרות המחקר. התקופה השלישית היא אמ"ן לפני מלחמת לבנון השנייה (2006-2004), וגם במקרה זה מדובר בתוספת לספרות המחקר (פרק 4). הפרק האחרון בחלק הראשון (פרק 5) שונה משלושת קודמיו. הוא עוסק בהתייחסות ובמענה שנתן אמ"ן לתחום הנשק הבלתי קונוונציונלי (נב"ק), בעיקר לנושאי הגרעין והנשק הכימי. הוא כולל שמונה מקרי מבחן קצרים ומתמקד בעיראק (החל בנושא הכור הגרעיני שנתקף ב-1981, דרך מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991 ועד מלחמת המפרץ השנייה ב-2001) ובסוריה (הכור הגרעיני שהותקף ב-2007, השימוש בחומרי לחימה כימיים (חל"ך) נגד אזרחים ופינוי החל"ך עקב לחץ אמריקאי ב-2013). המענה של אמ"ן לגילוי פרויקט הגרעין הלובי (2002) מוצג גם הוא. הגרעין האיראני לא יוצג כאן מטעמי סיווג המידע, אך שמונת מקרי המבחן מאפשרים זיהוי תופעות חוזרות במהלך תקופה בת יותר משלושה עשורים.

השער השני של הספר מציג הסתכלות רוחבית על כמה תחומים. הפרק הראשון (פרק 6) מציג את יחסי הגומלין המורכבים בין חטיבת המחקר לגופי המודיעין בפיקודים ובזרועות, היבט פנימי של רעיון הפלורליזם הבין־ארגוני הקהילתי. הפרק השני (פרק 7) עוסק בהתייחסות הכללית של אמ"ן ללוחמת כוחות היבשה, בייחוד על מודיעין תוך כדי לחימה, בשנים 2020-1967. ההיבט השלישי (פרק 8), סוקר את ההשתנות הארגונית בתוך אמ"ן שנבעה מהשתנות יחסי הגומלין בין האיסוף למחקר ועליית תחום המיצוי בשנים 2020-2005. הפרק מציג סדרת תהליכים באמ"ן שכל אחד הוסיף רובד או שכבה למבנה ולתהליכים של אמ"ן בן ימינו. ההיבט האחרון המוצג בספר (פרק 9) הוא פיתוח הסייבר לצורכי איסוף ותקיפה באמ"ן, וכיצד התפתחות זו שינתה את אמ"ן. באופן חריג בסדרת ספרים זו, עקב הסיווג הביטחוני הגבוה של חלק ניכר מההתרחשויות בתחום זה, פרק זה יפורסם במלואו בסיווג המתאים בתוך צה"ל, וכאן תובא תמצית הדברים תוך מיקוד בעניין השני — כיצד משפיע הסייבר על אמ"ן. פרק 8 ופרק 9 כרוכים זה בזה, שכן יחסי האיסוף והמחקר קשורים להתפתחויות בתחום הסייבר.

סיכום הספר יציע תובנות כלליות והמלצות לעתיד.

נושא שלא הוקדש לו פרק ייעודי הוא יחסי המודיעין והקברניט — נושא שנכתב עליו רבות. לא מצאתי מה לחדש בו והוא עולה בהיבטים שונים לאורך כל הספר, בעיקר בפרקים המופיעים בשערו הראשון. כך גם נושא יחסי הגומלין בין אמ"ן לשב"כ ולמוסד אינם מנותחים כנושא בפני עצמו, אלא מוצגים דרך מקרי מבחן. נושא נוסף שלא הוקדש לו פרק ייעודי הוא המב"ם, אשר לו השפעה ניכרת על צה"ל כולו ובפרט על אמ"ן. הסיבה היא מגבלות ביטחון מידע לגבי פעולות שחלקן הגדול הוא חשאי וחסוי. התייחסות למב"ם תובא בפרק 1 העוסק בתרבות הארגונית של אמ"ן.