פן פאל
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
פן פאל
מכר
אלפי
עותקים
פן פאל
מכר
אלפי
עותקים
4.1 כוכבים (153 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2636מקורי
ספר מודפס
5559מקורי מחיר מוטבע על הספר 104
תאריך לסיום המבצע 01/07/2025

תקציר

רב־המכר ששבר שיאים וכבש את המקום הראשון באמזון וברחבי העולם

***

המכתב הראשון הגיע ביום שבו קברתי את בעלי. חותמת הדואר העידה שנשלח מבית הכלא. 
הוא כלל משפט אחד:
אחכה לנצח אם אצטרך.
על החתום: דנטה, גבר שלא הכרתי.
מתוך סקרנות בלבד, כתבתי לו תגובה ושאלתי למה בדיוק הוא מחכה.
התשובה: לך.
כתבתי לאיש המסתורין שהוא טעה בכתובת. אני לא האישה שהוא מחפש. הוא השיב שאין טעות. 
כתבתי לו שמעולם לא נפגשנו, אבל הוא ענה שאני טועה.
התכתבנו הלוך ושוב, ותחלופת המכתבים בינינו הפכה אינטימית יותר משבוע לשבוע. ואז, יום אחד, המכתבים פסקו.
כשגיליתי למה, כבר היה מאוחר מדי.
דנטה עמד בפתח הבית שלי.
ושום דבר לא הכין אותי למה שעתיד לקרות.

***

פן פאל הוא רומן מתח חושני ויחיד מסוגו, שובר מוסכמות, ז'אנרים וציפיות על אישה שמתמודדת עם אֵבֶל, על גבר שמסתיר סודות, ועל מערכת יחסים סוערת שחוצה את הגבולות בין העולם הזה והעולם הבא.

ג'יי־טי גייסינגר, אשפית הז'אנר הרומנטי, מתעלה על עצמה בספר שמעיף לקורא את המוח, משאיר אותו במתח מורט עצבים עד העמוד האחרון ומאלץ אותו לקרוא שוב מהתחלה ועד הסוף כדי להבין את הגאונות שבו. 

פרק ראשון

חלק א'

תופת

הדרך לגן עדן מתחילה בגיהינום
- הקומדיה האלוהית

1

יורד גשם כשמורידים את הארון של בעלי לתוך הבור באדמה. גשם זלעפות, כאילו השמיים עצמם עומדים להיקרע לשניים כמו הלב שלי.

אני עומדת ללא תזוזה מתחת למטרייה עם שאר האבלים, מקשיבה לכומר חופר על תחיית המתים ותהילת האדם, על ברכות וייסורים, על גאולה ואהבתו הקדושה של האל. כמה מילים, וכולן חסרות משמעות.

הכול חסר משמעות. יש בור בצורת מייקל בחזה שלי, ושום דבר כבר לא חשוב יותר.

זו כנראה הסיבה שבגללה אני מרגישה קהת חושים כל כך. אני ריקה. האבל פירק אותי, פיזר את העצמות שלי בשממת המדבר, שבה הן ייצלו בדממה תחת שמש אכזרית לאורך אלף שנים.

אישה מאחוריי בוכה בשקט לתוך המטפחת שלה. שרון? קארן? קולגה של מייקל שאותה פגשתי במסיבת סגל מזמן. אחת מאותן מסיבות עובדים איומות בחופשה באולם בית הספר, שבהן מגישים יין זול בכוסות פלסטיק ואנשים עומדים ומנהלים שיחות חולין מביכות, עד שהם שיכורים מכדי לומר את דעתם האמיתית זה על זה.

שרון או קארן מאחוריי אמרה למייקל שהוא התנהג כמו מניאק במסיבה ההיא. אני לא זוכרת למה, אבל זו כנראה הסיבה שבגללה היא בוכה עכשיו.

כשמישהו מת, אתה מתחיל למנות את כל הצורות שבהן אכזבת אותו.

הכומר מצטלב על החזה. הוא סוגר את הברית החדשה ופוסע לאחור. אני צועדת לאט קדימה, מתכופפת כדי לקחת חופן אדמה מהערמה בצד ומשליכה אותו על הארון הסגור.

גוש העפר הרטוב משמיע קול חלול דוחה כשהוא נוחת על המכסה האפור של הארון, התזה אדישה של סופיות, לפני שהוא גולש ומשאיר מריחה חומה בעקבותיו, כמו כתם של חרא.

פתאום אני רועדת מזעם. אני מרגישה טעם אפר ומרירות בפה.

איזה פולחן מטופש. למה אנחנו טורחים בכלל? הרי המתים לא יכולים לראות אותנו מתאבלים עליהם. הם אינם.

משב פתאומי של רוח קרה מרעיד את העלים בין העצים. אני מסתובבת והולכת בגשם, לא מביטה לאחור, כשמישהו בוכה פתאום את שמי בשקט.

אני צריכה להיות לבד באבל שלי. אני לא הטיפוס שאוהב להתקהל סביב אסון. בעיקר כשמדובר באסון הפרטי שלי.

כשאני פותחת את דלת הכניסה אל הבית, עובר רגע עד שאני קולטת שזה הבית שלי. אני לא זוכרת שנסעתי מבית הקברות לכאן, אף שהחור בזמן לא מפתיע אותי. מאז התאונה אני חיה בערפל. כאילו המוח שלי אפוף עננים עבים.

קראתי באיזה מקום שאבל הוא יותר מרגש. הוא גם חוויה פיזית. כל מיני כימיקלים דוחים של לחץ משתחררים למחזור הדם כשאדם מתאבל. עייפות, בחילה, כאבי ראש, סחרחורת, רתיעה מאוכל, נדודי שינה... רשימת תופעות הלוואי ארוכה.

קיבלתי את כולן.

אני חולצת נעליים ומשאירה אותן מתחת לשולחן במבואה, משליכה את מעיל הצמר על גב כיסא במטבח וניגשת למקרר. אני פותחת את הדלת, מסתכלת לתוכו בעמידה ומנסה לשכנע את עצמי שאני רעבה, בזמן שגשם מתופף על אדני החלונות.

אני לא. ברור לי שאני צריכה לאכול כדי לשמור על הכוחות, אבל אין לי תיאבון לכלום. אני מניחה לדלת להיטרק ומצמידה את האצבעות לרקות הפועמות.

עוד כאב ראש. החמישי השבוע.

כשאני מסתובבת, אני מבחינה במעטפה על השולחן ליד קערת הפירות. היא מונחת לבד, מלבן לבן בכתב יד מסודר ובול שעליו כתוב אהבה באותיות אדומות.

היא לא הייתה שם כשיצאתי.

המחשבה הראשונה שלי היא שפיונה כנראה הכניסה את הדואר, אבל אני נזכרת שהיא מנקה את הבית בימי שני. היום יום ראשון.

אז איך היא הגיעה לכאן?

כשאני ניגשת לשולחן ומרימה את המכתב, רעם מטלטל את החלונות. משב רוח פתאומי שורק מבעד לעצים שבחוץ. התחושה המפחידה מתעצמת כשאני קוראת את כתובת השולח.

הכלא של מדינת וושינגטון.

אני מכווצת את המצח, תולשת את שולי המעטפה ומוציאה את דף הנייר הבודד שבפנים. אני פורשת אותו וקוראת בקול.

״אחכה לנצח אם אצטרך.״

זה הכול. לא כתוב שום דבר נוסף למעט חתימה משורבטת מתחת למילים.

דנטה.

אני הופכת את הדף, אבל הוא ריק בצד השני.

אני חושבת לרגע חמקמק שהמכתב מיועד למייקל. הרעיון ננטש כשאני מבינה שהוא ממוען אליי. השם שלי מתנוסס בחזית המעטפה, כתוב באותיות גדולות בעט כחול. הדנטה הזה, מי שזה לא יהיה, התכוון שאני אקבל אותו.

אבל למה?

ולמה הוא מחכה?

אני מקפלת את המכתב לשלוש בתחושה מעורערת, תוחבת אותו בחזרה למעטפה ושומטת אותה על השולחן. אני מוודאת שכל הדלתות והחלונות נעולים, מגיפה את הווילונות והתריסים מול אחר הצהריים האפור והרטוב, מוזגת לעצמי כוס יין ומתיישבת לשולחן המטבח ומביטה במעטפה בתחושה משונה ומבשרת רעות.

תחושה שמשהו מגיע.

ומה שזה לא יהיה, הוא לא חיובי בכלל.

כשאני גוררת את עצמי מהמיטה בבוקר, כאב הראש עדיין איתי, אבל תחושת האימה המעיקה נעלמה. אפור וסוער בחוץ, אבל הגשם פסק. לפחות לעת עתה. בוושינגטון רטוב ומעונן כל השנה, וינואר הוא חודש קודר במיוחד.

אני מנסה לעבוד, אבל מוותרת כעבור שעה בלבד. אני לא מצליחה להתרכז. כל מה שאני מציירת נראה מדוכא. ספר הילדים שאני מאיירת עוסק בילד ביישן שמתיידד עם ארנבת שיודעת לדבר, אבל היום הארנבת שלי נראית כאילו הייתה מעדיפה לקחת מנת יתר של פרקוסט מאשר לאכול את הגזרים שהילד מנסה להאכיל אותה בהם.

אני נוטשת את שולחן העבודה שלי וניגשת למטבח. הדבר הראשון שמבטי נח עליו הוא המכתב שעל השולחן. לאחר מכן אני רואה את המים שמציפים את הרצפה.

בן לילה התחילה נזילה מהתקרה. שתי נזילות, ליתר דיוק.

ידעתי שהיינו צריכים לקנות משהו חדש יותר.

אבל מייקל לא רצה בית חדש. הוא העדיף בתים ישנים עם ״אופי״. כשעברנו לפני שש שנים לבית הוויקטוריאני הזה בסגנון המלכה אן, היינו זוג צעיר עם יותר מרץ מכסף. הקדשנו את סופי השבוע לסיוד ולדפיקות פטיש, לפרישת שטיחים ישנים ולתיקון חורים בקירות גבס.

זה היה כיף למשך כשלושה חודשים. בהמשך זה נעשה מתיש. לאחר מכן זה הפך לקרב רצונות — אנחנו נגד בית שנראה נחוש להישאר במצב של ריקבון, לא משנה עד כמה ניסינו לשדרג אותו.

היינו מחליפים צינור מים מקולקל, ואז החימום היה קורס. היינו משדרגים את מכשירי החשמל העתיקים במטבח ומוצאים טחב רעיל במרתף. קרוסלה אין־סופית של תיקונים והחלפות שרוקנה לנו את הכספים והסבלנות.

מייקל תכנן להחליף את הגג הדולף השנה.

אני תוהה לפעמים מה יישאר ברשימת המטלות שלי כשאמות.

אבל ברגע הבא אני מכריחה את עצמי לחשוב על משהו אחר, כי אני כבר מספיק עצובה.

אני מביאה שני דליי פלסטיק מהמוסך למטבח, מניחה אותם על הרצפה מתחת למקומות שבהם התקרה מטפטפת והולכת להביא את המגב. נדרשת כמעט שעה כדי לגרוף את כל המים ולייבש את הרצפה. בדיוק כשאני מסיימת, אני שומעת את דלת הכניסה נפתחת ונסגרת. אני מסתכלת על השעון שעל המיקרוגל.

