מהפכת התפוזים של מתי
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מהפכת התפוזים של מתי

מהפכת התפוזים של מתי

5 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
2936מקורי
ספר מודפס
49.265.6מקורי מחיר מוטבע על הספר 82
תאריך לסיום המבצע 01/05/2025

עוד על הספר

תמי שם־טוב

תמי שם טוב (נולדה ב-1969) היא עיתונאית וסופרת. 

שם טוב נולדה וגדלה בקריית אונו. ספרה הראשון הוא "רק בשביל מילי", אותו כתבה בעת שהייתה בניו יורק. הספר זכה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער. בדצמבר 2012 זכתה בפרס דףדף לספרות ילדים על ספרה "אני לא גנב". במאי 2013 זכתה בפרס לאה גולדברג על ספרה "אני לא גנב", וב-2014 זכתה בפרס ביאליק על אותו ספר. בנוסף, הוציאה ספר המבוסס על הסרט של מיקמק "המסע לכוכב המינמיקים".

תקציר

כָּל הָעִנְיָן עִם מַהְפֵּכַת הַתַּפּוּזִים הִתְחִיל כְּשֶׁהָיִיתִי בְּכִתָּה ג'. חוּץ מִמֶּנִּי כָּל הַיְלָדִים בַּכִּתָּה כְּבָר יָדְעוּ לִכְתֹּב וְלִקְרֹא, וְלָכֵן בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה הָיִיתִי יַלְדָּה עֲצוּבָה. אֲפִלּוּ הַיּוֹם, כְּשֶׁאֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל זֶה כּוֹאֵב לִי הַלֵּב, אֲבָל מִיָּד אֲנִי מַזְכִּירָה לְעַצְמִי אֶת מַהְפֵּכַת הַתַּפּוּזִים, וְזוֹכֶרֶת שֶׁבַּסִּפּוּר הַזֶּה רַק הַהַתְחָלָה עֲצוּבָה – הַסּוֹף שֶׁלּוֹ שָׂמֵחַ.

זֶהוּ סִפּוּרָהּ שֶׁל מַתִּי קָטָלוֹנִי מִתֵּל אָבִיב שֶׁלֹּא יָדְעָה לִקְרֹא, אֲבָל הִקְרִיאָה עִתּוֹנִים. לֹא יָדְעָה לִכְתֹּב, אֲבָל כָּתְבָה לְרֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה, וְלַמְרוֹת כָּל הַקְּשָׁיִים הִצְלִיחָה לַעֲשׂוֹת מַהְפֵּכָה, וְעוֹד מִתַּפּוּזִים.

מהפכת התפוזים של מתי, ספרה האהוב והמצליח של תמי שם־טוב, הופיע לראשונה בשנת 2000. הספר – המתבסס על סיפורה האישי כילדה שמתמודדת עם לקות למידה – זכה לעשרות אלפי קוראות וקוראים. עתה הוא רואה אור במהדורה מחודשת ומתוקנת, בתוספת מכתב מהסופרת.

תמי שם־טוב היא סופרת ילדים ונוער שכותבת בעיקר סיפורים ורומנים היסטוריים. ספריה זיכו אותה בפרסים רבים, בהם פרס ראש הממשלה, פרס הספריות הציבוריות, עיטור אנדרסן, והפרסים על שם ח.נ. ביאליק, לאה גולדברג ודבורה עומר.

פרק ראשון

פֶּרֶק 1

הַרְבֵּה אֲנָשִׁים שׁוֹאֲלִים אוֹתִי אֵיךְ הִתְחִילָה מַהְפֵּכַת הַתַּפּוּזִים, וּבִגְלַל שֶׁאֵין לִי כֹּחַ לַעֲנוֹת לְכָל אֶחָד לְחוּד, וּבִגְלַל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר מַהְפֵּכָה שְׁלֵמָה בְּכַמָּה מִלִּים, הֶחְלַטְתִּי לִכְתֹּב עַל מַה שֶּׁקָּרָה לִי.

כָּל הָעִנְיָן עִם מַהְפֵּכַת הַתַּפּוּזִים הִתְחִיל כְּשֶׁהָיִיתִי בְּכִתָּה ג'. אָז, לַמְרוֹת שֶׁזּוֹ הָיְתָה הַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית שֶׁלִּי בְּבֵית הַסֵּפֶר, עוֹד לֹא יָדַעְתִּי לִקְרֹא וְלִכְתֹּב. בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת הָיִיתִי מִסְתַּכֶּלֶת עַל הָאוֹתִיּוֹת וּמְנַסָּה לְהַעְתִּיק אוֹתָן, אֲבָל זֶה לֹא הָלַךְ. יָצְאוּ לִי אוֹתִיּוֹת עֲקֻמּוֹת, שֶׁלֹּא דָּמוּ לָאוֹתִיּוֹת הַנְּכוֹנוֹת, וְלֹא הִתְחַבְּרוּ לְמִלִּים אוֹ לְמִשְׁפָּט.

