אחת כזאת שלא מעניין אותה כלום - מתוך פתח גדול מלמטה

אחת כזאת שלא מעניין אותה כלום

בסוף לא התאפקתי. לא נדרש אלא שיתקשר אלי בוקר אחד, בוקר שישי יש לציין, בפתח שני ימי סוף השבוע המתוקים־מרים, שיתקשר ושיגיד לי ״אני לא מתגבר עלייך, לא מתגבר.״ הקשבתי קשב רב, לו המְתַנה את כאבו ולי באוזן השנייה. הוא אמר ״קפה, רק קפה,״ ואני צחקתי, משום שידעתי משהו על אודות המרחק ההולך ומצטמצם בין הקפה למיטה, וזאת אך ורק, אבל אך ורק בגלל אותה ערמומית האורבת לכולנו, ערמומית אחת ששום דבר לא מעניין אותה חוץ מאשר להיכנס איתו למיטה. כי כן יש בינינו אחת בתוכנו, שלא מעניין אותה כלום חוץ מאשר להיות איתו במיטה.

הוא אמר באותו בוקר שישי ״רק קפה,״ ואילו אני החרשתי. את השיחה חתמנו ב״נדבר.״ ״קפה״ אם כן ו״נדבר״ היו המילים שבהן השתמשנו. אחר כך נסעתי לדרכי וכאילו חשבתי אבל לא חשבתי, כי אותה אחת שלא מעניין אותה כלום, היא כבר ידעה מה היא רוצה, היא כבר עשתה את החשבון שלה. אני אפילו לא ידעתי, לא ממש ידעתי שהיא מכשירה את הקרקע הכשרה מלאה. ידעתי היטב מה היא רוצה אבל חשבתי שאני בשליטה. אלמלא הייתי בשליטה, כך חשבתי, הייתי מזמנת אותו לביתי לקפה לוהט עוד באותו בוקר. אבל הרווחתי זמן, זמן יקר הרווחתי, כאילו כדי להחליט, להחליט מה אני עושה עם ההצעה הזאת, ״קפה,״ ועם התשובה ״נדבר.״ מה אני מחליטה.

המשך הפרק בספר המלא