ריבאונד - מתוך פתח גדול מלמטה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ריבאונד - מתוך פתח גדול מלמטה

ריבאונד - מתוך פתח גדול מלמטה

עוד על הספר

אסתר פלד

אסתר פלד (נולדה בערך ב-1960) היא סופרת ופסיכולוגית ישראלית. כלת פרס ספיר לספרות לשנת 2017.

מספריה:
לאורה הצח של המציאות, סיפורים קצרים, הוצאת בבל, 2012
פתח גדול מלמטה, הוצאת בבל, 2017. זוכה פרס ספיר לשנת 2017
פסיכואנליזה ובודהיזם : על היכולת האנושית לדעת, הוצאת רסלינג, 2005

נושאים

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

האקס עדיין גר מולה ועכשיו היא יודעת שיש לו מישהי חדשה, כי כל ההתנהגות שלו משתנה. ואיך היא מרגישה עם זה?

פרק ראשון

ריבאונד

יום אחד זה נעשה ברור, שיש לו חברה. קשה להגיד איך זה נעשה ברור, אולי זה שהוא היה בסביבה יותר מאשר בעבר. בגלל שאני גרה ממש לידו, יכולתי לדעת את זה. הדירה שלו נמצאת בקומה השנייה והמדרגות שמובילות אליה הן מדרגות עץ חורקות, אז יכולתי לשמוע את המדרגות חורקות יותר מבעבר. דלת העץ שדרכה נכנסים אל הדירה שלו מרעישה כשפותחים או סוגרים אותה, והוא פתח וסגר אותה יותר מבעבר. בעבר הוא היה נעלם לשעות רבות. הוא לא רצה להיות לבדו ולכן כשהיה לבדו היה פשוט הולך. לכן היו שעות רבות ביום שבהן לא שמעתי את המדרגות חורקות, ולא שמעתי את הדלת נפתחת או נטרקת, וכך ידעתי שהוא שרוי בבדידותו.

בכל מקרה, יום אחד זה נעשה ברור. לשמחתי זה נעשה ברור עוד לפני שראיתי את זה. כלומר במקרה הזה, שלא כרגיל, התודעה שלי הקדימה את המציאות. בדרך כלל התודעה שלי מפגרת אחריה, הפעם היא הקדימה אותה. זה מבחינתי המצב העדיף, כי אם התודעה שלך יודעת משהו ואחר כך מתברר שהמשהו הזה הוא באמת ככה, הרווחת שני דברים, ושני הדברים שהרווחת, קשה להפריז בחשיבותם. הרווח הראשון הוא שקיבלת אישור נוסף, חד משמעי, לקשר של התודעה שלך עם המציאות, ומכאן שאפשר לסמוך על התודעה שלך שתוביל אותך למקומות הנכונים. הרווח השני הוא שהמפגש עם המציאות הוא קצת פחות מכאיב מאשר במקרה שבו לא עלית על המצב מראש והוא הבהיר את עצמו באמצעות החושים בטרם עלה בידי התודעה שלך להכיר בו, ואז את מרגישה מטומטמת. ובנוסף זה גם מכאיב, כי בדרך כלל הדברים שלא עלית עליהם, לא במקרה לא עלית עליהם: הם דברים מכאיבים וההפתעות הן לאו דווקא נעימות. כך שלדעתי עדיף לדעת מראש, ואז גורם ההפתעה לא מוסיף מכאוב; אין הלם, אין התפכחות במובן המכאיב כל כך שלה.

יתרה מזו, גם ידעתי פחות או יותר מי החברה שלו. אני אומרת פחות או יותר כי הימרתי על אחת משתיים, אחת משתי תרנגולות שמתגוררות בלול שבמעלה הכביש, הלול הקטן המחולק למדורים. אני אומרת ״לול״ לא רק מטעמים סימבוליים, אלא כי אכן המדובר בלול. לול לשעבר, שהוסב למבנה מרובע ונאה מעץ, הכולל בתוכו יחידות מגורים. וראה - ואף ראי - זה פלא: בלול לשעבר מתגוררות נשים בלבד. המשכיר, בעליו של הלול, הוא כמובן גבר, ולא סתם גבר אלא גבר בגברים: הוא עזב את אשתו לטובת אישה צעירה ואת זקנתו הושיב בלול. יפה מצדו. אני ביקרתי אצלה פעם אחת וברחתי משם בידיעה נחרצת שזוהי הפעם האחרונה שאני מצטרפת לאירועי הלול. אין מצב; מספיקה לי התרנגולת שאני, אני לא צריכה לול ציבורי.