חוּץ מִמֶּנִּי כָּל הַיְלָדִים בַּכִּתָּה כְּבָר יָדְעוּ לִכְתֹּב וְלִקְרֹא, וְלָכֵן בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה הָיִיתִי יַלְדָּה עֲצוּבָה. אֲפִלּוּ הַיּוֹם, כְּשֶׁאֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל זֶה כּוֹאֵב לִי הַלֵּב, אֲבָל מִיָּד אֲנִי מַזְכִּירָה לְעַצְמִי אֶת מַהְפֵּכַת הַתַּפּוּזִים, וְזוֹכֶרֶת שֶׁבַּסִּפּוּר הַזֶּה רַק הַהַתְחָלָה עֲצוּבָה - הַסּוֹף שֶׁלּוֹ שָׂמֵחַ.

הָרַעְיוֹן נוֹלַד בִּזְכוּת סַבְתָּא שֶׁלִּי, שֶׁגָּרָה לְיָדֵנוּ בְּתֵל אָבִיב. זֶה קָרָה יוֹם אֶחָד כְּשֶׁבָּאתִי אֵלֶיהָ אַחֲרֵי בֵּית סֵפֶר, לַאֲרוּחַת צָהֳרַיִם.

בְּאוֹתוֹ יוֹם גַּם סַבְתָּא שֶׁלִּי הָיְתָה עֲצוּבָה. יָשַׁבְנוּ יַחַד בַּמִּטְבָּח הַקָּטָן שֶׁלָּהּ, אָכַלְנוּ שְׁנִיצְלִים עִם פִּירֶה, וְהִיא גִּלְּתָה לִי שֶׁמַּשֶּׁהוּ לֹא בְּסֵדֶר עִם הָרְאִיָּה שֶׁלָּהּ.

"הָעֵינַיִם שֶׁלִּי הוֹלְכוֹת וְנֶחֱלָשׁוֹת," הִיא אָמְרָה, "אֲפִלּוּ אֶת הָעִתּוֹן אֲנִי כְּבָר לֹא מַצְלִיחָה לִקְרֹא, וְאַתְּ יוֹדַעַת שֶׁאֲנִי נוֹרָא אוֹהֶבֶת לִקְרֹא עִתּוֹנִים."

הִסְתַּכַּלְתִּי עַל עֲרֵמַת הָעִתּוֹנִים הַמְקֻפָּלִים עַל הַשֻּׁלְחָן וְשָׁאַלְתִּי: "כַּמָּה זְמַן אַתְּ לֹא מַצְלִיחָה לִקְרֹא?"

"הַרְבֵּה זְמַן," הִיא עָנְתָה בְּלַחַשׁ, "וַאֲנִי נוֹרָא מִתְבַּיֶּשֶׁת בָּזֶה. אַבָּא שֶׁלָּךְ מֵבִיא לִי כָּל יוֹם אֶת כָּל הָעִתּוֹנִים, וְאֵין לִי אֹמֶץ לְסַפֵּר לוֹ שֶׁכְּבָר חָדְשַׁיִם לֹא הִצְלַחְתִּי לִקְרֹא כְּלוּם."

"אוּלַי אַתְּ פָּשׁוּט צְרִיכָה לָלֶכֶת לְרוֹפֵא עֵינַיִם?" שָׁאַלְתִּי, "אוּלַי רַק צָרִיךְ לְהַחֲלִיף לָךְ אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם?"

 

"לֹא," הִיא נֶאֶנְחָה, "כְּבָר הָיִיתִי אֵצֶל הָרוֹפֵא. אֲנִי פָּשׁוּט מְאַבֶּדֶת אֶת הָרְאִיָּה שֶׁלִּי."

"סַבְתָּא, יִהְיֶה בְּסֵדֶר," אָמַרְתִּי, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים כְּשֶׁרוֹצִים לְהַרְגִּיעַ, אֲבָל לֹא יוֹדְעִים מַה לְּהַגִּיד.

הִיא שָׁתְקָה, וְיָדַעְתִּי שֶׁהִיא לֹא מַאֲמִינָה לִי, שֶׁבִּכְלָל לֹא נִרְאֶה לָהּ שֶׁיִּהְיֶה בְּסֵדֶר. הָיִיתִי חַיֶּבֶת לִמְצֹא תְּשׁוּבָה אַחֶרֶת, מַשֶּׁהוּ שֶׁיְּשַׂמֵּחַ אוֹתָהּ בֶּאֱמֶת, וּבְלִי לַחְשֹׁב אָמַרְתִּי: "אִם אַתְּ רוֹצָה, בְּכָל פַּעַם שֶׁאָבוֹא אַקְרִיא לָךְ מֵהָעִתּוֹן."

