חרב הנביא

פתח דבר

הים האדום מפריד בין חצי האי סיני למדבר הערבי ומשמש כנתיב שיט חשוב. הוא מחבר באופן מלאכותי, באמצעות תעלת סואץ, בין האוקיינוס ההודי ויבשת אסיה לים התיכון.

משחר ההיסטוריה הים האדום מהווה מצע פורה לסיפורים מרתקים, אגדות ואירועים שזורי רומנטיקה ומסתורין, כמו גם בית גידול מושלם ליצורי עולם המים המסעירים.

ואם במקרה יזדמן למי מכם לנוע בלילה חשוך על ציר הפטרולים הפסטורלי לכאורה בין ראס אבו גלום לנואיבה אשר לחוף הים האדום, ולפתע, בלי כל סימן או רמז מקדים יקפוץ מתוך החשכה לוחם קומנדו מצרי, לבוש מדי קרב מנומרים בגוני המדבר, חדור מוטיבציה ורוח לחימה, ואצבעו סוחטת את הדק רובה הקלשניקוב המכוון היישר אליכם – תדעו שלעיתים המציאות עולה על כל דמיון.

ואולי לא!!!

הספר אינו מתיימר בכל אופן שהוא להיות סיפור אמיתי. עם זאת, הוא נכתב בהשראת אירועים אמיתיים.

זהו רומן פרי דמיונו של הכותב. כל קשר בין דמויות או אירועים הכתובים בו לבין דמויות או אירועים במציאות, הוא מקרי לחלוטין.

כל המסופר על פעילות ארגוני הביון הבין־לאומיים למניעה ולסיכול הטרור האסלאמי, לעיתים דמיוני, ולעיתים מתבסס על מקורות גלויים, ורשתות המדיה הגלובלית.

פרק 1

נביטה מסוכנת במדבר

סעדה אל־נוואלי, מזכירתו המיתולוגית והנאמנה של הגנרל בדימוס ריאד עבד אל באט'ל, ראש מנגנון המודיעין והביטחון הכללי של מצרים (או בקיצור: אל־מוח'אבראת) לחצה על כפתור האינטרקום הפנימי בלשכתו המהודרת בקומה התשיעית של בניין מטה המוח'אבראת אי שם בלב קהיר. בחדרו, מעבר לדלת הכבדה המרופדת בשכבת צמר סלעים וציפוי עור חום, קירב הגנרל ריאד עבד אל באט'ל את כוס התה המהביל אל שפתיו, ובלגימה ארוכה ורועשת נהנה ממתיקותו.

"עקיד פואד אל־אוואל התייצב להזמנתך, אדוני," נשמע קולה של סעדה מעברו השני של האינטרקום.

"הרשי לו להיכנס," ענה בקולו הצרוד והצית סיגריה נוספת.

על סף דלת הלשכה עמד בגֵו זקוף ובהצדעה מתוחה עקיד פואד אל־אוואל, מפקד כוחות הקומנדו המיוחדים המוצבים בחצי האי סיני. הגנרל שאף פעם נוספת מהסיגריה, הניח אותה על קצה המאפרה, קם מכיסאו בתנועה נמרצת, התקדם אל עבר הדלת ושחרר את פקודו מההצדעה. מדי הקרב המנומרים והמגוהצים למשעי, הנעליים המצוחצחות והדרגות שיוו לפואד אל־אוואל חזות מרשימה ומכובדת, כיאה לקצין ולמפקד קרבי בעל שיעור קומה.

השניים התחבקו חיבוק גברי טיפוסי שהקדים שלוש טפיחות עזות על השכם, ושלוש נשיקות על הלחי.

"תמיד טוב לראותך, בני," הכריז ראש המוח'אבראת המצרי בקולו הצרוד, תוצאה של עישון כבד לאורך שנים רבות.

"כבוד הוא לי, אדוני," ענה פואד בנימוס תוך כדי הצמדת ידו הימנית המאוגרפת אל חזהו המעוטר בשלל אותות הצטיינות, ומתוך הפגנת רגשי כבוד.

