תולדות המחשבה האנושית

אם אתם קוראים את השורות האלה, רוב הסיכויים שהחיים שלכם נוחים במיוחד, לפחות ביחס לאלו של הרוב המוחלט של בני האדם שחיו אי פעם. אתם יודעים קרוא וכתוב, יכולים להשיג את הספר הזה ולהקדיש זמן לקריאתו, בלי לפחד שתמותו ברעב. כפי הנראה גם יש לכם קורת גג, מים זורמים ומערכות משטר מספיק טובות שבהן הספרים מופצים באופן חופשי וללא צנזורה. ואולי אתם בכלל מאזינים לספר הזה או קוראים אותו באמצעים דיגיטליים.

כמעט כל בני האדם שחיו על כדור הארץ, כולל המלכים החזקים והמפורסמים ביותר אי פעם, לא היו מסוגלים אפילו לחלום על חיים ועל מותרות שכאלה.

את קיום המותרות הללו אנחנו חייבים לבני האדם שחיו לפנינו. כל דור בנה משהו על גבי הקודם לו, עד שהגענו למצבנו הנוכחי במדינות המפותחות, שאומנם אינו מושלם — אך טוב מאוד ביחס לכל דבר אחר שהיה אי פעם.

ההיסטוריה לא הייתה חייבת להביא אותנו למקום שבו אנחנו נמצאים היום. דברים יכלו להיות אחרת, ולראיה — יש הרבה מקומות בעולם שבהם החיים עדיין בלתי נסבלים ביחס למה שאנחנו מכירים במחוזותינו.

את מזלנו הטוב אנחנו חייבים לסדרה של תגליות ושל אנשים אשר הובילו את המחשבה האנושית ממצב שבו אנחנו חיים כמעט כמו כל בעל חיים אחר — למצב שבו אנחנו מרגישים כאדוני העולם. במקביל לתהליך ההשתלטות של האדם על הטבע, התקיים גם תהליך הדרגתי שבו בני האדם שינו את הדברים שהם חושבים ומאמינים על העולם. שינויי מחשבה אלה הנחו את ההיסטוריה הרחבה יותר של האנושות.

הספר הזה נכתב כדי לספר בפשטות את תולדות המחשבה האנושית ולתאר את הדרך הארוכה שעשינו מאז ועד היום, תוך כדי שאנחנו מבקרים בנקודות תפנית חשובות ופוגשים את הגיבורים הגדולים ששינו את המחשבה האנושית באופן המורגש עד היום, גם אם הם פעלו לפני אלפי שנים. ללא אותם גיבורים אינטלקטואלים אדירים — החיים שלנו היום פשוט לא היו נראים אותו הדבר.

אף אחד לא מטיל ספק בעובדה שכל מנהל, כל יועצת, כל מורה, כל מאמן, כל מדריכה וכל איש מקצוע מכל סוג שהוא חייבים להכיר את העבר של התחום שבו הם עוסקים כדי להצליח לנהל אותו גם לנוכח העתיד בדרך הטובה ביותר. קשה להעלות על הדעת ראש מדינה מוצלח שאינו מכיר את ההיסטוריה של המדינה שלו ואת החוזקות והחולשות הגאופוליטיות שלה. אותו הדין נכון גם למנהל מפעל חדש שאינו מכיר את ניסיונות העבר של המחלקות השונות שלהן הוא אחראי, ולכן אינו יודע למה יוכל לצפות מהן, למאמן חדש של נבחרת ספורט חשובה שאינו יודע דבר על עברם של השחקנים בה ושל הליגה שבה הם משתתפים, ליועצת שאינה מכירה את עברו של הלקוח שלה או לרופא המאבחן מטופלים בלי לחקור את עברם.

רובנו נחשוב שאנשי המקצוע האלה אינם באמת אנשי מקצוע אלא חובבנים גמורים, נכון?

אבל כשזה נוגע לחברה שבה אנחנו חיים, לעולם שבו אנחנו חיים, למחשבות שאנחנו וסובבינו נוטים לחשוב ולאמונות שבהן כולנו נוטים להחזיק, רובנו המוחלט אכן חובבנים גמורים.