סַבְתָּא הֵרִימָה אֶת הָרֹאשׁ מֵהַצַּלַּחַת, וְחִיְּכָה. "מַתִּי, זֶה יִהְיֶה נֶהְדָּר. זֶה רַעְיוֹן מַקְסִים. אוּלַי נַתְחִיל עַכְשָׁו?"

נִבְהַלְתִּי מֵהָרַעְיוֹן שֶׁלִּי, וּמִיָּד עָנִיתִי: "אִי אֶפְשָׁר עַכְשָׁו. אֲנִי קְצָת מְמַהֶרֶת, כִּי יֵשׁ לִי הֲמוֹן שִׁעוּרֵי בַּיִת, אֲבָל בַּפַּעַם הַבָּאָה, אֲנִי מַבְטִיחָה."

"יֹפִי," הִיא אָמְרָה, "אֲבָל אַל תְּגַלִּי לַהוֹרִים שֶׁלָּךְ שֶׁקָּשֶׁה לִי לִקְרֹא. רַק לָךְ גִּלִּיתִי, וַאֲנִי רוֹצָה שֶׁזֶּה יִשָּׁאֵר סוֹד."

הִבְטַחְתִּי לָהּ שֶׁהַסִּדּוּר שֶׁל קְרִיאַת הָעִתּוֹנִים יִשָּׁאֵר בֵּינֵינוּ. זֶה הָיָה לִי נוֹחַ, כִּי אִמָּא וְאַבָּא שֶׁלִּי, בְּנִגּוּד לְסַבְתָּא, יָדְעוּ טוֹב מְאֹד שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדַעַת לִקְרֹא, וְשֶׁעַל עִתּוֹנִים בִּכְלָל אֵין מַה לְּדַבֵּר.

פֶּרֶק 2

סַבְתָּא שֶׁלִּי גָּרָה בְּדִירָה קְטַנָּה בְּקוֹמָה רִאשׁוֹנָה בִּרְחוֹב הַמֶּלֶךְ ג'וֹרְג'. בָּרְחוֹב הַזֶּה עוֹבְרִים הֲמוֹן אוֹטוֹבּוּסִים וּמְכוֹנִיּוֹת, וְהַדִּירָה שֶׁלָּהּ הָיְתָה תָּמִיד מְלֵאָה בְּרַעַשׁ וּבְפִיחַ. אֲנַחְנוּ גַּרְנוּ בְּאוֹתוֹ אֵזוֹר, בְּמֶרְחַק שְׁתֵּי דַּקּוֹת הֲלִיכָה, אֲבָל מֵהַחַלּוֹנוֹת שֶׁלָּנוּ נִשְׁקַף גַּן גָּדוֹל, גַּן מֵאִיר. לַמְרוֹת שֶׁגַּרְנוּ קָרוֹב לָקַח לִי הַרְבֵּה זְמַן, אוּלַי שְׁבוּעַיִם, עַד שֶׁשּׁוּב בִּקַּרְתִּי אֶת סַבְתָּא.

יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ זִכָּרוֹן מְצֻיָּן וּבְכָל זֹאת קִוִּיתִי שֶׁבִּזְמַן שֶׁלֹּא הָיִיתִי אֶצְלָהּ הִיא שָׁכְחָה שֶׁהִבְטַחְתִּי לְהַקְרִיא לָהּ עִתּוֹנִים. אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁנִּכְנַסְתִּי אֵלֶיהָ הַבַּיְתָה הִיא אָמְרָה: "מַתִּי, אֲנִי כָּל כָּךְ שְׂמֵחָה שֶׁסּוֹף סוֹף בָּאת. אֲנִי וְהָעִתּוֹנִים מְחַכִּים לָךְ."

סַבְתָּא יָשְׁבָה לְיַד הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ, כְּדֵי שֶׁרוּחַ הַסְּתָו תִּכָּנֵס הַבַּיְתָה, וְהָעִתּוֹן הָיָה מֻנָּח לָהּ עַל הַבִּרְכַּיִם. הִתְיַשַּׁבְתִּי מוּלָהּ עַל הַסַּפָּה וְהִיא הִגִּישָׁה לִי אוֹתוֹ. הִסְתַּכַּלְתִּי עַל הָאוֹתִיּוֹת הַשְּׁחֹרוֹת וְלֹא יָדַעְתִּי מַה לְּהַגִּיד. לְמַזָּלִי, הִיא אָמְרָה: "רֶגַע, מַתִּי, לִפְנֵי שֶׁאַתְּ מַתְחִילָה לְהַקְרִיא, סַפְּרִי לִי מַה שְּׁלוֹם אַבָּא וְאִמָּא וְשִׁירָה."