עשר. בדיוק בזמן.

המנקה שלי, פיונה, נכנסת למטבח. היא מעיפה בי מבט אחד, שומטת את שקיות הפלסטיק עם מוצרי הניקיון שהיא מחזיקה ופולטת צרחה מקפיאת דם.

העובדה שאני לא מזנקת בבהלה בגלל הצרחה מעידה עד כמה אני מותשת.

״אני באמת נראית גרוע כל כך? תזכירי לי להתאפר לפני שאת מגיעה בשבוע הבא.״

היא מתנשמת בכבדות, פניה לבנות, והיא משעינה זרוע על המשקוף תוך כדי שהיא מצטלבת על החזה. ״אלוהים שבשמיים! הפחדת אותי כהוגן!״

אני מכווצת את המצח אליה. ״למי ציפית? לסנטה קלאוס?״

הצחוק של פיונה קטן ורפה, בניגוד ליתר נתוני הגוף שלה.

היא ממוצא סקוטי, שמנמנה ויפה עם עיניים כחולות בורקות, לחיים ורודות ורגליים עבות. הידיים שלה אדומות ומחוספסות משנים של ניקיון בתים. יש לה מרץ של אישה בת שלושים, אף שכבר עברה את גיל שישים.

העזרה ממנה בתחזוק הבית היא מותרות יקרות, אבל עם שתי קומות, ארבע מאות שישים מטר רבוע ומה שנראה כמו מיליון גומחות ופינות שצוברות אבק, הבית הזה זקוק יותר מתמיד לניקיון.

היא מנענעת את הראש ומנופפת על עצמה. ״הו! הלב שלי דוהר כמו רכבת בגללך, יקירתי!״ היא צוחקת. ״עבר הרבה זמן.״

אחר כך היא מרצינה ומתבוננת בי היטב, מסתכלת עליי כאילו לא ראתה אותי כבר מאה שנה.

״מה שלומך, קיילה?״

אני מסיטה את המבט. אני לא מסוגלת לשקר בזמן שאני מישירה מבט אל העיניים הכחולות החודרות האלה. ״אני בסדר. סתם מנסה להעסיק את עצמי.״

היא מהססת, כאילו היא לא בטוחה מה לומר. אחר כך היא נושפת ומצביעה בחוסר אונים אל החלון ואל הנוף המעונן של נהר הפאג'ט סאונד שמאחור. ״אני ממש מצטערת על מה שקרה. קראתי על זה בעיתון. אפשר לעזור במשהו?״

״לא. אבל תודה.״ אני מכחכחת בגרון. אל תבכי. אל תבכי. תתעשתי. ״אל תטרחי לנקות היום את המטבח כמובן. אחפש מישהו שיבוא לבדוק את הנזילה, אבל בינתיים אין טעם לנקות כאן אם זה רק יירטב שוב מחדש. לא צריך לנקות את המשרד שלי השבוע וגם...״

אני בולעת את המחנק בגרון. ״ואולי גם נדלג על המשרד של מייקל. לדעתי, ארצה להשאיר אותו כמו שהוא למשך תקופה.״

״אני מבינה,״ היא אומרת בשקט. ״אז את נשארת?״

״כן. אהיה כאן כל היום.״

״לא. התכוונתי שאת נשארת לגור בבית?״

משהו משונה ניכר בקולה, סאבטקסט שאני לא מבינה אבל מייד קולטת. היא דואגת לגבי ביטחון המשרה שלה.

״אה, אני לא יכולה למכור עכשיו. מוקדם מדי להחליט החלטה משמעותית כל כך. אולי בעוד שנה־שנתיים, כשהמצב יהיה רגוע יותר. אני לא יודעת. האמת היא שאני חיה מיום ליום.״

היא מהנהנת. אנחנו עומדות בדממה מביכה לרגע עד שהיא מצביעה לאחור.

״אלך לעבוד עכשיו.״

״אוקיי. תודה.״

היא אוספת את השקיות מהמקום שבו שמטה אותן על הרצפה ופונה ללכת, אבל מסתובבת בפתאומיות ואומרת, ״אתפלל עלייך, יקירתי.״

אני לא טורחת לומר לה שחבל על הטרחה.

אני יודעת שאני מקרה אבוד, ששום תפילה בעולם לא תעזור לי, אבל זה לא אומר שאני צריכה להיות גסת רוח בעניין. אני פשוט נושכת את השפתיים, מהנהנת וכובשת את הדמעות.

כשהיא יוצאת החוצה, מבטי נח על המכתב שעל השולחן.

אני לא יודעת מה דוחק בי לעשות את זה, אבל לפני שאני מבינה מה קורה, אני יושבת לכתוב תגובה. אני כותבת אותה על גב המכתב שדנטה שלח לי.

למה אתה מחכה?

אני שולחת את המכתב בדואר לפני שאאבד את האומץ. עובר שבוע לפני שאני מקבלת תגובה, והיא אפילו קצרה יותר ממה שכתבתי. למעשה, היא כוללת מילה אחת בלבד.

לך.

בתחתית הפינה הימנית של המכתב יש מריחה של משהו קרוש בצבע חלודה שנראה כמו דם.

 

2

אני מכניסה את המכתב עמוק לתוך מגירת התחתונים ומשאירה אותו שם, נחושה לשכוח ממנו. אם עוד מכתב יגיע, אולי אתקשר לבלש החביב שתשאל אותי אחרי התאונה ואבדוק מה דעתו על העניין. אולי גם אגרום לו לחקור את האופי של דנטה ולברר מה הוא יכול לגלות.

דנטה אלגיירי, השם על המעטפה, נשמע כמו משהו מומצא לחלוטין.

בינתיים, דברים אחרים מדאיגים אותי.

מלבד הנזילה החדשה בגג, הבית החליט גם להפגין בעיות חשמל.

הנברשת בחדר האוכל מרצדת. אני שומעת רעשים וקולות פצפוץ ופיצוץ, כשאני לוחצת על המתג בחדר השינה. מדי פעם, פעמון הדלת מצלצל כשאף אחד לא נמצא שם.

ניסיתי להתקשר לשלושה מתקני גגות מקומיים שונים, אבל אף אחד מהם לא חזר אליי. לכן עכשיו אני מחכה להנדימן, בחור בשם אד. נתקלתי בכרטיס הביקור שלו עמוק בתוך מגירת הבלגן שלי במטבח כשחיפשתי עט.

אני לא יודעת למה, אבל ציפיתי לגבר מבוגר יותר עם ראש מקריח ועם כרס, שחגורת כלי עבודה תלויה על המותניים שלו. במקום זה, מה שאני רואה כשאני פותחת את דלת הכניסה כשהוא דופק, זה בחור צעיר, חייכן ורזה עם שיער חום ארוך שמורם מפניו בעזרת גומיית עור קלועה. הוא לובש טי־שירט של ג'ון לנון, מכנסי פיל דהויים מג'ינס וסנדלים. באחת מידיו יש ארגז כלים מתכתי וחלוד.

הוא מצחין ממריחואנה.

״היי. את קיילה?״

״זאת אני.״

הוא מחייך ומושיט יד, ״אני אדי.״

אני משיבה לו חיוך, ואנחנו לוחצים ידיים. הוא נראה חמוד ותמים, שני דברים שאני מעריכה בכל גבר שאני מכניסה אליי הביתה כשאני לבד.

״תיכנס. אעשה לך סיור.״

הוא נכנס אחריי למטבח ומעיר עד כמה הבית מגניב לדעתו.

״מגניב, אבל מתפורר מיום ליום,״ אני מצביעה על שני כתמי מים חומים ועגולים בתקרת המטבח.

״כן, בתים ישנים כאלה צריכים הרבה תחזוקה צמודה.״ הוא מותח את הצוואר כדי להביט בכתמים. ״בעיקר בגלל כל הלחות. יש לך בעיות עובש?״

״כבר לא. טיפלתי בהן לפני כמה שנים. עכשיו זה רק הדליפות מהגג והחשמל.״ אני סוקרת בפניו מה קורה עם התאורה ועם פעמון הדלת. ״אני גם מריחה משהו נשרף כשאני מפעילה את המייבש. והטלוויזיה לפעמים נכבית מעצמה. אה, וכמה נורות התפוצצו לאחרונה.״

קור פתאומי גורם לשערות בידיים ובעורף שלי לסמור ומעביר לי רטט בגב. אני רועדת ומשפשפת את הזרועות המכוסות עור ברווז.

כדאי שאבקש ממנו להעיף מבט ברצועות הבידוד סביב החלונות אם הוא כבר כאן. אבל נתחיל דבר־דבר. ״אראה לך איפה ארון החשמל.״

אדי הולך אחריי לארון התחזוקה בירכתי הבית ליד המוסך. מכונת הכביסה והמייבש ניצבות לצד ארונות שבהם שלל ציוד לתחזוקת הבית.

אדי מניח את ארגז הכלים על הרצפה, פותח את דלת המתכת של ארון החשמל וסוקר במהירות את המתגים.

״אבדוק קודם את המתח החשמלי כדי לראות אם המפסק פועל בקיבולת המתאימה. אחר כך אבדוק את החיווט. אולי יש לך נזק ממים או התרופפות שגורמת לבעיות. לאחר מכן אבדוק את כל השקעים ואוודא שהם לא פגומים. איפה המונה?״

״ממש ליד דלת המוסך.״

הוא מהנהן. ״אין בעיה. אבדוק גם שם. זה ייקח לי בערך שעה ומשהו כדי לעבור על הכול. אחר כך אתן לך אומדן לגבי התיקונים. נשמע טוב?״

״נשמע מעולה, תודה. כדי להיכנס לעליית הגג אתה צריך לעלות לקומה השנייה דרך הארון בחדר השינה. הסולם במוסך.״

״בסדר גמור.״

״תצעק לי אם אתה צריך משהו. אני מסתובבת.״

״אין בעיה.״

אני משאירה אותו לעבוד וניגשת למשרד. אני מצליחה לעבוד זמן מה לפני שמתחיל כאב הראש. כאב עמום ברקות ולחץ מאחורי העיניים בעוצמה שגורמת לי לדמוע. אני נשכבת על הספה הקטנה כשהתריסים מוגפים והאורות כבויים, עד שאדי מופיע בפתח עם ארגז הכלים שלו.

״אוי, סליחה. לא ידעתי שאת ישנה. פשוט רציתי לבדוק פה את השקעים.״

אני מזדקפת בבלבול. ״לא ישנתי. רק נתתי לעיניים לנוח. יש לי כאב ראש איום ונורא.״

הוא מהנהן באהדה. ״גם אני סבלתי פעם ממיגרנות מטורפות.״

פעם, לשון עבר. אני מרגישה מעט תקווה. ״מצאת משהו שעזר לך? אני לא מצליחה למצוא שום פתרון.״

״את תצחקי. אכפת לך אם אדליק את האור?״

״לך על זה. ואני לא אצחק, מבטיחה. אני נואשת מדי.״

כשאדי לוחץ על המתג, והאור מציף את החדר, אני מתכווצת. אני מנסה לקום, אבל מגלה שאני מסוחררת מדי, לכן אני מתיישבת שוב על הספה, עוצמת עיניים וצובטת בזהירות את גשר האף.

מתי אכלתי בפעם האחרונה? אני כבר לא זוכרת.