המזכירה הנאמנה וטובת המראה, נכנסה לחדר בצעדים קלים וחרישיים, נושאת בידה האחת מגש עגול כסוף ועליו שני ספלי קפה ריחני, ומתחת לזרועה העדינה מונח קלסר קרטון עב כרס שעל כריכתו התנוססה הכותרת מחוז סיני / המדינה האסלאמית – כתובה באותיות שחורות מודגשות. הקלסר הכיל מסמכים רבים, רובם מסווגים "סודי ביותר", ותצלומים שצולמו בתנאי שטח מגבילים, בשעות החשכה ובמזג אוויר קשה.

לאחר גינוני נימוס והכנסת אורחים כמקובל, ובתזמון אינטואיטיבי, לגמו השניים לגימה ארוכה מספלי הקפה.

"מידע מודיעיני מדאיג הקשור לתנועת הג'יהאד, המדינה האסלאמית, הפועלת בעיקר נגד הכוחות האמריקאים בעיראק נאסף בעת האחרונה," פתח עבד אל־באט'ל, תוך כדי שהוא מעלעל במסמכים ובתמונות שבקלסר. "מצאנו רמזים ברורים למגמה של נדידת כוחות דאע"ש מעיראק למרחב חצי האי סיני." הוא הצית סיגריה והציע אחת לפואד שסירב בנימוס. "הצעירים הבדואים, בני השבטים הפזורים במדבר, מסייעים להם ומעורבים בהברחות נשק, סמים וסחר בנשים."

בן שיחו הקשיב בדריכות.

"המדינה האסלאמית מתבססת על יסודות ארגון טרור מצרי, המוכר לנו מן העבר בשמו 'אנצר בית אל־מקדס'. הארגון הזה פעל בחצי האי סיני בשנים האחרונות."

עקיד פואד אל־אוואל הנהן בראשו. הוא הכיר היטב את ארגון הטרור הזה ואף לחם באנשיו בעבר.

"כוחות חלוץ לוחמים של דאע"ש," המשיך הגנרל, "עוסקים בהקמת תשתיות ובקליטת פעילים ולוחמים רבים נוספים," הוא הוסיף, "ובמקביל מבצעים פיגועי טרור, ותוקפים באכזריות מחנות משטרה וצבא מצרים בחצי האי סיני."

פואד אל־אוואל הקשיב כל אותה העת בריכוז.

"לאור ניסיונך הרב בפיקוד על כוחות הקומנדו המיוחדים בחצי האי סיני, ופיקוד על כמה מבצעים מיוחדים בגבורה ראויה לשבח, אני מטיל עליך ועל כוחות הקומנדו בפיקודך את משימת הבלימה וסיכול פעילות הטרור של המדינה האסלאמית – דאע"ש בחצי האי סיני. בעזרת האל תצליח," סיכם את הפגישה ריאד עבד אל־באט'ל.

"אלוהים איתך, עקיד פואד אל־אוואל," מלמלה חרש סעדה אל־נוואלי, שעה שהקצין התמיר ויפה התואר חלף על פניה. הוא היה מלא ביטחון עצמי ועשה את דרכו בהליכה זקופה וגאה אל היציאה מבניין מטה המוח'אבראת. רכב שטח מסוג טויוטה לנד קרוזר לבן מצוחצח המתין לו במגרש החנייה. הנהג פתח את הדלת לכבודו.

פואד אל־אוואל התיישב במושב האחורי, והניח את הקלסר על המושב לצידו. המחשבות על כובד האחריות שהוטלה על כתפיו לא נתנו לו מנוח. במשך כל שעות הנסיעה הרבות מקהיר, דרך מעבר תעלת סואץ, לא הצליח להשתחרר מהמבט המודאג של הגנרל. הוא עיין שוב בדוח המפורט בקלסר שלצידו, למד את צירי ההברחות ומיקום מעוזי דאע"ש ההולכים ומתרבים בסיני, ועד הגעתו לבסיס גדוד הקומנדו במזרח חצי האי סיני לא עצם עין.

הגנרל בדימוס ריאד עבד אל־באט'ל חזר והתרווח בכורסתו, סירק בקצות אצבעותיו את שפמו העבות שכתמי הניקוטין הצהיבו את שוליו, הצית סיגריה נוספת, ובחסות העשן הלבן הסמיך המתפשט בחדרו הרהר בינו לבין עצמו, וקיווה שידידו האמריקאי פיטר מארקס יהיה איש בשורה.