איך נהיה בני־דעת בחיים האנושיים, בהבנה הבסיסית של מה שקורה סביבנו וביכולת להתנהל בעצמנו בתוך החברה האנושית, אם לא נבין איך הגענו למקום שבו אנחנו נמצאים כרגע?

אנחנו רגילים לחשוב במונחים של סיבה ותוצאה: אם משהו זז — זה כי משהו אחר הזיז אותו. אם משהו ספוג מים — זה כי משהו הרטיב אותו. אם משהו שבור — זה כי משהו שבר אותו. אם משהו נמצא על המדף בחנות — זה כי מישהו ייצר אותו ומישהו הניח אותו שם. אנחנו משתמשים בדרך המחשבה הזאת בנוגע כמעט לכל דבר. גם על חיי החברה שלנו ועל הדרך שבה בנוי העולם שלנו חל אותו עיקרון, רק שלפעמים אלו נראים לנו כה ברורים מאליהם, עד שאנחנו אפילו לא מקדישים לכך מחשבה.

לכל מנהג, לכל מחשבה, לכל אמונה, לכל אופנה ולכל מאפיין של העולם שלנו יש סיבה שקדמה לו בזמן, שניתנת לתיאור. חלק מהדברים הם מוחשיים ולכן קלים במיוחד לתיאור, כמו טכנולוגיות או ארכיטקטורה עתיקה — קל מאוד לראות את המקורות שלהן ולהבין את הסיבה להיווצרותן.

אבל מה עם מאפיינים חברתיים ומחשבות? את המקורות שלהם, מן הסתם, קשה יותר לאתר.

אם תמשיכו לקרוא, תגלו שניסיתי להביא את סיפורה של המחשבה האנושית בדרך תמציתית אך משמעותית, כך שיהיה מדויק, מצד אחד, אך פשוט ביותר להבנה מצד שני. במהלך הסיפור נפגוש קפיצות היסטוריות חשובות ו'גיבורים', כלומר דמויות ששינו את העולם באמצעות הגות או תגלית, על רקע התקופה שבה הן פעלו.

אני מאמין שהתיאור ההדרגתי של התפתחות האנושות (גם אם האופן שבו בחרתי לתאר אותו מעורר דיון כזה או אחר) מאפשר לנו לקבל תמונה טובה יותר של מי אנחנו היום, מה היינו במקור, איך הגענו לכאן, למה אנחנו חיים כמו שאנחנו חיים, למה אנחנו מאמינים במה שאנחנו מאמינים ולמה אנחנו חושבים כמו שאנחנו חושבים. אני מתייחס בעיקר להגות מערבית, מאחר שהשפעותיה על התפתחות החשיבה היו מהותיות יותר, וכמובן — כי בתוך עמי אני חי, וכך גם אתם.

נקודת ההתחלה שלנו היא אנשים שהם כמונו, אך ללא כל תוספת טכנולוגית או חברתית. לצורך העניין, דמיינו שאתם נזרקים לעולם ללא ערים, ללא חברה וללא כל מסורת אינטלקטואלית אנושית. ועכשיו, כשאנחנו ערומים בטבע, אנחנו כמעט מוכנים להתחיל את מסענו.

תחילתו של הסיפור שלנו, כאמור, היא בבני האדם הראשונים. נניח בצד תיאור של תהליך אבולוציוני או סיפור בריאה כזה או אחר, כי מה שמעניין אותנו כאן הם רק התהליכים והמאפיינים הביולוגיים הנוגעים בלב היות האדם — אדם.

אותם מאפיינים ביולוגיים הם אלו שנשארו טבועים בנו עד עצם היום הזה, ובהם כנראה נהיה תלויים גם בעתיד הנראה לעין, גם אם אנחנו אוהבים לחשוב שאנחנו יצור טכנולוגי ומתקדם.