אדי זז ממקום למקום ומחפש שקעים. הוא רזה כל כך, וצעדיו שקטים על הרצפה. אני מכירה חתולים שעושים יותר רעש ממנו.

״אחרי שהתחלתי ללכת לאיזה פסיכולוג, כאבי הראש נעלמו. פוף. פשוט נגמרו. מתברר שצברתי בפנים הרבה רגשות.״

אני פוקחת את העיניים ומוצאת אותו כורע מתחת לשולחן שלי עם מונה חשמל קטן ביד. הוא תוקע אותו בשקע החשמלי, מחכה רגע וקורא את הנתונים. לאחר מכן הוא נעמד ועובר לשקע הבא, שם הוא חוזר על התהליך.

״קוראים לזה מחלה פסיכוסומטית. המוח שלך גורם לך להיות חולה. לחץ יכול להיות רעיל עד כדי כך. מטורף, נכון?״

״מטורף,״ אני מסכימה ותוהה אם הוא גר בקומונה או בקהילה שיתופית. יש המון כאלה בכל רחבי וושינגטון וסיאטל, קהילות וקומונות שהתחילו בעידן האהבה החופשית של שנות השישים ושם אנשים חלקו דיור ומשאבים וויתרו על אמצעים מודרניים כמו טלפונים ניידים ומזון מעובד.

הפרטיות חשובה לי מדי, לכן אני לא יכולה לחיות בצפיפות עם אנשים שאני לא שוכבת איתם, אבל אני לא שופטת את הבחירות של אף אדם לגבי חייו.

הוא קם ומסתובב להביט אליי. ״אני יכול לתת לך את הטלפון של המטפל שלי, אם את רוצה. אלא אם את לא חושבת שלחץ זו בעיה מבחינתך.״

״לאבד את בעלי נחשב גורם לחץ?״

אני לא יודעת למה אמרתי את זה. או למה אמרתי את זה בצורה תוקפנית כל כך. אני בדרך כלל לא חושפת רגשות, ואני לא עוקצנית כמו שמייקל היה. הוא התמודד עם דברים מדכאים ומדכדכים בעזרת הומור שחור, ולפעמים זה נשמע חסר רגישות, אבל ידעתי שזה בסך הכול מנגנון התמודדות. האיש היה מרשמלו.

אדי המבולבל מביט בי. ״איבדת אותו?״

אין אדם מטומטם עד כדי כך. ״הוא מת.״

עכשיו הוא נראה המום. ״אוי, אני ממש מצטער.״

״תודה.״

״זה קרה לא מזמן?״

״בערב השנה החדשה.״

״וואו! רק לפני כמה שבועות.״

כדאי שאפסיק לדבר עכשיו. כל מילה שיוצאת מהפה שלי גורמת לאדי המסכן צער הולך וגובר.

תמיד הייתה לי בעיה עם אמפתיה מופרזת מצד אנשים אחרים, לכן אני אוהבת להיות לבד. הרגשות של כולם נוסף על הרגשות שלי עלולים ליצור מחנק לפעמים.

״כן. בכל מקרה,״ אני מצליחה לקום הפעם ומתחמקת מהמבט של אדי כשאני אומרת, ״אז מה פסק הדין?״

אני מרגישה אותו סוקר אותי במבט בזמן ההפוגה הזאת. מפענח את הנוקשות בגוף שלי ואת הנימה העליזה והמזויפת בקולי. אולי גם הוא מתקשה עם אמפתיה, כי הוא מרחם עליי ומשנה נושא.

״תראי, הדליפה בגג מבאסת. היא מגיעה מהדק שבגג ליד הצריח, וזה אומר שתצטרכי להוריד את הרעפים ולחתוך את העץ כדי לתקן את הדליפה. לצערי, זו תהיה עבודה רצינית בגלל הגמלונים, הצריח והשיפוע התלול של הגג עצמו. את בטוח תצטרכי להביא מומחה.״

הלב שלי צונח. בכל פעם שמומחה צריך לבוא, המחיר עולה. ״ניסיתי להתקשר לשלושה מתקני גגות שונים לפני שפניתי אליך, אבל לא הצלחתי להשיג אף אחד.״

הוא צוחק ומניד בראש. ״כן, לא יודע למה, אבל מתקני גגות הם טיפוסים חמקניים. הייתי נותן לך המלצה, אבל אני לא מכיר אף אחד שאני סומך עליו שיעשה עבודה כזאת.״

״אוקיי. תודה בכל מקרה. פשוט אמשיך לנסות. קיוויתי להימנע מלפנות לחברה מסיאטל, כי הם יקרים מאוד, אבל כנראה אין לי ברירה.״

לאחר כמה רגעים, הוא אומר בעדינות, ״אם תרצי, אני יכול להעיף מבט בהצעת המחיר שתקבלי. את יודעת, כדי שלא יעבדו עלייך.״

תרגום — כי אני לבד. כי לא יהיה לצידי גבר שינהל את המשא ומתן בשמי.

כי מישהי במצבי — אבלה, מבולבלת, מיואשת — היא יעד קל להונאות.

כשהוא מחייך, אני יודעת שהוא לא מנסה לפלרטט איתי. הוא פשוט באמת בחור נחמד שמנסה לעזור למישהי שברור לו שהיא במצוקה.

חבל שהעולם לא מורכב רק מאנשים טובי לב כמוהו.

״זה מקסים מצידך, אדי. אבל אסתדר. אני נצר לשושלת ארוכה של נשים עשויות ללא חת מניו־ג'רזי.״

החיוך שלו הופך לצחוק. יש לו שן קדמית עקומה, וזה מקסים להפליא. ״הכרתי מישהי כזאת פעם. היא הייתה רק מטר וחצי, אבל הפחידה אותי עד מוות.״

אני מחייכת אליו. ״גם דרקונים קטנים יודעים לירוק אש.״

״אמת ויציב.״

״אז מה לגבי החשמל? המצב בכי רע, מה?״

הוא מושך בכתפיים. ״לא. הכול עבר.״

אני מביטה בו בהלם. ״מה זאת אומרת עבר?״

״זאת אומרת שאין בעיות. הזרם חזק, המפסק לא נופל, אין בעיות בחיווט, בחיבורים, במעגלים או בשקעים...״ הוא שוב מושך בכתפיים. ״הכול נראה טיל.״

״לא יכול להיות. מה לגבי האורות המהבהבים?״

״אולי זו בעיה באספקת החשמל המקומית. תשאלי את אחד השכנים אם קורה אצלם אותו הדבר. חלק מרשת החשמל כאן בת יותר ממאה שנה. בכל מקרה, הגורם לבעיה לא מגיע מתוך הבית.״

״והנורות המתפוצצות? זה ממש לא נורמלי.״

המשך הפרק בספר המלא

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
153 דירוגים
94 דירוגים
20 דירוגים
16 דירוגים
12 דירוגים
11 דירוגים
4/3/2024

ℙ𝕖𝕟 ℙ𝕒𝕝 - 𝕁.𝕋. 𝔾𝕖𝕚𝕤𝕤𝕚𝕟𝕘𝕖𝕣 *ממליצה לבוא לספר הזה בראש פתוח, זה לא סיפור אהבה רגיל* אם יש סופרת שאקרא כל ספר שלה בלי לבדוק תקציר זו הסופרת המדהימה הזאת. אחרי ששמעתי ביקורות לכאן ולכאן הייתי סקרנית מידי וצללתי לספר. קיילה אלמנה טרייה גרה בבית ישן שכל שני וחמישי משהו חדש נדפק בקיצור דורש תחזוקה רצינית, היא מחפשת בנרות אחר שיפוצ'ניק ומגיעה אל איידן. מהרגע הראשון שהשניים נפגשים לא הפסקתי לצחוק! בחיי הדגשתי כ"כ הרבה ציטוטים שגרמו לי להתקף צחוק🤣 הציניות של איידן והשנינות של קיילה היו מתכון מנצח.👌🏻 לאט לאט מתפתח רומן בין השניים, אך אל תטעו לרגע - הספר הזה הוא לא *רק* רומן, הוא מותחן מטריף חושים שיגרום לכן ללכת באפלה ולהרגיש אבודות בתוך המבוך של ג'יי טי. פרק רודף פרק, מכתב אחר מכתב, אני נסחפתי לספר הזה ברמות שאין לתאר! הרגשתי שנשאבתי אל תוך הראש המטורף של ג'יי טי גייסינגר. וויתרתי על שעות שינה (כי שעות שינה זה לחלשים!) וקראתי בכל רגע נתון. מכתבים מאסיר, חורים בזיכרון, חפצים שזזים ונעלמים, רעשים מוזרים בבית, אורות מרצדים, רסיסי זיכרון, התאבלות והתאהבות מחדש... מעבר אני לא אספר כדי שגם אתן תהנו מהמסע המטורף שכולל הספר הזה. אם יכולתי לסכם את הספר הזה ב2 מילים הייתי מסכמת אותו כ - מיידפאק מטורף!! בחיים שלי לא חוויתי כ"כ הרבה צמרמורות בספר אחד, כל פעם שהיה רעש בדקתי שלא דמיינתי ואין רעש בדירה שלי🤣 שורה תחתונה - הספר הכי טוב של ג'יי טי גייסינגר שקראתי עד היום!!!!! והוא גם הספר הכי טוב שקראתי השנה! אני לגמרי הולכת להזמין לי אותו מודפס והמלצתי גם לאמא שלי עליו❤️ אני מחכה בקוצר רוח לספר הבא שג'יי טי תביא 😍 ממליצה בחום ומזמינה אתכן לקרוא את הספר על האריה והארנב 🐰🦁 5 במדד הארנבים השובבים🐰🐰🐰🐰🐰

32
5/3/2024

ספר מטורף. כל מה שתחשבו בסוף יתנפץ לכם בפנים. לא תעלו על זה לרגע מרוב שזה משוגע. טוויסטים בעלילה משוגעים ודמויות איכותיות לגמרי. כל מילה שיגידו לכם תהיה ספויילר אז הימנעו מלשאול שאלות על הספר הזה פשוט בואו עם ראש פתוח. לא תתחרטו. הנאה צרופה!

10
5/3/2024

טוב אז 5 כוכבים על הכתיבה כי אין על הסופרת הזאת מה שהיא תכתוב אני מוכנה ומזומנה לקרוא... והסיפור אוי הסיפור מה אני אגיד לכם זה לא לבעלי ראש מצומצם אבל אני נהנתי מאוד אחרי כמה ספרים מבאסים בא סוף סוף ספר מרענן שכתוב היטב סצנות מבין הלוהטות שקראתי בקיצור ספר מקורי ןמעניין

8
5/3/2024

וואו אני עדיין בהלם, מה לכל הרוחות והשדים קראתי עכשיו? הסופרת הזאת פנומנלית חד משמעית! כל מילה מיותרת תהיה ספויילר, רק אומר שהספר הזה שונה, אחר, כתוב מופלא ובאמת לא מהעולם הזה. אני עדיין בסערת רגשות ועם יד על 🧡 לא אשכח אותו הרבה הרבה זמן אם בכלל🤎 ממליצה באהבה הכי גדולה שיש, אבל רגע לפני שאתם קוראים אותו תבינו, זה לא ספר רומנטי רגיל ושגרתי, האהבה בין הגיבורים לוהטת והכימיה בינהם זה בום טרטח והתאהבות די מהירה אך ממש לא כמו שרובכם מכירים ורגילים אך חובה לא לפספס את הספר הזה ולקרוא אותו כי הוא נדיר וחוצה גבולות😍😍

8
9/3/2024

אני כל כך אוהבת את הספרים של הסופרת הזאת, וזה אחד מהספרים הכי מיוחדים, מדהימים ומפתיעים שלה. ספר מצוין, טוויסטים בכל פינה, אהבה וסמאט. לכל מי שאוהבת את השילוב של רומנטיקה, אירוטיקה ומתח על טבעי.