פרק 2

המסך ירד, סוף מערכה ראשונה

גופו הגדול והשרירי של פַ֫תְחִי אבו מרזוק, לבוש חולצה לבנה מכופתרת ומגוהצת, פרכס עוד כמה רגעים כתגובה לחומר הרעיל שהזריקה לצווארו. היא טרקה מאחוריה את דלת חדרו וירדה במעלית לחדרה בקומה השישית של מלון רדיסון בלו בלרנקה.

היא אספה את מזוודת הטרולי שהשאירה ארוזה בחדרה, וירדה בחיפזון ללובי.

דיינה בלומין נזכרה בשיחה עם הפסיכולוג שהתקיימה מייד עם שובה מהמבצע במרוקו. הוא שאל אותה, "מה עבר לך בראש שעה שהיית עטופה בזרועותיו של האיש שאותו ידעת שתהרגי כעבור שעה?"

בהגיעה לדלת היציאה המסתובבת בחזית המלון, ליבה פעם בקצב מואץ. היא הספיקה לראות את תומס ונטורה ובן סולומון, שני הלוחמים מיחידתה, שהתקדמו לעבר רחבת המעליות בדרכם לערוך "ניקיון" בחדר בקומה 14, החדר שבו עזבה את פתחי אבו מרזוק מפרכס למוות לפני כמה דקות.

היא חשה כי המתח, הריכוז הגבוה, הדריכות וקור הרוח שנדרשה להם בכל שעות ביצוע המשימה עדיין מסעירים אותה. עד מתי תוכל לעמוד בלחצים האלו? שאלה את עצמה כשהשמש סנוורה את עיניה ביציאתה אל מחוץ למלון.

היא הרכיבה את משקפי השמש האופנתיים שהבליטו עוד יותר את יופייה. שערה האדמוני, שהספיקה לסרק בחופזה לפני שיצאה מחדרה, גלש וליטף את כתפיה. הנמשים העדינים שקישטו את עצמות לחייה הוסיפו לפניה חן וזוהר שלא היה אפשר להתעלם מהם.

התנהלותה לא הסגירה ולו ברמז את הדרמה שחוותה בשמונה־עשרה השעות שחלפו.

כל חזותה קרנה חיוניות כאשר שידרה אות חיובי, המבשר לדן מרפי, מפקד כוח המשימה שישב באותה עת בהמתנה דרוכה מעברו השני של הרחוב במרפסת בית הקפה המשקיפה על חזית המלון, שהמשימה הושלמה.

דן מרפי נשם לרווחה ואף חייך חצי חיוך אל רובין מארקס, לוחמת נוספת בכוח אשר ישבה לצידו. המסך הורד!

כך לפחות האמינו כולם בכל ליבם באותו רגע.

דיינה בלומין נכנסה למונית שהסיעה אותה לשדה התעופה הבין־לאומי של קפריסין, התעלמה בנימוס מניסיונותיו של נהג המונית הצעיר, שהציג את עצמו בשם אנדריאס, ליצור עימה שיחה באנגלית בריטית במבטא יווני כבד. היא פתחה את החלון שלצידה בכוונה לאוורר מעט את חלל המונית. ריח הזיעה של אנדריאס היה בלתי נסבל.

בפגישה הבאה עם יורם גולד, הפסיכולוג המלווה שלה, היא תספר לו על התחושה שהמבצע הזה, בדומה למבצעים נוספים מסוג זה שבהם השתתפה, ושבחלקם אף נטלה חיי אדם, הוסיף צלקת נוספת בנפשה.

היא אימצה את כל יכולות הריכוז שלה כדי לאסוף את עצמה, וברגע זה להתמקד בפרטי סיפור הכיסוי, סיפור המסביר בהיגיון לכל שואל אפשרי את מטרת הביקור שלה בקפריסין – פגישות עבודה עם עמיתים בתחום התיירות והנופש.

היא מיששה את הדרכון האוסטרלי המונח בתיק היד שלה, לצד כרטיס הטיסה לציריך בחברת התעופה סוויסאייר, טיסה היוצאת בעוד שעה וחצי.

דן מרפי המתין בקוצר רוח לדיווח של תומס ובן, בעוד מספר דקות ינחה את ראשי הצוותים להתכנס בבית האבן הישן בפאתי כפר הדייגים זיגי.