נָשַׁמְתִּי לִרְוָחָה, וְהִתְחַלְתִּי לְפַטְפֵּט קְצָת עַל הַמִּשְׁפָּחָה. אָמַרְתִּי שֶׁאִמָּא, שֶׁהִיא הַבַּת שֶׁלָּהּ, וְאַבָּא, מַרְגִּישִׁים בְּסֵדֶר גָּמוּר וּמוֹסְרִים דְּרִישַׁת שָׁלוֹם, וְשֶׁאֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה שִׁירָה, מְאֹד מְרֻצָּה בְּבֵית הַסֵּפֶר. שִׁירָה עָלְתָה בְּאוֹתָהּ שָׁנָה לְכִתָּה א' וּכְבָר כָּתְבָה בְּקַלּוּת אֶת כָּל הָאוֹתִיּוֹת. סַבְתָּא שִׂחֲקָה קְצָת עִם הַתַּלְתַּלִּים הַלְּבָנִים שֶׁלָּהּ וְאָמְרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ מַזָּל עִם הַנְּכָדוֹת, שֶׁשְּׁתֵּיהֶן כָּל כָּךְ חֲכָמוֹת וּמַצְלִיחוֹת בַּלִּמּוּדִים.

"גַּם אֲנִי הָיִיתִי כָּזוֹ, כְּשֶׁהָיִיתִי קְטַנָּה," הִיא הוֹסִיפָה, "יָדַעְתִּי לִקְרֹא מִגִּיל אַרְבַּע, וְתָמִיד קָרָאתִי עִתּוֹנִים. אַבָּא שֶׁלִּי עָבַד אָז בְּבֵית דְּפוּס, וְהוּא הָיָה לוֹקֵחַ אוֹתִי אִתּוֹ לַעֲבוֹדָה. אַף פַּעַם לֹא הִשְׁתַּעֲמַמְתִּי שָׁם, אֲפִלּוּ שֶׁלְּאַבָּא שֶׁלִּי לֹא הָיְתָה טִפַּת זְמַן בִּשְׁבִילִי. אֵיךְ שֶׁהָיִינוּ מַגִּיעִים לְבֵית הַדְּפוּס בִּקְצֵה הָעִיר, הָיִיתִי אוֹסֶפֶת הֲמוֹן עִתּוֹנִים, מִתְיַשֶּׁבֶת עַל אַרְגָּז הָפוּךְ וּמַתְחִילָה לִקְרֹא. כְּשֶׁאַבָּא שֶׁלִּי הָיָה גּוֹמֵר לַעֲבֹד הוּא הָיָה צָרִיךְ לִגְרֹר אוֹתִי הַבַּיְתָה."

הִיא הִשְׁתַּתְּקָה וְהָעֵינַיִם שֶׁלָּהּ נַעֲשׂוּ עֲצוּבוֹת, אוּלַי בִּגְלַל שֶׁנִּזְכְּרָה בְּאַבָּא שֶׁלָּהּ וְהִתְגַּעְגְּעָה אֵלָיו, וְאוּלַי בִּגְלַל שֶׁנִּזְכְּרָה שֶׁהִיא כְּבָר לֹא מַצְלִיחָה לִקְרֹא עִתּוֹנִים לְבַד.

הֵרַמְתִּי אֶת הָעִתּוֹן, וּבְקוֹל רוֹעֵד הִתְחַלְתִּי לְהַקְרִיא מֵהַדִּמְיוֹן. "רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה נוֹסֵעַ לְבַקֵּר בְּאִיטַלְיָה," דִּקְלַמְתִּי וְהִסְתַּכַּלְתִּי עַל הַתְּמוּנָה שֶׁל רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה. לְיָדָהּ הָיְתָה תְּמוּנָה שֶׁל בִּנְיָן גָּבוֹהַּ וְחָדָשׁ, אֲבָל עֲדַיִן לֹא גָּמוּר. זֶה נָתַן לִי רַעְיוֹן, אָז הִמְשַׁכְתִּי: "בְּתֵל אָבִיב בּוֹנִים בִּנְיָן שֶׁל חֲמִשִּׁים קוֹמוֹת."

"אֵיזֶה יֹפִי," הִיא מִלְמְלָה, "אֲנִי אוֹהֶבֶת בִּנְיָנִים גְּבוֹהִים, שֶׁאֶפְשָׁר לִרְאוֹת מֵהַחַלּוֹנוֹת שֶׁלָּהֶם אֶת כָּל הָעִיר."

רָאִיתִי שֶׁהִיא מְרֻצָּה, אָז הִמְשַׁכְתִּי: "אֶת הַבִּנְיָן בּוֹנִים בִּרְחוֹב אַלֶנְבִּי בִּמְקוֹם בִּנְיָן יָשָׁן, הָרוּס וּמְסֻכָּן לַצִּבּוּר."

"וּמִי יָגוּר בַּבִּנְיָן הַזֶּה?" הִיא שָׁאֲלָה בְּעִנְיָן.

הִסְתַּכַּלְתִּי בַּתְּמוּנָה, וְאָמַרְתִּי: "בַּבִּנְיָן יָגוּרוּ הָעוֹלִים הַחֲדָשִׁים מֵרוּסְיָה, שֶׁרוֹצִים לָגוּר בְּתֵל אָבִיב אֲבָל לֹא מוֹצְאִים דִּירוֹת פְּנוּיוֹת."