5
5/11/2024

קראתי את הספר בטווח של 8 שעות. זה היה כל כך משעשע, מפחיד, מצחיק, עצוב ורומנטי. למען האמת אין לי מילים לתאר את הספר הזה. זה בהחלט לא הסוף שאתם מצפים לו. לא ניחשתי את הסוף. פשוטו כמשמעו פשוט הלכתי עם הסיפור וחייתי את החוויה כמו רכבת הרים. נתתי-5 ⭐️ כי הספר באמת אחד מהטובים שקראתי השנה . הדמויות בספר הזה נכתבו כל כך טוב. הם היו משכנעים, מפותחים לגמרי והסקס כתוב בצורה מגרה ביותר. זו הייתה עלילה מסובכת ומורכבת ושאפו לסופרת על ביצוע מעולה להפליא אני ממש לא יכול להגיד מספיק דברים חיוביים על הספר הזה. אני אחשוב על הדמויות האלה במשך השבועות הקרובים.

2
25/5/2024

Help me lord and give me mercy !!!!! נתחיל בזאת שהכריכה ממש לא משקפת את הספר והיא מזעזעת מבחינתי אז שמישהו ישנה אותה בדחיפות. שאלוהים יעזור לי איזה סופרת על רמה. פשוט פסיכוטית על כל הראש, מדהימה , מצחיקה, ויודעת לכתוב דיאלוגים מטורפים! טוויסטים לא מהעולם הזה! אין דבר שאני יותר אוהבת מוויב של paranormal activity אבל זה פשוט מדויק ומטורף😂😂😂 אהבתי כל דבר בספר הזה! רוצצו לקרוא ותעשו סיאנס בחייאת 👯‍♀️

2
6/3/2024

אהבתי, אין לי מילים.

2
5/3/2024

הספר כתוב כלכך מעניין ,מותח,מלא רגש,מטלטל. וזהו לא מגלה יותר. דבר אחד הפריע לי,המון תאורי סקס, לעיתים מוגזמים,מצאתי את עצמי מדלגת על חלקם כי נו,באמת,כמה אפשר, הסיפור נהדר , מיוחד וכלכך שונה . מומלץ.

2
16/5/2024

וואו וואו וואו ועוד פעם וואו. קראתי את הביקורות והסתקרנתי ספר מטורף שאי אפשר להפסיק לקרוא בנשימה עצורה. מודה שכבר מההתחלה היה לי כיוון מה קורה בו ובהתקדמות הקריאה זה נהיה יותר ויותר ברור. ועדיין.... הדרך..... וואו מומלץ בענק! תקראו ואל תפספסו אף מילה- כדאי

1
11/4/2024

וואו. הספר כל כך לא מה שמצפים ממנו הוא הזוי. בקטע הכי מדהים שיש. הכל מתהפך ברגע אחד, כל מה שאתם חושבים הוא לא נכון אל תנסו לנחש מה יהיה בהמשך כי לא תצליחו, היו רגעים שקראתי בלילה וסגרתי את הספר כי הוא הפחיד אותי קצת אבל חוץ מזה היה לי כל כך כיף לקרוא אותו האהבה שלהם חזקה וקצת עצובה אין על הספרים של ג׳יי טי הפכה לאחת הסופרות האהובות עלי ל2024.

1
10/4/2024

מה קראתי עכשיו?!?! 😱🫢🤔😮😧🫨 איזה ספר פסיכי. במובן החיובי כמובן. כל מה שאגיד לא יסביר את מה שקרה שם. רוצו לקרוא! מהרררר

1
10/3/2024

במילה אחת - וואו! אחד הספרים המעניינים והסוחפים שקראתי. אני קצת מקנאה במי שטרם קראו.

1
8/3/2024

שונה , שנון, חכם ומפתיע בצורה מטורפת!!!

1
8/3/2024

ספר מהמם!!! בהחלט לא הסוף שחשבתי שיהיה.... ממש ממש מעניין ממליצה !!!

1
8/3/2024

יפה. והסוף לדעתי נגמר בטוב

1
7/3/2024

אחד הספרים הטובים שקראתי! שונה, מתעתע... פשוט וואו!!

1
6/6/2025

ואוו מה קראתי פה!!! הספר הזה מעיף את המוח. לא הצלחתי לעזוב אותו, התשוקה המתח והמסתוריות הוא פשוט מושלם חובה לקרוא אותו!!!

6/6/2025

וואוו. מדהים ומטורף כאחד. השאיר אותי בלי נשימה. כתוב מעולה, המון רמזים תוך כדי, ערפול מוחלט והתבהרות איטית. רומנטיקה יפיפייה בין קיילה ואיידן. משאיר חומר למחשבה. ממש ממש טוב!! זה ספר להתחיל ולסיים בנשימה עצורה.

6/6/2025

זה הספר הכי מטלטל שקראתי. אחד הטובים שיצא לי לקרוא. ממליצה ביותר

1/6/2025

ואוו!!! שונה , מפתיע , לרגע לא הצלחתי לנחש מה יהיה הסוף, ממש ממש אהבתי!!

26/5/2025

וואו! מפתיע מאוד ולא צפוי. נהניתי מהקריאה מאוד!

11/5/2025

ספר מושלם. היה לי קצת קשה להיכנס אליו בהתחלה, אבל כשנכנסתי - וואו. לא סטנדרטי בשום צורה או דרך

4/5/2025

ספר מעולה!!! אחד הטובים שקראתי. הסוף בלתי צפוי ומדהים.

19/4/2025

מעולה! עולה מעל לכל הציפיות

14/4/2025

מה קראתי עכשיו?! ספר לא צפוי, הזוי, סקסי בטירוף ומפתיע. לא ראיתי את זה בא...וואוו נשארתי בלי מילים

9/4/2025

חד משמעית שווה כול שניה מהשלוש שעות שלקח לי לקרוא אותו העלילה מקבלת תפנית מטורפת כול כך שהתחלתי לבכות מההלם (ליטרלי)

3/4/2025

טוויסט!! לא ציפיתי. קראתי את הספר בלי להפסיק כמעט.

2/4/2025

ספר מוזר ברמות אבל מטורף! בין סקס עם רוחות רפאים, לעולם מקביל, מוזר מאד אבל עובד!

28/2/2025

מפתיע ממש !! עלילה מעניינת ושונה הדמויות מיוחדות וסיפור האהבה ביניהם מושלם. והתפנית בעלילה ?? וואו !! מודה שלא צפיתי אותה עד פרק הגילוי אז שאפו לסופרת על זה 👏 מומלץ!!

15/2/2025

וואו, ספר מפתיע מאד, מותח ולא צפוי. שונה מאד מכל ספרי הרומנים הרומנטיים. מעורר מחשבה וסקרנות. גיבורים כובשי לב, קל להיקשר אליהם. ממליצה בחום

9/2/2025

ספר מותח, זורם בלתי צפוי לחלוטין

3/2/2025

מטורף, סוף סוף ספר לא צפוי. לא הבנתי מה אני קוראת… מעולה

29/1/2025

מדהים

25/1/2025

ווואוו סיפור לא צפוי בכללל!!! ממש אהבתייי סוף שונה סוףסוףףףף

24/1/2025

וואוווווו אני עדיין מנסה להסדיר את הנשימה!!! הסופרת הזו פשוט גאונה!! מאוהבת בסיפורים שלה!!! כל ספר שלה פשוט מושלם עמוק, סוער, סוחף, מרגש חודר לורידים וללב!! 🩵🩵🩵🩵🩵

20/1/2025

מתה על הסופרת הזו!! כל ספר שלה מושך לכיוון אחר, סגנון אחר וסוף אחר. ובכולם היא שומרת על ההומור הבריא, המשיכה הבריאה והעלילה שלא עוזבת. לא החלטתי עדיין אם הסוף ביאס אותי או לא. אבל ללא ספק, הוא היה שונה. נושא רוחות הרפאים לא גורע מאיכות הספר וגם לא הופך את זה לספר פנטזיה. לא ספק עוד ספר נהדר של ג'י טי גייסינגר

5/12/2024

ואו. ואו ואו ואו. בהתחלה פקפקתי בספר והרגשתי שלא מתקדם אבל הסוף, ואו הסוף!!! איזה טוויסט מטורף!!!!!!!! בכיתי תוך כדי קריאה, פשוט ספר מטורף.

1/12/2024

ואוו, ואוו ועוד פעם ואוו!!!! תקנו דחוף אתם לא תתחרטו!!!!!! לא יכולה לתאר כמה הספר הזה טלטל אותי וגרר אותי אחריו. לא משנה כמה אנסה להסביר על העלילה אני לא אצליח, צריך לקרוא כדי להבין על מה הוא כי כל מילה יכולה להיות ספויילר! בנוסף הספר הזה לוהט ברמות והאהבה שיש בין הדמויות גרמה לי לבכות, והלב שלי נשבר מעוצמת היחסים ביניהם. קראתי מחדש כבר מלא פעמים ולא משנה כמה פעמים אני קוראת מחדש אני עדיין נהנת מהעלילה הסוחפת ומהסוף שגרם לי לצרוח מרוב הלם❤❤❤

18/10/2024

שונה ומעניין מאוד

30/8/2024

מה קראתי עכשיו?? כאילו WTF?! התלבטתי איך לגשת להמלצה.. כי יש בספר הזה מהכל.. אהבה טהורה, ארוטיקה מטלטלת, מתח.. לחץ.. אבל זה לא כמו שום דבר אחר שקראתי עד היום. אני לא יכולה להקביל את זה לשום דבר אחר. נשאבתי לספר לאט לאט, ואיפשהו לקראת השלישי השלישי, לא הצלחתי לעצור. הייתי חייבת לדעת מה קורה בסוף. הייתי חייבת להבין איך הכל נפתר. אם הם עוד יהיו ביחד.. מה בדיוק קרה בעבר.. ואיזה סוף מושלם. סוגר את כל הפינות וגם אם לרגע זה מרגיש מבלבל, אז זה לא. סיימתי את הספר עם חיוך ענק על הפנים. ממליצה בחום!

28/8/2024

וואו לא צפיתי את הספר הזה! מותח, מקריפ, סקסי ומפתיע! אי אפשר להפסיק לקרוא!

12/8/2024

כשהתחלתי לקרוא לא הבנתי מה הסופרת מנסה לעשות, לא הצלחתי להתחבר אבל ככל שהמשכתי נגלה לפניי סיפור מדהים!! עלילה סוחפת, מעניינת ומרגשת, אני כל כך שמחה שהמשכתי. הספר הזה הוא יצירת מופת, והכתיבה של הסופרת פשוט גאונית.