למעשה, כל הקפיצות ההיסטוריות וכל המחשבות החדשות והמהפכניות מגיעות כולן מנקודת ההתחלה הייחודית של הביולוגיה ושל הפסיכולוגיה האנושיות. אין כל דרך לצאת מהסובייקטיביות הזאת. במובן הזה — העבר הביולוגי של המין שלנו טבוע בשכלנו, בגופנו, ובכל מה שסובב אותנו.

החושים שלנו

החושים, למשל, הם אותם חושים שיש כמעט לכולנו — בני האדם הם יצורים שמקבלים מידע מהעולם החיצוני דרך חושים מסוימים. הם רואים דרך זוג עיניים הנמצא בקדמת ראשם, שומעים באמצעות שני חורים הנמצאים בצידו ומריחים דרך שני חורים הנמצאים באפם. החוש המשמעותי ביותר אצל רובם המוחלט של בני האדם הוא חוש הראייה. הוא גם החוש שיקבע את חשיבותן הרבה של חלק מהקפיצות העתידיות — לא סתם כְּתב הוא דבר שצופים בו, לא סתם לידת הרנסנס תתבצע תוך כדי צפייה בכוכבים ולא סתם אחד החלקים הראשונים והמהותיים מסיפור בריאת העולם הוא, "ויהי אור". אנחנו סומכים על חוש זה יותר מעל כל שאר החושים האחרים, ואותו דבר היה ודאי נכון גם לאדם הראשוני.

יחידת ניהול האדם הבסיסית ביותר היא יחידת היום, אשר גם את המעקב אחריה מנהל בעיקר חוש הראייה, בעיקר בהיעדר של טכנולוגיה שיכולה לספק לנו תאורה. בני אדם בנויים לנהל את מצב הערנות או השינה שלהם ביחס למיקום השמש בשמיים או במילים אחרות — ביחס לכמות ולצורת חשיפתם לאור, דרך ראייתם.

האדם הראשוני, נטול הטכנולוגיה לחלוטין, היה יצור כמעט חסר אונים לחלוטין בשעות הלילה החשוכות, בשל התלות הגדולה שלנו בחושים, ובעיקר בחוש הראייה.

חישה חשובה נוספת אשר מנהלת את חיי האדם הראשוני וגם את חיי האדם המודרני, היא חישה של גירויים, כמו מגע, כאב ונוחות. אפשר כאן גם, לפחות באופן עקרוני, להכליל את חישת הטמפרטורה: בני האדם הראשוניים לא היו פעילים רק בזמנים שבהם היה אור, אלא גם בזמנים שבהם הטמפרטורה הייתה נוחה לפעילות. בכך נשארנו גם אנחנו דומים לאבותינו, בעיקר במצבים שבהם מיזוג האוויר אינו זמין לנו.

גם בנושא של חישת הכאב נותרנו ללא שינוי רב — ככלל, אנחנו מנסים להימנע מכאב ולרדוף עונג. זה נכון שלא עבור כולנו אלו הם הערכים העליונים של החיים האנושיים, אבל בכל זאת כמעט אף אדם לא חושף עצמו לכאב ולסבל באופן מכוון. גם במובן הזה, נותרנו אותו יצור ביולוגי, רק עם צעצועים חדשים יותר. המחשבות שלנו, האמונות שלנו והטכנולוגיה שלנו נועדו, במקרים רבים, לצמצם את מידת הכאב ואי הנוחות שלנו. חומרי הרדמה לזמן ניתוח, כתיבת שירי ערש, תאורת רחוב, תרופות, לוויינים וסרטונים מבדרים באינטרנט — אינם המצאות מהפכניות עבור יצור שאינו מסוגל להרגיש עונג, פחד או כאב.