 

"אֲנִי שְׂמֵחָה בִּשְׁבִיל הָעוֹלִים הַחֲדָשִׁים," הִיא אָמְרָה, וְאוֹטוֹבּוּס שֶׁעָבַר בַּכְּבִישׁ הִרְעִיד אֶת הַחַלּוֹן וּמִלֵּא אֶת הַחֶדֶר בְּעָשָׁן.

הִיא הִשְׁתַּעֲלָה, וְהִמְשִׁיכָה: "אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי, הַבִּנְיָן הַזֶּה יַחְסֹם אֶת הָאֲוִיר שֶׁמְּנַסֶּה לְהִכָּנֵס לָעִיר מֵהַיָּם, וְגַם כָּכָה לֹא נִשְׁאַר פֹּה הַרְבֵּה אֲוִיר לִנְשֹׁם."

הִיא נֶאֶנְחָה, שִׁפְשְׁפָה אֶת הָעֵינַיִם מֵאֲחוֹרֵי הַמִּשְׁקָפַיִם, וְשׁוּב נִרְאֲתָה מְאֹד לֹא מְרֻצָּה.

תמי שם־טוב

תמי שם טוב (נולדה ב-1969) היא עיתונאית וסופרת. 

שם טוב נולדה וגדלה בקריית אונו. ספרה הראשון הוא "רק בשביל מילי", אותו כתבה בעת שהייתה בניו יורק. הספר זכה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער. בדצמבר 2012 זכתה בפרס דףדף לספרות ילדים על ספרה "אני לא גנב". במאי 2013 זכתה בפרס לאה גולדברג על ספרה "אני לא גנב", וב-2014 זכתה בפרס ביאליק על אותו ספר. בנוסף, הוציאה ספר המבוסס על הסרט של מיקמק "המסע לכוכב המינמיקים".

עוד על הספר

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
דירוג אחד
1 דירוגים
0 דירוגים
0 דירוגים
0 דירוגים
0 דירוגים
מהפכת התפוזים של מתי תמי שם־טוב

פֶּרֶק 1

הַרְבֵּה אֲנָשִׁים שׁוֹאֲלִים אוֹתִי אֵיךְ הִתְחִילָה מַהְפֵּכַת הַתַּפּוּזִים, וּבִגְלַל שֶׁאֵין לִי כֹּחַ לַעֲנוֹת לְכָל אֶחָד לְחוּד, וּבִגְלַל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר מַהְפֵּכָה שְׁלֵמָה בְּכַמָּה מִלִּים, הֶחְלַטְתִּי לִכְתֹּב עַל מַה שֶּׁקָּרָה לִי.

כָּל הָעִנְיָן עִם מַהְפֵּכַת הַתַּפּוּזִים הִתְחִיל כְּשֶׁהָיִיתִי בְּכִתָּה ג'. אָז, לַמְרוֹת שֶׁזּוֹ הָיְתָה הַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית שֶׁלִּי בְּבֵית הַסֵּפֶר, עוֹד לֹא יָדַעְתִּי לִקְרֹא וְלִכְתֹּב. בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת הָיִיתִי מִסְתַּכֶּלֶת עַל הָאוֹתִיּוֹת וּמְנַסָּה לְהַעְתִּיק אוֹתָן, אֲבָל זֶה לֹא הָלַךְ. יָצְאוּ לִי אוֹתִיּוֹת עֲקֻמּוֹת, שֶׁלֹּא דָּמוּ לָאוֹתִיּוֹת הַנְּכוֹנוֹת, וְלֹא הִתְחַבְּרוּ לְמִלִּים אוֹ לְמִשְׁפָּט.

חוּץ מִמֶּנִּי כָּל הַיְלָדִים בַּכִּתָּה כְּבָר יָדְעוּ לִכְתֹּב וְלִקְרֹא, וְלָכֵן בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה הָיִיתִי יַלְדָּה עֲצוּבָה. אֲפִלּוּ הַיּוֹם, כְּשֶׁאֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל זֶה כּוֹאֵב לִי הַלֵּב, אֲבָל מִיָּד אֲנִי מַזְכִּירָה לְעַצְמִי אֶת מַהְפֵּכַת הַתַּפּוּזִים, וְזוֹכֶרֶת שֶׁבַּסִּפּוּר הַזֶּה רַק הַהַתְחָלָה עֲצוּבָה - הַסּוֹף שֶׁלּוֹ שָׂמֵחַ.

הָרַעְיוֹן נוֹלַד בִּזְכוּת סַבְתָּא שֶׁלִּי, שֶׁגָּרָה לְיָדֵנוּ בְּתֵל אָבִיב. זֶה קָרָה יוֹם אֶחָד כְּשֶׁבָּאתִי אֵלֶיהָ אַחֲרֵי בֵּית סֵפֶר, לַאֲרוּחַת צָהֳרַיִם.