20/7/2024

וואו וואוו ואווו! לא יכלתי להפסיק לקרוא! מומלץ בחום

7/7/2024

וואו אהבתי מאוד, אני מאוד אוהבת את העל טבעי ורוחות רפאים בגלל זה הייתי מוכנה לטוויסט בסוף ואהבתי מאוד. כל התגובות השליליות זה כנראה של כאלה שלא אוהבות לקרוא על טבעי אז אם את אוהבת את הז׳אנרגיות הספר מהמם ויש בו הרבה סמאט

29/6/2024

המוח שלי פשוט התפוצץ, לא ציפיתי בכלל ממליצה לקרוא וממליצה להגיע בראש פתוח

28/6/2024

מעולה מעולה מעולה !!! סקסי, מותח ובלתי צפוי.

26/6/2024

שונה, מיוחד, מרגש מושלםםם

18/6/2024

ספר מרתק. אהבתי מאוד את העלילה ואת איידן וקיילה. לא יכולתי להפסיק לקרוא עד העמוד האחרון. ספר שמשאיר אותך עם מחשבות עליו. ממליצה בחום.

16/6/2024

ואו מטורף !!!!! ספר חובה

13/6/2024

אהבתי מאוד סיפור לא רגיל אבל זה מה שאני אוהבת דמויות שכתובות ממש טוב ממליצה מאוד !

7/6/2024

מה קרה כאן? פאק אני בהלם מכל העלילה המטורללת בקטע טוב. בטוח שאקרא שוב את הספר, לקלוט את הרמזים בין השורות. איבדתי את זה במה מציאותי ומה רוחני , ממליצה למי שמתחילה לקרא את הספר להתעמק ולא לפספס. שאפו ענק לסופרת שריתקה אותי לדפים בקריאה דוהרת בסיפור קצבי. * מומלץ לרכוש ולא לשאול מהספריה הציבורית, אוקצור שווה רכישה.

30/5/2024

בחרתי בו בזכות הביקורות והיו לי ציפיות כאלה ואחרות לאורך כל הקריאה... קיבל 5 כוכבים, מאחר ומעורר מחשבות רבות.

24/5/2024

גאונות לשמה.

19/5/2024

וואו מפתיע ברמות לא דומה לאף ספר שקראתי

15/5/2024

וואו לא ניחשתי את הסוף. אהבתי מאוד

14/5/2024

טוב... בדרך כלל אני ממש לא מתחברת לזאנר אבל הגאונה הזו הצליחה ללהטט בכתיבת הספר הזה שהוא לא רק רומן ארוטי משובח הוא גם ספר תעלומה מותח אני אהבתי.

11/5/2024

מרתק

1/5/2024

וואו! ספר מפתיע ביותר עם טוויסט מטורף. אחד הספרים שארצה לקרוא אותו שוב.

30/4/2024

וואווו מה קראתי עכשיו רגע עוד מנסה לעבד חחחח שונה מהספרים שאני קוראת. צריך ראש פתוח בהחלט לא רע בכלל

27/4/2024

פשוט מטורף!!!!! חובה. פחדתי התרגשתי ומה לא.

25/4/2024

וואו, טלטלה מטורפת. מומלץ בחום.

29/3/2024

גאונות!

27/3/2024

ספר מיוחד מרגש ובלתי נשכח מומלץ לקרוא

25/3/2024

ספר טוב בסך הכל, לא צפוי, מעניין, מותח,אבל הסוף ממש ממש מבאס.

25/3/2024

וואו איזה ספר פשוט השאיר אותי ללא מילים הסוף לא מה שציפיתי שיהיה ממליצה בחוםםםםםםם

19/3/2024

הזוי לא יודעת לאיזה קטגוריה לשים אותו הזוי ממש כתוב ממש ממש טוב מעניין מרתק

19/3/2024

מיוחד מאוד מאוד מפחיד מסקרן מלא טוויסט ממליצה בחום לא עזבתי את הספר עד שסיימתי

18/3/2024

וואו. בעמודים הראשונים הכל הרגיש לי מהיר מדי ולא הגיוני לחלוטין מהר מאוד זה תפס תאוצה ולא הצלחתי להניח אותו מהידיים. מעולה!

17/3/2024

חוויה מטלטלת. ספר מטורף. התחךתי לקרוא ביום שישי סיימתי בשבת. לא הצלחתי להפסיק לקרוא ונהנתי מכל רגע. עלילה משונה אך מעניינת ברמות, בשלב מסויים חשבתי שאני משוגעת ושאני הולכת לוותר אבל הספר פשוט שאב אותי פנימה !!

12/3/2024

וואו איפה מתחילים לתאר? מסע רגשות עוצמתי הסיפור הזה סוחף מרגש ולא צפוי ממליצה

12/3/2024

סיפור מעניין. אכן, מופיע טוויסט מטורף בסוף הספר, אך מהיכרותי עם הסרטים שמהם הסופרת שאבה את הרעיון, לא הופתעתי. נהנתי מאוד!

11/3/2024

מטורף, הייתי רוצה לקרוא עוד מהסופרת המהממת הזאת

9/3/2024

טוב הספר הזה מאוד מאוד ייחודי, פנטזיה על טבעית. הכתיבה מהפנטת וסוחפת

5/3/2024

ספר מוזר כתוב טוב אבל זה שזה הופך להיות על טבעי בקטע אחר מבאס

1
14/5/2025

ספר לא שגרתי בכלל. אם סוף מפתיע אבל כשחושבים על זה לעומק אז לא ממש מפתיע. ממליצה לגשת לספר עם ראש פתוח.

7/2/2025

וואלה. אחלה ספר. טוויסט חמוד ממש. סמאט קצת חלש לטעמי אבל על טעם ועל ריח. סה״כ קריאה מהנה וספר שבוודאות אחזור אליו 🙃

10/1/2025

ספר מקסים, מרגש, מפתיע מאד עד הסוף.

23/11/2024

ספר מרתק, שומר על קצב ומתח. יותר מדי קטעי סקס לטעמי שלא תורמים לעלילה לדעתי.

3/11/2024

בתוך אחת שקוראת הרבה ספרים בז׳אנר הספר הזה הצליח להפתיע אותי ואני אוהבת את זה. למרות שהיה מבולגן קצת מבחינת בניית הסיפור ונשארו לי מעט חורים בעלילה נהנתי מהסיפור.

9/8/2024

הזוי. אבל שווה קריאה

9/7/2024

ספר לא צפוי בכלל אהבתי מאוד את העלילה

13/5/2024

ספר שלגמרי הפתיע אותי ולא ציפיתי לטוויסט; ואז הטוויסטים פשוט לא הפסיקו להגיע. הספר לא לכל אחד זה בטוח.. אפשר להתחבר הרבה לדמות הראשית ולרגשות ולחוויות שהיא חווה. הכתיבה טובה אבל לי הרגיש שהכל קרה מהר מידי בין הדמויות וזה קצת היה מנותק מהמציאות לדעתי. סך הכל ספר נחמד ולגמרי שובר שגרה.

3/4/2024

לא צפיתי את זה..

23/3/2024

טוב בלי לעשות ספויילר הספר הזה שונה כל כך מכל מה שקראתי עד כה שכתבה הסופרת. סרט מרתק ממש אבל שונה בהחלט

6/3/2024

נתחיל בזה שהספר הזה הוא בכלל לא מה שציפיתי שיהיה, הוא שונה לגמרי מהתקציר ואין קשר בכלל לעלילה של הספר למה שחשבתי שאקבל פה הזוג באמת חמוד, למרות שההתחלה שלהם הייתה מאוד אינטנסיבית לדעתי הסמאט וואו ואהבתי ממש את המשחקי תפקידים אני לא יכולה לפרט יותר מידי על העלילה, לדעתי עדיף להיכנס לספר הזה בלי לדעת מראש על מה הוא ופשוט לגלות הכל לבד למרות כל זה, לא הכי נהנתי בזמן הקריאה של הספר, לא הרגיש לי שהיא מתקדמת ורק חיכיתי עד שהפואנטה תגיע הופתעתי בטוויסט בסוף, אבל כן הבנתי חלק ממנו עוד לפני, ולא חושבת שמישהו יכול להבין את כל הסיפור במלואו לבד סהכ ספר טוב, אבל רק כשהגעתי לעניין ולפואנטה שלו אהבתי מאוד את הפרק בונוס בסוף, כי סוף סוף קיבלתי את הנקודת מבט של איידן

5/3/2024

מתחיל טוב מסקרן ובהמשך הולך ומדרדר ממש לא הבנתי מה קורה שם נחמד וזהו

2
23/3/2024

ספר מאוד שונה ממה שקראתי עד כה של הסופרת. חלקים מסויימים מותחים ומרתקים וחלקים אחרים קצת מעיקים ומיותרים.

1
10/3/2024

מוזר ולא הגיוני בעליל

1
7/3/2024

לא סגורה לגבי מה אני מרגישה, קראתי ספרים קודמים של הסופרת וציפיתי למשהו אחר לגמרי, לא אשקר היו פעמים שרציתי לעזוב את הספר אבל המשכתי, בסוף הכל התחבר. פחות מתחברת לסגנון הספר הזה

1
7/3/2024

התחיל טוב, יותר מדי סמאט, הרבה טוויסטים ומתח, סוף שהרס לי..

1
5/6/2025

לא ברור סיפור מוזר עם סוף עוד יותר מוזר הכל בלאגן אחד גדול

18/4/2025

ספר מתח שמתבסס וממחזר אפקטים ורעיונות של הסרט החוש השישי. יש ארוטיקה לוהטת לא תמיד במקום הנכון ואיכשהו כל העלילה מאולצת לגמרי. המתח החזיק אותי להמשיך לקרוא אבל לא התלהבתי בכלל. אפשר לבזבז זמן שעמום על הספר בפרוש לא לרוץ לרכוש.

4/3/2025

לא רע אבל קצת נדוש. רעיון גנוב מהחוש השישי.

9/2/2025

על טבעי, מבולבל, מלא תאורי סקס, מסקרן, סוף לא צפוי. אם רשימת המכולת הזו מדברת אליך - הרי שזהו ספר מומלץ ביותר. אם לא - ממש לא חובה.

14/11/2024

לא רומן רומנטי! כתוב טוב בסך הכל ומותח מאוד (על גבול האימה).

9/9/2024

אין ספק שזה ספר שונה ואחר , עלילה מטורפת. נתתי 3 כוכבים כי ל מרות הכתיבה המצויינת היה חסר לי משהו

23/3/2024

ספר נחמד, קצת הזוי

14/3/2024

האם היא כותבת טובה ומוכשרת? לגמריי. הספר מותח. אבל הסמאט אלים בטירוף ונמאס שסופרות מנרמלות סקס שבו האישה נפצעת ומדממת ואז בסוף היא עוד אומרת "זה בדיוק מה שהייתי צריכה!"

