מתנות החתונה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מתנות החתונה

מתנות החתונה

5 כוכבים (2 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

שמעון אדף

שמעון אדף (1972) מלמד במחלקה לספרות עברית של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.  שיריו הראשונים ראו אור בכתב העת "מאזנים" בשנת 1991. ספר שיריו הראשון נקרא "המונולוג של איקרוס". לספר השירה השני של אדף, "מה שחשבתי צל הוא הגוף האמיתי", צורף דיסק ובו שישה שירים מתוך הספר. בשנת 2004 פרסם אדף רומן ראשון, "קילומטר ויומיים לפני השקיעה". ב-2006 יצא לאור ספרו "הלב הקבור". בשנת 2007 זכה בפרס ראש הממשלה ליצירה. בשנת 2008 יצא לאור ספרו "פנים צרובי חמה". בשנת 2009 הוציא את ספר השירה השלישי שלו, "אביבה-לא". על ספר זה זכה בשנת 2010 בפרס יהודה עמיחי. באפריל 2010 הוציא את ספר הפרוזה הרביעי שלו, "כפור". באוגוסט 2011 הוציא את ספר הפרוזה החמישי שלו, "מוקס נוקס". בפברואר 2013 זכה בפרס ספיר לספרות על ספרו זה. בדצמבר 2012 יצא לאור ספר הפרוזה השישי של אדף, "ערים של מטה". בשנת 2015 יצא לאור ספרו "קובלנה של בלש". בשנת 2017 זכה בפרס ניומן לספרות עברית. 

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/473u5wnh

תקציר

"היא אמרה שהסתכלה אל מוצא הנהרות, שאין אלמוות אחר. בדרך חזרה הידהדו במוחי משום מה המילים, התהום ﬠמוסת הכוכבים של ישות אחרת. ﬠבר זמן ﬠד שתפסתי שמכשיר הניווט הציﬠ מסלול שונה מזה שבו הגﬠתי. הנתיב התפתל בין גושי ﬠצים, חצה גשרונים ונחלים, שום נוף ﬠירוני לרפואה, במרחק אולי יכולתי לאתר קווי מתאר של אסמים ומכלאות בקר.
ﬠצרתי את המכונית. השמים התכהו בשוליהם. מן המרחב הפרוש ﬠלה והתבבש זרזיף של ﬠוננ שביקﬠ את בהלתי. יצאתי להמריץ את הדם ברגלי שהלכו ונמוגו. אותו ﬠונג של השתכחות לא פג גם כשרגלי התמצקו. ﬠמדתי איתן ורועד למול ההתכהות, הﬠצים. איך הכרתי את הﬠונג הזה, שדבר בניסיוני לא הכין אותי אליו וידﬠתי באותה שﬠה, כפי שאני יודﬠ ﬠכשיו, רק לכנותו בשם ﬠמום, חסר תוכן, מקורב. הוא ﬠמד מﬠבר לכל כאב שהזדמן לי, לכל צווחה שנאצרה בזמן מן הזמנים באיברי..." .
הרומן מתנות החתונה ﬠוסק בהתבוננות שהויה, מבﬠד לזכוכית מגדילה רבת-ﬠוצמה, אחר התהוות קשרי אהבה בין בני אדם והתפוגגותם, ובבחינת פירורי הרגﬠים שבהם מתרחשות התמורות הגורליות האלה. מתוך כך הוא מנסה לברר אם אנו יכולים לחרוג מן הניסיון שמזומן לנו, ולאן, ומה מחיר החריגה הזו.

פרק ראשון

פרק ראשון: א

 


פָּגַשְׁתִּי אֶת הָעוֹלָם
בִּנְקֻדַּת חִיצוֹן אֲשֶׁר מִנֹּכַח
צִיר
מָה חשֶׁךְ
הֶחָלָל
לֹא חשֶׁךְ הֶחָלָל
אוּלַי כִּילָדִים
שֶׁהֻפְקְרוּ לִיעָרִים
לִגְדֹל בֵּין טַלְפֵי
זְאֵב, בְּמַלְתָּעוֹת
וּמַגָּע אוֹ קוֹל הֵשִׁיב
לָהֶם, מִקֵּץ שָׁנִים,
אֱנוֹשִׁיּוּת
(אָבְדָן הַמִּתְעַצֵּב בְּרֶגַע
לְתַבְנִית שֶׁל הַכָּרָה)
כֵּן
אוּלַי אוֹתוֹ הָרֶגַע
(כְּלוֹמַר כְּמוֹתוֹ
הָיָה)
וְהָעוֹלָם אָמַר, הִכָּנֵס
הָעוֹלָם אָמַר, שְׂדוֹת תְּעוּפָה, מְסִלּוֹת
מַתֶּכֶת וְחַשְׁמַל
אָמַרְתִּי, לֹא
אָמַרְתִּי —
לֹא.
וְהָעוֹלָם אָמַר, כְּרַע בֶּרֶךְ
הָעוֹלָם אָמַר, סֶקְס!
אָמַרְתִּי, לֹא
לֹא.
וְהָעוֹלָם אָמַר, שַׁן אֶת יֵינִי
הָעוֹלָם אָמַר, עָרִים
גְּדוֹלוֹת וּבְצוּרוֹת.
אָמַרְתִּי, לֹא
אָמַרְתִּי — לָא.
הָעוֹלָם אָמַר, סוּפֶּרְפּוֹזִיצְיָה, גֶּבֶר, חָכְמַת
הַיְּשִׁישׁוּת,
אֶהְיֶה אֲנִי
הַדֶּלֶת, אֶהְיֶה הַהִמָּצְאוּת.
אָמַרְתִּי, לֹא
בִּנְקֻדַּת חִיצוֹן בְּטֶרֶם
צִיר, אָמַרְתִּי
לֹא
לֹא
הָנַח לִי
וְהָעוֹלָם אָמַר, תִּרְאֶה מָה זֶה
בְּאֶמְצַע הַדִּבּוּר, כַּמָּה
מִמְּךָ כְּבָר יֵשׁ לִי, כַּמָּה
מִמְּךָ כְּבָר
פֹּה.