בְּאוֹתוֹ יוֹם גַּם סַבְתָּא שֶׁלִּי הָיְתָה עֲצוּבָה. יָשַׁבְנוּ יַחַד בַּמִּטְבָּח הַקָּטָן שֶׁלָּהּ, אָכַלְנוּ שְׁנִיצְלִים עִם פִּירֶה, וְהִיא גִּלְּתָה לִי שֶׁמַּשֶּׁהוּ לֹא בְּסֵדֶר עִם הָרְאִיָּה שֶׁלָּהּ.

"הָעֵינַיִם שֶׁלִּי הוֹלְכוֹת וְנֶחֱלָשׁוֹת," הִיא אָמְרָה, "אֲפִלּוּ אֶת הָעִתּוֹן אֲנִי כְּבָר לֹא מַצְלִיחָה לִקְרֹא, וְאַתְּ יוֹדַעַת שֶׁאֲנִי נוֹרָא אוֹהֶבֶת לִקְרֹא עִתּוֹנִים."

הִסְתַּכַּלְתִּי עַל עֲרֵמַת הָעִתּוֹנִים הַמְקֻפָּלִים עַל הַשֻּׁלְחָן וְשָׁאַלְתִּי: "כַּמָּה זְמַן אַתְּ לֹא מַצְלִיחָה לִקְרֹא?"

"הַרְבֵּה זְמַן," הִיא עָנְתָה בְּלַחַשׁ, "וַאֲנִי נוֹרָא מִתְבַּיֶּשֶׁת בָּזֶה. אַבָּא שֶׁלָּךְ מֵבִיא לִי כָּל יוֹם אֶת כָּל הָעִתּוֹנִים, וְאֵין לִי אֹמֶץ לְסַפֵּר לוֹ שֶׁכְּבָר חָדְשַׁיִם לֹא הִצְלַחְתִּי לִקְרֹא כְּלוּם."

"אוּלַי אַתְּ פָּשׁוּט צְרִיכָה לָלֶכֶת לְרוֹפֵא עֵינַיִם?" שָׁאַלְתִּי, "אוּלַי רַק צָרִיךְ לְהַחֲלִיף לָךְ אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם?"

 

"לֹא," הִיא נֶאֶנְחָה, "כְּבָר הָיִיתִי אֵצֶל הָרוֹפֵא. אֲנִי פָּשׁוּט מְאַבֶּדֶת אֶת הָרְאִיָּה שֶׁלִּי."

"סַבְתָּא, יִהְיֶה בְּסֵדֶר," אָמַרְתִּי, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים כְּשֶׁרוֹצִים לְהַרְגִּיעַ, אֲבָל לֹא יוֹדְעִים מַה לְּהַגִּיד.

הִיא שָׁתְקָה, וְיָדַעְתִּי שֶׁהִיא לֹא מַאֲמִינָה לִי, שֶׁבִּכְלָל לֹא נִרְאֶה לָהּ שֶׁיִּהְיֶה בְּסֵדֶר. הָיִיתִי חַיֶּבֶת לִמְצֹא תְּשׁוּבָה אַחֶרֶת, מַשֶּׁהוּ שֶׁיְּשַׂמֵּחַ אוֹתָהּ בֶּאֱמֶת, וּבְלִי לַחְשֹׁב אָמַרְתִּי: "אִם אַתְּ רוֹצָה, בְּכָל פַּעַם שֶׁאָבוֹא אַקְרִיא לָךְ מֵהָעִתּוֹן."

סַבְתָּא הֵרִימָה אֶת הָרֹאשׁ מֵהַצַּלַּחַת, וְחִיְּכָה. "מַתִּי, זֶה יִהְיֶה נֶהְדָּר. זֶה רַעְיוֹן מַקְסִים. אוּלַי נַתְחִיל עַכְשָׁו?"

נִבְהַלְתִּי מֵהָרַעְיוֹן שֶׁלִּי, וּמִיָּד עָנִיתִי: "אִי אֶפְשָׁר עַכְשָׁו. אֲנִי קְצָת מְמַהֶרֶת, כִּי יֵשׁ לִי הֲמוֹן שִׁעוּרֵי בַּיִת, אֲבָל בַּפַּעַם הַבָּאָה, אֲנִי מַבְטִיחָה."

"יֹפִי," הִיא אָמְרָה, "אֲבָל אַל תְּגַלִּי לַהוֹרִים שֶׁלָּךְ שֶׁקָּשֶׁה לִי לִקְרֹא. רַק לָךְ גִּלִּיתִי, וַאֲנִי רוֹצָה שֶׁזֶּה יִשָּׁאֵר סוֹד."