3
13/8/2024

חבל שבשום מקום לא צויין שמדובר בספר על רוחות רפאים. הייתי בטוחה שמדובר בספר מתח רומנטי, וקיבלתי ספר מלא בסקס של רוחות רפאים, עם שאלות פילוסופיות בסופו. לא אהבתי, לא ממליצה

1
7/3/2024

ההתחלה ועד האמצע מעניין ואחכ מתדרדר

1
23/4/2025

אני חושבת שהרבה קוראים יסיימו את הספר הזה עם תחושת WTF?! לא בהכרח חיובית. קשה לי להגיד שאני ממליצה עליו, אני חושבת שהוא עמוס טריגרים ומציג את עצמו כספר רומן רומנטי אפל. אני חושבת שזה דיי רחוק מהאמת. בתור התחלה, לא מצאתי את הסיפור הזה רומנטי בשום צורה. הסיפור מתקדם במספר אופנים וכולל בין היתר מתח, אפלוליות, פחד וסמאט. לצערי לא הרגשתי שאני נקשרת מספיק לדמויות כדי ליהנות מהסמאט כמו שהייתי רוצה. לדעתי, הדמות של קיילה חסרת אישיות לחלוטין. הקשר בין קיילה לאיידן לא היה עמוק והסתכם ביחסים מיניים בלבד. ואז באותה מהירות שהוא התחיל הוא גם הופך לאהבה גדולה וחד פעמית שלא ברור לי על מה היא מבוססת. לגבי הסוף של הספר (והטוויסט), הוא באיזה שהוא מקום מפתיע ו mind blowing אבל גם מאד מאד מבולגן. נעשה פה משהו לא נכון בבנייה של הסיפור. היה צריך לאפשר לקורא סגירת מעגל יותר ברורה ופחות מבלבלת ותשובות ברורות לכל השאלות שעולות מהסוף הזה. אני מרגישה שאני צריכה לקרוא את הספר מההתחלה כדי להבין כל חלק, כי נהיה פה פשוט סלט בלתי נסבל של סצינות שלא ברור מה קשור למה ומה סדר האירועים. הייתי מצפה מספר כזה שיידע לסגור לי את הקצוות בצורה יותר ברורה וחד משמעית. ואולי הכי מעצבן התיאור של הספר הוא סוג של הונאה. על פניו "פן פאל" זה ביטוי שמתאר מי שמתכתבים ביניהם במכתבים בדואר. החלק הזה בסיפור תפס משמעות דיי שולית והתיאור ממנו משתמע שהבחורה מתכתבת עם אסיר מהכלא אחרי שבעלה נפטר הוא רחוק מאד מהאמת. בנוסף, קשה לי לשייך אותו לז'אנר הרומנטיקה (גם לא רומנטיקה אפלה), זה יותר כמו טרגדיה. טרגדיה על טבעית. חבל בעיני שהספר לא מציג תמונה מלאה על מה שהוא באמת, שהקוראים יוכלו לבחור אם זה משהו שהם רוצים להיכנס אליו בכלל. לסיכום הייתי מגדירה אותו כמותחן אירוטי על טבעי. אין פה שום רומנטיקה, להיפך. תקראו טריגרים ותבחנו אם זה משהו שבא לכן לקרוא. לטעמי, הסוף לא סגור טוב ולא מספיק ברור, הבנה מה בעצם קרה כאן מגיעה, אבל יש הרבה חורים שאין להם ממש הסבר. אישית זה מטריף אותי והלכתי לפחות שבוע בעצבים על הספר הזה.

9/3/2025

בעיקר ספר ארוטי.

7/7/2024

לא התחברתי. יש קטע שלם על-טבעי לא ברור, לא קשור.

21/3/2024

לא אהבתי בכלל הספר כאילו מנסה להיות מתוחכם אבל יצא שטוח למדי סצנות הסקס גרועות ולא קשורות עדיף להשאר במוכר והטוב שחא מנסה להיות מה שהוא לא

5/3/2024

למהההה , למה להרוס ספר שהתחיל כל כך טוב? הדמויות היו נהדרות ואז הכל התקלקל. חבל, ספר עם פוטנציאל

6
5/3/2024

איך אני שונאת את הספרים האלה. זה פשוט מעצבן ומזל באינטליגנציה של הקוראים.

4
9/3/2024

ספר דפוק ברמות לא אהבתי בכלל *** ספוילר *** כל הסוף מדבר על רוחות רפאים לא הבנתי אם זה אמיתי, אם הם בחיים מתים גיהנום לא הבנתי כלום לא מומלץ

3
9/3/2024

ספר מוזר והזוי.לא הייתי מגדירה אותו כלל וכלל כרומן רומנטי, אלא כפנטזיה דימיונית והזויה של הסופרת שניסתה לכתוב ספר עם עלילה מותחת, *** ספוילר *** הוסיפה רוחות רפאים לסיפור, וסוף מאכזב ומטופש מאוד מאוד בעיני. מדוע ההוצאה שיווקה זאת תחת הכותרת רומן רומנטי, ולא תחת הכותרת פנטזיה . בזבזתי את זמני וכספי לשווא. למה לבלבל את הקוראים.תתבישו לכם.

2
6/3/2024

הספר כתוב מצויין, התאהבתי בדמויות ובסיפור האהבה, אבל הקונספט היה אכזבה ענקית ועצומה מבחינתי!!!!! כשהתגלה הטוויסט ממש הצטערתי שקניתי אותו ושבזבזתי עליו זמן. וגם הסיפור מאד עצוב בעיני. אין שום סיכוי שהייתי קוראת אותו אם הייתי יודעת מראש עד כמה הספר על טבעי ולא בקטע טוב או מגניב., אלא בצורה שממש הורסת את כל הספר. באמת בטעם רע. עוגמת נפש.

1
29/6/2024

בתור אחת שלא חובבת ספרי אימה וסוף עצוב ממש לא ממליצה הייתי רוצה הכנה מראש והייתי לא קונה אותו מה שכן הכתיבה איכותית בקיצור ספר שהורג את הגיבור בסוף גם אם יש נימה מתוקה פיכס

24/6/2024

ספר הזוי, מתחיל מעניין אבל ההמשך ממש אדיוטי ולא מעניין.

6/5/2024

אני חושבת שאני טיפה מזועזעת. בחיים לא חשבתי לקרוא ספר כזה, וגם אם היו משכנעים אותי לקרוא לא הייתי קוראת. מרגישה שרימו אותי, ליטרלי לא ידעתי מה אני קוראת עד לקראת הסוף. באתי עם ראש פתוח לספר אבל נראה לי שיהיה לי טראומה מהספר הזה כמה חודשים טובים. בא לי לבכות רק מהעובדה שהספר הזה כל כך מטריד. אני חושבת שאני בהזיות ולא מסוגלת לתאר מה עובר לי בגוף מרוב שאני מזועזעת. בחיים שלי לא מקשיבה יותר להמלצות של אנשים. התלהבתי מהספר בהתחלה העלילה הייתה זורמת ואז הסופרת הרסה את הספר. עצוב לי שספר עם פוטנציאל וכתיבה כל כך טובה הלכו לפח בשנייה. לא ממליצה בכלל על קריאה.

9/3/2024

ככה ככה

פן פאל ג'יי. טי. גייסינגר

חלק א'

תופת

הדרך לגן עדן מתחילה בגיהינום
- הקומדיה האלוהית

1

יורד גשם כשמורידים את הארון של בעלי לתוך הבור באדמה. גשם זלעפות, כאילו השמיים עצמם עומדים להיקרע לשניים כמו הלב שלי.

אני עומדת ללא תזוזה מתחת למטרייה עם שאר האבלים, מקשיבה לכומר חופר על תחיית המתים ותהילת האדם, על ברכות וייסורים, על גאולה ואהבתו הקדושה של האל. כמה מילים, וכולן חסרות משמעות.

הכול חסר משמעות. יש בור בצורת מייקל בחזה שלי, ושום דבר כבר לא חשוב יותר.

זו כנראה הסיבה שבגללה אני מרגישה קהת חושים כל כך. אני ריקה. האבל פירק אותי, פיזר את העצמות שלי בשממת המדבר, שבה הן ייצלו בדממה תחת שמש אכזרית לאורך אלף שנים.

אישה מאחוריי בוכה בשקט לתוך המטפחת שלה. שרון? קארן? קולגה של מייקל שאותה פגשתי במסיבת סגל מזמן. אחת מאותן מסיבות עובדים איומות בחופשה באולם בית הספר, שבהן מגישים יין זול בכוסות פלסטיק ואנשים עומדים ומנהלים שיחות חולין מביכות, עד שהם שיכורים מכדי לומר את דעתם האמיתית זה על זה.

שרון או קארן מאחוריי אמרה למייקל שהוא התנהג כמו מניאק במסיבה ההיא. אני לא זוכרת למה, אבל זו כנראה הסיבה שבגללה היא בוכה עכשיו.

כשמישהו מת, אתה מתחיל למנות את כל הצורות שבהן אכזבת אותו.

הכומר מצטלב על החזה. הוא סוגר את הברית החדשה ופוסע לאחור. אני צועדת לאט קדימה, מתכופפת כדי לקחת חופן אדמה מהערמה בצד ומשליכה אותו על הארון הסגור.

גוש העפר הרטוב משמיע קול חלול דוחה כשהוא נוחת על המכסה האפור של הארון, התזה אדישה של סופיות, לפני שהוא גולש ומשאיר מריחה חומה בעקבותיו, כמו כתם של חרא.

פתאום אני רועדת מזעם. אני מרגישה טעם אפר ומרירות בפה.

איזה פולחן מטופש. למה אנחנו טורחים בכלל? הרי המתים לא יכולים לראות אותנו מתאבלים עליהם. הם אינם.

משב פתאומי של רוח קרה מרעיד את העלים בין העצים. אני מסתובבת והולכת בגשם, לא מביטה לאחור, כשמישהו בוכה פתאום את שמי בשקט.

אני צריכה להיות לבד באבל שלי. אני לא הטיפוס שאוהב להתקהל סביב אסון. בעיקר כשמדובר באסון הפרטי שלי.

כשאני פותחת את דלת הכניסה אל הבית, עובר רגע עד שאני קולטת שזה הבית שלי. אני לא זוכרת שנסעתי מבית הקברות לכאן, אף שהחור בזמן לא מפתיע אותי. מאז התאונה אני חיה בערפל. כאילו המוח שלי אפוף עננים עבים.

קראתי באיזה מקום שאבל הוא יותר מרגש. הוא גם חוויה פיזית. כל מיני כימיקלים דוחים של לחץ משתחררים למחזור הדם כשאדם מתאבל. עייפות, בחילה, כאבי ראש, סחרחורת, רתיעה מאוכל, נדודי שינה... רשימת תופעות הלוואי ארוכה.

קיבלתי את כולן.

אני חולצת נעליים ומשאירה אותן מתחת לשולחן במבואה, משליכה את מעיל הצמר על גב כיסא במטבח וניגשת למקרר. אני פותחת את הדלת, מסתכלת לתוכו בעמידה ומנסה לשכנע את עצמי שאני רעבה, בזמן שגשם מתופף על אדני החלונות.

אני לא. ברור לי שאני צריכה לאכול כדי לשמור על הכוחות, אבל אין לי תיאבון לכלום. אני מניחה לדלת להיטרק ומצמידה את האצבעות לרקות הפועמות.

עוד כאב ראש. החמישי השבוע.

כשאני מסתובבת, אני מבחינה במעטפה על השולחן ליד קערת הפירות. היא מונחת לבד, מלבן לבן בכתב יד מסודר ובול שעליו כתוב אהבה באותיות אדומות.

היא לא הייתה שם כשיצאתי.

המחשבה הראשונה שלי היא שפיונה כנראה הכניסה את הדואר, אבל אני נזכרת שהיא מנקה את הבית בימי שני. היום יום ראשון.