פרק 3

מבצע “שמש יוקדת”

שבועיים לפני כן, אי שם בלב חצי האי סיני, החום הכבד באוהל הבדואי היה בלתי נסבל. בעודו ממתין בחוסר סבלנות לשיירה הצפויה להגיע בכל רגע, פתחי אבו מרזוק ניגב מפניו את אגלי הזיעה בממחטה שהייתה פעם לבנה, לגם מספל הקפה השחור, וספר את הדקות החולפות בעצלתיים. גם הוא, כמו בכירים רבים החברים בארגוני טרור, הקפיד להתנהל על פי כללי זהירות ושמירה על פרופיל נמוך, מתוך ידיעה והבנה כי אי שם, ובכל רגע נתון, קיימים גורמי ביון כאלה ואחרים, המתחקים אחר עקבותיו במטרה לחסלו. פתחי אבו מרזוק לא שיער בנפשו כי ממש באותן שעות מתהדקת בפועל טבעת החנק סביב צווארו.

בשדה התעופה הבין־לאומי בעיר הנופש והתיירות הורגאדה, השוכנת לחוף הים האדום, קצין ביקורת הגבולות המצרי המנומנם דפדף בין דפי שישה־עשר הדרכונים שהונחו על שולחנו. מדי פעם בפעם הרים את עיניו והביט בפני אחת מהנשים הצעירות שעמדו לפניו. הן הגיעו זה עתה בטיסה ישירה מקייב שבאוקראינה. כל הדרכונים צוידו כנדרש בוויזת עבודה רשמית המאשרת להן לעסוק בענף התיירות במצרים.

נאסר עבדאללה, מזכיר איגוד בתי המלון בהורגאדה, שהופעל כסייען של דאע"ש במצרים, הניח מעטפה המכילה חמישה שטרות של מאה דולר כל אחד על שולחנו של קצין ביקורת הגבולות, רק כדי להבטיח שמעבר הנשים יתנהל חלק ובלי קשיים.

לאחר שהוטבעו חותמות הכניסה בדרכונים, הוא הוביל אותן אל שיירת מכוניות השטח ארבע על ארבע המאובקות אשר המתינה בשוליים הרחוקים בקצה מגרש החנייה הסמוך ליציאה מהטרמינל.

הן הניחו את מזוודותיהן בתאי המטען וטיפסו בשובבות אל הג'יפים.

הדרך מחוף הורגאדה למרכז מדבר סיני ארכה שעות. הנהגים הבדואים נהגו בפראות והתעלמו מהסכנה הנשקפת להם ולנוסעות ברכביהם. הם ניתבו את דרכם במיומנות גם שעה שהשיירה נאלצה לעבור בצירי שטח מדבריים קשים בדרכם אל יעדם.

היעד, מאהל בדואי המוקף שטחי גידול נרחבים של צמח הפרג המשמש להפקת האופיום – תעשייה המהווה מקור הכנסה משמעותי לקיום השבטים החיים באזור.

סאהל עבד אל־חוטא, נהג הרכב המוביל, בדואי צעיר עוטה כאפייה בצבעים אדום ולבן שהבליטה את פניו השזופות, המחורצות כתוצאה מחשיפה לשמש ולרוחות המדבר, כיוון את המראה הפנימית כך שיוכל להביט בנוסעות במושב האחורי. הוא התמקד בפניהן, שבתחילת הנסיעה ברקו מהתלהבות ומתקווה, ולאט־לאט הפכו למודאגות. ככל שהנסיעה התארכה והעמיקה אל לב המדבר הן נראו מבולבלות יותר.

נטליה ניסתה לעודד את עצמה ואת הבנות בג'יפ שבו נסעה. "עוד מעט נגיע לבית המלון, בוודאי כבר ממתינים לנו שם." היא החזיקה בידה המזיעה מהתרגשות את כף ידה של לודמילה שאותה הכירה לפני שעה בטרמינל, ולחשה לה ברוסית, "דף חדש נפתח עבורנו היום."

לודמילה פנצ'נקו השיבה לה חיוך שהבליט את יופייה הנערי.

בשעת אחר הצוהריים הגיעה השיירה אל מתחם המאהל, ושם המתינה להן בדריכות חבורת לוחמי תנועת הג'יהאד דאע"ש, היא המדינה האסלאמית. הלוחמים היו לבושים מדי צבא מדבריים. כולם היו מזוקנים, חמורי סבר ולראשיהם עטו כאפיות שחורות – אוסף של בריונים קשוחים, חמושים ברובי סער אוטומטיים, וסכינים חדות תחובות בחגורותיהם.