הִבְטַחְתִּי לָהּ שֶׁהַסִּדּוּר שֶׁל קְרִיאַת הָעִתּוֹנִים יִשָּׁאֵר בֵּינֵינוּ. זֶה הָיָה לִי נוֹחַ, כִּי אִמָּא וְאַבָּא שֶׁלִּי, בְּנִגּוּד לְסַבְתָּא, יָדְעוּ טוֹב מְאֹד שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדַעַת לִקְרֹא, וְשֶׁעַל עִתּוֹנִים בִּכְלָל אֵין מַה לְּדַבֵּר.

פֶּרֶק 2

סַבְתָּא שֶׁלִּי גָּרָה בְּדִירָה קְטַנָּה בְּקוֹמָה רִאשׁוֹנָה בִּרְחוֹב הַמֶּלֶךְ ג'וֹרְג'. בָּרְחוֹב הַזֶּה עוֹבְרִים הֲמוֹן אוֹטוֹבּוּסִים וּמְכוֹנִיּוֹת, וְהַדִּירָה שֶׁלָּהּ הָיְתָה תָּמִיד מְלֵאָה בְּרַעַשׁ וּבְפִיחַ. אֲנַחְנוּ גַּרְנוּ בְּאוֹתוֹ אֵזוֹר, בְּמֶרְחַק שְׁתֵּי דַּקּוֹת הֲלִיכָה, אֲבָל מֵהַחַלּוֹנוֹת שֶׁלָּנוּ נִשְׁקַף גַּן גָּדוֹל, גַּן מֵאִיר. לַמְרוֹת שֶׁגַּרְנוּ קָרוֹב לָקַח לִי הַרְבֵּה זְמַן, אוּלַי שְׁבוּעַיִם, עַד שֶׁשּׁוּב בִּקַּרְתִּי אֶת סַבְתָּא.

יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ זִכָּרוֹן מְצֻיָּן וּבְכָל זֹאת קִוִּיתִי שֶׁבִּזְמַן שֶׁלֹּא הָיִיתִי אֶצְלָהּ הִיא שָׁכְחָה שֶׁהִבְטַחְתִּי לְהַקְרִיא לָהּ עִתּוֹנִים. אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁנִּכְנַסְתִּי אֵלֶיהָ הַבַּיְתָה הִיא אָמְרָה: "מַתִּי, אֲנִי כָּל כָּךְ שְׂמֵחָה שֶׁסּוֹף סוֹף בָּאת. אֲנִי וְהָעִתּוֹנִים מְחַכִּים לָךְ."

סַבְתָּא יָשְׁבָה לְיַד הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ, כְּדֵי שֶׁרוּחַ הַסְּתָו תִּכָּנֵס הַבַּיְתָה, וְהָעִתּוֹן הָיָה מֻנָּח לָהּ עַל הַבִּרְכַּיִם. הִתְיַשַּׁבְתִּי מוּלָהּ עַל הַסַּפָּה וְהִיא הִגִּישָׁה לִי אוֹתוֹ. הִסְתַּכַּלְתִּי עַל הָאוֹתִיּוֹת הַשְּׁחֹרוֹת וְלֹא יָדַעְתִּי מַה לְּהַגִּיד. לְמַזָּלִי, הִיא אָמְרָה: "רֶגַע, מַתִּי, לִפְנֵי שֶׁאַתְּ מַתְחִילָה לְהַקְרִיא, סַפְּרִי לִי מַה שְּׁלוֹם אַבָּא וְאִמָּא וְשִׁירָה."

נָשַׁמְתִּי לִרְוָחָה, וְהִתְחַלְתִּי לְפַטְפֵּט קְצָת עַל הַמִּשְׁפָּחָה. אָמַרְתִּי שֶׁאִמָּא, שֶׁהִיא הַבַּת שֶׁלָּהּ, וְאַבָּא, מַרְגִּישִׁים בְּסֵדֶר גָּמוּר וּמוֹסְרִים דְּרִישַׁת שָׁלוֹם, וְשֶׁאֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה שִׁירָה, מְאֹד מְרֻצָּה בְּבֵית הַסֵּפֶר. שִׁירָה עָלְתָה בְּאוֹתָהּ שָׁנָה לְכִתָּה א' וּכְבָר כָּתְבָה בְּקַלּוּת אֶת כָּל הָאוֹתִיּוֹת. סַבְתָּא שִׂחֲקָה קְצָת עִם הַתַּלְתַּלִּים הַלְּבָנִים שֶׁלָּהּ וְאָמְרָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ מַזָּל עִם הַנְּכָדוֹת, שֶׁשְּׁתֵּיהֶן כָּל כָּךְ חֲכָמוֹת וּמַצְלִיחוֹת בַּלִּמּוּדִים.