אז איך היא הגיעה לכאן?

כשאני ניגשת לשולחן ומרימה את המכתב, רעם מטלטל את החלונות. משב רוח פתאומי שורק מבעד לעצים שבחוץ. התחושה המפחידה מתעצמת כשאני קוראת את כתובת השולח.

הכלא של מדינת וושינגטון.

אני מכווצת את המצח, תולשת את שולי המעטפה ומוציאה את דף הנייר הבודד שבפנים. אני פורשת אותו וקוראת בקול.

״אחכה לנצח אם אצטרך.״

זה הכול. לא כתוב שום דבר נוסף למעט חתימה משורבטת מתחת למילים.

דנטה.

אני הופכת את הדף, אבל הוא ריק בצד השני.

אני חושבת לרגע חמקמק שהמכתב מיועד למייקל. הרעיון ננטש כשאני מבינה שהוא ממוען אליי. השם שלי מתנוסס בחזית המעטפה, כתוב באותיות גדולות בעט כחול. הדנטה הזה, מי שזה לא יהיה, התכוון שאני אקבל אותו.

אבל למה?

ולמה הוא מחכה?

אני מקפלת את המכתב לשלוש בתחושה מעורערת, תוחבת אותו בחזרה למעטפה ושומטת אותה על השולחן. אני מוודאת שכל הדלתות והחלונות נעולים, מגיפה את הווילונות והתריסים מול אחר הצהריים האפור והרטוב, מוזגת לעצמי כוס יין ומתיישבת לשולחן המטבח ומביטה במעטפה בתחושה משונה ומבשרת רעות.

תחושה שמשהו מגיע.

ומה שזה לא יהיה, הוא לא חיובי בכלל.

כשאני גוררת את עצמי מהמיטה בבוקר, כאב הראש עדיין איתי, אבל תחושת האימה המעיקה נעלמה. אפור וסוער בחוץ, אבל הגשם פסק. לפחות לעת עתה. בוושינגטון רטוב ומעונן כל השנה, וינואר הוא חודש קודר במיוחד.

אני מנסה לעבוד, אבל מוותרת כעבור שעה בלבד. אני לא מצליחה להתרכז. כל מה שאני מציירת נראה מדוכא. ספר הילדים שאני מאיירת עוסק בילד ביישן שמתיידד עם ארנבת שיודעת לדבר, אבל היום הארנבת שלי נראית כאילו הייתה מעדיפה לקחת מנת יתר של פרקוסט מאשר לאכול את הגזרים שהילד מנסה להאכיל אותה בהם.

אני נוטשת את שולחן העבודה שלי וניגשת למטבח. הדבר הראשון שמבטי נח עליו הוא המכתב שעל השולחן. לאחר מכן אני רואה את המים שמציפים את הרצפה.

בן לילה התחילה נזילה מהתקרה. שתי נזילות, ליתר דיוק.

ידעתי שהיינו צריכים לקנות משהו חדש יותר.

אבל מייקל לא רצה בית חדש. הוא העדיף בתים ישנים עם ״אופי״. כשעברנו לפני שש שנים לבית הוויקטוריאני הזה בסגנון המלכה אן, היינו זוג צעיר עם יותר מרץ מכסף. הקדשנו את סופי השבוע לסיוד ולדפיקות פטיש, לפרישת שטיחים ישנים ולתיקון חורים בקירות גבס.

זה היה כיף למשך כשלושה חודשים. בהמשך זה נעשה מתיש. לאחר מכן זה הפך לקרב רצונות — אנחנו נגד בית שנראה נחוש להישאר במצב של ריקבון, לא משנה עד כמה ניסינו לשדרג אותו.

היינו מחליפים צינור מים מקולקל, ואז החימום היה קורס. היינו משדרגים את מכשירי החשמל העתיקים במטבח ומוצאים טחב רעיל במרתף. קרוסלה אין־סופית של תיקונים והחלפות שרוקנה לנו את הכספים והסבלנות.

מייקל תכנן להחליף את הגג הדולף השנה.

אני תוהה לפעמים מה יישאר ברשימת המטלות שלי כשאמות.

אבל ברגע הבא אני מכריחה את עצמי לחשוב על משהו אחר, כי אני כבר מספיק עצובה.

אני מביאה שני דליי פלסטיק מהמוסך למטבח, מניחה אותם על הרצפה מתחת למקומות שבהם התקרה מטפטפת והולכת להביא את המגב. נדרשת כמעט שעה כדי לגרוף את כל המים ולייבש את הרצפה. בדיוק כשאני מסיימת, אני שומעת את דלת הכניסה נפתחת ונסגרת. אני מסתכלת על השעון שעל המיקרוגל.

עשר. בדיוק בזמן.

המנקה שלי, פיונה, נכנסת למטבח. היא מעיפה בי מבט אחד, שומטת את שקיות הפלסטיק עם מוצרי הניקיון שהיא מחזיקה ופולטת צרחה מקפיאת דם.

העובדה שאני לא מזנקת בבהלה בגלל הצרחה מעידה עד כמה אני מותשת.

״אני באמת נראית גרוע כל כך? תזכירי לי להתאפר לפני שאת מגיעה בשבוע הבא.״

היא מתנשמת בכבדות, פניה לבנות, והיא משעינה זרוע על המשקוף תוך כדי שהיא מצטלבת על החזה. ״אלוהים שבשמיים! הפחדת אותי כהוגן!״

אני מכווצת את המצח אליה. ״למי ציפית? לסנטה קלאוס?״

הצחוק של פיונה קטן ורפה, בניגוד ליתר נתוני הגוף שלה.

היא ממוצא סקוטי, שמנמנה ויפה עם עיניים כחולות בורקות, לחיים ורודות ורגליים עבות. הידיים שלה אדומות ומחוספסות משנים של ניקיון בתים. יש לה מרץ של אישה בת שלושים, אף שכבר עברה את גיל שישים.

העזרה ממנה בתחזוק הבית היא מותרות יקרות, אבל עם שתי קומות, ארבע מאות שישים מטר רבוע ומה שנראה כמו מיליון גומחות ופינות שצוברות אבק, הבית הזה זקוק יותר מתמיד לניקיון.

היא מנענעת את הראש ומנופפת על עצמה. ״הו! הלב שלי דוהר כמו רכבת בגללך, יקירתי!״ היא צוחקת. ״עבר הרבה זמן.״

אחר כך היא מרצינה ומתבוננת בי היטב, מסתכלת עליי כאילו לא ראתה אותי כבר מאה שנה.

״מה שלומך, קיילה?״

אני מסיטה את המבט. אני לא מסוגלת לשקר בזמן שאני מישירה מבט אל העיניים הכחולות החודרות האלה. ״אני בסדר. סתם מנסה להעסיק את עצמי.״

היא מהססת, כאילו היא לא בטוחה מה לומר. אחר כך היא נושפת ומצביעה בחוסר אונים אל החלון ואל הנוף המעונן של נהר הפאג'ט סאונד שמאחור. ״אני ממש מצטערת על מה שקרה. קראתי על זה בעיתון. אפשר לעזור במשהו?״

״לא. אבל תודה.״ אני מכחכחת בגרון. אל תבכי. אל תבכי. תתעשתי. ״אל תטרחי לנקות היום את המטבח כמובן. אחפש מישהו שיבוא לבדוק את הנזילה, אבל בינתיים אין טעם לנקות כאן אם זה רק יירטב שוב מחדש. לא צריך לנקות את המשרד שלי השבוע וגם...״

אני בולעת את המחנק בגרון. ״ואולי גם נדלג על המשרד של מייקל. לדעתי, ארצה להשאיר אותו כמו שהוא למשך תקופה.״

״אני מבינה,״ היא אומרת בשקט. ״אז את נשארת?״

״כן. אהיה כאן כל היום.״

״לא. התכוונתי שאת נשארת לגור בבית?״

משהו משונה ניכר בקולה, סאבטקסט שאני לא מבינה אבל מייד קולטת. היא דואגת לגבי ביטחון המשרה שלה.

״אה, אני לא יכולה למכור עכשיו. מוקדם מדי להחליט החלטה משמעותית כל כך. אולי בעוד שנה־שנתיים, כשהמצב יהיה רגוע יותר. אני לא יודעת. האמת היא שאני חיה מיום ליום.״

היא מהנהנת. אנחנו עומדות בדממה מביכה לרגע עד שהיא מצביעה לאחור.

״אלך לעבוד עכשיו.״

״אוקיי. תודה.״

היא אוספת את השקיות מהמקום שבו שמטה אותן על הרצפה ופונה ללכת, אבל מסתובבת בפתאומיות ואומרת, ״אתפלל עלייך, יקירתי.״

אני לא טורחת לומר לה שחבל על הטרחה.

אני יודעת שאני מקרה אבוד, ששום תפילה בעולם לא תעזור לי, אבל זה לא אומר שאני צריכה להיות גסת רוח בעניין. אני פשוט נושכת את השפתיים, מהנהנת וכובשת את הדמעות.

כשהיא יוצאת החוצה, מבטי נח על המכתב שעל השולחן.

אני לא יודעת מה דוחק בי לעשות את זה, אבל לפני שאני מבינה מה קורה, אני יושבת לכתוב תגובה. אני כותבת אותה על גב המכתב שדנטה שלח לי.

למה אתה מחכה?

אני שולחת את המכתב בדואר לפני שאאבד את האומץ. עובר שבוע לפני שאני מקבלת תגובה, והיא אפילו קצרה יותר ממה שכתבתי. למעשה, היא כוללת מילה אחת בלבד.

לך.

בתחתית הפינה הימנית של המכתב יש מריחה של משהו קרוש בצבע חלודה שנראה כמו דם.

 

2

אני מכניסה את המכתב עמוק לתוך מגירת התחתונים ומשאירה אותו שם, נחושה לשכוח ממנו. אם עוד מכתב יגיע, אולי אתקשר לבלש החביב שתשאל אותי אחרי התאונה ואבדוק מה דעתו על העניין. אולי גם אגרום לו לחקור את האופי של דנטה ולברר מה הוא יכול לגלות.

דנטה אלגיירי, השם על המעטפה, נשמע כמו משהו מומצא לחלוטין.

בינתיים, דברים אחרים מדאיגים אותי.

מלבד הנזילה החדשה בגג, הבית החליט גם להפגין בעיות חשמל.

הנברשת בחדר האוכל מרצדת. אני שומעת רעשים וקולות פצפוץ ופיצוץ, כשאני לוחצת על המתג בחדר השינה. מדי פעם, פעמון הדלת מצלצל כשאף אחד לא נמצא שם.

ניסיתי להתקשר לשלושה מתקני גגות מקומיים שונים, אבל אף אחד מהם לא חזר אליי. לכן עכשיו אני מחכה להנדימן, בחור בשם אד. נתקלתי בכרטיס הביקור שלו עמוק בתוך מגירת הבלגן שלי במטבח כשחיפשתי עט.

אני לא יודעת למה, אבל ציפיתי לגבר מבוגר יותר עם ראש מקריח ועם כרס, שחגורת כלי עבודה תלויה על המותניים שלו. במקום זה, מה שאני רואה כשאני פותחת את דלת הכניסה כשהוא דופק, זה בחור צעיר, חייכן ורזה עם שיער חום ארוך שמורם מפניו בעזרת גומיית עור קלועה. הוא לובש טי־שירט של ג'ון לנון, מכנסי פיל דהויים מג'ינס וסנדלים. באחת מידיו יש ארגז כלים מתכתי וחלוד.