נהג הרכב המוביל, הצעיר הזחוח שמצא בפעילות הזאת הנאה רבה ושעשוע, לחץ על הבלמים ועצר את הג'יפ באמצע המאהל. ענן האבק שיצר הכעיס את הממתינים. הנהג הביט במראה בפניהן של הנוסעות במושב האחורי שעתה נראו מבוהלות, שבר את שתיקתו, חייך וחשף את שיניו המוכתמות מניקוטין, והכריז בערבית, "ברוכות הבאות לגן השעשועים!"

בחמ"ל בקומה השלוש־עשרה של מגדל המשרדים במתחם הבורסה ברמת גן עקבו כל אותה העת אחר תנועת השיירה בשידור חי, תמונה שהתקבלה באמצעות לוויין. הצופים אימתו ועדכנו את המידע הרב שנצבר בתיק מבצע "שמש יוקדת" – מבצע איסוף מודיעין רחב היקף ומורכב, העוקב אחר פעילות תנועת הג'יהאד המדינה האסלאמית במזרח התיכון.

יחידת "אופק" ניהלה את המבצע. זו הייתה יחידת צללים ייעודית לסיכול הטרור האסלאמי הבין־לאומי שהוקמה בחשאיות מוחלטת בהוראתו הישירה של ראש ממשלת ישראל.

לא קיים גורם מדיני רשמי ישראלי שייקח עליה או על פעילותה אחריות במידה שתיחשף. לכאורה, היא איננה קיימת.

הנוכחים בחמ"ל, נציגי ארגוני ביון צבא ומודיעין ישראליים העוסקים באותה מערכה סיזיפית לסיכול הטרור האסלאמי הבין־לאומי, מומחים כל אחד בתחומו ובמקצועו – למדו לשתף פעולה, לשכוח את משקעי העבר, לשים בצד את האגו הארגוני, להתעלם מכל תחרות על מעמד או יוקרה, ולצאת למבצע כתף אל כתף למען השגת מטרה אחת נעלה ומשותפת.

במבוא לכתב פקודת המבצע צוין: "דאע"ש משתייכת לזרם מוסלמי סלפי קיצוני באסלאם הסוני, זרם המקדש את רעיון הקמתה של הח'ליפות האסלאמית העולמית. על דגלה חרוט בדם לפעול בדרכי מלחמה כנגד דתות אחרות, ובעיקר נגד מוסלמים כופרים שאינם מצייתים לחוקי האסלאם הקיצוניים, כדי לתקן את העולם ולהפוך אותו, את כולו, למוסלמי".

סא"ל במילואים אורי אלבז, קצין המודיעין של יחידת אופק פירט בתדרוך הבוקר, "מנהיגי תנועת דאע"ש הבינו כי חצי האי סיני מאפשר מרחב התבססות אסטרטגי, כתחליף מיידי למעוזים שאותם איבדו לאחרונה בעיראק. הם רואים בכך צעד נוסף וחשוב בדרך להגשמת חלום הקמתה של המדינה האסלאמית המובטחת, מעיראק ועד ל'שאם', היא סוריה הגדולה, הכוללת את שטחיהן של ירדן, סוריה, לבנון וישראל. על פי אמונתם, מימוש רעיון הח'ליפות הסונית האסלאמית יוביל אותם לשליטה מוחלטת בעולם כולו."

לאחר אתנחתה קצרה, המשיך, "היום אנחנו מתמקדים במנהל האופרציה של דאע"ש בסיני, פתחי אבו מרזוק. ממש בשעות אלו הוא נמצא בשטח ומפקח על פעולת הברחת נשים וסמים ממצרים לישראל, ולא בפעם הראשונה," סיכם.

מבצע 'שמש יוקדת' מתנהל כבר למעלה משנתיים, מאז העבירו לראשונה שני סוכנים בדואים המופעלים בסיני על ידי יחידה 504 מידע המצביע על התארגנות כוחות מיוחדים של תנועת דאע"ש להתבססות במרחב חצי האי סיני.