שמעון אדף

שמעון אדף (1972) מלמד במחלקה לספרות עברית של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.  שיריו הראשונים ראו אור בכתב העת "מאזנים" בשנת 1991. ספר שיריו הראשון נקרא "המונולוג של איקרוס". לספר השירה השני של אדף, "מה שחשבתי צל הוא הגוף האמיתי", צורף דיסק ובו שישה שירים מתוך הספר. בשנת 2004 פרסם אדף רומן ראשון, "קילומטר ויומיים לפני השקיעה". ב-2006 יצא לאור ספרו "הלב הקבור". בשנת 2007 זכה בפרס ראש הממשלה ליצירה. בשנת 2008 יצא לאור ספרו "פנים צרובי חמה". בשנת 2009 הוציא את ספר השירה השלישי שלו, "אביבה-לא". על ספר זה זכה בשנת 2010 בפרס יהודה עמיחי. באפריל 2010 הוציא את ספר הפרוזה הרביעי שלו, "כפור". באוגוסט 2011 הוציא את ספר הפרוזה החמישי שלו, "מוקס נוקס". בפברואר 2013 זכה בפרס ספיר לספרות על ספרו זה. בדצמבר 2012 יצא לאור ספר הפרוזה השישי של אדף, "ערים של מטה". בשנת 2015 יצא לאור ספרו "קובלנה של בלש". בשנת 2017 זכה בפרס ניומן לספרות עברית. 

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/473u5wnh

עוד על הספר

מתנות החתונה שמעון אדף

פרק ראשון: א

 


פָּגַשְׁתִּי אֶת הָעוֹלָם
בִּנְקֻדַּת חִיצוֹן אֲשֶׁר מִנֹּכַח
צִיר
מָה חשֶׁךְ
הֶחָלָל
לֹא חשֶׁךְ הֶחָלָל
אוּלַי כִּילָדִים
שֶׁהֻפְקְרוּ לִיעָרִים
לִגְדֹל בֵּין טַלְפֵי
זְאֵב, בְּמַלְתָּעוֹת
וּמַגָּע אוֹ קוֹל הֵשִׁיב
לָהֶם, מִקֵּץ שָׁנִים,
אֱנוֹשִׁיּוּת
(אָבְדָן הַמִּתְעַצֵּב בְּרֶגַע
לְתַבְנִית שֶׁל הַכָּרָה)
כֵּן
אוּלַי אוֹתוֹ הָרֶגַע
(כְּלוֹמַר כְּמוֹתוֹ
הָיָה)
וְהָעוֹלָם אָמַר, הִכָּנֵס
הָעוֹלָם אָמַר, שְׂדוֹת תְּעוּפָה, מְסִלּוֹת
מַתֶּכֶת וְחַשְׁמַל
אָמַרְתִּי, לֹא
אָמַרְתִּי —
לֹא.
וְהָעוֹלָם אָמַר, כְּרַע בֶּרֶךְ
הָעוֹלָם אָמַר, סֶקְס!
אָמַרְתִּי, לֹא
לֹא.
וְהָעוֹלָם אָמַר, שַׁן אֶת יֵינִי
הָעוֹלָם אָמַר, עָרִים
גְּדוֹלוֹת וּבְצוּרוֹת.
אָמַרְתִּי, לֹא
אָמַרְתִּי — לָא.
הָעוֹלָם אָמַר, סוּפֶּרְפּוֹזִיצְיָה, גֶּבֶר, חָכְמַת
הַיְּשִׁישׁוּת,
אֶהְיֶה אֲנִי
הַדֶּלֶת, אֶהְיֶה הַהִמָּצְאוּת.
אָמַרְתִּי, לֹא
בִּנְקֻדַּת חִיצוֹן בְּטֶרֶם
צִיר, אָמַרְתִּי
לֹא
לֹא
הָנַח לִי
וְהָעוֹלָם אָמַר, תִּרְאֶה מָה זֶה
בְּאֶמְצַע הַדִּבּוּר, כַּמָּה
מִמְּךָ כְּבָר יֵשׁ לִי, כַּמָּה
מִמְּךָ כְּבָר
פֹּה.