אותו כאב כנראה עוזר לנו בעוד אחת מהמחויבויות הביולוגיות שלנו: תחזוקת הגוף. בני אדם צריכים לצרוך אנרגיה כדי לאפשר לעצמם קיום בסיסי. הם אינם מסוגלים לשרוד בלי צריכה של אוכל ושל מים, למשל. בעוד האדם התחיל, ככל הנראה, כיצור המלקט וצד את ארוחותיו, נראה בהמשך איך במהלך סיפורה של האנושות הדרך שבה מיוצר אוכל הלכה והשתנתה, ואיתה גם כל החברה. ברור לכול ששינויים בדרך ייצור האוכל שלנו הם שינויים אשר נמצאים בבסיס של כמעט כל מהפך רחב היקף שהיה במהלך ההיסטוריה שלנו — מהסיבה הפשוטה שנותרנו אותו יצור ביולוגי שהיינו גם בתקופת האדם הראשוני. בלי אוכל — אין חיים ואין סדר חברתי, וזה לא משנה איזו גרסת טכנולוגיה חדישה, מלהיבה ומגניבה זמינה לנו. אם מחר בבוקר ייעלם כל האוכל בעולם — כל מה שהופך את החיים שלנו טובים, או לכל הפחות נסבלים, במהרה יתמוטט גם הוא.

עוד מאפיין אנושי שסביבו תתקיים כל התקדמות עתידית הוא מערכת הרבייה שלנו. בני אדם (ואני מניח שזה לא יהיה מבזק חדשות לאף קורא) מתרבים דרך אינטראקציה מיוחדת בין זכר לנקבה. הלידה האנושית קשה במיוחד והיילוד החדש נשאר פגיע ותלוי בבוגרים שנים רבות. די רק בתיאור של מאפיינים אלו (אף על פי שיש עוד רבים) כדי להסביר את הסדר החברתי שנשאר קבוע אלפי שנים.

אם המצב הביולוגי שלנו היה אחר — לא בטוח שהיה צורך או תועלת בפיתוח מערכות חברתיות מורכבות, או בכלל בכך שנראה בעצמנו יצורים חברתיים אשר תלויים אלו באלו. רק במאות השנים האחרונות שינויים טכנולוגיים ותפיסתיים מתחילים לערער את היציבות, את הצורה הכללית או את ההכרחיות של סדר שכזה, אבל מה שחשוב כרגע הוא להבין שכל החברה שלנו בנויה בדרכה הייחודית כדי לתת מענה מתאים למאפיינים האנושיים האלה: מאפיין ההתרבות האנושית והמין הביולוגי.

מכאן, אנחנו בהחלט מבינים שסיפור האנושות לא נכתב על דף ריק אלא על דפים מוכנים מראש, שהם למעשה הטבע האנושי. סדר האנושות הטבעי אינו נפרד מהסדר העולמי של היום. כל הקפיצות וכל המחשבות ששינו את עולמנו מן הקצה אל הקצה, לא היו מתרחשות אם היו 'מדברות' במונחים שבני אדם לא מסוגלים להבין או 'מפתחות' כלים שבהם בני אדם לא מסוגלים להשתמש.

היו, כמובן, עוד כמה קפיצות ביולוגיות (פיתוח היכולת לעמוד על שתי רגליים, פיתוח המיטוכונדריה, פיתוח ההתרבות המינית, תחרות עתיקה בין מיני אדם שונים ועוד), אך כאן אנחנו מתעניינים בקפיצות גדולות בחברה ובמחשבה ולא בביולוגיה, כלומר — אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהאדם הראשוני היה בנוי כמונו מבחינה גופנית.

מאחר שגם אנחנו וגם אבותינו הקדמונים נחשבים אנושיים — למעשה כמעט שאין הבדל בינינו לבין האדם הראשוני, כך שאם היינו חיים בתקופתו היינו חיים כמוהו, עם כל הכלול בכך, כלומר — היינו מאמינים באמונות דומות לשלו, היינו מתים ממחלות דומות, היינו שואפים לדברים דומים, המוסר שלנו היה דומה, וכך גם תפיסתנו בנוגע למקומנו בחברה.

מה שמבדיל בינינו לבינו הוא סדרה של קפיצות חשובות. לכן, אין מקום ראוי יותר להתחיל בו את הסיפור על התפתחות המחשבה האנושית מאשר הרגע שבו בני האדם הפכו מסוגלים לחשוב ולתקשר את המחשבות שלהם כלפי חוץ.