פרק 4

היעד: חצי האי סיני

מנהיגי המדינה האסלאמית מצידם האיצו בפעילי השטח לנצל את החולשה, את מגבלות השליטה של השלטונות המצריים, ואת הקושי לפקח ולשלוט בנעשה בחצי האי סיני. לדעתם, התקרבות לגבולה הדרומי של מדינת ישראל מהווה מכפיל כוח למימוש תהליך העתקת מרכז הכובד של התנועה ללב חצי האי סיני, ובהקדם האפשרי.

פתחי אבו מרזוק, באותם ימים בכיר מוערך בצמרת דאע"ש, מונה לרכז ולנהל את תיק מחוז סיני. לרשותו עמד רקורד טרוריסטי מפואר. הוא השתתף ואף פיקד על התקפות טרור אכזריות, ורצח במו ידיו אזרחים עיראקים רבים, הוציא אל הפועל מבצעי חטיפה של אזרחים מערביים והוצאתם להורג שהוקלטו והופצו על ידי "אל־חיאת", היא זרוע התקשורת של המדינה האסלאמית שמטרתה – פרסום סרטי תעמולה והפחדה בעולם.

בטקס הצנוע שנערך ב"גן העדן", מרתף מאובק ומבוצר בשקי חול הממוקם מתחת לבניין ששימש בעבר בית ספר תיכון לבנות בעיר מוסול, ושחלקו נהרס מפגיעת פצצה ישירה שהוטלה ממטוס של חיל האוויר האמריקאי, האוויר היה דחוס, חם ומחניק.

איברהים עוואד עלי אל־באדרי, המכונה אבו בכר אל־בגדאדי, מנהיג המדינה האסלאמית, נאם בקולו הצווחני שלא עמד בהלימה עם חזותו הפראית ועם אכזריותו.

שיער ראשו היה סתור וזקנו צמח פרא. הוא לא טרח לטפח את עצמו, זה כמה חודשים שהם מצויים בתנאי לחימה קשים.

"מתקני שאיבת הנפט בעיראק ששימשו עד לא מזמן מקור הכנסה עיקרי ומשמעותי ביותר של מיליוני דולרים בחודש לארגון, הושמדו לפני כמה ימים על ידי הצבא האמריקאי הארור. השליטה שלנו על הבנקים ועל מרכזי המסחר בעיראק הופסקה," ציין בסבר פנים חמור. "עלינו להתכונן להחמרה במצבנו, ולהיערך לשעת חירום." שיעול חד תקף אותו, תוצאה של שהייה ממושכת במרתף הפיקוד הטחוב.

"ככל שכוחות המשטר העיראקיים הבוגדניים ימשיכו לשתף פעולה עם כוחות האופל האמריקאים, ויגבירו את עוצמת התקיפות, המעבר ממצב לחימה למצב נסיגה יהיה בלתי נמנע. וחלילה, אנחנו עלולים לאבד את השליטה על העיר מוסול," הוא ניבא שחורות.

הנוכחים בפגישה לא העזו לקטוע את דבריו של ה"ח'ליפה איבראהים", תואר שהעניק לעצמו.

"ככל שאנחנו מאבדים מקורות מימון, ניאלץ לאתר מקורות הכנסה חדשים לתשלום משכורות הלוחמים ופעילי השטח, ולגיוס והכשרה של רבים נוספים."

הפעם הישיר מבטו אל פתחי אבו מרזוק. "המינוי הזה שלך, האח הלוחם," כך כינה אותו, "הוא מינוי חירום. המשימה היא משימת חייך! והצלחתך תהיה הצלחת התנועה כולה!"

כבר באותו מעמד נרקמה בראשו המבריק של אבו מרזוק התוכנית. הוא ינצל את מרחבי חצי האי סיני להקמת מערך רחב היקף של סחר בסמים ובנשים, מה שבעזרת האל, חשב לעצמו, יניב סכומי עתק, ויסייע למימון רכישת נשק וציוד לחימה הדרושים להמשך פעילות החבלה והטרור נגד גורמי צבא ומשטרה מצריים, ובכך הוא יסייע להעצים ולהפיץ את תורת המדינה האסלאמית, ולהטיל על העולם כולו טרור ואימה.

הוא תיאר לעצמו שיזכה להערכה רבה בקרב הנהגת התנועה, ואולי במקביל יצליח לשים ידו על חלק מההכנסות ולרפד את חשבונות הבנק הפרטיים שלו.