הוא מצחין ממריחואנה.

״היי. את קיילה?״

״זאת אני.״

הוא מחייך ומושיט יד, ״אני אדי.״

אני משיבה לו חיוך, ואנחנו לוחצים ידיים. הוא נראה חמוד ותמים, שני דברים שאני מעריכה בכל גבר שאני מכניסה אליי הביתה כשאני לבד.

״תיכנס. אעשה לך סיור.״

הוא נכנס אחריי למטבח ומעיר עד כמה הבית מגניב לדעתו.

״מגניב, אבל מתפורר מיום ליום,״ אני מצביעה על שני כתמי מים חומים ועגולים בתקרת המטבח.

״כן, בתים ישנים כאלה צריכים הרבה תחזוקה צמודה.״ הוא מותח את הצוואר כדי להביט בכתמים. ״בעיקר בגלל כל הלחות. יש לך בעיות עובש?״

״כבר לא. טיפלתי בהן לפני כמה שנים. עכשיו זה רק הדליפות מהגג והחשמל.״ אני סוקרת בפניו מה קורה עם התאורה ועם פעמון הדלת. ״אני גם מריחה משהו נשרף כשאני מפעילה את המייבש. והטלוויזיה לפעמים נכבית מעצמה. אה, וכמה נורות התפוצצו לאחרונה.״

קור פתאומי גורם לשערות בידיים ובעורף שלי לסמור ומעביר לי רטט בגב. אני רועדת ומשפשפת את הזרועות המכוסות עור ברווז.

כדאי שאבקש ממנו להעיף מבט ברצועות הבידוד סביב החלונות אם הוא כבר כאן. אבל נתחיל דבר־דבר. ״אראה לך איפה ארון החשמל.״

אדי הולך אחריי לארון התחזוקה בירכתי הבית ליד המוסך. מכונת הכביסה והמייבש ניצבות לצד ארונות שבהם שלל ציוד לתחזוקת הבית.

אדי מניח את ארגז הכלים על הרצפה, פותח את דלת המתכת של ארון החשמל וסוקר במהירות את המתגים.

״אבדוק קודם את המתח החשמלי כדי לראות אם המפסק פועל בקיבולת המתאימה. אחר כך אבדוק את החיווט. אולי יש לך נזק ממים או התרופפות שגורמת לבעיות. לאחר מכן אבדוק את כל השקעים ואוודא שהם לא פגומים. איפה המונה?״

״ממש ליד דלת המוסך.״

הוא מהנהן. ״אין בעיה. אבדוק גם שם. זה ייקח לי בערך שעה ומשהו כדי לעבור על הכול. אחר כך אתן לך אומדן לגבי התיקונים. נשמע טוב?״

״נשמע מעולה, תודה. כדי להיכנס לעליית הגג אתה צריך לעלות לקומה השנייה דרך הארון בחדר השינה. הסולם במוסך.״

״בסדר גמור.״

״תצעק לי אם אתה צריך משהו. אני מסתובבת.״

״אין בעיה.״

אני משאירה אותו לעבוד וניגשת למשרד. אני מצליחה לעבוד זמן מה לפני שמתחיל כאב הראש. כאב עמום ברקות ולחץ מאחורי העיניים בעוצמה שגורמת לי לדמוע. אני נשכבת על הספה הקטנה כשהתריסים מוגפים והאורות כבויים, עד שאדי מופיע בפתח עם ארגז הכלים שלו.

״אוי, סליחה. לא ידעתי שאת ישנה. פשוט רציתי לבדוק פה את השקעים.״

אני מזדקפת בבלבול. ״לא ישנתי. רק נתתי לעיניים לנוח. יש לי כאב ראש איום ונורא.״

הוא מהנהן באהדה. ״גם אני סבלתי פעם ממיגרנות מטורפות.״

פעם, לשון עבר. אני מרגישה מעט תקווה. ״מצאת משהו שעזר לך? אני לא מצליחה למצוא שום פתרון.״

״את תצחקי. אכפת לך אם אדליק את האור?״

״לך על זה. ואני לא אצחק, מבטיחה. אני נואשת מדי.״

כשאדי לוחץ על המתג, והאור מציף את החדר, אני מתכווצת. אני מנסה לקום, אבל מגלה שאני מסוחררת מדי, לכן אני מתיישבת שוב על הספה, עוצמת עיניים וצובטת בזהירות את גשר האף.

מתי אכלתי בפעם האחרונה? אני כבר לא זוכרת.

אדי זז ממקום למקום ומחפש שקעים. הוא רזה כל כך, וצעדיו שקטים על הרצפה. אני מכירה חתולים שעושים יותר רעש ממנו.

״אחרי שהתחלתי ללכת לאיזה פסיכולוג, כאבי הראש נעלמו. פוף. פשוט נגמרו. מתברר שצברתי בפנים הרבה רגשות.״

אני פוקחת את העיניים ומוצאת אותו כורע מתחת לשולחן שלי עם מונה חשמל קטן ביד. הוא תוקע אותו בשקע החשמלי, מחכה רגע וקורא את הנתונים. לאחר מכן הוא נעמד ועובר לשקע הבא, שם הוא חוזר על התהליך.

״קוראים לזה מחלה פסיכוסומטית. המוח שלך גורם לך להיות חולה. לחץ יכול להיות רעיל עד כדי כך. מטורף, נכון?״

״מטורף,״ אני מסכימה ותוהה אם הוא גר בקומונה או בקהילה שיתופית. יש המון כאלה בכל רחבי וושינגטון וסיאטל, קהילות וקומונות שהתחילו בעידן האהבה החופשית של שנות השישים ושם אנשים חלקו דיור ומשאבים וויתרו על אמצעים מודרניים כמו טלפונים ניידים ומזון מעובד.

הפרטיות חשובה לי מדי, לכן אני לא יכולה לחיות בצפיפות עם אנשים שאני לא שוכבת איתם, אבל אני לא שופטת את הבחירות של אף אדם לגבי חייו.

הוא קם ומסתובב להביט אליי. ״אני יכול לתת לך את הטלפון של המטפל שלי, אם את רוצה. אלא אם את לא חושבת שלחץ זו בעיה מבחינתך.״

״לאבד את בעלי נחשב גורם לחץ?״

אני לא יודעת למה אמרתי את זה. או למה אמרתי את זה בצורה תוקפנית כל כך. אני בדרך כלל לא חושפת רגשות, ואני לא עוקצנית כמו שמייקל היה. הוא התמודד עם דברים מדכאים ומדכדכים בעזרת הומור שחור, ולפעמים זה נשמע חסר רגישות, אבל ידעתי שזה בסך הכול מנגנון התמודדות. האיש היה מרשמלו.

אדי המבולבל מביט בי. ״איבדת אותו?״

אין אדם מטומטם עד כדי כך. ״הוא מת.״

עכשיו הוא נראה המום. ״אוי, אני ממש מצטער.״

״תודה.״

״זה קרה לא מזמן?״

״בערב השנה החדשה.״

״וואו! רק לפני כמה שבועות.״

כדאי שאפסיק לדבר עכשיו. כל מילה שיוצאת מהפה שלי גורמת לאדי המסכן צער הולך וגובר.

תמיד הייתה לי בעיה עם אמפתיה מופרזת מצד אנשים אחרים, לכן אני אוהבת להיות לבד. הרגשות של כולם נוסף על הרגשות שלי עלולים ליצור מחנק לפעמים.

״כן. בכל מקרה,״ אני מצליחה לקום הפעם ומתחמקת מהמבט של אדי כשאני אומרת, ״אז מה פסק הדין?״

אני מרגישה אותו סוקר אותי במבט בזמן ההפוגה הזאת. מפענח את הנוקשות בגוף שלי ואת הנימה העליזה והמזויפת בקולי. אולי גם הוא מתקשה עם אמפתיה, כי הוא מרחם עליי ומשנה נושא.

״תראי, הדליפה בגג מבאסת. היא מגיעה מהדק שבגג ליד הצריח, וזה אומר שתצטרכי להוריד את הרעפים ולחתוך את העץ כדי לתקן את הדליפה. לצערי, זו תהיה עבודה רצינית בגלל הגמלונים, הצריח והשיפוע התלול של הגג עצמו. את בטוח תצטרכי להביא מומחה.״

הלב שלי צונח. בכל פעם שמומחה צריך לבוא, המחיר עולה. ״ניסיתי להתקשר לשלושה מתקני גגות שונים לפני שפניתי אליך, אבל לא הצלחתי להשיג אף אחד.״

הוא צוחק ומניד בראש. ״כן, לא יודע למה, אבל מתקני גגות הם טיפוסים חמקניים. הייתי נותן לך המלצה, אבל אני לא מכיר אף אחד שאני סומך עליו שיעשה עבודה כזאת.״

״אוקיי. תודה בכל מקרה. פשוט אמשיך לנסות. קיוויתי להימנע מלפנות לחברה מסיאטל, כי הם יקרים מאוד, אבל כנראה אין לי ברירה.״

לאחר כמה רגעים, הוא אומר בעדינות, ״אם תרצי, אני יכול להעיף מבט בהצעת המחיר שתקבלי. את יודעת, כדי שלא יעבדו עלייך.״

תרגום — כי אני לבד. כי לא יהיה לצידי גבר שינהל את המשא ומתן בשמי.

כי מישהי במצבי — אבלה, מבולבלת, מיואשת — היא יעד קל להונאות.

כשהוא מחייך, אני יודעת שהוא לא מנסה לפלרטט איתי. הוא פשוט באמת בחור נחמד שמנסה לעזור למישהי שברור לו שהיא במצוקה.

חבל שהעולם לא מורכב רק מאנשים טובי לב כמוהו.

״זה מקסים מצידך, אדי. אבל אסתדר. אני נצר לשושלת ארוכה של נשים עשויות ללא חת מניו־ג'רזי.״

החיוך שלו הופך לצחוק. יש לו שן קדמית עקומה, וזה מקסים להפליא. ״הכרתי מישהי כזאת פעם. היא הייתה רק מטר וחצי, אבל הפחידה אותי עד מוות.״

אני מחייכת אליו. ״גם דרקונים קטנים יודעים לירוק אש.״

״אמת ויציב.״

״אז מה לגבי החשמל? המצב בכי רע, מה?״

הוא מושך בכתפיים. ״לא. הכול עבר.״

אני מביטה בו בהלם. ״מה זאת אומרת עבר?״

״זאת אומרת שאין בעיות. הזרם חזק, המפסק לא נופל, אין בעיות בחיווט, בחיבורים, במעגלים או בשקעים...״ הוא שוב מושך בכתפיים. ״הכול נראה טיל.״

״לא יכול להיות. מה לגבי האורות המהבהבים?״

״אולי זו בעיה באספקת החשמל המקומית. תשאלי את אחד השכנים אם קורה אצלם אותו הדבר. חלק מרשת החשמל כאן בת יותר ממאה שנה. בכל מקרה, הגורם לבעיה לא מגיע מתוך הבית.״

״והנורות המתפוצצות? זה ממש לא נורמלי.״

המשך הפרק בספר המלא

עוד ספרים של ג'יי. טי. גייסינגר