המשך בספר המלא

אסתר פלד

אסתר פלד (נולדה בערך ב-1960) היא סופרת ופסיכולוגית ישראלית. כלת פרס ספיר לספרות לשנת 2017.

מספריה:
לאורה הצח של המציאות, סיפורים קצרים, הוצאת בבל, 2012
פתח גדול מלמטה, הוצאת בבל, 2017. זוכה פרס ספיר לשנת 2017
פסיכואנליזה ובודהיזם : על היכולת האנושית לדעת, הוצאת רסלינג, 2005

עוד על הספר

נושאים

הספר מופיע כחלק מ -

ריבאונד - מתוך פתח גדול מלמטה אסתר פלד

ריבאונד

יום אחד זה נעשה ברור, שיש לו חברה. קשה להגיד איך זה נעשה ברור, אולי זה שהוא היה בסביבה יותר מאשר בעבר. בגלל שאני גרה ממש לידו, יכולתי לדעת את זה. הדירה שלו נמצאת בקומה השנייה והמדרגות שמובילות אליה הן מדרגות עץ חורקות, אז יכולתי לשמוע את המדרגות חורקות יותר מבעבר. דלת העץ שדרכה נכנסים אל הדירה שלו מרעישה כשפותחים או סוגרים אותה, והוא פתח וסגר אותה יותר מבעבר. בעבר הוא היה נעלם לשעות רבות. הוא לא רצה להיות לבדו ולכן כשהיה לבדו היה פשוט הולך. לכן היו שעות רבות ביום שבהן לא שמעתי את המדרגות חורקות, ולא שמעתי את הדלת נפתחת או נטרקת, וכך ידעתי שהוא שרוי בבדידותו.

בכל מקרה, יום אחד זה נעשה ברור. לשמחתי זה נעשה ברור עוד לפני שראיתי את זה. כלומר במקרה הזה, שלא כרגיל, התודעה שלי הקדימה את המציאות. בדרך כלל התודעה שלי מפגרת אחריה, הפעם היא הקדימה אותה. זה מבחינתי המצב העדיף, כי אם התודעה שלך יודעת משהו ואחר כך מתברר שהמשהו הזה הוא באמת ככה, הרווחת שני דברים, ושני הדברים שהרווחת, קשה להפריז בחשיבותם. הרווח הראשון הוא שקיבלת אישור נוסף, חד משמעי, לקשר של התודעה שלך עם המציאות, ומכאן שאפשר לסמוך על התודעה שלך שתוביל אותך למקומות הנכונים. הרווח השני הוא שהמפגש עם המציאות הוא קצת פחות מכאיב מאשר במקרה שבו לא עלית על המצב מראש והוא הבהיר את עצמו באמצעות החושים בטרם עלה בידי התודעה שלך להכיר בו, ואז את מרגישה מטומטמת. ובנוסף זה גם מכאיב, כי בדרך כלל הדברים שלא עלית עליהם, לא במקרה לא עלית עליהם: הם דברים מכאיבים וההפתעות הן לאו דווקא נעימות. כך שלדעתי עדיף לדעת מראש, ואז גורם ההפתעה לא מוסיף מכאוב; אין הלם, אין התפכחות במובן המכאיב כל כך שלה.

יתרה מזו, גם ידעתי פחות או יותר מי החברה שלו. אני אומרת פחות או יותר כי הימרתי על אחת משתיים, אחת משתי תרנגולות שמתגוררות בלול שבמעלה הכביש, הלול הקטן המחולק למדורים. אני אומרת ״לול״ לא רק מטעמים סימבוליים, אלא כי אכן המדובר בלול. לול לשעבר, שהוסב למבנה מרובע ונאה מעץ, הכולל בתוכו יחידות מגורים. וראה - ואף ראי - זה פלא: בלול לשעבר מתגוררות נשים בלבד. המשכיר, בעליו של הלול, הוא כמובן גבר, ולא סתם גבר אלא גבר בגברים: הוא עזב את אשתו לטובת אישה צעירה ואת זקנתו הושיב בלול. יפה מצדו. אני ביקרתי אצלה פעם אחת וברחתי משם בידיעה נחרצת שזוהי הפעם האחרונה שאני מצטרפת לאירועי הלול. אין מצב; מספיקה לי התרנגולת שאני, אני לא צריכה לול ציבורי.

המשך בספר המלא