"גַּם אֲנִי הָיִיתִי כָּזוֹ, כְּשֶׁהָיִיתִי קְטַנָּה," הִיא הוֹסִיפָה, "יָדַעְתִּי לִקְרֹא מִגִּיל אַרְבַּע, וְתָמִיד קָרָאתִי עִתּוֹנִים. אַבָּא שֶׁלִּי עָבַד אָז בְּבֵית דְּפוּס, וְהוּא הָיָה לוֹקֵחַ אוֹתִי אִתּוֹ לַעֲבוֹדָה. אַף פַּעַם לֹא הִשְׁתַּעֲמַמְתִּי שָׁם, אֲפִלּוּ שֶׁלְּאַבָּא שֶׁלִּי לֹא הָיְתָה טִפַּת זְמַן בִּשְׁבִילִי. אֵיךְ שֶׁהָיִינוּ מַגִּיעִים לְבֵית הַדְּפוּס בִּקְצֵה הָעִיר, הָיִיתִי אוֹסֶפֶת הֲמוֹן עִתּוֹנִים, מִתְיַשֶּׁבֶת עַל אַרְגָּז הָפוּךְ וּמַתְחִילָה לִקְרֹא. כְּשֶׁאַבָּא שֶׁלִּי הָיָה גּוֹמֵר לַעֲבֹד הוּא הָיָה צָרִיךְ לִגְרֹר אוֹתִי הַבַּיְתָה."

הִיא הִשְׁתַּתְּקָה וְהָעֵינַיִם שֶׁלָּהּ נַעֲשׂוּ עֲצוּבוֹת, אוּלַי בִּגְלַל שֶׁנִּזְכְּרָה בְּאַבָּא שֶׁלָּהּ וְהִתְגַּעְגְּעָה אֵלָיו, וְאוּלַי בִּגְלַל שֶׁנִּזְכְּרָה שֶׁהִיא כְּבָר לֹא מַצְלִיחָה לִקְרֹא עִתּוֹנִים לְבַד.

הֵרַמְתִּי אֶת הָעִתּוֹן, וּבְקוֹל רוֹעֵד הִתְחַלְתִּי לְהַקְרִיא מֵהַדִּמְיוֹן. "רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה נוֹסֵעַ לְבַקֵּר בְּאִיטַלְיָה," דִּקְלַמְתִּי וְהִסְתַּכַּלְתִּי עַל הַתְּמוּנָה שֶׁל רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה. לְיָדָהּ הָיְתָה תְּמוּנָה שֶׁל בִּנְיָן גָּבוֹהַּ וְחָדָשׁ, אֲבָל עֲדַיִן לֹא גָּמוּר. זֶה נָתַן לִי רַעְיוֹן, אָז הִמְשַׁכְתִּי: "בְּתֵל אָבִיב בּוֹנִים בִּנְיָן שֶׁל חֲמִשִּׁים קוֹמוֹת."

"אֵיזֶה יֹפִי," הִיא מִלְמְלָה, "אֲנִי אוֹהֶבֶת בִּנְיָנִים גְּבוֹהִים, שֶׁאֶפְשָׁר לִרְאוֹת מֵהַחַלּוֹנוֹת שֶׁלָּהֶם אֶת כָּל הָעִיר."

רָאִיתִי שֶׁהִיא מְרֻצָּה, אָז הִמְשַׁכְתִּי: "אֶת הַבִּנְיָן בּוֹנִים בִּרְחוֹב אַלֶנְבִּי בִּמְקוֹם בִּנְיָן יָשָׁן, הָרוּס וּמְסֻכָּן לַצִּבּוּר."

"וּמִי יָגוּר בַּבִּנְיָן הַזֶּה?" הִיא שָׁאֲלָה בְּעִנְיָן.

הִסְתַּכַּלְתִּי בַּתְּמוּנָה, וְאָמַרְתִּי: "בַּבִּנְיָן יָגוּרוּ הָעוֹלִים הַחֲדָשִׁים מֵרוּסְיָה, שֶׁרוֹצִים לָגוּר בְּתֵל אָבִיב אֲבָל לֹא מוֹצְאִים דִּירוֹת פְּנוּיוֹת."

 

"אֲנִי שְׂמֵחָה בִּשְׁבִיל הָעוֹלִים הַחֲדָשִׁים," הִיא אָמְרָה, וְאוֹטוֹבּוּס שֶׁעָבַר בַּכְּבִישׁ הִרְעִיד אֶת הַחַלּוֹן וּמִלֵּא אֶת הַחֶדֶר בְּעָשָׁן.

הִיא הִשְׁתַּעֲלָה, וְהִמְשִׁיכָה: "אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי, הַבִּנְיָן הַזֶּה יַחְסֹם אֶת הָאֲוִיר שֶׁמְּנַסֶּה לְהִכָּנֵס לָעִיר מֵהַיָּם, וְגַם כָּכָה לֹא נִשְׁאַר פֹּה הַרְבֵּה אֲוִיר לִנְשֹׁם."

הִיא נֶאֶנְחָה, שִׁפְשְׁפָה אֶת הָעֵינַיִם מֵאֲחוֹרֵי הַמִּשְׁקָפַיִם, וְשׁוּב נִרְאֲתָה מְאֹד לֹא מְרֻצָּה.

עוד ספרים של תמי שם־טוב